1

A person may vow or pledge1 to bring a burnt-offering, a peace-offering, or any of the five types of meal-offerings2 that may be brought as vows or as pledges.3 And he may vow or pledge [to bring] a meal offering from one of the three types of meal-offerings that serve as the accompanying offerings, as we explained.4 One may pledge or vow wine as an independent offering,5 frankincense as an independent offering,6 oil as an independent offering,7 or wood for the arrangement [of wood on the altar], for that is like a sacrifice,8 as [Nechemiah 13:31] states: "for the sacrifice of wood."

א

מתנדב אדם ונודר עולה ושלמים וכל מין שירצה מחמשה מיני מנחות הבאין בנדר ונדבה ומתנדב או נודר מנחה ממנחת נסכים לבדה מאי זה מין משלשה מיני מנחות נסכים כמו שביארנו ומתנדב או נודר יין בפני עצמו או לבונה בפני עצמו או שמן בפני עצמו או עצים למערכה מפני שהן כקרבן שנאמר ולקרבן העצים:

2

Two people may pledge or vow one sacrifice, a burnt-offering or a peace-offering, even one turtle-dove and large ordinary dove in partnership. A meal-offering, by contrast, may not be brought in partnership. These matters were conveyed by the Oral Tradition.

ב

שנים מתנדבין או נודרין קרבן אחד עולה או שלמים אפילו פרידה אחת של תורים או בני יונה מביאין אותה בשותפות אבל המנחה אינה באה בשותפות ודברים אלו הן דברי קבלה:

3

When a person set aside a meal-offering for [the merit of] his two sons and died,9 they may both bring it.10

ג

הניח מנחה לשני בניו ומת הרי אלו מביאין אותה:

4

What is meant by a vow and what is meant by a pledge? When one says: "I promise to bring a burnt-offering," "I promise to bring a peace-offering," "I promise to bring a meal-offering," or "I promise to bring the value of this animal11 as a burnt-offering" or "...as a peace-offering," this is considered a vow.12 If, however, he said: "This animal..." or "The value of this animal is [designated as] a burnt-offering,"13 or "...a peace-offering," or "This isaron [of flour] as a meal-offering," this is a pledge.14

ד

אי זה הוא נדר ואי זו היא נדבה האומר הרי עלי עולה או הרי עלי שלמים או הרי עלי מנחה או הרי דמי בהמה זו עלי עולה או שלמים זהו הנדר אבל האומר הרי בהמה זו או דמי בהמה זו עולה או שלמים או הרי העשרון הזה מנחה הרי זו נדבה:

5

What is the difference between vows and pledges? If a person took a vow and separated a sacrifice and then it was lost or stolen, he is obligated to replace it15 until he offers the sacrifice he vowed.16 If a person made a pledge and said: "This [animal] is a sacrifice," he is not obligated to replace it if it died or was stolen.17

ה

מה בין נדרים לנדבות שהנודר אם הפריש קרבנו ואבד או נגנב חייב באחריותו עד שיקריב כמו שנדר והמתנדב ואומר זו אם מת או נגנב אינו חייב באחריותו:

6

When one says: "I promise to bring the value of this ox as a burnt-offering" or "I promise to bring the value of this house as a sacrifice," if the ox dies and the house falls, he is obligated to pay.18 If one says: "I promise to bring a burnt-offering on the condition that I am not obligated to replace it," he is not obligated to replace it.19

ו

האומר דמי שור זה עלי עולה ודמי בית זה עלי קרבן ומת השור ונפל הבית חייב לשלם אמר הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריותה אינו חייב באחריותה:

7

We already explained20 that one who constructs a temple to offer sacrifices within outside the Temple is not considered as [having built] a temple to a false divinity. If one says: "I promise to bring a burnt-offering to sacrifice in the Temple [in Jerusalem]," and he brings it in [such] a temple, does not fulfill his vow.21 If he vowed to offer it in such a temple and he offers it in the Temple [in Jerusalem], he fulfills his vow.22 If he offers in such a temple, he fulfills his vow. He is like someone who vowed to bring a burnt-offering on the condition that he is not obligated to replace it.23 He is liable for karet for offering [the sacrifice] outside [the Temple Courtyard].

Similarly, if one takes a vow saying that he is a nazirite on the condition that he shave24 in such a temple, he fulfills his obligation if he shaves there. He is considered as one who vowed to abstain from wine and he did so abstain. This is not considered as a nazirite vow.

ז

כבר ביארנו שהעושה בית חוץ למקדש להקריב בו קרבנות אינו כבית ע"ז והאומר הרי עלי עולה שאקריבנה במקדש והקריבה בבית זה לא יצא שאקריבנה בבית זה והקריבה במקדש יצא ואם הקריבה באותו הבית יצא הרי הוא כמי שנדר עולה על מנת שלא יתחייב באחריותה וענוש כרת על העליתה בחוץ וכן אם אמר הריני נזיר על מנת שאגלח בבית זה אם גלח שם יצא הרי הוא כמי שנדר לצער עצמו והרי ציער עצמו ואינה נזירות:

8

A sin-offering and a guilt-offering may be brought only for a sin.25 They may not be brought because of a pledge or a vow. [Hence,] if one26 says: "I promise to bring a sin-offering" or "...a guilt-offering," his statements are of no consequence. [Similarly,] if he said: "This animal is [designated as] a sin-offering" or "...a guilt-offering," his statements are of no consequence.

If he was obligated to bring a sin-offering or a guilt-offering and he said: "This [animal] is for my sin-offering" or "...for my guilt-offering" or "This money is for my sin-offering" or "...my guilt-offering," his statements are binding.

ח

חטאת ואשם אינן באין אלא על חטא ואינן באין בנדר ונדבה האומר הרי עלי חטאת או אשם או שאמר הרי זו חטאת או אשם לא אמר כלום היה מחוייב חטאת או אשם ואמר הרי זו לחטאתי או לאשמי או הרי המעות האלו לחטאתי או לאשמי דבריו קיימים:

9

When a person says: "I promise to bring the sacrifices of this person afflicted by tzara'at" or "...this women who gave birth," if the afflicted person or the women are poor, the one who took the vow should bring the sacrifices of a poor person.27 If they were wealthy, the person who took the vow must bring the sacrifice of a wealthy person even though he is poor.

ט

האומר קרבן מצורע זה או יולדת זו עלי אם היה אותו מצורע או היולדת עניים מביא הנודר קרבן עני ואם היו עשירים מביא הנודר קרבן עשיר אע"פ שהנודר עני:

10

[The following laws apply when] one says: "I promise to bring the sin-offering, burnt-offering, guilt-offering, and peace-offering of so-and-so." If that person agrees, he may allow him to bring those sacrifices for him and he receives atonement thereby. If he agreed at the time [the sacrificial animals] were set aside, but reneged and did not agree at the time they were offered,28 with regard to a burnt-offering and a peace-offering, they should be sacrificed and he receives atonement through them even if he does not consent at this time, because he agreed at the time [the sacrificial animals] were set aside. With regard to a sin-offering and a guilt-offering,29 by contrast, he does not receive atonement unless he consented from the beginning until the end.

י

האומר חטאתו ועולתו ואשמו ושלמיו של פלוני עלי אם רצה אותו פלוני הרי זה מניחו להקריבן על ידו ומתכפר לו רצה בשעת הפרשה ולא רצה בשעת הקרבה אלא חזר בו בעולה ובשלמים מקריבין ומתכפר לו בהן אף על פי שאינו רוצה עתה שהרי רצה בשעת הפרשה אבל בחטאת ובאשם לא נתכפר לו עד שירצה מתחלה ועד סוף:

11

One who says: "I promise to bring vows like the vows of the wicked who take upon themselves nazirite vows, sacrifices, and oaths," he is obligated in all [of his statements].30 If he says: "...as the vows of the upright," he is not obligated in anything.31 If he says: "as the pledges of the upright," his vow is binding32with regard to nazirite vows and sacrifices.33 All terms used to refer to sacrifices are considered as sacrifices.34

יא

האומר הרי עלי כנדרי רשעים שמנדריהן נזיר וקרבן ושבועה חייב בכולן כנדרי כשרין לא נתחייב כלום הרי עלי כנדבות כשרין הרי זה נדר בנזיר ובקרבן וכל כינויי קרבן כקרבן:

12

Neither one who takes a vow or one who makes a pledge is liable unless his statements match his intent.35

What is implied? If one had the intent of saying: "I promise to bring a burnt-offering," but he said "...a peace-offering" or he had the intent of saying: "I promise to bring a peace-offering," but he said "...a burnt-offering," his words are of no substance. If, [however,] he intended to take a vow to bring a burnt-offering and said: "a sacrifice," or he intended to say devotion offerings36 and he said: "consecrated property," his statements are binding, for a burnt-offering is a sacrifice, and something designated as devotion offerings is consecrated. Similar laws apply in all analogous situations.

With regard to vows and pledges, it is not necessary for him to make any verbal statements. He is obligated even if he made a firm resolve in his heart without saying anything. What is implied? If one made a resolve in his heart that an animal should be designated as a burnt-offering or that he should bring a burnt-offering, he is obligated. [This is derived from Exodus 35:5]: "All those generous of heart shall bring it." Generosity in the heart [alone is sufficient to] establish an obligation to bring. Similar laws apply in all analogous situations involving vows and pledges for the consecration [of sacrifices].

יב

אין הנודר ולא המתנדב חייב עד שיהא פיו ולבו שוין כיצד המתכוון לומר הרי עלי עולה ואמר שלמים או שנתכוון לומר הרי זו עולה ואמר שלמים לא אמר כלום נתכוון לנדור בעולה ואמר קרבן לנדור בחרם ואמר הקדש דבריו קיימים שהעולה קרבן והחרם הקדש וכן כל כיוצא בזה בנדרים ונדבות אינו צריך להוציא בשפתיו כלום אלא אם גמר בלבו ולא הוציא בשפתיו כלום חייב כיצד גמר בלבו שזו עולה או שיביא עולה הרי זה חייב להביא שנאמר כל נדיב לב יביאה בנדיבות לב יתחייב להביא וכן כל כיוצא בזה מנדרי קדשים ונדבותן:

13

With regard to vows and pledges and other commitments that a person makes that obligated him, endowment obligations, pledges for worth,37 tithes.38 and the presents to the poor,39 it is a positive commandment of Scriptural origin to bring everything on the festival of immediate proximity,40 as [Deuteronomy 12:5-6] states: "And you shall come there and you shall bring your burnt-offerings, your sacrifices, your tithes,... your vows, your pledges..."], as if to say: When you come [to Jerusalem] to celebrate a festival bring there everything that you are obligated and satisfy every obligation upon you.

If the festival arrived and he did not bring [the gifts in which he is obligated], he has negated the observance of a positive commandment. If three festivals pass without him bringing the sacrifices he vowed or pledged to bring or without giving the endowment obligations, devotion offerings, and pledges for worth, he violates a negative commandment,41 as [ibid. 23:22] states: "Do not delay in paying it." He does not violate the negative commandment until all of the three pilgrimage festivals of the year pass. Lashes are not given for the violation of this negative commandment, because it does not involve a deed.42

יג

אחד נדרים ונדבות עם שאר הדברים שאדם חייב בהן מערכין ודמים ומעשרות ומתנות עניים מצות עשה מן התורה שיביא הכל ברגל שפגע בו תחלה שנאמר ובאת שמה והבאתם שמה וגו' כלומר בעת שתבא לחוג תביא כל מה שאתה חייב בו ותתן כל חוב שעליך לשם הגיע הרגל ולא הביא הרי זה ביטל מצות עשה עברו עליו שלשה רגלים ולא הביא קרבנותיו שנדר או התנדב או שלא נתן הערכים והחרמים והדמים הרי זה עבר בלא תעשה שנאמר לא תאחר לשלמו אינו עובר בלא תעשה עד שיעברו עליו רגלי השנה כולה ואין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה:

14

If one consecrated an animal [to be offered] on the altar and [after] two festivals passed [without it being offered], it became blemished and it was redeemed for another animal, the person does not violate the negative commandment until three festivals pass without the second [animal being sacrificed].43

Both a man and a woman44 are liable for transgression [the prohibition against] delaying [the offering of a sacrifice]. An heir, however, does not violate this prohibition.45

יד

הקדיש בהמה למזבח ועברו עליו שני רגלים ונפל בה מום ופדאה על גב בהמה אחרת אינו עובר בלא תעשה עד שיעברו על האחרת שלשה רגלים ואחד האיש ואחד האשה עובר בבל תאחר אבל היורש אינו עובר בבל תאחר:

15

Despite the fact that three festivals passed, no [animal consecrated as] a sacrifice is disqualified. Instead, [such animals should be] sacrificed and they are acceptable. Each and every day that passes after the three pilgrimage festivals involves a violation of [the above] prohibition. The [Jewish] court is commanded to apply physical coercion to the person46 immediately until he offers his sacrifices on the first festival that presents itself.47

טו

כל הקרבנות שעברו עליהן שלשה רגלים לא נפסלו אלא מקריבן וכשרים ובכל יום ויום אחר השלשה רגלים הוא עובר בלא תאחר ובית דין מצווין לעשותו מיד עד שיקריב קרבנותיו ברגל שפגע בו תחלה:

16

Even though [Leviticus 1:3] states that [a burnt-offering must be sacrificed] "willfully," he may be compelled until he says: "I desire."48 Whether he vowed [to bring a sacrifice] and did not set it aside or set aside, but did not offer it, he may be compelled until he sacrifices it.

טז

אע"פ שנאמר לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני בין שנדר ולא הפריש בין שהפריש ולא הקריב כופין אותו עד שיקריב:

17

[The court] seizes collateral from all of those obligated to bring burnt-offerings or peace-offerings [to compel them to offer them]. Even though [the sacrifice] will not bring him atonement unless he desires to offer it, as [implied by] the term "willfully," he is compelled until he says: "I desire."49 Collateral is not seized from those obligated to bring sin-offerings and guilt-offerings, by contrast. [The rationale is that] since [the failure to bring these sacrifices] prevents [the people] from receiving atonement,50 we are not concerned that they will be sinful and delay [bringing] their sacrifices. [The only] exception is the sin-offering brought by a nazirite. Since [the failure to bring] it does not prevent him from drinking wine,51 he is compelled [to bring the offering], lest he delay it.

יז

כל חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותם אף על פי שאין מתכפר לו עד שירצה שנאמר לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני אבל חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן הואיל והם מעוכבי כפרה אין חוששין להם שמא יפשעו וישהו קרבנותיהן חוץ מחטאת נזיר הואיל ואינה מעכבתו מלשתות יין שמא יאחר אותה לפיכך ממשכנין אותו עליה: