Deuteronomy Chapter 11

10For the land to which you are coming to possess is not like the land of Egypt, out of which you came, where you sowed your seed and which you watered by foot, like a vegetable garden.   יכִּ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה בָא־שָׁ֨מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ לֹ֣א כְאֶ֤רֶץ מִצְרַ֨יִם֙ הִ֔וא אֲשֶׁ֥ר יְצָאתֶ֖ם מִשָּׁ֑ם אֲשֶׁ֤ר תִּזְרַע֙ אֶת־זַרְעֲךָ֔ וְהִשְׁקִ֥יתָ בְרַגְלְךָ֖ כְּגַ֥ן הַיָּרָֽק:
[The land to which you come…] is not like the land of Egypt: but better than it. This promise was made to Israel when they left Egypt, for they would say, “Perhaps we will not come to a land as good and beautiful as this one.” One might think that Scripture is speaking derogatorily of it [the Land of Israel], and so he said to them: It is not like the land of Egypt, but it is worse than it! Therefore, Scripture says, “And Hebron was built seven years before Zoan of Egypt…” (Num. 13:22): One man built [both of] them-Ham built Zoan for his son, Mizraim, and he built Hebron for Canaan [his other son]. It is customary that one first builds the better city and afterwards builds the inferior one, because the refuse [left over] from the first, he puts into the second, and in any case, the favorite one first. Thus we learn that Hebron was a more beautiful city than Zoan. Egypt was superior to all other lands, as is stated [of it], “like the garden of the Lord, like the land of Egypt” (Gen. 13:10), and Zoan was the best of the land of Egypt, as it was the seat of royalty, for so it is stated:“For his princes were in Zoan” (Isa. 30:4), and Hebron was the worst city of Eretz Israel. For this reason, they set it apart for a burial ground, and yet it was better than Zoan. In Tractate Kethuboth (112a), however, our Rabbis explained the above in another manner: Is it possible that a man would build a house for his younger son [here Canaan], and only afterwards for his older son [Mizraim]? We must therefore explain [the meaning of וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה to be] that Hebron was built up seven times better than Zoan.   לא כארץ מצרים הוא: אלא טובה הימנה. ונאמרה הבטחה זו לישראל ביציאתם ממצרים, שהיו אומרים שמא לא נבוא אל ארץ טובה ויפה כזו. יכול בגנותה הכתוב מדבר, וכך אמר להם, לא כארץ מצרים היא, אלא רעה הימנה, תלמוד לומר (במדבר יג, כב) וחברון שבע שנים נבנתה וגו', אדם אחד בנאן, וחם בנה צוען למצרים בנו, וחברון לכנען. דרך ארץ אדם בונה את הנאה ואחר כך בונה את הכעור שפסולתו של ראשון, הוא נותן בשני. ובכל מקום, החביב קודם. הא למדת שחברון יפה מצוען, ומצרים משובחת מכל הארצות, שנאמר (בראשית יג, י) כגן ה' כארץ מצרים, וצוען שבח מצרים היא, שהיתה מקום מלכות, שכן הוא אומר (ישעיה ל, ד) כי היו בצוען שריו. וחברון פסולתה של ארץ ישראל, לכך הקצוה לקבורת מתים, ואף על פי כן היא יפה מצוען. ובמסכת כתובות (קיב א) דרשו בענין אחר, אפשר אדם בונה בית לבנו הקטן ואחר כך לבנו הגדול, אלא שמבונה על אחד משבעה בצוען:
[The land of Egypt,] out of which you came: Even the land of Goshen and the land of Rameses in which you dwelt, and which is the best of the land of Egypt, as it is said, “in the best of the land, [in the land of Rameses]” (Gen. 47:11)-even that is not like the land of Israel.   אשר יצאתם משם: אפילו ארץ רעמסס [וארץ גושן] אשר ישבתם בה והיא במיטב ארץ מצרים שנאמר (בראשית מז, יא) במיטב הארץ וגו', אף היא אינה כארץ ישראל:
[like the land of Egypt…] which you watered by foot: The land of Egypt required bringing water from the Nile by foot in order to water it; you had to rise from your sleep and toil. And only the low-lying areas were watered [i.e., were irrigated by the Nile], but not the high land, so you had to carry up water from the lower to the higher areas. But this [land, namely Canaan] “absorbs water from the rains of heaven.” While you sleep in your bed, the Holy One, blessed is He, waters both low and high areas, both areas that are exposed and those that are not, all at once [Sifrei]   והשקית ברגלך: ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגלך ולהשקותה וצריך אתה לנדד משנתך ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה. אבל זו (פסוק יא) למטר השמים תשתה מים אתה ישן על מטתך, והקב"ה משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי, כאחת:
like a vegetable garden: which does not have enough water from rain, and one has to water it by foot, [carrying water] upon one’s shoulder.   כגן הירק: שאין די לו בגשמים ומשקין אותו ברגל ובכתף:
11But the land, to which you pass to possess, is a land of mountains and valleys and absorbs water from the rains of heaven,   יאוְהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹֽבְרִ֥ים שָׁ֨מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֥רֶץ הָרִ֖ים וּבְקָעֹ֑ת לִמְטַ֥ר הַשָּׁמַ֖יִם תִּשְׁתֶּה־מָּֽיִם:
a land of mountains and valleys: The mountain land is superior to the land of the plain: On the plain, in an area of land that would produce a kor [a measure of grain], one would actually sow only [enough seed to produce] a kor . On the mountain, however, from an area of land that would produce a kor, one could take out of it five kor s, four from its four slopes and one on its summit. — [Sifrei 11:11]   ארץ הרים ובקעות: משובח ההר מן המישור, שהמישור, בבית כור אתה זורע כור, אבל ההר בבית כור ממנו חמשת כורין, ארבע מארבע שפועיו, ואחד בראשו:
and valleys: Heb. וּבְקָעֹת. These are plains.   ובקעות: הן מישור:
12a land the Lord, your God, looks after; the eyes of Lord your God are always upon it, from the beginning of the year to the end of the year.   יבאֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַֽחֲרִ֥ית שָׁנָֽה:
the Lord, your God, looks after: But does He not look after all lands, as it is said,“To rain on the earth where no man is” (Job 38:26) ? Rather, it is as if God cares only for it, and with that caring, which He cares for it, He cares for all the [other] lands along with it. — [Sifrei 11:12]   אשר ה' אלהיך דורש אותה: והלא אף כל הארצות הוא דורש, שנאמר (איוב לח, כו) להמטיר על ארץ לא איש, אלא כביכול אינו דורש אלא אותה, ועל ידי אותה דרישה שדורשה דורש את כל הארצות עמה:
the eyes of the Lord, your God, are always upon it: to see what it requires and to make for it new decrees, sometimes for good and sometimes for bad, as is found in [Tractate] Rosh Hashanah (17b).   תמיד עיני ה' אלהיך בה: לראות מה היא צריכה ולחדש בה גזרות, עתים לטובה עתים לרעה וכו', כדאיתא בראש השנה (יז ב):
from the beginning of the year [to the end of the year]: At the beginning of the year [i.e., Rosh Hashanah], it is judged [by God] what will be at its conclusion (Rosh Hashanah 8a).   מרשית השנה: מראש השנה נידון מה יהא בסופה:
13And it will be, if you hearken to My commandments that I command you this day to love the Lord, your God, and to serve Him with all your heart and with all your soul,   יגוְהָיָ֗ה אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְו‍ֹתַ֔י אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לְאַֽהֲבָ֞ה אֶת־יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ וּלְעָבְד֔וֹ בְּכָל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם:
And it will be, if you hearken: [The word] וְהָיָה is referring to what is said above (verse 11):“and absorbs water from the rains of heaven”   והיה אם שמוע: והיה, מוסב על האמור למעלה, (פסוק יא) למטר השמים תשתה מים:
And it will be, if you hearken: Heb. וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ lit., And it will be, if hearkening you will hearken. If you hearken to the old [i.e., if you study what you have already learned], you will hearken to the new [i.e., you will have a new and deeper understanding]. Similar is [the meaning of]“And it will be, if you forget” (אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח) (Deut. 8:19): If you have begun to forget [the Torah you have learned], eventually you will forget all of it, for so it is written in the Megillah 1: “If you leave Me for one day, I will leave you for two days.” - [Sifrei on Deut. 11:22, Yerushalmi Ber. 9:5, Midrash Shmuel 1]   והיה אם שמוע תשמעו: אם תשמע בישן תשמע בחדש. וכן (דברים ח, יט) והיה אם שכוח תשכח, אם התחלת לשכוח סופך שתשכח כולה, שכן כתיב במגלה אם תעזבני יום יומים אעזבך:
command you this day: [“this day” suggests] that [the commandments] should [always] be to you as new, as though you had just heard them on this very day. — [Sifrei , 11:32]   מצוה אתכם היום: שיהיו עליכם חדשים, כאלו שמעתם בו ביום:
to love the Lord: You should not say: “I will learn in order to become rich,” [or] “in order to be referred to as ‘Rabbi,’” [or] “in order that I receive a reward.” Rather, whatever you do, do out of love [for God], and ultimately, the honor will come.- [Sifrei]   לאהבה את ה': שלא תאמר הרי אני לומד בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאקרא רב, בשביל שאקבל שכר. אלא כל מה שתעשו עשו מאהבה וסוף הכבוד לבא:
and to serve Him with all your heart: i.e. with a service of the heart, and that is prayer, for prayer is called service, as it is said, “your God, Whom you serve regularly” (Dan. 6:17). But was there a [Temple] service in Babylon? Rather, [the term service is used] because he prayed, as it is said, “where there were open windows [in his upper chamber opposite Jerusalem, and three times a day he kneeled on his knees and prayed…]” (Dan. 6:11). And so, too, it states regarding David, “My prayer shall be established like incense before You” (Ps. 141:2). - [Sifrei]   ולעבדו בכל לבבכם: עבודה שהיא בלב. וזו היא תפלה, שהתפלה קרויה עבודה, שנאמר (דניאל ו, יז) אלהך די אנת פלח ליה בתדירא, וכי יש פולחן בבבל, אלא על שהיה מתפלל, שנאמר (שם ו, יא) וכוין פתיחן ליה וגו'. וכן בדוד הוא אומר (תהלים קמא, ב) תכון תפלתי קטרת לפניך:
[To love the Lord…] with all your heart, and with all your soul: But did he not already admonish us, [by the words]“[And you shall love the Lord, your God,] with all your heart and with all your soul” (Deut. 6:5)? [That, however, was] an admonition addressed for the individual, [while this is] an admonition to the community. — [Sifrei]   בכל לבבכם ובכל נפשכם: והלא כבר הזהיר על כך (דברים ו, ה) בכל לבבך ובכל נפשך, אלא, אזהרה ליחיד אזהרה לצבור:
14I will give the rain of your land at its time, the early rain and the latter rain, and you will gather in your grain, your wine, and your oil.   ידוְנָֽתַתִּ֧י מְטַר־אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹ יוֹרֶ֣ה וּמַלְק֑וֹשׁ וְאָֽסַפְתָּ֣ דְגָנֶ֔ךָ וְתִירֽשְׁךָ֥ וְיִצְהָרֶֽךָ:
I will give the rain of your land: You will have done what is [incumbent upon] you; [so] I will do what is [incumbent] upon Me. — [Sifrei]   ונתתי מטר ארצכם: עשיתם מה שעליכם, אף אני אעשה מה שעלי:
at its time: At night, so it will not disturb you. Another explanation of “at its time” is: On Sabbath [Friday] nights, when everyone is at home.   בעתו: בלילות שלא יטריחו אתכם. דבר אחר בעתו, בלילי שבתות שהכל מצויין בבתיהם:
the early rain: Heb. יוֹרֶה. This is the rain that falls after [the] sowing [season], which thoroughly sates (מְרַוֶּה) the soil and the seeds.   יורה: היא רביעה הנופלת לאחר הזריעה שמרוה את הארץ ואת הזרעים:
the latter rain: Heb. מַלְקוֹשׁ. The rain that falls just before the harvest time, to fill the grain on its stalks. The term מַלְקוֹשׁ refers to something that is late, as in the Targum [Onkelos], we translate וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן “the ones that delayed were Laban’s” (Gen. 30:42) as לְקִישַׁיָּא. Another explanation: For this reason, it is called מַלְקוֹשׁ namely because it falls upon the ears (מְלִילוֹת) and the stalks (קַשִּׁין) [i.e., just before the harvest, thus מַלְקוֹשׁ is a combination of these two words].   ומלקוש: רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות התבואה בקשיה. ולשון מלקוש, דבר המאוחר. כדמתרגמינן (בראשית ל מב) והיה העטופים ללבן, לקשיא. דבר אחר לכך נקראת מלקוש שיורדת על המלילות ועל הקשין:
and you will gather in your grain: You will gather it into the house, and not your enemies, as it is said: “[The Lord swore…] 'I will no longer give your grain as food [to your enemies, and foreigners will no longer drink your wine….[But those who gather it in will eat it…” (Isa. 62:8, 9), and not as it is said “And it was when Israel had sown, [that Midian came up… and they destroyed the produce of the earth]” (Jud. 6:3, 4).   ואספת דגנך: אתה תאספנו אל הבית ולא אויביך. כענין שנאמר (ישעי' סב, ח - ט) אם אתן את דגנך וגו' כי מאספיו יאכלוהו, ולא כענין שנאמר (שופטים ו ג) והיה אם זרע ישראל וגו':
15And I will give grass in your field for your livestock, and you will eat and be sated.   טווְנָֽתַתִּ֛י עֵ֥שֶׂב בְּשָֽׂדְךָ֖ לִבְהֶמְתֶּ֑ךָ וְאָֽכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ:
And I will give grass in your field [for your livestock]: so that you will not have to lead them to distant pastures. Another explanation: That you will be able to trim your grain all through the winter and cast it before your livestock, and if you refrain from doing this thirty days before the harvest, it will not produce any less grain. - [Sifrei]   ונתתי עשב בשדך: שלא תצטרך להוליכם למדבריות. דבר אחר שתהיה גוזז תבואתך כל ימות הגשמים ומשליך לפני בהמתך ואתה מונע ידך ממנה שלשים יום קודם לקציר ואינה פוחתת מדגנה:
and you will eat and be sated: This is another blessing: That the bread will be blessed within the stomach, that you may eat and be sated.   ואכלת ושבעת: ,הרי זו ברכה אחרת, שתהא ברכה מצויה בפת בתוך המעים ואכלת ושבעת:
16Beware, lest your heart be misled, and you turn away and worship strange gods and prostrate yourselves before them.   טזהִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֔ם פֶּן־יִפְתֶּ֖ה לְבַבְכֶ֑ם וְסַרְתֶּ֗ם וַֽעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּֽחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם:
Beware, [lest your heart be misled]: Since you will eat and be full, beware that you do not rebel [against the Holy One, blessed is He], for nobody rebels against the Holy One, blessed is He, except out of satiety, as it is said, “lest you eat and be sated… and your herds and your flocks multiply… What does he [Moses] say after this? ”and your heart grows haughty, and you forget the Lord, your God" (Deut. 8:12-14).   השמרו לכם: כיון שתהיו אוכלים ושבעים, השמרו לכם שלא תבעטו, שאין אדם מורד בהקב"ה אלא מתוך שביעה, שנאמר (דברים ח, יב - יד) פן תאכל ושבעת ובקרך וצאנך ירביון, מה הוא אומר אחריו, ורם לבבך ושכחת:
and you turn away: to depart from the Torah, and as a result of this, “and worship strange gods,” for as soon as a man departs from the Torah, he goes and cleaves to idolatry. Similarly, David said, “for they have driven me today, from cleaving to the Lord’s heritage, saying, 'Go, worship [strange gods]’” (I Sam. 26:19). But who [actually] said this to him? [He meant to say,] Since I am driven from being occupied with the Torah, I am closer to the danger of worshipping strange gods. — [Sifrei]   וסרתם: לפרוש מן התורה ומתוך כך ועבדתם אלהים אחרים. שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק בעבודה זרה. וכן דוד אמר (שמואל א' כו, יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד וגו', ומי אמר לו כן, אלא כיון שאני מגורש מלעסוק בתורה, הריני קרוב לעבוד אלהים אחרים:
strange gods: [Gods] that are strangers to those who worship them. The worshipper cries out to it, but it does not answer him; consequently, it becomes to him as a stranger.   אלהים אחרים: שהם אחרים לעובדיהם, צועק אליו ואינו עונהו, נמצא עשוי לו כנכרי:
17And the wrath of the Lord will be kindled against you, and He will close off the heavens, and there will be no rain, and the ground will not give its produce, and you will perish quickly from upon the good land that the Lord gives you.   יזוְחָרָ֨ה אַף־יְהֹוָ֜ה בָּכֶ֗ם וְעָצַ֤ר אֶת־הַשָּׁמַ֨יִם֙ וְלֹא־יִֽהְיֶ֣ה מָטָ֔ר וְהָ֣אֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִתֵּ֖ן אֶת־יְבוּלָ֑הּ וַֽאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֗ה מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יְהֹוָ֖ה נֹתֵ֥ן לָכֶֽם:
[The ground will not give] its produce: Heb. יְבוּלָהּ. It will not yield the quantity that you bring (מוֹבִיל) to it, as it said: “You have sown much, but you bring in little” (Hag. 1:6). - [Sifrei]   את יבולה: אף מה שאתה מוביל לה, כענין שנאמר (חגי א, ו) זרעתם הרבה והבא מעט:
and you will perish quickly: In addition to all the other sufferings, I will exile you from the land that caused you to sin. This may be compared to a king who sent his son to a feast hall and admonished him, “Do not eat or drink more than necessary, so that you will arrive home clean.” The son, however, did not take heed. He ate and drank more than he needed, and he regurgitated and soiled all the guests. They took him by his hands and feet, and threw him behind the palace. — [Sifrei]   ואבדתם מהרה: על כל שאר היסורין אגלה אתכם מן האדמה, שגרמה לכם לחטוא. משל למלך ששלח בנו לבית המשתה והיה יושב ומפקידו אל תאכל יותר מצרכך שתבא נקי לביתך, ולא השגיח הבן ההוא. אכל ושתה יותר מצרכו והקיא וטנף את כל בני המסיבה. נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו אחורי פלטרין:
quickly: I will give you no extensions. And if you ask: Was not an extension given to the generation of the flood, as it is said, “and his days will be [i.e., an extension will be given to him for] one hundred and twenty years” (Gen. 6:3)? [The answer is that] the generation of the flood had no one to learn from, but you do have someone to learn from. - [Sifrei]   מהרה: איני נותן לכם ארכא. ואם תאמרו והלא נתנה ארכא לדור המבול, שנאמר (בראשית ו, ג) והיו ימיו מאה ועשרים שנה, דור המבול לא היה להם ממי ללמוד ואתם יש לכם ממי ללמוד:
18And you shall set these words of Mine upon your heart and upon your soul, and bind them for a sign upon your hand and they shall be for ornaments between your eyes.   יחוְשַׂמְתֶּם֙ אֶת־דְּבָרַ֣י אֵ֔לֶּה עַל־לְבַבְכֶ֖ם וְעַל־נַפְשְׁכֶ֑ם וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל־יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטֽוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵֽינֵיכֶֽם:
And you shall set these words of Mine: Even after you have been exiled, make yourselves distinctive with My commandments: Put on tefillin and make mezuzoth , so that these will not be new to you when you return. Similarly, it is said, “Set up markers for yourself” (Jer. 31:20). - [Sifrei]   ושמתם את דברי: אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצות, הניחו תפילין, עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו. וכן הוא אומר (ירמיה לא, כ) הציבי לך ציונים:
19And you shall teach them to your sons to speak with them, when you sit in your house and when you walk on the way and when you lie down and when you rise.   יטוְלִמַּדְתֶּ֥ם אֹתָ֛ם אֶת־בְּנֵיכֶ֖ם לְדַבֵּ֣ר בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֨ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ:
[And you shall teach them to your sons,] to speak with them: From the moment your son knows how to speak, teach him, “Moses commanded us the Torah” (Deut. 33:4). Let him learn speech through this (Sukkah 42a). From this, our Rabbis taught: When the infant begins to talk, his father should speak to him in the Holy Tongue, and should teach him the Torah. If he does not do this, it is as though he buries him, as it is stated [here], “And you shall teach them to your sons to speak with them…” [in order that your days may increase, and the days of your children].   לדבר בם: משעה שהבן יודע לדבר, למדהו תורה צוה לנו משה (דב' לג ד), שיהא זה למוד דבורו. מכאן אמרו, כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מסיח עמו בלשון הקדש ומלמדו תורה, ואם לא עשה כן הרי הוא כאלו קוברו, שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וגו':
20And you shall inscribe them upon the doorposts of your house and upon your gates,   כוּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזוּז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ:
21in order that your days may increase and the days of your children, on the land which the Lord swore to your forefathers to give them, as the days of heaven above the earth.   כאלְמַ֨עַן יִרְבּ֤וּ יְמֵיכֶם֙ וִימֵ֣י בְנֵיכֶ֔ם עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהֹוָ֛ה לַֽאֲבֹֽתֵיכֶ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם כִּימֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם עַל־הָאָֽרֶץ:
in order that your days may increase and the days of your children: If you do so, they will increase, but if not, they will not increase, for the words of the Torah may be interpreted, so that we may deduce from a negative statement its positive inference, and from a positive statement, its negative inference. — [Sifrei]   למען ירבו ימיכם וימי בניכם: אם עשיתם כן ירבו, ואם לאו לא ירבו, שדברי תורה נדרשין מכלל לאו הן, ומכלל הן לאו:
[the land which the Lord swore to your forefathers] to give them: it is not written here “to give you,” but rather,“to give them.” From this, we learn that [the tenet of] the resurrection of the dead has its basis from the Torah. — [Sifrei]   לתת להם: לתת לכם אין כתיב כאן, אלא לתת להם, מכאן נמצינו למדים תחיית המתים מן התורה: