Numbers Chapter 21

21Israel sent messengers to Sihon the king of the Amorites, saying:   כאוַיִּשְׁלַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־סִיחֹ֥ן מֶֽלֶךְ־הָֽאֱמֹרִ֖י לֵאמֹֽר:
Israel sent messengers: Elsewhere, the sending [of messengers] is ascribed to Moses, as it says, “So I sent messengers from the desert of Kedemoth” (Deut. 2:26). Similarly, “Moses sent messengers to the king of Edom…” (above. 20: 14), but concerning Jephthah it says, “Israel sent messengers to the king of Edom…” (Jud. 11:17). These verses supplement each other; one holds back [information by not informing us who authorized the sending of the messengers] and the other reveals [that Moses sent them]. Moses is Israel, and Israel is Moses, to teach you that the leader of the generation is equal to the entire generation, because the leader is everything. — [Midrash Tanchuma Chukkath 23, Num. Rabbah 19:28]   וישלח ישראל מלאכים: ובמקום אחר תולה השליחות במשה, שנאמר (דברים ב, כו) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, וכן (במדבר כ, יד) וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום, וביפתח הוא אומר (שופטים יא, יז) וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום וגו', הכתובים הללו צריכים זה לזה, זה נועל וזה פותח, שמשה הוא ישראל וישראל הם משה, לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל:
22"Let me pass through your land. We will not turn into fields or vineyards, nor drink well water. We shall walk along the king's road, until we have passed through your territory."   כבאֶעְבְּרָ֣ה בְאַרְצֶ֗ךָ לֹ֤א נִטֶּה֙ בְּשָׂדֶ֣ה וּבְכֶ֔רֶם לֹ֥א נִשְׁתֶּ֖ה מֵ֣י בְאֵ֑ר בְּדֶ֤רֶךְ הַמֶּ֨לֶךְ֙ נֵלֵ֔ךְ עַ֥ד אֲשֶׁר־נַֽעֲבֹ֖ר גְּבֻלֶֽךָ:
Let me pass through your land: Even though they were not commanded to offer them peace, they nevertheless sought peace from them. — [Midrash Tanchuma Chukkath 22, Num. Rabbah 19:27]   אעברה בארצך: אף על פי שלא נצטוו לפתוח להם בשלום בקשו מהם שלום:
23But Sihon did not permit Israel to pass through his territory, and Sihon gathered all his people and went out to the desert toward Israel. He arrived at Jahaz and fought against Israel.   כגוְלֹֽא־נָתַ֨ן סִיחֹ֥ן אֶת־יִשְׂרָאֵל֘ עֲבֹ֣ר בִּגְבֻלוֹ֒ וַיֶּֽאֱסֹ֨ף סִיחֹ֜ן אֶת־כָּל־עַמּ֗וֹ וַיֵּצֵ֞א לִקְרַ֤את יִשְׂרָאֵל֙ הַמִּדְבָּ֔רָה וַיָּבֹ֖א יָ֑הְצָה וַיִּלָּ֖חֶם בְּיִשְׂרָאֵֽל:
But Sihon did not permit: Since all the Canaanite kings paid him tribute for protecting them against marauding armies, when Israel said to him, “Let me pass through your land,” he said to them, “My very presence is only to protect them from you, so how can you suggest such a thing?” - [Midrash Tanchuma Chukkath 23, Num. Rabbah 19:29]   ולא נתן סיחון וגו': לפי שכל מלכי כנען היו מעלין לו מס שהיה שומרם שלא יעברו עליהם גייסות, כיון שאמרו לו ישראל אעברה בארצך אמר להם כל עצמי איני יושב כאן אלא לשמרם מפניכם ואתם אומרים כך:
went out… toward Israel: Had Heshbon been full of gnats, no creature could have conquered it, and had Sihon been [living in] a weak village, no man could have conquered it. How much more so [was it invincible] since he [Sihon] was in Heshbon. The Holy One, blessed is He, said, “Why should I trouble My children to besiege every city?” He gave all the warriors the idea to leave the cities, and they all gathered in one place, where they were slain. From there Israel proceeded to the cities, where there met with no opposition, since only women and children were [left] there. — [Midrash Tanchuma Chukkath 23, Num. Rabbah 19:29]   ויצא לקראת ישראל: אילו היתה חשבון מלאה יתושין, אין כל בריה יכולה לכבשה, ואם היה סיחון בכפר חלש אין כל אדם יכול לכבשו, וכל שכן אלו שהיה בחשבון. אמר הקב"ה מה אני מטריח על בני כל זאת לצור על כל עיר ועיר, נתן בלב כל אנשי המלחמה לצאת מן העיירות ונתקבצו כולם למקום אחד, ושם נפלו. ומשם הלכו ישראל אל הערים ואין עומד לנגדם כי אין שם איש, אלא נשים וטף:
24Israel smote him with the sword, and took possession of his land from Arnon to Jabbok, as far as the children of Ammon, for the border of the children of Ammon was strong.   כדוַיַּכֵּ֥הוּ יִשְׂרָאֵ֖ל לְפִי־חָ֑רֶב וַיִּירַ֨שׁ אֶת־אַרְצ֜וֹ מֵֽאַרְנֹ֗ן עַד־יַבֹּק֙ עַד־בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן כִּ֣י עַ֔ז גְּב֖וּל בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן:
for…strong: What was its strength? The warning of the Holy One, blessed is He, Who said to them [Israel],“neither distress them [Ammon]” (Deut. 2:19). - [Mid. Aggadah]   כי עז: ומהו חזקו, התראתו של הקב"ה, שאמר להם (דברים ב, יט) אל תצורם וגו':
25Israel took all these cities, and the Israelites dwelt in all the cities of the Amorites, in Heshbon and all its villages.   כהוַיִּקַּח֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ת כָּל־הֶֽעָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֵּ֤שֶׁב יִשְׂרָאֵל֙ בְּכָל־עָרֵ֣י הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחֶשְׁבּ֖וֹן וּבְכָל־בְּנֹתֶֽיהָ:
its villages: Heb. בְּנֹתֶיהָ, lit. her daughters, the villages near it.   בנתיה: כפרים הסמוכים לה:
26For Heshbon was the city of Sihon, king of the Amorites, and he had fought against the first king of Moab, taking all his land from his possession, as far as Arnon.   כוכִּ֣י חֶשְׁבּ֔וֹן עִ֗יר סִיחֹ֛ן מֶ֥לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֖י הִ֑וא וְה֣וּא נִלְחַ֗ם בְּמֶ֤לֶךְ מוֹאָב֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיִּקַּ֧ח אֶת־כָּל־אַרְצ֛וֹ מִיָּד֖וֹ עַד־אַרְנֹֽן:
and he had fought: Why was it necessary to write this? For it says,“Do not distress the Moabites” (Deut. 2:9), and Heshbon belonged to Moab, Scripture writes that Sihon had taken it from them, and through him it was made permissible for Israel. — [Chul. 60b]   והוא נלחם: למה הוצרך להכתב, לפי שנאמר (דברים ב, ט) אל תצר את מואב, וחשבון משל מואב היתה, כתב לנו שסיחון לקחה מהם ועל ידו טהרה לישראל:
from his possession: Heb. מִיָּדוֹ, lit. from his hand, [meaning] from his possession. — [B.M. 56b]   מידו: מרשותו:
27Concerning this, those who speak in parables say, "Come to Heshbon, may it be built and established as the city of Sihon.   כזעַל־כֵּ֛ן יֹֽאמְר֥וּ הַמּֽשְׁלִ֖ים בֹּ֣אוּ חֶשְׁבּ֑וֹן תִּבָּנֶ֥ה וְתִכּוֹנֵ֖ן עִ֥יר סִיחֽוֹן:
Concerning this: Concerning that war, which Sihon waged against Moab.   על כן: על אותה מלחמה שנלחם סיחון במואב:
those who speak in parables say: [This refers to] Balaam, about whom it says, “He took up his parable” (23:7).   יאמרו המשלים: בלעם, שנאמר בו (במדבר כג, ז) וישא משלו:
those who tell parables: Balaam and [his father] Beor. They said…. — [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Num. Rabbah 19:30]   המשלים: בלעם ובעור. והם אמרו:
Come to Heshbon: because Sihon could not conquer it. So he went and hired Balaam to curse it. This is what Balak [meant when he] said to him,“For I know that whoever you bless is blessed” (22:6). - [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Balak 4, Num. Rabbah 19:30, 20:7, Mid. Aggadah]   באו חשבון: שלא היה סיחון יכול לכבשה והלך ושכר את בלעם לקללו, וזהו שאמר לו בלק (שם כב, ו) כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו':
built and established: Heshbon under the name of Sihon, to be his city.   תבנה ותכונן: חשבון בשם סיחון להיות עירו:
28For fire went forth from Heshbon, a flame from the city of Sihon; it consumed Ar of Moab, the masters of the high places of Arnon.   כחכִּי־אֵשׁ֙ יָֽצְאָ֣ה מֵֽחֶשְׁבּ֔וֹן לֶֽהָבָ֖ה מִקִּרְיַ֣ת סִיחֹ֑ן אָֽכְלָה֙ עָ֣ר מוֹאָ֔ב בַּֽעֲלֵ֖י בָּמ֥וֹת אַרְנֹֽן:
For a fire went forth from Heshbon: After Sihon had conquered it.   כי אש יצאה מחשבון: משכבשה סיחון:
it consumed Ar of Moab: The name of that country was called Ar in Hebrew, and Lechayath in Aramaic. — [Onkelos]   אכלה ער מואב: שם אותה המדינה קרוי ער בלשון עברי, ולחיית בלשון ארמי:
Ar of Moab: Heb. עָר מוֹאָב, Ar, which belonged to Moab. — [Onkelos]   ער מואב: ער של מואב:
29Woe is to you, Moab; you are lost, people of Chemosh. His sons he has given over as refugees and his daughters into captivity, to Sihon, king of the Amorites.   כטאֽוֹי־לְךָ֣ מוֹאָ֔ב אָבַ֖דְתָּ עַם־כְּמ֑וֹשׁ נָתַ֨ן בָּנָ֤יו פְּלֵיטִם֙ וּבְנֹתָ֣יו בַּשְּׁבִ֔ית לְמֶ֥לֶךְ אֱמֹרִ֖י סִיחֽוֹן:
Woe is to you, Moab: [Meaning] that they cursed Moab that it be delivered into his hand. — [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Num. Rabbah 19:30]   אוי לך מואב: שקללו את מואב שימסרו בידו:
Chemosh: The name of Moab’s god. — [I Kings 11:7]   כמוש: שם אלהי מואב:
He has given over: The one who has given over his sons, that is, [not his own sons but] the sons of Moab.   נתן: הנותן את בניו של מואב:
refugees: who flee and escape the sword, and his daughters into captivity, etc.   פליטם: נסים ופליטים מחרב ואת בנותיו בשבית וגו':
30Their kingdom is destroyed from Heshbon; it has been removed from Dibon; we laid them waste as far as Nophah which is near Medeba."   לוַנִּירָ֛ם אָבַ֥ד חֶשְׁבּ֖וֹן עַד־דִּיבֹ֑ן וַנַּשִּׁ֣ים עַד־נֹ֔פַח אֲשֶׁ֖ר עַד־מֵֽידְבָֽא:
Their kingdom: Heb. וַנִּירָם, their kingdom.   ונירם: מלכות שלהם:
is destroyed from Heshbon, it has been removed from Dibon: The kingdom and dominion that Moab had over Heshbon terminated from there. Similarly, עַד דִּיבֹן -the Targum of סַר ‘removed’ is עַד, that is to say, the kingdom was removed from Dibon. [The word] נִיר is a term denoting kingship and dominion [resulting from] the rule of man, as in “so that there be dominion for David My servant” (I Kings 11:36). - [Onkelos]   אבד חשבון עד דיבון: מלכות ועול שהיה למואב בחשבון אבד משם, וכן עד דיבון. תרגום של סר עד, כלומר סר ניר מדיבון. ניר לשון מלכות ועול וממשלת איש, כמו (מלכים א' יא, לו) למען היות ניר לדוד עבדי:
we laid them waste: Heb. וַנַּשִּׁים. The [letter] Heb. שׁ is punctuated with a dagesh [thus indicating a missing “mem,”], denoting ‘waste’ Heb. (שְׁמָמָה). Thus say those who tell parables: וַנַּשִּׁים אוֹתָם עַד נֹפַח, “we laid them waste as far as Nophah.”   ונשים: שי"ן דגושה לשון שממה, כך יאמר המושלים ונשים אותם:
31Israel settled in the land of the Amorites.   לאוַיֵּ֨שֶׁב֙ יִשְׂרָאֵ֔ל בְּאֶ֖רֶץ הָֽאֱמֹרִֽי:
32Moses sent [men] to spy out Jaazer and they captured its villages, driving out the Amorites who lived there.   לבוַיִּשְׁלַ֤ח משֶׁה֙ לְרַגֵּ֣ל אֶת־יַעְזֵ֔ר וַיִּלְכְּד֖וּ בְּנֹתֶ֑יהָ וַיּ֖וֹרֶשׁ (כתיב ויירש) אֶת־הָֽאֱמֹרִ֥י אֲשֶׁר־שָֽׁם:
Moses sent [men] to spy out Jaazer: The spies captured it. They said, We shall not do like the first group. We have [such] confidence in the power of Moses’ prayer that we are able to do battle. — [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Num. Rabbah 19:31]   וישלח משה לרגל את יעזר: המרגלים לכדוה. אמרו לא נעשה כראשונים, בטוחים אנו בכח תפלתו של משה להלחם:
33Then they turned and headed north toward the Bashan. Og, the king of Bashan, came out toward them with all his people, to wage war at Edrei.   לגוַיִּפְנוּ֙ וַיַּֽעֲל֔וּ דֶּ֖רֶךְ הַבָּשָׁ֑ן וַיֵּצֵ֣א עוֹג֩ מֶֽלֶךְ־הַבָּשָׁ֨ן לִקְרָאתָ֜ם ה֧וּא וְכָל־עַמּ֛וֹ לַמִּלְחָמָ֖ה אֶדְרֶֽעִי:
34The Lord said to Moses, "Do not fear him, for I have delivered him, his people, and his land into your hand. You shall do to him as you did to Sihon the king of the Amorites who dwells in Heshbon.   לדוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤ה אֶל־משֶׁה֙ אַל־תִּירָ֣א אֹת֔וֹ כִּ֣י בְיָֽדְךָ֞ נָתַ֧תִּי אֹת֛וֹ וְאֶת־כָּל־עַמּ֖וֹ וְאֶת־אַרְצ֑וֹ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֗יתָ לְסִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּֽוֹן:
Do not fear him: Moses was afraid to fight [against him] lest the merit of Abraham advocate for him, as it says, “The refugee came” (Gen. 14:13) -this was Og who had escaped from the Rephaim, who were smitten by Chedorlaomer and his allies at Ashteroth Karnaim, as it says, “only Og, the king of Bashan, was left of the remnant of the Rephaim” (Deut. 3:11). - [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Num. Rabbah 19:32]   אל תירא אותו: שהיה משה ירא להלחם, שמא תעמוד לו זכותו של אברהם, שנאמר (בראשית יד, יג) ויבא הפליט, הוא עוג, שפלט מן הרפאים שהכו כדרלעומר וחביריו בעשתרות קרנים, שנאמר (דברים ג, יא) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים:
35They smote him, his sons and all his people, until there was no survivor, and they took possession of his land.   להוַיַּכּ֨וּ אֹת֤וֹ וְאֶת־בָּנָיו֙ וְאֶת־כָּל־עַמּ֔וֹ עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ שָׂרִ֑יד וַיִּֽירְשׁ֖וּ אֶת־אַרְצֽוֹ:
They smote him: Moses slew him, as it says in [Tractate] Berachoth, in [the chapter beginning] Haroeh (54b): He uprooted a mountain of three parasangs [intending to throw it at the Israelites and crush them]….   ויכו אותו: משה הרגו, כדאיתא בברכות בהרואה (דף נד ב) עקר טורא בת תלתא פרסי וכו':

Numbers Chapter 22

1The children of Israel journeyed and encamped in the plains of Moab, across the Jordan from Jericho.   אוַיִּסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּֽחֲנוּ֙ בְּעַרְב֣וֹת מוֹאָ֔ב מֵעֵ֖בֶר לְיַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ:
2Balak the son of Zippor saw all that Israel had done to the Amorites.   בוַיַּ֥רְא בָּלָ֖ק בֶּן־צִפּ֑וֹר אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל לָֽאֱמֹרִֽי:
Balak… saw all that Israel had done to the Amorites: He said, “These two kings whom we relied on could not resist them; we certainly cannot.” Consequently, “Moab became terrified.” - [Mid. Tanchuma Balak 2, Num. Rabbah 20:2]   וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי: אמר אלו שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם, אנו על אחת כמה וכמה. לפיכך ויגר מואב:
3Moab became terrified of the people, for they were numerous, and Moab became disgusted because of the children of Israel.   גוַיָּ֨גָר מוֹאָ֜ב מִפְּנֵ֥י הָעָ֛ם מְאֹ֖ד כִּ֣י רַב־ה֑וּא וַיָּ֣קָץ מוֹאָ֔ב מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
[Moab] became terrified: [Heb. וַיָּגָר is] a term denoting dread, as in,“Fear (גּוּרוּ) for yourselves” (Job 19:29). - [Machbereth Menachem p. 59, third def.]   ויגר: לשון מורא, כמו (איוב יט, כט) גורו לכם:
Moab became disgusted: They became disgusted with their own lives, as in“I am disgusted (קַצְתִּי) with my life” (Gen. 27:46). This is an abbreviated verse.   ויקץ מואב: קצו בחייהם:
4Moab said to the elders of Midian, "Now this assembly will eat up everything around us, as the ox eats up the greens of the field. Balak the son of Zippor was king of Moab at that time.   דוַיֹּ֨אמֶר מוֹאָ֜ב אֶל־זִקְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עַתָּ֞ה יְלַֽחֲכ֤וּ הַקָּהָל֙ אֶת־כָּל־סְבִ֣יבֹתֵ֔ינוּ כִּלְחֹ֣ךְ הַשּׁ֔וֹר אֵ֖ת יֶ֣רֶק הַשָּׂדֶ֑ה וּבָלָ֧ק בֶּן־צִפּ֛וֹר מֶ֥לֶךְ לְמוֹאָ֖ב בָּעֵ֥ת הַהִֽוא:
to the elders of Midian: But did they not always hate each other, as it says, “who defeated Midian in the field of Moab” (Gen. 36:35), when Midian came against Moab in battle? However, because of their mutual fear of Israel they made peace with each other. And what did Moab see to take counsel with Midian? Since they saw that Israel was supernaturally victorious [in their battles], they said, “The leader of these [people] was raised in Midian. Let us ask them what his character is.” They told them, “His strength is solely in his mouth.” They said,“We too will come against them with a man whose strength is in his mouth.” - [Mid. Tanchuma Balak 3, Num. Rabbah 20:4]   אל זקני מדין: והלא מעולם היו שונאים זה את זה, שנאמר (בראשית לו, לה) המכה את מדין בשדה מואב, שבאו מדין על מואב למלחמה. אלא מיראתן של ישראל עשו שלום ביניהם. ומה ראה מואב ליטול עצה ממדין, כיון שראו את ישראל נוצחים שלא כמנהג העולם, אמרו מנהיגם של אלו במדין נתגדל, נשאל מהם מה מדתו. אמרו לו אין כחו אלא בפיו. אמרו אף אנו נבא עליהם באדם שכחו בפיו:
as the ox eats up: Whatever the ox has eaten up no longer contains blessing [because the ox uproots the plants it eats (Da’ath Zekenim)]. — [Mid. Tanchuma Balak 3, Num. Rabbah 20:4]   כלחוך השור: כל מה שהשור מלחך אין בו ברכה:
at that time: He was not entitled to the monarchy. He was one of the Midianite nobles [according to some: of the nobles of Sihon (Josh. 13:21)], and when Sihon died, they appointed him over them on a temporary basis. — [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:4]   בעת ההוא: לא היה ראוי למלכות. מנסיכי מדין היה, וכיון שמת סיחון מנוהו עליהם לצורך שעה:
5He sent messengers to Balaam the son of Beor, to Pethor, which is by the river of the land of his people, to call for him, saying, "A people has come out of Egypt, and behold, they have covered the "eye" of the land, and they are stationed opposite me.   הוַיִּשְׁלַ֨ח מַלְאָכִ֜ים אֶל־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֗וֹר פְּת֠וֹרָה אֲשֶׁ֧ר עַל־הַנָּהָ֛ר אֶ֥רֶץ בְּנֵֽי־עַמּ֖וֹ לִקְרֹא־ל֑וֹ לֵאמֹ֗ר הִ֠נֵּ֠ה עַ֣ם יָצָ֤א מִמִּצְרַ֨יִם֙ הִנֵּ֤ה כִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְה֥וּא ישֵׁ֖ב מִמֻּלִֽי:
to Pethor: Heb. פְּתוֹרָה, like this money changer, to whom everyone rushes coins, so did all the kings rush their letters to him [asking him for advice]. [In Aramaic, פְּתוֹרָא means table, denoting the counter over which currency transactions take place. This is synonymous with the Hebrew שֻׁלְחָן, table.Thus, a money changer is שֻלְחָנִי]. According to the simple meaning of the verse, it [Pethor] is a place-name. — [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]   פתורה: כשולחני הזה שהכל מריצין לו מעות, כך כל המלכים מריצין לו אגרותיהם. ולפי פשוטו של מקרא כך שם המקום:
the land of his people: [I.e.,] Balak’s [people]. He came from there. This one [Balaam] prophesied, telling him, “You are destined to rule.” If you ask, “Why did God bestow His Shechinah on a wicked gentile?” [The answer is] so the nations should not have an excuse to say, “Had we had prophets we would have repented.” So He assigned them prophets, but they breached the [morally] accepted barrier, for at first they had refrained from immorality, but he [Balaam] advised them to offer themselves freely for prostitution. — [Mid. Tanchuma Balak 1, Num. Rabbah 20:1]   ארץ בני עמו: של בלק. משם היה, וזה היה מתנבא ואומר לו עתיד אתה למלוך. ואם תאמר מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על גוי רשע, כדי שלא יהא פתחון פה לאומות לומר אלו היו לנו נביאים חזרנו למוטב, העמיד להם נביאים והם פרצו גדר העולם, שבתחלה היו גדורים בעריות וזה נתן להם עצה להפקיר עצמן לזנות:
to call for him: This invitation was for him, [i.e.,] for his benefit, for he promised him a large sum of money. - [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]   לקרא לו: הקריאה שלו היתה ולהנאתו, שהיה פוסק לו ממון הרבה:
A people has come out of Egypt: And should you ask,“How does it harm you?”   עם יצא ממצרים: ואם תאמר מה מזיקך:
“behold, they have covered the ‘eye’ of the land”: Sihon and Og, who were our guardians-they attacked them and killed them. - [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]   הנה כסה את עין הארץ: סיחון ועוג שהיו שומרים אותנו עמדו עליהם והרגום:
and they are stationed opposite me: Heb. מִמֻּלִי. It [the word מִמֻּלִי] is spelled defectively [lacking a 'vav’]; they are close by, ready to cut me down, as in“for I will cut them down (אֲמִילֵם)” (Ps. 118:10). - [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]   והוא יושב ממלי: חסר כתיב, קרובים הם להכריתני, כמו (תהלים קיח, י) כי אמילם:
6So now, please come and curse this people for me, for they are too powerful for me. Perhaps I will be able to wage war against them and drive them out of the land, for I know that whomever you bless is blessed and whomever you curse is cursed."   ווְעַתָּה֩ לְכָה־נָּ֨א אָֽרָה־לִּ֜י אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כִּֽי־עָצ֥וּם הוּא֙ מִמֶּ֔נִּי אוּלַ֤י אוּכַל֙ נַכֶּה־בּ֔וֹ וַֽאֲגָֽרְשֶׁ֖נּוּ מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אֵ֤ת אֲשֶׁר־תְּבָרֵךְ֙ מְבֹרָ֔ךְ וַֽאֲשֶׁ֥ר תָּאֹ֖ר יוּאָֽר:
Perhaps I will be able to wage war against them: Heb. נַכֶּה. I with my nation will wage war against them [hence the first person plural form of נַכֶּה]. Another interpretation: It נַכֶּה is a mishnaic term, as in,“he deducts (מְנַכֶּה) from the price for him” (B.M. 105b) [so the meaning here is,] to diminish them somewhat. — [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]   נכה בו: אני ועמי נכה בהם. דבר אחר לשון משנה היא (ב"מ קה ב) מנכה לו מן הדמים, לחסר מהם מעט:
for I know: through the war of Sihon [against Moab] you helped him defeat Moab. - [Mid. Tanchuma Balak 4, Num. Rabbah 20:7]   כי ידעתי וגו': ע"י מלחמת סיחון שעזרתו להכות את מואב:
7So the elders of Moab and the elders of Midian went, with magic charms in their hands, and they came to Balaam and conveyed Balak's message to him.   זוַיֵּ֨לְכ֜וּ זִקְנֵ֤י מוֹאָב֙ וְזִקְנֵ֣י מִדְיָ֔ן וּקְסָמִ֖ים בְּיָדָ֑ם וַיָּבֹ֨אוּ֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיְדַבְּר֥וּ אֵלָ֖יו דִּבְרֵ֥י בָלָֽק:
with magic charms in their hands: All types of charms, so he could not say,“I don’t have my tools with me.” Another interpretation: The elders of Midian took this omen (קֶסֶם) with them, saying, “If he comes with us this time, there is something to him, but if he pushes us off, he is useless.” Thus, when he said to them, “Lodge here for the night” (verse 8), they said, “He is hopeless” ; so they left him and went away, as it says, “The Moabite nobles stayed with Balaam” (ibid.), but the Midianite elders left. — [Mid. Tanchuma Balak 5, Num. Rabbah 20:8]   וקסמים בידם: כל מיני קסמים, שלא יאמר אין כלי תשמישי עמי. דבר אחר קסם זה נטלו בידם זקני מדין, אמרו אם יבא עמנו בפעם הזאת יש בו ממש, ואם ידחנו אין בו תועלת, לפיכך כשאמר להם לינו פה הלילה, אמרו אין בו תקוה, הניחוהו והלכו להם, שנאמר וישבו שרי מואב עם בלעם, אבל זקני מדין הלכו להם:
8He said to them, "Lodge here for the night, and I will give you an answer when the Lord speaks to me." So the Moabite nobles stayed with Balaam.   חוַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם לִ֤ינוּ פֹה֙ הַלַּ֔יְלָה וַֽהֲשִֽׁבֹתִ֤י אֶתְכֶם֙ דָּבָ֔ר כַּֽאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י וַיֵּֽשְׁב֥וּ שָׂרֵֽי־מוֹאָ֖ב עִם־בִּלְעָֽם:
Lodge here for the night: The Divine Spirit rested on him only at night, and the same applied to all gentile prophets. So it was with Laban, [God came to him] in a dream at night, as it says,“God came to Laban the Aramite in a dream at night” (Gen. 31:24), like a man going to his concubine in secret. — [Mid. Lev. Rabbah 1:13]   לינו פה הלילה: אין רוח הקודש שורה עליו אלא בלילה, וכן לכל נביאי אומות העולם, וכן לבן בחלום הלילה, שנאמר (בראשית לא, כד) ויבא א-להים אל לבן הארמי בחלום הלילה. כאדם ההולך אצל פלגשו בהחבא:
when the Lord speaks to me: If He advises me to go with people like you, I will go with you. But perhaps it is beneath His dignity to allow me to go with anyone but higher ranking nobles than you.   כאשר ידבר ה' אלי: אם ימליכני ללכת עם בני אדם כמותכם אלך עמכם, שמא אין כבודו לתתי להלוך אלא עם שרים גדולים מכם:
stayed: Heb. וַיֵּשְׁבוּ, a term denoting remaining. - [Onkelos]   וישבו: לשון עכבה:
9God came to Balaam and said, "Who are these men with you?"   טוַיָּבֹ֥א אֱלֹהִ֖ים אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר מִ֛י הָֽאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה עִמָּֽךְ:
Who are these men with you: It came to delude him. [Rashi means: “the ways of the Lord are straight, and the righteous shall walk in them, and the rebellious shall stumble on them” (Hosea 14:10). By asking, “Who are these men with you,” God meant to enter into a conversation with him, as Rashi states in the section Bereishith (3:9) on the word, “Where are you?” But it came to Balaam to delude him, for he erred.] He [Balaam] said,“Sometimes, not everything is revealed before Him, for He is not always omniscient. I will find a time when I am able to curse, and He will not realize it.”- [Mid. Tanchuma Balak 5, Num. Rabbah 20:9]   מי האנשים האלה עמך: להטעותו בא. אמר פעמים שאין הכל גלוי לפניו, אין דעתו שוה עליו, אף אני אראה עת שאוכל לקלל ולא יבין:
10Balaam said to God, "Balak the son of Zippor the king of Moab has sent [them] to me, [saying]:   יוַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים בָּלָ֧ק בֶּן־צִפֹּ֛ר מֶ֥לֶךְ מוֹאָ֖ב שָׁלַ֥ח אֵלָֽי:
Balak the son of Zippor: Although I am not important in Your eyes, I am considered important in the eyes of the kings. — [Mid. Tanchuma Balak 5, Num. Rabbah 20:9]   בלק בן צפור וגו': אף על פי שאיני חשוב בעיניך, חשוב אני בעיני המלכים:
11"Behold the people coming out of Egypt, a nation, has covered the 'eye' of the earth. Come and curse them for me, perhaps I will be able to fight against them and drive them out."   יאהִנֵּ֤ה הָעָם֙ הַיֹּצֵ֣א מִמִּצְרַ֔יִם וַיְכַ֖ס אֶת־עֵ֣ין הָאָ֑רֶץ עַתָּ֗ה לְכָ֤ה קָֽבָה־לִּי֙ אֹת֔וֹ אוּלַ֥י אוּכַ֛ל לְהִלָּ֥חֶם בּ֖וֹ וְגֵֽרַשְׁתִּֽיו:
curse it: Heb. קָבָהלּי. [This expression used by Balaam] is stronger than אָרָהלּי [used by Balak in verse 6], for it specifies and details [the curse]- [Mid. Tanchuma Balak 5, Num. Rabbah 20:9]   קבה לי: זו קשה מארה לי, שהוא נוקב ומפרש:
and drive it out: of the world. Balak said only, “and I will drive him out of the land” (verse 6). [His intention was:] I want only to get them away from me, but Balaam hated them more than did Balak. — [Mid. Tanchuma Balak 5, Num. Rabbah 20:9]   וגרשתיו: מן העולם. ובלק לא אמר אלא ואגרשנו מן הארץ, איני מבקש אלא להסיעם מעלי, ובלעם היה שונאם יותר מבלק:
12God said to Balaam, "You shall not go with them! You shall not curse the people because they are blessed."   יבוַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לֹ֥א תֵלֵ֖ךְ עִמָּהֶ֑ם לֹ֤א תָאֹר֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בָר֖וּךְ הֽוּא:
You shall not go with them: He said to Him, “If so, I will curse them in my place.” He replied to him, “You shall not curse the people.” He said, “If so, I will bless them.” He replied, “They do not need your blessing, ‘for they are blessed.’ ” As the saying goes, “We say to the wasp (Other editions: the bee), ‘Neither your honey, nor your sting.’ ” - [Mid. Tanchuma Balak 6, Num. Rabbah 20:10]   לא תלך עמהם: אמר לו אם כן אקללם במקומי. אמר לו לא תאור את העם. אמר לו אם כן אברכם. אמר לו אינם צריכין לברכתך, כי ברוך הוא. משל אומרים לצרעה לא מדובשיך ולא מעוקציך: