Genesis Chapter 43

16[When] Joseph saw Benjamin with them, he said to the overseer of his house, "Bring the men into the house and [give orders] to slaughter an animal and to prepare, for the men will eat with me at lunch."   טזוַיַּ֨רְא יוֹסֵ֣ף אִתָּם֘ אֶת־בִּנְיָמִין֒ וַיֹּ֨אמֶר֙ לַֽאֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּית֔וֹ הָבֵ֥א אֶת־הָֽאֲנָשִׁ֖ים הַבָּ֑יְתָה וּטְבֹ֤חַ טֶ֨בַח֙ וְהָכֵ֔ן כִּ֥י אִתִּ֛י יֹֽאכְל֥וּ הָֽאֲנָשִׁ֖ים בַּצָּֽהֳרָֽיִם:
and [give orders] to slaughter an animal and to prepare: Heb. וּטְבֹח ַטֶבַח וְהָכֵן, like וְלִטְבֹּח ַטֶבַח וּלְהָכֵן, and טְבֹחַ is not the imperative, for [if so,] he would have said וּטְבַח   וטבוח טבח והכן: כמו ולטבוח טבח ולהכן, ואין טבוח לשון צווי שהיה לו לומר וטבח:
at lunch: Heb. בָּצָּהֲרָיִם This is translated [by the targumim] as בְּשֵׁירוּתָא, an Aramaic term denoting the first meal of the day. In Old French disner , lunch. There are many [examples of this word] in the Talmud:“he threw his meal (שֵׁירוּתֵיהּ) to a dog” (Ta’anith 11b);“he cut [the bread] for the entire meal (שֵׁירוּתָא)” (Ber. 39b), but every [other] translation of צָהֳרַיִם is טִהִרָא.   בצהרים: זה מתורגם בשירותא, שהוא לשון סעודה ראשונה בלשון ארמי, ובלע"ז דישני"ר [ארוחת צהריים], ויש הרבה בתלמוד (תענית יא ב) שדא לכלבא שירותיה, (ברכות לט ב) בצע אכולא שירותא. אבל כל תרגום של צהרים טיהרא:
17And the man did as Joseph had said, and the man brought the men into Joseph's house.   יזוַיַּ֣עַשׂ הָאִ֔ישׁ כַּֽאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר יוֹסֵ֑ף וַיָּבֵ֥א הָאִ֛ישׁ אֶת־הָֽאֲנָשִׁ֖ים בֵּ֥יתָה יוֹסֵֽף:
18Now the men were frightened because they had been brought into Joseph's house, and they said, "On account of the money that came back in our sacks at first, we are brought, to roll upon us and to fall upon us and to take us as slaves and our donkeys [as well]."   יחוַיִּֽירְא֣וּ הָֽאֲנָשִׁ֗ים כִּ֣י הֽוּבְאוּ֘ בֵּ֣ית יוֹסֵף֒ וַיֹּֽאמְר֗וּ עַל־דְּבַ֤ר הַכֶּ֨סֶף֙ הַשָּׁ֤ב בְּאַמְתְּחֹתֵ֨ינוּ֙ בַּתְּחִלָּ֔ה אֲנַ֖חְנוּ מֽוּבָאִ֑ים לְהִתְגֹּלֵ֤ל עָלֵ֨ינוּ֙ וּלְהִתְנַפֵּ֣ל עָלֵ֔ינוּ וְלָקַ֧חַת אֹתָ֛נוּ לַֽעֲבָדִ֖ים וְאֶת־חֲמֹרֵֽינוּ:
Now the men were frightened: Heb. וַיִירְאוּ It is written with two“yuds,” and is translated וּדְחִילוּ,“were frightened.”   וייראו האנשים: כתוב בשני יודי"ן ותרגומו ודחילו:
because they had been brought into Joseph’s house: And it was not customary for others who came to purchase grain to lodge in Joseph’s house, but in the inns in the city. So they were frightened that this was [done] only [in order] to put them in prison.   כי הובאו בית יוסף: ואין דרך שאר הבאים לשבור בר ללון בבית יוסף, כי אם בפונדקאות שבעיר. וייראו שאין זה אלא לאספם אל משמר:
we are brought: into this house.   אנחנו מובאים: אל תוך הבית הזה:
to roll upon us: Heb. לְהִתְגֹלֵל עָלֵינוּ So that the fabricated accusation regarding the money will roll upon us and fall upon us, [“Rolling” denotes the plot, and“falling” the ultimate attack.] Onkelos, however, rendered וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ as וּלְאִסְתְּקָפָא עִלָנָא, which is an expression denoting“fabricating false accusations,” just as the Targum renders עִלִילֹת דְּבָרִים as“and he makes a false accusation against her” (Deut. 22:14) [with the words] תַּסְקוּפֵי מִלִין He (Onkelos) does not translate it literally to conform to the language of the verse. But לְהִתְגֹלֵל, which he (Onkelos) renders לְאִתְרַבְרְבָא, “to aggrandize himself,” is an expression derived from“the golden bowl (גֻלַת)” (Eccl. 12:6);“And Huzzab the queen (גֻלְתָה) was carried away” (Nahum 2:8), which denotes royalty.   להתגולל: להיות מתגלגלת עלינו עלילת הכסף ולהיותה נופלת עלינו. ואונקלוס שתרגם ולאסתקפא עלנא, הוא לשון להתעולל, כדמתרגמינן (דברים כב יד) עלילת דברים תסקופי מילין, ולא תרגמו אחר לשון המקרא, ולהתגלל שתרגם לאתרברבא הוא לשון (קהלת יב ו) גלת הזהב, (נחום ב ח) והצב גלתה העלתה, שהוא לשון מלכות:
19So they drew near the man who was over Joseph's house, and they spoke to him at the entrance of the house.   יטוַיִּגְּשׁוּ֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֖ר עַל־בֵּ֣ית יוֹסֵ֑ף וַיְדַבְּר֥וּ אֵלָ֖יו פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת:
20And they said, "Please, my lord, we came down at first to purchase food.   כוַיֹּֽאמְר֖וּ בִּ֣י אֲדֹנִ֑י יָרֹ֥ד יָרַ֛דְנוּ בַּתְּחִלָּ֖ה לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל:
Please, my lord: Heb. בִּי, an expression of entreaty and supplication, in Aramaic: בָּיָיא בָּיָיא. Rashi bases this translation on Onkelos.   בי א-דני: לשון בעיא ותחנונים הוא, ובלשון ארמי בייא בייא:
we came down: Heb. יָרֹד יָרַדְנוּ. This is a degradation for us. We were accustomed to sustaining others, but now we must rely on you. — [from Gen. Rabbah 92:3]   ירד ירדנו: ירידה היא לנו, רגילים היינו לפרנס אחרים, עכשיו אנו צריכים לך:  
21And it came to pass when we came to the lodging place that we opened our sacks, and behold! each man's money was in the mouth of his sack, and we returned it in our hand[s].   כאוַיְהִ֞י כִּי־בָ֣אנוּ אֶל־הַמָּל֗וֹן וַנִּפְתְּחָה֙ אֶת־אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ וְהִנֵּ֤ה כֶֽסֶף־אִישׁ֙ בְּפִ֣י אַמְתַּחְתּ֔וֹ כַּסְפֵּ֖נוּ בְּמִשְׁקָל֑וֹ וַנָּ֥שֶׁב אֹת֖וֹ בְּיָדֵֽנוּ:
22And we brought down other money in our hand[s] to purchase food. We do not know who put our money into our sacks."   כבוְכֶ֧סֶף אַחֵ֛ר הוֹרַ֥דְנוּ בְיָדֵ֖נוּ לִשְׁבָּר־אֹ֑כֶל לֹ֣א יָדַ֔עְנוּ מִי־שָׂ֥ם כַּסְפֵּ֖נוּ בְּאַמְתְּחֹתֵֽינוּ:
23And he said, "Peace to you; fear not. Your God and the God of your father gave you a treasure in your sacks; your money came to me." And he brought Simeon out to them.   כגוַיֹּ֩אמֶר֩ שָׁל֨וֹם לָכֶ֜ם אַל־תִּירָ֗אוּ אֱלֹ֨הֵיכֶ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י אֲבִיכֶם֙ נָתַ֨ן לָכֶ֤ם מַטְמוֹן֙ בְּאַמְתְּחֹ֣תֵיכֶ֔ם כַּסְפְּכֶ֖ם בָּ֣א אֵלָ֑י וַיּוֹצֵ֥א אֲלֵהֶ֖ם אֶת־שִׁמְעֽוֹן:
Your God: In your merit, and if your merit is insufficient, the God of your father, in the merit of your father, gave you a treasure. — [from Gen. Rabbah 92:4 according to Albeck’s edition, Lekach Tov, Sechel Tov]   אלהיכם: בזכותכם, ואם אין זכותכם כדאי, ואלהי אביכם, בזכות אביכם נתן לכם מטמון:
24Then the man brought the men (the brothers) into Joseph's house, and he gave [them] water, and they washed their feet, and he gave fodder to their donkeys.   כדוַיָּבֵ֥א הָאִ֛ישׁ אֶת־הָֽאֲנָשִׁ֖ים בֵּ֣יתָה יוֹסֵ֑ף וַיִּתֶּן־מַ֨יִם֙ וַיִּרְחֲצ֣וּ רַגְלֵיהֶ֔ם וַיִּתֵּ֥ן מִסְפּ֖וֹא לַֽחֲמֹֽרֵיהֶֽם:
Then the man brought: One bringing in after another bringing in [they were brought inside twice], because they (the brothers) pushed him (the man) outside until they spoke to him at the entrance of the house. As soon as he said to them,“Peace to you,” they followed and entered after him. — [from Gen. Rabbah 92:4]   ויבא האיש: הבאה אחר הבאה, לפי שהיו דוחפים אותו לחוץ עד שדברו אליו פתח הבית, ומשאמר להם (פסוק כג) שלום לכם, נמשכו ובאו אחריו:
25And they prepared the gift until Joseph would come at lunchtime, for they heard that there they would eat bread.   כהוַיָּכִ֨ינוּ֙ אֶת־הַמִּנְחָ֔ה עַד־בּ֥וֹא יוֹסֵ֖ף בַּצָּֽהֳרָ֑יִם כִּ֣י שָֽׁמְע֔וּ כִּי־שָׁ֖ם יֹ֥אכְלוּ לָֽחֶם:
And they prepared: Heb. וַיָכִינוּ, they prepared. They adorned it with beautiful vessels. — [from Targum Onkelos]   ויכינו: הזמינו, עטרוהו בכלים נאים:
26And Joseph came home, and they brought him the gift that was in their hand[s], into the house, and they prostrated themselves to him to the ground.   כווַיָּבֹ֤א יוֹסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וַיָּבִ֥יאוּ ל֛וֹ אֶת־הַמִּנְחָ֥ה אֲשֶׁר־בְּיָדָ֖ם הַבָּ֑יְתָה וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־ל֖וֹ אָֽרְצָה:
into the house: From the anteroom into the reception hall.   הביתה: מפרוזדור לטרקלין:
27He inquired after their welfare, and he said to them, "Is your elderly father, whom you mentioned, well? Is he still alive?"   כזוַיִּשְׁאַ֤ל לָהֶם֙ לְשָׁל֔וֹם וַיֹּ֗אמֶר הֲשָׁל֛וֹם אֲבִיכֶ֥ם הַזָּקֵ֖ן אֲשֶׁ֣ר אֲמַרְתֶּ֑ם הַֽעוֹדֶ֖נּוּ חָֽי:
28And they said, "Your servant, our father, is well; he is still alive." And they bowed and prostrated themselves.   כחוַיֹּֽאמְר֗וּ שָׁל֛וֹם לְעַבְדְּךָ֥ לְאָבִ֖ינוּ עוֹדֶ֣נּוּ חָ֑י וַיִּקְּד֖וּ וַיִּשְׁתַּֽחֲוֽוּ כתיב וישתחו:
And they bowed and prostrated themselves: Because of the greeting [i.e. to acknowledge Joseph’s greeting]. Bowing (קִידָה) means inclining the head (קָדְקֹר). הִשְׁתַּחִוָאָה means prostrating oneself to the ground. — [from Ber. 34b]   ויקדו וישתחו: על שאלת שלום. קידה כפיפת קדקד, השתחוואה משתטח לארץ:
29And he lifted his eyes and saw Benjamin, his brother, the son of his mother, and he said, "Is this your little brother, whom you told me about?" And he said, "May God favor you, my son. "   כטוַיִּשָּׂ֣א עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־בִּנְיָמִ֣ין אָחִיו֘ בֶּן־אִמּוֹ֒ וַיֹּ֗אמֶר הֲזֶה֙ אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹ֔ן אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּאמַ֕ר אֱלֹהִ֥ים יָחְנְךָ֖ בְּנִֽי:
“May God favor you…”: In connection with the other tribes, we heard [them marked by] favor-“with whom God has favored your servant” (Gen. 33:5). Benjamin, however, had not yet been born. Therefore, Joseph blessed him with favor. — [from Gen. Rabbah 92:5]   א-להים יחנך בני: בשאר שבטים שמענו חנינה (לעיל לג ה) אשר חנן א-להים את עבדך, ובנימין עדיין לא נולד, לכך ברכו יוסף בחנינה: