Exodus Chapter 12

29It came to pass at midnight, and the Lord smote every firstborn in the land of Egypt, from the firstborn of Pharaoh who sits on his throne to the firstborn of the captive who is in the dungeon, and every firstborn animal.   כטוַיְהִ֣י | בַּֽחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַֽיהֹוָה֘ הִכָּ֣ה כָל־בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:
and the Lord: Heb. וַה. Wherever it says, “and the Lord,” it means “He and His tribunal” (Exod. Rabbah 12:4), for the “vav” is an expression of addition, like “so-and-so and (“vav” ) so-and-so.”   וה': כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו, שהוי"ו לשון תוספת הוא כמו פלוני ופלוני:
smote every firstborn: Even [a firstborn] of another nation who was in Egypt. — [from Mechilta]   הכה כל בכור: אף של אומה אחרת והוא במצרים:
from the firstborn of Pharaoh: Pharaoh, too, was a firstborn, but he remained [alive] of the firstborn. Concerning him, He [God] says: “But, for this [reason] I have allowed you to stand, in order to show you My strength” (Exod. 9:16) at the Red Sea. — [from Mechilta]   מבכר פרעה: אף פרעה בכור היה ונשתייר מן הבכורות, ועליו הוא אומר (שמות ט טז) [בעבור הראותך את כחי בים סוף]:
to the firstborn of the captive: Because they rejoiced at Israel’s misfortune (Tanchuma 7), and furthermore, so that they would not say, “Our deity brought about this retribution” (Mechilta). The firstborn of the slave woman was included, because [Scripture] counts from the most esteemed to the lowest, and the firstborn of the slave woman is more esteemed than the firstborn of the captive. See commentary on Exodus 11:5.   עד בכור השבי: שהיו שמחין לאידם של ישראל. ועוד, שלא יאמרו יראתנו הביאה הפורענות זו, ובכור השפחה בכלל היה, שהרי מנה מן החשוב שבכלן עד הפחות, ובכור השפחה חשוב מבכור השבי:
30And Pharaoh arose at night, he and all his servants and all the Egyptians, and there was a great outcry in Egypt, for there was no house in which no one was dead.   לוַיָּ֨קָם פַּרְעֹ֜ה לַ֗יְלָה ה֤וּא וְכָל־עֲבָדָיו֙ וְכָל־מִצְרַ֔יִם וַתְּהִ֛י צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם כִּי־אֵ֣ין בַּ֔יִת אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־שָׁ֖ם מֵֽת:
And Pharaoh arose: from his bed.   ויקם פרעה: ממטתו:
at night: Unlike the custom of kings, [who rise] three hours after daybreak. — [from Mechilta]   לילה: ולא כדרך המלכים בשלש שעות ביום:
he: [arose] first, and afterwards his servants. This teaches us that he went around to his servants’ houses and woke them up. — [from Mechilta]   הוא: תחילה ואחר כך עבדיו, מלמד שהיה הוא מחזר על בתי עבדיו ומעמידן:
for there was no house in which no one was dead: If there was a firstborn, he was dead. If there was no firstborn, the oldest household member was called the firstborn, as it is said: “I, too, shall make him [David] a firstborn” (Ps. 89:28) (Tanchuma Buber 19). [Rashi explains there: I shall make him great.] Another explanation: Some Egyptian women were unfaithful to their husbands and bore children from bachelors. Thus they would have many firstborn; sometimes one woman would have five, each one the firstborn of his father (Mechilta 13:33).   כי אין בית אשר אין שם מת: יש שם בכור מת. אין שם בכור, גדול שבבית קרוי בכור, שנאמר (תהילים פט כח) אף אני בכור אתנהו. דבר אחר מצריות מזנות תחת בעליהן ויולדות מרווקים פנויים, והיו להם בכורות הרבה, פעמים הם חמשה לאשה אחת, כל אחד בכור לאביו:
31So he called for Moses and Aaron at night, and he said, "Get up and get out from among my people, both you, as well as the children of Israel, and go, worship the Lord as you have spoken.   לאוַיִּקְרָא֩ לְמשֶׁ֨ה וּלְאַֽהֲרֹ֜ן לַ֗יְלָה וַיֹּ֨אמֶר֙ ק֤וּמוּ צּאוּ֙ מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֔י גַּם־אַתֶּ֖ם גַּם־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּלְכ֛וּ עִבְד֥וּ אֶת־יְהֹוָ֖ה כְּדַבֶּרְכֶֽם:
So he called for Moses and Aaron at night: [This] tells [us] that Pharaoh went around to the entrances [i.e., to the doors of the houses] of the city, and cried out, “Where is Moses staying? Where is Aaron staying?” -[from Mechilta]   ויקרא למשה ולאהרן לילה: מגיד שהיה מחזר על פתחי העיר וצועק היכן משה שרוי היכן אהרן שרוי:
both you: the men.   גם אתם: הגברים:
as well as the children of Israel: The young children.   גם בני ישראל: הטף:
and go, worship the Lord as you have spoken: Everything is as you said, not as I said. “Neither will I let Israel out” (Exod. 5:2) is nullified. “Who and who are going?” (Exod. 10:8) is nullified. “But your flocks and your cattle shall be left” (Exod. 10:24) is nullified. [Instead,] take also your flocks and also your cattle. What is [the meaning of] “as you have spoken” ? You too shall give into our hands sacrifices and burnt offerings (Exod. 10:25). — [from Mechilta]   ולכו עבדו את ה' כדברכם: הכל כמו שאמרתם, ולא כמו שאמרתי אני, בטל לא אשלח (שמות ה ב) בטל מי ומי ההולכים (שם י ח) בטל רק צאנכם ובקרכם יצג (שם כד):
32Take also your flocks and also your cattle, as you have spoken, and go, but you shall also bless me."   לבגַּם־צֹֽאנְכֶ֨ם גַּם־בְּקַרְכֶ֥ם קְח֛וּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם וָלֵ֑כוּ וּבֵֽרַכְתֶּ֖ם גַּם־אֹתִֽי:
Take also your flocks and also your cattle : What does "as you have spoken" mean? You too should give us sacrifices and free will offerings.   גם צאנכם גם בקרכם קחו: ומהו כאשר דברתם, גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות (שמות י כה):
Take… as you have spoken… but you shall also bless me: [I.e.,] pray for me that I shall not die, for I am a firstborn. — [from Onkelos]   קחו כאשר דברתם וברכתם גם אתי: התפללו עלי שלא אמות, שאני בכור:
33So the Egyptians took hold of the people to hasten to send them out of the land, for they said, "We are all dead."   לגוַתֶּֽחֱזַ֤ק מִצְרַ֨יִם֙ עַל־הָעָ֔ם לְמַהֵ֖ר לְשַׁלְּחָ֣ם מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י אָֽמְר֖וּ כֻּלָּ֥נוּ מֵתִֽים:
We are all dead: They said, “This is not in accordance with Moses’ decree, for he said, ‘And every firstborn in the land of Egypt will die’ (Exod. 11:5), but here, the ordinary people too are dead, five or ten in one house.” -[from Mechilta] See Rashi on verse 30.   כלנו מתים: אמרו לא כגזרת משה הוא, שהרי אמר (לעיל יא ה) ומת כל בכור, וכאן אף הפשוטים מתים חמישה או עשרה בבית אחד:
34The people picked up their dough when it was not yet leavened, their leftovers bound in their garments on their shoulders.   לדוַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת־בְּצֵק֖וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל־שִׁכְמָֽם:
when it was not yet leavened: The Egyptians did not permit them to tarry long enough for it to leaven.   טרם יחמץ: המצריים לא הניחום לשהות כדי חימוץ:
their leftovers: Heb. מִשְׁאִרֹתָם. The remaining matzah and bitter herbs. — [from Mechilta and Jonathan]   משארתם: שירי מצה ומרור:
on their shoulders: Although they took many animals with them, they [carried the remaining matzoth and bitter herbs on their shoulders because] they loved the mitzvoth. — [from Mechilta]   על שכמם: אף על פי שבהמות הרבה הוליכו עמהם מחבבים היו את המצווה:
35And the children of Israel did according to Moses' order, and they borrowed from the Egyptians silver objects, golden objects, and garments.   להוּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּדְבַ֣ר משֶׁ֑ה וַיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹֽת:
according to Moses’ order: that he said to them in Egypt: “and let them borrow, each man from his friend” (Exod. 11:2). — [from Mechilta]   כדבר משה: שאמר להם במצרים (לעיל יא ב) וישאלו איש מאת רעהו:
and garments: These meant more to them than the silver and the gold, and [thus] whatever is mentioned later in the verse is more esteemed. — [from Mechilta]   ושמלת: אף הן היו חשובות להם מן הכסף ומן הזהב, והמאוחר בפסוק חשוב:
36The Lord gave the people favor in the eyes of the Egyptians, and they lent them, and they emptied out Egypt.   לווַֽיהֹוָ֞ה נָתַ֨ן אֶת־חֵ֥ן הָעָ֛ם בְּעֵינֵ֥י מִצְרַ֖יִם וַיַּשְׁאִל֑וּם וַיְנַצְּל֖וּ אֶת־מִצְרָֽיִם:
and they lent them: Even what they [the Israelites] did not request, they [the Egyptians] gave them. You say, “[Lend me] one.” [They responded,] “Take two and go!” -[from Mechilta]   וישאלום: אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם. אתה אומר אחד, טול שנים ולך:
and they emptied out: Heb. וַיְנַצְלוּ. Onkelos renders: וְרוֹקִינוּ, and they emptied out.   וינצלו: ורוקינו:
37The children of Israel journeyed from Rameses to Succoth, about six hundred thousand on foot, the men, besides the young children.   לזוַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מֵֽרַעְמְסֵ֖ס סֻכֹּ֑תָה כְּשֵֽׁשׁ־מֵא֨וֹת אֶ֧לֶף רַגְלִ֛י הַגְּבָרִ֖ים לְבַד מִטָּֽף:
from Rameses to Succoth: They were 120 “mil” [apart]. Yet they arrived there instantly, as it is said: “and I carried you on eagles’ wings.” -[from Mechilta]   מרעמסס סכתה: מאה ועשרים מיל היו ובאו שם לפי שעה, שנאמר (שמות יט ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים:
the men: from 20 years old and older. — [from Song Rabbah 3:6]   הגברים: מבן עשרים שנה ומעלה:
38And also, a great mixed multitude went up with them, and flocks and cattle, very much livestock.   לחוְגַם־עֵ֥רֶב רַ֖ב עָלָ֣ה אִתָּ֑ם וְצֹ֣אן וּבָקָ֔ר מִקְנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד:
a great mixed multitude: A mixture of nations of proselytes. — [from Zohar, vol. 2, p. 45b]   ערב רב: תערובות אומות של גרים:
39They baked the dough that they had taken out of Egypt as unleavened cakes, for it had not leavened, for they were driven out of Egypt, and they could not tarry, and also, they had not made provisions for themselves.   לטוַיֹּאפ֨וּ אֶת־הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּי־גֹֽרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם־צֵדָ֖ה לֹֽא־עָשׂ֥וּ לָהֶֽם:
matzah cakes: cakes of matzah. Dough which did not leaven is called matzah   עגת מצות: חררה של מצה בצק שלא החמיץ קרוי מצה:
and also, they had not made provisions for themselves: for the trip. [This verse] tells [of] Israel’s praise, [namely] that they did not say, “How will we go out into the desert without provisions?” Instead they believed and left. This is what is what is stated explicitly in the Prophets: “I remember to you the loving kindness of your youth, the love of your nuptials, your following Me in the desert, in a land not sown” (Jer. 2:2). Now what was the [Israelites’] reward? It is explained afterward: “Israel is holy to the Lord, etc.” (Jer. 2:3). — [from Mechilta]   וגם צדה לא עשו להם: לדרך. מגיד שבחן של ישראל, שלא אמרו היאך נצא למדבר בלא צדה, אלא האמינו והלכו, הוא שמפורש בקבלה (ירמיהו ב ב) זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ומה שכר מפורש אחריו (שם ג) קודש ישראל לה' וגו':
40And the habitation of the children of Israel, that they dwelled in Egypt, was four hundred and thirty years.   מוּמוֹשַׁב֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יָֽשְׁב֖וּ בְּמִצְרָ֑יִם שְׁלשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה:
that they dwelled in Egypt: after the other dwellings in which they dwelled as foreigners in a land that was not theirs. — [from Mechilta]   אשר ישבו במצרים: אחר שאר הישיבות שישבו גרים בארץ לא להם:
was four hundred and thirty years: Altogether, from the time that Isaac was born, until now, were 400 years. From the time that Abraham had seed [i.e., had a child, the prophecy] “that your seed will be strangers” (Gen. 15:13) was fulfilled; and there were another 30 years from the decree “between the parts” (Gen 15:10) until Isaac was born. It is impossible, however, to say that [they spent 400 years] in Egypt alone, because Kehath [the grandfather of Moses] was [one] of those who came with Jacob. Go and figure all his years, all the years of his son Amram, and Moses’ 80 years; you will not find them [to be] that many, and perforce, Kehath lived many of his years before he descended to Egypt, and many of Amram’s years are included in the years of Kehath, and many of Moses’ years are included in Amram’s years. Hence, you will not find 400 years counting from their arrival in Egypt. You are compelled, perforce, to say that the other dwellings [which the Patriarchs settled] were also called being “sojournings” and even in Hebron, as it is said: “where Abraham and Isaac sojourned (גָּרוּ) ” (Gen. 35:27), and [Scripture] states also “the land of their sojournings in which they sojourned” (Exod. 6:4). Therefore, you must say that [the prophecy] “your seed will be strangers” [commences] when he [Abraham] had offspring. And only when you count 400 years from the time that Isaac was born, you will find 210 years from their entry into Egypt. This is one of the things that [the Sages] changed for King Ptolemy. — [from Mechilta, Meg. 9a]   שלשים שנה וארבע מאות שנה: בין הכל משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה. משהיה לו זרע לאברהם נתקיים (בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך, ושלשים שנה היו משנגזרה גזירת בין הבתרים עד שנולד יצחק. ואי אפשר לומר בארץ מצרים לבדה, שהרי קהת מן הבאים עם יעקב היה צא וחשוב כל שנותיו וכל שנות עמרם בנו ושמונים של משה, לא תמצאם כל כך, ועל כרחך הרבה שנים היו לקהת עד שלא ירד למצרים, והרבה משנות עמרם נבלעים בשנות קהת והרבה משמונים של משה נבלעים בשנות עמרם, הרי שלא תמצא ארבע מאות לביאת מצרים, והוזקקת לומר על כרחך, שאף שאר הישיבות נקראו גרות, אפילו בחברון, שנאמר (בראשית לה כז) אשר גר שם אברהם ויצחק, ואומר (שמות ו ד) את ארץ מגוריהם אשר גרו בה, לפיכך אתה צריך לומר כי גר יהיה זרעך משהיה לו זרע. וכשתמנה ארבע מאות שנה משנולד יצחק, תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן מאתים ועשר שנה, וזה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך:
41It came to pass at the end of four hundred and thirty years, and it came to pass in that very day, that all the legions of the Lord went out of the land of Egypt.   מאוַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ שְׁלשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיְהִ֗י בְּעֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה יָֽצְא֛וּ כָּל־צִבְא֥וֹת יְהֹוָ֖ה מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
It came to pass at the end of four hundred and thirty years, and it came to pass in that very day: [This] tells [us] that as soon as the end [of this period] arrived, the Omnipresent did not keep them [even] as long as the blink of an eye. On the fifteenth of Nissan, the angels came to Abraham to bring him tidings. On the fifteenth of Nissan Isaac was born; on the fifteenth of Nissan the decree of “between the parts” was decreed. — [from Mechilta]   ויהי מקץ שלשים שנה וגו' ויהי בעצם היום הזה: מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עכבן המקום כהרף עין, בחמישה עשר בניסן באו מלאכי השרת אצל אברהם לבשרו, בחמישה עשר בניסן נולד יצחק, ובחמישה עשר בניסן נגזרה גזירת בין הבתרים:
42It is a night of anticipation for the Lord, to take them out of the land of Egypt; this night is the Lord's, guarding all the children of Israel throughout their generations.   מבלֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽיהֹוָ֔ה לְהֽוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הֽוּא־הַלַּ֤יְלָה הַזֶּה֙ לַֽיהֹוָ֔ה שִׁמֻּרִ֛ים לְכָל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְדֹֽרֹתָֽם:
It is a night of anticipation: for which the Holy One, blessed be He, was waiting and anticipating, [in order] to fulfill His promise to take them out of the land of Egypt.   ליל שמרים: שהיה הקב"ה שומר ומצפה לו לקיים הבטחתו להוציאם מארץ מצרים:
this night is the Lord’s: This is the night concerning which He said to Abraham, “On this night I will redeem your children.” -[from Mechilta]   הוא הלילה הזה לה': הוא הלילה שאמר לאברהם בלילה הזה אני גואל את בניך:
guarding all the children of Israel throughout their generations: from that time onward, it [the Israelites] is guarded from harmful spirits, like the matter that is stated: “and He will not permit the destroyer, etc.” (above verse 23). — [from Mechilta]   שמרים לכל בני ישראל לדרתם: משומר ובא מן המזיקין, כענין שנאמר (פסוק כג) ולא יתן המשחית וגו':
43The Lord said to Moses and Aaron, "This is the statute of the Passover sacrifice: No estranged one may partake of it.   מגוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֣ה וְאַֽהֲרֹ֔ן זֹ֖את חֻקַּ֣ת הַפָּ֑סַח כָּל־בֶּן־נֵכָ֖ר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ:
This is the statute of the Passover sacrifice: On the fourteenth of Nissan, this section was told to them. — [from Exod. Rabbah 19:5]   זאת חקת הפסח: בי"ד בניסן נאמרה להם פרשה זו:
No estranged one: Whose deeds have become estranged from his Father in heaven. Both a gentile and an Israelite apostate are meant. — [from Mechilta]   כל בן נכר: שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים. ואחד נכרי ואחד ישראל משומד במשמע:
44And every man's slave, purchased for his money you shall circumcise him; then he will be permitted to partake of it.   מדוְכָל־עֶ֥בֶד אִ֖ישׁ מִקְנַת־כָּ֑סֶף וּמַלְתָּ֣ה אֹת֔וֹ אָ֖ז יֹ֥אכַל בּֽוֹ:
you shall circumcise him; then he will be permitted to partake of it: [I.e., he means] his master. [This] tells [us] that the [failure to perform the] circumcision of one’s slaves prevents one from partaking of the Passover sacrifice. [These are] the words of Rabbi Joshua. Rabbi Eliezer says: The [failure to perform the] circumcision of one’s slaves does not prevent one from partaking of the Passover sacrifice. If so, what is the meaning of “then he will be permitted to partake of it” ? [“He” in this phrase is referring to] the slave. — [from Mechilta]   ומלתה אתו אז יאכל בו: רבו, מגיד שמילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח, דברי רבי יהושע. רבי אליעזר אומר אין מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח, אם כן מה תלמוד לומר אז יאכל בו, העבד:
45A sojourner or a hired hand may not partake of it.   מהתּוֹשָׁ֥ב וְשָׂכִ֖יר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ:
A sojourner: This is a resident alien. — [from Mechilta] [I.e., a gentile who has accepted upon himself not to practice idolatry but eats carcasses.]   תושב: זה גר תושב:
or a hired hand: This is a gentile. Now why is this [verse] stated? Aren’t they uncircumcised? And it is stated: “but no uncircumcised man may partake of it” (verse 48). But this refers to a circumcised Arab or a circumcised Gibeonite, who is a sojourner or a hired hand. — [from Mechilta]   ושכיר: זה הנכרי. ומה תלמוד לומר, והלא ערלים הם, ונאמר (פסוק מח) וכל ערל לא יאכל בו, אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול והוא תושב או שכיר:
46It must be eaten in one house; you shall not take any of the meat out of the house to the outside, neither shall you break any of its bones.   מובְּבַ֤יִת אֶחָד֙ יֵֽאָכֵ֔ל לֹֽא־תוֹצִ֧יא מִן־הַבַּ֛יִת מִן־הַבָּשָׂ֖ר ח֑וּצָה וְעֶ֖צֶם לֹ֥א תִשְׁבְּרוּ־בֽוֹ:
It must be eaten in one house: In one group, that those counted upon it may not become two groups and divide it. You say [that it means] in one group, or [perhaps] it means nothing other than in one house as is its apparent meaning, and to teach that if they started eating in the yard and it rained, that they may not enter the house. Therefore, Scripture states: “on the houses in which they will eat it” (above verse 7). From here [we deduce] that the one who eats [the Passover sacrifice] may eat [it] in two places. — [from Mechilta]   בבית אחד יאכל: בחבורה אחת, שלא יעשו הנמנין עליו שתי חבורות ויחלקוהו. אתה אומר בחבורה אחת, או אינו אלא בבית אחד כמשמעו, וללמד שאם התחילו והיו אוכלים בחצר וירדו גשמים שלא יכנסו לבית, תלמוד לומר (פסוק ז) על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, מכאן שהאוכל אוכל בשני מקומות:
you shall not take any of the meat out of the house: [I.e.,] out of the group. — [from Mechilta]   לא תוציא מן הבית: מן החבורה:
neither shall you break any of its bones: If it [the bone] is edible, e.g., if there is an olive-sized amount of meat on it, it bears the prohibition of breaking a bone; if there is neither an olive-sized amount of meat on it nor marrow [in it], it does not bear the prohibition against breaking a bone. — [from Pes. 84b]   ועצם לא תשברו בו: הראוי לאכילה, כגון שיש עליו כזית בשר יש בו משום שבירת עצם, אין עליו כזית בשר אין בו משום שבירת עצם:
47The entire community of Israel shall make it.   מזכָּל־עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל יַֽעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ:
The entire community of Israel shall make it: Why was this stated? Because it says concerning the Passover sacrifice of Egypt: “a lamb for each parental home” (above verse 3), we might think that the same applies to the Passover sacrifice of later generations. Therefore, Scripture states: “The entire community of Israel shall make it.” -[from Mechilta]   כל עדת ישראל יעשו אתו: למה נאמר, לפי שהוא אומר בפסח מצרים (פסוק ג) שה לבית אבות, שנמנו עליו למשפחות, יכול אף פסח דורות כן, תלמוד לומר כל עדת ישראל יעשו אותו:
48And should a proselyte reside with you, he shall make a Passover sacrifice to the Lord. All his males shall be circumcised, and then he may approach to make it, and he will be like the native of the land, but no uncircumcised male may partake of it.   מחוְכִֽי־יָג֨וּר אִתְּךָ֜ גֵּ֗ר וְעָ֣שָׂה פֶ֘סַח֘ לַֽיהֹוָה֒ הִמּ֧וֹל ל֣וֹ כָל־זָכָ֗ר וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַֽעֲשׂת֔וֹ וְהָיָ֖ה כְּאֶזְרַ֣ח הָאָ֑רֶץ וְכָל־עָרֵ֖ל לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ:
he shall make a Passover sacrifice: We might think that everyone who converts must make a Passover sacrifice immediately. Therefore, Scripture states: “and he will be like the native of the land,” [indicating that] just as the native [makes the sacrifice] on the fourteenth [of Nissan], so must a proselyte [make it] on the fourteenth [of Nissan]. — [from Mechilta]   ועשה פסח: יכול כל המתגייר יעשה פסח מיד, תלמוד לומר והיה כאזרח הארץ, מה אזרח בארבעה עשר אף גר בארבעה עשר:
but no uncircumcised male may partake of it: This includes one whose brothers died because of circumcision, [one] who is not considered an apostate in regards to circumcision, and [his disqualification] is not derived from “No estranged one may partake of it” (verse 43). — [from Mechilta]   וכל ערל לא יאכל בו: להביא את שמתו אחיו מחמת מילה שאינו משומד לערלות ואינו נלמד מבן נכר לא יאכל בו (פסוק מג):
49There shall be one law for the native and for the stranger who resides in your midst."   מטתּוֹרָ֣ה אַחַ֔ת יִֽהְיֶ֖ה לָֽאֶזְרָ֑ח וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתֽוֹכְכֶֽם:
There shall be one law: [This verse comes] to liken a proselyte to a native also regarding other commandments in the Torah. — [from Mechilta]   תורה אחת וגו': להשוות גר לאזרח אף לשאר מצות שבתורה:
50All the children of Israel did; as the Lord had commanded Moses and Aaron, so they did.   נוַיַּֽעֲשׂ֖וּ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶת־משֶׁ֥ה וְאֶת־אַֽהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ:
51It came to pass on that very day, that the Lord took the children of Israel out of the land of Egypt with their legions.   נאוַיְהִ֕י בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה הוֹצִ֨יא יְהֹוָ֜ה אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל־צִבְאֹתָֽם: