Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.
Register »

Rambam - 3 Chapters a Day

Melachim uMilchamot - Chapter 4, Melachim uMilchamot - Chapter 5, Melachim uMilchamot - Chapter 6

Show content in:

Melachim uMilchamot - Chapter 4

1

The king is granted license to levy taxes upon the nation for his needs or for the purpose of war. He may also fix a duty on merchandise. It is forbidden to avoid paying this duty. The king has the right to decree that if someone does not pay these duties, his property will be seized or he will be killed.

These laws are derived as follows: I Samuel 8:17 states: 'You will be servants to him, the king.' Previously, Deuteronomy 20:11 states: 'They shall be subject to your levy and they shall serve you.' From this association, it is derived that the king may levy taxes and fix duties.

The statutes that he establishes in these and related matters are accepted as law for all the matters mentioned in the Biblical passage concerning the king are rights to which the king is entitled.

א

רשות יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו או לצורך המלחמות וקוצב לו מכס ואסור להבריח מן המכס שיש לו לגזור שכל מי שיגנוב המכס ילקח ממונו או יהרג שנאמר ואתם תהיו לו לעבדים ולהלן הוא אומר יהיו לך למס ועבדוך מכאן שנותן מס וקוצב מכס ודיניו בכל אלו הדברים וכיוצא בהן דין שכל האמור בפרשת מלך מלך זוכה בו:

2

He may also send throughout the territory of Eretz Yisrael and take from the nation valiant men and men of war and employ them as soldiers for his chariot and cavalry. Similarly, he may appoint them as his body guard and as footmen to run before him as I Samuel 8:11 states: 'He shall place them among his charioteers and his horsemen and they shall run before his chariot.' He may also take the choicest of them to be his servants and attendants as ibid.:16 states: 'He shall take... your finest young men... to do his work.'

ב

ושולח בכל גבול ישראל ולוקח מן העם הגבורים ואנשי חיל ועושה מהן חיל למרכבתו ובפרשיו ומעמיד מהן עומדים לפניו ומעמיד מהן אנשים לרוץ לפניו שנאמר ושם לו במרכבתו ופרשיו ורצו לפני מרכבתו ולוקח מן היפים שבהם להיות שמשים ועומדים לפניו שנאמר ואת בחוריכם הטובים יקח ועשה למלאכתו:

3

Similarly, he may take all those that are necessary for him from the nation's craftsmen and employ them to do his work. He must pay their wages. He may also take all the beasts, servants, and maids that are necessary for his tasks. He must pay their hire or their value as ibid.:12-16 states: 'He will set them to plough his ground and to reap his harvest, to make instruments of war, and gear for his chariots.... He will take your servants, your maids, your finest young men, and your donkeys to do his work.'

ג

וכן לוקח מן בעלי האומניות כל מה שהוא צריך ועושין לו מלאכתו ונותן שכרן ולוקח כל הבהמות והעבדים והשפחות למלאכתו ונותן שכרן או דמיהן שנאמר ולחרוש חרישו ולקצור קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו:

4

Similarly, he may take wives and concubines from the entire territory of Eretz Yisrael. The term 'wives' implies women who were married with A ketubah and kiddushin; concubines, women who were not given A ketubah and kiddushin. With the act of yichud alone, the king acquires her and relations with her are permitted him.

A commoner is forbidden to have a concubine. The only similar relationship is the union with a Hebrew maid servant after she has been designated by her master.

The king may make the concubines which he takes to his palace cooks, bakers, and perfumers as ibid.:13 states: 'He will take your daughters to be perfumers, cooks, and bakers.

ד

וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופלגשים נשים בכתובה וקדושין ופלגשים בלא כתובה ובלא קידושין אלא ביחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו אבל ההדיוט אסור בפילגש אלא באמה העבריה בלבד אחר ייעוד ויש לו [רשות] לעשות הפילגשים שלוקח לארמונו טבחות ואופות ורקחות שנאמר ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות:

5

He may force those who are fit to serve as officers, appointing them as leaders of thousands and leaders of fifties as ibid.:12 states: 'He shall appoint them as leaders of thousands and leaders of fifties for himself.'

ה

וכן כופה את הראויין להיות שרים וממנה אותם שרי אלפים ושרי חמשים שנאמר ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים:

6

He may take fields, olive groves, and vineyards for his servants when they go to war and allow them to commandeer these places if they have no source of nurture other than them. He must pay for what is taken. This is stated in ibid.:14: 'He shall take your good fields, vineyards, and olive groves and give them to his servants.

ו

ולוקח השדות והזיתים והכרמים לעבדיו כשילכו למלחמה ויפשטו על מקומות אלו אם אין להם מה יאכלו אלא משם ונותן דמיהן שנאמר ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו:

7

He is entitled to a tenth of the produce of the seed and the orchards and the newborn beasts as ibid.:16-17 states: 'He will take a tenth of your seed and your vineyards...He shall take a tenth of your sheep.'

ז

ויש לו מעשר מן הזרעים ומן האילנות ומן הבהמה שנאמר וזרעיכם וכרמיכם יעשור וגו' צאנכם יעשור:

8

The Messianic king may take a thirteenth portion of all the lands conquered by Israel as his own. This will be an allotment for him and his descendants forever.

ח

המלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשין ישראל חלק אחד משלשה עשר ודבר זה חק לו ולבניו עד עולם:

9

The property of all those executed by the king, belongs to the king. Similarly, all the treasures belonging to the kings of the kingdoms which he conquers become the property of the king.

In regard to the other spoil which is taken. The soldiers may take spoil. Afterwards, they must bring it to the king. He is entitled to one half of the spoil. He takes this portion first.

The second half of the spoil is divided between the combat soldiers and the people who remained in camp to guard the baggage. An equal division is made between them as I Samuel 30:24 relates: 'The portion of those who go down to the battle will be as the portion of those who stay with the baggage. They shall divide equally.'

ט

כל הרוגי המלך ממונן למלך וכל הממלכות שכובש הרי אוצרות המלכים למלך ושאר הבזה שבוזזין בוזזין ונותנין לפניו והוא נוטל מחצה בראש ומחצית הבזה חולקין אותה כל אנשי הצבא ביחד עם העם היושבין על הכלים במחנה לשמרם חולקין בשוה שנאמר כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו:

10

All the lands that he conquers belong to him. He may apportion them to his servants and soldiers as he desires and keep the remainder for himself. In all these matters, the judgement he makes is binding.

In all matters, his deeds shall be for the sake of heaven. His purpose and intent shall be to elevate the true faith and fill the world with justice, destroying the power of the wicked and waging the wars of God. For the entire purpose of appointing a king is to execute justice and wage wars as I Samuel 8:20 states: 'Our king shall judge us, go out before us, and wage our wars.'

י

כל הארץ שכובש הרי היא שלו ונותן לעבדיו ולאנשי המלחמה כפי מה שירצה ומניח לעצמו כפי מה שירצה ובכל אלו הדברים דינו דין ובכל יהיו מעשיו לשם שמים ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה' שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות שנאמר ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו:

Melachim uMilchamot - Chapter 5

1

A king should not wage other wars before a milchemet mitzvah. What is considered as milchemet mitzvah? The war against the seven nations who occupied Eretz Yisrael, the war against Amalek, and a war fought to assist Israel from an enemy which attacks them.

Afterwards, he may wage a milchemet hareshut, i.e. a war fought with other nations in order to expand the borders of Israel or magnify its greatness and reputation.

א

אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו:

2

There is no need to seek the permission of the court to wage a milchemet mitzvah. Rather, he may go out on his own volition and force the nation to go out with him. In contrast, he may not lead the nation out to wage a milchemat hareshut unless the court of seventy one judges approves.

ב

מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין אלא יוצא מעצמו בכל עת וכופה העם לצאת אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד:

3

The king may burst through the fences surrounding fields or vineyards to make a road and no one can take issue with him.

There is no limit to the road the king may make. Rather, it may be as wide as necessary. He need not make his road crooked because of an individual's vineyard or field. Rather, he may proceed on a straight path and carry out his war.

ג

ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו ודרך המלך אין לה שיעור אלא כפי מה שהוא צריך אינו מעקם הדרכים מפני כרמו של זה או מפני שדהו של זה אלא הולך בשוה ועושה מלחמתו:

4

It is a positive commandment to annihilate the seven nations who dwelled in Eretz Yisrael as Deuteronomy 20:17 states: 'You shall utterly destroy them.'

Anyone who chances upon one of them and does not kill him violates a negative commandment as ibid.:16 states: 'Do not allow a soul to live.' The memory of them has already been obliterated.

ד

מצות עשה להחרים שבעה עממין שנאמר החרם תחרימם וכל שבא לידו אחד מהן ולא הרגו עובר בלא תעשה שנאמר לא תחיה כל נשמה וכבר אבד זכרם:

5

Similarly, it is a positive commandment to destroy the memory of Amalek, as Deuteronomy 25:19 states: 'Obliterate the memory of Amalek.

It is also a positive commandment to constantly remember their evil deeds and their ambush of Israel to arouse our hatred of them, as ibid.:17 states: 'Remember what Amalek did to you.' The Oral Tradition teaches: ...Remember' - with your mouths; ...Do not forget' - in your hearts.' For it is forbidden to forget our hatred and enmity for them.

ה

וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו כדי לעורר איבתו שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק מפי השמועה למדו זכור בפה לא תשכח בלב שאסור לשכוח איבתו ושנאתו:

6

All the lands which Israel conquers in wars led by a king and approved by the court are considered as conquered by the people at large. Thus, they have the same status as Eretz Yisrael which was conquered by Joshua in every regard. This only applies if they were conquered after the conquest of Eretz Yisrael as described in the Torah.

ו

כל הארצות שכובשין ישראל במלך על פי בית דין הרי זה כבוש רבים והרי היא כארץ ישראל שכבש יהושע לכל דבר והוא שכבשו אחר כבוש כל ארץ ישראל האמורה בתורה:

7

It is permitted to dwell anywhere in the entire world with the exception of the land of Egypt. Its territory includes a square of 400 parsah by 400 parsah from the Mediterranean Sea proceeding westward, bordering on the land of Kush and the desert. It is forbidden to dwell in this entire territory.

In three places, the Torah warned against returning to Egypt:

a) 'God has told you, you must never again return on that path' (Deuteronomy 17:16);

b) 'You shall not see it again' (Deuteronomy 28:68);

c) 'You shall never see them again forever' (Exodus 14:13).

Alexandria is included in this prohibition.

ז

ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים מן הים הגדול ועד המערב ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר הכל אסור להתישב בה בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב למצרים שנאמר לא תוסיפין לשוב בדרך הזה עוד לא תוסיף עוד לראותה לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ואלכסנדריאה בכלל האיסור:

8

It is permitted to return to Egypt for the purpose of trade and commerce and to pass through while conquering other nations. The prohibition consists of settling there.

Lashes are not given as punishment for the violation of this prohibition because at the time one enters, there is no prohibition. Should he decide to settle there, there is no deed involved.

It appears to me that if a king of Israel would conquer the land of Egypt with the approval of the court, it would be permissible to settle there. The prohibition against returning was only given to individuals or to dwell there while it is under the rule of the gentiles for their behavior is more depraved than that of the peoples of other lands as can be inferred from Leviticus 18:3: 'Do not follow the ways of Egypt....'

ח

מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרקמטיא ולכבוש ארצות אחרות ואין אסור אלא להשתקע שם ואין לוקין על לאו זה שבעת הכניסה מותר הוא ואם יחשב לישב ולהשתקע שם אין בו מעשה ויראה לי שאם כבש ארץ מצרים מלך ישראל על פי בית דין שהיא מותרת ולא הזהירה אלא לשוב לה יחידים או לשכון בה והיא ביד עכו"ם מפני שמעשיה מקולקלין יותר מכל הארצות שנאמר כמעשה ארץ מצרים:

9

It is forbidden to leave Eretz Yisrael for the Diaspora at all times except:

to study Torah;

to marry; or

to save one's property from the gentiles.

After accomplishing these objectives, one must return to Eretz Yisrael.

Similarly, one may leave Eretz Yisrael to conduct commercial enterprises. However, it is forbidden to leave with the intent of settling permanently in the Diaspora unless the famine in Eretz Yisrael is so severe that a dinar's worth of wheat is sold at two dinarim.

When do these conditions apply? When one possesses financial resources and food is expensive. However, if food is inexpensive, but a person cannot find financial resources or employment and has no money available, he may leave and go to any place where he can find relief.

Though it is permitted to leave Eretz Yisrael under these circumstances, it is not pious behavior. Behold, Machlon and Kilyon were two of the great men of the generation and they left Eretz Yisrael only out of great distress. Nevertheless, they were found worthy of death by God.

ט

אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ וכן יוצא הוא לסחורה אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אא"כ חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס יצא לכל מקום שימצא בו ריוח ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום:

10

Great sages would kiss the borders of Eretz Yisrael, kiss its stones, and roll in its dust. Similarly, Psalms 102:15 declares: 'Behold, your servants hold her stones dear and cherish her dust.'

י

גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו:

11

The Sages commented: 'Whoever dwells in Eretz Yisrael will have his sins forgiven as Isaiah 33:24 states: 'The inhabitant shall not say 'I am sick.' The people who dwell there shall be forgiven their sins.'

Even one who walks four cubits there will merit the world to come and one who is buried there receives atonement as if the place in which he is buried is an altar of atonement as Deuteronomy 32:43 states: 'His land will atone for His people.' In contrast, the prophet, Amos [7:17, used the expression] 'You shall die in an impure land' as a prophecy of retribution.

There is no comparison between the merit of a person who lives in Eretz Yisrael and ultimately, is buried there and one whose body is brought there after his death. Nevertheless, great Sages would bring their dead there. Take an example, from our Patriarch, Jacob, and Joseph, the righteous.

יא

אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין שנאמר וכל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא וכן הקבור בה נתכפר לו וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה שנאמר וכפר אדמתו עמו ובפורענות הוא אומר על אדמה טמאה תמות ואינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו ואעפ"כ גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק:

12

At all times, a person should dwell in Eretz Yisrael even in a city whose population is primarily gentile, rather than dwell in the Diaspora, even in a city whose population is primarily Jewish.

This applies because whoever leaves Eretz Yisrael for the Diaspora is considered as if he worships idols as I Samuel 26:19 states 'They have driven me out today from dwelling in the heritage of God, saying 'Go, serve other gods.' Similarly, Ezekiel's (13:9) prophecies of retribution state: 'They shall not come to the land of Israel.'

Just as it is forbidden to leave the chosen land for the Diaspora, it is also forbidden to leave Babylon for other lands as Jeremiah 27:22 states: 'They shall be brought to Babylon and there they shall be until I take heed of them... and restore them to this place.'

יב

לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים ובפורעניות הוא אומר ואל אדמת ישראל לא יבאו כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו:

Melachim uMilchamot - Chapter 6

1

War, neither a milchemet hareshut or a milchemet mitzvah, should not be waged against anyone until they are offered the opportunity of peace as Deuteronomy 20:10 states: 'When you approach a city to wage war against it, you should propose a peaceful settlement.'

If the enemy accepts the offer of peace and commits itself to the fulfillment of the seven mitzvot that were commanded to Noah's descendents, none of them should be killed. Rather, they should be subjugated as ibid.:11 states: 'They shall be your subjects and serve you.'

If they agree to tribute, but do not accept subjugation or if they accept subjugation, but do not agree to tribute, their offer should not be heeded. They must accept both.

The subjugation they must accept consists of being on a lower level, scorned and humble. They must never raise their heads against Israel, but must remain subjugated under their rule. They may never be appointed over a Jew in any matter whatsoever.

The tribute they must accept consists of being prepared to support the king's service with their money and with their persons; for example, the building of walls, strengthening the fortresses, building the king's palace, and the like as I Kings 9:15-22) relates: "This is the tribute which Solomon raised to build the House of God, his own palace, the Milo, the wall of Jerusalem,... and all the store-cities which Solomon had... All the people that remained from the Amorites... upon them did Solomon lay a tribute of bondservice until this day."

In contrast, Solomon did not make bondsmen out of the children of Israel. They were men of war, his personal servants, his princes, his captains, the officers of his chariots, and his horsemen.

א

אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס שנאמר יהיו לך למס ועבדוך קבלו עליהן המס ולא קבלו העבדות או שקבלו העבדות ולא קבלו המס אין שומעין להם עד שיקבלו שניהם והעבדות שיקבלו הוא שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש בישראל אלא יהיו כבושים תחת ידם ולא יתמנו על ישראל לשום דבר שבעולם והמס שיקבלו שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופם וממונם כגון בנין החומות וחוזק המצודות ובנין ארמון המלך וכיוצא בו שנאמר וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית ה' ואת ביתו ואת המלוא ואת חומת ירושלים ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה כל העם הנותר מן האמורי ויעלם שלמה למס עובד עד היום הזה ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד כי הם אנשי המלחמה ועבדיו ושריו ושלישיו ושרי רכבו ופרשיו:

2

In the settlement he offers, the king may propose that he is entitled to take half their financial resources. Or he may propose to take all their landed property and leave them their movable property; or to take all their movable property and leave their land.

ב

ויש למלך להתנות עמהם שיקח חצי ממונם או הקרקעות ויניח כל המטלטלין או המטלטלים ויניח הקרקעות כפי מה שיתנה:

3

It is forbidden to lie when making such a covenant or to be untruthful to them after they have made peace and accepted the seven mitzvot.

ג

ואסור לשקר בבריתם ולכזב להם אחר שהשלימו וקבלו שבע מצות:

4

If they do not agree to a peaceful settlement, or if they agree to a peaceful settlement, but refuse to accept the seven mitzvot, war should be waged against them.

All males past majority should be killed. Their money and their children should be taken as spoil, but neither women or children should be killed, as Deuteronomy 20:14 states: 'But the women and the children... take as spoil." 'The children' refer to males below the age of majority.

The above applies to a milchemet hareshut fought with other nations. However, if either the seven nations or Amalek refuse to accept a peaceful settlement, not one soul of them may be left alive as ibid. 20:15-16 states: 'Do this to all the cities that ... are not the cities of these nations. However, from the cities of these nations,... do not leave a soul alive.' Similarly, in regard to Amalek, Deuteronomy 25:19 states: 'Obliterate the memory of Amalek.'

How do we know that these commands are only referring to those who did not accept a peaceful settlement? Joshua 11:19-20 states: 'There was no city which accepted a peaceful settlement with the children of Israel except the Chivites who lived in Gibeon. All the rest, they conquered in battle. This was inspired by God, Who strengthened their hearts to engage in battle against Israel so that they would be destroyed.' From these statements, we can infer that a peaceful settlement was offered, but they did not accept it.

ד

ואם לא השלימו או שהשלימו ולא קבלו שבע מצות עושין עמהם מלחמה והורגין כל הזכרים הגדולים ובוזזין כל ממונם וטפם ואין הורגין אשה ולא קטן שנאמר והנשים והטף זה טף של זכרים במה דברים אמורים במלחמת הרשות שהוא עם שאר האומות אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה שנאמר כן תעשה לכל וגו' רק מערי העמים לא תחיה כל נשמה וכן הוא אומר בעמלק תמחה את זכר עמלק ומנין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו שנאמר לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם מכלל ששלחו להם לשלום ולא קבלו:

5

Joshua sent three letters to the Canaanites before entering the promised land: At first, he sent them: 'Whoever desires to flee, should flee.'

Afterwards, he sent a second message: 'Whoever desires to accept a peaceful settlement, should make peace.'

Then, he sent again: 'Whoever desires war, should do battle.'

If so, why did the inhabitants of Gibeon employ a ruse? Because originally, when he sent the message to them as part of all the Canaanite nations, they did not accept. They were not aware of the laws of Israel and thought that they would never be offered a peaceful settlement again.

Why was the matter difficult for the princes of Israel to accept to the point that they desired to slay the Gibeonites by the sword were it not for the oath they had taken? Because they made a covenant with them and Deuteronomy 7:2 states 'Do not make a covenant with them.' Rather, the laws governing their status would have prescribed that they be subjugated as servants.

Since the oath was given to them under false pretenses, it would have been just to slay them for misleading them, were it not for the dishonor to God's name which would have been caused.

ה

שלשה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ הראשון שלח להם מי שרוצה לברוח יברח וחזר ושלח מי שרוצה להשלים ישלים וחזר ושלח מי שרוצה לעשות מלחמה יעשה אם כן מפני מה הערימו יושבי גבעון לפי ששלח להם בכלל ולא קבלו ולא ידעו משפט ישראל ודימו ששוב אין פותחין להם לשלום ולמה קשה הדבר לנשיאים וראו שראוי להכותם לפי חרב לולי השבועה מפני שכרתו להם ברית והרי הוא אומר לא תכרות להם ברית אלא היה דינם שיהיו למס עבדים והואיל ובטעות נשבעו להן בדין היה שיהרגו על שהטעום לולי חלול השם:

6

No offer of a peaceful settlement should be made to Ammon and Moav, as Deuteronomy 23:7 states: 'Do not seek their peace and welfare for all your days.' Our Sages declared: Although it is written: 'Offer a peaceful settlement,' does this apply to Ammon and Moab? The Torah states: 'Do not seek their peace and welfare.'

Although it is written Deuteronomy 23:17: 'He must be allowed to live alongside you in you midst,' does this apply to Ammon and Moav? No, the Torah also forbids 'their welfare.'

Even though we should not offer them a peaceful settlement, if they sue for peace themselves, we may accept their offer.

ו

עמון ומואב אין שולחין להם לשלום שנאמר לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך אמרו חכמים לפי שנאמר וקראת אליה לשלום יכול עמון ומואב כן תלמוד לומר לא תדרוש שלומם וטובתם לפי שנאמר עמך ישב בקרבך בטוב לו לא תוננו יכול עמון ומואב כן תלמוד לומר וטובתם ואע"פשאין שואלים בשלומם אם השלימו מעצמם תחלה מקבלין אותן:

7

When a siege is placed around a city to conquer it, it should not be surrounded on all four sides, only on three. A place should be left for the inhabitants to flee and for all those who desire, to escape with their lives, as it is written Numbers 31:7: 'And they besieged Midian as God commanded Moses.' According to tradition, He commanded them to array the siege as described.

ז

כשצרין על עיר לתפשה אין מקיפין אותה מארבע רוחותיה אלא משלש רוחותיה ומניחין מקום לבורח ולכל מי שירצה להמלט על נפשו שנאמר ויצבאו על מדין כאשר צוה ה' את משה מפי השמועה למדו שבכך צוהו:

8

We should not cut down fruit trees outside a city nor prevent an irrigation ditch from bringing water to them so that they dry up, as Deuteronomy 20:19 states: 'Do not destroy its trees.' Anyone who cuts down such a tree should be lashed.

This does not apply only in a siege, but in all situations. Anyone who cuts down a fruit tree with a destructive intent, should be lashed.

Nevertheless, a fruit tree may be cut down if it causes damage to other trees or to fields belonging to others, or if a high price could be received for its wood. The Torah only prohibited cutting down a tree with a destructive intent.

ח

אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו שנאמר לא תשחית את עצה וכל הקוצץ לוקה ולא במצור בלבד אלא בכ"מ כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים או מפני שמזיק בשדה אחרים או מפני שדמיו יקרים לא אסרה תורה אלא דרך השחתה:

9

It is permissible to cut down any non-fruit bearing tree, even if one has no need for it. Similarly, one may cut down a fruit bearing tree that has become old and produces only a slight yield which does not warrant the effort required to care for it.

What is the yield that an olive tree must produce to warrant that it should not be cut down? A quarter of a kav of olives. Similarly, a date palm which yields a kav of dates should not be cut down.

ט

כל אילן סרק מותר לקוץ אותו ואפילו אינו צריך לו וכן אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו מותר לקוץ אותו וכמה יהא הזית עושה ולא יקוצנו רובע הקב זיתים ודקל שהוא עושה קב תמרים לא יקוצנו:

10

This prohibition does not apply to trees alone. Rather, anyone who breaks utensils, tears garments, destroys buildings, stops up a spring, or ruins food with a destructive intent transgresses the command 'Do not destroy.' However, he is not lashed. Instead, he receives stripes for rebellious conductas instituted by the Sages.

י

ולא האילנות בלבד אלא כל המשבר כלים וקורע בגדים והורס בנין וסותם מעין ומאבד מאכלות דרך השחתה עובר בלא תשחית ואינו לוקה אלא מכת מרדות מדבריהם:

11

We should lay siege to the gentiles' cities at least three days before the Sabbath. We may engage in battle with them every day, even on the Sabbath, as Deuteronomy 20:20 states: 'against the city waging war with you until you subjugate it.' Our Sages explain: this implies 'even on the Sabbath.' This applies to both a milchemet mitzvah and a milchemet hareshut.

יא

צרין על עיירות של עכו"ם שלשה ימים קודם השבת ועושין עמהם מלחמה בכל יום ויום ואפילו בשבת שנאמר עד רדתה ואפילו בשבת בין מלחמת מצוה בין מלחמת רשות:

12

The army may camp anywhere.

A person killed in the war should be buried where he falls. He acquires that place in the same manner as a meit mitzvah acquires his.

יב

כשחונין חונין בכל מקום ומי שנהרג במלחמה במקום שיפול שם יקבר קונה מקומו כמת מצוה:

13

Four leniencies are permitted in an army camp:

a) Demai may be eaten.

b) There is no requirement to wash one's hands before eating bread.

c) Wood may be gathered from anywhere. Even if one finds wood that has been cut down and dried, there is no objection to taking it for an army camp.

d) There is no obligation to make an eruv chatzeirot for an army camp. Rather, one may carry from tent to tent and from booth to booth.

The latter is only permitted when the entire camp is surrounded by a barrier at least ten handbreadths high, for as explained in Hilchot Shabbat, a barrier must be at least ten handbreadths high.

Just as these leniencies apply when the army goes out to war, they apply when it returns.

יג

ארבעה דברים פטרו במחנה: אוכלים הדמאי ופטורים מרחיצת ידים בתחלה ומביאין עצים מכל מקום ואפילו מצאן תלושים ויבשים אין מקפידין על כך במחנה וכן פטורין מלערב עירובי חצירות במחנה אלא מטלטלין מאהל לאהל ומסוכה לסוכה והוא שיקיפו כל המחנה מחיצה גבוהה עשרה טפחים כדי שתהיה רשות יחיד כמו שנתבאר בהלכות שבת ואין מחיצה פחותה מעשרה וכשם שפטורין מכל אלו בהליכתן כך פטורין בחזרתן:

14

It is forbidden to defecate in an army camp or in an open field anywhere. Rather, it is a positive commandment to establish comfort facilities for the soldiers to defecate as Deuteronomy 23:13 commands: 'Designate a place outside the camp to use as a lavatory.'

יד

ואסור להפנות בתוך המחנה או על פני השדה בכ"מ אלא מצות עשה לתקן שם דרך מיוחדת להפנות בה שנאמר ויד תהיה לך מחוץ למחנה:

15

Similarly, it is a positive commandment for every single soldier to have a spike hanging together with his weapons. When he goes out and uses those comfort facilities, he should dig with it, relieve himself, and cover his excrement as ibid.:14 states 'You must keep a spike among your weapons.'

They must follow these practices at all times, whether the ark accompanies them or not, as ibid.:15 states: 'God walks among your camp,... therefore, your camp shall be holy.'

טו

וכן מצות עשה להיות יתד לכל אחד ואחד תלויה עם כלי מלחמתו ויצא באותה הדרך ויחפור בה ויפנה ויכסה שנאמר ויתד תהיה לך על אזניך וגו' ובין שיש עמהן ארון ובין שאין עמהן ארון כך הם עושים תמיד שנאמר והיה מחניך קדוש:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here. The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah