Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Melachim uMilchamot - Chapter 1, Melachim uMilchamot - Chapter 2, Melachim uMilchamot - Chapter 3

Show content in:

Melachim uMilchamot - Chapter 1

Introduction to Hilchos Melachim uMilchamot

This text includes 23 mitzvot; ten positive commandments and thirteen negative commandments. They are:

1) The obligation to appoint a king in Israel;
2) The prohibition against appointing a convert as king;
3) The prohibition against the king marrying many wives;
4) The prohibition against the king accumulating many horses;
5) The prohibition against the king amassing too much silver and gold;
6) The obligation to destroy the seven nations living in the Land of Canaan;
7) The prohibition against allowing any one of them to remain alive;
8) The obligation to destroy the descendents of Amalek;
9) The obligation to remember what Amalek did;
10) The prohibition against forgetting Amalek's evil deeds, including his ambush against the Israelites during their journey from Egypt to Israel;
ll) The prohibition against dwelling in Egypt;
12) The obligation to offer peace to the inhabitants of a city when besieging it; to carry out the laws governing the siege as prescribed in the Torah, in particular, the laws applying if the enemy agrees to surrender and those applying if it refuses;
13) The prohibition against offering peace to Ammon and Moab, in contrast to other nations, when besieging them;
14) The prohibition against destroying fruit-bearing trees during a siege;
15) The obligation to set up a latrine outside an army camp;
16) The obligation to carry a spike to dig with;
17) The obligation to anoint a priest to speak to the troops in the event of war;
18) The obligation to allow those who have consecrated wives, built houses, or planted vineyards to rejoice in their new status for a complete year, while releasing them from military conscription;
19) The prohibition against asking those mentioned in the previous category to perform any duties, including handling the needs of one's city or providing supplies to the troops during that year;
20) The obligation not to become frightened, nor to flee in the midst of battle;
21) The prohibitions and obligations regarding a yefat toar, a Gentile woman with whom the Torah allows relations in wartime;
22) The prohibition against selling a yefat toar;
23) The prohibition against subjugating her to perform menial duties after having relations with her.

These mitzvot are explained in the coming chapters.

רמב"ם הלכות מלכים - הקדמה

הלכות מלכים ומלחמותיהם. יש בכללן שלש ועשרים מצות. עשר מצות עשה, ושלש עשרה מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן:

(א) למנות מלך בישראל.
(ב) שלא ימנה מקהל גרים.
(ג) שלא ירבה לו נשים.
(ד) שלא ירבה לו סוסים.
(ה) שלא ירבה לו כסף וזהב.
(ו) להחרים שבעה עממים.
(ז) שלא לחיות מהן כל נשמה.
(ח) למחות זרעו של עמלק.
(ט) לזכור מה שעשה עמלק.
(י) שלא לשכוח מעשיו הרעים ואריבתו בדרך.
(יא) שלא לשכון בארץ מצרים.
(יב) לשלוח שלום ליושבי העיר כשצרים עליה, ולדון בה כאשר מפורש בתורה ואם תשלים ואם לא תשלים.
(יג) שלא לדרוש שלום מעמון ומואב בלבד כשצרים עליהם.
(יד) שלא להשחית אילני מאכל במצור.
(טו) להתקין יד שיצאו בו בעלי המחנה להפנות בו.
(טז) להתקין יתד לחפור בו.
(יז) למשוח כהן לדבר באזני אנשי הצבא בשעת המלחמה.
(יח) להיות מארס, ובונה בנין, ונוטע כרם, שמחים בקנינם שנה תמימה, ומחזירין אותן מן המלחמה.
(יט) שלא יעבור עליהם לכל דבר, ולא יצאו אפילו לצרכי העיר ולצרכי הגדוד, ודומה להם.
(כ) שלא לערוץ ולחזור לאחור בשעת המלחמה.
(כא) דין יפת תואר.
(כב) שלא תמכר יפת תואר.
(כג) שלא יכבשנה לעבדות אחר שנבעלה.

וביאור מצות אלו בפרקים אלו.


Israel was commanded to fulfill three mitzvot upon entering the Promised Land:

a) To choose a king, as Deuteronomy 17:15 states: 'Appoint a king over yourselves;'

b) To wipe out the descendents of Amalek, as Deuteronomy 25:19 states: 'Erase the memory of Amalek;'

c) To build God's Chosen House, as Deuteronomy 12:5 states: 'Seek out His Presence and go there.'


שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה:


The appointment of a king should precede the war against Amalek. This is evident from Samuel's charge to King Saul (I Samuel 15: l-3): 'God sent me to anoint you as king ... Now, go and smite Amalek.'

Amalek's seed should be annihilated before the construction of the Temple, as II Samuel 7:1-2 states: 'And it came to pass, when the king dwelled in his palace, and God gave him peace from all his enemies who surrounded him, the king said to Nathan, the prophet: 'Look! I am dwelling in a house of cedar, ... but the ark of God dwells within curtains.'

Since it is a mitzvah to appoint a king, why was God displeased with the people's request of a king from Samuel? Because they made their request in a spirit of complaint. Rather than seeking to fulfill the mitzvah of appointing a king, they were simply intent on rejecting the Prophet Samuel as implied by God's reply to him (I Samuel 8:7): 'It is not you, but Me they have rejected.'


מינוי מלך קודם למלחמת עמלק שנאמר אותי שלח ה' למשחך למלך עתה לך והכיתה את עמלק והכרתת זרע עמלק קודמת לבנין הבית שנאמר ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו ויאמר המלך אל נתן הנביא אנכי יושב בבית ארזים וגו' מאחר שהקמת מלך מצוה למה לא רצה הקב"ה כששאלו מלך משמואל לפי ששאלו בתרעומת ולא שאלו לקיים המצוה אלא מפני שקצו בשמואל הנביא שנאמר כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו וגו':


As an initial and preferred option, a king may be appointed only by a court of 70 elders, together with a prophet, as Joshua was appointed by Moses and his court, and as Saul and David, were appointed by Samuel of Ramah and his court.


אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו:


A king should not be appointed from converts to Judaism. This applies even if the convert's ancestors had been Jewish for many generations, unless his mother [or father1] is a native-born Israelite, as Deuteronomy 17:15 states: 'You may not appoint a foreigner who is not one of your brethren.'

This does not apply to the monarchy alone, but to all positions of authority within Israel. A convert may not serve as an army commander, a leader of fifty, or as a leader of ten. He may not even supervise the allocation of water from a stream to various fields.

Needless to say, a judge or a nasi should only be a native-born Israelite, as it is stated (ibid.): 'Appoint a king over you from among your brethren.' This implies that all appointments must only be 'from your brethren.'


אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל לא שר צבא לא שר חמשים או שר עשרה אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל שנאמר מקרב אחיך תשים עליך מלך כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך:


We may not appoint a woman as king. When describing the monarchy, the Torah employs the male form of the word king and not the female.

This principle also applies to all other positions of authority within Israel. Only men should be appointed to fill them.


אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש:


Neither a butcher, barber, bath-attendant, nor a tanner should be appointed king or High-Priest. This is not because of an inherent fault, but because their professions are less prestigious, and the people will always treat them lightly.

A person who has served in one of these professions for even one day, is disqualified for the monarchy.


ואין מעמידין מלך ולא כהן גדול לא קצב ולא ספר ולא בלן ולא בורסי לא מפני שהן פסולין אלא הואיל ואומנותן נקלה העם מזלזלין בהן לעולם ומשיעשה במלאכה מאלו יום אחד נפסל:


When a king is appointed, he is anointed with oil reserved for this purpose, as I Samuel 10:1 states: 'And Samuel took the cruse of oil and poured it over his head. Then, he kissed him.'

Once a king is anointed, he and his descendents are granted the monarchy until eternity, for the monarchy is passed down by inheritance, as Deuteronomy 17:20 states 'Thus, he the king and his descendents will prolong their reign in the midst of Israel.'

If the king leaves only a young son, the monarchy should be held for him until he matures, as Yehoyada did for Yoash. The order of inheritance of the monarchy is the same as that governing the inheritance of property. An older son is given precedence over a younger one.

Not only the monarchy, but all other positions of authority and appointments in Israel, are transferred to one's children and grandchildren as inheritances forever.

The above applies if the knowledge and the fear of God of the son is equivalent to that of his ancestors. If his fear of God is equivalent to theirs but not his knowledge, he should be granted his father's position and given instruction. However, under no circumstance should a person who lacks the fear of God be appointed to any posi-tion in Israel, even though he possesses much knowledge.

Once David was anointed king, he acquired the crown of kingship. Afterwards, the kingship belonged to him and to his male descendents forever, as II Samuel 7: 16 states: 'Your throne shall be established forever.' Nevertheless, his acquisition of the monarchy was conditional, applying only to the righteous among his descendents, as Psalms 132:12 states: 'If your children will keep My covenant... their children shall also sit on your throne forever.'

Despite this condition, God assured David that the monarchy would never be taken from his descendents forever, as Psalms 89:31-38 states: "lf his children will forsake My Torah and cease walking in My statutes ... I will punish their transgressions with the rod and their sins with plagues. Nevertheless, I will not utterly remove My grace from him.... His throne shall be ... established forever.'


כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה שנאמר ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם שהמלכות ירושה שנאמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל כמו שעשה יהוידע ליואש וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה והבן הגדול קודם לקטן ממנו ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה היה ממלא ביראה אף על פי שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו וכל מי שאין בו יראת שמים אע"פ שחכמתו מרובה אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם ולא זכה אלא לכשרים שנאמר אם ישמרו בניך בריתי אף על פי שלא זכה אלא לכשרים לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם הקדוש ברוך הוא הבטיחו בכך שנאמר אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וחסדי לא אפיר מעמו:


If a prophet appoints a king from any other tribe of Israel and that king follows the path of Torah and mitzvot and fights the wars of God, he is considered as a king, and all the commandments associated with the monarchy apply to him.

Although the kingship was primarily given to David and one of his descendents will be serving as king, there is halachic legitimacy to the rule of other kings. Behold, Achiyah of Shilo appointed Jeroboam and told him (I Kings 11:38): 'And it shall be that if you obey all that I command you... I will build you a faithful house as I built for David.' Similarly, Achiyah told him (ibid.: 36): 'To his (David's) son, I will grant one tribe, so that David, My servant, will always have sovereignty before Me in Jerusalem.'


נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה' הרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו אע"פ שעיקר המלכות לדוד ויהיה מבניו מלך שהרי אחיה השילוני העמיד ירבעם ואמר לו והיה אם שמוע תשמע את כל אשר אצוך ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד וגו' ואמר לו אחיה ולבנו אתן שבט אחד למען היות ניר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלים:


The kings of the Davidic dynasty will prevail forever (II Samuel 7:16): 'Your throne shall be established forever.' In contrast, should a king arise from other Israelites, the monarchy will eventually cease from his descendents. For behold, Jeroboam was told: I Kings 11:39 'I will afflict the House of David.... but not forever.'


מלכי בית דוד הם העומדים לעולם שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו שהרי נאמר לירבעם אך לא כל הימים:


Kings of Israel are not anointed with the special anointing oil, but with Afarsimon oil. Only a descendent of David may be appointed as king in Jerusalem. And only descendents of David are anointed with the special anointing oil.


אין מושחין מלכי ישראל בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון ואין ממנין אותן בירושלים לעולם אלא מלך ישראל מזרע דוד ואין מושחין אלא זרע דוד:


The kings of the Davidic dynasty should only be anointed near a spring.


כשמושחין מלכי בית דוד אין מושחין אותן אלא על המעין:


A son who succeeds his father as king is not anointed unless he assumes his position amid a dispute over the inheritance or during a civil war. Under these circumstances, he should be anointed in order to remove all disagreement.

Therefore, they anointed Solomon because of the claim of Adoniyahu, Jehoash, because of the usurpation of Atalyah, and Jehoachaz, because of [the claim of his brother, Jehoyakim.


ואין מושחין מלך בן מלך אלא אם כן היתה שם מחלוקת או מלחמה מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת לפיכך משחו שלמה מפני אדוניה ויואש מפני עתליה ומשחו יהואחז מפני יהויקים אחיו:


Tosafot (Yevamot 102a) explain that if a person's father is a native-born Israelite, he may be appointed to positions of authority, regardless of his mother's origins. Alternatively, a king's yichus is questioned only at the beginning of a dynasty. Once the dynasty has been established, a son may assume his father's position, even if his mother is a convert (Noda B’Yehudah, Choshen Mishpat, Responsum l).

Melachim uMilchamot - Chapter 2


The king must be treated with great honor. We must implant awe and fear of him in the hearts of all men. The command Deuteronomy 17:15: 'Appoint a king' implies the obligation to be in awe of him.

We may not ride on his horse, nor sit on his throne, use his scepter, wear his crown, or use any of his utensils. When he dies, they should all be burned before his bier.

Similarly, only another king is allowed to make use of his servants, maids, and attendants. Accordingly, Avishag was permitted to Solomon, but prohibited to Adoniyahu.


כבוד גדול נוהגין במלך ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם שנאמר שום תשים שתהא אימתו עליך אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ולא בכתרו ולא באחד מכל כלי תשמישיו וכשהוא מת כולן נשרפין לפניו וכן לא ישתמש בעבדיו ושפחותיו ושמשיו אלא מלך אחר לפיכך אבישג היתה מותרת לשלמה ואסורה לאדוניה:


However, a king's wife is forbidden to share intimacy with another person forever. Even another king may not marry a king's widow or divorced exwife.


אבל אשתו של מלך אינה נבעלת לאחר לעולם אפילו המלך אינו נושא אלמנתו או גרושתו של מלך אחר:


It is forbidden to observe him while he is naked, while he is having his hair cut, while he is in the baths, or while he is drying himself afterwards.

He may not perform chalitzah, for concerning that ritual, it is said Deuteronomy 25:9: 'And she shall spit before him.' This would be disrespectful to the king.

Even if he desires to perform this mitzvah, he is not given the opportunity because a king's honor must be preserved even though he is willing to forgo it.

Since he is not allowed to perform chalitzah, he is not eligible to participate in yibbum. Similarly, in the event of his death, since it is forbidden to initiate yibbum with his wife, chalitzah is also not performed for her. Rather, she must remain in her state of attachment forever.


ואסור לראותו כשהוא ערום ולא כשהוא מסתפר ולא כשהוא בבית המרחץ ולא כשהוא מסתפג ואינו חולץ שנאמר וירקה בפניו וזה בזיון ואפילו רצה אין שומעין לו שהמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול והואיל ואינו חולץ אינו מיבם וכן [אם מת הוא] כיון שאי אפשר ליבם את אשתו כך אין חולצין לה אלא תשב לעולם בזיקתה:


Even if one of his close relatives dies, he may not leave his palace. When he is served the meal of comfort, the entire nation should sit on the ground and he should sit on a low couch.

If he enters the Temple courtyard, and he is of David's descendents, he may sit. For the only ones who may sit in the Temple Courtyard are kings of the Davidic dynasty, as II Samuel 7:18 states: 'And David sat before God.'


מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש ואם נכנס לעזרה והיה מזרע דוד ישב שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה:


A king should have his hair cut every day. He should dress and adorn himself in attractive and impressive garments, as Isaiah 33:17 states: 'Your eyes shall behold the king in his beauty.'

He sits on his throne in his palace and has a crown placed on his head.

When he desires, the nation must present themselves before him. They should stand before him and prostrate themselves to the ground. Even a prophet must stand before the king and prostrate himself on the ground, as I Kings 1:23 states: 'Behold, Nathan, the prophet came before the king and prostrated himself before the king.'

However, a High Priest need not come before the king unless he the High Priest desires to do so. The High Priest need not stand before the king. Rather, the king stands before the High Priest, as Numbers 27:21 states: 'And he shall stand before Elazar, the priest.'

Nevertheless, it is a mitzvah for the High Priest to honor the king by having him seated and standing in his presence when he visits him. The king should only stand before him when he consults the Urim and Tumim.

Similarly, it is a mitzvah for the king to honor students of Torah when they enter his presence. He should stand before the Sanhedrin and the Sages of Israel and seat them at his side.

Jehosephat, King of Judah would follow this practice. Whenever even a student of a Torah scholar would come to him, he would rise from his throne and kiss him and address him as 'My teacher and master.'

When does the above apply? When the king is alone in his palace. Then, in private, before his servants, he should behave in this fashion. However, in public, before the people at large, he should not conduct himself in this manner. He should not stand before anyone. He should not speak gently and should address a person using his name alone in order that the awe of him will be implanted in everyone's hearts.


המלך מסתפר בכל יום ומתקן עצמו ומתנאה במלבושין נאים ומפוארים שנאמר מלך ביפיו תחזינה עיניך ויושב על כסא מלכותו בפלטרין שלו ומשים כתר בראשו וכל העם באין אליו בעת שירצה ועומדין לפניו ומשתחוים ארצה אפילו נביא עומד לפני המלך משתחוה ארצה שנאמר הנה נתן הנביא ויבא לפני המלך וישתחו למלך אבל כהן גדול אינו בא לפני המלך אלא אם רצה ואינו עומד לפניו אלא המלך עומד לפני כהן גדול שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד אעפ"כ מצוה על כהן גדול לכבד את המלך ולהושיבו ולעמוד מפניו כשיבא לו ולא יעמוד המלך לפניו אלא כשישאל לו במשפט האורים וכן מצוה על המלך לכבד לומדי התורה וכשיכנסו לפניו סנהדרין וחכמי ישראל יעמוד לפניהם ויושיבם בצדו וכן היה יהושפט מלך יהודה עושה אפילו לתלמיד חכם היה עומד מכסאו ומנשקו וקורא לו רבי ומורי בד"א בזמן שיהיה המלך בביתו לבדו הוא ועבדיו יעשה זה בצינעה אבל בפרהסיא בפני העם לא יעשה ולא יעמוד מפני אדם ולא ידבר רכות ולא יקרא לאדם אלא בשמו כדי שתהא יראתו בלב הכל:


Just as the Torah has granted him great honor and obligated everyone to revere him; so, too, has it commanded him to be lowly and empty at heart, as Psalms 109:22 states: 'My heart is a void within me.' Nor should he treat Israel with overbearing haughtiness. For Deuteronomy 17:20 describes how 'he should not lift up his heart above his brothers.'

He should be gracious and merciful to the small and the great, involving himself in their good and welfare. He should protect the honor of even the humblest of men.

When he speaks to the people as a community, he should speak gently, as I Chronicles 28:2 states 'Listen my brothers and my people....' Similarly, I Kings 12:7 states 'If today, you will be a servant to these people....'

He should always conduct himself with great humility. There is none greater than Moses, our teacher. Yet, he said Exodus 16:8: 'What are we? Your complaints are not against us.' He should bear the nation's difficulties, burdens, complaints, and anger as a nurse carries an infant.

Psalms 78:71 refers to a king as a shepherd: 'to pasture, Jacob, His nation.' The prophets have described the behavior of a shepherd (Isaiah 40:11): 'He shall pasture His flock like a shepherd, He shall gather the lambs with His arm and carry them in His bosom."


כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול וחייב הכל בכבודו כך צוהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל שנאמר ולבי חלל בקרבי ולא ינהג גסות לב בישראל יתר מדאי שנאמר לבלתי רום לבבו מאחיו ויהיה חונן ומרחם לקטנים וגדולים ויצא ויבא בחפציהם ובטובתם ויחוס על כבוד קטן שבקטנים וכשמדבר אל כל הקהל בלשון רבים ידבר רכות שנאמר שמעוני אחי ועמי ואומר אם היום תהיה עבד לעם הזה וגו' לעולם יתנהג בענוה יתירה אין לנו גדול ממשה רבינו והוא אומר ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם ויסבול טרחם ומשאם ותלונותם וקצפם כאשר ישא האומן את היונק רועה קראו הכתוב לרעות ביעקב עמו ודרכו של רועה מפורש בקבלה כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא וגו':

Melachim uMilchamot - Chapter 3


During a king's reign, he must write a Torah scroll for himself in addition to the scroll which was left to him by his ancestors. A court of 71 elders should check this scroll by comparing it to the Torah scroll kept in the Temple Courtyard.

If his ancestors did not leave him a Torah scroll or that scroll was lost, he must write two Torah scrolls:

one, in whose writing, he is obligated as is every individual Israelite, and which he places in his treasury;

the second, which should not move from his presence except when he enters a lavatory, the baths, or other places in which it is not fit to read the words of Torah.

When he goes to war, this scroll should accompany him. When he returns, it should accompany him. When he sits in judgement, it should be with him. When he dines, it should be opposite him, as Deuteronomy 17:19 states: 'It should accompany him and he should read it all the days of his life.'


בעת שישב המלך על כסא מלכותו כותב לו ספר תורה לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו ומגיהו מספר העזרה על פי בית דין של שבעים ואחד אם לא הניחו לו אבותיו או שנאבד כותב שני ספרי תורה אחד מניחו בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל והשני לא יזוז מלפניו אלא בעת שיכנס לבית הכסא או לבית המרחץ או למקום שאין ראוי לקריאה יוצא למלחמה והוא עמו נכנס והוא עמו יושב בדין והוא עמו מיסב והוא כנגדו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו:


'He should not amass many wives' Deuteronomy 17:17. The Oral Tradition states that he may take no more than eighteen wives.

The figure eighteen includes both wives and concubines. If he takes an additional wife and has relations with her, he is punished with lashes.

He may divorce one of his wives and marry another instead of the one he divorced.


לא ירבה לו נשים מפי השמועה למדו שהוא לוקח עד שמונה עשרה נשים בין הנשים ופלגשים הכל שמונה עשרה ואם הוסיף אחת ובעלה לוקה ויש לו לגרש ולישא אחרת תחת זו שגירש:


He may not accumulate many horses, only what is necessary for his cavalry. It is even forbidden for him to have one additional horse to run before him as is customarily done by other kings. If he adds an additional horse, he is to be lashed.


ולא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו אפילו סוס אחד פנוי להיות רץ לפניו כדרך שעושין שאר המלכים אסור ואם הוסיף לוקה:


He may not amass silver and gold to keep in his personal treasury in order to boost his pride or allow him to glorify himself. Rather, he may collect only what is necessary to pay his soldiers, servants, and attendants.

Any gold and silver which he does accumulate should be given to the Temple treasury to be kept there, in readiness for the needs of the community and their wars.

It is a mitzvah to accumulate such treasure stores. The prohibition is only against amassing personal wealth in his own treasure houses, as Deuteronomy 17:17 states: 'He shall not amass for himself...' Should he amass personal wealth, he is to be lashed.


ולא ירבה לו כסף וזהב להניח בגנזיו ולהתגאות בו או להתנאות בו אלא כדי שיתן לחיילותיו ולעבדיו ולשמשיו וכל כסף וזהב שירבה לאוצר בית ה' ולהיות שם מוכן לצרכי הצבור ולמלחמותם הרי זה מצוה להרבותו ואין אסור אלא להרבות לעצמו בבית גנזיו שנאמר ולא ירבה לו ואם הרבה לוקה:


The king is forbidden to drink wine to the point of intoxication, as Proverbs 31:4 states: 'It is not for kings to drink wine....'

Rather, he should be involved with Torah study and the needs of Israel by day and by night, as Deuteronomy, loc. cit. states: 'It should accompany him and he should read it all the days of his life.'


המלך אסור לשתות דרך שכרות שנאמר אל למלכים שתו יין אלא יהיה עוסק בתורה ובצרכי ישראל ביום ובלילה שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו:


Similarly, he should not be overly indulgent in his relations with his wives. Even if he has only one wife, he should not constantly be with her as is the practice of fools, as Proverbs 31:3 states: 'Do not give your strength to women.'

When the Torah forbade the king from accumulating many wives, its emphasis was that his heart not go astray as Deuteronomy 17: 17 warns: 'lest his heart go astray.' His heart is the heart of the entire congregation of Israel. Therefore, the verse commanded him to have it cleave to the Torah to a greater degree than the rest of the nation, as it is stated: 'all the days of his life.'


וכן לא יהיה שטוף בנשים אפילו לא היתה לו אלא אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטפשים שנאמר לא תתן לנשים חילך על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו שלבו הוא לב כל קהל ישראל לפיכך דבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם שנאמר כל ימי חייו:


We have already explained that kings of the Davidic dynasty may be judged and testimony may be given against them.

However, in regard to the other kings of Israel, the Sages decreed that they neither sit in judgement or be judged. They may not give testimony, nor is testimony given against them. This is because they are arrogant and the matter may cause a tragedy and loss to the faith.


כבר ביארנו שמלכי בית דוד דנין אותן ומעידין עליהן אבל מלכי ישראל גזרו חכמים שלא ידון ולא דנין אותו ולא מעיד ולא מעידין עליו מפני שלבן גס בהן ויבא מן הדבר תקלה והפסד על הדת:


Anyone who rebels against a king of Israel may be executed by the king.

Even if the king orders one of the people to go to a particular place and the latter refuses, or he orders him not to leave his house and he goes out, the offender is liable to be put to death. The king may execute him if he desires, as Joshua 1:18 states: 'Whoever rebels against your command ... shall be put to death."

Similarly, anyone who embarrasses or shames the king may be executed by the king as was Shim'i ben Gera.

The king may only execute people by decapitation. He may also imprison offenders and have them beaten with rods to protect his honor. However, he may not confiscate property. If he does, it is considered theft.


כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך או שלא יצא מביתו ויצא חייב מיתה ואם רצה להרגו יהרג שנאמר כל איש אשר ימרה את פיך וכן כל המבזה את המלך או המחרפו יש למלך רשות להרגו כשמעי בן גרא ואין למלך רשות להרוג אלא בסייף בלבד ויש לו לאסור ולהכות בשוטין לכבודו אבל לא יפקיר ממון ואם הפקיר הרי זה גזל:


A person who negates a king's command because he was occupied with a mitzvah, even a minor one, is not liable. Whose words should have precedence in case of conflict, the words of the Master or the words of the subject? Needless to say, if a king decrees that a mitzvah should be negated, his words should not be heeded.


המבטל גזרת המלך בשביל שנתעסק במצות אפילו במצוה קלה הרי זה פטור דברי הרב ודברי העבד דברי הרב קודמין ואין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו:


A murderer against whom the evidence is not totally conclusive, or who was not warned before he slew his victim, or even one who was observed by only one witness, and similarly, an enemy who inadvertently killed one of his foes - the king is granted license to execute them and to improve society according to the needs of the time.

He may execute many on one day, hang them, and leave them hanging for many days in order to cast fear into the hearts and destroy the power of the wicked of the earth.


כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה או בלא התראה אפילו בעד אחד או שונא שהרג בשגגה יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה והורג רבים ביום אחד ותולה ומניחן תלויים ימים רבים להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here. The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah