Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Avel - Chapter 12, Avel - Chapter 13, Avel - Chapter 14

Video & Audio Classes
Show content in:

Avel - Chapter 12

1

A eulogy is an honor for the deceased. Therefore we compel the heirs to pay the wages of the men and women who recite laments and they eulogize him. If the deceased directed that he not be eulogized, we do not eulogize him. If, however, he directed that he not be buried, we do not heed him, for burial is a mitzvah, as Deuteronomy 21:22 states: "And you shall certainly bury him."

א

ההספד כבוד המת הוא לפיכך כופין את היורשין ליתן שכר מקוננים והמקוננות וסופדין אותו ואם צוה שלא יספדוהו אין סופדין אותו אבל אם צוה שלא יקבר אין שומעין לו שהקבורה מצוה שנאמר כי קבור תקברנו:

2

Anyone who is sluggish with regard to the eulogy for a sage will not live long. Anyone who is sluggish with regard to the eulogy of an upright person is fit to be buried in his lifetime. Anyone who sheds tears for an upright person will have his reward for this guarded by the Holy One, blessed be He.

ב

כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים וכל המתעצל בהספד אדם כשר ראוי ליקבר בחייו וכל המוריד דמעות על אדם כשר הרי שכרו שמור על כך אצל הקדוש ברוך הוא:

3

We do not place a Torah scroll on the bier of a sage. We do not change him from one bier to another. We take his bier out only through the doorway; we do not lower it to remove it through the gardens. For others, this is permitted.

ג

אין מניחין ספר תורה על מטתו של חכם ואין משנין אותו ממטה למטה ואין מוציאין מטתו אלא דרך פתחים לא שישלשלוה דרך גגות ובשאר העם מותר לעשות:

4

We rise and sit no less than seven times in honor of a deceased person. There should be no less than ten men who rise and sit. Only relatives should participate. This rite is carried out only on the first day, in the cemetery, in communities where it is customary to observe it.

How is this rite carried out in communities where it is customary to observe it? We have the other relatives and the members of the family who are not required to mourn stand and we recite dirges and the like in their presence. Afterwards, one says: "Sit honored persons, sit." He then recites other statements of lament before them while they are sitting and then says: "Stand honored persons, stand." He then speaks again while they are stand and repeats this pattern seven times.

ד

אין פוחתין משבעה מעמדות למת ואין עושין מעמד ומושב בפחות מעשרה ואין עושין אלא בקרובים ואין עושין אלא ביום ראשון ובבית הקברות ובמקום שנהגו כיצד עושין במקום שנהגו מעמידין שאר הקרובים ובני משפחה שאינן בני אבל ואומרין לפניהם דברי קינות וכיוצא בהן ואח"כ אומר שבו יקרים שבו ואומר לפניהם דברים אחרים כשהן יושבין ואחר כך עמדו יקרים עמודו ואומר כשהן עומדין וחוזר ואומר כך שבע פעמים:

5

Just as we rise and sit in honor of men in places where this custom is observed, we observe the same rites in honor of women. Never, however, do we leave the bier of a women in the public thoroughfare, for this is considered disrespectful for a woman. Instead, she is buried directly after her death.

ה

כדרך שעושין מעמד ומושב לאנשים במקום שנהגו כך עושין לנשים ומספידין הנשים כאנשים בכל מקום אבל אין מניחין מטת האשה ברחוב לעולם שזה גנאי לאשה אלא סמוך למיתתה קבורתה:

6

When a person gathers the bones of a deceased, mourning dirges and lamentations should not be recited, not should the mourning blessing or words of comfort for mourners be said. Instead, we recite only words of praise to the Holy One, blessed be He, and exhortations to repentance.

ו

המלקט עצמות אין אומרים עליהם קינים ונהי ולא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים אבל אומרים עליהן דברי שבח להקב"ה ודברי כבושים:

7

The following rules apply when a person moves the coffin of a person from one place to another. If the corpse's backbone is intact, we stand in a line for him, recite the mourning blessing and the words of comfort for mourners. We eulogize him even if his bones were moved after twelve months after his death. If its backbone is not intact, we do not eulogize him. We do not stand in a line for him, nor do we recite the mourning blessing and the words of comfort for mourners.

The term "mourning blessing" refers to what is said in the mourners' home. The words of comfort for mourners refers to what is said when standing in a line.

ז

המפנה ארונו של מת ממקום למקום אם שדרו קיימת עומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים ומספידין אותו אף על פי שהעבירוהו לאחר שנים עשר חדש ואם אין שדרו קיימת אין מספידין אותו ואין עומדין עליו בשורה ואין אומרין עליו ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים ואלו הן ברכת אבלים דברים שאומרים בבית האבל תנחומי אבלים שאומרים בשורה:

8

When a person gathers the bones of his father and his mother, he should mourn for them for that entire day. In the evening, he should not mourn even though they are bound up in his sheet. One does not recite mourning dirges.

ח

המלקט עצמות אביו ואמו הרי זה מתאבל עליהן כל היום כולו ולערב אין מתאבל אפילו צרורין לו בסדינו ואין אומרין עליהן קינות:

9

We do not eulogize children. How old must a child be to be fit to be eulogized? For the children of the poor or the children of the elderly, five years old. For the children of the wealthy, six years old. This applies to both boys and girls.

ט

אין מספידין את הקטנים ובן כמה שנים יהיה ראוי להספד בני עניים או בני זקנים בני חמש ובני עשירים בני שש אחד זכרים ואחד נקבות:

10

The following rules apply when a child dies. If he dies within 30 days of birth, he should be carried in one's bosom and buried with one woman and two men in attendance. He should not be buried with one man and two women in attendance because of the prohibition against men and woman being together alone. We do not stand in a line because of him, nor do we recite the mourning blessing or the words of comfort for mourners.

When a child was a full 30 days old, his corpse should be carried in a small coffin that can be carried on one's forearms. We stand in a line because of him and recite the mourning blessing and the words of comfort for mourners. A child of twelve months is carried out in a bier.

י

תינוק שמת כל שלשים יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ובשני אנשים אבל לא באיש אחד ובשתי נשים מפני הייחוד ואין עומדין עליו בשורה ואין אומרין עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים בן שלשים יום גמורים יוצא בגלוסקמא קטנה הניטלת באגפיים ועומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים בן שנים עשר חדש יוצא במטה:

11

Whenever a corpse is taken out in a bier, people at large should grieve for him. Whenever it is not taken out in a bier, people at large need not grieve for him. Whenever anyone is known to people at large, people at large should occupy themselves with his burial. When one is not known to people at large, people at large need not occupy themselves with his burial.

In a place where it is customary for women to walk before the bier, they walk before the bier; where it is customary for them to walk after the bier, they walk after the bier.

יא

כל היוצא במטה רבים מצהיבין עליו וכל שאינו יוצא במטה אין רבים מצהיבין עליו וכל הניכר לרבים רבים מתעסקין בו וכל שאינו ניכר לרבים אין רבים חייבין להתעסק בו ומקום שנהגו נשים לצאת לפני המטה יוצאות לפני המטה לאחר המטה יוצאות לאחר המטה:

12

We do not eulogize servants and maidservants. Nor do we stand in a line because of them, nor do we recite the mourning blessing nor the words of comfort for mourners. Instead, we tell the master, as we would say if one lost an ox or a donkey: "May the Omnipresent replenish your loss."

יב

העבדים והשפחות אין מספידין אותן ואין עומדין עליהן בשורה ואין אומרים עליהן ברכת אבלים ותנחומי אבלים אלא אומרין לו כשם שאומרין לו על שורו ועל חמורו המקום ימלא חסרונך:

Avel - Chapter 13

1

How are mourners comforted? After the deceased is buried, the mourners gather together and stand at the side of the cemetery. All of those who attended the funeral stand around them, line after line. A line may not be less than ten and the mourners are not included in the reckoning.

א

כיצד מנחמין את האבלים אחר שקוברין את המת מתקבצין האבלים ועומדין בצד בית הקברות וכל המלוין את המת עומדין סביב להן שורה לפני שורה ואין שורה פחותה מעשרה ואין אבלים מן המנין:

2

The mourners stand at the left side of the comforters and the comforters pass by the mourners one by one and tell them: "May you be comforted from heaven."

Afterwards, the mourner goes home. On each of the seven days of mourning, people come to comfort him. Whether new people come or not, the others still comfort him.

ב

האבלים עומדין לשמאל המנחמין וכל המנחמין באין אצל האבלים אחד אחד ואומרים להן תנוחמו מן השמים ואח"כ הולך האבל לביתו וכל יום ויום משבעת ימי אבלות באין בני אדם לנחמו בין שבאו פנים חדשות בין שלא באו:

3

The mourner sits at the head of the company. The comforters are permitted to sit only on the ground, as Job 2:13 states: "And they sat with him on the ground." They are not permitted to say anything until the mourner opens his mouth first, as it is written (ibid.): "And no one spoke anything to him." And it states (ibid. 3:1, 4:1): "And then Job held forth.... And Eliphaz responded."

Once the mourner shakes his head, the comforters are no longer permitted to sit with him, so that they do not trouble him overly so.

ג

האבל מיסב בראש ואין המנחמין רשאין לישב אלא על גבי קרקע שנאמר וישבו אתו לארץ ואין רשאין לומר דבר עד שיפתח האבל את פיו תחלה שנאמר ואין דובר אליו דבר וכתיב אחרי כן פתח איוב את פיהו וגו' ויען אליפז וכיון שנענע בראשו שוב אין המנחמין רשאין לישב אצלו שלא יטריחוהו יותר מדאי:

4

When a deceased person has no mourners who must be comforted, ten upright men from the community at large come and sit in his place throughout the seven days of mourning. Others gather around them. If there are not ten fixed people who remain throughout the seven days, each day, ten other people are selected and they sit in his place.

ד

מת שאין לו אבלים להתנחם באים עשרה בני אדם כשרין ויושבין במקומו כל שבעת ימי האבילות ושאר העם מתקבצין עליהן ואם לא היו שם עשרה קבועין בכל יום ויום מתקבצין עשרה משאר העם ויושבין במקומו:

5

Everyone is obligated to stand in front of a nasi except a mourner and sick person. To all who stand in his presence, he says: "Sit," with the exception of a mourner and sick person, for that would imply: "Remain in your mourning," "Remain in your illness."

ה

הכל חייבין לעמוד בפני נשיא חוץ מאבל וחולה ולכל העומד מפניו אומר לו שב חוץ מאבל וחולה שמשמע ישב באבלו ישב בחליו:

6

We sweep and we mop in a mourner's home. We wash plates, cups, pitchers, and bottles, and light lamps. We do not, however, bring incense or spices.

ו

מכבדין ומרבצין בבית האבל ומדיחין קערות וכוסות וקיתונות וצלוחיות ומדליקין את הנרות אבל אין מביאין שם לא את המוגמר ולא את הבשמים:

7

We do not bring the food for the meal of comfort to a mourner's home in silver or cork utensils or the like, but wicker-work baskets of planed willow trees or the like so as not to embarrass a person who lacks means. Similarly, beverages are not poured in clear glasses rather than colored ones so as not to embarrass the poor whose wine is not of a high quality.

ז

אין מוליכין לבית האבל המאכל שמברין בו לא בכלי כסף ולא בכלי שעם וכיוצא בהן אלא בכלי נסרים של ערבה קלופה וכיוצא בהן שלא לבייש את מי שאין לו ואין משקין בזכוכית לבנה אלא בצבועה שלא לבייש את העניים שאין יינותיהן טובות:

8

No one person should drink more than ten cups of wine in the house of a mourner: three before the meal, three during the meal, and four afterwards. One should not drink more lest he become intoxicated.

ח

אין שותין בבית האבל יתר על עשרה כוסות לכל אחד ואחד שלשה קודם אכילה ושלשה בתוך אכילה וארבעה לאחר אכילה ולא יוסיף שמא ישתכר:

9

We do not relate teachings of Torah law or homiletic insights in the home of a mourner. Instead, we sit in grief. In the presence of the corpse, we speak only of matters related to the corpse. To be involved in Torah study in the presence of a corpse or in a cemetery is forbidden.

ט

אין אומרין שמועה והגדה בבית האבל אלא יושבין דוין וכן אין אומרין בפני המת אלא דברים של מת אבל לעסוק בדברי תורה בפניו או בבית הקברות אסור:

10

One should not cry over the deceased for more than three days and one should not eulogize him for more than seven.

When does the above apply? To people at large. With regard to Torah scholars, by contrast, everything depends on their wisdom. In any case, we do not cry over them for more than 30 days, for we have no one greater than Moses our teacher and concerning him, Deutronomy 34:8 states: "The children of Israel cried over Moses... for 30 days and the days of crying in mourning for Moses concluded."

We do not eulogize for more than twelve months, for we have no one of greater wisdom than our holy teacher Rabbeinu Hakodesh, and he was eulogized for only twelve months. Similarly, if a report of a wise man's death reaches us after twelve months, we do not eulogize him.

י

אין בוכין על המת יתר משלשה ימים ואין מספידין יתר משבעה בד"א בשאר העם אבל תלמידי חכמים הכל לפי חכמתן ואין בוכין עליהם יותר משלשים יום שאין לנו גדול ממשה רבינו וכתיב ויתמו ימי בכי אבל משה וכן אין מספידין יתר על שנים עשר חדש אין לנו בחכמה גדול מרבינו הקדוש ושנים עשר חדש בלבד נספד וכן חכם שבאה שמועתו לאחר שנים עשר חדש אין סופדין אותו:

11

A person should not become excessively broken hearted because of a person's death, as Jeremiah 22:10 states: "Do not weep for a dead man and do not shake your head because of him." That means not to weep excessively. For death is the pattern of the world. And a person who causes himself grief because of the pattern of the world is a fool.

What should one do? Weep for three days, eulogize for seven, and observe the restrictions on cutting one's hair and the other five matters for 30 days.

יא

אל יתקשה אדם על מתו יתר מדאי שנאמר אל תבכו למת ואל תנודו לו כלומר יתר מדאי שזהו מנהגו של עולם והמצער [עצמו יותר] על מנהגו של עולם הרי זה טפש אלא כיצד יעשה שלשה לבכי שבעה להספד שלשים יום לתספורת ולשאר החמשה דברים:

12

Whoever does not mourn over his dead in the manner which our Sages commanded is cruel. Instead, one should be fearful, worry, examine his deeds and repent.

If one member of a group dies, the entire group should worry. For the first three days, one should see himself as if a sword is drawn over his neck. From the third day until the seventh, he should consider it as if it is in the corner. From that time onward, as if it is passing before him in the market place. All of this is so that a person should prepare himself and repent and awake from his sleep. Behold it is written Jeremiah 5:3: "You have stricken them, but they have not trembled." Implied is that one should awake and tremble.

יב

כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים הרי זה אכזרי אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה ואחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה כל שלשה ימים הראשונים יראה את עצמו כאילו חרב מונחת לו על צוארו ומשלשה ועד שבעה [כאילו היא] מונחת בקרן זוית מכאן ואילך [כאילו] עוברת כנגדו בשוק כל זה להכין עצמו ויחזור ויעור משנתו והרי הוא אומר הכיתה אותם ולא חלו מכלל שצריך להקיץ ולחול:

Avel - Chapter 14

1

It is a positive commandment of Rabbinic origin to visit the sick, comfort mourners, to prepare for a funeral, prepare a bride, accompany guests, attend to all the needs of a burial, carry a corpse on one's shoulders, walk before the bier, mourn, dig a grave, and bury the dead, and also to bring joy to a bride and groom and help them in all their needs. These are deeds of kindness that one carries out with his person that have no limit.

Although all these mitzvot are of Rabbinic origin, they are included in the Scriptural commandment Leviticus 19:18: "Love your neighbor as yourself." That charge implies that whatever you would like other people to do for you, you should do for your comrade in the Torah and mitzvot.

א

מצות עשה של דבריהם לבקר חולים ולנחם אבלים ולהוציא המת ולהכניס הכלה וללוות האורחים ולהתעסק בכל צרכי הקבורה לשאת על הכתף ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור וכן לשמח הכלה והחתן ולסעדם בכל צרכיהם ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור אף על פי שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות:

2

The reward one receives for accompanying guests is greater than all of the others. This is a statute which Abraham our Patriarch instituted and the path of kindness which he would follow. He would feed wayfarers, provide them with drink, and accompany them. Showing hospitality for guests surpasses receiving the Divine Presence as Genesis 18:3 states: "And he saw and behold there were three people."

Accompanying them is greater than showing them hospitality. Our Sages said: "Whoever does not accompany them is considered as if he shed blood."

ב

שכר הלויה מרובה מן הכל והוא החק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה שנאמר וירא והנה שלשה אנשים ולוויים יותר מהכנסתן אמרו חכמים כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים:

3

We compel people to accompany wayfarers in the same manner as we compel them to give charity. The court would prepare agents to accompany people who travel from place to place. If they were lax in this matter, it is considered as if they shed blood. Even a person who accompanies a colleague for four cubits will receive a great reward.

What is the extent to which a person must accompany a colleague? A teacher must accompany his student to the outskirts of the city. A person must accompany a colleague to the city's Sabbath limits. A student must accompany his teacher for a parsah. If he was his master teacher, he must accompany him until three parseot.

ג

כופין ללוייה כדרך שכופין לצדקה ובית דין היו מתקנין שלוחין ללוות אדם העובר ממקום למקום ואם נתעצלו בדבר זה מעלה עליהם כאילו שפכו דמים אפילו המלוה את חבירו ארבע אמות יש לו שכר הרבה וכמה שיעור לויה שחייב אדם בה הרב לתלמיד עד עבורה של עיר והאיש לחבירו עד תחום שבת והתלמיד לרב עד פרסה ואם היה רבו מובהק עד שלש פרסאות:

4

It is a mitzvah incumbent on everyone to visit the sick. Even a person of great spiritual stature should visit one of lesser stature. One may visit many times during the day. Whoever increases the frequency of his visits is praiseworthy provided he does not become burdensome. Whoever visits a sick person removes a portion of his sickness and relieves him. Whoever does not visit the sick is consider as if he shed blood.

ד

בקור חולים מצוה על הכל אפילו גדול מבקר את הקטן ומבקרין הרבה פעמים ביום וכל המוסיף משובח ובלבד שלא יטריח וכל המבקר את החולה כאילו נטל חלק מחליו והקל מעליו וכל שאינו מבקר כאילו שופך דמים:

5

We do not visit the sick except from the third day onward. If, however, a person became ill suddenly and his illness became very severe, he should be visited immediately.

We do not visit the sick during the first three hours of the day, nor in the last three hours because his attendants are tending to the sick person's needs. We do not visit patients with stomach illnesses, eye illnesses, or headaches because the visits are difficult for them.

ה

אין מבקרין את החולה אלא מיום שלישי והלאה ואם קפץ עליו החולי והכביד מבקרין אותו מיד ואין מבקרין את החולה לא בשלש שעות ראשונות ביום ולא בשלש אחרונות מפני שהן מתעסקין בצרכי החולה ואין מבקרין לא חולי מעיים ולא חולי העין ולא מחושי הראש מפני שהבקור קשה להן:

6

When one comes to visit a sick person, he should not sit on a bed, nor on a chair, nor on a bench, nor on a high place, nor above the invalid's head. Instead, he should wrap himself in a tallit, sit below his head, entreat God for mercy on his behalf and depart.

ו

הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל ולא על גבי מקום גבוה ולא למעלה ממראשותיו אלא מתעטף ויושב למטה ממראשותיו ומבקש עליו רחמים ויוצא:

7

It appears to me that comforting mourners takes precedence over visiting the sick. For comforting mourners is an expression of kindness to the living and the dead.

ז

יראה לי שנחמת אבלים קודם לבקור חולים שנחום אבלים גמילות חסד עם החיים ועם המתים:

8

When a person is faced with either tending to a corpse or a bride, he should leave the bride and occupy himself with the corpse. Thus Ecclesiastes 7:4 states: "The heart of the wise is in the house of mourning."

When a corpse and a bride confront each other on a road, the corpse is turned aside before the bride. Both of these should turn aside before a king

ח

מי שהיה לפניו מת וכלה מניח את הכלה ומתעסק עם המת וכן הוא אומר לב חכמים בבית אבל וגו' מת וכלה שפגעו זה בזה בדרך מעבירין את המת מלפני הכלה וזה וזה עוברין מלפני המלך:

9

We nullify Torah study for a funeral and for a wedding. When does the above apply? When there are not enough people to care for a corpse. If there are enough people to care for it, Torah study should not nullified. Whoever does not occupy himself with Torah study is obligated to occupy himself with the corpse.

ט

מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה במה דברים אמורים בשאין לו כל צרכו אבל יש לו כל צרכו אין מבטלין וכל שאין מתעסקין בתורה חייבין להתעסק עמו:

10

If there is one corpse in a city, all the inhabitants of the city are forbidden to perform work until they bury him. If there is a person responsible for tending to the needs of funeral, the others are permitted.

י

מת אחד בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה עד שיקברוהו ואם יש לו מי שיתעסק בצרכיו מותרין:

11

When a Torah scholar dies, unless there are 600,000 to accompany him, we nullify Torah study for his funeral. If there are 600,000, we do not nullify Torah study. If he would also teach others, there is no limit. Instead, we nullify everyone from their ordinary activity for his funeral.

יא

תלמיד חכם שמת אפילו היו עמו עד ששים רבוא מבטלין תלמוד תורה להוצאתו היו ששים רבוא אין מבטלין ואם היה מלמד לאחרים אין לו שיעור אלא מבטלין הכל להוצאתו:

12

We bury the dead of the gentiles, comfort their mourners, and visit their sick, as an expression of the ways of peace.

יב

קוברין מתי עכו"ם ומנחמין אביליהם ומבקרין חוליהם מפני דרכי שלום:

13

It is forbidden to benefit from a cemetery. What is implied? We do not eat or drink, perform work read the Torah or study the Oral Law within them. The general principle is: We do not benefit from them nor act frivolously within them.

A person should not walk within four cubits of a grave with tefillin in his hand or a Torah scroll in his arm, nor should he pray there. At a distance of four cubits, this is permitted.

יג

בתי הקברות אסורין בהנאה כיצד אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין עושין בהן מלאכה ולא קורין בהן ולא שונין בהן כללו של דבר אין ניאותין בהן ולא נוהגין בהן קלות ראש לא ילך אדם בתוך ארבע אמות של קבר ותפילין בידו וספר תורה בזרועו ולא יתפלל שם וברחוק ארבע אמות מותר:

14

When a person is transporting the bones of a corpse from one place to another, he should not put them in a leather sack, place them on a donkey and ride upon them, because this is treating them contemptuously. If he was afraid of thieves or robbers, this is permitted.

יד

המוליך עצמות ממקום למקום לא יתנם בדיסקיא ויניחם על גבי חמורו וירכב עליהם מפני שנוהג בהן מנהג בזיון ואם היה מתיירא מפני הגנבים ומפני הליסטים מותר:

15

We do not move a corpse from one grave to another, even from a denigrating site to an honorable one. If the grave was located in another person's property, the corpse may be moved even from an honorable site to a denigrating one.

טו

אין מפנין את המת מקבר לקבר אפילו מבזוי למכובד ואם היה בתוך שדהו מפנהו אפילו ממכובד לבזוי:

16

We do not bury one corpse on top of another, nor do we bury two corpses together, for this is denigrating. A baby who sleeps with his mother may be buried with her.

טז

אין קוברין מת על גבי מת ולא שני מתים כאחד שבזיון הוא וקטן הישן עם אמו נקבר עמה:

17

It is not forbidden to benefit from the earth of a grave. For ordinary earth never becomes forbidden. It is, by contrast, forbidden to benefit from a building which is a grave.

יז

עפר הקבר אינו אסור בהנאה שאין קרקע עולם נאסרת אבל קבר הבניין אסור בהנאה:

18

When a person builds a grave for a deceased person, the grave does not become forbidden until the corpse is placed inside. Even if one places a stillborn infant in a grave, the prohibition against benefiting from it takes effect.

יח

הבונה קבר למת לא נאסר עד שיכנס בו המת ואפילו הטיל בו נפל נאסר בהנאה:

19

The following rules apply when a monument is built for the sake of a living person and a corpse is placed within. If one row of bricks was added for the sake of the deceased person, it is forbidden to derive benefit from the entire monument even after the corpse was removed from there. If one recognized the addition, one may remove it and then the remainder is permitted. If the monument was made for the sake of the deceased, once the corpse was placed in it, it becomes forbidden even though the corpse was removed.

יט

נפש שנעשה לשם חי ושם בו המת והוסיף בו דימוס אחר לשם המת אע"פ שפנה המת הכל אסור בהנאה ואם הכיר את התוספת חולץ אותה והשאר מותר נעשה לשם המת כיון שהוטל בו המת נאסר אע"פשפנהו:

20

When a person builds a grave for his father and then buries his father's corpse in another grave, he should never bury another corpse in that grave. Instead, it is forbidden to benefit from this grave forever as an expression of respect for his father.

כ

הבונה קבר לאביו והלך וקברו בקבר אחר הרי זה לא יקבר בו מת אחר עולמית והקבר הזה אסור בהנאה מפני כבוד אביו:

21

It is forbidden to benefit from a corpse with the exception of its hair. One may benefit from hair, because it is not his body. Similarly, it is forbidden to benefit from the coffin and the shrouds. There is no prohibition against benefiting from garments prepared to be used as shrouds. Even if one knitted a garment to be used for a corpse, they are not forbidden until they reach the bier which is buried with him. For designation of an article to be used for a corpse does not cause it to be forbidden.

כא

המת אסור בהנאה כולו חוץ משערו שהוא מותר בהנאה מפני שאינו גופו וכן ארונו וכל תכריכיו אסורין בהנאה אבל כלים המוכנים לתכריך לא נאסרו בהנאה אפילו ארג בגד למת לא נאסר עד שיגיע במטה הנקברת עמו שאין ההזמנה אוסרת:

22

It is forbidden to benefit from all the garments thrown upon the deceased on the bier which is buried with him, so that because of them, confusion will not arise with regard to shrouds.

כב

כל הכלים שזורקין על המת על המטה הנקברת עמו אסורין בהנאה שלא יתחלפו בתכריכין:

23

If a person's father or mother were throwing garments on the bier in their extreme aggravation, it is a mitzvah for others to save them. If they reached the bier which is buried with the corpse, we do not save them.

כג

היו אביו ואמו מזרקין כלים בחמתן על המת מצוה על אחרים להצילן ואם הגיעו למטה הנקברת עמו אין מצילין אותן:

24

We teach a person that he should not recklessly destroy property and through it to oblivion. It is better to give it to the poor than to throw it to maggots and worms. Whoever casts many articles on a deceased person violates the commandment against destroying property.

כד

מלמדין את האדם שלא יהא חבלן ולא יפסיד את הכלים וישליכם לחבלה מוטב לתתם לעניים ואל ישליכם לרמה ותולעה וכל המרבה כלים על המת עובר בלא תשחית:

25

When a king dies, we ruin the horse that he would ride upon and the calf that pulls the wagon in which he would sit. We cut off its hooves from below the knee, a place that does not render it trefe.

We convene a yeshivah at his grave for seven days, as II Chronicles 32:33 states: "They honored him in his death." Our Sages interpret this as meaning: they convened a yeshivah at his grave. When a nasi dies, we do not nullify his yeshivah for more than 30 days.

כה

מלך שמת עוקרין סוס שהיה רוכב עליו ועגלה שהיתה מושכת בקרון שהיה יושב בו מנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה מקום שאין עושה אותה טריפה ומושיבין ישיבה על קברו שבעה ימים שנאמר וכבוד עשו לו במותו זה שהושיבו לו ישיבה על קברו ונשיא שמת אין מבטלין ישיבתו יתר על שלשים יום:

26

When a king or a nasi dies, one may burn his bed and all his personal utensils. This is not considered as an Amorite or destructive practice. For Jeremiah 34:5 states: "You shall die in peace, and as they made pyres for your ancestors, the earlier kings..., they will make pyres for you."

כו

מלך או נשיא שמת יש להן לשרוף מטתו וכל כלי תשמישו ואין בזה דרך האמורי ולא משום השחתה שנאמר בשלום תמות ובמשרפות אבותיך הראשונים ישרפו לך:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here. The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah