1

We have already explained that food does not contract impurity until it is made fit to do so and that all food that is not designated for human consumption does not contract ritual impurity until it is designated for human consumption.

א

כבר ביארנו שאין האוכלין מתטמאין עד שיכשרו ושכל אוכל שאינו מיוחד למאכל אדם אינו מקבל טומאה עד שייחדו לאדם:

2

The following rules apply when food is designated for human consumption in one locale, but is not designated for human consumption in another place. In a place where it is so designated, special intent is not necessary to designate it for human consumption. In a place where it is not so designated, one must have a special intent to designate it for human consumption and then it will be susceptible to ritual impurity. Any food that will ultimately impart impurity to a person or to keilim need not be exposed to liquids to become susceptible to ritual impurity.

ב

אוכל שהוא מיוחד לאדם במקום הזה ואינו מיוחד לאדם במקום אחר במקום שהוא מיוחד בו אינו צריך מחשבה לייחדו לאדם ובמקום שאינו מיוחד בו צריך מחשבה לייחדו לאדם ואח"כ יקבל טומאה וכל אוכל שסופו לטמא אדם וכלים אינו צריך הכשר:

3

There are foods that require exposure to liquids, but do not require a special intent. There are foods that require a special intent, but do not require exposure to liquids, foods that require special intent and exposure to liquids, and foods that require neither special intent, nor exposure to liquids.

What is implied? All foods that are designated for human consumption in any place require exposure to liquids, but do not require special intent. Kosher fish and kosher locusts in all places and non-kosher locusts and fish in rural areas are considered as designated for human consumption and require exposure to liquids, but do not require a special intent. Similarly, in all places, the fat of a kosher animal that died requires exposure to liquids, but does not require special intent.

The following require special intent and exposure to liquids: Meat that was separated from a living being, whether a human, animal, or fowl, the carcass of a non-kosher fowl, in rural areas, the fat of a kosher domesticated animal that was ritually slaughtered - even though it was exposed to liquids when slaughtered, it requires a second exposure after one had the intent to partake of it, and all wild vegetables, e.g., very pungent onions and mushrooms. Similarly, in rural areas, small locusts and fish require a special intent. When endives were sown for animal fodder and then the owner changed his mind and thought of using them for human consumption, they are not subject to ritual impurity unless he had such intent after they were picked. For an intent that one had while produce is connected to the earth is not significant. When one collected endives for an animal, washed them, and then thought to serve them to a human being, they must be exposed to liquids again after the change of mind. Similar laws apply in all analogous situations.

If one thought of partaking of the the allal, it can contract the impurity associated with foods. If not, it is considered as wood and it is not susceptible to ritual impurity. Similarly, bones that are joined to meat, the giddim, the soft portions of the horns and the hoofs, the thin feathers and the wooly hairs of a fowl, the soft portion of its nails and its beak that are embedded in its flesh require special intent and exposure to liquids.

The following require neither special intent, nor exposure to liquids: the carcass of an animal from a kosher species, the carcass of a fowl from a kosher species, and the fat of a domesticated animal in large cities. None of these require either special intent, or exposure to liquids. The rationale is that since they are designated for human consumption, there is no need for special intent. They do not require exposure to liquids for ultimately, an olive-sized portion of them can impart impurity to a person or to a k'li and any substance that imparts impurity of a more severe type does not require exposure to liquids.

The following require special intent, but not exposure to liquids: The carcass of a fowl from a kosher species in rural areas and the carcass of an animal from a non-kosher species in all places. The above applies when one has in mind to partake of less than an olive-sized portion. An olive-sized portion, by contrast, is a primary source of impurity.

ג

יש אוכלין שצריכין הכשר ואינן צריכין מחשבה ויש שצריכין מחשבה ואינן צריכין הכשר ויש שצריכין מחשבה והכשר ויש שאין צריכין לא מחשבה ולא הכשר כיצד כל האוכלין המיוחדין לאדם בכ"מ צריכין הכשר ואין צריכין מחשבה דגים טהורים וחגבים טהורים בכל מקום וחגבים טמאים ודגים טמאים בכפרים הרי הן מיוחדין לאדם וצריך הכשר ולא מחשבה וכן חלב בהמה טהורה שמתה צריך הכשר ולא מחשבה בכ"מ ואלו צריכין מחשבה והכשר בשר הפורש מן החי בין מן האדם בין מן הבהמה בין מן העוף ונבלת העוף הטמא וחלב בהמה טהורה שחוטה בכפרים אע"פ שהוכשר בשחיטה צריך הכשר שני אחר המחשבה ושאר כל ירקות השדה כגון הבצלים הקשים ביותר והפטריות וכן חגבים ודגים קטנים צריכין מחשבה בכפרים עולשין שזרען לבהמה ונמלך עליהן לאדם אינן מקבלין טומאה עד שיחשוב עליהן אחר שיתלשו שמחשבת חיבור אינה מחשבה עולשין שליקטן לבהמתו והדיחן ונמלך עליהן לאדם צריכין הכשר שני אחר המחשבה וכן כל כיוצא בזה האלל אם חשב עליו לאכילה מקבל טומאת אוכלין ואם לאו הרי הוא כעץ ואינו מקבל טומאה וכן העצמות המחוברין בבשר והגידים והמקומות הרכים מן הקרנים ומן הטלפים והכנפים והנוצה והמקומות הרכים מן הצפרנים ומן החרטום המובלעין בבשר צריכין הכשר ומחשבה ואלו שאין צריכין לא מחשבה ולא הכשר נבלת בהמה טהורה בכל מקום ונבלת העוף הטהור וחלב בהמה טהורה בכרכים לפי שהן מיוחדין למאכל אדם אין אחד מאלו צריך מחשבה ואינן צריכין הכשר מפני שסופן לטמא אדם וכלים בכזית וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר ואלו צריכים מחשבה ואינן צריכין הכשר נבלת העוף הטהור בכפרים ונבלת בהמה טמאה בכ"מ והוא שחישב על פחות מכזית אבל כזית אב טומאה הוא:

4

When a Jew slaughters a non-kosher animal for a gentile and slits the two - or the majority of the two - signs of ritual slaughter, it imparts the impurity associated with food as long as it is in its death-throes. It does not require a specific intent, for when a Jew slaughters an animal for a gentile to eat, there is no greater special intent. It does not require exposure to liquids, for ultimately, it will impart impurity of a more severe type.

If he only slit one of the signs of ritual slaughter or stabbed it in the throat, it does not contract the impurity associated with foods. Similarly, if a gentile slaughtered a kosher animal for a Jew, slitting the two - or the majority of the two - signs of ritual slaughter, it imparts the impurity associated with food as long as it is in its death-throes and it does not need to be exposed to liquids. If he only slit one of the signs of ritual slaughter or stabbed it in the throat, it does not contract the impurity associated with foods and is considered like other animal carcasses.

ד

ישראל ששחט בהמה טמאה לנכרי ושחט בה שנים [או רוב שנים] הרי זו מתטמאה טומאת אוכלין כל זמן שהיא מפרכסת ואין צריכה מחשבה שהרי ישראל שחטה לאכילת העכו"ם ואין לך מחשבה גדולה מזו ואינה צריכה הכשר לפי שסופה לטמא טומאה חמורה שחט בה אחד או שנחרה אינה מטמאה טומאת אוכלין וכן עכו"ם ששחט בהמה טהורה לישראל ושחט בה שנים או רוב שנים מתטמא טומאת אוכלין כל זמן שהיא מפרכסת ואינה צריכה הכשר שחט בה אחד או נחרה אינה מטמאה טומאת אוכלין והרי היא כשאר הנבילות:

5

When a person cuts meat from a limb severed from a living animal and, afterwards, considered using it as food, it requires exposure to liquids to become susceptible to impurity. If he thought of using it as food and then severed it, it does not require exposure to liquids, because it imparts the severe impurity associated with an animal carcass. And whenever a substance imparts severe impurity, it need not be exposed to liquids.

ה

החותך בשר מאבר מן החי של בהמה ואחר כך חישב עליו צריך הכשר חישב עליו ואח"כ חתכו אינו צריך הכשר מפני שמטמא טומאה חמורה כנבילה וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר:

6

When a person has in mind to partake of less than an olive-sized portion of the carcass of a non-kosher animal and combined it with other foods to complete the egg-sized portion of impure foods required to impart impurity, the entire amount need not be exposed to water. The rationale is that were one to increase the portion that is less than an olive-sized portion in the egg-sized portion until it was the size of an olive, it would impart severe impurity.

Similarly, when there is an olive-sized portion of meat from an animal that one had in mind to eat that was covered with dough until it reached the size of an egg, since it does not impart impurity when touched because of the dough, it is necessary that one have in mind to use it as food. The dough need not be exposed to liquids to contract impurity. The rationale is that the entire measure can impart impurity when carried, because of the olive-sized portion of the animal carcass it contains. Even though it does not impart impurity when touched, it is considered as if it is ultimately capable of imparting more severe impurity. Therefore it need not be exposed to liquids.

ו

פחות מכזית מנבלת בהמה טמאה שחישב עליו והשלים עליו כביצה מאוכלים אחרים אין הכל צריך הכשר הואיל ופחות מכזית שבכל הביצה אם השלימו לכזית מטמא טומאה חמורה וכן כזית מנבלת בהמה טמאה שחישב עליו והניחה בבצק עד שהשלים לכביצה הואיל ואינו מטמא במגע מפני הבצק ה"ז צריך מחשבה ואין הבצק הזה צריך הכשר הואיל וכל השיעור הזה מטמא במשא מפני כזית נבילה שבתוכו אע"פ שאינו מטמא במגע הרי סופו לטמא טומאה חמורה לפיכך אין צריך הכשר:

7

When there is less than an olive-sized portion of a human corpse to which other foods were added so that an egg-sized portion of food would be reached, one must have in mind partaking of the entire amount for it to become susceptible to impurity, since generally, the entire amount is considered of no importance by all people. The entire amount does not require to be exposed to water, because of the meat from the corpse that it contains.

ז

פחות מכזית מבשר המת שהשלים עליו כביצה משאר אוכלין הכל צריך מחשבה שהרי בטל הכל אצל כל אדם ואין הכל צריך הכשר מפני בשר המת שבכללו:

8

When an olive-sized portion of a human corpse is covered with dough, the entire amount imparts the severe impurity associated with a human corpse.

ח

כזית מן המת שחפהו בבצק הכל מתטמא טומאה חמורה:

9

When a person cuts flesh from a living human being to feed to an animal, if afterwards, he thinks of using it as food for humans, for it to impart the impurity associated with foods, he must have such an intent, but it need not be exposed to water.

ט

החותך בשר מאדם חי להאכילו לכלב אם חישב עליו למאכל אדם הרי זה צריך מחשבה ואינו צריך הכשר:

10

When a chick falls into a vat of wine and dies, even though the vat is located in a city, it becomes repulsive in the vat. Therefore to become susceptible to ritual impurity, one must have a specific intent to partake of it.

If, when one lifted it out of the vat, he thought of feeding it to a gentile, it imparts impurity, for he thought of using it for human consumption. If he thought of feeding it to a dog, it does not contract the impurity associated with foods. If the person who thought of feeding it to a person was a deafmute, a mentally or emotionally compromised person, or a minor, it is pure. If such individuals lifted it out of the vat to feed it to a person, it is impure, for their deeds are significant, but not their intent.

י

גוזל שנפל לגת ומת אף ע"פ שהגת במדינה הרי נמאס בגת ולפיכך צריך מחשבה חישב עליו כשהעלהו להאכילו לנכרי ה"ז מטמא שהרי חישב עליו למאכל אדם חישב עליו להאכילו לכלב אינו מתטמא טומאת אוכלים היה זה שחישב עליו להאכילו לאדם חרש שוטה וקטן ה"ז טהור העלוהו כדי להאכילו לאדם הרי זה טמא שיש להן מעשה ואין להן מחשבה: