Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.
Register »

Rambam - 3 Chapters a Day

Mamrim - Chapter 7, Avel - Chapter 1, Avel - Chapter 2

Video & Audio Classes
Show content in:

Mamrim - Chapter 7

INTRODUCTION

Deuteronomy 21:18-21 states:

If a person will have a wayward and rebellious son who does not heed the voice of his father or the voice of his mother and they chastise him, but he does not heed them. His father and mother shall take hold of him and bring him out to the elders of his city and to the gate of his place. They say to the elders of his city: "This son of ours is wayward and rebellious. He does not heed our voice; he is gluttonous and a lush." All of the men of his city will clout him with stones, killing him, and you shall remove evil from your midst. All Israel shall hear and fear.

Our Sages (primarily in Sanhedrin 68b ff) interpret this passage precisely, explaining how each term used in the passage teaches us a different concept. In the chapter that follows, the Rambam summarizes and organizes their teachings, giving us a clear-cut picture of the requirements of the mitzvah. It is important to emphasize that there is a difference of opinion among our Sages if the judgment of "a wayward and rebellious son" ever took place (Sanhedrin 71a). Some maintain that such a judgment was never issued. Indeed, from all the particulars mentioned by the Rambam, one can understand that it could be impossible for such a judgment to have been issued. Others maintain that they know of an instance where an individual was executed because of this transgression.

Sanhedrin 72a asks: Is eating the gluttonous meal (to be described by the Rambam) a sufficient cause for a person to be executed? In resolution, our Sages explain that the Torah considered the ultimate fate of such a person. He will be drawn after his natural tendencies and continue to steal and eat gluttonously. Ultimately, he will become a robber and slay people in order to support his habit. It is preferable, the Torah maintains, for him to be executed early in life, before he commits such severe sins.

1

It is explicitly stated that the wayward and rebellious son described in the Torah should be stoned to death. Now the Torah does not administer a punishment unless a warning was issued first. Where was the warning issued? In Leviticus 19:26: "Do not eat upon the blood," which can be interpreted to mean: "Do not partake of food that will lead to the shedding of blood." This refers to the meal eaten by the wayward and rebellious son who is executed only because of the hateful feast of which he partook as Deuteronomy 21:20 states: "He is gluttonous and a lush." According to the Oral Tradition, we learned that this was interpreted to mean that he ate meat and drank wine in a ravenous manner.

א

בן סורר ומורה האמור בתורה הרי נתפרשה בו סקילה ולא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר והיכן הזהיר לא תאכלו על הדם לא תאכל אכילה המביאה לידי שפיכות דמים וזו אכילת בן סורר ומורה שאינו נהרג אלא על אכילה מכוערת שאכל שנאמר זולל וסובא מפי השמועה למדו שזולל הוא האוכל בשר ברעבתנות וסובא השותה יין ברעבתנות:

2

There are many particulars involved in the meal for which he is liable for eating. All of these are conveyed by the Oral Tradition. He is not liable for stoning until he steals from his father and buys meat and wine at a cheap price. He must then eat it outside his father's domain, together with a group that are all empty and base. He must eat meat that is raw, but not entirely raw, cooked but not entirely cooked, as is the practice of thieves. He must drink the wine as it is thinned as the alcoholics drink. He must eat a quantity of meat weighing 50 dinarim in one sitting, and drink half a log of this wine at one time.

If he stole from his father and partook of such a meal inside his father's domain, or stole from others and partook of this hateful meal in his father's domain or in another's domain, he is not liable. If the meal involves a mitzvah, even a mitzvah of Rabbinic origin, or the meal involves a transgression, even a transgression of Rabbinic origin, he is not liable. This may be inferred from the phrase (Ibid.): "He does not heed our voice"; i.e., through eating this meal, he violates only his parents' command. This excludes one who through this meal violates the words of the Torah or who partakes of it for the sake of a mitzvah.

What is implied? If he partook of such a hateful meal together with a wicked company for the sake of a mitzvah, or he partook of the second tithe in Jerusalem, even if they eat a meal comforting the bereaved which is a mitzvah of Rabbinic origin, he is not liable. Similarly, if he ate meat from animals that were not ritually slaughtered or which were trefe, teeming animals or crawling animals, and even if he ate on a communal fast day, a transgression of Rabbinic origin, he is not liable for execution.

ב

אכילה זו שהוא חייב עליה דברים הרבה יש בהם והן כולן הלכה מפי הקבלה אינו חייב סקילה עד שיגנוב משל אביו ויקנה בשר בזול ויין בזול ויאכל וישתה חוץ מרשות אביו בחבורה שכולן ריקנין ופחותין ויאכל הבשר חי ואינו חי מבושל ואינו מבושל כדרך שהגנבים אוכלים וישתה היין מזוג כדרך שהגרגרנים שותים והוא שיאכל משקל חמשים דינרין מבשר זה במלוגמא אחת וישתה חצי לוג מיין זה בבת אחת גנב משל אביו ואכל אכילה זו ברשות אביו או שגנב משל אחרים ואכל אכילה זו המכוערת בין ברשות אביו בין ברשות אחרים הרי זה פטור וכן אם גנב משל אביו ואכל אכילה מכוערת כזו ברשות אחרים והיתה אכילת מצוה אפילו מדבריהם [או אכילת עבירה אפילו מדבריהם] פטור שנאמר איננו שומע בקולנו שאינו עובר באכילה זו אלא על קולם יצא זה שעבר בה על דברי תורה או שאכלה בדבר מצוה כיצד אכל אכילה זו המכוערת עם החבורה הרעה שאוכל עמהם בדבר מצוה או שאכלו מעשר שני בירושלים אפילו אכלו בתנחומי אבלים שהיא מצוה מדבריהם הרי זה פטור וכן אם אכלה מנבלות וטריפות שקצים ורמשים אפילו אכל בתענית צבור שהיא עבירה מדבריהם הרי זה פטור מן המיתה:

3

If he partook of any type of food, but did not partake of meat, even if he partook of fowl, he is not liable. If he partook of this meal from meat, but reached the sum of 50 dinarim by including fowl, he is liable. If he drank other beverages, but did not drink wine, he is not liable.

ג

אכל כל מאכל ולא אכל בשר בהמה אע"פ שאכל אכילה זו מבשר העוף פטור ואם אכל אכילה זו מבשר בהמה והשלים החמשים דינרים מבשר העוף חייב שתה כל משקה ולא שתה יין פטור:

4

When he ate raw meat and undiluted wine, he is not liable. The rationale is that this is an occasional occurrence and not something that a person will be drawn after. Similarly, if he ate this meal of salted meat on the third day after it was salted, or drank fresh grape juice, he is not liable. For a person will not be drawn after such matters.

ד

אכל בשר חי ושתה יין חי פטור שזה קרי הוא ואין אדם יכול להמשך בזה וכן אם אכל בשר מליח ביום השלישי למליחתו או שתה יין מגתו פטור שאין אדם יכול להמשך בזה:

5

For this transgression, the Torah does not punish a child who has not come to the age where he is responsible for the observance of mitzvot. Similarly, a man who has matured and is independent is not stoned to death, because he ate and drank such a hateful meal.

What is implied? According to the Oral Tradition, we learned that this law concerns a youth of thirteen between the time he grew two pubic hairs and the time at which his entire male organ is surrounded by pubic hair. After the entire male organ is surrounded by pubic hair, he is considered as independent and is not executed by stoning.

ה

לא ענש הכתוב קטן שלא בא לכלל המצות וכן איש שגדל והרי הוא ברשות עצמו אינו נסקל מפני שגנב ואכל ושתה אכילה זו המכוערת הא כיצד מפי השמועה למדו שאין דין זה אלא בבן שלש עשרה שנה ויום אחד שהביא שתי שערות עד שיקיף כל הגיד ואחר שיקיף השיער כל הגיד הרי הוא ברשות עצמו ואינו נסקל:

6

The entire period for which a "wayward and rebellious son" is liable is only three months from the time he manifests signs of physical maturity. For it is possible that his wife will conceive and her fetus will be recognizable within three months. This is derived from Deuteronomy 21:18: "If a person will have a wayward and rebellious son..."; a son, and not a "wayward and rebellious father."

Thus one may conclude that if one's pubic hair surrounds the entire organ before the three months are completed, he is not liable.

ו

כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא שלשה חדשים מאחר שיביא שתי שערות לפי שאפשר שתתעבר אשתו ויהיה עוברה ניכר בשלשה חדשים ונאמר כי יהיה לאיש בן סורר ומורה ולא אב סורר ומורה הא למדת שאם הקיף השיער את כל הגיד קודם שישלים שלשה חדשים הרי זה פטור:

7

How is the judgment of a "wayward and rebellious son" adjudicated? First, his father and mother bring him to a court of three judges and tell them: "Our son is wayward and rebellious." They bring two witnesses who testify that he stole from his father and bought meat and wine with what he stole and partook of the meal described above after being warned. This is the first testimony.

He receives lashes as are administered to all of those who are obligated to be lashed, as Deuteronomy 21:20 states: "they chastise him, but he does not heed them." Should he steal from his father a second time and partake of such a meal, his father and mother bring him to a court of 23 judges. They bring two witnesses who testify that he stole and partook of this meal after being warned. This is the second testimony. It is acceptable if the first two witnesses also deliver the latter testimony.

After their testimony is heard, the youth is examined to see if his pubic hair surrounded his entire male organ. If that is not the case and it is not three months after he became thirteen, he complete the judgment against him as is done with all those executed by the court and he is stoned to death. He is not stoned to death unless the three judges who originally sentenced him to be lashed are present. This is implied by the phrase: "This son of ours," i.e., the one that was lashed in your presence."

ז

כיצד דנין בן סורר ומורה מביאין אותו אביו ואמו תחילה לבית דין של שלשה ואומרין להן בננו זה סורר ומורה ומביאין שני עדים שגנב משל אביו וקנה בשר ויין במה שגנב ואכל אותה אכילה האמורה אחר ההתראה וזו היא עדות הראשונה ומלקין אותו כשאר חייבי מלקות שנאמר ויסרו אותו ולא ישמע אליהם חזר וגנב משל אביו ואכל אכילה זו אביו ואמו מביאין אותו לבית דין של שלשה ועשרים ומביאין שני עדים ומעידין עליו שגנב ואכל אכילה זו האמורה אחר שהתרו בו וזו היא עדות אחרונה אפילו היו השנים הראשונים הם האחרונים ואחר שמקבלין עדותן בודקין אותו שמא הקיף השער את כל הגיד אם לא הקיף ולא שלמו לו שלשה חדשים גומרין דינו כדרך כל הרוגי בית דין וסוקלין אותו ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים שנאמר בננו זה זהו שלקה בפניכם:

8

If his father and his mother forgave him before he was sentenced, he is not liable.

ח

ואם מחלו לו אביו ואמו קודם שיגמר דינו פטור:

9

If he fled before he was sentenced to death and afterwards, his pubic hair surrounded his organ, he is not liable. If he fled after he was sentenced, even if he grows old, whenever he is discovered, he should be stoned to death. For whenever a person has been sentenced to death, it is as if he has already been slain and he has no blood.

ט

ברח עד שלא נגמר דינו ואח"כ הקיף השער מלמטה פטור ואם משנגמר דינו ברח אפילו הזקין כל עת שימצא יסקל שכל מי שנגמר דינו הרי הוא כהרוג ואין לו דם:

10

If his father desires to convict him and his mother does not desire, or his mother desires and his father does not desire, he is not judged as a "wayward and rebellious son," as implied by Deuteronomy 21:19: "His father and mother shall take hold of him."

If one of the parents has had his arm amputated, was lame, dumb, blind, or deaf, the son is not judged as a "wayward and rebellious son." These concepts are derived as follows: "His father and mother shall take hold of him" - This excludes parents with amputated arms" "And bring him out" - this excludes the lame. "They say" - this excludes the dumb. "This son of ours" - This excludes the blind. "He does not heed our voice" - This excludes the dumb.

י

היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה אמו רוצה ואביו אינו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר ותפשו בו אביו ואמו היה אחד מהן גדם או חגר או אלם או סומא או חרש אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר ותפשו בו ולא גדמים והוציאו אותו ולא חגרים ואמרו ולא אלמים בננו זה ולא סומים איננו שומע בקולנו ולא חרשים:

11

There is a Scriptural decree that a "wayward and rebellious son" should be stoned to death. A daughter, by contrast, is not judged in this manner. The rationale is that she does not have the tendency to become habituated to eating and drinking. For this reason, the Torah states: "A son," i.e., and not a daughter. A tumtum and an adrogynus are also excluded.

יא

גזירת הכתוב הוא שיסקל בן סורר ומורה אבל הבת אינה נידונית בדין זה שאין דרכה להמשך באכילה ושתיה כאיש שנאמר בן ולא בת ולא טומטום ואנדרוגינוס:

12

When an operation is performed on a tumtum and it is discovered that he is a male, he is not judged as a "wayward and rebellious son." The rationale is Deuteronomy 21:18 states: "If a person will have a wayward and rebellious son...." Implied is that he must be a son at the time he receives the warning.

יב

טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר כי יהיה לאיש בן סורר ומורה עד שיהיה בן משעת התראה:

13

An announcement must be made concerning the execution of a "wayward and rebellious son." What type of announcement is made? A declaration is written and sent to the entire Jewish people: "In this-and-this court, we stoned so-and-so because he was a "wayward and rebellious son.'

יג

בן סורר ומורה צריך הכרזה כיצד מכריזין עליו כותבין לכל ישראל בבית דין פלוני סקלנו פלוני מפני שהיה בן סורר ומורה:

14

A "wayward and rebellious son" is like all others executed by the court; their estate is inherited by their heirs. Even though the person's father caused him to be stoned to death, the father inherits all of his possessions.

Blessed be God who grants assistance.

יד

בן סורר ומורה הרי הוא ככל הרוגי בית דין שממונם ליורשיהן שאף על פי שאביו גרם לו סקילה הרי הוא יורש כל נכסיו:

Avel - Chapter 1

Introduction to Hilchos Avel

They include four mitzvot: one positive commandment and three negative commandments. They are:

1. To mourn for one's close relatives; even a priest must become impure and mourn for his close relatives. A person should not mourn for individuals executed by the court. For this reason, I have included these laws in this book, for they relate to the mitzvah of burying the dead on the day of their passing which is a positive commandment.
2. For a High Priest not to become impure because of his close relatives.
3. For him not to enter under the same shelter as a corpse.
4. For an ordinary priest not to become impure because of a corpse except for that of his close relatives.

These mitzvot are explained in the coming chapters.

רמב"ם הלכות אבל - הקדמה

הלכות אבל. יש בכללן ארבע מצות, אחת מצות עשה, ושלש מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן:

(א) להתאבל על הקרובים ואפילו כהן מתטמא ומתאבל על הקרובים, ואין אדם מתאבל על הרוגי בית דין, ולפי זה כללתי הלכות אלו בספר זה שהן מעין קבורה ביום מיתה שהיא מצות עשה.
(ב) שלא יטמא כהן גדול לקרובים.
(ג) שלא יכנס עם המת באהל.
(ד) שלא יטמא כהן הדיוט לנפש אדם אלא לקרובים בלבד.

וביאור מצות אלו בפרקים אלו.

1

It is a positive commandment to mourn for one's close relatives,1 as implied by Leviticus 10:20: "Were I to partake of a sin offering today, would it find favor in God's eyes?" According to Scriptural Law, the obligation to mourn is only on the first day which is the day of the person's death and burial. The remainder of the seven days of mourning are not required by Scriptural Law. Although the Torah states Genesis 50:10: "And he instituted mourning for his father for seven days," when the Torah was given, the laws were renewed.

Moses our teacher ordained for the Jewish people the seven days of mourning and the seven days of wedding celebrations.

א

מצות עשה להתאבל על הקרובים שנאמר ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' ואין אבילות מן התורה אלא ביום ראשון בלבד שהוא יום המיתה ויום הקבורה אבל שאר השבעה ימים אינו דין תורה אף על פי שנאמר בתורה ויעש לאביו אבל שבעת ימים ניתנה תורה ונתחדשה הלכה ומשה רבינו תקן להם לישראל שבעת ימי אבלות ושבעת ימי המשתה:

2

From when is a person obligated to mourn? When the grave is covered. But until the corpse has been buried, a mourner is not bound by any of the prohibitions incumbent on a mourner. For this reason, King David washed and anointed himself when his son died, before he was buried.

ב

מאימתי יתחייב אדם באבל משיסתם הגולל אבל כל זמן שלא נקבר המת אינו אסור בדבר מן הדברים שהאבל אסור בהן ומפני טעם זה רחץ דוד וסך כשמת הילד טרם שיקבר:

3

When does the obligation to mourn and count the seven and the thirty days of mourning for people executed by the gentile authorities who they do not allow to be buried? When their relatives despair of asking permission from the king to bury them, even though they did not despair of stealing their corpses to bury them.

ג

הרוגי מלכות שאין מניחין אותן להקבר מאימתי מתחילין להתאבל עליהן ולספור שבעה ושלשים משיתיאשו לשאול למלך לקברן אע"פ שלא נתיאשו מלגנוב אותן:

4

When a person drowned in a river or was consumed by a wild beast, we begin mourning for him when we despair of finding his corpse. If his corpse was found limb by limb, we do not begin counting the days of mourning until his head and the majority of his body is found or they despair of finding the remainder of his corpse.

ד

מי שטבע בנהר או מי שאכלתו חיה ראה משנתיאשו לבקש מצאוהו איברים איברים אין מונין לו עד שימצא ראשו ורובו או יתיאשו מלבקש:

5

When it is customary for people to send a corpse to another city to be buried and they do not know when the burial will take place, from the time they turn back from accompanying the corpse, they are obligated to count the seven and thirty days of mourning and begin mourning rites.

ה

מי שדרכן לשלוח המת למדינה אחרת לקוברו ואינם יודעים מתי יקבר מעת שיחזרו פניהן מללוותו מתחילין למנות שבעה ושלשים ומתחילין להתאבל:

6

We do not mourn for stillborn infants. Whenever a human offspring does not live for 30 days, he is considered as stillborn. Even if he died on the thirtieth day, we do not mourn for him.

ו

הנפלים אין מתאבלין עליהן וכל שלא שהה שלשים יום באדם הרי זה נפל אפילו מת ביום שלשים אין מתאבלין עליו:

7

If we know for certain that he was born after a full nine months of pregnancy, we mourn for him even if he died on the day of his birth.

ז

ואם נודע בודאי שנולד לתשעה חדשים גמורים אפילו מת ביום שנולד מתאבלים עליו:

8

A fetus from a full term pregnancy that was stillborn, a child born in the eighth month of pregnancy who died even after living 30 days, or a fetus that emerged cut or crushed even though it endured a full term pregnancy is considered stillborn. We do not observe mourning rites for them and we do not engage in activity on their behalf.

ח

בן תשעה חדשים שנולד מת ובן שמונה שמת אפילו לאחר שלשים ומי שיצא מחותך או מרוסס אף על פי שכלו לו חדשיו הרי זה נפל ואין מתאבלין עליהן ולא מתעסקין עמהם:

9

We observe mourning rites for all of those executed by the government, even when they were executed by the government's laws and the Torah granted it license to execute them. We don't withhold anything from them. Their estate is given to the government, but they are buried in their ancestral plots.

We do not, by contrast, observe mourning rites for those executed by the court. We do, however, observe the rites of bitter regret (aninut), for aninut is an expression of the feelings in one's heart. They are not buried with their ancestors until their corpses have decomposed. Their estate, however, is granted to their heirs.

ט

כל הרוגי מלכות אע"פשנהרגו בדין המלך והתורה נתנה לו רשות להרגן הרי אלו מתאבלין עליהן ואין מונעין מהן כל דבר וממונם למלך ונקברין בקברי אבותיהן אבל כל הרוגי בית דין אין מתאבלין עליהן אבל אוננין שאין אנינות אלא בלב ואין נקברין עם אבותיהן עד שיתאכל הבשר וממונם ליורשיהם:

10

We do not conduct mourning rites for all those who deviate from the path of the community, i.e., people who throw off the yoke of the mitzvot from their necks and do not join together with the Jewish people in the observance of the mitzvot, the honoring of the festivals, or the attendance of synagogues and houses of study. Instead, they are like free and independent people like the other nations. Similarly, we do not mourn for heretics, apostates, and people who inform on Jews to the gentiles. Instead, their brothers and their other relatives wear white clothes, robe themselves in white, eat, drink, and celebrate for the enemies of the Holy One, blessed be He, have perished. Concerning them, Psalms139:21 states: "Those who hate You, O God, will I hate."

י

כל הפורשין מדרכי צבור והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן [כשאר האומות] וכן האפיקורוסין [והמומרים] והמוסרין כל אלו אין מתאבלין עליהן אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשין לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים שהרי אבדו שונאיו של הקב"ה ועליהם הכתוב אומר הלא משנאיך ה' אשנא:

11

When a person commits suicide, we do not engage in activity on their behalf at all. We do not mourn for him or eulogize him. We do, however, stand in a line to comfort the relatives, recite the blessing for the mourners and perform any act that shows respect for the living.

What is meant by a person who commits suicide? Not necessarily one who climbs up on a roof, falls, and dies, but rather, one who says: "I am going up to the top of the roof." If we see him climb up immediately in anger or know that he was distressed and see him fall and die, we presume such a person is one who committed suicide. If, however, we see him strangled and hanging from a tree or slain and lying on the back of his sword, we presume that he is like all other corpses. We engage in activity on his behalf and do not withhold anything from him.

יא

המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו לכל דבר ואין מתאבלין עליו ואין מספידין אותו אבל עומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת אבלים וכל דבר שהוא כבוד לחיים ואי זהו המאבד עצמו לדעת לא שעלה לגג ונפל ומת אלא האומר הריני עולה לראש הגג ראוהו שעלה מיד דרך כעס או שהיה מיצר ונפל ומת הרי זה בחזקת שאבד עצמו לדעת אבל אם ראוהו חנוק ותלוי באילן או הרוג ומושלך על גב סייפו הרי זה בחזקת כל המתים ומתעסקין עמו ואין מונעין ממנו דבר:

Avel - Chapter 2

1

These are the relatives for whom a person is obligated to mourn according to Scriptural Law: His mother, his father, his son, his daughter, his paternal brother and paternal sister. According to Rabbinic Law, a man should also mourn for his wife if she dies while they are married. And a woman should mourn for her husband. Similarly, a person should mourn for a maternal brother and sister.

א

אלו שאדם חייב להתאבל עליהן דין תורה אמו ואביו בנו ובתו ואחיו ואחותו מאביו ומדבריהם שיתאבל האיש על אשתו הנשואה וכן האשה על בעלה ומתאבל על אחיו ועל אחותו שהן מאמו:

2

Even a priest who does not become impure for his maternal brother and sister or for his paternal sister who is married, mourns for them. For his married paternal sister who is married, he is required to mourn by Scriptural Law.

ב

אפילו הכהן שאינו מתטמא לאחיו ואחותו מאמו ולאחותו הנשואה אע"פ שהיא מאביו מתאבל הוא עליהן ואם היתה אחותו זו הנשואה מאביו הרי הוא מתאבל עליה דין תורה:

3

A person who has a son or a brother born by a maid-servant or a gentile woman should not mourn for them at all. Similarly, when a person and his sons convert or a person and his mother are freed from slavery, they do not mourn for each other.

Similarly, a person does not observe either the rites of aninut or the mourning rites for a wife whom he has consecrated, but not married. Similarly, she does not observe either of these rites for him.

ג

בנו או אחיו הבא מן השפחה ומן הנכרית אינו מתאבל עליהן כלל וכן מי שנתגייר הוא ובניו או נשתחרר הוא ואמו אין מתאבלין זה על זה וכן אשתו ארוסה אינו מתאבל עליה ולא אונן וכן היא לא אוננת ולא מתאבלת עליו:

4

Whenever a person is obligated to mourn for a relative, he also mourns with that relative in his presence according to Rabbinical Law.

What is implied? If a person's grandson, his son's maternal brother, or son's mother dies, he is obligated to rend his garments in the presence of his son and follow the mourning rites while in his presence. Outside his presence, he is not obligated. Similar laws apply with regard to other relatives.

ד

כל קרובים שהוא חייב להתאבל עליהן הרי זה מתאבל עמהם בפניהם מדברי סופרים כיצד הרי שמת בן בנו או אחי בנו או אם בנו חייב לקרוע בפני בנו ולנהוג אבילות בפניו אבל שלא בפניו אינו חייב וכן בשאר הקרובים:

5

With regard to a wife with whom one is married: Although one must mourn for her, he does not mourn together with her for her other relatives with the exception of her father and her mother. He observes the rites of mourning for them in her presence.

When a man's father-in-law or mother-in-law dies, he overturns his bed and observes the mourning rites together with his wife within her presence, but not outside her presence. Similarly, when a woman's father-in-law or mother-in-law dies, she observes the rites of mourning in her husband's presence. With regard to other relatives, by contrast, e.g., the brother of one's wife or her son dies or when the brother of one's husband or his son dies, they do not observe the mourning rites in respect for each other.

Similarly, it appears to me that if the wife of a person's relative dies or the husband of one of his relatives, e.g., the wife of one's son or the husband of one's daughter, one need not observe mourning rites for them. Similar concepts apply in all analogous situations.

ה

אשתו הנשואה אף על פי שהוא מתאבל עליה אינו מתאבל עמה על שאר קרובים אלא על אביה ועל אמה משום כבוד אשתו נוהג אבלות עליהן בפניה כיצד מי שמת חמיו או חמותו כופה מטתו ונוהג אבילות עם אשתו בפניה אבל לא שלא בפניה וכן האשה שמת חמיה או חמותה נוהגת אבלות בפניו אבל שאר קרובים כגון שמת אחי אשתו או בנה והאשה שמת אחי בעלה או בנו אין מתאבלין זה על זה וכן יראה לי שאם מתה אשת קרובו או בעל קרובתו כגון שמתה אשת בנו או בעל בתו אינו חייב להתאבל עליהן וכן כל כיוצא בזה:

6

See how severe the mitzvah of mourning is! For the prohibition against ritual impurity is superseded so that a priest can tend to his relatives' burial and mourn for them, as Leviticus 21:2-3 states: "Except to one's flesh, to whom he is close, to his mother... to her shall he become impure." This is a positive commandment; if he does not desire to become impure, we force him to become impure against his will.

To whom does the above apply? To males who are commanded against contracting ritual impurity. Different rules apply to female members of the priestly family. Since they are not commanded against contracting ritual impurity, they are also not commanded to become impure when tending to their relatives' burial. If they desire, they may become impure and if not, they do not become impure.

ו

כמה חמורה מצות אבלות שהרי נדחת לו הטומאה מפני קרוביו כדי שיתעסק עמהן ויתאבל עליהן שנאמר כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו וגו' לה יטמא מצות עשה שאם לא רצה להטמא מטמאין אותו על כרחו בד"א בזכרים שהוזהרו על הטומאה אבל הכהנות הואיל ואינן מוזהרות על הטומאה כן אינן מצוות להתטמא לקרובים אלא אם רצו מתטמאות ואם לאו לא מטמאות:

7

A priest is forced to contact ritual impurity to tend to his deceased wife. This obligation is Rabbinic in origin. Our Sages had her considered as an unattended corpse. Since she has no other heir aside from him, there will be no one else to tend to her. He becomes impure only for a wife he has married. If he has merely consecrated her, he does not become impure for her.

ז

אשתו של כהן מתטמא לה על כרחו ואינו מטמא לה אלא מדברי סופרים עשאוה כמת מצוה כיון שאין לה יורש אלא הוא לא תמצא מי שיתעסק בה ואינו מטמא אלא לנשואה בלבד אבל הארוסה אינו מטמא לה:

8

Similarly, a priest does not become impure for any of those individuals for whom we do not mourn as stated above: e.g., those executed by the court, those who deviate from the ways of the community, stillborn infants, and those who commit suicide.

Until when does the mitzvah to become impure apply? Until the grave is covered. Once the grave is covered, however, the graves of one's close relatives are like those of any other corpse. If a priest becomes impure for their sake, he should be punished by lashes.

ח

וכן כל אותן שאמרו שאין מתאבלין עליהן כגון הרוגי בית דין ושפרשו מדרכי צבור והנפלים והמאבד עצמו לדעת אין הכהן מטמא להן ועד מתי מצווה להתטמא לקרוביו עד שיסתם הגולל אבל מאחר שנסתם הגולל הרי הן כשאר כל המתים שאם נטמא בהן לוקה:

9

A priest should not become impure for the sake of a wife whom he is forbidden to marry. Therefore if a woman heard a report that her husband died and hence remarried, and then her first husband came, neither husband should become impure for her sake, for she is forbidden to remain married to either of them.

A priest may, however, become impure for the sake of his mother, even though she is a challalah and he may become impure for the sake of his son, his daughter, his brother and his sister even though they are of tarnished lineage. Even if they are illegitimate, he should become impure for their sake.

ט

אשתו הפסולה אינו מטמא לה לפיכך מי ששמעה שמועה שמת בעלה ונשאת ובא בעלה שניהן אין מטמאין לה שהרי היא פסולה לשניהן אבל מטמא הוא לאמו אף על פי שהיא חללה וכן מטמא לבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו אע"פשהן פסולין אפילו היו ממזרים מטמא להן:

10

When a priest's sister is married - even to another priest, he does not become impure for her sake, "as Leviticus 21:3 states: "his virgin sister who is close to him who has not been with a man." "Virgin" excludes a girl who has been raped or seduced. Should we also exclude a woman who attain majority or a woman who lost her signs of virginity because of reasons other than relations? The Torah teaches: "who has not been with a man," i.e., excluded is only one who lost her virginity because of a man. "Who has not been with a man" - this also excludes a sister who has been consecrated. He does not become impure, for her sake even if she is consecrated to a priest.

י

אחותו הנשואה אינו מטמא לה אע"פ שהיא נשואה לכהן שנאמר הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש הבתולה פרט לאנוסה ומפותה יכול שאני מוציא את הבוגרת ומוכת עץ תלמוד לומר אשר לא היתה לאיש מי שהוייתה בידי איש אשר לא היתה לאיש פרט לארוסה שאינו מטמא לה אף על פי שהיא ארוסה לכהן:

11

If, however, a priest's sister is divorced after consecration, before marriage, he must become impure for her sake. The phrase "who is close to him" includes a sister divorced after consecration.

יא

נתגרשה אחותו מן האירוסין מטמא לה שנאמר הקרובה אליו להביא את המגורשת מן האירוסין:

12

A priest does not become impure for the sake of his maternal brother and sister, as implied by Leviticus 21:2-3: "To his son and to his daughter, to his brother and to his sister." Just as we are speaking of a son who is fit to inherit his father's estate; so, too, he must be fit to inherit the estates of his brother and sister.

יב

אחיו ואחותו מאמו אינו מטמא להן שנאמר ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו מה בנו הראוי לירושתו אף אחיו ואחותו הראויים לירושתו:

13

A priest does not become impure for the sake of relatives whose family connection is doubtful, as implied by Leviticus 21:3: "to her shall he become impure." He becomes impure for those whose connection is definite and not for those whose connection is doubtful. Accordingly, in an instance where children become intermingled, there is a son concerning whom there is a question whether he was born after seven months from conception to his mother's later husband or after nine months to her first husband, and all the like, he does not become impure for their sake due to the doubt.

Similarly, in all cases concerning divorce that involve a question concerning the validity of the divorce or an invalid bill of divorce, , the priest does not become impure for the sake of his wife.

יג

הספקות אינו מטמא להן שנאמר לה יטמא מיטמא הוא על הודאי ואינו מיטמא על הספק לפיכך הוולדות שנתערבו והבן שהוא ספק בן שבעה לאחרון או בן תשעה לראשון וכן כל כיוצא בהן אינו מיטמא להן מספק וכן כל המתגרשת ספק גירושין או בגט פסול אינו מטמא לה:

14

A priest may not become impure for the sake of a limb severed from his father while alive, nor for the sake of one of his father's bones. Similarly, when one's father's bones are being collected - even if his entire backbone is intact - a priest may not become impure for their sake.

יד

אין הכהן מטמא לאבר מן החי מאביו ולא לעצם מעצמות אביו וכן המלקט עצמות אביו אינו מטמא להן אף על פי שהשדרה קיימת:

15

If his father's head is decapitated, he may not become impure for his sake. This is implied by Leviticus 21:2: "To his father," i.e., at a time when his corpse is intact and not when it is impaired. Similar laws apply with regard to other relatives.

The prohibition against contact with ritual impurity is bypassed with regard to one's relatives; it is not released entirely. For this reason, a priest is forbidden to become impure for the sake of another corpse at the time he has become impure for the sake of his relatives. This is implied by Leviticus 21:3: "to her shall he become impure," i.e., to her alone. He does not become impure for the sake of others together with her. He should not say: "Since I became impure for the sake of my father, I will go gather so-and-so's bones" or "...touch so-and-so's grave."

Therefore when the relative of a priest dies, care must be taken to bury him at the edge of the cemetery, so that he will not have to enter the cemetery and become impure because of other graves when he buries his dead.

טו

נקטע ראשו של אביו אינו מטמא לו שנאמר לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר וכן שאר הקרובים הטומאה לקרובים דחויה היא ולא הותרה לכל לפיכך אסור לכהן להתטמא למת אפילו בעת שמתטמא לקרוביו שנאמר לה יטמא אינו מטמא לאחרים עמה שלא יאמר הואיל ונטמאתי על אבי אלקט עצמות פלוני או אגע בקבר פלוני לפיכך כהן שמת לו מת צריך להזהר ולקוברו בסוף בית הקברות כדי שלא יכנס לבית הקברות ולא יתטמא בקברות אחרים כשיקבור מתו:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here. The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah