1

What is meant by a doubt concerning a point of Rabbinic Law? For example, if there is a doubt whether or not a person ate impure foods or drank impure liquids, or there is a doubt whether or not a person inserted his head and the majority of his body in drawn water or three lugim of drawn water fell upon him, he is pure. Similarly, if a person ate impure foods or drank impure liquids or inserted his head and the majority of his body in drawn water or had three lugim of drawn water fall upon him and then a question arose whether or not he touched particular pure entities, those pure entities remain pure. Similarly, if he ate foods that are questionably impure or drank liquids that are questionably impure, he is deemed pure. Similarly, one who partakes of terumah whose status is held in abeyance, is pure. Similarly, in all analogous situations where there is a question regarding the status of derivatives of impurity, the person or the object is deemed pure.

If, however, there is a question regarding a source of impurity, even one of Rabbinic origin, the person or the object is deemed impure unless the source of impurity was itself of doubtful status, e.g., a beit hapras or the earth of the Diaspora. Terumah is not burned because of a doubt whether it touched such substances, as was explained.

א

ספק ד"ס כיצד ספק אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין ספק שלא אכל ושלא שתה ספק שבא ראשו ורובו במים שאובין או שנפלו עליו שלשה לוגין מים שאובין ספק שלא בא ושלא נפלו ה"ז טהור וכן אם אכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאין או בא במים שאובין או נפלו עליו שלשה לוגין מים שאובין וספק נגע בטהרות אלו ספק לא נגע הרי טהרות אלו טהורות וכן האוכל ספק אוכלין טמאים והשותה משקין שהן טמאים בספק ה"ז טהור וכן האוכל תרומה תלויה טהור וכן כל כיוצא באלו מולדי טומאות שהן מד"ס ספיקן טהור אבל אב [הטומאה] שהוא מד"ס ספיקו טמא אלא אם כן היה האב עצמו טמא בספק כגון בית הפרס וארץ העמים שאין שורפין על ספק מגען כמו שביארנו:

2

What is meant by the principle: a doubt that arises regarding ordinary food, i.e., the purity of the food prepared by those who partake of ordinary foods in a state of purity, the people called perushim?

When a question arises regarding the purity of the ordinary food that is treated as pure by people who partake of ordinary foods in a state of purity, the objects are deemed pure. This applies with regard to all questions that arise. Only when impurity is definite is it of consequence in such instances.

ב

ספק החולין היא טהרת אוכלי חוליהן בטהרה והן הנקראים פרושים כיצד אוכלי חוליהן בטהרה שנולד להן ספק טומאה בטהרותיהן הרי אלו טהורים ככל הספיקות כולן ואין להן טומאה אלא טומאה ודאית:

3

What is meant by the principle: a doubt that arises concerning sacrifices? If a person lacking atonement was in doubt regarding an obligation to bring five sacrifices, e.g., a woman who was in doubt regarding five situations that could have rendered her impure due to zivah or due to childbirth, she may bring only one sacrifice. Afterwards, she is pure with regard to partaking of sacrificial foods. The remainder of the offerings are not considered as obligations that must be fulfilled, as explained in Hilchot Mechusrei Kapparah.

ג

ספק הקרבנות כיצד מחוסר כיפורים שיש עליו ספק חמשה קרבנות כגון האשה שיש עליה ספק חמש זיבות או ספק חמש לידות מביאין קרבן אחד וטהור לאכול בקדשים ואין השאר עליו חובה כמו שביארנו בהלכות מחוסרי כפרה:

4

What is meant by a doubt concerning tzara'at blemishes? Until a person is categorized as impure, with regard to all questions concerning his status, he is considered as pure, as explained in Hilchot Negayim, ch. 6.

ד

ספק נגעים כיצד עד שלא נזקק לטומאה ספיקו טהור כמו שביארנו בפ"ו מהלכות נגעים:

5

What is meant by a doubt when a person afflicted with tzara'at stood still or passed? When a person afflicted with tzara'at was sitting under a tree, a person who was ritually pure passed by, and there was a question whether or not he passed under the tree, he is pure. This ruling also applies if a person who was ritually pure was sitting under a tree, a person afflicted with tzara'at passed under the tree, and there was a question whether or not he stood still.

ה

ספק עומד ועובר כיצד מצורע שיושב תחת האילן והטהור עובר ספק האהיל עליו האילן וטמא ספק לא האהיל עליו וכן אם היה הטהור יושב תחת האילן והמצורע עובר תחתיו ספק עמד המצורע ונטמא הטהור ספק לא עמד ספיקו טהור:

6

What is meant by a doubt concerning the carcass of a creeping animal, i.e., a creeping animal that was thrown? One threw the carcass of a creeping animal or another impure entity among loaves of bread and, in both instances, when there is a question whether or not the pure loaf was touched by impurity, they are considered as pure. The rationale is that the status of all questions of ritual impurity depends on the situation at the time the matter is discovered. We do not say: Maybe it touched the pure or impure object and then fell to its side? Instead, the ruling is given according to its state when it was discovered.

ו

ספק שרצים זה ספק הנזרקין כיצד זרק שרץ או דבר טמא לבין הככרות או שזרק ככר לבין הטמאות וספק נגע ספק לא נגע הרי זה טהור הואיל ומצא הככר הטהור שאינו נוגע בטומאה שכל הטומאות כשעת מציאתן ואין אומרין שמא נגע בו ואח"כ נפל בצדו אלא הרי הן כשעת מציאתן:

7

When there was a carcass of a creeping animal in the mouth of a mole that was walking over loaves of bread that were terumah and there was a question whether or not the carcass touched the loaves, it is pure, because the impurity did not come to rest. If the mole was walking on the loaves and touching them with the teeming animal, but there was a question whether or not it was alive, the loaves are pure.

When does the above apply? When the mole seized the creeping animal when it was alive and then departed. If, however, the creeping animal was discovered dead in the mole's mouth, the loaves are impure. If, however, it was seen to be alive while it was in the mole's mouth even though it was discovered dead in front of it afterwards, the loaves are pure.

Similarly, when there is a carcass of a creeping animal in the mouth of a mole and the carcass of an animal in the mouth of a dog and they passed between pure substances or pure substances passed between them, the status of the pure substances does not change despite the question. This leniency is granted, because the impurity does not have a fixed place. If they were pecking with them on the ground, they are considered to have been placed in a fixed position and they impart impurity retroactively because of the doubt if they were located in a private domain, as will be explained.

ז

השרץ בפי החולדה ומהלכת על גבי ככרות של תרומה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור מפני שלא נחה הטומאה היתה מהלכת בו ונוגעת בככרות ספק חי ספק מת הרי הן טהורות במה דברים אמורים בזמן שנטלתו והלכה לה אבל אם נמצא מת בפיה הרי אלו טמאות ראוהו חי בפיה אף על פי שמצאוהו מת בפיה הרי אלו טהורות וכן השרץ בפי החולדה והנבילה בפי הכלב ועברו בין הטהורים או שעברו טהורים ביניהן ספיקו טהור מפני שאין לטומאה מקום קבוע היו מנקרין בהן על הארץ הרי הן כמונחין ומטמאין למפרע מספק אם היו ברשות היחיד כמו שיתבאר:

8

What is meant by a doubt that arose in the public domain? When impurity was located in the public domain and there is a doubt whether a person or a substance touched it or not, it is considered to be pure. If such a situation arose in a private domain and there is a doubt whether a person or a substance touched it or not, it is considered to be impure.

All of these questionable situations which the Sages ruled as pure are given that status even if the situation occurs in a private domain, because the objects involved do not have the knowledge to inquire regarding their status, as will be explained.

ח

ספק ר"ה כיצד טומאה שמונחת בר"ה ספק נגע בה ספק לא נגע ספיקו טהור היתה ברה"י וספק נגע בה ספק לא נגע ספיקו טמא וכל אלו הספיקות שטהרו חכמים אפילו ברה"י מפני שאין בהן דעת להשאל כמו שיתבאר:

9

What is meant by a doubt involving two domains? An impure entity was located in a private domain and there was a pure entity in a public domain or vice versa and a person touched one of them, but did not know which one he touched, he is pure. The same ruling applies if he moved one of them and did not know which one he moved if the impure entity would impart impurity when carried or one of them would impart impurity when one holds a portion of his body over it and he held a portion of his body over one of them, but does not know which one. Even though this involves a doubt in the public domain, he is considered as pure.

When he inquires about his status, we tell him: "If you immerse, you have not lost anything." If he immerses, it is praiseworthy. If he does not immerse and touches entities that are pure, they remain pure, because when there is a doubt in the public domain, the entity is considered as pure.

ט

ספק שתי רשויות כיצד היה דבר טמא ברה"י ודבר טהור בר"ה או שהיה הדבר להפך ונגע באחד מהם ואין ידוע באי זה מהן נגע או שהסיט את אחד מהן ואין ידוע אי זה הסיט אם היה הדבר הטמא מטמא במשא או שהיה אחד מהן מטמא באהל והאהיל על אחד מהן ואין ידוע אי זה מהן האהיל ה"ז טהור אף על פי שספק ר"ה טהור כשיבוא לישאל אומרין לו אם טבלת אין בכך הפסד אם טבל ה"ז משובח ואם לא טבל ועשה טהרות הרי הן טהורות שספק רשות הרבים טהור:

10

When the carcass of a creeping animal that was burnt was found on food, or a garment that was worn out or a needle that was broken or rusty was found among keilim, the keilim are pure. This applies whether they are found in a public domain or a private domain. We do not say, perhaps the carcass was burnt only after it came into contact with the foods or after the keilim contracted ritual impurity because of contact with the garment or the needle, the needle broke or became rusty and the garment became worn out. For we follow the principle: the status of all questions of ritual impurity depends on the situation at the time the matter is discovered.

י

שרץ שנמצא שרוף ומונח ע"ג אוכלין וכן טלית שנמצאת בלויה ומחט שנמצאת שבורה או חלודה בין הכלים הרי אלו טהורין בין בר"ה בין ברה"י ואין אומרין שמא אחר שנגע באוכלין נשרף ואחר שנטמאו הכלים במגע הטלית והמחט נשברה או החלידה ובלתה הטלית עד שטהרה שכל הטומאות כשעת מציאתן:

11

The following rules apply when two witnesses tell a person: "You contracted impurity," and he says: "I am pure.' His word is accepted with regard to his own status. Nevertheless, we do not tell him to involve himself with pure articles, but if he did involve himself with pure articles, they are pure, but he should take his own precautions.

If one witness says: "He became impure," and two witnesses state: "He did not become impure," whether this occurred in a public domain or a private domain, he is pure. If two witnesses say: "He became impure," and one witness states: "He did not become impure," whether this occurred in a public domain or a private domain, he is impure. When one witness says: "He became impure," and one witness states: "He did not become impure," if this occurred in a private domain, he is impure. If this occurred in a public domain, he is pure.

יא

שני עדים אומרין לו נטמא והוא אומר טהור אני הוא נאמן על ידי עצמו ואעפ"כ אין אומרין לו עסוק בטהרות אלא אם עשה טהרות הרי הן טהורות ויחוש לעצמו עד אומר נטמא ושנים אומרים לא נטמא בין ברשות הרבים בין ברה"י טהור שנים אומרים נטמא ועד אחד אומר לא נטמא בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים ה"ז נטמא עד אומר נטמא ועד אומר לא נטמא אשה אומרת נטמא ואשה אומרת לא נטמא ברה"י טמא ברשות הרבים טהור: