Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Edut - Chapter 8, Edut - Chapter 9, Edut - Chapter 10

Video & Audio Classes
Show content in:

Edut - Chapter 8

1

The following law applies when a person signed on a promissory note and comes to testify with regard to his signature in a court of law. If he recognizes that the signature is definitely his, but does not remember the matter of concern at all and does not have any recollection that this person ever borrowed from the other, it is forbidden for him to testify with regard to his signature in court. For a person is not testifying about his signature, but instead about the money mentioned in the legal document, that one person is obligated to the other. His signature serves merely to remind him of the matter. If he does not remember, he may not testify.

א

מי שחתם על השטר ובא להעיד על כתב ידו בבית דין והכיר כתב ידו שזהו בודאי אבל אינו זוכר העדות כלל ולא ימצא בלבו זכרון כלל שזה לוה מזה לעולם הרי זה אסור להעיד על כתב ידו שהוא זה בבית דין שאין אדם מעיד על כתב ידו שהוא זה אלא על הממון שבשטר הוא מעיד שזה חייב לזה וכתב ידו הוא כדי להזכירו הדבר אבל אם לא נזכר לא יעיד:

2

Whether a person remembers his testimony at the outset, remembers it after seeing his signature, or remembers it after being reminded by others - even if he is reminded by the other witness - if he in truth remembers, he may testify. If, however, it is the plaintiff who reminds him, he may not testify. For it appears to the litigant that he is testifying falsely about a matter which he does not know.

ב

אחד הזוכר את העדות ואחד שראה כתב ידו או שהזכירוהו אחרים ונזכר אפילו הזכירו העד השני שהעיד אם נזכר הרי זה מעיד אבל אם הזכיר אותו התובע עצמו אף על פי שנזכר אינו מעיד מפני שזה דומה בעיני בעל דין כאילו העיד שקר בדבר שלא ידע:

3

Accordingly, if the plaintiff was a Torah scholar and the plaintiff reminded the witness of the matter, he may testify. The rationale is that a Torah scholar knows that if the witness did not remember the matter, he would not testify. This is a leniency which was granted with regard to cases involving financial law. Even though a witness forgot a matter for many years and it was the written record that reminded him, he may testify.

ג

לפיכך אם היה התובע תלמיד חכם והזכיר התובע הזה את העד ונזכר הרי זה יעיד לו שתלמיד חכם יודע שאילו לא זכר הדבר לא היה מעיד וקל הוא שהקלו בדיני ממונות שאע"פ ששכח הדבר מכמה שנים והכתב הוא שהזכירו הרי זה מעיד:

4

Since this is true, the following law applies when a legal document is presented to the court and the witnesses come and say: "These are our signatures, but we never knew anything about this matter. We do not remember that this person borrowed anything from the other or sold anything to him." The legal document is not validated; the witnesses are considered as deaf-mutes unless they remember their testimony. Whoever does not rule in this manner does not know between his right hand and his left hand with regard to matters of financial law.

If, however, there was other evidence of their signatures or there were other witnesses who recognize their signatures, we pay no attention to their statements that they do not remember the matter stated in the document. We suspect that they may desire to retract their testimony and they say: "We don't remember," in order to nullify the legal document. This is just as if they said: "We were minors," or "We were not acceptable witnesses." Their testimony is not accepted, and the legal document is validated independent of their testimony.

For this reason, we validate all legal documents without calling the witnesses and asking them if they remember the matter or not. Even if they say: "We do not remember the matter," we do not heed their statements since it is possible to validate the legal document without their testimony.

ד

הואיל והדבר כן שטר שיצא לבית דין ובאו עדים ואמרו כתב ידינו הוא זה אבל מעולם לא ידענו עדות זו ואין אנו זוכרים שזה לוה מזה או מכר לו לא נתקיים השטר והרי הן כחרשים עד שיזכרו עדותן וכל מי שאינו דן כן לא ידע בדיני ממונות בין ימינו לשמאלו אבל אם היה כתב ידן יוצא ממקום אחר או שהיו שם עדים שזה כתב ידן מקיימין את השטר ואין משגיחין על דבריהן שאומרין אין אנו זוכרין עדות זו שמא חזרו בהן וזה שאמרו אין אנו זוכרין כדי לבטל השטר וכאילו אמרו קטנים היינו פסולי עדות היינו שאינן נאמנים הואיל ומתקיים השטר שלא על פיהם ומפני טעם זה מקיימין כל השטרות ואין אנו צריכין להביא עדים ולשאול אותם אם הם זוכרים עדות זו או אינם זוכרים אותה שאפילו באו ואמרו אין אנו זוכרים אותה אין שומעין להן הואיל ואפשר לקיימו שלא מפיהן:

5

The following laws apply whether a person writes his testimony as a legal document or merely finds a note in his records in his handwriting, stating: "So-and-so had me observe testimony concerning him on this-and-this date with regard to these-and-these matters." If he remembers the matter on his own initiative or if others remind him and he remembers, he may testify. If not, he may not testify. The situation is comparable to one in which a trustworthy person tells him: "So-and-so owes so-and-so such-and-such an amount," and the listener goes and testified that one borrowed from the other although he has no firsthand knowledge of the matter, but instead merely heard from another person and testified.

ה

אחד הכותב עדותו על השטר או שנמצא אצלו כתוב בפנקסו בכתב ידו פלוני העיד אותי עליו ביום פלוני בכך וכך אם זכר מעצמו או הזכירוהו אחרים ונזכר מעיד ואם לאו אסור להעיד שאין זה דומה אלא למי שאמר לו אדם נאמן פלוני יש לו אצל פלוני כך וכך והעיד הוא שיש לזה אצל זה והוא אינו יודע מן הדבר כלום אלא מפי האחר שמע והעיד:

Edut - Chapter 9

1

There are ten categories of disqualifications. Any person belonging to one of them is not acceptable as a witness. They are:

a) women;

b) servants;

c) minors;

d) mentally or emotionally unstable individuals;

e) deaf-mutes;

f) the blind;

g) the wicked; h) debased individuals;

i) relatives;

j) people who have a vested interest in the matter; a total of ten.

א

עשרה מיני פסלות הם כל מי שנמצא בו אחד מהן הרי הוא פסול לעדות ואלו הן: הנשים והעבדים והקטנים והשוטים והחרשים והסומים והרשעים והבזויין והקרובין והנוגעין בעדותן הרי אלו עשרה:

2

Women are unacceptable as witnesses according to Scriptural Law, as Deuteronomy 17:6 states: "According to the testimony of two witnesses." The verse uses a male form and not a female form.

ב

נשים פסולות לעדות מן התורה שנאמר על פי שנים עדים לשון זכר ולא לשון נקבה:

3

A tumtum and an androgynus are also unacceptable, for there is an unresolved doubt whether they are considered as women. Whenever there is an unresolved doubt whether or not a person is acceptable as a witness, he is not accepted. The rationale is that a witness is coming to expropriate money from a defendant based on his testimony or to cause a defendant to be held liable for punishment. And according to Scriptural Law, money may not be expropriated when there is a doubt involved, nor do we inflict punishment when there is a doubt involved.

ג

וכן הטומטום והאנדרוגינוס פסולין מפני שהן ספק אשה וכל מי שהוא ספק כשר ספק פסול הרי הוא פסול שאין העד בא אלא להוציא ממון על פיו או לחייב על פיו ואין מוציאין ממון מספק ואין עונשין מספק דין תורה:

4

Servants are not acceptable to offer testimony according to Scriptural Law, as can be inferred from Deuteronomy 19:19: "And you shall do unto him as he conspired to do unto his brother." Implied is that his brother is like him. Just as his brother is a member of the covenant; so, too, the witness must be a member of the covenant.

By extension, we can infer that a gentile is certainly not acceptable. If servants who are obligated in certain mitzvot are unacceptable, certainly, this would apply with regard to gentiles.

ד

העבדים פסולין לעדות מן התורה שנאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו מכלל שאחיו כמוהו מה אחיו בן ברית אף העד בן ברית קל וחומר לעכו"ם אם עבדים שהן במקצת מצות פסולין העכו"ם לא כל שכן:

5

A person who is half a servant and half a free man is not acceptable as a witness.

ה

מי שחציו עבד וחציו בן חורין פסול:

6

Whenever a servant has been freed, but he has not been given his bill of release, he is not acceptable as a witness. Only after the bill of release reaches his hand, he immerses himself in the mikveh, and he becomes a member of the covenant may he give testimony.

ו

כל מי שנשתחרר והרי הוא מחוסר גט שחרור פסול עד שיגיע גט לידו ויעשה מכלל בני ברית ואחר כך יעיד:

7

Minors are unacceptable as witnesses according to Scriptural Law. This concept is derived as follows: With regard to witnesses, Deuteronomy 19:17 states: "And the two men will stand." Implied is "men," and not minors. Even if the minor was understanding and wise, he is not acceptable until he manifests signs of physical maturity after completing thirteen full years of life.

If he reached the age of 20 without manifesting signs of physical maturity and on the contrary manifests physical signs of a lack of sexual potency, he is classified as a eunuch and may testify. If he does not manifest such signs, he may not testify until he completes the majority of his life, as we explained in Hilchot Ishut.

ז

הקטנים פסולין לעדות מן התורה שנאמר בעדים ועמדו שני האנשים אנשים ולא קטנים אפילו היה הקטן נבון וחכם הרי הוא פסול עד שיביא שתי שערות אחר שלש עשרה שנה גמורות ואם הגיע לעשרים שנה ולא הביא שתי שערות ונולד בו סימן מסימני סירוס הרי זה סריס ויעיד ואם לא נולד בו לא יעיד עד רוב שנותיו כמו שבארנו בהלכות אישות:

8

When a minor passes the age of thirteen and manifest signs of physical maturity in his upper body, he need not be checked to see whether he manifested signs of physical maturity in his lower body. If he does not manifest the upper signs of maturity, we do not accept him as a witness until he is inspected. When a child is thirteen years and one day and manifests signs of physical maturity, but is not very familiar with business dealings, his testimony is not accepted with regard to landed property. The rationale is that he is not precise about such matters because of his unfamiliarity. With regard to movable property, we accept his testimony since he has reached majority.

ח

קטן שהגיע לכלל שנותיו שנראו בו סימני בגרות מלמעלה אינו צריך בדיקה ואם לאו אין מקבלין עדותו עד שיבדק ובן שלש עשרה שנה ויום אחד שהביא שתי שערות ואינו יודע בטיב משא ומתן אין עדותו עדות בקרקעות מפני שאינו מדקדק בדברים שהרי אינו יודע אבל בעדות מטלטלין מקבלין עדותו הואיל והוא גדול:

9

A person who is mentally or emotionally unstable is not acceptable as a witness according to Scriptural Law, for he is not obligated in the mitzvot. We are not speaking about only an unstable person who goes around naked, destroys utensils, and throws stones. Instead, it applies to anyone whose mind is disturbed and continually confused when it comes to certain matters although he can speak and ask questions to the point regarding other matters. Such a person is considered unacceptable and is placed in the category of unstable people.

An epileptic in the midst of a seizure is unacceptable as a witness. When he is healthy, he is acceptable. This applies both with regard to an epileptic who has seizures only infrequently and one who continuously has seizures without having a fixed time for them, provided his mind is not continuously confused. For there are epileptics whose minds are disturbed even when they are healthy. One must ponder much before accepting testimony from epileptics.

ט

השוטה פסול לעדות מן התורה לפי שאינו בן מצות ולא שוטה שהוא מהלך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים אף על פי שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים הרי זה פסול ובכלל שוטים יחשב הנכפה בעת כפייתו פסול ובעת שהוא בריא כשר ואחד הנכפה מזמן לזמן או הנכפה תמיד בלא עת קבוע והוא שלא תהיה דעתו משובשת תמיד שהרי יש שם נכפים שגם בעת בריאותם דעתם מטרפת עליהם וצריך להתיישב בעדות הנכפין הרבה:

10

People who are very feeble-witted who do not understand that matters contradict each other and are incapable of comprehending a concept as it would be comprehended by people at large are considered among those mentally unstable. This also applies to the people who are continually unsettled, tumultuous, and deranged. This matter is dependent on the judgment of the judge. It is impossible to describe the mental and emotional states of people in a text.

י

הפתאים ביותר שאין מכירין דברים שסותרין זה את זה ולא יבינו עניני הדבר כדרך שמבינין שאר עם הארץ וכן המבוהלים והנחפזים בדעתם והמשתגעים ביותר הרי אלו בכלל השוטים ודבר זה לפי (מה) שיראה הדיין שאי אפשר לכוין הדעת בכתב:

11

A deaf-mute is equivalent to a mentally unstable person, for he is not of sound mind and is therefore not obligated in the observance of the mitzvot. Both a deaf person who can speak and a person who can hear, but is mute is unacceptable to serve as a witness. Even though he sees excellently and his mind is sound, he must deliver testimony orally in court or be fit to deliver testimony orally and must be fit to hear the judges and the warning they administer to him.

Similarly, if a person loses the ability to speak, even though his intellectual faculties have been checked as a husband is checked with regard to a bill of divorce, he testifies in writing, and his testimony is to the point, it is not accepted at all, except with regard to releasing a women from marriage, for leniency was granted so that women will not be forced to live alone.

יא

החרש כשוטה שאין דעתו נכונה ואינו בן מצות ואחד חרש מדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר אע"פ שראייתו ראייה מעולה ודעתו נכונה צריך להעיד בבית דין בפיו או שיהיה ראוי להעיד בפיו ויהיה ראוי לשמוע הדיינים והאיום שמאיימין עליו וכן אם נשתתק אף על פי שנבדק בדרך שבודקין לענין גיטין ונמצאת עדותו מכוונת והעיד בפנינו בכתב ידו אינו עדות כלל חוץ מעדות אשה לפי שבעיגונה הקילו:

12

The blind, although they can recognize the voices of the litigants and know their identities, are not acceptable as witnesses according to Scriptural Law. This is derived from Leviticus 5:1: "And he witnessed or saw," which implies that one who can see may serve as a witness.

A person who is blind in one eye is fit to serve as a witness.

יב

הסומים אע"פ שמכירין הקול וידעו האנשים הרי אלו פסולין מן התורה שנאמר והוא עד או ראה מי שהוא ראוי לראות הוא שמעיד והסומא באחת מעיניו כשר להעיד:

Edut - Chapter 10

1

The wicked are unacceptable as witnesses according to Scriptural Law, as Exodus 23:1 states: "Do not join hands with a wicked person to be a corrupt witness." The Oral Tradition interprets this as meaning: "Do not allow a wicked person to serve as a witness."

Even when an acceptable witness knows that his colleague is "wicked," but the judges are unaware of his wickedness, it is forbidden for him to offer testimony together with him even though he knows that the testimony is true, for, by doing so, he is joining together with him. Thus the acceptable witness "joined hands" with the wicked person, enabling his testimony to be accepted. Needless to say, it is forbidden for an acceptable witness who knows testimony concerning a colleague to testify when he knows that the other witness who testifies with him is giving false testimony. This is also implied by the verse: "Do not join hands with a wicked person."

א

הרשעים פסולין לעדות מן התורה שנאמר אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס מפי השמועה למדו אל תשת רשע עד ואפילו עד כשר שיודע בחבירו שהוא רשע ואין הדיינים מכירין רשעו אסור לו להעיד עמו אף על פי שהוא עדות אמת מפני שמצטרף עמו ונמצא זה הכשר השית ידו עם הרשע עד שנתקבלה עדותו ואין צריך לומר עד כשר שהוא יודע בעדות לחבירו וידע שהעד השני עמו עד שקר שאסור לו להעיד שנאמר אל תשת ידך עם רשע:

2

What is meant by "a wicked person"? Anyone who violates a prohibition punishable by lashes is considered wicked and is unacceptable as a witness. For the Torah referred to a person obligated to receive lashes with the term "wicked," as Deuteronomy 25:2 states: "If the wicked person is liable to be beaten." Needless to say, a person who is obligated to be executed by the court is unacceptable, for Numbers 35:31 states: "He is a wicked person who is sentenced to die."

ב

אי זהו רשע כל שעבר עבירה שחייבין עליה מלקות זהו רשע ופסול שהרי התורה קראה למחוייב מלקות רשע שנאמר והיה אם בן הכות הרשע ואין צריך לומר מחוייב מיתת בית דין שהוא פסול שנאמר אשר הוא רשע למות:

3

When a person commits a transgression for which he is liable to receive lashes according to Scriptural Law, he is disqualified as a witness according to Scriptural Law. When the prohibition is Rabbinical in origin, he is disqualified by Rabbinic decree.

What is implied? A person who ate the meat of an animal cooked in milk, carrion, a teeming animal, or the like is not acceptable as a witness according to Scriptural Law. This applies whether he transgressed because of appetite or with the intent of angering God. The same law also applies if he desecrates the sanctity of the first day of a festival or wears a garment that is shaatnez, i.e., combed, spun, or woven with wool and linen. If he eat the meat of fowl cooked in milk, he desecrated the second day of a festival observed in the diaspora, or wore a woolen garment in which a strand of linen was lost or the like, he is disqualified by Rabbinic decree. We have already enumerated all the transgressions for which one is punished by lashes. And with regard to each and every mitzvah, we have already explained which matters are forbidden by Scriptural Law and which are forbidden by Rabbinic decree.

ג

עבר עבירה שחייבין עליה מלקות מן התורה הרי זה פסול מן התורה ואם היה החיוב שבה מדבריהם הרי זה פסול מדבריהם כיצד אכל בשר בהמה בחלב או שאכל נבלות ושקצים וכיוצא בהן בין לתיאבון בין להכעיס או שחלל את יום טוב הראשון או שלבש שעטנז שהוא שוע או טווי או נוז הרי זה פסול לעדות מן התורה אבל אם אכל בשר עוף בחלב או שחלל יום טוב שני של גליות או שלבש בגד צמר שאבד בו חוט של פשתן וכיוצא בו הרי הוא פסול מדבריהם וכבר מנינו כל עבירה שחייבין עליה מלקות וכבר נתבאר בכל מצוה ומצוה דברים שאסורים מן התורה ודברים שאסורין מדבריהם:

4

There are other wicked persons who are not acceptable as witnesses even though they are required to make financial restitution and are not punished by lashes. Since they take money that does not belong to them lawlessly, they are unacceptable, as Deuteronomy 19:16 states: "When a lawless witness rises up against a person...." For example, thieves and people who seize property, even though they make restitution, they are no longer acceptable as witnesses from the time they stole or robbed onward.

Similarly, a lying witness, even though his testimony was disproved with regard to financial matters and he made restitution, he is still unacceptable as a witness according to Scriptural Law for all matters. From when is he disqualified? From the time he testified falsely in court, even though his testimony was not disproved until several days later.

Similarly, when people are involved with loans at interest - both the borrower and the lender - if fixed interest is involved, both are disqualified according to Scriptural Law. If the shade of interest is involved, they are both disqualified by Rabbinic decree. Similarly, a person who transgresses the Rabbinic decrees against theft is disqualified by Rabbinic decree.

What is implied? People who seize property - either landed property or movable property - without the consent of the owners, even though they pay its worth, are disqualified by Rabbinic decree. Similarly, herders of their own animals - both of small animals and of large animals - are disqualified, for it can be assumed that they take liberty and steal by allowing their animals to pasture in fields and orchards belonging to other people. Therefore, an ordinary herder is disqualified.

People who raise small animals in Eretz Yisrael are not acceptable as witnesses. In the diaspora, by contrast, they are acceptable. It is permissible to raise a large animal in every place.

Generally, the collectors of the king's duty are not acceptable, because it is assumed that they will collect more than what is required by the king's decree and keep the extra portion for themselves. Tax collectors, by contrast, are generally considered to be acceptable. If, however, it is known that they took more than is required to collect, even once, they are disqualified.

Similarly, those who guide the flight of doves in a settled area are disqualified, because we assume that they will steal doves belonging to others without paying for them. This ruling also applies to merchants of produce in the Sabbatical year, i.e., people who generally are idle but when the Sabbatical year arrives, they begin to do business with produce. It can be assumed that they collect the produce of the Sabbatical year and do business with it.

Similarly, dice-players are disqualified if this is their only occupation. Since such a person does not involve himself in ordinary business pursuits, it can be assumed that his livelihood is dependent on his gambling, which is forbidden as "the shade of robbery." The above applies not only to dice-players, but also to all those who gamble with the shells of nuts or the shells of pomegranates. Similarly, our Sages did not disqualify only those who train doves, but also those who gamble with other animals, beasts, and fowl, saying the owner of the one that will outrace the other or vanquish the other will acquire the stakes put up by both. Similarly, other analogous types of gamblers are disqualified, provided they do not derive their livelihood from a source other than gambling. All of the above are disqualified according to Rabbinic decree.

ד

ועוד יש שם רשעים שהן פסולין לעדות אע"פ שהן בני תשלומין ואינן בני מלקות הואיל ולוקחים ממון שאינו שלהם בחמס פסולין שנאמר כי יקום עד חמס באיש כגון הגנבים והחמסנים אף על פי שהחזיר פסול לעדות מעת שגנב או גזל וכן עד זומם אע"פ שהוזם בעדות ממון ושלם הרי זה פסול מן התורה לכל עדות ומאימתי הוא נפסל מעת שהעיד בבית דין אף על פי שלא הוזם על אותה עדות אלא אחר כמה ימים וכן המלוה ברבית אחד המלוה ואחד הלוה שניהם פסולין לעדות אם רבית קצוצה עשו הרי הן פסולין מן התורה ואם אבק רבית עשו הרי הן פסולין מדבריהם וכן כל העובר על גזל של דבריהם הרי הוא פסול מדבריהם כיצד החמסנים והם הלוקחים קרקע או מטלטלין שלא ברצון הבעלים אע"פ שנותנין הדמים הרי אלו פסולין מדבריהם וכן הרועים אחד רועי בהמה דקה ואחד רועי בהמה גסה של עצמן הרי הן פסולין שחזקתן פושטין ידיהן בגזל ומניחים בהמתן לרעות בשדות ופרדסים של אחרים ולפיכך סתם רועה פסול ומגדלי בהמה דקה בארץ ישראל פסולין אבל בחוצה לארץ כשרין ומותר לגדל בהמה גסה בכ"מ וכן המוכסין סתמן פסולין מפני שחזקתן ליקח יותר מדבר הקצוב להם בדין המלכות ולוקחין היתר לעצמן אבל גבאי מנת המלך סתמן כשרין ואם נודע שלקחו אפילו פעם אחת יתר מן הראוי להם לגבות הרי אלו פסולין: וכן מפריחי יונים ביישוב פסולין מפני שחזקתן שגוזלים יונים של אחרים בחנם וכן סוחרי שביעית והם בני אדם שיושבין בטלים וכיון שבאה שביעית פושטים ידיהן ומתחילין לישא וליתן בפירות שחזקת אלו שהן אוספין פירות שביעית ועושין בהן סחורה וכן משחק בקוביא והוא שלא תהיה לו אומנות אלא הוא הואיל ואינו עוסק ביישובו של עולם הרי זה בחזקת שאוכל מן הקוביא שהוא אבק גזל ולא בקוביא בלבד אלא אפילו משחקים בקליפי אגוזים וקליפי רמונים וכן לא יונים בלבד אמרו אלא אפילו המשחקים בבהמה חיה ועוף ואומר כל הקודם את חבירו או כל הנוצח את חבירו יטול בעליו את שניהן וכן כל כיוצא בשחוק זה והוא שלא תהיה לו אומנות אלא שחוק זה הרי הוא פסול וכל אלו פסולין מדבריהם:

5

The fact that a sharecropper takes a small amount of the produce which sprouts in Nisan and in Tishrei before the harvest is finished without the knowledge of the owner of the field does not cause him to be considered as a thief and he is acceptable as a witness. The rationale is that the owner of the field is not concerned with such a small quantity of produce. Similar principles apply in all analogous situations.

ה

אריס שלקח דבר מועט מן הפירות שבכרו בימי ניסן וימי תשרי קודם שתגמר מלאכתן אף על פי שלקח שלא מדעת בעל השדה אינו גנב וכשר לעדות שאין בעל השדה מקפיד עליו וכן כל כיוצא בזה:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah