Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Sanhedrin veha`Onashin haMesurin lahem - Chapter 16, Sanhedrin veha`Onashin haMesurin lahem - Chapter 17, Sanhedrin veha`Onashin haMesurin lahem - Chapter 18

Video & Audio Classes
Show content in:

Sanhedrin veha`Onashin haMesurin lahem - Chapter 16

1

Just as it is a mitzvah to execute a person who is obligated to be executed; so, too, it is a positive commandment to give lashes to a person who is obligated to receive lashes, as Deuteronomy 25:2 states: 'And the judge should cause him to fall and will have him beaten in his presence.' Although transgressions punishable by lashes are adjudicated by three judges, lashes are equivalent to execution.

א

כשם שמצוה להמית את המחוייב מיתה כך מצות עשה להלקות את המחוייב מלקות שנאמר והפילו השופט והכהו לפניו ואף על פי שמלקות בשלשה במקום מיתה היא עומדת:

2

Lashes are administered in the present age in any place, according to Scriptural Law in the presence of three judges who were given semichah. This punishment is not, however, administered in the presence of three ordinary people.

ב

מלקין בזמן הזה בכ"מ מן התורה בפני שלשה סמוכין אבל לא בפני הדיוטות:

3

All the lashes that are administered by the judges of the diaspora in every place are 'stripes for rebellious conduct.'

ג

וכל מלקיות שמלקין דייני חוצה לארץ בכל מקום אינה אלא מכת מרדות:

4

A person is not punished by lashes unless his transgression was observed by witnesses and they administered a warning to him. The witnesses are questioned and cross-examined in the same manner as they are in cases involving capital punishment.

The following laws apply when a person transgresses a negative commandment that can be corrected by a positive commandment. Before the transgressor violates the negative commandment, witnesses must administer a warning, telling him: 'Do not perform this activity. If you perform it and do not fulfill the positive commandment associated with it, you will receive lashes.' If, after receiving such a warning, the transgressor violates the commandment and does not fulfill the positive commandment, he receives lashes. Although the warning involved uncertainty, - for if he fulfills the positive commandment, he will be released unpunished - an uncertain warning is considered as a warning.

ד

אין אדם לוקה אלא בעדים והתראה ובודקין העדים בדרישה ובחקירה כדרך שעושים בדיני נפשות עבר על לאו שניתק לעשה והתרו בו ואמרו לו אל תעשה דבר זה שאם תעשנו ולא תקיים עשה שבו תלקה ועבר ולא קיים העשה הרי זה לוקה אף על פי שהתראה בספק היא שאם יקיים יפטר התראת ספק התראה היא:

5

The following rules apply when a person performs a prohibited act that is punishable both by lashes and execution by the court, e.g., he slaughtered an animal and its offspring on the same day as a sacrifice to a false divinity. If he was warned that his act is punishable by execution, he is stoned to death and is not given lashes, for he is obligated for a more severe judgment. If he was given a warning only for lashes, he receives lashes.

ה

עבר עבירה שיש בה מלקות ומיתת בית דין כאחת כגון ששחט אותו ואת בנו לעבודה זרה אם התרו בו למיתה סוקלין אותו ואינו לוקה שהרי נתחייב בדין גדול מזה ואם התרו בו למלקות בלבד לוקה:

6

There is no need for the two witnesses who obligate a person for lashes, to observe other than at the time the transgression is committed. The prohibition itself, by contrast, can be established on the basis of one witness.

What is implied? One witness said: 'This substance is fat from the kidneys, 'These grapes were grown together with grain in a vineyard, 'This woman is a divorcee or a zonah." If a person partook of this food or had relations with these women after he was warned, he receives lashes, despite the fact that the essence of the prohibition was established by one witness.

When does the above apply? When he did not contradict the witness when he established the prohibition. If, however, he said: "This is not fat," "She is not a divorcee," and then he partook of the food or had relations with the woman after his denial, he does not receive lashes until the prohibition was established through the testimony of two witnesses.

ו

אינו צריך שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בעד אחד יוחזק כיצד אמר עד אחד חלב כליות הוא זה כלאי הכרם הם פירות אלו גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל בעדים אחר שהתרה בו הרי זה לוקה אע"פ שעיקר האיסור בעד אחד במה דברים אמורים שלא הכחיש העד בעת שקבע האיסור אבל אם אמר אינו חלב זה וזו אינה גרושה ואכל או בעל אחר שהכחיש אינו לוקה עד שיקבעו האיסור שני עדים:

7

If the person remained silent when the one witness testifies to establish the prohibition, and after he violated the transgression and was warned, he issued a claim to contradict the witness, his words are not accepted. Instead, he receives lashes.

ז

שתק בעת שהעיד העד האחד בקביעות האיסור ואחר שעבר והתרו בו טען להכחיש העד אין שומעין לו אלא לוקה:

8

How are lashes administered? The transgressor's two hands are bound to a pillar on either side. The community attendant takes hold of his clothes and pulls downward. If they tear at the front, that is satisfactory; if the tear at the sides, that is satisfactory. He continues until he uncovers his heart. The rationale is that he should not administer lashes on his garment, as indicated by Deuteronomy 25:2: "And he shall strike him," i.e., "him," and not his garment.

A stone is placed behind him. The attendant who administers the lashes stands on it. He holds a strap of calf's leather that is folded into two, and a second one, making four, and two straps of donkey leather attached to it that rise and descend with it.

The strap is a handbreadth wide and it is long enough to reach the transgressor's belly. The handle of the strap is a handbreadth wide.

ח

כיצד מלקין אותו כופת שתי ידיו על העמוד אילך ואילך וחזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבו שאינו מכהו על כסותו שנאמר והכהו ולא לכסותו והאבן נתונה מאחוריו שהחזן המכה עומד עליה ורצועה של עגל בידו כפולה לשנים ושנים לארבעה ושתי רצועות של חמור עולות ויורדות בו ורוחב הרצועה טפח וארכה כדי שתהא מגעת עד פי כריסו ויד של רצועות שאוחז בה ארכה טפח:

9

The man administering the lashes should be heavily endowed with knowledge and minimally endowed with physical power. He should lift up the strap with both his hands and strike him with one hand, with all his power.

He should strike him with a third of the lashes on his front, i.e., on his breast, between his nipples, and two thirds of the lashes on his back, one third on one shoulder and the other third on the other shoulder.

ט

האיש המכה צריך להיות יתר בדעה וחסר בכח ומגביה את הרצועות בשתי ידיו ומכה בידו אחת בכל כחו ומלקהו שליש מלפניו [על חזהו] בין דדיו ושני שלישים מאחוריו שליש על כתף זה ושליש על כתף זה:

10

The person receiving the lashes should not stand, nor should he sit. Instead, he should bend over as Deuteronomy 25:2 states: "The judge shall cast him down." The verse continues: "And he shall strike him before him." This implies that the attention of the judge should be focused upon him. He should not look at other matters while having him lashed. From this, we learn that two people are never lashed at the same time.

י

המוכה אינו עומד ולא יושב אלא מוטה שנאמר והפילו השופט והכהו לפניו שיהו עיניו של שופט בו לא שיהיה מביט בדבר אחר ומכהו מכאן שאין מכים שנים כאחד:

11

Through the time the person is being lashed, the judge of the highest stature reads the passage Deuteronomy 28:58 "If you are not careful to heed and to perform... in an extraordinary way, God will increase the blows against you and your offspring...." He should have the intent to complete the passage with the lashes. If the lashes are not completed, he should return to the beginning of the passage and read it again - and again if necessary until all the lashes are administered.

The judge of intermediate stature counts the lashes and the third judge tells the attendant before each blow: "Strike him." Throughout the entire time he administers the lashes, he does so following the judge's instruction.

יא

הגדול שבדיינים קורא כל זמן שזה לוקה אם לא תשמור לעשות והפלא ה' את מכותך ומתכוין שיגמור הפסוקים עם המלקיות ואם לא גמר חוזר לתחילת המקרא וקורא וחוזר וקורא עד שתגמר כל ההכאה והשני שבדיינים מונה והשלישי אומר לחזן הכה כל זמן שמכה על פיו הוא מכה:

12

If the person receiving the lashes dies while receiving them, the attendant administering them is not liable. If he added another blow to the estimate arrived at by the judges and the person receiving the lashes dies, the attendant is exiled. If he does not die, the attendant is held liable for transgressing a negative commandment, as Deuteronomy 25:3 states: "Do not add."

Similarly, any other person who strikes a colleague violates a negative commandment. If a person who was given permission by the Torah to strike a colleague is warned not to strike him more than is required to punish his wickedness, certainly, this applies with regard to other people. For this reason, whenever a person strikes a colleague - even a servant - with a blow for which the victim would not receive a p'rutah in damages, the offender should be lashed. If, however, the blow is worth a p'rutah in damages, the offender is not lashed. The rationale is that he is obligated to make financial restitution, and a person never both receives lashes and is required to make financial restitution, as explained previously in several places.

יב

מת תחת ידו פטור ואם הוסיף רצועה אחת על האומד ומת הרי החזן גולה ואם לא מת הרי החזן עבר על מצות לא תעשה שנאמר לא יוסיף והוא הדין לכל מכה את חבירו שהוא בלא תעשה ומה אם זה שנתנה תורה רשות להכותו צוה הכתוב שלא להכותו על רשעו קל וחומר לשאר כל האדם לפיכך כל המכה את חבירו אפילו הכה עבד הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה אבל אם יש בה שוה פרוטה הואיל והוא חייב לשלם ממון אין אדם משלם ולוקה כמו שביארנו בכמה מקומות:

Sanhedrin veha`Onashin haMesurin lahem - Chapter 17

1

How are lashes administered to a person liable to receive them? According to his strength, as indicated by Deuteronomy 25:2: "According to his wickedness by number." The number 40 stated in the following verse is mentioned to teach that more than 40 lashes are never administered even if the person is as healthy and as strong as Samson. When, by contrast, a person is weak, the amount of lashes is reduced. For if a weak person is given many lashes, he will certainly die. Therefore our Sages said: that even a very healthy person is given only 39 lashes. For if accidentally an extra blow is administered, he will still not have been given more than the 40 which he was required to receive.

א

כיצד מלקין את המחוייב מלקות כפי כחו שנאמר כדי רשעתו במספר וזה שנאמר ארבעים שאין מוסיפין על הארבעים אפילו היה חזק ובריא כשמשון אבל פוחתין לחלש שאם יכה לחלש מכה רבה בודאי הוא מת לפיכך אמרו חכמים שאפילו הבריא ביותר מכין אותו שלשים ותשע שאם יוסיף לו אחת נמצאת שלא הכהו אלא ארבעים הראויות לו:

2

When the court estimates how many lashes the condemned is able to bear, the estimation is made in numbers that are divisible by three. If it was estimated that he could bear 20, we do not say that he should be given 21, so that the number of lashes will be divisible by three. Instead, he is given 18 lashes.

If the court estimated that he could bear 40 lashes, but when they began lashing him, they saw that he was weak and that he would not be able to bear more than the nine or twelve lashes that he already received, he is released. If they estimated that he could bear twelve and after he was lashed, they saw that he was strong and could bear more, he is released. He is not lashed more than the original estimate.

ב

כשאומדין את החוטא כמה הוא יכול לקבל אין אומדין אלא במכות הראויות להשתלש אמדוהו שיכול לקבל עשרים אין אומרין ילקה עשרים ואחת כדי שיהיו יכולין להשתלש אלא ילקה שמונה עשרה אמדוהו לקבל ארבעים ומשתחיל ללקות ראוהו חלש ואמרו אינו יכול לקבל יותר על אלו התשע או השתים עשרה שלקה הרי זה פטור אמדוהו לקבל שתים עשרה ואחר שלקה ראוהו חזק ויכול לקבל יותר הרי זה פטור ואינו לוקה יותר על האומד:

3

If, on a specific day, it was estimated that he could bear twelve lashes to be given on that day, but he was not lashed until the following day, and on the following day, he is able to bear eighteen, he receives only twelve.

If it was estimated on one day that if he was lashed on the following day, he could bear twelve and he was not lashed until the third day, at which time he was strong enough to bear eighteen, he should be given eighteen lashes. The rationale is that at the time the estimation was made, it was reckoned that he would not be lashed until a later date. Similar laws apply in all analogous situations.

ג

אמדוהו היום שילקה שתים עשרה ולא הלקוהו עד למחר והרי הוא למחר יכול לקבל שמונה עשרה אינו לוקה אלא שתים עשרה אמדוהו שילקה למחר שתים עשרה ולא לקה עד יום שלישי והרי הוא חזק לקבל שמונה עשרה לוקה שמונה עשרה שהרי בשעת האומד לא אמדוהו ללקות אלא לאחר זמן וכן כל כיוצא בזה:

4

The following rules apply when a person was obligated to receive several sets of lashes whether for the transgression of several sins, or he performed one deed that involved several transgressions and hence, caused him to be liable for several sets of lashes. Everything depends on the judges. If they made one estimation for both transgressions, he receives lashes and is absolved. If not, he is given lashes, given time to recuperate, and then given lashes again.

What is implied? He was held liable for two transgressions punishable by lashes. The court estimated that he could bear 45 lashes, once he receives these 45, he is absolved from further punishment. If, however, they estimated the amount of lashes he could bear for one transgression, and they gave him three, nine, or thirty lashes according to their estimation, we wait until he is healed, and estimate how many lashes he can bear for the second lashing until he is given all the lashings for which he is obligated.

ד

מי שנתחייב מלקיות הרבה בין על עבירות הרבה בין על מעשה אחד שחייבין עליו מלקיות הרבה אם אמדוהו אומד אחד לוקה ופטור ואם לאו לוקה ומתרפא וחוזר ולוקה כיצד נתחייב שתי מלקיות ואמדו שיכול הוא לקבל ארבעים וחמש כיון שלקה ארבעים וחמש נפטר אבל אם אמדוהו למלקות אחת והכהו שלש או תשע או שלשים כמו האומד הרי זה מתרפא וחוזרין ואומדין אותו למלקות שנייה עד שילקה לכל מלקיות שהוא חייב בהן:

5

When it was estimated that a person could bear a specific number of lashes, they began lashing him and he became discomfited because of the power of the blows and either defecated or urinated, he is not given any more lashes. This is derived from Deuteronomy 25:3: "and your brother will be degraded before your eyes." Since he was discomfited, he is absolved.

If, however, he became discomfited from fear before being beaten, even if he became discomfited when he was taken out from the court to be lashed, and even if he became discomfited on the previous evening, he is given all the lashes that it was estimated that he could bear.

If one estimation was made for two transgressions punishable by lashes, and he becomes discomfited, whether in the midst of the first set of 40 or the second set of 40, he is absolved. If the lash became severed in the midst of the second lashing, he is absolved. If it became severed in the midst of the first lashing, he is absolved from the first set of lashes, but is given the lashes of the second set.

ה

מי שאמדוהו וכשהתחיל ללקות נתקלקל מכח ההכאה בין בריעי בין במימי רגלים אין מכין אותו יותר שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כיון שנקלה פטור אבל אם נתקלקל מן הפחד מקודם ההכאה אפילו נתקלקל משיצא מבית דין ללקות ואפילו מבערב הרי זה לוקה כל האומד שאמדוהו אמדוהו לשתי מלקיות ולקה ונתקלקל בין בראשונה בין בשנייה פטור נפסקה הרצועה בשנייה פוטרין אותו נפסקה בראשונה נפטר ממלקות ראשונה ולוקה האומד השני:

6

If they bound him to the pillar to be lashed, and he severed the ties and fled, he is absolved. We do not force him to return.

ו

כפתוהו על העמוד ללקות וכרת את המיתרים וברח פטור ואין מחזירין אותו:

7

Whenever a person sins and is lashed, he returns to his original state of acceptability, as implied by the verse: "And your brother will be degraded before your eyes." Once he is lashed, he is "your brother."

Similarly, all those obligated for kerait who received lashes are absolved for kerait.

ז

כל מי שחטא ולקה חוזר לכשרותו שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא אחיך אף כל מחוייבי כרת שלקו נפטרו מידי כריתתן:

8

When a High Priest sins, he is lashed on the basis of the judgment of a court of three like people at large. Afterwards, he returns to his position of eminence.

ח

כהן גדול שחטא לוקה בשלשה כשאר כל העם וחוזר לגדולתו:

9

When, by contrast, the head of the academy transgresses, he is given lashes in the presence of a court of three, but does not return to his position of authority. He also is not reinstated as one of the other judges of the Sanhedrin. The rationale is that we ascend higher in matters of holiness, and do not descend.

ט

אבל ראש הישיבה שחטא מלקין אותו ואינו חוזר לשררותו גם אינו חוזר להיות כאחד משאר הסנהדרין שמעלין בקודש ולא מורידין:

Sanhedrin veha`Onashin haMesurin lahem - Chapter 18

1

These are the individuals who receive lashes:

a) anyone who transgresses a negative commandment punishable by kerait, but which is not punishable by execution by the court, e.g., a person who eats either fats, blood, or chametz on Passover,

b) anyone who transgresses a negative commandment punishable by death at the hand of heaven, e.g., a person who eats tevel, or a priest who eats terumah that is ritually pure, while he is in a state of ritual impurity,

c) anyone who involves a negative prohibition that involves a deed, e.g., a person who eats milk and meat or who wears sha'atnez.

When, however, a prohibition does not involve a deed, i.e., a gossiper, a person who takes revenge, or who bears a grudge, and a judge who hears a false report, a violator does not receive lashes.

א

אלו הן הלוקין כל העובר על לא תעשה שחייבין עליו כרת ואין בו מיתת בית דין כגון אוכל חלב ודם וחמץ בפסח וכן כל העובר על לא תעשה שחייבין עליו מיתה בידי שמים כגון אוכל טבל וכהן טמא שאכל תרומה טהורה וכן כל העובר על לאו שיש בו מעשה כגון אוכל בשר בחלב או לובש שעטנז אבל לאו שאין בו מעשה כגון הולך רכיל ונוקם ונוטר ונושא שמא שוא אינו לוקה:

2

Whenever a prohibition does not involve a deed, it is not punishable by lashes except for a person who takes a false oath, a person who transfers the sanctity of one sacrificial animal to another, and one who curses a colleague using God's name. Similarly, any prohibition punishable by execution by the court, e.g., "Do not commit adultery," or do not perform labor on the Sabbath is not punishable by lashes.

Whenever a prohibition requires financial recompense, e.g., "Do not rob," or "Do not steal," it is not punishable by lashes. Whenever a prohibition can be corrected by the performance of a positive commandment, e.g., "Do not take the mother together with the offspring," or "Do not complete the reaping of the corners of your field," it is not punishable by lashes, unless one does not perform the positive commandment.

Similarly, a prohibition of a general nature is not punishable by lashes. All other Scriptural prohibitions are punishable by lashes.

ב

כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חבירו בשם וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין כגון לא תנאף לא תעשה מלאכה בשבת אין לוקין עליו וכל לאו שניתן לתשלומין כגון לא תגזול ולא תגנוב אין לוקין עליו וכל לאו שניתק לעשה כגון לא תקח האם על הבנים לא תכלה פאת שדך אין לוקין עליו אלא אם לא קיים עשה שבהן ועל לאו שבכללות אין לוקין עליו ושאר כל הלאוין שבתורה לוקין עליהן:

3

What is meant by a prohibition of a general nature? A prohibition that includes many matters, e.g., Leviticus 19:26,: "Do not eat over the blood." Similarly, if the Torah states: "Do not do this and this," since a prohibition was not explicitly stated with regard to each deed, these prohibitions are not punishable by lashes unless the Torah divides them into separate prohibitions or it is conveyed via the Oral Tradition that they have been divided.

What is implied? Exodus 12:9 states: "Do not partake of it partially roasted or cooked." If a person partakes of a portion of the Paschal sacrifice while it is partially roasted and another portion that has been cooked at the same time, he does not receive two sets of lashes, only one.

With regard to chadash, Leviticus 22:14 states: "You shall not partake of bread, roasted grain, or fresh grain...." A violator is liable for three sets of lashes for these three transgressions. According to the Oral Tradition, we learned that a distinction is to be made.

It is also written: "There shall not be found among you one passes his son or daughter through the fire, one who divines...." Even though all the matters are included in one prohibition, in other places, the Torah distinguishes them as separate prohibitions, as Leviticus 19:26 states: "Do not augur and do not read omens." This teaches that each one is a separate prohibition. Similar principles apply in all analogous situations.

ג

אי זהו לאו שבכללות זה לאו אחד שכולל עניינים הרבה כגון לא תאכלו על הדם וכן אם נאמר לא תעשה דבר פלוני ופלוני הואיל ולא ייחד לו לאו לכל אחד ואחד מהן אין לוקין על כל אחד ואחד אלא אם כן חלק אותה בלאוין אחרים או נאמר מפי השמועה שנחלקו כיצד כגון זה שנאמר אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל אינו לוקה על הנא והמבושל שתים אלא אחת ובחדש הוא אומר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וחייב על שלשתן שלש מלקיות מפי השמועה למדו שזה לחלק הרי נאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים ואף על פי שכלל כל העניינים בלאו אחד הרי חלק אותם בלאוין אחרים ואמר לא תנחשו ולא תעוננו מלמד שכל אחד מהן בלאו בפני עצמו וכן כל כיוצא בזה:

4

The following rules apply when a person receives lashes in a court because of the violation of a prohibition punishable by kerait, and then received lashes a second time for the violation of that same prohibition - e.g., he ate forbidden fat, received lashes for it, and then ate forbidden fat again and received lashes for it. If he eats such fat a third time, he is not given lashes. Instead, he is compelled to enter a kipah, a narrow place that is his height where he cannot lie down. He is given meager portions of bread and water until his digestive tract contracts and he becomes ill. Afterwards, we feed him barley until his stomach bursts.

ד

מי שלקה בבית דין על איסור כרת ולקה פעם שנייה על אותו כרת עצמו כגון שאכל חלב ולקה עליו ואכל חלב פעם שנייה ולקה עליו אם אכל פעם שלישית אין מלקין אותו אלא מכניסין אותו לכיפה והוא מקום צר כפי קומתו ואינו יכול לשכב בו ונותנין לו לחם צר ומים לחץ עד שיצרו מעיו ויכלה ואח"כ מאכילין אותו שעורים עד שכריסו נבקעת:

5

When a person violates a prohibition punishable by kerait or by execution by the court and received a warning beforehand, if he nodded his head, or remained silent and did not acknowledge the warning, we do not execute him, as explained above, nor do we give him lashes. If he repeats this transgression, receives a warning, nods his head, or remains silent, we neither execute him or give him lashes. If he repeats this transgression a third time, receives a warning, even though he merely nodded his head or remained silent, he is placed in a kipah until he dies.

All these individuals who did not acknowledge the warning they received are given "stripes for rebellious behavior" for they did at least commit a sin. Even a person who violates a Rabbinic prohibition is given "stripes for rebellious behavior."

ה

מי שעבר על איסור כרת או מיתת בית דין והתרו בו והרכין בראשו או שתק ולא קבל עליו התראה אין הורגין אותו כמו שביארנו ואין מלקין אותו חזר ועשה כך והתרו בו והרכין בראשו או שתק אין ממיתין אותו ואין מלקין אותו חזר פעם שלישית ועבר והתרו בו אע"פ שהרכין בראשו או שתק כונסין אותו לכיפה עד שימות וכל אלו שלא קבלו עליהן ההתראה מכין אותן מכת מרדות הואיל וחטאו מכל מקום אפילו על איסור של דברי סופרים מכין אותו מכת מרדות:

6

When a person steals one of the sacrificial vessels from the Temple, curses God's name using the name of a false divinity, or has relations with an idolatrous gentile woman, the court does not deal with this matter. Instead, the zealous strike them. Whoever slays them merits. Similarly, when a priest served in the Temple while ritually impure, his priestly brethren would not bring him to court. Instead, the young priests take him out of the Temple Courtyard and crack his head open with logs.

It is a Scriptural decree that the court does not execute a person or have him lashed because of his own admission. Instead, the punishments are given on the basis of the testimony of two witnesses. Joshua's execution of Achan and David's execution of the Amalekite convert because of their own statements was a directive of immediate relevance only or was by royal fiat. The Sanhedrin, however, may not execute or lash a person who admits committing a transgression, lest he become crazed concerning this matter. Perhaps he is one of those embittered people who are anxious to die and pierce their reins with swords or throw themselves from the rooftops. Similarly, we fear that such a person may come and admit committing an act that he did not perform, so that he will be executed. The general principle is the disqualification of a person's own testimony is a decree of the king.

ו

הגונב כלי שרת מן המקדש והמקלל בקוסם והבועל ארמית אין בית דין נזקקין להן אלא הקנאין פוגעין בהן וכל שהורגן זכה וכן כהן ששמש בטומאה לא היו אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פרחי כהונה היו מוציאין אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו בגזירין גזירת הכתוב היא שאין ממיתין בית דין ולא מלקין את האדם בהודאת פיו אלא על פי שנים עדים וזה שהרג יהושע עכן ודוד לגר עמלקי בהודאת פיהם הוראת שעה היתה או דין מלכות היה אבל הסנהדרין אין ממיתין ולא מלקין המודה בעבירה שמא נטרפה דעתו בדבר זה שמא מן העמלין מרי נפש הוא המחכים למות שתוקעין החרבות בבטנם ומשליכין עצמן מעל הגגות שמא כך זה יבא ויאמר דבר שלא עשה כדי שיהרג וכללו של דבר גזירת מלך היא:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here. The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah