1

Whenever one touches a primary derivative of impurity with his hands, whether that primary derivative was an impure person, k'li, food, or liquid, his hands - until his joints - alone become impure. Similarly, if a person inserts his hands into the inner space of an earthenware container that contracted impurity from a primary source of impurity or he inserted his hands into a house that is deemed impure due to tzara'at, his hands become impure. The impurity of hands is a Rabbinic decree.

א

כל הנוגע בידיו בראשון לטומאה בין שהיה אותו ראשון אדם או כלי או אוכל או משקין טמאין נטמאו ידיו בלבד עד הפרק וכן המכניס ידיו לאויר כלי חרס שנטמא באב הטומאה או שהכניס ידיו לבית מנוגע נטמאו ידיו וטומאת הידים מד"ס:

2

Hands that contracted impurity are always considered as a secondary derivative according to Rabbinic Law. For their impurity is a Rabbinic decree, and when it was decreed that they would be impure, it was decreed that their status would be that of a secondary derivative. Even when one inserts his hands into a house that is deemed impure due to tzara'at or touches with his hands a person who imparts impurity to his garments before that person has separated himself from the source of his impurity, the person's hands are secondary derivatives.

ב

הידים שניות מד"ס לעולם שאין טומאתן אלא מדבריהם וכשגזרו טומאה עליהן גזרו שיהיו כשני לטומאה אפילו הכניס ידיו לבית המנוגע או שנגע בידיו באדם שמטמא בגדים עד שלא פירש ממטמאיו הרי ידיו שניות:

3

Piggul, notar, and remnants of flour from the meal offerings are considered as primary derivatives of impurity. Primary and secondary derivatives are counted if other entities come in contact with them. Therefore, an egg-sized portion of them imparts impurity to hands.

Piggul and notar may not be combined to reach an egg-sized measure even though they both share that same measure. The rationale is that the impurity of hands is a Rabbinic safeguard. Other impure foods, by contrast, are combined to reach that measure. For impure foods do not impart impurity unless there is an egg-sized portion present.

ג

הפיגול והנותר וצריד של מנחות הרי הן כראשון לטומאה ומונין בהן ראשון ושני לפיכך מטמאין את הידים בכביצה ואין הפיגול והנותר מצטרפין אע"פ ששיעורן שוה בכביצה הואיל וטומאת הידים מדבריהן אבל שאר האוכלין מצטרפין שאין אוכלים טמאין מטמאין את הידים עד שיהיו כביצה:

4

Even though the thigh bone of a sacrificial animal that was either piggul or notar is intact, when a person touches it with his hands, his hands contract ritual impurity. For the bones of sacrificial animals that became either piggul or notar impart impurity to hands, because they serve as the base for a forbidden entity.

ד

קולית הפיגול או הנותר אע"פשהיא סתומה הנוגע בה בידיו נטמאו ידיו שהעצמות של קדשים ששמשו נותר או פיגול מטמאין את הידים הואיל ונעשו בסיס לדבר האסור:

5

When sacrificial meat is taken outside its appropriate place, there is an unresolved question whether it imparts impurity to hands or not. Therefore, it does not impart impurity, for if there is a doubt with regard to the impurity of hands, they are considered pure, as will be explained. If meat from a Paschal sacrifice was taken outside the home where it is being eaten, it is pure. We assume that the members of the company are vigilant.

ה

בשר קודש שיצא חוץ למחיצתו הרי הוא ספק אם מטמא את הידים או לא לפיכך אינו מטמא שספק טומאת הידים טהור כמו שיתבאר ואם בשר פסח שיצא חוץ לבית הוא הרי הוא טהור בני חבורה זריזין הן:

6

The concept of impurity of hands does not apply in the Temple. At the time that Sages established their decree regarding the impurity of hands, they did not apply it to the Temple. Instead, if a person touches impure foods or the like - whether he touched them in the Temple or outside the Temple - and then touched sacrificial foods in the Temple, he does not impart impurity to them. If he touches sacrificial foods outside the Temple, he imparts impurity to them. Similarly, he disqualifies terumah, as will be explained.

ו

אין טומאת ידים במקדש שבשעה שגזרו טומאה על הידים לא גזרו במקדש אלא הנוגע באוכלין טמאים וכיוצא בהן בין שנגע במקדש בין שנגע חוץ למקדש ונגע בקדשים במקדש לא טמאן ואם נגע חוץ למקדש ה"ז מטמא את הקדש ופוסל את התרומה כמו שיתבאר:

7

When one of a person's hands become impure and he touches the other one, the other remains pure. It is sufficient for him to wash the impure hand.

When does the above apply? With regard to terumah. With regard to sacrificial foods, by contrast, if one of a person's hands become impure and he touches the other one, he imparts impurity to the other. Both of them must be immersed in a mikveh before touching sacrificial foods. For terumah, by contrast, it is sufficient to wash one's hands to purify them.

ז

מי שנטמאת ידו אחת ונגעה באחרת האחרת טהורה ונוטל את הטמאה ודיו במה דברים אמורים לתרומה אבל לקדש אם נטמאת ידו אחת ונגע בשנייה טימאה ושתיהן צריכות טבילה לקדש אבל לתרומה בנטילת ידים בלבד יטהרו ידיו:

8

King Solomon and his court decreed that hands are always considered as secondary derivatives of impurity, even if one does not know with certainty that they contracted impurity, for "hands are busy."

Solomon decreed that hands were impure only with regard to sacrificial foods. Afterwards, the later Sages extended the decree also with regard to terumah. Therefore it is necessary to wash one's hands before partaking of terumah. If one touched terumah before he washed his hands, the terumah is disqualified. It is burnt because of this impurity.

ח

שלמה המלך ובית דינו גזרו על כל הידים שיהיו שניות ואף על פי שלא ידע בודאי שנטמאו מפני שהידים עסקניות ולא גזר שלמה על הידים טומאה אלא לקדש ואחר כך גזרו חכמים שאחריו אף לתרומה ולפיכך צריך נטילת ידים לתרומה ואם נגע בתרומה קודם שיטול ידיו פסולה ונשרפת על טומאה זו:

9

A person may wrap his hands in a napkin and partake of terumah without washing his hands. We do not suspect that he will touch the terumah. He should not do this when partaking of ordinary food that is being eaten under the stringencies that apply to the purity of sacrificial food or terumah, lest he touch it, for he is not that careful with regard to it.

ט

לט אדם ידיו במפה ואוכל תרומה בלא נטילת ידים ואין חוששין שמא יגע אבל לא יעשה כן בחולין שנעשו על טהרת הקדש או על טהרת תרומה גזירה שמא יגע לפי שאינו מקפיד עליהן:

10

Since a person's hands are considered second degree derivatives of impurity, if they touch liquids, they cause them to be considered as primary derivatives. If such liquids touch foods, they cause them to be considered as secondary derivatives. If such liquids touch other liquids, they cause them to be considered as primary derivatives, for liquids are always considered as primary derivatives, as we explained. Such liquids that contracted impurity due to contact with hands do not impart impurity to keilim, for the fundamental impurity of the hands is of Rabbinic origin.

Similarly, our Sages decreed that any person who partook of impure foods - whether the foods were primary or secondary derivatives of impurity - or who drank impure liquids should be considered as a secondary derivative of impurity until he immerses in a mikveh. If he touches foods, he causes them to be considered as a tertiary derivative. If he touches liquids, even ordinary liquids, he causes them to be considered as a primary derivative and they impart impurity to other foods and liquids. They do not impart impurity to keilim, because the impurity contracted by this person is fundamentally a Rabbinic decree.

Why was it decreed that a person who partakes of impure foods contracts impurity? For perhaps he will partake of food that is a primary or secondary derivative of impurity and, at the same time, drink a liquid that is terumah. The liquid that is terumah will contract impurity from the food in his mouth. Similarly, if a person is drinking impure liquids, there was concern that he might eat food that is terumah with them and impart impurity to it because of the liquids in his mouth. We have already explained in Hilchot Terumah that it is forbidden to partake of impure terumah.

י

הואיל והידים שניות אם נגעו במשקה עשאום תחילה ואם נגעו משקין אלו באוכלין עושין אותן שני ואם נגעו במשקין אחרים עושין אותן תחילה שהמשקין תחלה לעולם כמו שביארנו אבל אין משקין אלו שנטמאו מחמת הידים מטמאין כלים שעיקר טומאת הידים מדבריהם וכן גזרו חכמים על כל אדם שיאכל אוכלין טמאין בין שאכל אוכל ראשון או אוכל שני ועל כל השותה משקין טמאים שיהיה שני לטומאה עד שיטבול ואם נגע באוכלין עשאן שלישי ואם נגע במשקין אפילו משקה חולין עשאן תחלה לטמא אוכלין ומשקין אחרים אבל לא לטמא כלים הואיל ועיקר טומאת אדם זה מדבריהם ומפני מה גזרו טומאה על האוכל אוכלין טמאים שמא יאכל אוכל ראשון או שני וישתה עליו משקה תרומה ונמצא המשקה תרומה טמא באוכל שבפיו וכן השותה משקין טמאים שמא יאכל עמהן אוכל תרומה ונמצא טמא במשקין שבפיו וכבר ביארנו בתרומות שאסור לאכול תרומה טמאה:

11

A person who contracts impurity because he partook of impure foods does not contract impurity unless he partakes of a quarter of a loaf of bread which is the size of an egg and a half when judged generously. Similarly, one who contracts impurity from drinking does not contract impurity unless he drinks a revi'it of impure liquids. All types of foods can be combined to comprise the sum of a quarter of a loaf that disqualifies the body of a person who partakes of them. And all liquids can be combined to comprise the sum of a revi'it. If one eats or drinks less than these measures, he is pure.

The following rule applies if one ate a small amount, then waited, and then ate some more. If he ate the required measure within the time it usually takes to eat half a loaf, the quantities are combined. If not, they are not combined. Similarly, if he drank a small amount, then waited, and then drank some more, if he drank the required measure] within the time it usually takes to eat half a loaf, the quantities are combined. If not, they are not combined.

The following rule applies if one ate less than the minimum measure, immersed in a mikveh, ascended, and immediately ate more. If he did not wait between eating and there is less time than it usually takes to eat half a loaf between the eating that preceded the immersion and the eating that followed it, they can be combined.

יא

אינו מתטמא עד שיאכל מאכלים טמאים כחצי פרס שהוא כביצה ומחצה שוחקת וכן השותה אינו מתטמא עד שישתה ממשקין טמאין רביעית וכל האוכלין מצטרפין לכחצי פרס לפסול את הגוויה וכל המשקין מצטרפין לרביעית ואם אכל או שתה פחות משיעור זה טהור אכל מעט ושהה ואכל מעט אם יש מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין וכן אם שתה מעט ושהה ושתה מעט אם יש מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין אכל פחות מכשיעור וטבל ועלה ואכל מעט מיד אם לא שהה ביניהן והרי בין אכילה שלפני טבילה ושלאחר טבילה בכדי אכילת פרס הרי אלו מצטרפין:

12

When a woman who is a primary derivative of impurity nurses her son, her son is pure. The Sages did not decree that he would be impure. Even if one would say that the infant nursed a revi'it of milk, it is possible that from the beginning to the end, doing so took more time than it usually takes to eat half a loaf, for he does not nurse all at once.

יב

אשה שהיא ראשון לטומאה ומניקה את בנה הרי הבן טהור ולא גזרו עליו טומאה שאפילו תאמר שינק רביעית אפשר שיש מתחילה ועד סוף יתר מכדי אכילת פרס שהרי אינו יונק בבת אחת:

13

Because of the danger, our Sages granted a pregnant woman license to partake of less than the minimum measure, even though ultimately, she will partake of a larger amount. She does not need to immerse herself. Instead, she is pure.

יג

המעוברת התירו לה לאכול אוכלין טמאין פחות מכשיעור ואע"פ שהיא אוכלת הרבה מפני הסכנה ואינה צריכה טבילה אלא הרי היא טהורה: