Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.
Register »

Rambam - 3 Chapters a Day

Sheluchin veShuttafin - Chapter Two, Sheluchin veShuttafin - Chapter Three, Sheluchin veShuttafin - Chapter Four

Video & Audio Classes
Show content in:

Sheluchin veShuttafin - Chapter Two


A non-Jew may never be appointed as an agent for any mission whatsoever. Similarly, a Jew may never be appointed as an agent for a non-Jew for any mission whatsoever. These concepts are derived from Numbers 18:28: "And so shall you offer, also yourselves." This is interpreted to mean: Just as you are members of the covenant, so too, your agents must be members of the covenant. This principle is applied to the entire Torah.

Moreover, the converse is also true: Just as your principals are members of the covenant, so too, in every aspect of Torah law, the principal must be a member of the covenant.


אין העכו"ם נעשה שליח לדבר מן הדברים שבעולם וכן אין ישראל נעשה שליח לעכו"ם לדבר מן הדברים שנאמר כן תרימו גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית והוא הדין לכל התורה כולה ומה משלחכם בן ברית אף בכל התורה כולה המשלח בן ברית:


A man may appoint either a man or a woman as an agent. He may even appoint a married woman, a servant or a maidservant. Since they possess a developed intellectual capacity and are obligated to perform some of the mitzvot, they may serve as agents with regard to financial matters.

A person who does not have a developed intellectual capacity - i.e., a deaf-mute, a mentally or emotionally unsound individual or a minor - may not be appointed as an agent, nor may they appoint agents. This applies to both a male minor and a female minor.

Accordingly, if a person sends a son who is below the age of majority to a storekeeper for oil, the storekeeper measures out an isar's worth of oil for him and gives the child an isar as change, but the child loses the oil and the isar he gave him, the storekeeper is liable to pay. For the father sent the child only to inform the storekeeper that he needed the oil, and the storekeeper should have sent it with a mature person. Similar laws apply in all analogous situations. If, however, the recipient explicitly told the storekeeper: "Send it to me with the child," the storekeeper is not liable.


עושה אדם שליח איש או אשה ואפילו אשת איש ואפילו עבד ושפחה הואיל והן בני דעת וישנן במקצת מצות נעשין שלוחין למשא ומתן אבל מי שאינן בני דעת והן חרש שוטה וקטן אינן נעשין שלוחין ולא עושין שליח אחד הקטן ואחד הקטנה לפיכך השולח בנו קטן אצל החנוני ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר ואבד את השמן ואת האיסר החנוני חייב לשלם שלא שלחו אלא להודיעו ולא היה לו לשלח אלא עם בן דעת וכן כל כיוצא בזה ואם פירש ואמר שלח לי עם הקטן הרי זה פטור:


When a person tells a colleague: "You owe me a maneh, send it to me with so and so" - if the debtor desires to send it to the creditor with that person, he discharges his obligation and is no longer responsible for the money even if the person named was a minor. This applies regardless of whether the money was given as a loan or as an entrusted object.

Similarly, when two people agree on a stipulation between themselves that whoever desires to send an object to his colleague may send it with whomever the sender desires, the sender may send it with whomever he sees fit, provided he is appropriate to transfer such an article. If the article is stolen or lost on the way, or the agent denies receiving it, the sender is not liable. The rationale is that every stipulation regarding financial matters that is accepted is binding.


האומר לחבירו מנה שיש לי בידך בין מלוה בין פקדון שלחהו לי ביד פלוני אפילו היה קטן אם רצה לשלחו בידו נפטר ואינו חייב באחריותו וכן שנים שהתנו ביניהם שכל מי שירצה לשלוח לחבירו משלח ביד מי שירצה המשלח הרי זה משלח ביד מי שיראה לו שהוא ראוי להוליך דבר זה ואם נגנב או אבד בדרך או שכפר בו השליח הרי המשלח פטור שכל תנאי שבממון קיים:


When an agent buys or sells an article and notifies the other party that he is acting as an agent for another person in this transaction, and it is discovered that he violated the instructions given him by the principal, the sale is nullified and the article must be returned, even if meshichah was performed.

If the agent did not notify the other party that he was an agent, the transaction is binding, and the agent must then satisfy the principal.


השליח שקנה או שמכר והודיע שהוא שליח בדבר זה לפלוני אע"פ שמשך או שהמשיך ונמצא שעבר על דעת המשלח בטל המקח ומחזיר ואם לא הודיע שהוא שליח נקנה המקח ויהיה הדין בינו ובין זה ששלחו:


The following rules apply when Reuven purchased a field from Shimon and told him: "I purchased it on behalf of Levi," Reuven drew up a deed of sale for Levi, and afterwards Reuven said: "I purchased the field for myself. Draw up a deed of sale for me." The seller is not compelled to draw up another deed of sale for Reuven.

If, however, Reuven made a stipulation at the outset, telling the seller: "I am purchasing it for myself, I am having the deed of sale drawn up on behalf of Levi only so that people will not know that I am the buyer," Reuven may compel Shimon to compose another deed of sale in his own name.


ראובן שקנה שדה משמעון ואמר לו ללוי קניתי אותה וכתב שטר מכר בשם לוי וחזר ראובן ואמר לשמעון לעצמי קניתיה חזור וכתוב שטר מכר בשמי אין כופין את המוכר לכתוב לו שטר אחר בשם ראובן ואם התנה עמו בתחלה ואמר לו לעצמי אקנה וזה שאכתוב שטר בשם לוי כדי שלא ידעו בי שאני הוא הקונה הרי זה כופהו לחזור ולכתוב שטר אחד בשמו:


A broker is an agent, except that he receives a fee for his services. Therefore, if he deviates from the instructions of the owners, he must take responsibility for the loss he caused.

What is implied? Reuven gave an article to Shimon - a broker - and told him: "Sell this article for me, but do not sell it for less than 100 zuz." If Shimon sold it for 50, he must pay Reuven 50 from his own resources. If he sold it for 200, Reuven receives everything. Similar principles apply in all analogous situations.

If Reuven claims: "I told you to sell it for 100," and the broker says: "You told me 50, and I sold it for 50," the broker must take an oath mandated by Scriptural Law, for he admitted a portion of the plaintiff's claim. If he already gave him the 50, he is required to take only a sh'vuat hesset that he carried out the mission, and the purchaser acquires the article.

If the purchaser knew that the article belonged to Reuven and that the person selling it to him was only a broker, he must return the article to its owner. He may, however, have a ban of ostracism issued against anyone who gave permission for an article to be sold for 50 zuz or agreed to the sale at 50 and then retracted after the sale was made.


הסרסור שליח הוא אלא שהוא נוטל שכר שליחותו לפיכך אם שינה דעת הבעלים משלם מה שהפסיד כיצד ראובן שנתן חפץ לשמעון הסרסור ואמר לו מכור לי זה ואל תמכור בפחות ממאה והלך ומכרו בחמשים משלם החמשים מביתו מכר במאתים הכל לראובן וכן כל כיוצא בזה ראובן אומר במאה אמרתי לך והסרסור אומר בחמשים אמרת לי וכן בחמשים מכרתי נשבע הסרסור שבועת התורה שהרי הודה במקצת ואם כבר נתן לו החמשים נשבע שבועת היסת שעשה שליחותו וזוכה הלוקח ואם ידע הלוקח שחפץ זה של ראובן הוא וזה המוכר לו סרסור הוא יחזיר החפץ לבעלים ויחרים על מי שנתן לו רשות למכור בחמשים או שרצה בחמשים וחזר בו אחר שקניתי:


The following rule applies whenever a broker informs the purchaser that a specific article or piece of property belongs to a principal, Reuven. If, after the purchaser acquires the article, Reuven says: "I don't want to sell at this price," the purchaser must return the article. For Reuven did not specify a price and tell the agent: "Sell the article for this and this much."

Whenever a broker loses an article, or it is stolen or broken, he is liable to reimburse the owner, for he is considered a paid watchman.


כל סרסור שהודיע ללוקח שחפץ זה או קרקע זה של ראובן ואחר שקנה הלוקח אמר ראובן איני רוצה למכור בדמים אלו מחזיר הלוקח שהרי לא פסק לו דמים ואמר לו מכור לך בכך וכך [כל] סרסור שאבד החפץ מידו או נגנב או נשבר חייב לשלם מפני שהוא נושא שכר:


The following rules apply when a person takes articles from a craftsman's workplace to send as presents to his future father-in-law's home and tells the craftsman: "If they accept them from me, I will pay you for them. If not, I will reimburse you slightly for the favor." If the presents were destroyed by forces beyond his control while they were being delivered, the giver is liable to pay. If they were destroyed by forces beyond his control while they were being returned, he is not liable.

More stringent rules apply if he took the articles with the intent of selling them to others, telling him: "If they will be able to be sold in such and such a place," or "until such and such a time, I will pay you such and such. If they will not be sold, I will return them to you." If they were destroyed by forces beyond his control, whether while they were being transported or while they were being returned, the person who took the articles is liable to pay.


הלוקח כלים מבית האומן לשגרן לבית חמיו ואמר לו אם מקבלין אותן ממני אני אתן לך את דמיהם ואם לאו אתן שכר מועט ונאנסו בהליכה הרי זה חייב לשלם ואם נאנסו בחזרה פטור נטלן ע"מ למכרן לאחרים ואמר לו אם ימכרו במקום פלוני או עד זמן פלוני אתן לך דמים כך וכך ואם לא ימכרו אחזירם לך ונאנסו בין בהליכה בין בחזרה חייב לשלם:


Whenever an agent claims that a loss beyond his control occurred, causing him to lose this and this amount, he must take the oath required of agents to support his claim, and then he is released of responsibility.

If the loss occurred in a place where it was likely that he would be able to find witnesses to corroborate his statements or the matter is of public knowledge and witnesses could thus be found, he must bring witnesses to substantiate his claim. If he does not bring witnesses, his claim is not accepted, and he is required to pay.

An incident occurred concerning a person who told his agent: "Buy 400 measures of wine for me with money of mine that is in your possession." The agent bought the wine for him and it turned out to be vinegar. The Sages said: "Such a large quantity of vinegar is bound to have been spoken about publicly." Since it is possible to substantiate the claim with witnesses, the agent must bring witnesses that the wine had not turned into vinegar at the time of the purchase, and thus free himself from responsibility. If he does not substantiate his claim, he must pay. Similar laws apply in all instances regarding entities where it is feasible to substantiate a claim.

When, by contrast, the claim concerns a hidden matter that is not easy to substantiate, the agent must take an oath concerning it. Similar laws apply to all claims to be issued by a partner and the like. And similar laws apply with regard to watchmen. If it is likely that the claim can be substantiated, the watchman must substantiate it, as will be explained.


כל שליח שטען שארעו אונס פלוני והפסיד כך וכך הרי זה נשבע שבועת השומרין על טענתו ויפטר ואם היה האונס במקום שאפשר להביא עליו עדים או דבר שהוא גלוי וידוע שהרי ימצא עדים הרי זה צריך להביא ראיה על טענתו ואם לא הביא עדים אינו נאמן ומשלם מעשה באחד שאמר לשלוחו קנה לי ארבע מאות גרבי יין ממעות שהיו לי בידו וקנה לו ונמצאו חומץ אמרו חכמים מניין גדול כזה שהחמיץ קול יש לו הואיל ואפשר להביא ראיה יביא ראיה שלא היה היין חומץ בשעה שלקח ויפטר ואם לא יביא ראיה ישלם וכן כל כיוצא בזה מדברים שהראיה מצויה בהן אבל דבר הנעלם שאין ראייתו מצויה ישבע עליו וכן הדין בכל טענה שיטעון השותף וכיוצא בו וכן הדין בטענת השומרין אם הראיה יכולה להיות או יביא ראיה על טענתו או ישלם כמו שיתבאר:

Sheluchin veShuttafin - Chapter Three


The following laws apply when a person owns landed property that another person is using or he has movable property that he had given him as an entrusted object, and he seeks to appoint an agent to carry out legal procedures with that other person and expropriate that property or entrusted object from his possession. He must compose a deed granting him power of attorney. And he must perform a kinyan certifying that he was granted power of attorney, telling him: "Take it to court, acquire it, and expropriate it for yourself," or the like.

If the principal does not compose such a deed for the agent, he may not enter into litigation on his behalf, for the defendant will argue: "You are not the party with whom I have contention."

Even if the principal does compose such a deed, the agent is no more than that, and any property that he acquires belongs to the principal. And any expenses undertaken by the agent with regard to the dispute for which he was given power of attorney must be borne by the principal. For this is also written in the deed granting power of attorney: "Any expenses that you undertake in this case, I undertake to pay."


מי שהיתה לו קרקע תחת יד אחד או שהיו לו מטלטלין פקדון ורצה לעשות שליח לדון עם זה ולהוציא הקרקע או הפקדון מתחת ידו הרי זה כותב לו הרשאה וצריך לקנות מידו שהרשהו ואומר לו דון וזכה והוצא לעצמך וכיוצא בעניינים אלו ואם לא כתב לו אינו יכול לדון עמו מפני שהוא אומר לו אין אתה בעל דיני ואף על פי שכתב לו כן אינו אלא שליח וכל מה שיזכה בו הרי הוא של משלחו וכל ההוצאות שיוציא השליח על דין זה שהורשה הרי המשלח חייב בהן שכך כותבין בהרשאה כל שתוציא בדין זה עלי לשלמו:


If the principal transfers ownership to the person to whom he gave power of attorney, granting him only a third or a fourth of the property his colleague is holding, the person granted power of attorney may enter into litigation concerning the entire holding. Since he is entitled to enter into litigation concerning the portion that he owns, and he is justified to enter into litigation with him on that, he may enter into litigation concerning the entire amount.


הקנה לזה שהרשה שליש או רביע מה שיש לו ביד חבירו הרי זה עושה דין על הכל הואיל ודן על חלקו והרי הוא בעל דינו בחלקו דן על הכל:


When one of a group of brothers who have not divided an estate between themselves, or one of a group of partners comes and lodges a claim on a portion of the property they assert to be their own, his claim involves the entire property. The defendant must respond to him. Since this person owns a portion of the property in question, he does not need power of attorney from the other partners.

If the defendant prevails, another one of the partners cannot lodge a claim against the partner who engaged in the litigation, telling him: "If I had been there, I would have raised other arguments and caused the defendant to be held liable," for the partner who engaged in the litigation can tell him: "Why didn't you come and raise those arguments?"

For this reason, if the other partner was in another country, that partner can seek out the defendant and enter litigation against him, telling him: "I do not agree with all the arguments my partner raised."

Accordingly, the defendant can delay, telling the first partner: "Either enter into litigation concerning only your share, or bring me power of attorney from the other party. For I am holding property belonging to both of you, and you both are involved parties in this case. Tomorrow, your brother - or your partner - will come and also lodge a claim against me."


אחד מן האחים שלא חלקו או מן השותפין שבא לתבוע תובע על הכל הואיל ויש לו חלק בזה הממון אין צריך הרשאה משאר שותפין ואין השותף האחר יכול לומר לשותפו שדן אילו הייתי אני שם הייתי תובע טענות אחרות ומחייב בעל דיני שהרי אומר לו למה לא באת לתבוע גם אתה לפיכך אם היה במדינה אחרת יש לו לחזור על בעל הדין ולדון עמו ולומר לו אני איני מודה בכל מה שטען שותף שלי לפיכך יש לנתבע לעכב ולומר לזה או דון עמי בחלקך או הבא הרשאה שהרי ממון שניכם בידי ושניכם בעלי דיני ולמחר יבא אחיך או שותפך ויתבע גם הוא:


A husband needs power of attorney to lodge a claim concerning his wife's property. If, however, there is produce on the property, he has the right to lodge a claim concerning the produce - for it belongs to him - he may also lodge a claim about the property itself. For if his wife does not own the property, he has no right to the produce.


הבעל בנכסי אשתו צריך הרשאה ואם יש פירות בקרקע מתוך שיש לדון על הפירות שהרי הן שלו דן על העיקר ואין צריך הרשאה מאשתו שאם אין לו קרקע אין לו פירות:


Although a person has entrusted an object to a colleague or given him a loan - whether movable property or money - and appointed an agent in the presence of witnesses to bring that object or loan back to him, the option belongs to the borrower or the lender. If he desires to give it to the agent, he is no longer liable, and is free of responsibility if it does not reach the principal, for he gave it to his agent.

If he does not desire to give it to the agent, he is not required to do so. For the agent is not the litigant. This applies unless the agent brings power of attorney from the owner of the entrusted object.

Every person who comes to demand payment from a colleague, using power of attorney, is described by the verse (Ezekiel 18:18): "He did what is not good among his people."


מי שהיה לו ביד חבירו פקדון או מלוה בין במטלטלין בין מעות ועשה שליח בעדים להביאן לו הרשות ביד זה שהם אצלו אם רצה ליתן נפטר ואינו חייב באחריותן שהרי נתן לשלוחו ואם לא רצה ליתן אינו נותן שאין זה בעל דינו עד שיבוא בהרשאה על הפקדון וכל הבא בהרשאה הרי הוא בכלל הנאמר בהן ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו:


When a person lodges a court claim against a colleague for either movable property or money he entrusted to him, and the defendant has already denied it, the plaintiff cannot write a bill giving another person power of attorney to collect this property or money from that person. The rationale is that he appears to be making a false statement. For he says: "I am granting you power of attorney to take everything that I own that so and so has," and so and so has already denied possessing anything belonging to the principal.

Similarly, if a person is required to take an oath in response to a colleague's claim, that colleague cannot grant another person power of attorney to have the oath administered. The rationale is that he is not transferring to the prospective agent an object of substance. And a person cannot transfer power of attorney on a claim that involves merely words. For words cannot be transferred unless they are associated with a financial claim.


התובע חבירו בדין במטלטלין או במעות שהפקיד אצלו וכפר בו אינו יכול לכתוב הרשאה עליו שנמצא זה כמשקר שהוא אומר לו הרשיתיך ליטול מה שיש לי ביד פלוני וכבר אמר פלוני שאין לו אצלו כלום וכן מי שנתחייב לו חבירו שבועה אינו יכול להרשות אחר עליו להשביעו שאין שם דבר שיקנה לו ואין אדם מרשה על תביעת דברים שאין הדברים נקנין אלא על תביעת הממון:


When a person has entrusted money to a colleague and desires to grant an agent power of attorney to bring it, a kinyan chalifin is not effective. For money is not acquired through a kinyan chalifin.

What should he do? He should give the agent a portion of land of any sizeand transfer the money to him by virtue of his acquisition of the land with the intent that he expropriate it with this power of attorney. The agent may then go, enter into litigation, and expropriate the money.

If a person lent money to another person, he cannot compose a bill transferring power of attorney concerning it. This applies even if the loan is recorded in a legal document.The rationale is that a loan was given with the intent that the borrower spend the money. Thus, the money given by the lender no longer exists. And a person cannot transfer ownership over an entity that does not exist. The only way a person can transfer ownership of a debt is through a ma'amad sh'loshtan - which is a dictate whose rationale cannot be explained, as mentioned above, or through transferring the debt by writing a deed transferring ownership of the promissory note and giving it to the recipient, for in this way one transfers the lien that the note conveys.

This is my understanding of the law from the Gemara. The Geonim have, however, ordained that one may also grant power of attorney with regard to a loan, so that no one should take money belonging to a colleague and go to a distant country.

They also ordained that if a person was granted power of attorney to collect money belonging to a colleague that was held by another person or to demand payment of a loan from him, and the person transferring the debt did not own land, he could transfer to him four cubits of his heritage in Eretz Yisrael, and then transfer the money to him, by virtue of his acquisition of the land.

Such statements appear to me extremely flimsy and insubstantial. For who is to say that this person has a portion in Eretz Yisrael? And even if he is fit to receive a portion of the land, it is presently not in his possession. The Geonim who ordained this ruling did not say: "Let the law pierce the mountain." Instead, they explained that the ruling was issued only to intimidate the defendant, so that if he desires to enter into litigation and pay the money when presented with this power of attorney, he is no longer under obligation.

Why is he no longer under obligation? For a person who brings this insubstantial power of attorney is no worse than an agent appointed in the presence of witnesses. If, however, the defendant does not desire to enter into litigation with the person granted the power of attorney, he is not compelled to give him the money or take an oath until the principal comes himself.

Similarly, the Geonim ruled that if a person granted a colleague a loan, whether it is supported by a promissory note or by a kinyan observed by witnesses, even though the person denied his obligation in court, a deed granting power of attorney can be composed, because the defendant is denying a claim involving a lien on property. If, however, the loan is supported by a verbal commitment alone, and it is denied, the Geonim did not ordain that a deed granting power of attorney be composed concerning it.


מי שהיו לו מעות פקדון ביד אחר ורצה להרשות שליח להביאן אין הקניין מידו מועיל בזה שאין המטבע נקנה בחליפין אלא כיצד עושה נותן לו קרקע כל שהו ומקנה לו המעות על גבה כדי להוציאן בהרשאה זו והולך ודן עמו ומוציאן היתה לו מלוה ביד אחר אינו יכול לכתוב הרשאה עליה ואפילו היה החוב בשטר מפני שהמלוה להוצאה ניתנה ואין אדם מקנה לחבירו דבר שאינו בעולם ואין לו דרך שיקנה אדם חוב בה אלא במעמד שלשתן והוא דבר שאין לו טעם כמו שביארנו או בהקניית שטר החוב עצמו בכתיבה ומסירה מפני שהוא מקנה השיעבוד שבו זהו הדין שיראה לי מן הגמרא אבל הגאונים תקנו שכותבין הרשאה אף על המלוה כדי שלא יטול כל אחד ממון חבירו וילך לו למדינה אחרת ועוד תקנו שאם הרשהו ליטול מעות שיש לו ביד חבירו או לתבוע ממנו הלואה ולא היתה למקנה קרקע מקנהו ארבע אמות מחלקו שבא"י ומקנה לו המעות על גבן ודברים אלו דברים קלים הן עד מאוד ורעועים שזה מי יאמר שיש לו חלק בא"י ואפילו הוא ראוי אינו ברשותו:

והגאונים עצמן שתקנו תקנה זו אמרו שאין אומרין יקוב הדין את ההר ואינה אלא כדי לאיים על הנתבע אם רצה לדון וליתן בהרשאה זו נפטר ולמה יפטר שאין זה הבא בהרשאה זו הרעועה פחות משליח שעשהו בעדים אבל אם לא ירצה הנתבע לדון עמו אין כופין ליתן לו ולא להשביע עד שיבא בעל דינו וכן הורו שאם היתה לו מלוה אצל חבירו בין בשטר בין בעדי קניין אע"פ שכפר בה בב"ד כותבין עליו הרשאה מפני שהוא כפירת שיעבוד קרקע אבל אם מלוה על פה היא שכפר בה לא תקנו שיכתבו עליה הרשאה:


When a person granted power of attorney to one individual and then desired to nullify his agency and grant power of attorney to someone else, he may nullify his first appointment.

The person granted power of attorney, however, may not grant power of attorney to another person. For the principal might not agree, saying: "I do not want my property entrusted to another individual." Therefore, if the agent had stipulated that he be given the right to grant power of attorney to someone else, and have that person grant power of attorney to another, the agent may write a deed granting power of attorney to a second individual, and the second individual may do so for a third. Everything follows the stipulation.


מי שהרשה לאחד ורצה לבטל השליחות ולהרשות לאחר הרי זה מבטל ואין למורשה לכתוב הרשאה לאחר שזה אומר אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר לפיכך אם התנה עליו שירשה הוא לאחר ואחר לאחר הרי השליח כותב הרשאה לשני ושני לשלישי הכל לפי תנאו:


When a person who was granted power of attorney waives the payment owed by the defendant, sells him the article he was sent to collect, waives his obligation to take an oath, or negotiates a compromise with him, his actions are of no substance. For the principal will tell the agent: "I sent you to improve my position, not to impair it."

Therefore, if the agent had the principal stipulate that the agency is effective whether he improves his position or impairs it, his acts are binding, even if he waives payment of the entire obligation.


הבא בהרשאה שמחל לזה הנתבע או שמכר לו או שמחל לו על השבועה או שעשה עמו פשרה לא עשה כלום שהרי אומר לו לתקן שלחתיך ולא לעוות לפיכך אם התנה עמו בין לתקן בין לעוות אפילו מחל לו על הכל הרי זה מחול:


When Reuven is granted power of attorney and files a claim against Shimon, Shimon cannot turn him away, saying: "Maybe the principal who sent you appointed another person and nullified your agency." For Reuven will tell him: "Give me the article that was entrusted, and I will leave the deed recording my power of attorney with you." If the principal does in fact grant another person power of attorney, he has caused himself a loss. Shimon is not liable, for he gave the object to a person with power of attorney.


ראובן שבא בהרשאה ותבע שמעון אין שמעון יכול לדחותו ולומר לו שמא המשלח אותך הרשה אחר וביטל שליחותך שהרי ראובן אומר לו תן לי הפקדון שיש לי בידך וזו הרשאתי תהי אצלך ואם המפקיד הרשה אחר הוא הפסיד על עצמו ושמעון פטור שהרי בהרשאתו נתן:


The following law applies when Reuven comes with power of attorney from Shimon and demands payment from Levi, and Levi tells him: "Nothing like that ever happened, but if Shimon wants, he may take an oath and collect the article he claims." We expropriate the money from Levi and have it kept in court until Shimon comes, takes the oath and collects the article.

Similarly, with regard to any other claim that Levi makes that is dependent on Shimon, Reuven should enter into litigation regarding the matter, and the property should be placed in the court until Shimon comes and is questioned. Reuven may have a ban of ostracism issued against anyone who issues a false claim to withhold payment and delay it.

If Levi is required to take an oath, he may not delay and say: "I will not take an oath until I have a ban of ostracism issued in the presence of Shimon against anyone who issues a false claim against me." For the issuance of this ban of ostracism is merely a minor ordinance that the later Geonim ordained so that the litigants will be forthright in their claims. And we do not delay having the defendant take an oath, because of this minor ordinance.


ראובן שבא בהרשאת שמעון ותבע לוי ואמר לוי לא היו דברים מעולם אבל ישבע שמעון ויטול מוציאין הממון מיד לוי ויהיה מונח בב"ד עד שיבא שמעון וישבע ויטול וכן כל הדברים שתולה לוי בשמעון ידון ראובן ויהיה הממון מונח בב"ד עד שיבא שמעון וישאל ויש לראובן להחרים על מי שטוען טענת שקר כדי לעכב הממון ולאחרו נתחייב לוי שבועה אינו יכול לעכב ולומר לו איני נשבע עד שאחרים בפני שמעון על מי שטוען עלי שקר שאין זה החרם אלא תקנה קלה שתקנו הגאונים האחרונים כדי שיכוונו בעלי דינין טענותיהן ואין מעכבין שבועתו של זה מפני תקנה זו הקלה:

Sheluchin veShuttafin - Chapter Four


When partners desire to establish a partnership, how does each one acquire the assets invested by his colleague, so that they are considered partners? If they desire to establish a partnership with money, each one should bring his money and place it in a common pouch. Then each of them lifts up the pouch.

If, however, they composed a legal document detailing the partnership and had witnesses testify that they both performed a kinyan chalifin that each will bring 100 zuz for the partnership, the agreement is not binding and the partnership has not yet been established, for money is not acquired through chalifin.

Therefore, if they established their partnership with regard to other movable property, when they entered into a kinyan that one would bring his barrel of wine and the other his jug of honey and they would become partners, the partnership is established in this manner. Similarly, if they mixed their produce together or hired a property in partnership, and one left the jug and the other the barrel with which they desired to act as partners, the partnership is established.

The general principle is: All the means of acquisition that a purchaser employs to acquire property can be used by partners to acquire the assets that are contributed to the partnership.


כשירצו השותפין להשתתף במה יקנה כל אחד מהן ממון חבירו להשתתף בו אם במעות נשתתפו יביא זה מעותיו ויביא זה מעותיו ויטילו אותן לכיס אחד ויגביהו את הכיס שניהם אבל אם כתבו שטר והעידו עדים אף על פי שקנו מיד שניהם שיביא זה מאה וזה מאה וישתתפו בהן לא קנו ועדיין לא נעשו שותפין שאין המטבע נקנה בחליפין לפיכך אם נשתתפו בשאר המטלטלין כיון שקנו מידם שיביא זה חביתו של יין וזה כדו של דבש והרי נשתתפו בהן נעשו שותפין בהן וכן אם עירבו פירותיהן או ששכרו מקום בשותפות והניח זה כדו וזה חביתו שנשתתפו בהן הרי אלו שותפין כללו של דבר בכל הדרכים שקונה הלוקח באותן הדרכים עצמן קונין השותפין זה מזה הממון המוטל ביניהם להשתתף בו:


When craftsmen join together in a professional partnership, even though they perform a kinyan with each other, they are not considered partners.

What is implied? If two tailors or two weavers stipulate between themselves that whatever either of them earns will be divided between them equally, they are not considered partners. For a person cannot transfer ownership to a colleague of an article that does not yet exist. If, however, they purchase the cloth for the garments with their common funds, sew them and sell them, or purchase the woof and warp with their common funds, weave garments and sell them, and a partnership has been established through the use of the money, they are partners. Whatever they earn as payment for their work and their commercial activity is divided equally.


האומנין שנשתתפו באומנות אע"פ שקנו מידם אינן שותפין כיצד שני חייטים או שני אורגים שהתנו ביניהם שכל שיקח זה וזה במלאכתו יהיה ביניהן בשוה אין כאן שותפות כלל שאין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם אבל אם היו לוקחין הבגדים בממון עצמן ותופרין אותן ומוכרין ולוקחין השתי והערב ממעותיהן ואורגים ומוכרין ונשתתפו במעות שלוקחין בו הרי אלו שותפין וכל מה שירויחו בשכר מלאכתן ובמשאן ובמתנן הרי אלו לאמצע:


When three partners enter into a partnership, one investing a maneh, the second 200 zuz, and the third 300, and they all do business with the money, whether they profit or lose, the profit or loss is divided among them according to their number, not according to the size of their investments. Even if they purchase a bull for slaughter in which instance, if they slaughter it, each one of them would take a portion of its flesh according to the size of his investment. If they sell the bull while it is alive and profit or lose, the profit or loss is divided equally among the partners.

When does the above apply? When they bought and sold with the money of the partnership. If, however, the money still exists within the treasury of the partnership, and was not spent, but its value rose or dropped because of currency fluctuations depending on the ruling authority or the local populace, the profit or the loss is divided according to the amount of money invested.

When does the above apply? When the partners entered into the partnership without making a specific agreement. If, however, it was stipulated that the person who invested 100 zuz should receive three fourths of the profit, and the person who invested 200, one fourth, and if they lose the person who would be given three fourths of the profit would not suffer more than one fourth of the loss, and the one who would gain one fourth of the profit should suffer three fourths of the loss, the money is divided according to their stipulation. For every stipulation made with regard to financial matters is binding.


השותפין שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים וזה שלש מאות ונתעסקו כולן בממון ופחתו או הותירו השכר או הפחת ביניהם בשוה לפי מניינם ולא לפי המעות ואפילו לקחו שור לטביחה שאילו טבחוהו היה נוטל כל אחד מבשרו כפי מעותיו אם מכרוהו חי ופחתו או הותירו השכר או הפחת לאמצע בד"א כשנשאו ונתנו במעות שנשתתפו בהן אבל אם המעות קיימין ועדיין לא הוציאו אותן ופחתו או הותירו מחמת המטבע ששינה המלך או אנשי המדינה חולקין השכר או ההפסד לפי המעות בד"א בסתם אבל אם התנו שיטול בעל המאה שלשה רבעים מן השכר ויטול בעל המאתים רביע ואם נפחתו לא יפחות זה שיטול שלשה רביעי השכר אלא רביע ההפסד ויפסיד זה שנוטל רביע השכר שלשה רבעים מן הפחת הרי אלו חולקין כפי מה שהתנו שכל תנאי שבממון קיים:


When partners make a stipulation that they continue in the partnership for a specific duration of time, each them can prevent his colleague from dissolving the partnership. Neither one can withdraw until the set time arrives or the money in the partnership is exhausted. Neither can take his portion of the principal or of the profit until the end of that time.

If they established a partnership without making a stipulation and without establishing a set time, they may dissolve the partnership whenever any of them desires. This one should take his portion of the merchandise from the partnership, and this one should take his portion. If the merchandise is of the type that cannot be divided, or if making the division would cause a loss, the article should be sold and the money should be divided.

If there was a time when the merchandise of the partnership would ordinarily be sold, each partner can prevent his colleague from dissolving the partnership until the merchandise will be sold at the known time for such merchandise to be sold. Neither can take his portion of the principal or of the profit until the time of the division, unless a stipulation was made between them.

If the partnership was owed a debt by others, one partner cannot tell the other: "Let us not dissolve the partnership until we collect all the debts that are owed to us." Instead, the assets of the partnership should be divided. When the debts are repaid, each one should be given his portion.

The following rules apply when, by contrast, the partnership owes a debt to another person. If they are not responsible for each other, they should divide the assets of the partnership, and when the time for the debt comes, each one should pay his portion of the debt.

If they are responsible for each other, each one can prevent the other from dissolving the partnership until the time when the promissory note comes due and the debt is repaid. Why is each one given this right? Because one colleague can tell the other: "Since each of us can be required to pay the entire promissory note, let us continue to do business with the money until the date of payment comes."

If his colleague tells him: "Let us divide the assets, and you can receive all the money for the promissory note. Do business by yourself and pay the note when it comes due," the other colleague may still impede, saying "Maybe I will lose, for two people make greater profit than one."


השותפין שהתנו ביניהם שיעמדו בשותפות זמן קצוב כל אחד ואחד מהן מעכב על חבירו ואינו יכול לחלוק עד שיגיע הזמן או עד שיכלה ממון השותפות ואין אחד מהן יכול ליטול חלקו מן הקרן ולא בשכר עד סוף הזמן נשתתפו סתם ולא קבעו להם זמן הרי אלו חולקין כל זמן שירצה אחד מהן וזה נוטל חלקו מן הסחורה וזה נוטל חלקו ואם לא היתה באותה סחורה דין חלוקה או שהיתה בחלוקתה הפסד הרי אלו מוכרין אותה וחולקין את הדמים היה זמן ידוע למכירת אותה סחורה יש לכל אחד מהן לעכב שלא יחלוקו עד שתמכר הסחורה בזמן הידוע למכירתה ואין אחד נוטל מן הקרן ולא מן הריוח עד זמן החלוקה אלא אם התנו ביניהם היה להם חוב אצל אחרים אינו יכול לומר לחבירו לא נחלוק עד שנגבה כל חוב שיש לנו אלא חולקין וכשיפרעו החובות יטול כל אחד חלקו היה עליהן חוב לאחר אם אינן אחראין זה לזה חולקין ולכשיגיע זמן החוב לפרעו יתן כל אחד חלקו ואם הן אחראים כל אחד מהן מעכב לחלוק עד שיגיע זמן השטר ויפרעו החוב ולמה מעכב שהרי חבירו אומר לו הואיל וכל אחד ממנו חייב לשלם כל השטר נשא ונתן בדמים אלו עד שיגיע הזמן אמר לו חבירו נחלוק וטול אתה דמים כנגד כל השטר ועשה מהן סחורה לעצמך ותשלם כל השטר בזמנו יש לו לעכב עדיין ולומר לו שמא נפסיד והשנים יותר מרויחין מן האחד:


When a person gives a colleague money to go to a different country and buy merchandise, buy produce to sell as merchandise, or buy and sell merchandise while sitting in a store, the person who took the money may not retract and return the money to his partner until he goes to the place where the stipulation was made and returns, buys the produce and sells it, or sits in the store. The rationale is that this is considered as if he fixed a time to sell the merchandise.


הנותן מעות לחבירו לילך למדינה פלונית לסחורה או לקנות לו פירות לסחורה או לישב בו בחנות אינו יכול לחזור בו ולהחזיר הממון מיד השותף עד שילך למקום שהתנו ויחזור או עד שיקנו אותן הפירות וימכור או עד שישב בחנות שזה כמי שקבע זמן הוא:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here. The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah