1

Any person or article which touches sanctified water for a purpose other than sprinkling contracts impurity. The person does not impart impurity to his clothes, however, even when touching the water, as Numbers 19:21 states: "One who touches the sprinkling water will become impure until the evening." Thus it is derived that the sprinkling water is a primary source of impurity according to Scriptural Law and even the slightest amount of it imparts ritual impurity.

If there is enough water to sprinkle, it imparts impurity when touched and when carried and one who touches it or carries it for a purpose other than sprinkling imparts impurity to his clothes when touching it or carrying it until he separates himself from the source of his impurity, as implied by ibid. which states: "One who sprinkles the water shall launder his garments." Now this is not speaking about someone who sprinkles water on an impure person, for if he purifies an impure person, one can certainly infer that he himself remains pure. According to the Oral Tradition, it was taught that the Torah's statement "One who sprinkles the water shall launder his garments" was stated only to teach the measure that imparts impurity; i.e., that if one touches or carries a measure of sanctified water that could be sprinkled for an intent other than sprinkling, he is impure and he imparts impurity to his garments according to Scriptural Law.

How much is a measure of sprinkling? Enough to immerse the tops of the stalks of hyssop in the water.

When does the statement that the water for this purification imparts impurity apply? When one touched it or carried it for an intent other than sprinkling before they were used for their mitzvah. After they were used for their mitzvah, by contrast, they do not impart impurity at all.

What is implied? One immersed the hyssop in the sanctified water and sprinkled it on an impure person or keilim and the water was dripping and descending from the impure person to the ground or when he sprinkled the water, water was sprinkled on the ground or on a pure person, that water is pure and one who touches or carries it is pure.

If one immersed the hyssop to sprinkle water on an object that is not susceptible to ritual impurity, the water which drips from it is fit to be sprinkled again, as we explained. Therefore they impart the impurity of sanctified water to one who touches or carries them because they were not used for their mitzvah, for the immersion of the hyssop was for the intent of sprinkling on something that is not susceptible to ritual impurity.

א

הנוגע במי חטאת שלא לצורך הזאה בין אדם בין כלים טמא ואינו מטמא בגדים בשעת מגעו שנאמר והנוגע במי הנדה יטמא עד הערב הנה למדת שמי הנדה אב מאבות הטומאות של תורה וטומאת מגען בכל שהוא ואם היה בהן כדי הזאה מטמאין במגע ובמשא והנוגע בהן או שנושאן שלא לצורך מטמא בגדים בשעת מגעו או בשעת משאו עד שיפרוש ממטמאיו שנאמר ומזה מי הנדה יכבס בגדיו אינו מדבר במזה על הטמא אם טיהר את הטמא קל וחומר שיהיה הוא טהור מפי השמועה למדו שזה שנאמר בתורה ומזה מי הנדה לא נאמר אלא לשיעור שהנוגע או הנושא מי נדה שיש בהן כדי הזייה שלא לצורך הזאה טמא ומטמא בגדים דין תורה וכמה הוא שיעור הזאה כדי שיטבול ראשי גבעולין של אזוב במים בד"א שמי חטאת מטמאין בזמן שנגע בהן או נשאן שלא לצורך קודם שיעשו מצותן אבל אחר שעשו מצותן אינן מטמאין כלל כיצד הרי שטבל את האזוב והזה על האדם הטמא או על הכלים והיו המים שותתין ויורדין מעל הטמא לארץ וכן המים הניתזין בשעת הזאה על הארץ או על הטהור הרי אותן המים טהורים והנוגע בהן והנושאן טהור הטביל את האזוב להזות על דבר שאינו מקבל טומאה הרי המים המנטפין כשרין להזות מהן כמו שביארנו לפיכך מטמאין טומאת מי חטאת לפי שלא עשו מצותן שהרי הטבילה היתה לשם דבר שאינו מקבל טומאה:

2

The water for the purification process involving the ashes of the red heifer does not impart impurity to anything before its mitzvah is performed unless it is pure and acceptable to be used for sprinkling. Different rules apply, however, if this water was disqualified - e.g., other water was mixed with it, an animal drank from it, or other factors that disqualify it arose. If a person who is pure with regard to terumah touches it, he contracts impurity whether he touches it with his hand or with other parts of his body. If a person who is pure with regard to this purification process touches it, even with his hand, he remains pure, as he was originally.

ב

אין מי חטאת מטמאין את הכל קודם שיעשו מצוותן עד שיהיו טהורין וכשירין להזאה אבל מי חטאת שנפסלו כגון שנתערב בהן מים או ששתתה מהן בהמה וכיוצא בהן מאלו הדברים הפוסלין אותן אם נגע בהן הטהור לתרומה נטמא בין שנגע בידיו בין שנגע בשאר גופו נגע בהן אדם הטהור לחטאת ואפילו בידיו הרי הוא טהור כמות שהיו:

3

If sanctified water contracted impurity and a person who was pure with regard to terumah touched it, whether with his hands or with his body, after it contracted impurity, he contracts impurity. If a person who had purified himself for this purification process touches it with his hands, he contracts impurity. If he touches it with the remainder of his body, he remains pure, as he was originally.

ג

מי חטאת שנטמאו ונגע בהן אחר שנטמאו אדם הטהור לתרומה בין בידיו בין בגופו נטמא ואם נגע בהן הטהור לחטאת בידיו נטמא נגע בשאר גופו הרי הוא טהור כמות שהיה:

4

The following rules apply if water from a spring, a mikveh, or fruit juice falls into sanctified water. If the majority is sanctified water, the mixture imparts impurity when carried. If the majority is fruit juice, it does not impart impurity. If it is half and half, it imparts impurity.

The following laws apply if the ashes of the red heifer become mixed with ashes from an oven and a person sanctified water with the entire mixture. If the majority of the mixture are the ashes of the red heifer, the water imparts impurity like sanctified water. If the majority are oven ashes, the water does not impart impurity when touched, but does impart impurity when carried.

ד

מי חטאת שנפלו לתוכן מי מעיין או מי מקוה או מי פירות אם רוב מי חטאת מטמאין במשא ואם רוב מי פירות אין מטמאין מחצה למחצה מטמאין אפר פרה שנתערב באפר מקלה וקידש בכולן אם היה הרוב אפר פרה מטמאין במי נדה ואם היה הרוב אפר מקלה אין מטמאין במגע אבל מטמאין במשא:

5

When acceptable ashes were sprinkled on water that was not fit to be sanctified and then a person who was pure with regard to terumah touched the water with his hands or with his body, he contracts impurity. If a person who purified himself for this purification process touched such water, even with his hands, he remains pure, as he was originally.

ה

אפר כשר שנתנו על גבי המים שאינן ראויין לקדשן ונגע בהן הטהור לתרומה בין בידיו בין בגופו נטמא נגע בהן הטהור לחטאת אפילו בידיו ה"ז טהור כמות שהיה:

6

When sanctified water is disqualified, it should not be mixed with mud, so as not to create a stumbling block for others, lest they touch the mud and become impure. For the sanctified water does not become nullified in the mud, as implied by Numbers 19:9: "It is a sin-offering."

ו

מי חטאת שנפסלו לא יגבלם בטיט שלא יעשם תקלה לאחרים שמא יגע בטיט ויטמא שמי חטאת אינם בטלין בטיט שנאמר חטאת היא:

7

When a cow drinks from sanctified water, its meat is pure even if it was slaughtered within 24 hours of drinking, as can be inferred from ibid.: "as safekeeping, as water for sprinkling." Implied is that when the water is kept safe, it is not nullified. If, however, a cow drank from it, it is nullified, because it was not kept safe.

ז

פרה ששתת מי חטאת אף ע"פ שנשחטה בתוך כ"ד שעות בשרה טהור שנאמר למשמרת למי נדה בזמן שהן שמורין אינן בטלין אבל בזמן ששתאתן פרה בטלו שהרי אינם שמורין:

8

When water is sprinkled on a person from a window from which water is sprinkled on many individuals, he entered the Temple, and then it is discovered that the water was disqualified, he is exempt. The rationale is that one can assume that the water that is sprinkled on many people is acceptable. Hence, he is considered as one who transgressed because of factors beyond his control.

If, however, water was sprinkled on a person from the window of a private individual and he entered the Temple and afterwards, it was discovered that the water was disqualified, he is obligated to bring an adjustable guilt-offering. The rationale is that he should have investigated the status of the water and only afterwards, entered the Temple.

Even if people would slip on water that had been sprinkled from a window from which water is sprinkled on many individuals and was flowing on the ground and they would tread on it, they would enter the Temple without being concerned that they had been disqualified.

ח

המזה מחלון שמזין ממנו על הרבים והוזה עליו ונכנס למקדש ואח"כ נמצאו המים פסולין הרי זה פטור שחזקת המים שמזין מהן על הרבים שהן כשרין והרי זה כאנוס אבל אם הוזה עליו מחלון של יחיד ונכנס למקדש ונמצאו המים פסולין חייב בקרבן עולה ויורד מפני שהיה לו לבדוק על המים ואח"כ יכנס למקדש מחליקים היו העם במים ששותתים בארץ מחלון של רבים ודורסים אותן ונכנסים למקדש ולא היו חוששין להן שמא פסולין הן:

9

When a person sprinkles such water, using a hyssop that is impure with regard to this sacrificial process, if it is the size of an egg, the water is impure and the sprinkling is unacceptable. If it is less than the size of an egg, the water is pure, but the sprinkling is unacceptable. This hyssop can impart impurity to another, and that other, to still another, even when the chain reaches 100, because levels of impurity are not counted with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer.

ט

המזה באזוב הטמא לחטאת אם יש בו כביצה המים פסולין והזייתו [פסולה] אין בו כביצה המים כשירים והזאתו פסולה ואזוב זה מטמא חבירו וחבירו לחבירו אפילו הן מאה שאין מונין לחטאת:

10

When a person lifts up a k'li upon which this water has been sprinkled and enough water to be sprinkled remains upon it, he is pure. Once the water has performed its mitzvah, it does not impart impurity, as we explained.

י

המגביה כלי שהוזה עליו והרי עליו המים כדי הזאה טהור שהמים שעשו מצוותן אינן מטמאין כמו שביארנו: