Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.
Register »

Rambam - 3 Chapters a Day

To`en veNit`an - Chapter 10, To`en veNit`an - Chapter 11, To`en veNit`an - Chapter 12

Video & Audio Classes
Show content in:

To`en veNit`an - Chapter 10

1

We do not presume that an animal or a beast that is not kept in an enclosed place, but instead roams freely and pastures everywhere, belongs to the person who seizes it if the animal is known to have a prior owner.

What is implied? When a plaintiff brings witnesses who testify that a certain animal is known to belong to him, and the person maintaining possession of the animal claims: "You gave it to me" or "You sold it to me," the defendant's word is not accepted. The fact that the animal is in his possession is not considered proof of ownership, because it is possible that it roamed and entered his domain by itself. Therefore, if the defendant does not bring proof of his acquisition of the animal, it should be returned to its owner. The owner must, however, reinforce his claim by taking an oath.

א

בהמה או חיה שאינה שמורה אלא מהלכת בכל מקום ורועה, אינה בחזקת זה שתפסה מאחר שהיא ידועה לבעלים, כיצד הביא התובע עדים שהבהמה הזאת ידועה לו וזה התופס טוען אתה נתתה לי אתה מכרתה לי אינו נאמן, שאין היותה תחת ידו ראיה שהרי היא הלכה מעצמה ונכנסה ברשותו, לפיכך אם לא הביא ראיה תחזור הבהמה לבעליה וישבע היסת על טענה זו.

2

If it was usual for an animal to be kept in an enclosed place or entrusted to a shepherd, we assume that it belongs to the person in whose possession it is found. This applies even if the plaintiff brings witnesses who testify that it belonged to him. Thus, if the person who holds the animal in his possession claims: "You sold it to me" or "You gave it to me," he is required to take a sh'vu'at hesset that it belongs to him, and then he is released of all obligations.

ב

היתה הבהמה שמורה או מסורה לרועה אף על פי שהביא זה עדים שהיא שלו הרי היא בחזקת זה שהיא תחת ידו ואם טען אתה מכרתה או נתתה לי ישבע התופס היסת שהיא שלו ויפטר.

3

Therefore, the following rules are applied when a person seizes possession of an animal belonging to a colleague that had been kept in an enclosed place or entrusted to a shepherd. If the owner claims: "The animal went out and came to you on its own initiative," "It was entrusted to you for safekeeping," or "It was lent to you," and the person who seized it agrees, saying: "It is not mine, but you owe me this-and-this much," "You gave it to me as security for this-and-this much," or "You owe me such-and-such for damages that you caused my property," his word is accepted if he claims the value of the animal or less. The rationale is that since he could claim that he purchased it, his word is accepted if he lodges another plausible claim. He must, however, take an oath holding a sacred article. Then he may collect his claim.

ג

לפיכך מי שתפס בהמת חבירו שהיתה שמורה או ביד רועה, והבעלים טוענין היא יצאת מעצמה ובאה אצלך או פקדון היא בידך או שאולה היא לך, והתופס אומר כן הוא אינה שלי אבל אתה חייב לי כך וכך או אתה משכנתה בידי על כך וכך או הזקת אותי נזק שאתה חייב לשלם כך וכך יכול לטעון עד כדי דמיה מתוך שיכול לומר לקוחה היא בידי וישבע בנקיטת חפץ ויטול.

4

Similar laws apply with regard to servants. Since they can walk independently, the fact that they are in the physical possession of a person is not presumed to be a sign of ownership. Instead, if the plaintiff brings witnesses who testify that it is known that this servant belonged to the plaintiff, the defendant's word is not accepted if he claims: "You sold him to me" or "You gave him to me as a present." Instead, the servant should be returned to its owner. He must, however, take an oath that he did not sell the servant or give him away as a present.

Different rules apply if the defendant who was asserted to have seized possession of the servant brought witnesses who testified that the servant was in his possession, day after day, for three consecutive years, and that the defendant would have him serve him as servants serve their masters. Since the original owner did not raise objections throughout all these years, the defendant's word is accepted. We allow him to maintain possession after he takes a sh'vu'at hesset that he purchased the servant from the original owner or the owner gave the servant to him as a present.

These rules do not apply to a servant who is a young child and cannot walk on his legs because of his youth. He is considered as other types of movable property. We presume that he is owned by the person in whose domain he is located, and we follow the principle: When a person seeks to expropriate property from a colleague, the burden of proof is upon him.

ד

וכן העבדים שיכולין להלך אינן בחזקת זה שהן תחת ידו אלא כיון שהביא הטוען עדים שזה ידוע שהוא עבדו והלה טוען אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה אינו נאמן ויחזור העבד לבעליו וישבע הטוען שלא מכר ולא נתן, הביא זה הנטען שתפס העבד עדים שיש לזה העבד אצלו שלש שנים רצופות מיום ליום והוא משתמש בו כדרך שהעבדים משמשין את רבן הואיל ולא מיחה בו בכל אלו השנים הרי זה נאמן ומעמידין אותו בידו אחר שישבע היסת שלקחו ממנו או נתנו לו במתנה, אבל עבד קטן שאינו יכול להלך על רגליו מפני קטנותו הרי הוא כשאר המטלטלין וכל מי שיהיה ברשותו הרי הוא בחזקתו והמוציא מחבירו עליו הראיה.

5

As we explained, a plaintiff can alter his statements and offer another claim if it is plausible. To apply that concept to the issues at hand: A person issued a claim against a colleague, stating: "This garment...", "This animal...", or "This servant that is in your possession belongs to me. It was lent to you," "... it is stolen," "... I entrusted it to you," or "... I rented it to you."

The defendant claimed, "No. It is my money. I inherited it." The plaintiff then brought witnesses who testified that they know that this article, servant, or animal is known to belong to the plaintiff. The defendant then countered and replied: "Yes. It was yours, but you gave it to me..." or "... you sold it to me. I said: 'I inherited it,' not because I inherited it from my father, but that my ownership is so strong that it is as if I inherited it." The defendant's claim is accepted provided that he supports it by taking a sh'vu'at hesset.

ה

הטוען את חבירו ואמר בגד או בהמה או עבד זה שבידך שלי הוא או שאול או גזול או הפקדתיו אצלך או שכור לך, והנטען אמר לא כי אלא זה ממוני וירושתי והביא הטוען עדים שהעידו שהן יודעין שזה החפץ או העבד או הבהמה ידועה שהיא היתה לזה, חזר הנטען ואמר כן היה שלך אבל אתה נתתו לי או מכרתו לי וזה שאמרתי ירושתי לא שירשתיו מאבותי אלא שהיא שלי כאילו ירשתיו הרי זה נאמן ונשבע היסת שכבר ביארנו שיש לטוען לחזור לטעון דבר הנשמע.

6

The following laws apply when two people are contending with regard to a boat or the like, each claiming: "It belongs entirely to me." If they come to the court and one asks the court: "Take possession of it until I bring witnesses to support my claim," the court should not take possession of it.

If the court took possession of it, that person went and did not find witnesses, and returned and asked: "Leave it for us as before, and whoever will overcome the other will acquire it, as was the law before," it does not heed the request. Instead, the court does not release it from its possession until a claimant brings witnesses who support his claim, one acknowledges the truth of the other's claim, or they willingly agree to divide it after taking an oath, as we have explained.

ו

ספינה וכיוצא בה שהיו שנים נחלקין עליה זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי ובאו לבית דין ואמר אחד תפסוה עד שאביא עדים אין תופסין אותה, ואם תפסוה בית דין והלך ולא מצא עדים ואמר הניחוה בינינו וכל המתגבר יטול כשהיה דינה מקדם אין שומעין להן ואין מוציאין אותה בית דין מידן עד שיביאו עדים או עד שיודו זה לזה או יחלקו ברצונם ובשבועה כמו שביארנו.

To`en veNit`an - Chapter 11

1

Whenever landed property is known to have belonged to a person, we presume that he is the owner even though the property is now in the possession of another person.

What is implied? Reuven was using a courtyard as a person would commonly use his own property, living in it, renting it to others, building and tearing down structures. After a while, Shimon came and lodged a claim against him, saying: "The courtyard that is in your possession belongs to me. I rented it to you," or "... I lent it to you."

Reuven replied: "It was yours, but you sold it to me," or "You gave it to me as a present."

If Shimon does not bring witnesses who testify that it was known to belong to him, Reuven is required to take a sh'vu'at hesset, and he is allowed to retain possession of the courtyard. If, however, Shimon brings witnesses who testify that this field belonged to him, our presumption is that Shimon is the owner. We tell Reuven: "Bring proof that he sold it to you or gave it to you." If he does not bring proof, we force him to leave and establish Shimon as the owner. This law applies even when Reuven does not admit that the field ever belonged to Shimon, because there are witnesses who support Shimon's claim.

א

כל הקרקעות הידועות לבעליהן אע"פ שהן עתה תחת יד אחרים הרי הן בחזקת בעליהן, כיצד ראובן שהיה משתמש בחצר כדרך שהעם משתמשין בחצרותיהן, דר בה ומשכירה לאחרים ובונה וסותר, ואחר זמן בא שמעון וטען עליו ואמר לו חצר זו שתחת ידך שלי היא ושכורה היא בידך או שאולה, והשיבו ראובן שלך היתה ואתה מכרתה לי או נתתה לי במתנה, אם אין עדים לשמעון שהיתה ידועה לו נשבע ראובן היסת ויעמוד במקומו, אבל אם הביא שמעון עדים שחצר זו שלו היתה הרי היא בחזקת שמעון ואומרין לראובן הבא ראיה שמכרה לך או נתנה לך, ואם לא הביא ראיה מסלקין אותו ממנה ומחזיקין אותה לשמעון אע"פ שאין ראובן מודה לשמעון שהיא היתה שלו שהרי יש עדים לשמעון.

2

When do we require Reuven to bring proof that he acquired the field or to depart? When he did not use the property for an extended time. If, however, Reuven brings witnesses who testify that he partook of the produce of this field for three consecutive years and benefited from it in its entirety in the manner in which any person would benefit from that field, we allow Reuven to maintain possession. This applies provided that it was possible for the original owners to know that this person had taken possession of the field, and they did not lodge a protest against him. Reuven must take a sh'vu'at hesset that Shimon sold him the field or gave it to him, and then he is released of all obligation.

The rationale for this decision is that we tell Shimon: "If your claim that you did not sell or give him the property is true, why is this person using your land year after year, when you do not have a legal document stating that it was rented to him or given to him as security for a loan, and yet you have not lodged a protest against him?"

If the plaintiff responds to this by claiming that the news that the other person was using his property did not reach him because he was in a distant country, we tell him: "It is impossible that the information did not reach you in three years. And when the information reached you, you should have lodged a protest in the presence of witnesses, telling them that 'So-and-so stole property from me, and in the future I will lodge a claim against him in court.' Since you did not issue a protest, you caused yourself a loss."

Therefore, if there was a war or a disruption of travel routes between the place where Reuven was located and the place where Shimon was located, we expropriate the property from Reuven even if he benefited from its produce for ten years. We return it to Shimon, because he could say: "I did not know that this person was using my property."

ב

במה דברים אמורים שמצריכין ראובן להביא ראיה או יסתלק בשלא נשתמש בה זמן מרובה, אבל אם הביא עדים שאכל פירות קרקע שלש שנים רצופות ונהנה בכולה כדרך שנהנין כל אדם באותה קרקע, והוא שיהיה אפשר לבעלים הראשונים שידעו בזה שהחזיק ולא מיחו בו, מעמידין אותה ביד ראובן וישבע ראובן היסת שמכרה לו שמעון או נתנה לו ויפטר, מפני שאומרים לו לשמעון אם אמת אתה טוען שלא מכרת ולא נתת למה היה זה משתמש שנה אחר שנה בקרקעך ואין לך עליו לא שטר שכירות ולא שטר משכונה ולא מחית בו, טען ואמר מפני שלא הגיע אלי הדבר שהרי הייתי במדינה רחוקה אומרים אי אפשר שלא יגיע לידך הדבר בשלש שנים וכיון שהגיע לך היה לך למחות בפני עדים ותודיע אותם שפלוני גזל אותי למחר אתבענו בדין הואיל ולא מחית אתה הפסדת על עצמך, לפיכך אם היתה מלחמה ושבוש דרכים בין המקום שהיה בו ראובן ובין המקום שהיה בו שמעון אפילו אכלה ראובן עשר שנים מוציאין אותה תחת ידו וחוזרת לשמעון מפני שיכול לומר לא ידעתי שזה משתמש בקרקעי.

3

Even in a situation where there was a war and a breakdown in communication, if Reuven brought witnesses who testify that each year Shimon came and stayed in this place" for 30 days or less, we tell Shimon: "Why didn't you protest when you came? You have lost your rights."

If Shimon claims: "I was very much occupied at the business fair and I did not know that so-and-so was in my courtyard," his claim is respected. For it is possible that a person will be occupied at a business fair for 30 days. If he stayed for more than 30 days and did not protest, he loses his rights.

It appears to me that this law applies only in the villages, for the people there are very much occupied with their business fairs.

ג

הביא ראובן עדים שהיה שמעון בא בכל שנה ועומד במקום זה שלשים יום או פחות, אומרים לשמעון מפני מה לא מחית כשבאת אבדת זכותך, טען שמעון ואמר טרוד הייתי בשוק ולא ידעתי שזה בתוך חצרי הרי זו טענה, שכל שלשים יום יהיה אדם טרוד בשוק, ואם עמד יותר משלשים יום ולא מיחה אבד את זכותו, ויראה לי שהדין זה אינו אלא בכפרים שהעם טרודין בשווקים שלהן.

4

Why do we not tell Reuven: "If it is true that he sold the property to you or gave it to you as a present, why did you not take care of your deed of acquisition?" Because a person does not take care of his legal documents for his entire life, and it is an established presumption that a person will not take care of a legal document for more than three years. If by that time, he sees that no one is protesting his ownership, he will not take care of it any longer.

ד

ומפני מה אין אומרין לראובן אם אמת הדבר שמכר לך או נתן לך במתנה למה לא נזהרת בשטר שלך, מפני שאין אדם נזהר בשטרו והולך כל ימיו וחזקה שאין אדם נזהר בשטר אלא עד שלש שנים, וכיון שרואה שאין אדם ממחה בו שוב אינו נזהר.

5

If Shimon issued a protest in a distant country, why can Reuven not claim: "I did not hear that he lodged a protest against me so that I felt it necessary to safeguard my deed of acquisition"?

Because we tell him: "Your friend has a friend, and his friend has a friend. And it is an established presumption that word of the protest reached you. Hence, since you know that he lodged a protest against you within the three years, if it is true that you had a deed of acquisition and you did not safeguard it, you caused yourself a loss."

ה

הרי שמיחה שמעון במדינה רחוקה מפני מה לא יטעון ראובן ויאמר לא שמעתי שמיחה בי כדי שאזהר בשטר, מפני שאומר לו חברך יש לו חבר וחבירו יש לו חבר וחזקה שהגיע אליך הדבר וכיון שידעת שמיחה בך בתוך שלש שנים באמת היה לך שטר ולא נזהרת בו אתה הפסדת על עצמך.

6

Therefore, if Shimon lodged a protest in the presence of witnesses, but told them: "Do not utter a word about this protest," the protest is of no consequence. If, however, the witnesses said on their own volition: "We will not utter a word about this," the protest is significant. For a person will ultimately speak of a matter that he was not charged to keep private.

Similarly, if the original owner told the witnesses: "Don't tell the person who took possession of the property about my protest," or the witnesses said on their own volition: "We will not notify him," the protest is of consequence. For even though they will not notify him, they will notify others, and ultimately the information will reach him.

ו

לפיכך אם מיחה שמעון בפני עדים ואמר להם אל תוציאו דבר זה מפיכם אין זה מחאה, אבל אם אמרו העדים מעצמן אין דבר זה יוצא מפינו הרי גם זו מחאה, שהדבר שאין אדם מצווה עליו אומרו שלא בכוונה, וכן אם צוה לעדים ואמר להם אל תודיעוהו או שאמרו הן מעצמן אין אנו מודיעין אותו גם זו מחאה היא, אע"פ שאינן מודיעין אותו מודיעין הם לאחרים ודבר זה יגיע אליו.

7

What constitutes a protest? That the owner says in the presence of two witnesses: "So-and-so who is using my field is a robber. In the future, I will call him to court." Similarly, if he says: "The property is rented out to him or it was given to him as security for a loan. If he claims that I sold it to him or gave it to him as a present, I will lodge a claim against him in court." Similarly, if he makes other analogous statements, the protest is of consequence even though he did not issue it in the country where the person in possession of the land is located.

If, however, he told them merely: "So-and-so who is using my field is a robber," that is not a valid protest, for Reuven will say: "When I heard this, I said to myself: 'Maybe he was merely slandering me.' Therefore, I was not careful about keeping my deed of acquisition."

ז

כיצד המחאה אומר בפני שנים פלוני שהוא משתמש בחצרי או בשדי גזלן הוא ולעתיד אני תובע אותו בדין, וכן אם אמר להם שכורה היא בידו או משכונה, ואם יטעון עלי שמכרתי או נתתי אני תובע אותו בדין וכן כל כיוצא בזה הרי זו מחאה, אע"פ שלא מיחה במדינה זו שהחזיק בה זה, אבל אם אמר להן פלוני שמשתמש בחצרי גזלן הוא אין זו מחאה, שהרי ראובן אומר כששמעתי אמרתי שמא חרף אותי בלבד ולפיכך לא נזהרתי בשטרי.

8

A protest made in the presence of two witnesses is of consequence. They may compose a legal record of it, even if the owner does not tell them to compose it.

Once the owner issued a protest in the first year, he does not have to issue another protest each year. There must not, however, be three full years between each protest. He must, therefore, issue a protest at the end of each three-year period. If he protested, delayed for three full years and protested afterwards, the protest is of no consequence.

ח

מחאה בפני שנים מחאה וכותבין אע"פ שלא אמר להם כתובו, וכיון שמיחה בשנה ראשונה אינו צריך לחזור ולמחות בכל שנה ושנה, אבל צריך שלא יהיה בין מחאה למחאה שלש שנים גמורות, לפיכך צריך למחות בסוף כל שלש שנים, ואם מיחה ועמד שלש שנים גמורות ואחר כך מיחה אינה מחאה.

9

If Reuven brought witnesses who testify that Shimon, the owner of the field, gathered the produce of the field together and gave it to Reuven, he is allowed to retain possession of the field. This applies even if Reuven claims that Shimon sold him or gave him the field that day. The rationale is that if he did not give him or sell him the field, he would not have helped Reuven in the field and given him its produce.

ט

הביא ראובן עדים שזה שמעון בעל השדה קבץ פירות שדה זו ונתנם לי תעמוד השדה ביד ראובן ואפילו טען ששמעון מכרה לו או נתן לו היום שאילו לא מכר או נתן לא היה משמש את ראובן בשדה זו ונותן לו פירותיה.

10

If Shimon responds, claiming: "It's true; that event transpired. I sold him the rights to the field's produce and it belonged to him, but I never sold him the field itself," his word is accepted and the field should be returned to Shimon. There is, however, an exception: when Reuven partook of the produce for three years with Shimon's knowledge and Shimon did not protest against him, as explained.

י

טען שמעון ואמר אמת היה הדבר ולפירות הורדתיו ושלו היו הפירות אבל הגוף לא מכרתי נאמן וחוזר לשמעון אלא אם כן אכלה ראובן בפניו שלש שנים ולא מיחה בו כמו שביארנו.

To`en veNit`an - Chapter 12

1

The three years mentioned in the previous chapter must be from day to day. Even if one day was lacking, a claim of ownership is not established and the person in possession of the property is removed from it.

When does the above apply? With regard to landed property that produces benefit at all times - e.g., houses, courtyards, cisterns, pits, storage cavities, stores, inns, bathhouses, dovecotes, olive presses, fields that are continually irrigated and hence can be used for sowing and for planting, gardens, and orchards, and also servants who go on their own initiative, as we have explained.

Different rules apply with regard to a field that is watered only from rain and a grove of trees. The "threes years" are not calculated from day to day.

Instead, after the person in possession partakes of three harvests from one type of produce, it is considered as if three years have passed.

What is implied? There was a date grove and the person in possession harvested it three times, a grape orchard and he harvested it three times, or an olive grove and he harvested it three times, he is considered to have established a claim of ownership. This applies even if the trees were planted one after the other, and there was not enough space left between them. Although ultimately, they will dry and have to be uprooted, since the person derived benefit from them for three harvests, he has established a claim of ownership.

א

שלש שנים שאמרנו מיום ליום אפילו היו חסרים יום אחד לא החזיק ומסלקין אותו ממנה, במה דברים אמורים בקרקעות שהן עושין פירות תמיד כגון הבתים והחצרות והבורות והשיחין והמערות והחנויות והפונדקות והמרחצאות והשובכות ובתי הבדין ושדה בית השלחין שמשקין אותם תמיד וזורעין בה ונוטעין והגנות והפרדסין, וכן עבדים המהלכין כמו שבארנו, אבל שדה הבעל שהיא שותה ממי גשמים בלבד ושדה אילן אינה מיום ליום אלא כיון שאכלו שלש תבואות ממין אחד הרי אלו כשלש שנים, כיצד היתה שדה תמרים וגדר שלש גדרות או שדה ענבים ובצר שלש בצירות או שדה זיתים ומסק שלש מסיקות הרי אלו כשלש שנים והחזיק, ואפילו היו האילנות רצופין ולא היה ביניהן הרחקה כראוי שהרי סופן ליבש הואיל ואוכלן שלש תבואות החזיק.

2

If a person brings witnesses who testify that he dwelled in this courtyard for three years or rented it out to a tenant for three years, he establishes a claim of ownership.

If the owner of the courtyard claims: "Maybe you - or your tenant - did not dwell there during the day and during the night," his claim is valid. We tell the person in possession: "Bring witnesses that throughout these years, you dwelled there during the day and during the night, or depart."

Even when witnesses come and testify, saying: "The person in possession rented the field to us, and we dwelled there during the day and during the night," if the owner of the field demands: "Let them bring witnesses that they dwelled there during the day and during the night," these tenants must bring proof that they dwelled there at all times. The rationale is that the matter is dependent on them and is not dependent on the claim of the person in possession of the property that they should testify on his behalf.

ב

הביא עדים שהיה דר בחצר זו שלש שנים או ששכרה שלש שנים הרי זו חזקה, טען בעל החצר ואמר שמא לא שכן בה ביום ובלילה או שמא אלו שהשכירו להם לא שכנו בה ביום ובלילה הרי זו טענה, אומרים למחזיק או תביא עדים ששנים אלו גמורות ביום ובלילה או הסתלק, אפילו באו עדים ואמרו לנו השכיר ואנו דרנו בה ביום ובלילה וטען בעל השדה ואמר יביאו עדים שדרו בה ביום ובלילה, צריכין אלו השוכרין להביא ראיה שדרו בה תמיד, שזה הדבר תלוי בהן ואין תלוי בטענת המחזיק כדי שיעידו לו. 1

3

Different laws apply if the person in possession of the property or the witnesses were traveling salesmen who journey from village to village or the like. In such a situation, the court makes a claim on behalf of the owner at the outset. When he brings witnesses to try to substantiate his claim of ownership, the court tells him: "Bring witnesses who will testify that you manifested possession during the day and the night."

When does the above apply? With regard to courtyards, houses, and the like, in which people live during the day and the night. Different laws apply with regard to stores operated by merchants and the like, in which people dwell only during the day. In such a situation, if a person dwelled in the store for three years during the day, he establishes a claim of ownership.

ג

היה זה המחזיק או העדים שדרו בה מן הרוכלין המחזרין בעיירות וכיוצא בהן, טוענין אותו לכתחלה וכשיביא עדי חזקה אומר לו הבא עדים שהיית מחזיק בה ביום ובלילה, במה דברים אמורים בחצרות ובתים וכיוצא בהן שהן עשויות לדור בתוכן ביום ובלילה, אבל החנויות של תגרים וכיוצא כהן /בהן/ שאין דרין בהן אלא ביום כיון שדר בה שלש שנים ביום הרי זה חזקה. 2

4

The three years mentioned must be consecutive, one following the other. If a person in possession of a field sowed it one year and left it fallow the next year, and then sowed it one year and left it fallow the next year, he does not establish a claim of ownership. This applies even if he followed this pattern for many years.

If the custom of the farmers of that area was to leave fields fallow, the person is considered to have established a claim of ownership. This applies even if some of the local farmers sow their fields year after year, and some sow their fields for one year and leave them fallow the next. For the person in possession may claim: "I left it fallow only so that it will produce more in the year that I sow it."

ד

שלש שנים שאמרנו צריך שיהיו רצופות זו אחר זו, הרי שהחזיק בשדה וזרעה שנה והובירה שנה וזרעה שנה והובירה שנה, אפילו עשה כן כמה שנים לא החזיק, היה דרכן של בני אותו המקום להוביר אע"פ שמקצתן זורעין שנה אחר שנה ומקצתן זורעין שנה ומובירין שנה הרי זה החזיק שהרי הוא אומר לא הוברתי אותה אלא כדי שתעשה הרבה בשנת הזריעה.

5

When two partners maintained possession of a field for six years, one partaking of the produce in the first, third and fifth years, and the other partaking of the produce in the second, fourth and sixth years, neither is considered to have established a claim of ownership. The rationale is that the owner of the field can say: "Since I neither saw nor heard of one person maintaining possession year after year, I did not protest."

Accordingly, if these partners composed a legal document attesting to their partnership and stating that they should each utilize the field in successive years, if three years pass in which they use it, they establish a claim of ownership. The rationale is that a legal document becomes public knowledge. Hence, if the owner did not protest, he forfeited his right.

Similar laws apply if two people maintain possession of a servant and use his services year after year. Ordinarily, they do not establish a claim of ownership. If they compose a legal document concerning the servant, they do.

ה

שני שותפין שהחזיקו בשדה שש שנים האחד אכלה ראשונה ושלישית וחמישית, והשני אכלה שניה ורביעית וששית לא עלתה חזקה לאחד מהם, שהרי בעל הקרקע אומר כיון שלא ראיתי ולא שמעתי שהחזיק בה אדם אחד שנה אחר שנה מפני זה לא מחיתי, לפיכך אם כתבו אלו השותפין שטר ביניהן שישתמשו בה שנה אחר שנה כיון שעבר שלש שנים עלתה להן חזקה, שהשטר יש לו קול והואיל ולא מיחה אבד זכותו, והוא הדין לעבד שהחזיקו בו שנים ונשתמשו בו שנה אחר שנה אם כתבו שטר ביניהן הרי החזיקו.

6

The following rules apply when a person who took possession of a property derived benefit from its produce for one year and then sold it, the purchaser derived benefit from its produce for one year and then sold it, and the second purchaser derived benefit from its produce for a year. If they sold it to each other with a deed of sale, the activities of the three are combined and a claim of ownership is established, because the previous owner did not protest.

If they did not record the transaction in a deed of sale, a claim of ownership is not established, because the original owners can say: "Since one person did not maintain a presence within it for three years, there was no necessity to issue a protest."

ו

אכלה שנה זה המחזיק ומכרה ואכלה הלוקח שנה ומכר ללוקח שני ואכלה שנה, אם מכרו זה לזה בשטר שלשתן מצטרפין והרי זו חזקה מפני שלא מיחה, ואם מכרו שלא בשטר אינה חזקה שהבעלים הראשונים אומרים כיון שלא עמד בה איש אחד שלש שנים לא הוצרכתי למחות.

7

When a father derived benefit from a property for one year, and his son derived benefit for two years, or the father derived benefit for two years, and his son derived benefit for one year, a claim of ownership is established.

The same law applies if the father derived benefit for a year, the son derived benefit for a year, and the person who purchased it derived benefit for a year, provided that he purchased it with a deed of sale.

ז

אכלה האב שנה והבן שתים האב שתים והבן שנה האב שנה והבן שנה והלוקח מן הבן שנה הרי זו חזקה והוא שלקח בשטר.

8

When a person seeking to establish a claim of ownership partakes of produce from a field for one year in the presence of the father who was the owner, and two years in the presence of his son, or two years in the presence of the father and one year in the presence of the son, a claim of ownership is established.

Similarly, a claim of ownership is established when the person in possession of the field partakes of its produce for one year in the presence of the father, one year in the presence of the son, and one year in the presence of a person who purchased the field from the son. This law applies when the son sold the field together with all his fields. In such an instance, the person in possession of the field will not appreciate that it was sold, and hence will not necessarily be careful to maintain possession of his deed of acquisition beyond the three-year period. If, however, the son sold the field as a discrete entity the property is expropriated and given to the purchaser. For there can be no greater protest against the squatter's possession than this.

ח

אכלה בפני האב שהיה בעל השדה שנה ובפני בנו שתים, או בפני האב שתים ובפני הבן שנה, או בפני האב שנה ובפני בנו שנה ובפני לוקח מן הבן שנה, הרי זו חזקה, והוא שמכר הבן זו השדה בכלל שדותיו שהרי לא הכיר המחזיק שנמכרה ולפיכך לא נזהר בשטרו, אבל אם מכר הבן שדה זו בפני עצמה אין לך מחאה גדולה מזו.

9

If the person in possession left the field fallow year after year - even for many years - since he did not derive any benefit from it, he does not establish a claim of ownership.

Similarly, if he irrigated it or even irrigated it and did no more than break up large clumps of earth, since he did not benefit from its produce, he does not establish a claim of ownership.

ט

נרה שנה אחר שנה אפילו כמה שנים הואיל ולא נהנה בה אינה חזקה, וכן אם פתח בה שבילי המים ופתח ושדד בלבד הואיל ולא אכל פירות אינה חזקה.

10

If the person in possession sowed it, but did not make any profit - i.e., he sowed a kor and reaped a kor - he does not establish a claim of ownership, since he did not derive any benefit from it.

י

זרעה ולא הרויח כלום אלא זרע כור ואסף כור לא החזיק שהרי לא נהנה.

11

If he harvests the field as straw, he does not establish a claim of ownership. If in that region it was common to sow to harvest straw because straw is very expensive, he does establish a claim of ownership.

יא

אכלה שחת לא החזיק, ואם היה המקום דרכן לזרוע לשחת מפני שדמיו יקרין הרי זו חזקה.

12

If the person in possession partook of produce of a field that was orlah, grew during the Sabbatical year, or contained mixed species, he establishes a claim of ownership despite the fact that he derived benefit through transgression.

יב

אכלה ערלה שביעית וכלאים אף על פי שנהנה בעבירה הרי זו חזקה. 3

13

If the property in question was a stone or a rocky area unfit to be sown, the person in possession must benefit from the land in an appropriate manner - e.g., use it to spread out fruits to dry, as a place for an animal to pasture, or the like. If he does not derive benefit throughout all these three years in an appropriate manner, he does not establish a claim of ownership.

יג

היה המקום שהחזיק בו סלע או חלמיש שאינו ראוי לזריעה צריך ליהנות בו בדבר הראוי לה כגון שישטח בו הפירות או יעמיד בו בהמה וכיוצא בזה, ואם לא נהנה בו בכל אותן השלש שנים בדבר הראוי לו לא החזיק.

14

The following rules apply when a person would tie his animal in a specific place in a courtyard belonging to a colleague, he would raise chickens there, he would place an oven, a range or a mill there, or he would place his fertilizer there. Whether or not he erects a barrier there, if he uses the property for these purposes during the day and the night and claims that the owner of the courtyard sold or gave him that place, he establishes a claim of ownership.

יד

היה מעמיד בהמה במקום מסויים מחצר חבירו או שהיה מגדל שם תרנגולין או מעמיד שם תנור וכירים וריחים, או שנתן שם זבלו, בין שהעמיד שם מחיצה בין שלא העמיד, אם נשתמש בדברים אלו וכיוצא בהן שלש שנים ביום ובלילה וטען על בעל החצר ואמר אתה נתת לי מקום זה או מכרתו לי הרי זו חזקה.

15

The following rules apply when a field is surrounded by a fence and a person took possession of it and sowed crops outside the fence, deriving benefit from the portion that is not protected. Even though he derives benefit year after year, he does not establish a claim of ownership. The rationale is that the owner can claim: "Since we saw that he was sowing crops in a place that was unprotected, we said: 'Whatever he sowed, the beasts of the field will eat. Therefore, we did not protest.'" This law also applies to anyone who sows crops in a place that is not protected and the crops are accessible to animals and other people.

טו

שדה שהיא מוקפת גדר ובא זה שהחזיק בה וזרע חוץ לגדר ונהנה בכל מקום שאינו שמור, אע"פ שאכלו שנה אחר שנה לא עלתה לו חזקה, שהבעלים טוענין ואומרין כיון שראינו שזורע במקום מופקר אמרנו כל מה שזרע חית השדה תאכלנו ולפיכך לא מחיתי, והוא הדין לכל הזורע מקום שאינו שמור אלא רגל חיה ויד כל אדם מצויין בו.

16

When the person in possession derives benefit from the entire property with the exception of one portion fit to sow a quarter of a kav of grain, he establishes a claim of ownership over the entire field, with the exception of the portion from which he did not benefit. Even if that was a rocky portion in the midst of the field, since he did not use it in a way appropriate for it, he does not establish a claim of ownership over it.

טז

אכלה כולה חוץ מבית רובע החזיק בכולה חוץ מאותו בית רובע שלא נהנה בו, אפילו היה חלמיש בתוך השדה הואיל ולא נשתמש בו כראוי לו אין לזה בו חזקה.

17

The following rules apply when one person took possession of trees and derived benefit from their produce, and another took possession of the land, sowed crops there, and derived benefit from them, and each of them claims that the entire property belongs to him, because he purchased it from the owner. The person in possession of the trees is given the trees and the land necessary to tend to them - i.e., the space in which a person picking fruit can stand together with his basket for each tree. The person in possession of the land receives the remainder of the land.

יז

החזיק אחד באילנות ואכל פירותיהן ואחד החזיק בקרקע וזרעה ואכל פירותיה וכל אחד משניהם טוען שהכל שלי ואני לקחתיו, זה שהחזיק באילנות ואכלן שלש שנים יש לו האילנות וקרקע שצריכין לו והוא כמלא האורה וסלו חוצה לכל אילן ואילן, וזה שהחזיק בקרקע יש לו שאר הקרקע.

18

Similarly, when a person benefits from all the produce of a tree for three years and then issues a claim against the owner of the tree: "You sold me this tree and its land," he is granted an amount of land equivalent to the thickness of the tree until the depths of the earth.

יח

וכן האוכל כל פירות אילן שלש שנים וטען על בעל האילן אתה מכרת לי אילן זה וקרקעו הרי זה יש לו קרקע כעובי האילן עד התהום.

19

The following laws apply when there are 30 trees within a tree grove large enough to sow three se'ah of grain. If a person in possession benefited from ten trees in the first year, ten in the second year, and ten in the third, he establishes his possession over the entire grove.

The above applies when the ten trees from which he benefited were spread through the entire area of the field, and the other trees did not produce any fruit. If, however, the other trees produced fruit and he did not partake of it, he establishes a claim of ownership only on the produce from which he partook.

יט

שדה אילן שהיו בו שלשים אילנות בתוך בית שלש סאין ואכל עשרה בשנה ראשונה ועשרה בשנה שניה ועשרה בשנה שלישית הוחזק בכל, והוא שהיו עשרה שאכל מפוזרות בכל בית השלש סאין ולא הוציאו שאר האילנות פירות, אבל אם הוציאו שאר האילנות פירות ולא אכלן לא הוחזק אלא במה שאכל.

20

When does the above apply? When he benefited from some of the fruit and the people reaped the remainder of the fruit. If, however, he left the fruit on the trees and benefited from the fruit from several portions throughout the entire grove, he establishes a claim of ownership concerning the entire field, even though he did not collect all its produce.

כ

במה דברים אמורים בשאכל הוא מקצת הפירות ובזזו העם שאר הפירות, אבל אם מניח פירותיהן עליהן הואיל ואכל אילן מכאן ואילן מכאן מכל השדה החזיק בכל השדה אע"פ שלא אסף כל פירותיה. 4

Footnotes
1.

אפילו באו עדים וכו' עד כדי שיעידו לו. א"א ונתננו לו השכר עכ"ל.

2.

בד"א בחצרות וכו' עד הרי זה חזקה. א"א אין דרך הגמרא כן דלרבויי מפוזרות קאמר ולא לרבויי מקוטעות עכ"ל.

3.

אכלה ערלה שביעית וכו' עד הרי זו חזקה. א"א שבוש הוא ולא אמרו אלא שאכילת עצים שמה אכילה הואיל וליכא פירי אחריני עכ"ל.

4.

בד"א בשאכל וכו' עד אע"פ שלא אסף כל פירותיה. א"א דעת אחרת היה לו כי ראה בגמ' והוא דבזו בזויי וסבר כי הוא לשון בזה ושלל וטעה כי הוא כמו בזעיה בזועי והוא לשון פזור שאכל שלשה מכאן ושלשה מכאן ומכאן הוציאו המפרשים זה הפזור שכתב הוא עכ"ל.

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here. The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah