The following rules apply when two groups of witnesses contradict each other. If one witness from one group came together with one witness from the other group and they both delivered testimony concerning another matter, the testimony is of no consequence. For certainly one of them lied, but we do not know which one.

If one of these groups comes alone and gives testimony and the other group comes alone and gives testimony regarding another matter, we accept the testimony of both groups individually.


שתי כתי עדים המכחישות זו את זו שבא עד אחד מכת זו ועד אחד מכת זו והעידו בעדות אחרת אין כאן עדות שהרי בודאי אחד מהן שקר ואין ידוע מי הוא משניהן באה כת זו בפני עצמה והעידה עדות ובאה כת זו והעידה עדות אחרת בפני עצמה מקבלין כל אחת מהן בפני עצמה:


Reuven produced two promissory notes against Shimon: one for a maneh and one for 200 zuz. Shimon denied being obligated for either of the promissory notes. The witnesses to one of the promissory notes were one of the groups whose testimonies contradicted each other and the witnesses to the other were the second group. Shimon is required to pay only a maneh, for the bearer of the promissory note has the position of lesser strength. He must take an oath concerning the remainder.

It appears to me that he must take this oath concerning the remainder while holding a sacred article, as is required of a person who admits a portion of the claim lodged against him. For there are two acceptable witnesses who testify concerning a portion of the money which he denied owing entirely. And the statements of his own mouth should not have greater legal power than the testimony of witnesses as we explained.


ראובן שהוציא על שמעון שני שטרות אחד במנה ואחד במאתים וכפר שמעון בשני השטרות ועדי שטר זה כת אחת מאותן השנים שהכחישו זו את זו ועדי השטר השני הכת השניה הרי שמעון משלם מנה שיד בעל השטר על התחתונה וישבע על השאר יראה לי ששבועה זו שישבע על השאר בנקיטת חפץ כדין מודה במקצת שהרי עליו שני עדים כשרים מעידין במקצת הממון שכפר בכולו ולא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים כמו שבארנו:


Reuven sued Levi, producing a promissory note signed by one of these groups of witnesses. Shimon also sued Levi and produced a promissory note signed by the other group. Although Levi denies both debts, both Reuven and Shimon are given the option of taking an oath and collecting what they claim. The rationale is that certainly one of them has a viable claim against him. The oath required is a Rabbinic institution as is required of a storekeeper who takes an oath to collect a claim supported by his ledger.


הוציא ראובן שטר על לוי ועדיו כת אחת משתיהן והוציא שמעון שטר שני על לוי ועדיו הכת השניה ולוי כופר בשניהן הרי ראובן נשבע ונוטל ושמעון נשבע ונוטל שבודאי אחד מהן יש לו אצלו ושבועה זו בתקנת חכמים כדין חנוני על פנקסו:


Reuven sued Shimon producing a promissory note signed by one of these groups of witnesses and sued Levi, producing a promissory note signed by the other group. If both defendants deny the debts, we follow the principle: 'A person who seeks to expropriate money from a colleague must prove his claim.' Since Reuven cannot validate either of these legal documents, both the promissory notes are like shards. Both of the defendants are required to take merely a sh'vuat heset and they are released of obligation.

When does the above apply? When the two groups of witnesses come to testify at the same time. Otherwise, whenever a person produces a legal document containing testimony of one of these two groups, he may expropriate property based upon it. Afterwards, if either he or another person produce a legal document with testimony from the other group, it can be used to expropriate property whether from the first borrower or from any other person. The rationale is that it is as if each of the two groups came alone and testified.


הוציא ראובן שטר על שמעון ועדיו כת אחת מהן והוציא שטר שני על לוי ועדיו הכת השניה וכל אחד מהן כופר בו המוציא מחבירו עליו הראיה הואיל ואין ראובן יכול לקיים אחד משני שטרות הרי כל שטר מהן כחרס ושני הנטענין נשבעין היסת ונפטרין במה דברים אמורים כשבאו שתי הכתות להעיד כאחת אבל כל המוציא שטר שיש בו עדות כת אחת משתיהן הרי זה גובה בו ואם הוציא אח"כ בין הוא בין אחר שטר שיש בו עדות הכת השניה הרי זה גובה בו בין ממלוה הראשון בין מאחר שהרי כל כת משתיהן באה בפני עצמה והעידה:


The following rules apply when a person brings witnesses, their testimony is investigated, they were disqualified through hazamah, and then he brought other witnesses concerning the same claim and they were also disqualified through hazamah. Even if he brings 100 groups who are disqualified, if afterwards, he brings other witnesses regarding that same claim and the testimony of these witnesses is found to be accurate, the case is adjudicated on this basis. Even though the plaintiff can be presumed to bring lying witnesses, we do not operate under the presumption that these witnesses are lying.

When, by contrast, there is a legal document concerning which a protest has been sustained, i.e., two witnesses came and said that the plaintiff told them to forge this legal document, we never use that legal document to expropriate property even if the authenticity of the signatures of the witnesses is validated.

It appears to me that if the witnesses to the legal document came and testified concerning their signature, the legal document may be used to expropriate money.


מי שהביא עדים ונחקרה עדותן והוזמו וחזר והביא עדים אחרים באותה הטענה עצמה והוזמו אפילו מאה כת ואחר כך הביא עדים אחרים באותה הטענה עצמה ונמצאת עדות אלו האחרונים מכוונת דנין על פיהן שאף על פי שהוחזק זה שטען טענה זו להביא עדים שקרנים הרי לא הוחזקו אלו העדים האחרונים שהן משקרין אבל שטר שקרא עליו ערער והוא שיבאו שנים ויאמרו ממנו שאל לזייף לו שטר זה אף על פי שנתקיים השטר מחותמיו אין גובין בו לעולם ויראה לי שאם באו עדי השטר והעידו הן בעצמן על כתב ידן גובין בו: