Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Malveh veLoveh - Chapter 25, Malveh veLoveh - Chapter 26, Malveh veLoveh - Chapter 27

Video & Audio Classes
Show content in:

Malveh veLoveh - Chapter 25

1

The following law applies when a person gives a loan to a colleague and afterwards, a third party says: "I will act as a guarantor," the lender sues the borrower and a third party says: "Let him go. I will act as a guarantor, or the lender was strangling the borrower in the market place and a third party says: "Let him go. I will act as a guarantor." The guarantor is not obligated at all. Even if the prospective guarantor says in the presence of a court: "I will guarantee the money," he is not liable.

If, however, he formalizes his commitment to guarantee the money with a kinyan, he becomes obligated in all the above situations. This applies whether the kinyan was made in the presence of the court, or together with the lender alone.

א

המלוה את חבירו ואחר שהלוהו אמר לו אחד אני ערב, או שתבע את הלוה בדין ואמר לו אחר הנח ואני ערב, או שהיה חונק את חבירו בשוק ליתן לו ואמר לו הנח ואני ערב אין הערב חייב כלום, ואפילו אמר אני ערב בפני ב"ד, אבל אם קנו מידו שהוא ערב ממון זה כל אלו הפנים בין בפני ב"ד בין בינו לבין המלוה נשתעבד.

2

If, however, the guarantor told the lender when the money was being given: "Lend him, and I will be the guarantor," he becomes responsible. In such a situation, a kinyan is not necessary.

Similarly, if a court appointed him a guarantor, he becomes liable even though he did not affirm his commitment with a kinyan. For example, the court desired to expropriate property from the borrower, and this person told them: "Let him be. I will guarantee the debt for you." Since he receives satisfaction from being trusted by the court, he accepts a binding commitment upon himself.

ב

אמר לו בשעת מתן מעות הלוהו ואני ערב נשתעבד הערב ואינו צריך קנין, וכן אם ב"ד עשו אותו ערב נשתעבד אע"פ שלא קנו מידו, כגון שהיו ב"ד רוצין לגבות מן הלוה ואמר להם הניחוהו ואני ערב לכם הואיל ויש לו הנאה שהאמינוהו ב"ד באותה הנייה שעבד עצמו.

3

When a person lends money to a colleague because of the commitment of a guarantor, although though the guarantor becomes responsible to the lender, the lender should not demand payment from the guarantor first. Instead, he should demand payment from the borrower first. If he does not pay him, he should return to the guarantor and collect payment from him. When does the above apply? When the borrower does not own property. If, however, the borrower does own property. He should not collect the debt from the guarantor at all. Instead, he should collect from the borrower."

If, however, the borrower is a man of force, and the court cannot expropriate money from him, or he refuses to come to the court, the lender may collect payment from the guarantor first. Afterwards, the guarantor will make a reckoning with the borrower. If the guarantor can extract payment from him, he should. If that is not possible, the court should place the borrower under a ban of ostracism until he repays the guarantor.

ג

המלוה את חבירו ע"י ערב אע"פ שהערב משתעבד למלוה לא יתבע את הערב תחלה אלא תובע את הלוה תחלה אם לא נתן לו חוזר אצל הערב ונפרע ממנו, בד"א בשאין נכסים ללוה, אבל אם יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב כלל אלא מן הלוה, היה הלוה אלם ואין ב"ד יכולין להוציא מידו או שלא בא לדין ה"ז נפרע מן הערב תחלה ואח"כ יעשה הערב דין עם הלוה אם יכול להוציאו מידו יוציא או ישמתוהו ב"ד עד שיתן לו.

4

Although the lender makes a stipulation with the guarantor and tells him: "I am giving the loan on the condition that I can collect the debt from whomever I desire," if the borrower possesses property, he should not collect the debt from the guarantor.

If he stipulated, "I am giving the loan on the condition that I can collect the debt from whomever I desire first," or the guarantor was a kablan, the lender may demand payment from this guarantor or this kablan first. He may collect payment from them although the borrower possesses property.

ד

התנה המלוה על הערב ואמר לו על מנת שאפרע ממי שאצרה אם יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב, אמר על מנת שאפרע ממי שארצה תחלה או שהיה קבלן הרי זה יתבע את הערב הזה או את הקבלן תחלה ויפרע מהן אף על פי שיש נכסים ללוה. 1

5

Who is considered to be an ordinary guarantor and who is considered to be a kablan? If a person says: "Give him the loan and I will give you," he is considered to be a kablan. The lender has the option of seeking repayment from him, even though he did not explicitly stipulate: "On the condition that I can collect the debt from whomever I desire first."

If, however, he tells him: "Lend him and I will act as a guarantor," "Lend him and I will pay," "Lend him and I am obligated," "Lend him and I will give," "Lend him and I will act as a kablan" "Give him and I will act as a kablan" "Give him and I will pay," "Give him and I am obligated," or "Give him and I will serve as a guarantor" - all of these are statements that cause him to be considered a guarantor. The lender may not demand payment from him first. Nor may he collect payment from him in a situation where the lender possesses property unless he stipulates: "On the condition that I can collect... from whomever I desire first"

ה

איזהו ערב ואיזהו קבלן אמר לו תן לו ואני נותן לך זהו קבלן שיש למלוה להפרע ממנו תחלה אע"פ שלא פירש ולא אמר על מנת שאפרע ממי שארצה, אבל אם אמר לו הלוהו ואני ערב הלוהו ואני פורע הלוהו ואני חייב הלוהו ואני נותן הלוהו ואני קבלן, תן לו ואני קבלן תן לו ואני פורע תן לו ואני חייב תן לו ואני ערב, כולן לשון ערבנות הן ואינו תובעו תחלה ולא נפרע ממנו במקום שיש נכסים ללוה עד שיפרש ויאמר ממי שארצה אפרע. 2

6

When a person guarantees a woman's ketubah he is not obligated to pay, even if he affirmed his commitment with a kinyan. The rationale is that he performed a mitzvah and did not cause her a financial loss. If a father guarantees his son's ketubah and affirms his commitment with a kinyan, the obligation is established. A person who becomes a kablan for a ketubah is liable.

ו

ערב של כתובה אע"פ שקנו מידו פטור מלשלם שהרי מצוה עשה ולא חסר ממון, ואם היה האב ערב לכתובת בנו וקנו מידו חייב, וקבלן של כתובה חייב. 3

7

The following rules apply when Reuven sells Shimon a field and Levi accepts financial responsibility for it. Levi is not considered responsible, for this is an asmachta. If he affirmed with a kinyan his commitment to pay the money involved in this sale whenever demanded to do so by Shimon, he is obligated to do so. My masters ruled in this manner.

ז

ראובן שמכר לשמעון שדה ובא לוי וקיבל אחריות עליו לא נשתעבד לוי שזו אסמכתא היא, ואם קנו מידו שהוא ערב לשלם דמי מכר זה כל עת שירצה שיתבענו לשמעון הרי זה חייב וכזה הורו רבותי. 4

8

Similarly, if a guarantor or a kablan make a conditional commitment, they do not become obligated even if the commitment is affirmed by a kinyan. The rationale is that this is an asmachta.

What is implied? For example, the guarantor told him: "Give him the loan and I will give you if this-and-this will take place," or "... if it will not take place." The rationale is that whenever a person undertakes an obligation for which he is personally not liable and makes it dependent on a condition: "if this takes place," or "if this does not take place," he never makes a wholehearted commitment or kinyan. Therefore, he does not become liable.

ח

וכן הערב או הקבלן שחייבו עצמן על תנאי אע"פ שקנו מידו לא נשתעבד מפני שהוא אסמכתא, כיצד כגון שאמר לו תן לו ואני אתן לך אם יהיה כך וכך או אם לא יהיה, שכל התולה שיעבוד שאינו חייב בו באם יהיה ואם לא יהיה לא גמר והקנה קנין שלם ולפיכך לא נשתעבד.

9

When two people take out loans from the same person and record their debts in the same promissory note or together purchase a single article, they are considered as having guaranteed the other person's commitment even though they do not explicitly agree to do so. The same law applies when one of a group of partners undertakes a loan or makes a purchase for the partnership.

ט

שנים שלוו בשטר אחד או שלקחו מקח אחד, וכן השותפין שלוה אחד מהן או לקח בשותפות הרי הן ערבאין זה לזה אע"פ שלא פירש.

10

When two people both commit themselves to guarantee a debt taken on by one person, when the lender comes to collect payment from the guarantor, he may collect from either one of them, as he desires. If, however, one of them does not possess the entire amount of the debt, the lender may demand payment of the remainder from the other guarantor.

י

שנים שערבו לאחד כשיבוא המלוה ליפרע מן הערב יפרע מאי זה מהן שירצה, ואם לא היה לאחד כדי החוב חוזר ותובע השני בשאר החוב. 5

11

If one person guarantees the debts of two different individuals, when a lender comes to collect payment he should tell the guarantor which of the two debts he is paying so that the guarantor will be able to seek reimbursement from the debtor.

יא

ואחד שערב לשנים כשיפרע למלוה יודיעו על חוב איזה משניהם פורע כדי שיחזור עליו.

12

When a person tells a colleague: "Guarantee a debt for so-and-so for this-and-this amount and I will guarantee the sum to you," it is as if he tells him: "Lendhim the money and I will guarantee the debt." Just as the guarantor becomes obligated to the lender, the second guarantor becomes obligated to the first guarantor. The same laws that govern the relationship between the guarantor and the lender govern the relationship between the first guarantor and the second guarantor.

יב

האומר לחבירו ערוב לפלוני כך וכך ואני ערב לך הרי זה כמי שאמר לו הלוהו ואני ערב, וכשם שנשתעבד הערב למלוה כך נשתעבד ערב לערב ראשון, ודין הערב עם המלוה ודין ערב ראשון עם השני דין אחד הוא.

13

The following opinions were stated with regard to a person who did not limit the extent of the commitment he made to serve as a guarantor. For example, he told the lender: "Give him whatever you give him, I will guarantee it," "Sell to him, and I will guarantee it," or "Lend him, and I will guarantee it."

There are Geonim who rule that even if the other person sells 10,000 zuz worth of merchandise or lends 100,000 zuz to the person named, the guarantor becomes responsible for the entire amount. It appears to me, by contrast, that the guarantor is not liable at all. Since he does not know for what he undertook the liability, he did not make a serious commitment and did not obligate himself. These are words of reason that a person of understanding will appreciate.

יג

מי שלא פירש קצב הדבר שערב כגון שאמר לו כל מה שתתן תן לו ואני ערב או מכור לו ואני ערב או הלוהו ואני ערב יש מן הגאונים שהורה אפילו מכר לו בעשרת אלפים או הלוה מאה אלף נשתעבד הערב בכל, ויראה לי שאין זה הערב חייב כלום שכיון שאינו יודע הדבר ששיעבד עצמו בו לא סמכה דעתו ולא שיעבד עצמו ודברים של טעם הם למבין. 6

14

When a person tells a colleague: "Lend him. I will guarantee the borrower's physical person," he did not make a commitment with regard to the money itself. What he meant was: Whenever you want, I will bring him to you.

Similar principles apply when, after the lender makes the loan and demands payment, a person says: "Let him go. Whenever you lodge a claim against him, I will bring him to you." If he affirms his commitment with a kinyan, there are Geonim who rule that if the guarantor does not bring the borrower to the court, the guarantor is obligated to pay. There are, however, others who rule that even if he made a stipulation saying: "If I do not bring him, or if he dies or he flees, I will be obligated to pay," the guarantor does not become liable, for this is an asmachta. I favor this understanding.

יד

מי שאמר לחבירו הלוהו ואני ערב לגופו של לוה זה לא ערב לעצמו של ממון אלא כל זמן שתרצה אביאנו לך, וכן אם אמר לו אחר שהלוהו ותבעו הניחהו כל זמן שתתבענו אביאנו לך וקנו מידו על זה אם לא יביא זה הלוה יש מן הגאונים שהורה שהוא חייב לשלם, ויש מי שהורה שאפילו התנה ואמר אם לא אביאנו או שמת או שברח אהיה חייב לשלם הרי זו אסמכתא ולא נשתעבד ולזה דעתי נוטה. 7

Footnotes
1.

התנה המלוה עם הערב וכו' עד שיש נכסים ללוה. א"א שבוש הוא שאע"פ שאמר על מנת שאפרע ממי שארצה תחלה אם יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב עכ"ל.

2.

אבל אם אמר לו הלוהו ואני וכו' עד ממי שארצה אפרע. א"א אף זה שבוש עכ"ל.

3.

ערב של כתובה וכו' עד וקבלן של כתובה חייב. א"א כי האב אע"פ שלא קנו מידו עכ"ל.

4.

ראובן שמכר לשמעון וכו' עד וכזה הורו רבותי. א"א שבוש הוא זה שאם אמר בשעת מתן מעות משתעבד ואין בערבות משום אסמכתא עכ"ל.

5.

שנים שערבו לאחד עד בשאר החוב. א"א אינו מחוור אלא לפי המנהג ולמדין מן העכו"ם לישראל עכ"ל.

6.

מי שלא פירש וכו' עד ודברים של טעם וכו'. א"א וא"כ לא ברב ולא במעט אלא כדי שהדעת מגעת לשם שהוא רגיל ואמיד נשתעבד עכ"ל.

7.

מי שאמר לחבירו הלוהו ואני ערב לגופו של וכו' עד ולזה דעתי נוטה. א"א דל אסמכתא מהכא שהרי סלקו אותה בגמרא אלא אם אמר בשעת מתן מעות הלוהו ואני ערב לך להביא בידך את גופו ואם לא אוכל להשיבו אשלם לית דין ולית דיין שהוא חייב לשלם ואם לא אמר לו כך למה יתחייב ממון אלא י"ל שיבא גוף תחת גוף עד שיתפשר עמו עכ"ל.

Malveh veLoveh - Chapter 26

1

The following law applies when a person gives a loan to a colleague that is supported by a promissory note. After the witnesses signed the promissory note, the guarantor came and made a guarantee for the borrower's debt. Although his commitment was affirmed with a kinyan and thus he become obligated to pay, as explained, when the lender comes to expropriate payment from the property of this guarantor, he may not expropriate property that has already been sold.

Different rules apply if the guarantor was mentioned in the promissory note itself before the signature of the witnesses. If they wrote: "So-and-so is the guarantor," the lender may not expropriate property that has already been sold, because the guarantor's name is not associated together with that of the borrower with regard to the loan. If, however, the promissory note states: "So-and-so borrowed such-and-such an amount from so-and-so and so-and-so guaranteed the loan, the guarantor affirmed his commitment with a kinyan, and then the witnesses signed the promissory note," the lender may expropriate property that has already been sold. The rationale is that the guarantor's name is associated together with that of the borrower in the promissory note.

א

המלוה את חבירו בשטר ואחר שהעידו העדים בשטר בא ערב וערב את הלוה אע"פ שקנו מידו ונשתעבד לשלם כמו שביארנו כשיבא המלוה להפרע מנכסי הערב הזה אינו טורף מנכסים משועבדים, היה הערב בגופו של שטר קודם חתימת העדים אם כתבו פלוני ערב שהרי אינו מעורב עם הלוה במלוה אינו גובה ממנו מן המשועבדים אבל אם כתוב בשטר פלוני לוה מפלוני כך וכך ופלוני ערב שהרי ערבו לוה עם ערב בשטר וקנו מידו של ערב ואח"כ חתמו עדים בשטר ה"ז נפרע מנכסי ערב המשועבדים.

2

When a lender demands payment from the borrower and discovers that he does not have property, he may not expropriate payment from the guarantor until 30 days after the guarantor became obligated to pay. The legal power of the guarantor should not be less than that of the borrower himself. The halachic authorities ruled in this manner. If, however, the lender made a stipulation with the guarantor about this matter, that stipulation is followed."

ב

מלוה שתבע את הלוה ולא מצא לו נכסים אינו יכול להפרע מן הערב עד אחר שלשים יום מיום שנתחייב הערב לשלם לא יהיה כח זה פחות מן הלוה עצמו וכזה הורו המורים, ואם התנה עמו הכל לפי התנאי.

3

When a lender comes to demand payment from a borrower, the borrower cannot turn away the lender, telling him: "Go to the kablan, because you have the right to demand payment from him first." Instead, the lender may demand payment from anyone he desires first. If, however, the kablan took the money from the lender and gave it to the borrower, the lender has nothing to do with the borrower. If the borrower was in another country and the lender cannot notify him -or the borrower died and left heirs below the age of majority, whose property the court cannot attach - the lender may demand payment from the guarantor first, because the borrower is not at hand.

ג

מלוה שבא לתבוע את הלוה ולא מצא לו נכסים אינו יכול לדחותו ולומר לך אצל הקבלן הרי יש לך לתבוע אותו תחלה אלא תובע כל מי שרצה תחלה, ואם נשא הקבלן המעות מיד המלוה ונתנו ביד הלוה אין למלוה ביד הלוה כלום, היה הלוה במדינה אחרת שאינו יכול להודיעו ולא לילך אליו או שמת הלוה והניח יתומים קטנים שאין ב"ד נזקקין לנכסיהן ה"ז תובע את הערב תחלה שהרי אין הלוה מצוי.

4

When a lender demands payment from the borrower and discovers that he has become impoverished, he may not demand payment from the guarantor until the borrower takes an oath that he is bankrupt, as ordained by the later sages. The rationale is that we fear that the borrower and the lender might be trying to obtain the guarantor's property through deception.

ד

מלוה שתבע את הלוה ומצאו שהוא עני אינו יכול להפרע מן הערב עד שישבע הלוה בתקנת אחרונים שאין לו כלום שמא יעשו קנוניא על נכסיו של ערב.

5

The following law applies when a person has guaranteed a colleague with regard to a loan supported by a verbal commitment alone, the lender comes to demand payment from the guarantor, and the borrower is overseas. The guarantor may tell the lender: "Bring proof that the borrower did not repay you and I will pay you."

ה

מי שהיה ערב לחבירו במלוה על פה ובא המלוה לתבוע את הערב והרי הלוה במדינת הים, אומר לו הערב הבא ראיה שלא פרעך הלוה ואני אשלם לך.

6

When a guarantor takes the initiative and pays the debt to the creditor, he may come back and collect from the borrower everything that he paid on his account, even though the loan was supported by a verbal commitment alone or was not observed by witnesses.

When does the above apply? When, at the time the guarantor made his commitment, the borrower told him: "Become my guarantor and pay." When, however, he acted independently and became a guarantor or a kablan, or the borrower told him: "Guarantee the debt for me," but did not give him the authority to pay the debt, if he pays the debt, the borrower is not obligated to pay him anything. Similarly, if a person pays a promissory note of a colleague without that colleague's knowledge, even if it is a debt for which security was taken, the borrower is not obligated to pay him anything. Instead, he may take his security without paying anything; the other person forfeits his money. The rationale is that perhaps the borrower would have been able to appease the lender and have him waive the debt.

The following rules apply when the borrower dies, and the guarantor takes the initiative and pays the debt before he notifies the heirs. If it is known to us that the borrower did not pay the promissory note before he died - e.g., he admitted the debt on his deathbed, he was placed under a band of ostracism for failing to pay, and he died under that ban, or the due date of the loan did not arrive - he may collect from the heirs everything that he paid.

When the lender was a gentile, the heirs are not obligated to pay the guarantor. The rationale is that their parent might have given the guarantor the entire debt for which he was responsible. For a gentile demands payment from the guarantor first; for this reason the guarantor paid the gentile voluntarily before he notified the orphans. If, however, he notifies them that the gentile is demanding payment from him and that he is paying, the heirs are obligated to pay.

ו

ערב שקידם ונתן לבעל חוב את חובו הרי זה חוזר וגובה מן הלוה כל מה שפרע על ידו אף על פי שהיתה מלוה על פה או בלא עדים כלל, בד"א כשאמר לו הלוה בעת שנעשה לו ערב ערבני ושלם, אבל אם עמד ברשות עצמו ונעשה לו ערב או קבלן או שאמר לו הלוה ערבני ולא הרשהו שיתן ויפרע החוב אין הלוה חייב לשלם לו כלום, וכן הפורע שטר חובו של חבירו שלא מדעתו אפילו היה החוב על המשכון אין הלוה חייב כלום ונוטל משכונו בחנם והרי אבד זה הנותן את מעותיו שמא היה הלוה מפייס את המלוה ומוחל לו, מת הלוה וקידם הערב ופרע החוב קודם שיודיע את היורשים אם נודע לנו שלא פרע הלוה שטר חובו קודם שימות כגון שהודה בו קודם או שנדוהו ומת בנדויו או שלא הגיע זמן המלוה להגבות ה"ז חוזר וגובה מן היורשין כל מה שפרע, היה המלוה עכו"ם אין היורשין חייבין לשלם שמא אביהן נתן ליד הערב כל החוב שהיה עליו מפני שהעכו"ם תובע את הערב תחילה ולפיכך פרע זה מדעתו קודם שיודיע היתומים, אבל אם הודיען שהעכו"ם תובע אותו והרי הוא נותן חייבין לשלם. 1

7

Whenever a guarantor comes to collect what he paid - whether he comes to collect from the borrower's heirs or from the borrower himself - he must bring proof that he paid the debt. The guarantor's possession of the promissory note is not considered proof. For perhaps the promissory note fell from the lender's hand, and the guarantor did not pay him at all.

ז

כל ערב שבא ליטול מה שפרע בין שבא להפרע מיורשי לוה בין מלוה עצמו ה"ז צריך להביא ראיה שפרע ואין מציאת שטר החוב שעליו ביד הערב ראיה שמא נפל השטר מיד המלוה ולא פרע זה כלום.

8

In all the claims to be mentioned, and in all similar situations, we follow the principle: When a person who seeks to expropriate property from a colleague, the burden of proof is upon him:

a) a person tells a colleague, "You agreed to serve as a guarantor for me," and the alleged guarantor denies accepting the obligation ;

b) the guarantor tells the borrower: "You gave me the license to act as a guarantor for you and to pay," and the borrower tells him: "You acted as a guarantor on your own initiative," or "You were not a guarantor at all";

c) the guarantor said: "I paid the debt in your presence," and the borrower said: "You did not"; or he told him: "I have already given you what you paid"; or

d) the lender told the guarantor: "You guaranteed 200," and the guarantor said: "I guaranteed only a maneh."

Alternatively, the defendant should take a sh'vuat hessefi or a Scriptural oath if he agreed to a portion of the claim, as is the law with regard to all financial claims.

ח

האומר לחבירו ערבת לי והוא אומר לא ערבתי, או שאמר הערב ללוה אתה הרשיתני לערוב אותך וליתן והוא אומר מדעתך ערבת או לא ערבת כלל, או שאמר הערב פרעתי המלוה בפניך והלה אומר לא פרעת, או שאמר לו כן פרעת ונתתי לך מה שפרעת, או שאמר המלוה ערבת לי מאתים והוא אומר לא ערבתי אלא מנה, מכל אלו הטענות וכיוצא בהן המוציא מחבירו עליו הראיה, או ישבע הנתבע שבועת היסת או שבועת התורה אם הודה במקצת כשאר כל טענת הממון.

9

The following principles apply when a servant or a married woman borrows money or guarantees the debts of others and is obligated to pay: When the servant is freed and the woman is divorced or widowed, they must pay.

ט

עבד או אשת איש שלוו או שערבו את אחרים ונתחייבו לשלם, כשישתחרר העבד ותתגרש האשה או תתאלמן ישלמו.

10

If a minor borrows, he is obligated to pay when he attains majority. We do not, however, write a promissory note against him. Instead, even though it was affirmed with a kinyan, the loan has the status of a loan supported by a verbal commitment alone. The rationale is that a kinyan undertaken by a minor is of no substance.

י

קטן שלוה חייב לשלם כשיגדיל ואין כותבין עליו שטר אלא הרי היא מלוה על פה אע"פ שקנו מידו שאין קנין מיד הקטן כלום.

11

In a situation where a minor guaranteed others, the Geonim ruled that he is not liable to pay even after he attains majority. The person who lent his money because of a minor's word forfeits it. The rationale is that a minor does not have the intellectual responsibility to obligate himself in a matter in which he is not liable - not through becoming a guarantor, nor through other similar means. This is a ruling of truth and it is fitting to rule in this manner.

יא

קטן שערב את אחרים הורו הגאונים שאינו חייב לשלם כלום אף כשיגדיל וזה שנתן את מעותיו על פי הקטן אבד את מעותיו שאין לקטן דעת כדי לשעבד עצמו בדבר שאינו חייב בו ולא בערבנות ולא בכל כיוצא בזה ודין אמת הוא וכן ראוי לדון.

12

When a woman takes a loan that is supported by a promissory note or undertakes a commitment as a guarantor of a promissory note and then marries, she is obligated to pay even after she marries. If, however, it is a loan supported by a verbal commitment alone, it should not be repaid until she becomes divorced or widowed. The rationale is that her husband's authority is that of a purchaser, as we have explained in several sources. If, however, the money that was given as a loan is in her possession, it should be returned to the borrower.

יב

האשה שלותה בשטר או ערבה בשטר ונשאת חייבת לשלם אחר שנשאת, ואם היתה מלוה על פה אינה משלמת עד שתתגרש או שתתאלמן שרשות בעל כרשות לוקח הוא כמו שביארנו בכמה מקומות, ואם היו אותן מעות ההלואה עצמן קיימין יחזירו אותן למלוה.

Footnotes
1.

בד"א וכו' עד חייב לשלם לו כלום. א"א אלו דברים שאין הדעת מקבלתן ואין השכל סובלן עכ"ל.

Malveh veLoveh - Chapter 27

1

No matter which language and which characters a legal document is written in, if it is written according to the regulations for legal documents that prevail among the Jewish people, i.e., it cannot be forged, nor is it possible to add to or detract from the content of the document, and its witnesses are Jews and they know how to read it, it is acceptable and may be used to expropriate property that has been sold.

All documents that are signed by gentiles, by contrast, are not acceptable except for deeds of sale and promissory notes. For the latter to be acceptable, the principal must count the money in their presence and they must write on the legal document: "In our presence, so-and-so counted out for so-and-so the money for the sale," or "... the money for the debt." This applies provided that they were prepared by their legal authorities. If, however, the documents were prepared in their courts without being authorized by their judges, they are of no value. Similarly, Jewish witnesses must testify that the gentile witnesses who signed the document and the judge who authorized their signatures are not known to accept bribes. If legal documents composed by gentiles lack any of these qualifications, they are considered shards. Similarly, legal documents acknowledging an obligation, deeds recording presents, compromises, and waivers of obligations are considered shards even if they are composed with all the above qualifications.

My masters ruled that even promissory notes composed by them that state that the money was given in their presence are unacceptable. They accepted only deeds of sale when the money was given in their presence. I do not accept this ruling.

If the Jewish judges do not know how to read a legal document prepared by gentile authorities, they should give it to two gentiles, each one outside the presence of the other, and have them read. Thus, each one of them is reading as is his ordinary practice. The document may be used to expropriate property that has not been sold. It may not, however, be used to expropriate property that has been sold, because it does not become public knowledge. For the purchasers will not know of legal processes carried out by gentiles.

א

שטר שכתוב בכל לשון ובכל כתב אם היה עשוי כתיקון שטרי ישראל שאינן יכולין להזדייף ולא להוסיף ולא לגרוע והיו עדיו ישראל ויודעין לקרותו הרי הוא כשר וגובין בו מן המשועבדין, אבל כל השטרות שחותמיהן עכו"ם הרי אלו פסולין חוץ משטרי מקח וממכר ושטרי חוב והוא שיתן המעות בפניהם ויכתבו בשטר לפנינו מנה פלוני לפלוני כך וכך דמי המכר או מעות החוב, והוא שיהיו עשויין בערכאות שלהם, אבל במקום קבוץ פליליהן בלא קיום השופט שלהם לא יועילו כלום, וכן צריכין עדי ישראל שיעידו על אלו העכו"ם שהן עדי שטר ועל זה השופט שלהן שקיים עדותן שאינן ידועין בקבלנות שוחד, ואם חסרו שטרי העכו"ם דבר מכל אלו הרי הן כחרס, וכן שטרי [חוב] והודאות ומתנות ופשרות ומחילות שהן בעדים שלהן אע"פ שיש בהן כל הדברים שמנינו הרי הן כחרסים, והורו רבותי שאפילו שטרי חוב שלהן שנתנו המעות בפניהם פסולין ולא הכשירו אלא שטרי מקח וממכר שנתנו המעות בפניהם ואין אני מודה בזה, אם לא ידעו דייני ישראל לקרות שטר זה הנעשה בערכאות של עכו"ם נותנו לשני עכו"ם זה שלא בפני זה וקורין לו שנמצא כל אחד מהן כמסיח לפי תומו וגובה בו מבני חורין אבל אין טורפין בו מפני שאין לו קול שהרי לא ידעו הלקוחות במה שנעשה בעכו"ם. 1

2

When a promissory note that was signed by gentile witnesses was given by the borrower to the lender or by the seller to the purchaser in the presence of two Jewish witnesses, it is acceptable and may be used to expropriate property that was not sold, even though it was not authenticated by the gentile legal authorities and was not prepared according to all the stipulations mentioned above. The above applies provided that the witnesses in whose presence the legal document was transferred were able to read it, they read it when it was transferred, and it was prepared according to the regulations for legal documents that prevail among the Jewish people, i.e., that it be composed in a manner that it cannot be forged, nor is it possible to add to or detract from the content of the document.

Why is it not acceptable to be used to expropriate property that has already been sold? Because it is not a matter of public knowledge.

ב

שטר שעדיו עכו"ם שמסרו הלוה ליד המלוה או המוכר ליד הלוקח בפני שני עדים מישראל אע"פ שאינו עשוי בערכאות של עכו"ם ואין בו כל הדברים שמנינו ה"ז גובה מבני חורין, והוא שיהיו העדים שמסר בפניהם יודעין לקרותו וקראוהו בשמסרו /כשמסרו/ בפניהן ויהיה כתיקון שטר ישראל שאינו יכול להזדייף ולא להוסיף ולא לגרוע, ולמה לא יגבה בו מן המשועבדים מפני שאין לו קול.

3

The following regulations prevail for legal documents among the Jewish people: All legal documents must repeat the content of the legal document in the last line, because we do not take into consideration what was written in that line. The rationale is that we suspect the witnesses signed a line away from the body of the document and this falsifier came and wrote in the empty space of this line.

ג

תיקון שטרי ישראל כך הוא כל השטרות כולן צריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה [אלא] שאין למדין משיטה אחרונה שמא היו העדים מרוחקין מגופו של שטר בכדי השיטה ובא זה המזייף וכתב באותו הריוח שיטה זו.

4

When the witnesses signed two lines or more from the conclusion of the writing, the document is not acceptable. If they leave less open space than this, it is acceptable.

The two lines mentioned refer to lines according to the handwriting of the witnesses and not according to the handwriting of the scribe. The rationale is that any person who forges will try to imitate the handwriting of the witnesses and not that of the scribe. The space of the two lines includes the lines and the space in between them, i.e., the space necessary to write a lamed above a final chaf.

If there was a space of more than two lines between the signature of the witnesses and the text of the documents, and they filled the space between the text and the signatures with the signatures of unacceptable witnesses and relatives, it is acceptable. For in this manner, it cannot be forged.

If the space was filled with lines of ink, it is unacceptable. For perhaps the witnesses signed for the lines of ink and not for the body of the document. If the document and the signatures of the witnesses were on one line, it is acceptable.

ד

עדים שהיו מרוחקין מן הכתב שתי שיטין פסול פחות מכאן כשר, שתי שיטין שאמרו בכתב ידי עדים ולא בכתב ידי סופר שכל המזייף אינו הולך אחר הסופר אלא אחר העדים, ושתי שיטין אלו הן ואוירן כגון למ"ד על כ"ף, היו העדי' מרוחקין מן הכתב יתר על שתי שיטין והיה הריוח שבין הכתב והעדים מלא בעדים פסולין או קרובים הרי זה כשר שהרי אינו יכול להזדייף, ואם מלאהו בשריטה של דיו פסול שמא העדים על השריטות חתמו ולא על גופו [של שטר], היה השטר כולו עם עדיו בשיטה אחת הרי זה כשר.

5

If the legal document was written on one line, and the witnesses signed on another line, it is unacceptable. We fear that possibly the witnesses had signed one line away from an acceptable legal document, and afterwards the person cut away that entire legal document and wrote the present document on that line. Thus, these witnesses were signed upon it.

A similar suspicion can arise when the document and the signatures of two witnesses were written on one line, two other witnesses were signed on a second line, and the maker of the legal document says: "I intended to increase the number of witnesses."

We do not verify the authenticity of the document based on the signature of the witnesses below, in the second line, but rather on the signatures of those above. We fear that possibly there had been another document written originally, it was cut off, and the present document and the signatures of the two witnesses were written on the line between it and the witnesses who signed below.

ה

היה השטר בשיטה זו והעדים בשיטה שניה פסול שמא אלו העדים היו מרוחקין מן השטר כשר שיטה אחת וחתך כל השטר וכתב זה השטר באותה השיטה ונמצאו כל אלו העדים חתומים עליה, וכן אם היה השטר ושני עדים בשיטה אחת ושני עדים אחרים בשיטה שניה ואמר אני נתכוונתי לרבות העדים אין מקיימין שטר זה מעדים של מטה בשיטה שניה אלא מעדים של מעלה, שמא בשיטה שהיתה בין העדים של מטה ובין השטר שחתך כתב שטר זה ושני עדיו.

6

The validation of the authenticity of the signatures of the witnesses by the court should be positioned next to their signatures, next to one of the sides of the legal document, or on its back, opposite the text. If there was a space of more than one line between the statement of validation and the legal document, it is invalid. We fear that someone might cut off the document that was validated and forge a new document and the signature of two witnesses on that one line. Thus, the validation would be on a forged document.

ו

קיום ב"ד צריך שיהיה סמוך לכתב ידי עדים או סמוך לצד השטר או מאחוריו כנגד הכתב, ואם היה בין הקיום והשטר ריוח שיטה אחת פסול שמא יחתוך השטר שנתקיים ויזייף באותה שיטה שטר ושני עדיו, ונמצא הקיום על שטר מזוייף.

7

If the court wrote the validation more than two lines from the legal document and filled the entire empty space with lines of ink, the validation is acceptable, for there is no possibility of a forgery. ' And we do not suspect that the court would sign a validation of mere lines, but rather of the legal document itself.

ז

הרחיק את הקיום מן השטר יתר על שתי שיטין ומלא כל הריוח שריטות דיו כשר שהרי אינו יכול לזייף ואין חוששין לב"ד שיקיימו קיום על השריטות אלא על גופו של שטר.

8

Whenever words are written on a surface where there have been erasures, the scribe must write a validation of each of the these portions at the end of the legal document, stating: "This-and-this letter...", "This-and-this word...", or "This-and-this line were written on a surface where there had been erasures," or "... are attached between the lines. Everything is valid."

If the erasure is in the place where the document states sharir v'kayam, and is the size that it takes to write these words, it is not acceptable even if the scribe validates that these words were written on an erased surface. We fear that a person might have erased the words sharir v'kayam, then written a false statement and then validated the document in the space between the document and the signature of the witnesses.

ח

כל המחקין כולן צריך שיכתוב קיומיהן בסוף השטר ויאמר אות פלונית או מלה פלונית או שיטה פלונית על מחק או תלויה והכל קיים, ואם היה המחק במקום שריר וקיים ובשיעור שריר וקיים אע"פ שחזר וקיימו פסול שמא מחקו וכתב דבר שזייף וחזר וקיימו בריוח שבין הכתב והעדים.

9

When both a legal document and the signatures of the witnesses are written on a surface where there have been erasures, it is acceptable. If one might protest, saying: "The person in possession of the document might erase it again and write a text that benefits him," that argument can be answered, for it is possible to differentiate between a surface that has been erased once and one that has been erased twice.

If one might protest, saying: "Maybe the person erased only the surface where the witnesses would sign twice, and then after writing the legal document above the twice-erased surface and having the witnesses sign it, he erased the document and wrote whatever he desired." In such a situation, the document and the signatures of the witnesses appear the same, because everything was erased twice. This protest is untenable, because our Sages already ordained that witnesses should not sign a document written on a surface where there have been erasures, unless it was erased in their presence.

ט

שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר, ואם תאמר מוחק וחוזר ומוחק אינו דומה מי שנמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים, ואם תאמר שמא נמחק ב' פעמים מקום העדים ואחר שכתב השטר חוזר ומוחקו וכותב כל מה שירצה שהרי הוא ועדיו כולו שוה מפני שנמחק הכל שתי פעמים כבר תקנו חכמים שלא יהיו העדים חותמין על שטר מחוק אא"כ נמחק בפניהם.

10

When a legal document and the signatures of the witnesses are both written on a surface where there have been erasures, and the validation of the authenticity of the signatures was written on paper that had never been erased, we do not validate the document because of the signatures of the witnesses who validated it previously, but because of the signatures of the witnesses who signed it originally.

The rationale is that it is possible that the validation of the document was written very far from the document itself, and the space between them was filled with lines of ink. We suspect that the person in possession of the document cut off the document itself, erased the lines of ink, and forged the document and the signatures of the witnesses on the portion that had been erased.

י

שטר הבא הוא ועדיו על המחק והקיום מלמטה על הנייר אין מקיימין אותו מעדי הקיום אלא מעדים שלמעלה שמא הקיום היה רחוק מן השטר הרבה והיה הריוח מלא שריטות של דיו וחתך גוף השטר ומחק השריטות וכתב השטר ועדיו על המחק.

11

When a document is written on paper that had never been erased, and the witnesses signed on a surface where there were erasures, it is unacceptable. We suspect that the person might erase the document that the witnesses signed and replace it with a forgery. Thus, the document and the signatures of the witnesses will be on paper with erasures.

If the witnesses wrote: "We, the witnesses, signed on the portion of the paper where there were erasures, while the document was written on the portion of the paper that has never been erased," the document is acceptable. This statement should be written between the signature of one witness and the other, so that deception is not possible.

יא

שטר הבא על הנייר ועדיו על המחק פסול שמא ימחוק השטר ויזדייף ונמצא הוא ועדיו על המחק, ואם כתבו העדים אנחנו העדים חתמנו על המחק והשטר על הנייר כשר וכותבין כן בין עד לעד כדי שלא יזייף.

12

When a legal document is written on a portion of a paper where there have been erasures and the witnesses sign on a portion of the paper that has never been erased, the document is not acceptable. This applies even if the witnesses write: "We, the witnesses, signed on the portion of the paper that has never been erased, while the document was written on the portion where there were erasures."

The rationale is that we fear the person in possession of the document will erase it a second time and write on it anything that he desires. Since the document as a whole has been erased twice, the forgery will not be obvious.

If, by contrast, one portion of the document was erased once and the other twice, a distinction could be made.

Among the prevailing regulations for legal documents is to carefully scrutinize the document, seeing if the vavin and the zayinin are not squeezed between the letters, lest the person have forged this letter, adding it to the document. Similarly, these letters must not be too far from the other letters of the word, lest the person have erased a portion of one letter - e.g., a hei or a chet - and left one of its legs in the place of a vav. Similarly, in all analogous situations, we scrutinize the text in any language and with any characters.

יב

שטר הבא על המחק ועדיו על הנייר פסול, ואפילו כתבו העדים אנחנו עדים חתמנו על הנייר והשטר על המחק, מפני שהוא מוחק אותו פעם ב' וכותב כל מה שירצה וכיון שכולו נמחק ב' פעמים אינו ניכר, שאילו היה בו מקום הנמחק פעם אחת ומקום הנמחק שתי פעמים היה ניכר, ומתקון השטרות להתבונן בשטר בואוי"ן וזייני"ן שלו שלא יהו דחוקין בין התיבות שמא זייף והוסיף זו, ולא יהיו מרוחקין שמא מחק אות אחת כגון ה"א או חי"ת והניח רגלה האחת מקום וא"ו וכל כיוצא בזה מדקדקין בו בכל לשון ובכל כתב.

13

The numbers from shalosh (three) to esser (ten) should not be written at the end of a line, for it is possible for the person in possession of the document to forge the text and make the shalosh, sheloshim (30), and the esser, essrim (20).

If it would happen that a scribe would have to write these numbers at the end of a line, he should repeat the text of the document several times until the numbers come out in the middle of the line.

יג

משלש ועד עשר אין כותבין בסוף שיטה שמא יזייף ויחזיר השלש לשלשים והעשר עשרים, ואם נזדמן לו בסוף שיטה מחזיר הדבור בגופו של שטר פעמים רבות עד שיבא באמצע השיטה.

14

When the upper portion of a promissory note speaks of a maneh and the lower portion speaks of 200 zuz, or the upper portion of a promissory note speaks of 200 zuz and the lower portion speaks of a maneh, everything follows what is written in the lower portion.

Why do we not follow the lesser of the two numbers? Because in this instance, one is not dependent on the other. If the promissory note had said: "owes amaneh, which is 200 zuz" or "200 zuz, which is amaneh," the lender would be granted only a maneh. When, however, there are two matters stated in the document and the latter portion is not dependent on the former portion, we follow the latter portion.

When the upper portion of a legal document mentions one name and the lower portion mentions a name that resembles it, we follow the lower portion. If so, why do we write the upper portion? So that if one letter of the lower portion is rubbed out, one could learn from the upper portion. For example, if the upper portion stated Chanani or Anani and the lower portion stated Chanan or Anan, we can assume that it is referring to the person named in the upper portion. This applies regarding only one letter. We do not, however, resolve a doubt regarding two letters in the lower portion from the upper portion.

יד

שטר שכתבו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים מלמעלה מאתים ומלמטה מנה הכל הולך אחר התחתון, ולמה אין הולכין אחר הפחות שבשניהם לפי שאין האחד תלוי בחבירו שאם היה כתוב בו ק' שהן מאתים או מאתים שהן ק' היה נוטל ק', אבל ב' דברים שאין האחרון תלוי בראשון הלך אחר אחרון, היה בו מלמעלה שם ולמטה שם קרוב לו הלך אחר התחתון א"כ למה כותבין את העליון שמא תמחק אות אחת מן התחתון וילמד מן העליון כגון היה בעליון חנני או ענני ובתחתון חנן או ענן בידוע שהוא השם העליון, אבל לא ילמוד תחתון מעליון בשתי אותיות.

15

If the upper portion of a promissory note speaks of a sefel and the lower portion speaks of a kefel, we follow the wording of the latter portion, for a kefel is less than a sefel.

If the upper portion of a promissory note speaks of a kefel and the lower portion speaks of a sefel, we suspect that perhaps a fly caused the left leg of the kuf to be rubbed out and made it appear like a samech. Hence, the bearer may expropriate only a kefel, the lesser measure. Similar principles apply in all analogous situations, for the bearer of the promissory note has the weaker position.

An incident occurred concerning a promissory note that stated: "600 and one zuz" This raised a doubt. Was the intent 601 zuz or was the intent 600 isteira and one zuz? The Sages said: "The bearer of the promissory note may collect only 600 isteira and a zuz, for the bearer of the promissory note has the weaker position."

If so, why did they not say that he should collect 600 p'rutot and a zuz? Because a scribe would count the p'rutot as zuzin before composing the promissory note. Similar principles apply in all analogous situations. In all times and in all places, we follow the accepted norms.

טו

כתוב בו מלמעלה ספל ומלמטה קפל הכל הולך אחר התחתון שהקפל פחות מן הספל, כתוב בו מלמעלה קפל ומלמטה ספל חוששין שמא זבוב הסיר רגל הקוף ונעשית סמ"ך ואינו גובה אלא במדת קפל הקטנה וכן כל כיוצא בזה שיד בעל השטר על התחתונה, מעשה בשטר שהיה כתוב בו שש מאות וזוז אחד והרי הדבר ספק אם שש מאות זוז וזוז אחד או שש מאות אסתירא וזוז, אמרו חכמים יטול שש מאות אסתירא וזוז שיד בעל השטר על התחתונה, א"כ למה לא נאמר שש מאות פרוטה וזוז לפי שהפרוטות כולל אותן הסופר זוזין ואחר כך כותבין וכן כל כיוצא בזה בכל זמן ובכל מקום לפי דרכם הידוע על פיו עושין.

16

When a promissory note states: "Isteira 100 m'ie," or "100 m'ie isteira" one should follow the lesser of the phrases. The person should receive only one isteira. The rationale is that the bearer of the promissory note has the weaker position, because he is trying to expropriate property from a colleague, and a person can expropriate property only when there is no doubt regarding his claim.

Similarly, whenever a promissory note could be interpreted in either of two ways, either this way or that way, the bearer receives the lesser of the amounts. If, however, he seizes possession of the greater amount, the borrower may not expropriate the money from him unless he can clearly prove the legitimacy of his own claim.

טז

שטר שכתוב בו אסתירא מאה מעי או שכתוב בו מאה מעי אסתירא הלך אחר פחות שבלשונות ואינו נוטל אלא אסתירא אחת שיד בעל השטר על התחתונה, מפני שהוא המוציא מחבירו ואינו מוציא אלא בדבר שאין בו ספק, לפיכך כל שטר שיש בו משמע שתי לשונות שמא כך או שמא כך אינו נוטל אלא הפחות שבשתיהן, ואם תפס בעליונה אין מוציאין מידו אלא בראיה ברורה. 2

17

When a promissory note states: "a gold coin," we assume that the intent is no less than a golden dinar. If it states "gold of dinarim," or "dinarim of gold," we assume that the intent is no less than the value of two dinarim of gold. If it states "gold in dinarim" we assume that the intent is no less than the value in gold of two silver dinarim. Similar laws apply in all analogous situations.

Blessed be God, who grants assistance.

יז

כתב בו מטבע זהב אין פחות מדינר זהב, זהב דינרין או דינרין זהב אין פחות משוה שני דינרין של זהב, זהב בדינרין אין פחות משוה שני דינרין של כסף מן הזהב, וכן כל כיוצא בזה. תמו הלכות מלוה ולוה.

Footnotes
1.

והורו רבותי וכו' עד איני מודה בזה. א"א יפה הורו רבותיו שאפילו היה שט"ח שלהן וכו' שהשטר העולה בערכאות שלהן וחותמיהן עכו"ם אינו גובה ממשועבדים דלית להו קלא הילכך אפשר שנפרע ולא תבעו עכ"ל.

2.

שטר שכתוב בו אסתירא וכו' עד בדבר שאין בו ספק. א"א זה שבוש ואינו נוטל אלא אסתירא עכ"ל.

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here. The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah