Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Zechiyah uMattanah - Chapter Ten, Zechiyah uMattanah - Chapter Eleven, Zechiyah uMattanah - Chapter Twelve

Video & Audio Classes
Show content in:

Zechiyah uMattanah - Chapter Ten

1

When a sh'chiv me'ra says: "Give a maneh to so and so," the maneh should be given after the dying man's death. The rationale is that the words of a sh'chiv me'ra are considered as if they have been recorded in a legal document, and that the property concerned has already been transferred. We do not suspect that the sh'chiv me'ra was referring to a buried maneh.

א

שכיב מרע שאמר תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו ואין חוששין שמא על מנה קבור הוא אומר:

2

Similarly, if a sh'chiv me'ra states: "I have loaned money..." or "...entrusted an object to so and so; give it to this and this person," his words are binding, and a ma'amad sh'loshtam is not required.

Similarly, if a sh'chiv me'ra says: "Give so and so this particular promissory note," the recipients acquire the debt mentioned in the promissory note, as if the sh'chiv me'ra wrote the transfer on the promissory note and gave it to the intended recipient, even though the promissory note was not actually transferred. An heir does not have the right to waive payment of a promissory note that was given as a matnat sh'chiv me'ra.

Why is that when a person sells or gives a promissory note to a colleague, and an heir waives payment, the waiver is binding, while when a sh'chiv me'ra apportions a promissory note as a matnat sh'chiv me'ra, an heir cannot waive payment.

The rationale is that the transfer of a promissory note is a Rabbinical ordinance. Therefore, according to Scriptural Law, the promissory note still belongs to the heir. Thus, his waiver of it is of consequence. The transfer of a gift given by a sh'chiv me'ra is also a Rabbinic ordinance. Nevertheless in this instance, our Sages reinforced their decision and conveyed upon it the power of Scriptural Law. Thus, it is as if the recipient acquired the money mentioned in the promissory note according to Scriptural Law, and the money already reached his possession. Thus, the heir no longer possesses any right to it. Therefore, he cannot waive its payment.

ב

וכן שכיב מרע שאמר הלואה או פקדון שיש לי ביד פלוני תנו אותה לפלוני דבריו קיימין ואין צריך למעמד שלשתן וכן אם אמר תנו שטר פלוני לפלוני זכה במה שיש בשטר וכאילו כתב ומסר אף על פי שלא משך השטר ואין היורש יכול למחול שטר זה שנתן במתנת שכיב מרע ומפני מה המוכר או נותן שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו היורש מחול ושכיב מרע שנתן שטר חוב אין היורש יכול למחול מפני שקנין הראיה בשטר מדבריהם לפיכך היורש עדיין זה השטר שלו הוא מן התורה ומוחלו ומתנת שכיב מרע אע"פ שהיא מדבריהם עשו אותה כשל תורה וכאילו קנה ממון שבשטר מן התורה והגיע לידו ולא נשאר ליורש בו קנין ולפיכך אינו מוחל:

3

The following rules apply when a sh'chiv me'ra states: "There is a maneh belonging to so and so in my possession." If he says: "Give it to him," it should be given to him. If he does not make such a statement, it should not be given to him. We suspect that perhaps he made his original statement only so that it would not be said that his heirs are wealthy.

ג

שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי אם אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין שמא לא אמר מנה יש לפלוני בידי אלא כדי שלא יאמרו על יורשיו שיש להן ממון:

4

Therefore, if the sh'chiv me'ra made the statement as a sincere acknowledgement, and there was no suspicion of subterfuge, the money should be given to the person mentioned, even though the sh'chiv me'ra did not explicitly say that it should be given to him.

ד

לפיכך אם אמר זה דרך הודאה ולא היה שם חשש הערמה נותנין אע"פ שלא אמר תנו:

5

Similarly, the following rules apply if witnesses observe a father hiding money in a drawer, a chest or a tower, and he says: "They belong to so and so," or "They are ma'aser sheni." If it appears that he is conveying his desires for the use of the money, his words are upheld. If it appears that he is being deceptive, his statements are of no consequence.

ה

כיוצא בו ראו את אביהם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של פלוני הן של מעשר שני הן אם כמוסר דבריו קיימין אם כמערים לא אמר כלום:

6

The Rabbis also discussed a similar situation. If a person came and told sons: "I saw your father hide money in a drawer, a chest or a tower, and he says: "It belongs to so and so," or "It is ma'aser." If the money is hidden in the sons' house, his statements are of no consequence. If it is in a field, his words should be upheld.

The general principle is that whenever the witness could have taken the money if he had wanted to, his words are upheld. If he could not have, his statements are of no consequence.

ו

וכן אם בא אחד ואמר להם אני ראיתי את אביכן שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של פלוני הם של מעשר הן אם היו טמונין בבית לא אמר כלום בשדה דבריו קיימין כללו של דבר כל שאילו יכול ליטול דבריו קיימין ואם לאו לא אמר כלום:

7

An incident occurred when a person was upset because of money that he knew that his father had left him, but he did not know where his father had hid it. He was told in a dream: "There was so and so much money. They are in this and this place, but they belong to so and so," or "...but they are ma'aser sheni." He found the exact sum of money in the place that was told him. The question was brought before the Sages and they said: "Words from dreams neither avail nor impair."

ז

הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו ולא ידע היכן החביאם ואמרו לו בחלום כך וכך הם במקום פלוני הן ושל פלוני הן ושל מעשר שני הן ומצאו במקום פלוני שנאמר לו ובמנין שנאמר לו זה היה מעשה ואמרו חכמים דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין:

8

When a sh'chiv me'ra acknowledged that he owes so and so a maneh, and afterwards, the orphans state: "At a later date, our father told us that he paid the debt," their word is accepted. They must, however, take a sh'vuat hesset to confirm their claim.

ח

שכיב מרע שהודה שיש לפלוני בידו מנה ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבינו פרעתיו נאמנין ונשבעין על זה שבועת היסת:

9

If, however, the sh'chiv me'ra said "Give the maneh to so and so" when making the acknowledgement his statements cannot be retracted. Even if the orphans state: "At a later date, our father told us that he paid the debt," their word is not accepted.

ט

אמר תנו ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבינו פרעתיו אין נאמנין:

10

If a sh'chiv me'ra says: "I owe so and so a maneh" and after his death the heirs say: "We gave it to him," their statements are not accepted. Since the sh'chiv me'ra did not say: "Give it," how would they know that they were obligated to give it?

י

אמר מנה לפלוני (בידי) ואמרו יתומין נתננו אין נאמנין שהרי לא אמר תנו ומנין ידעו שחייבין ליתן:

11

If the dying man said: "Give so and so the money owed him," and the heirs claim to have paid the debt, the heirs are believed. They must, however, take a sh'vuat hesset.

יא

אמר תנו ואמרו יתומים נתננו נאמנין ונשבעין שבועת היסת שנתנו:

12

The following rules apply when a sh'chiv me'ra gives a maneh to a third party and tells him: "Bring this maneh to so and so," and the third party goes to the designated recipient, but finds that he has died. If the recipient was alive at the time the sh'chiv me'ra gave the money to the third party, he should give it to the heirs of the intended recipient. The rationale is that the words of a sh'chiv me'ra are considered as if they have been recorded in a legal document, and the object concerned already transferred.

If the intended recipient was not alive at that time, the third party should return the money to the heirs of the principal, for a deceased person cannot acquire property.

יב

שכיב מרע שנתן מנה לאחד ואמר לו הולך מנה זו לפלוני והלך ומצאו שמת אם קיים היה בשעה שנתן לו השכיב מרע ינתנו ליורשי מי שנשתלחו לו שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין הן ואם לא היה קיים יחזרו ליורשי משלח שאין קנין למת:

13

When a sh'chiv me'ra says: "Give 200 zuz to so and so, 300 zuz to so and so, and 400 zuz to so and so," we do not say that the first person mentioned in the legal record of his statements receives his portion first. Instead, if the estate does not contain 900 zuz, it is divided proportionately. And if a promissory note is issued against the estate, the creditor expropriates from all recipients proportionately.

What is implied? If the debt was for 450 zuz, the person granted 200 gives 100, the person granted 300 gives 150, and the person granted 400 gives 200.

יג

שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני ושלש מאות זוז לפלוני וארבע מאות זוז לפלוני אין אומרין הקודם בשטר זכה לפיכך אם לא הניח תשע מאות חולקין הנמצא לפי מה שכתב להן ואם יצא עליו שטר חוב גובה מכולן מכל אחד ואחד כפי מה שכתוב להן כיצד היה החוב ארבע מאות וחמשים בעל המאתים נותן מאה ובעל השלש מאות מאה וחמשים ובעל הארבע מאות נותן מאתים:

14

If, however, the sh'chiv me'ra says: "Give 200 zuz to so and so. Afterwards, give 300 to so and so, and then 400 to so and so," whoever is mentioned first in the legal record is granted priority.

Therefore, if a promissory note against the estate is brought up, the creditor should expropriate the money from the last recipient. If his holdings are not sufficient to satisfy the debt, the creditor should expropriate the money from the one mentioned before him. If his holdings are also not sufficient, the creditor should expropriate the money from the one mentioned before the second to last recipient.

יד

אבל אם אמר תנו מאתים זו לפלוני ואחריו שלש מאות לפלוני ואחריו ארבע מאות לפלוני כל הקודם בשטר זכה לפיכך אם יצא עליו שטר חוב גובה מן האחרון אין לו גובה משלפניו אין לו גובה משלפני פניו:

15

If a sh'chiv me'ra says: "Let so and so live in this house," or "Let so and so partake of the fruits of this palm tree," his words are of no significance. The rationale is that he did not transfer an object of substance. For living and eating are like speech and sleep, which cannot be transferred.

If, however, the sh'chiv me'ra said: "Give this house to so and so, so that he may live in it," or "Give so and so this tree, so that he may partake of its fruits," his statements are effective. The rationale is that he transferred the entity itself mentioned in the gift with the intent that benefit be derived. This entity is an object of substance. Similar laws apply in all analogous situations.

טו

שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום שלא הקנה להם דבר שיש בו ממש שהדירה והאכילה וכיוצא בהן הרי הן כדבור וכשינה שאין נקנין אבל אם אמר תנו בית זה לפלוני כדי שידור בו עד זמן פלוני או תנו דקל זה לפלוני כדי שיאכל פירותיו דבריו קיימין שהרי הקנה להם הגוף לפירות והגוף דבר שיש בו ממש וכן כל כיוצא בזה:

Zechiyah uMattanah - Chapter Eleven

1

When a sh'chiv me'ra says: "This property of mine should be given to banai," his daughters are not included among the recipients.

Even when the descendants of the sh'chiv me'ra include only one son and a daughter, or one son and the son of another son, and he used the expression banai - which is a plural term - the estate should be given to his son alone. For one son can be referred to as "my sons."

א

שכיב מרע שאמר נכסים אלו לבניי אין הבנות בכללם היה לו בן אחד ובת או בן ובן הבן אע"פ שהוא אמר לבניי שהוא לשון רבים אין נותנין אלא לבנו שהבן האחד נקרא בנים:

2

When a sh'chiv me'ra says: "My property should be given to Tovia," and then dies, and a person named Tovia comes and claims the estate, it should be given to him.

If, however, it is established that the claimant is referred to as "Rav Tovia,"

the estate should not be given to him. Nevertheless, should the sh'chiv me'ra be familiar with the claimant and be on first name basis with him, the estate should be given to him although he is generally referred to as Rav Tovia.

ב

שכיב מרע שאמר נכסי לטוביה ומת ובא אחד ששמו טוביה ואמר אני הוא נוטלן ואם הוחזק שמו רב טוביה אינו נוטלן ואם היה שכיב מרע גס בו וקורא אותו בשמו נוטלן:

3

The following principles apply when two claimants come, and it is established that they are both called Tovia. If one of them is a Torah scholar and the other is not, the Torah scholar receives precedence. If neither of them is a Torah scholar, but one is a neighbor or a relative, the neighbor or relative receives precedence. If one is a neighbor and the other is a relative, the neighbor is given precedence.

If both of the claimants are relatives, neighbors or Torah scholars, the judges should act on their own assessment of the circumstances; the estate should be given to the claimant whom they think the deceased intended.

Similar principles apply if there are several intended recipients.

ג

באו שנים לתבוע וכל אחד מהן מוחזק שמו טוביה אם היה אחד מהם תלמיד חכם תלמיד חכם קודם אין בהן תלמיד חכם והיה אחד מהן שכן או קרוב הוא קודם היה אחד שכן ואחד קרוב שכן קודם שניהם קרובים או שניהם שכנים או שניהם תלמידי חכמים יעשו הדיינין כמו שיראה להם כל מי שדעתן נוטה שעל זה אמר נותנין לו וכן אם היו רבים:

4

If a sh'chiv me'ra says: "My property should be given to so and so, to so and so, and to so and so," the intended recipients should divide the estate equally. This applies even if 100 people are mentioned.

ד

שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני ופלוני ופלוני חולקין בשוה אפילו הן מאה:

5

When a sh'chiv me'ra says: "My property should be given to so and so and to my sons," the estate should be divided between them. The person named receives half, and all his sons together receive the other half.

An incident occurred concerning a person who told his wife: "My property should be given to you and my sons." Our Sages said: She should receive half of the estate, and all the sons should divide the other half.

ה

אמר נכסי לפלוני ולבני חולקין פלוני נוטל מחצה וכל בניו מחצה ומעשה באחד שאמר לאשתו נכסי ליך ולבניך ואמרו חכמים תטול היא מחצה וכל הבנים מחצה:

6

If a sh'chiv me'ra says: "My property should be given to so and so, to so and so, and to the sons of so and so," the sons of so and so receive half of the estate, and the other two people mentioned receive the other half.

ו

אמר לפלוני ופלוני ולבני פלוני נוטלין בני פלוני מחצה והשנים הראשונים מחצה:

7

When a sh'chiv me'ra says: "So and so should receive a portion of my property," he should receive half. When he says: "Give a portion of my property to so and so," he should be given one sixteenth. There are, however, those who maintain that he should be given one fourth of the estate.

ז

שכיב מרע שאמר יחלוק פלוני בנכסי יטול מחצה תנו חלק לפלוני בנכסי יטול אחד מששה עשר ויש מי שהורה יטול רביע הנכסים:

8

If a sh'chiv me'ra says: "Give so and so a portion of the wine that I possess," the person named should be given one fourth of the wine. If he says: "Give him a portion of the wine to pour into jugs," he has diminished that person's share, and the person named should be given one eighth of the wine.

If he says: "Give him a portion of the wine for cooking, the person named should be given one twelfth of the wine. If he says: "Give him a portion of the wine for a small cup, the person named should be given one sixteenth of the wine. For he revealed that his intent was to give him merely a small portion.

ח

שכיב מרע שאמר תנו חלק לפלוני בבור היין שיש לי יטול רביע היין אמר תנו לו בו חלק לחבית הרי מעוט ויטול שמינית היין אמר תנו לו בו חלק לקדרה נוטל חלק משנים עשר מן היין אמר תנו לו בו חלק לטפיח נוטל חלק מששה עשר מן היין שבבור שהרי גילה דעתו שלחלק מועט נתכוון:

9

One should not extrapolate from the measures mentioned with regard to any other matters.

ט

ואין גומרין מן השיעורין האלו לדין אחר:

10

When a sh'chiv me'ra says: "Let my wife receive a portion like one of the sons," she should be given a portion the size of that given to each of the sons. If sons are born to the deceased after he has made this deposition of his property, they are added to the sons who existed at the time the will was made, and she receives a portion equal to that given to each of them.

What is implied? If the sh'chiv me'ra had three sons at the time he made his will, and two more sons were born to him afterwards, she should receive a portion equal to that given the five sons - i.e., one sixth of the estate.

י

שכיב מרע שאמר תטול אשתי כאחד מן הבנים נוטלת כאחד מבניו ואם נולדו לו בנים אחר הצוואה מצטרפין עם אלו שהיו בשעת הצוואה ונוטלת חלק עם כלן כיצד היו שלשה בנים בשעת הצוואה ולאחר זמן נולדו לו שנים נוטלת כאחד מן החמשה שהוא שתות כל הממון:

11

The widow receives a portion only from the property that the deceased owned at the time he made his will. She does not receive a portion of any property he acquires after the will was made. The rationale is that a person cannot transfer ownership of an entity that is not in his possession.

יא

ואינה נוטלת עמהם אלא בנכסים שהיו לו בשעת הצוואה אבל נכסים שבאו לו אחר זמן הצוואה אין לה בהן חלק שאין אדם מקנה דבר שלא בא ברשותו:

12

When a sh'chiv me'ra says: "So and so should receive movable property that I own," the person named should receive his personal utensils. He is not, however, given wheat, barley or other similar entities that the deceased owned. If, however, he says: "...all the movable property that I own," the person named receives everything.

יב

שכיב מרע שאמר מטלטלין שיש לי לפלוני נוטל כלי תשמישו אבל לא חטים ושעורים וכיוצא בהן אמר כל מטלטלין שלי נוטל הכל:

13

Servants are included in the category of movable property, but not a lower millstone or the like. For the lower millstone is attached to the earth.

יג

והעבדים בכלל המטלטלין אבל לא רחיים התחתונה וכיוצא בה שהרי היא מחוברת לארץ:

14

If the sh'chiv me'ra said: "...everything that can be carried," the intended recipient acquires even a lower millstone and similar objects.

יד

אמר כל המטלטל נוטל אף רחיים התחתונה וכיוצא בהן:

15

When a sh'chiv me'ra says: "Give my property to so and so," that person receives all his movable property, all his landed property, the garments, the servants, the livestock, the fowl, the tefillin and the other sacred texts; for these are all considered to be property.

There is, however, an unresolved question of whether or not a Torah scroll is considered to be "property." Therefore, if the recipient takes possession of it, it should not be expropriated from him.

טו

שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני נוטל כל המטלטלין וכל הקרקעות והבגדים והעבדים והבהמה והעופות והתפילין עם שאר ספרים הכל בכלל הנכסים אבל ספר תורה יש בו ספק אם הוא בכלל נכסים או אינו לפיכך אם תפסו אין מוציאין מידו:

16

When a sh'chiv me'ra says: "Give 200 zuz to so and so, my firstborn, as is appropriate for him," he should be given that sum as well as his portion as a firstborn.

טז

שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בכורי כראוי לו נוטלן ונוטל בכורתו:

17

In the above situation, if the sh'chiv me'ra said: "Give him 200 zuz as his firstborn portion," the firstborn is given the option: He may take his firstborn portion, or he may take the 200 zuz.

יז

אמר בבכורתו ידו על העליונה רצה חלק בכורה נוטל רצה מאתים זוז נוטל:

18

Similarly, if the sh'chiv me'ra said: "Give 200 zuz to my wife so and so, as is fitting for her, she receives that sum and the money due her by virtue of her ketubah. lf he said: "Give her 200 zuz for her ketubah" the option is hers.

יח

וכן אם אמר תנו מאתים זוז לפלונית אשתי כראוי לה נוטלתן ונוטלת כתובתה ואם אמר בכתובתה ידה על העליונה:

19

If the sh'chiv me'ra said: "Give 200 zuz to so and so, my creditor, as is fitting for him, he receives that sum and the money due him because of the debt. If he said: "Give him 200 zuz for his debt, he may collect only his debt.38

יט

אמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי כראוי לו נוטלן ונוטל את חובו אמר בחובו אין לו אלא חובו:

20

If a sh'chiv me'ra said: "Give 400 zuz to so and so and let him marry my daughter," it is as if he gave him two gifts. Whichever he desires, he may take. Therefore, if he desires to take the money but not to marry the daughter, he may do so.

If, however, the sh'chiv me'ra said: "Let him take my daughter and give him 400zuz" he is making the gift conditional. Theperson mentioned does not acquire the gift unless he marries the daughter.

כ

שכיב מרע שאמר תנו ארבע מאות זוז לפלוני וישא בתי הרי זה כמי שנתן לו שתי מתנות כל איזה מהן שירצה יקח לפיכך אם רצה ליקח המעות ולא ישא הבת יקח אבל אם אמר יקח בתי ותנו לו ארבע מאות זוז הרי זה תנאי ולא יזכה במעות עד שיקח הבת:

21

The following principle applies if a sh'chiv me'ra said: "Give 400 zuz to my daughter as her ketubah" or "...for her ketubah." If it is the custom of the people of that city to add to the appraisal of the dowry and to write a maneh's worth as 200 zuz, the daughter should be given only 200 zuz. For the sh'chiv me'ra did not say "400 zuz" without any modifier, but rather "400 zuz as her ketubah." It is as if he said: "Give her what is necessary so that her ketubah will be appraised at 400 zuz."

כא

שכיב מרע שאמר תנו ארבע מאות זוז לבתי בכתובתה או לכתובתה אם דרך אנשי העיר להוסיף בשומת הנדוניא ולכתוב שוה מנה במאתים אינה נוטלת אלא מאתים זוז שהרי לא אמר ארבע מאות זוז סתם אלא בכתובתה כלומר תנו לה מה שתהיה שומתו בכתובתה ארבע מאות זוז:

22

If a sh'chiv me'ra said: "Give such and such clothing and such and such articles to my daughter for her dowry," and the price of the garments and the articles decreases afterwards, the heirs profit, and they are required to give her only what she was promised according to the lesser price.

Similarly, if a sh'chiv me'ra said: "Give my daughter the 400 zuz, the money from this wine," and the price of wine increases, the heirs profit, and the daughter is given only 400 zuz.

An incident occurred concerning a person who was being led off in fetters. He said: "Give so and so 400 zuz from the wine in this and this place." Our sages said: "He should receive 400 zuz from the price of that wine." The condemned man did not intend to give the person named an amount of wine equal in weight to 400 zuz. He intended to give him the monetary amount. He specified the place from which he could collect the money to strengthen the legal power of the recipient.

Another incident occurred concerning a man who said: "Give my daughter the date palm," but he left only two halves of a date palm. Our Sages said: "She should receive the two halves of the date palm, for that was his intent. He called them a date palm."

And another incident occurred concerning a person who said: "Give so and no a building that contains 100 korim" It was discovered that the building owned by the person who apportioned his property could contain 120 korim. Our Sages said: "He acquires that house, because it appears that this was his intent." For everyone who gives a gift gives generously. The same applies in all analogous situations.

כב

אמר תנו נדוניא לבתי כך וכך בגדים כך וכך כלים הוזלו הבגדים והכלים אחר כן הריוח ליתומים ונותנין לה כשער הזול וכן אם אמר תנו ארבע מאות זוז דמי היין לבתי והוקר היין הריוח ליתומים ונותנין לה ארבע מאות זוז מעשה באחד שהיה יוצא בקולר ואמר תנו לפלוני ארבע מאות זוז מהיין של מקום פלוני ואמרו חכמים יטול ארבע מאות זוז מדמי אותו היין שלא נתכוון זה ליתן לו מן היין משקל ארבע מאות זוז ולא נתכוון אלא לדמים וזה שייחדן כדי ליפות את כחו ושוב מעשה באחד שאמר הדקל לבתי והניח שני חצאי דקל אמרו חכמים תטול השני חצאים שלזה נתכוון והם שקרא דקל ושוב מעשה באחד שאמר תנו לפלוני בית המחזיק מאה כורין ונמצא הבית שיש לזה המצוה מחזיק מאה ועשרים ואמרו חכמים זכה בבית זה שהדברים מראין שכוונתו לזה היתה שכל הנותן בעין יפה נותן וכן כל כיוצא בדברים אלו:

23

When a sh'chiv me'ra says: "Give my sons a shekel each week," or even if he said: "Do not give them anything but a shekel each week," and it is discovered that a sela a week is necessary to meet their needs, they are given whatever they need. We assume that his intent was not to starve his children, but to encourage them not to live on a very lavish budget.

כג

שכיב מרע שאמר תנו לבני שקל בכל שבת או שאמר אל תתנו להם אלא שקל ונמצא שאינו מספיק להם אלא סלע בכל שבת נותנים להם כל צרכן שלא נתכוון זה להרעיב את בניו אלא לזרז אותם שמא ירויחו בהוצאה יותר מדאי:

24

When a sh'chiv me'ra orders: "Do not eulogize me," he should not be eulogized. If he says: "Do not use funds from my estate to bury me," his words are not heeded. We do not enable him to secure the funds of his children and make himself a burden on the community. For it is forbidden to leave him without a burial. Instead, we compel his heirs to bury him from the funds in his estate.

כד

שכיב מרע שצוה ואמר אל תספדוהו אין סופדין אותו אל תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו שיחוס על ממון בניו ויפיל עצמו על הצבור שאסור להניחו בלא קבורה אלא כופין את היורשין לקוברו מנכסיו:

Zechiyah uMattanah - Chapter Twelve

1

When a sh'chiv me'ra says: "My son, so and so, should inherit my estate," that son alone should inherit the estate, and not the man's other sons. Similarly, if he makes such statements about one daughter with regard to his other daughters, one brother with regard to his other brothers, or similarly, with regard to other heirs, his words are binding.

א

שכיב מרע שאמר בני פלוני יירשני הרי זה יורש אותו לבדו ולא יירשוהו שאר הבנים וכן אם אמר על בת בין הבנות או אח בין האחין או שאר יורשין דבריו קיימין:

2

If a healthy person makes such statements, his words are of no consequence.

ב

אבל הבריא אין דבריו קיימין:

3

When a sh'chiv me'ra states: "My property should be given to so and so, and after him, to so and so," the second person receives only what the first person leaves over.

ג

שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני ואחריו לפלוני אין לשני אלא מה ששייר ראשון:

4

If, however, the first person was fit to inherit the estate of the sh'chiv me'ra - e.g., he was one of his sons - the second person does not receive anything. For regardless of the expression used to give a gift to an heir, it is considered as if he were given an inheritance. And an inheritance never ends. This applies even though the giver said: "After him, it should be given to so and so."

ד

ואם היה הראשון ראוי ליורשו כגון שהיה בן מכלל הבנים אין לשני כלום שכל לשון מתנה ליורש הרי הוא כלשון ירושה וירושה אין לה הפסק ואף על פי שאמר ואחריו לפלוני:

5

If, however, a healthy person gave a gift in this manner and had a deed composed saying: "My property should be given to you, and after you to so and so," the second person receives only what the first person leaves over. This applies whether or not the first person was fit to inherit the estate of the giver.

ה

אבל הבריא שנתן מתנת בריא על דרך זה וכתב לזה נכסי לך ואחריך לפלוני אין לשני אלא מה ששייר ראשון בין שהיה הראשון ראוי ליורשו בין שלא היה ראוי ליורשו:

6

There is an exception to the principle stated above with regard to a sh'chiv me'ra who says: "My property should be given to you, and after you to so and so," and the first recipient is fit to inherit the giver's estate. If the giver explicitly states: "I am not giving you this property as an inheritance that never ceases, but as a gift, and I have set a limit to it," the second person acquires what the first leaves over.

For this reason, if the giver entrusted the money to a third party, or he said: "Give my sons a shekel every week. I am not giving them this money as an inheritance. Afterwards, what remains of the estate after their death should be given to so and so," they should be given only a shekel a week, even though it does not suffice for them.

ו

שכיב מרע שאמר נכסי לך ואחריך לפלוני והיה ראשון ראוי ליורשו ופירש ואמר לא משום ירושה אני נותן לך שאין לה הפסק אלא במתנה והרי הפסקתיה השני קונה מה שמשייר הראשון לפיכך אם נתן המעות על יד שליש או שאמר תנו לבניי שקל בכל שבת ולא משום ירושה אני נותנם להם והנשאר מן הנכסים אחר מותם יהיה לפלוני אין נותנין להם אלא שקל אע"פ שאינו מספיק להם:

7

If a sh'chiv me'ra states: "My property should be given to so and so, and after him to so and so," and the first person named dies, the property is acquired by the second. If the second person named also dies, the property is given to the heirs of the second person.

If, however, the second person dies during the lifetime of the first, and the first dies before the sh'chiv me'ra, the property should be given to the heirs of the first person.

ז

נכסי לפלוני ואחריו לפלוני מת ראשון קנה שני מת שני הרי אלו של יורשי השני מת שני בחיי ראשון יהיו הנכסים של יורשי ראשון:

8

Although the second person named receives only what the first person leaves over, it is forbidden for the first person to sell or give as a gift the body of the property that he has been given. Instead, he is entitled to reap the benefits from the property until he dies, at which time the second person acquires the property.

ח

ואף על פי שאין לשני אלא מה ששייר ראשון אסור לראשון למכור וליתן גופו אלא אוכל הפירות עד שימות ויזכה השני:

9

If, however, the first person transgresses and sells or gives as a gift the property, the second person cannot expropriate the property from the recipient. For the second person does not have any right to the body of the property or the benefits from it, but only what remains after the first person dies.

Any person who advises the first person named to sell the property is called "wicked."

Even if the estate contained servants and the first person granted them their freedom or garments and he made them shrouds for a corpse, his deeds are binding.

ט

ואם עבר הראשון ומכר ונתן במתנה אין השני מוציא מיד הלקוחות שאין לשני לא מן הגוף ולא מן הפירות אלא הנשאר וכל המשיא עצה לראשון למכור נקרא רשע ואפילו היה בהן עבדים והוציאן הראשון לחירות או כלים ועשאן תכריכין למת מעשיו קיימין:

10

When does the above apply? When the first person sold or gave as a gift the property to an outside party. If, however, the first person sold or gave them as a gift to his son or to another heir, his deeds are of no consequence.

Similarly, if he gave the property as a gift of a sh'chiv me'ra to an outside party, his deeds are of no consequence. The rationale is that the recipient of a gift given by a sh'chiv me'ra does not acquire it until after the sh'chiv me'ra dies, and when the first recipient dies, the property has already been acquired by the second person named by the original giver.

י

במה דברים אמורים בשמכר הראשון או נתן מתנה לאחרים אבל אם מכרן הראשון או נתנן לבנו מתנה או לאחד מיורשיו לא עשה כלום וכן אם נתנו מתנת שכיב מרע אפילו לאחרים לא עשה כלום שאין מתנת שכיב מרע קונה אלא לאחר מיתה וכשימות יקנה השני:

11

In the above situation, if the first recipient owes a debt or must pay his wife the money due her by virtue of her ketubah, and the court seeks to collect the debt from this property, even if the first recipient is still alive, the court does not collect the debt from the body of the property itself. Instead, only the proceeds from it are indentured.

If the first person dies and his creditor or his wife seeks to expropriate this property, nothing at all is expropriated for them. This applies even when he made them an ipotiki or designated them for his wife so that she could collect the money due her by virtue of her ketubah from them. Nothing is expropriated from this property, because it belongs to the second person.

יא

היה חוב על הראשון או כתובת אשה ובאו לבית דין להפרע מנכסים אלו אע"פ שהראשון קיים אין בית דין מגבין אותם מגוף הנכסים אלא מן הפירות בלבד שמין להם מת הראשון ובא בעל חובו ואשתו לגבות מנכסים אלו אין מגבין להם כלום אפילו עשאן אפותיקי או שייחדן לאשתו בכתובתה אינן גובין מנכסים אלו כלום אלא הרי הן של שני:

12

When a sh'chiv me'ra says to an unmarried woman: "My property should be given to you, and after you to so and so," and then the woman marries, her husband is considered to be a purchaser, and the second person may not expropriate the property from him.

If the woman was already married when the sh'chiv me'ra said: "...and after you to so and so," the second person may expropriate the property from the husband. The rationale is that since she acquired the property on this condition when she was married, it is as though the sh'chiv me'ra told her explicitly: "After your death, so and so will acquire the property, and not your husband."

Therefore, if she sold this property while she was married to her husband, and then died while married to her husband, the property should remain in the possession of the purchaser. For if the husband expropriated the property from the purchaser because his wife sold it while she was married, the second person mentioned by the original giver may expropriate the property from the husband, and then the man who purchased it from the woman may expropriate it from the second person, for she sold the property to him, and the second person is entitled only to property that the woman left over. And the cycle could continue endlessly. Nevertheless, since the only one who spent money for the property is the purchaser, the property is allowed to remain in his possession.

An incident occurred with regard to a person who said: "Let my property be given to my mother, and after her to my heirs." He had a married daughter. That daughter died during her husband's lifetime, and also in the lifetime of her father's mother. After she died, the elder woman also died.

Our Sages said: The daughter's husband does not inherit that property, for it was only fitting for his wife to inherit, and she did not actually have a right to acquire the property until she had died.

If the daughter had left a son or a daughter, they would have inherited the estate, for the expression "heirs" used by the deceased includes even the heirs' heirs. And if the dying man had said: "When the elder woman dies, the estate becomes my daughter's retroactive to the present time," the daughter's husband would inherit it after his wife's death.

יב

שכיב מרע שאמר לאשה פנויה נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת בעל לוקח הוא ואין השני מוציא מיד הבעל ואם אמר לה כשהיא נשואה נכסי ליך ואחריך לפלוני ומתה השני מוציא מיד הבעל שכיון שזכתה בנכסים על תנאי זה כשהיא נשואה נמצא כאילו אמר לה בפירוש אחריך יקנה פלוני לא הבעל לפיכך אם מכרה נכסים אלו כשהיא תחת בעלה ומתה תחת בעלה יעמדו נכסים ביד הלוקח שאם יוציא הבעל מיד הלוקח מפני שמכרה כשהיא נשואה הרי השני מוציא מיד הבעל והלוקח חוזר ומוציא מיד השני שהרי מכרה לו ואין לו אלא מה ששייר ראשון ואין בשלשתן מי שהוציא ממון אלא הלוקח ולפיכך תעמוד בידו מעשה באחד שאמר נכסי לאמי ואחריה ליורשי והיתה לו בת נשואה ומתה הבת בחיי בעלה ובחיי אם אביה ואח"כ מתה הזקנה ואמרו חכמים אין הבעל יורש אותן נכסים מפני שהן ראויין לאשתו ולא זכתה בהן האשה אלא אחר שמתה אבל אם הניח הבת בן או בת היו יורשין הנכסים שמשמע יורשין ואפילו יורשי יורשין ואילו אמר וכשתמות הזקנה הרי הן לבתי מעכשיו היה הבעל יורש אותן אחר מיתת אשתו:

13

When a person has a legal record composed giving property to his son after his death, the body of the property becomes the son's from the time this legal record is composed. The benefit from the property is retained by the father until he dies.

Accordingly, the father cannot sell this property, because it has already been given to his son. Nor can the son sell the property, because it is under the father's control.

If the father dies and there is produce attached to the ground on this property, it belongs to the son. The rationale is that a person feels a closeness to his son. If the produce has already become detached or it is ready to be harvested, it belongs to the other heirs.

If the father transgresses and sells the property, the sale is binding until he dies. When he dies, the son expropriates the property from the purchaser. If there was produce attached to the property, its worth should be evaluated and credited to the purchaser, and the son must pay him for it. If the produce was detached or ready to be harvested, it belongs to the purchaser.

If the son transgresses and sells the property, the purchaser does not receive anything until the father dies. If the son sold the property during the father's lifetime, the son died, and then the father dies, the purchaser takes possession of the property when the father dies. The sale of the property by the son is not nullified, because the father possesses only the right to benefit from the property, and possession of the right to benefit from a property is not the same as possession of the property itself.

יג

הכותב נכסיו לבנו ולאחר מותו הרי הגוף של בן מזמן השטר והפירות לאב עד שימות לפיכך האב אינו יכול למכור מפני שהן נתונין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב מת האב והניח פירות מחוברין לקרקע הרי הן של בן מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו היו תלושין או שהגיעו להבצר הרי הן של יורשין עבר האב ומכר מכורין עד שימות וכשימות האב מוציא הבן מיד הלקוחות ואם היו שם פירות מחוברין שמין אותם ללוקח ונותן הבן דמיהם היו תלושין או שהגיעו להבצר הרי הן של לוקח עבר הבן ומכר אין ללוקח כלום עד שימות האב מכר הבן בחיי האב ומת הבן ואחר כך מת האב כשימות האב קנה הלוקח שאין לאב אלא פירות וקניין פירות אינו כקניין הגוף:

14

When the deed recording a gift given by a healthy person states that the gift takes effect "from today and after the person's death," it is considered to be a gift given by a sh'chiv me'ra. The implication is that although he acquires the body of the property from the day of the gift, he may not take possession of it and partake of its fruits until after the giver's death.

יד

מתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה הרי היא כמתנת שכיב מרע שאינו קונה אלא לאחר מיתה שמשמע דברים אלו שאף על פי שקנה הגוף מהיום אינו זוכה בו ואוכל פירות אלא לאחר מיתה:

15

The following laws apply with regard to a deed recording a gift , which states that so and so should acquire a particular field after the death of the giver.

Whether or not the legal document records a kinyan since it mentions a date and the giver was alive on that date, the date indicates that he transferred ownership of the property during his lifetime. The recipient may not take possession of it until after the giver's death.

This is certainly the intent. For if the giver's intent had been to transfer the property with this document after his death, he would not have dated it.

Therefore, even though the document does not state that the gift takes effect "from today and after the person's death," the recipient acquires the property after the giver's death.

The reason we write "from the present time" in a legal document although it is dated, is to clarify the matter, even though it is unnecessary.

טו

שטר מתנה שכתוב בה שיקנה פלוני שדה פלונית לאחר מיתה בין שהיה בשטר קניין בין שלא היה בו קניין כיון שכתוב בו זמן ובזמן זה חי היה הזמן מוכיח שמחיים הקנה לו ואינו זוכה אלא לאחר מיתה שאילו היה בדעתו להקנות לו בשטר זה לאחר מיתה לא היה כותב בו זמן לפיכך אע"פ שאין כתוב בו מהיום ולאחר מיתה קונה לאחר מיתה וזה שכותבין בכל המתנות והממכרות מעכשיו ואף על פי שיש בשטר הזמן להרויח הדבר כותבין בו אע"פ שאינו צריך:

16

When a healthy person gives a gift and composes the deed recording it saying: "During my lifetime and in my death," it is a completely binding gift, taking effect during the person's lifetime, for it states: "During my lifetime." The fact that it also states: "And in my death," is if it states: "from now until eternity." It is an embellishment of the document.

טז

בריא שנתן מתנה וכתב בשטר מחיים ובמות הרי זו מתנה גמורה מחיים שהרי כתוב בו מחיים וזה שכתוב בו ובמות כמי שאומר מעתה ועד עולם וכמו נויי השטר הוא זה:

17

Perfectly righteous men and men of spiritual stature would not receive gifts from other men. Instead, they would trust in God, blessed be His name, and not in generous men. And Proverbs 15:27 states: "One who hates gifts will live."

יז

הצדיקים הגמורים ואנשי מעשה לא יקבלו מתנה מאדם אלא בוטחים בה' ברוך שמו לא בנדיבים והרי נאמר ושונא מתנות יחיה:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here. The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah