Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Malveh veLoveh - Chapter 16, Malveh veLoveh - Chapter 17, Malveh veLoveh - Chapter 18

Video & Audio Classes
Show content in:

Malveh veLoveh - Chapter 16

1

The debt is the responsibility of the borrower until he pays the lender or the lender's agent. If the lender said: "Throw the money owed to me and become freed of responsibility," the borrower threw it to him, and it became lost or destroyed by fire before it reaches the lender, the borrower is not responsible.

The following rules apply if the lender told him: "Throw the money owed to me in a manner governed by the laws of a bill of divorce." If the money was closer to the borrower, it is still his responsibility. If it was closer to the lender, the borrower is no longer responsible. If it is half and half, and it is lost or stolen from there, the borrower is required to pay half of the debt.

א

החוב באחריות הלוה עד שיפרענו ליד המלוה או ליד שלוחו, אמר לו המלוה זרוק לי חובי והפטר וזרקו ואבד או נשרף קודם שיגיע ליד המלוה פטור, אמר לו זרוק לי חובי בתורת גיטין היו המעות קרובות ללוה הרי עדיין באחריותו, היו קרובות למלוה נפטר הלוה, מחצה על מחצה אם אבדו משם או נגנבו משלם הלוה מחצה.

2

When Reuven owes Shimon a maneh, gives the maneh to Levi and tells him: "Give this maneh that I owe Shimon to him," Reuven may not retract. Nevertheless, he is held responsible for the maneh until it reaches Shimon.

If Levi returned the maneh to Reuven, they are both responsible for it until Shimon receives full payment for the debt owed him.

ב

היה ראובן חייב לשמעון מנה ואמר ללוי הולך לשמעון מנה זה שאני חייב לו אם בא לחזור אינו חוזר והוא חייב באחריותו עד שיגיע המנה לשמעון, החזיר לוי את המנה לראובן שניהן חייבין באחריותו עד שיגיע ליד שמעון כל חובו. 1

3

A transfer of a debt is rescinded in the following situation. Reuven owed Shimon a maneh. Shimon told Reuven: "Take the maneh that you owe me and give it to Levi." Since the three were standing together and Levi agreed, the transfer would ordinarily be binding. Nevertheless, if it is discovered that Reuven is poor and does not have the resources to pay, Levi can ask Shimon for payment of the debt, for he deceived him.

If Levi knew ' that Reuven was poor at that time or Reuven was rich at that time and became impoverished afterwards, Levi cannot demand payment from Shimon, for he accepted the transfer.

If Levi argues that Reuven was poor at the time and Shimon deceived him, and Shimon maintains that he was wealthy and later became impoverished, it appears to me that Shimon must bring proof of his claim. Only then is he freed of responsibility from the debt he owes Levi. This is no different from an instance where he has a receipt in his hand, and we tell him: "Prove the authenticity of your receipt, and then you will be freed of responsibility."

ג

ראובן שהיה חייב לשמעון מנה ואמר שמעון לראובן מנה שיש לי בידך תנהו ללוי והיו שלשתן עומדין וקיבל לוי ונמצא ראובן עני ואין לו ממה שיגבה ממנו הרי לוי חוזר בחוב של שמעון שזה הטעהו, ואם ידע לוי שהוא עני או שהיה עשיר באותה שעה והעני אינו יכול לחזור שהרי קיבל, טען לוי שהיה ראובן עני והטעהו ושמעון אומר עשיר היה והעני יראה לי שעל שמעון להביא ראיה ואח"כ יפטר מחוב לוי לא יהיה אלא שובר בידו אומרים לו קיים שוברך והפטר.

4

We already explained the following concept in the laws of business transactions. These laws apply when Reuven was not owed anything by Shimon, but did owe a maneh to Levi. If he told Levi to collect the debt from Shimon - even if he made that statement in the presence of the three of them -it is not binding. If Shimon does not desire to pay Levi, he need not. If, however, he does pay him, he may collect the money from Reuven, since he paid him because of his instructions.

Similarly, if Levi desires to retract and say: "I do not desire to collect the debt from Shimon," he may collect the debt from Reuven. This applies even if he collected a portion of the debt from Shimon; he may collect the remainder from Reuven.

ד

כבר ביארנו בהלכות מקח וממכר שראובן שלא היה לו אצל שמעון כלום והיה ראובן חייב ללוי מנה והמחהו אצל שמעון אע"פ שהמחהו במעמד שלשתן לא קנה, ואם רצה שמעון שלא יתן לא יתן ואם נתן חוזר וגובה מראובן שהרי על פיו נתן, וכן אם רצה לוי לחזור ולומר איני רוצה לגבות משמעון חוזר וגובה מראובן ואע"פ שנפרע מקצת משמעון חוזר וגובה השאר מראובן.

5

The following laws apply with regard to a store-keeper who would give a house-owner anything he desires on credit, postponing payment until the entire amount reaches a substantial sum, at which time he would pay him.

The employer says: "Give my workers a sela..." or "... my creditor the maneh that I owe him and I will repay you." Afterwards, the storekeeper said: "I gave the money you instructed me to give," and the worker or the creditor says: "I did not receive it." The worker or the creditor must take an oath; he may then collect the debt owed him from the employer. Similarly, the store-keeper may take an oath and collect what he claims from the employer, for he told him to pay that money.

The worker must take the oath in the presence of the storekeeper, and the storekeeper must do so in the presence of the worker or the creditor, so that they will be embarrassed by each other. Similar laws apply in all analogous situations.

This oath is a Rabbinical ordinance, administered while the person holds a sacred article, because both claimants are coming to collect money. Therefore, if the storekeeper dies, the creditor may collect the debt without taking an oath. Similarly, if the worker or the creditor dies, the storekeeper may collect the claim he makes without taking an oath. The rationale is that in such a situation the employer is not losing anything and is making payment only once.

ה

חנוני שהיה נותן לבעל הבית מן החנות כל מה שירצה בתורת הלואה ומקיפו עד שיתקבץ הכל ופורע לו ואמר לו בעל הבית תן לפועלים סלע או לבעל חובי מנה שיש לו אצלי ואני אתן לך והרי החנוני אומר נתתי והפועל או בעל חובו אומר לא לקחתי הרי הפועל או בעל חוב נשבע ונוטל מבעל הבית חובו וכן החנוני נשבע ונוטל מבעל הבית מה שטען שנתן שהרי הוא אמר לו ליתן, והפועל נשבע במעמד החנוני וכן החנוני במעמד הפועל או בעל חוב כדי שיכלמו זה מזה וכן כל כיוצא בזה ושבועה זו תקנת חכמים היא בנקיטת חפץ מפני שבאין שניהן ליטול, לפיכך אם מת החנוני נוטל בעל חוב בלא שבועה וכן אם מת פועל או בעל חוב החנוני נוטל בלא שבועה שהרי אין בעל הבית מפסיד כלום ואינו משלם אלא תשלום אחד.

6

When the store-keeper says: "You told me to give this person a maneh," or "You commanded me and told me, 'If so-and-so comes, give him,'" and the employer claims: "I did not tell you," the employer must take a sh'vuat hesset to support his claim. He is then freed of responsibility. The store-keeper should then lodge a suit against the person he claims to have paid.

Similarly, if a storekeeper tells an employer with whom he has a credit arrangement: "It is written in my account book that you owe me a maneh" and the employer says: "I don't know," the employer must take a sh'vuat hesset that he does not know. He is then freed of responsibility, as is the law with regard to any situation where one person lodges a claim against another. There is no Rabbinical ordinance governing such a situation.

ו

החנוני אומר אתה אמרת ליתן לזה מנה או צוית ואמרת לי אם יבא פלוני תן לו ובעל הבית אומר לא אמרתי לך הרי בעל הבית נשבע היסת ונפטר והחנוני עושה דין עם זה שנתן לו, וכן אם אמר החנוני לבעל הבית המקיפו כתוב בפנקסי שיש לי אצלך מנה ובעל הבית אומר איני יודע נשבע בעל הבית היסת שאינו יודע ונפטר כדין כל טוען על חבירו לכל דבר ואין בזה תקנת חכמים.

7

When Reuven produces a promissory note that states that Shimon owes a debt to Levi, and claims that Shimon gave it to him by signing a deed acknowledging the transfer and giving it to him, but that the deed of transfer was lost, or he claims that Levi transferred the promissory note to him via the acquisition of land, he may collect the debt from Shimon. The rationale is that Reuven is in possession of the promissory note.

If Shimon claims that he paid Levi and demands that an oath be taken, Levi must take an oath to Shimon. Afterwards, Reuven may collect the debt. If Levi admits that Shimon paid him, Levi must pay Reuven. If Levi claims that he neither sold nor gave the promissory note to Reuven, Levi is required to take a sh'vuat hesset and is then freed of responsibility.

ז

ראובן שהוציא שטר חוב שיש ללוי על שמעון וטען שלוי נתנו לו בכתיבה ומסירה ואבד השטר שהקנהו בו או שטען שהקנהו לו על גב הקרקע הרי זה גובה אותו משמעון הואיל ויוצא מתחת ידו, טען שמעון שפרע ללוי ואמר ישבע לי ישבע לוי לשמעון ואח"כ יגבה ראובן, הודה לו שפרע ישלם לוי לראובן, טען לוי שלא מכר ולא נתן שטר זה נשבע היסת ונפטר.

8

When a promissory note is in the hands of a third party, and he produces it in a court of law and says: "It has been paid," his word is accepted. This applies even if the authenticity of the note has been verified. The rationale is that if he had desired, he could have burned it or torn it.

Similarly, if the third party died, and a note is found in his possession stating that the promissory note entrusted to him has been paid, we consider it paid. This applies even though the note stating the debt was paid is not signed by witnesses.

When, by contrast, a note is found in the creditor's possession that a particular promissory note has been paid, even if the note stating that the debt was paid is in the creditor's handwriting, it is considered to be merely facetious.

ח

שטר שהיה ביד שליש והוציא מתחת ידו בבית דין ואמר פרוע הוא נאמן אע"פ שהשטר מקויים שאילו רצה היה שורפו או קורעו, וכן אם מת השליש ונמצא כתב יוצא מתחת ידי שליש ששטר זה המונח אצלו פרוע הוא ה"ז פרוע אע"פ שאין עדים על הכתב, אבל כתב שיצא מתחת ידי מלוה ששטר פלוני פרוע אפילו היה בכתב ידי המלוה אינו אלא כמשחק.

9

If witnesses signed the note discovered in the creditor's possession, when their signatures have been verified, the note is considered paid. If their signatures have not been verified, the witnesses who signed the receipt should be interrogated. If they do not know of the matter or if they are not present to be asked, the receipt is ignored, because it was found in the possession of the lender or his heirs.

ט

היו עדים על הכתב אם היו מקויימין הרי השטר פרוע, ואם אין עליו קיום ישאלו העדים החתומין על זה השובר, אם לא ידעו או שאין העדים מצויין הואיל ומתחת ידי המלוה או מתחת ידי יורשיו יצא אין השובר כלום.

10

If the promissory note mentioned in the note that was discovered was found among the promissory notes belonging to the lender that have been paid, we assume that it was paid, even if the note that was found was not signed by witnesses.

Similarly, if it is written on the promissory note itself - whether on its front or back, or even on only a portion of it - that this promissory note or a portion of it was paid, we follow those statements. This applies even though witnesses did not sign the statement, and the promissory note is in the possession of the lender. For if the promissory note had not been paid, he would not have written on the note itself.

י

נמצא השטר בין שטרות פרועין ה"ז פרוע ואע"פ שאין עדים על הכתב הנמצא, וכן אם נמצא כתוב בגופו של שטר בין מפניו בין מאחוריו ואפילו במקצתו שטר זה פרוע או נפרע ממנו כך וכך עושין ע"פ הכתב ואע"פ שאין על הכתב עדים ואע"פ שיצא מתחת ידי המלוה שאילו לא נפרע לא היה כותב על השטר.

11

When a person finds a promissory note among his other legal documents and he does not know its status, it should remain in his possession until Eliyahu comes.

יא

המוצא שטר בין שטרותיו ואין יודע מה טיבו יהיה מונח עד שיבא אליהו.

12

When a person tells his sons: "One of the promissory notes among my promissory notes has been paid and I don't know which one it is," all of the promissory notes are considered paid. If there are two promissory notes from one person, the greater one is considered paid and the lesser one is considered unpaid.

If a person tells a colleague: "One of your promissory notes in my possession has been paid," the greater one is considered to be paid and the lesser one is considered to be unpaid. If he tells him: "The debt you owe me has been paid," all of the promissory notes he has against him are considered paid.

יב

האומר לבניו שטר בין שטרותי פרוע ואיני יודע איזה הוא שטרותיו כולן פרועין, נמצא לאחד שם שני שטרות הגדול פרוע והקטן אינו פרוע אמר לחבירו שטר לך בידי פרוע הגדול פרוע והקטן אינו פרוע, חוב לך בידי פרוע כל שטרות שיש לו עליו כולן פרועין.

Footnotes
1.

היה ראובן חייב לשמעון מנה וכו' עד שיגיע ליד שמעון כל חובו. א"א אחריות לוי השליח איני יודע מה הוא אלא שאם יכפור ראובן במלוה נמצא לוי פושע בדבר עכ"ל.

Malveh veLoveh - Chapter 17

1

The following laws apply when a lender dies and his heir comes and demands payment from a borrower, because of the promissory note for which he is liable. If the borrower claims: "I paid your father," and the heir says: "I don't know whether you did or not," we tell the borrower: "Arise and pay him."

If the borrower demands: "Take an oath for me," the heir should take an oath, while holding a sacred object, that his father did not instruct him via another person that the debt was paid, that he did not tell him this verbally, and that he did not find a note saying that this promissory note was paid among his father's legal documents. After taking this oath, he may collect the debt.

א

מלוה שמת ובא היורש לתבוע את הלוה בשטר שעליו ואמר פרעתי לאביך והיורש אומר איני יודע אומרים לו עמוד ושלם לו, אמר ישבע לי ה"ז נשבע בנקיטת חפץ שלא פקדנו אבא על ידי אחר ושלא אמר לנו אבא בפיו ושלא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע וגובה.

2

If the borrower died after the lender died, and the lender's heir comes and demands payment from the borrower's heir, he may not collect payment unless he takes an oath. We tell him: "Take an oath that 'My father did not instruct me...,' 'My father did not tell me...,' 'I did not find a note saying that this promissory note was paid among my father's legal documents.'"

Even if the heir was a baby lying in a cradle when his father died, he must take this oath and collect. If the lender made a statement immediately before his death that this promissory note has not been paid, the lender's heir need not take an oath before exacting payment. This applies even if he is collecting payment] from the heir.

ב

מת הלוה אחר שמת המלוה ובא היורש להפרע מן היורש לא יפרע אלא בשבועה ואומר לו תחלה ישבע שלא פקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ולא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע ואפילו היה היורש קטן המוטל בעריסה כשמת מורישו ה"ז נשבע ונוטל, ואם צוה המלוה בשעת מיתתו ששטר זה אינו פרוע יפרע היורש בלא שבועה אפילו מן היורש.

3

If, however, the borrower died first and then the lender died, the lender's heirs may not collect anything from the borrower's heirs. The rationale is that when the borrower died, the lender became obligated to take an oath before collecting, as we have explained in the previous halachah. He has already died, and a person does not bequeath an oath to his sons. For they are unable to take an oath that their father was not paid anything.

Nevertheless, if a judge transgressed and required the lender's heirs to take an oath and enabled them to collect their debt, the money that they collected should not be expropriated from their possession. Therefore, a promissory note that is used as the basis for a claim by the heirs of a lender who seek to collect from the heirs of a borrower when the borrower died first, should not be torn, nor should it be used to expropriate money.

It should not be used to expropriate money, because a person does not bequeath an oath to his sons, as explained. It should not, however, be torn, lest there be a judge who will expropriate money because of it.

ג

מת הלוה תחלה ואחר כך מת המלוה אין יורשי מלוה נוטלין מיורשי לוה כלום שבשעה שמת הלוה נתחייב המלוה להשבע ואח"כ יטול כמו שביארנו וכבר מת ואין אדם מוריש שבועה לבניו שאינן יכולין להשבע שלא נפרע אביהם כלום, ואם עבר הדיין והשביע יורשי מלוה וגבו את חובן אין מוציאין מידם לפיכך שטר חוב של יתומים הבאים להפרע מן היתומים שמת אביהן הלוה תחלה אין קורעין אותו ואין מגבין בו, אין גובין בו שאין אדם מוריש שבועה לבניו כמו שביארנו ואין קורעין אותו שמא יבא דיין שידון ויוציא בו.

4

In the situation described above, even if the debt was secured by a guarantor, the lender's heirs should not expropriate the debt from the guarantor. The rationale is that if they are told to collect the debt from the guarantor, the guarantor will go and seek payment from the borrower's heirs.

ד

אפילו היה שם ערב ומת הלוה תחלה לא יפרעו יורשי המלוה מן הערב, שאם תאמר יפרעו מן הערב הרי הערב חוזר ונפרע מיורשי לוה.

5

Extrapolation is not made from this law to a similar instance. Instead, when a person who impairs the legal power of a promissory note then dies -although he is not entitled to collect the debt unless he takes an oath - his children may take an oath that their father did not instruct them..., their father did not tell them..., they did not find a note saying that this promissory note was paid in its entirety among his father's legal documents. They may then collect the remainder of the sum stated in the promissory note from the lender or from his heirs.

ה

אין דנין מדין זה לכל הדומה לו אלא הרי הפוגם את שטרו ומת אע"פ שאינו גובה אלא בשבועה הרי בניו נשבעין שלא פקדנו אבא ולא צונו אבא ולא מצינו בין שטרותיו של אבא שכל השטר הזה פרוע וגובין את שאר השטר בין מן המלוה בין מיורשיו.

6

When a lender's heir comes to collect payment of a promissory note from the borrower's heirs and the latter say: "Our father told us: 'I did not borrow the money mentioned in this debt,'" the lender's heirs may collect the debt without taking an oath. The rationale is that whenever a person says "I did not borrow," it is as if he says: "I did not pay."

Similarly, when the lender himself comes to collect payment from the heirs of a borrower, and they say: "Our father told us: 'I did not borrow the money mentioned in this debt,'" the lender may collect the debt without taking an oath. This applies even if in the promissory note the lender stated that he would accept the borrower's word whenever he claims to have paid the debt. For in this instance as well, we follow the rationale that whenever a person says "I did not borrow," it is as if he says: "I did not pay."

ו

יורש שבא לגבות מן היורש ואמרו יורשי לוה אמר לנו אבא לא לויתי חוב זה הרי יורשי המלוה גובין שלא בשבועה שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי, וכן מלוה שבא להפרע מיורשי לוה ואמרו אמר לנו אבא לא לויתי חוב זה ה"ז גובהו בלא שבועה אפילו האמינו בשטר כל זמן שאמר פרעתי שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי.

7

The following laws apply when the lender's heir comes and demands payment from a borrower on the basis of a promissory note that contains a stipulation that the borrower's word will be accepted, whenever the borrower says: "I paid the debt." He is required to take a sh'vuat hesset that he paid this debt and is freed of liability. This applies even if the stipulation does not state: "Your word will be accepted against a claim issued by my heirs." The rationale is that the very basis of the promissory note depends on this stipulation.

If the stipulation states that the borrower's word would be accepted without an oath, he is not required to take an oath, even to the lender's heirs.

ז

יורש שבא להפרע מן הלוה בשטר שיש בו נאמנות ללוה כל זמן שיאמר פרעתי הרי הלוה נשבע היסת שפרע לשטר זה ונפטר אע"פ שלא כתב לו והרי אתה נאמן על יורשי שעיקר השטר על תנאי זה היה, אם התנה עליו שיהא נאמן בלא שום שבועה אינו נשבע אפילו ליורשי מלוה.

8

The following laws apply when the lender's heir is below majority, he possesses a promissory noted owed to his father, but a receipt for this note was produced after the father's death. We do not rip up the promissory note, nor do we allow payment to be expropriated on its basis until the heir reaches majority. The rationale is that it is possible that the receipt is a forgery. That possibility is reinforced by the fact that the borrower did not produce it during the lender's lifetime.

ח

יורש קטן שהיה שט"ח לאביו ויצא עליו שובר אחר מיתת אביו אין קורעין את השטר ואין מגבין בו עד שיגדלו היתומים שמא שובר זה מזוייף הוא ולפיכך לא הוציאו הלוה בחיי אביו.

9

When a person produces a promissory note against a colleague, stating that it was composed in Babylonia, he collects the debt in the coinage of Babylonia. If the promissory note was written in Eretz Yisrael, he should collect the debt in the coinage of Eretz Yisrael. This is not the case with regard to a ketubah

The following rules apply when the promissory note did not state the place where it was composed. If the lender produced it in Babylonia, he should collect the debt in the coinage of Babylonia. If he produced it in Eretz Yisrael, he should collect the debt in the coinage of Eretz Yisrael. If the lender sought to collect the debt in the coinage of the place where he produced the promissory note, and the borrower protested, claiming that he is obligated to pay in a coinage that is worth less than the local coinage, the lender should support his claim with an oath. He may then collect the debt. If the promissory note states that money is owed without any more specifics, the lender may collect only what the borrower agrees to pay.

From these laws, we can derive the following principles: A legal document that does not mention the place where it was composed is acceptable for all matters. Similarly, a legal document that is not dated is acceptable, even though it is testimony that cannot be nullified through hazamah. The rationale is that in financial laws, we are not stringent and do not subject the witnesses to precise cross-examination and interrogation, as will be explained. This leniency was adopted so as not to prevent loans from being granted. For this reason, post-dated promissory notes are acceptable, although the testimony of the witnesses who signed cannot be nullified through hazamah as will be explained in the appropriate place.

ט

המוציא שטר חוב על חבירו והיה כתוב בבבל מגבהו ממעות בבל, היה כתוב בארץ ישראל מגבהו ממעות ארץ ישראל מה שאין כן בכתובה, לא היה בשטר שם מקום והוציאו בבבל מגבהו ממעות בבל הוציאו בארץ ישראל מגבהו ממעות א"י, בא לגבות ממעות המקום שיצא בו השטר וטען הלוה שהמעות שאני חייב לו מכסף שהוא פחות מזה המטבע ישבע המלוה ויטול, היה בו כסף סתם מה שירצה לוה מגבהו, מכאן אתה למד ששטר שאין בו שם מקום שנכתב בו כשר לכל דבר, והוא הדין לשטר שאין בו זמן כלל שהוא כשר אע"פ שעדות זו אי אתה יכול להזימה שאין מדקדקין בדיני ממונות בדרישה וחקירה כמו שיתבאר כדי שלא תנעול דלת בפני לווין, ולפיכך שטרי חוב המאוחרין כשרין אע"פ שאין אתה יכול להזימן כמו שיתבאר במקומו.

Malveh veLoveh - Chapter 18

1

When a person lends money to a colleague without any stipulations, all of the borrower's property is on lien and bound to the debt. Therefore, when the lender comes to collect his debt, he should demand payment from the debtor first. If the debtor does not have money, but is in possession of either landed or movable property, he may collect the debt from them with the borrower's consent. If the borrower did not give the property willingly, the lender should have the property expropriated by the court.

If the property in the borrower's possession was not equal in value to the amount stated in the promissory note, the lender may expropriate the debt from all the property that was in the borrower's possession, even though it is now sold or given as presents to others. The rationale is that since the borrower sold or gave away the property after it was subjugated to the lien of this debt, he may expropriate the property from the possession of purchasers or the recipients of the presents. This is called being toreif.

To what does the above apply? To landed property in the borrower's possession at the time of the loan. Property that the borrower acquired after the loan was given, by contrast, is not automatically on lien to the creditor, and he may not expropriate it from purchasers. If, however, the lender established the stipulation that all the property that the borrower will acquire afterwards will be on lien for him to collect the debt from it, property that the borrower acquired after taking the loan and subsequently sold or gave away may be expropriated by a creditor.

א

המלוה את חבירו סתם הרי כל נכסיו אחראין וערבאין לחוב זה, לפיכך כשיבא לגבות תובע את בעל חובו תחלה אם מצא עמו נכסים בין מטלטלין בין קרקעות גובה מהן ברצון הלוה, ואם לא נתן הלוה מדעתו מגבין אותו ב"ד, לא הספיק לו כל הנמצא כנגד שטר חובו הרי זה גובה מכל הקרקעות שהיו ללוה אע"פ שהן עתה מכורין לאחרים או נתונים במתנה, הואיל ומכר הלוה או נתן אחר שנשתעבד בחוב זה ה"ז מוציא מיד הלקוחות או מיד בעלי המתנות וזהו הנקרא טורף, בד"א בקרקעות שהיו לו בעת שלוה, אבל נכסים הבאין לו לאחר שלוה לא נשתעבדו לב"ח ואינו טורפן, ואם התנה עליו שכל נכסים שיקנה יהיו משועבדין להפרע מהן וקנה אחר שלוה ומכר או נתן הרי בעל חוב טורף מהן.

2

The above statements apply only to landed property. Movable property that has been sold, by contrast, is not on lien to a debt. Even property in the borrower's possession at the time of the loan may not be expropriated by his creditor.

If the debtor transferred a lien to all his movable property by virtue of the lien on landed property so that the creditor can expropriate everything, he may expropriate that movable property. This applies only when he writes in the promissory note: "I have transferred to you a lien on my movable property by virtue of the lien on my landed property. This is not an asmachta, nor is this a standard form of a legal document."

Similarly, he may write: "All of the property that I will purchase in the future, whether landed property or movable property, is on lien to you so that you can expropriate payment from it, and the lien on my movable property is transferred to you by virtue of the lien on my landed property, so that you can expropriate payment from them. This is not an asmachta, nor is this a standard form of a legal document." In such an instance, the creditor may expropriate even the movable property that the borrower purchased after he borrowed the money. The rationale is that any stipulation made concerning a financial transaction is binding.

ב

אין כל הדברים אמורין אלא בקרקע אבל המטלטלין אין עליהן אחריות אפילו מטלטלין שהיו לו בעת שלוה שמכרן לשעתו אין בעל חוב טורף אותן, הקנה לבעל חובו כל המטלטלין על גב קרקע שיש לו להיותו נפרע מן הכל הרי זה טורף מאותן המטלטלין והוא שיכתוב לו בשטר חובו שהקניתי לך מטלטלין שיש לי על גב הקרקע שיש לי שלא כאסמכתא ושלא כטופסי השטרות, וכן אם כתב שכל נכסים שאני עתיד לקנות בין קרקעות בין מטלטלין הרי הן משועבדים לך להפרע מהן והמטלטלין קנויין לך על גב הקרקעות להפרע מהן שלא כאסמכתא ושלא כטופסי השטרות ה"ז טורף אף מן המטלטלין שקנה הלוה לאחר שלוה שכל תנאי שבממון קיים.

3

The following laws apply when a person designates a field of his as an ipotiki for a creditor for a debt, or for a woman for her ketubah - i.e., he composed a legal document stating that they should collect payment from that source - and a river flooded the field. The creditor may expropriate other property as payment for the debt. If, however, it was stipulated that he should not derive payment from any place other than this, he should not expropriate other property.

Similarly, if a person borrowed money and explicitly stipulated that his property is not on lien to the debt, the creditor may never collect this debt from property that has been sold to others.

ג

עשה שדהו אפותיקי לבעל חובו או לאשה בכתובתה והוא שיכתוב להן מכאן תגבו ושטפו נהר ה"ז גובה משאר נכסים וטורף אותן, ואם התנה עמו שלא יהיה לו פרעון אלא מזו אינו גובה משאר נכסים, וכן אם לוה ממנו ופירש שאין לו אחריות עליו הרי זה אינו גובה מן המשועבדין לעולם.

4

When a person designates a field of his as an ipotiki for a creditor for a debt, or for a woman for her ketubah and then sells it, the sale is binding. If when the creditor comes to collect his debt, he does not find any property that has not been sold, he may expropriate the field that had been designated from the person who purchased it.

When does the above apply? When the debtor sold the field for a limited amount of time. If, however, he desired to sell it forever, the sale is not binding.

ד

עשה שדהו אפותיקי לבעל חובו או לאשה בכתובתה ומכרה ה"ז מכורה וכשיבא ב"ח לגבות אם לא ימצא נכסים בני חורין יטרוף אותה, בד"א בשמכר לשעתה אבל מכרה ממכר עולם אינה מכורה. 1

5

When a person designates a servant as an ipotiki, a creditor can expropriate the servant in payment of the debt even if he was sold to another person. ' The rationale is that the matter will be publicized. If he designates his cow as an ipotiki, a creditor may not expropriate the cow. The same ruling applies with regard to other movable property, for the matter will not be publicized.

ה

עשה עבדו אפותיקי ומכרו הרי בעל חוב גובה ממנו מפני שיש לו קול, עשה שורו אפותיקי ומכרו אין ב"ח גובה ממנו וכן שאר המטלטלין מפני שאין להן קול.

6

When a master designates his servant as an ipotiki and then frees him, he obtains his freedom. This applies even if he wrote in the promissory note: "You will not receive payment from any source but this."

Similar rules apply if he consecrates the servant. The rationale is that [the prohibition against leaven, freeing a servant and consecration remove the lien from an article.

The creditor may collect his debt from the debtor. If he does not have the means to pay him, he must compose a promissory note acknowledging his debt, and with that promissory note he can expropriate property that was sold by the debtor after the date of this second promissory note.

Why is he obligated to pay the debt? Because he caused his colleague's money to be lost. And whenever a person causes a colleague a loss, he must make financial restitution, as explained in the appropriate place.

We also compel the servant's second master to free him as well. This is a measure enacted for the correction of society, lest the creditor encounter the servant in the marketplace at a later time and say: "You are my slave."

ו

עבד שעשאהו רבו אפותיקי ושחררו אע"פ שכתב לו לא יהיה לך פרעון אלא מזה יצא לחירות, וכן אם הקדישו שהחמץ והשחרור וההקדש מפקיעין מיד שיעבוד והרי ב"ח גובה חובו מן הלוה וכותב עליו שטר בחובו וטורף מזמן זה השטר, ולמה הוא חייב לשלם מפני שגורם לאבד ממון חבירו וכל הגורם להזיק משלם כמו שבארנו במקומו, וכופין את רבו השני לשחררו מפני תקון העולם שלא ימצאנו בשוק ויאמר לו עבדי אתה. 2

7

When a person consecrates his property, the creditor cannot expropriate the property from the Temple treasury, for the consecration of property lifts the lien from it.

When the property is redeemed from the Temple treasury, we estimate how much a person would desire to give for this field, so that the creditor will be paid his due, or the woman the money due her by virtue of her ketubah. Therefore, when the field is redeemed and becomes unconsecrated property in the possession of the purchaser, the creditor can come and expropriate his debt from it, or the woman can take it as payment for the money due her by virtue of her ketubah, as we have explained in Hilchot Arachin.

ז

המקדיש נכסיו אין בעל חוב יכול לטרוף מן ההקדש שההקדש מפקיע השיעבוד וכשפודין הקרקע מיד ההקדש אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו על מנת שיתן לבעל חוב את חובו ולאשה כתובתה, לפיכך לכשתפדה ותצא לחולין ביד הלוקח יבא בעל חוב ויטרוף אותה או האשה בכתובתה כמו שביארנו בערכין.

8

When a creditor comes to expropriate a field from the purchaser, if the purchaser has money in his possession, he may eliminate the creditor's claim by paying him the money for which he is expropriating the field. The purchaser then demands repayment from the seller. If, however, the debtor had designated the field as an ipotiki, the purchaser may not eliminate the creditor's claim by paying him.

ח

בעל חוב שבא לטרוף אם יש מעות ללוקח יכול לסלקו וליתן לו דמי מה שהוא טורף וחוזר הלוקח ותובע למוכר, ואם עשה אותו אפותיקי אינו יכול לסלקו בדמים.

9

The purchaser is also given the upper hand in the following situation: Reuven owed Shimon 200 zuz. Reuven owned two fields. He sold one to Levi for a maneh, and then sold him the other one for a second maneh. Shimon expropriated one for a maneh and then sought to expropriate the other for the second maneh that was owed him. Levi brought 200 zuz in coin and told Shimon: "If you desire to consider the field that you already expropriated as payment for the entire 200 zuz that you are owed, that is acceptable. If not, here are the 200 zuz of the debt; rescind your claim." Levi is given the upper hand.

If Shimon accepted Levi's proposition and kept the one field, Levi cannot demand payment from Reuven for more than one maneti, despite the fact that Shimon accepted it as compensation for 200 zuz.

ט

ראובן שהיה חייב לשמעון מאתים והיו לו שתי שדות ומכר אחת מהן ללוי במנה וחזר ומכר לו השניה במנה ובא שמעון וטרף אחת במנה וחזר לטרוף השניה במנה הנשאר לו והביא לו מאתים ואמר לו אם תרצה להיות השדה שטרפת שומה לך בכל המאתים שיש לך הרי מוטב ואם לאו הילך מאתים של חובך והסתלק הדין עם לוי, רצה שמעון ועמד בה אע"פ שקבלה במאתים אין לוי חוזר ותובע ראובן אלא במנה.

10

The creditor, by contrast, is given the upper hand in the following situation. Reuven owed Shimon 200 zuz. Reuven died and left one field that was worth 100 zuz. Shimon came and expropriated it. The orphans gave Shimon 100 zuz worth from the movable property that their father left, and thus removed Shimon from it. Shimon may, however, return and expropriate it for the remainder of his debt. The rationale is that by giving him the 100 zuz, they performed a mitzvah, for it is a mitzvah for heirs to pay their father's debt.

If the heirs told Shimon: "This 100 is for the field you expropriated," he cannot come back and expropriate it again for the remainder of the money owed him.

י

מת ראובן והניח שדה אחת שוה מאה ובא שמעון וטרפה ונתנו לו היתומים מאה מן המטלטלין שהניח אביהן וסילקוהו ה"ז חוזר וטורף אותה בשאר חובו שמאה שנתנו לו מצוה עשו שמצוה על היתומים לפרוע חובות אביהם, ואם אמרו לו אלו במאה דמי השדה שטרפת אינו יכול לחזור ולטרוף אותה פעם אחרת בשאר חובו.

Footnotes
1.

עשה שדהו אפותיקי לבעל חובו וכו' עד אבל אם מכרה ממכר עולם אינה מכורה. א"א לא הבחין ולא הבין דרך הירושלמי אשר מצא על זאת המימרא.

2.

עבד שעשאהו רבו אפותיקי וכו'. א"א הוא פוסק כרשב"ג והרב לא פסק כן עכ"ל.

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah