Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Malveh veLoveh - Chapter 10, Malveh veLoveh - Chapter 11, Malveh veLoveh - Chapter 12

Video & Audio Classes
Show content in:

Malveh veLoveh - Chapter 10

1

Just as it is permitted for a seller to take an order based on the market price; so, too, it is permitted to give a loan of produce without any conditions, to be returned without any conditions, without establishing a time when it must be returned once the market price has been established.

What is implied? If there was a fixed market price for wheat that was known by both the borrower and the lender, when the borrower borrows ten se'ah of wheat from a colleague, he is obligated to return ten se'ah, even though the price of wheat increased. The rationale is that when he borrowed the wheat from him, the market price was known. If he had wanted to, he could have purchased wheat and returned it, since a minimum term of the loan was not established.

א

כשם שמותר למוכר לפסוק על שער שבשוק כך מותר ללוות הפירות סתם ופורעין סתם בלא קביעת זמן על השער שבשוק, כיצד היה השער קבוע וידוע לשניהם ולוה מחבירו עשר סאין חייב להחזיר לו עשר סאין אע"פ שהוקרו החיטים שהרי כשלוה ממנו היה השער ידוע ואילו רצה היה קונה ומחזיר לו שהרי לא קבע לו זמן. 1

2

If the borrower possesses some of the type of produce that he seeks to borrow, it is permissible for him to borrow this produce without any conditions, to be returned without any conditions, without establishing a time when it is due. Even if he possesses only a se'ah, he may borrow many se'ah because of it. Even if he possesses only a drop of oil or wine, he may borrow several jugs of wine and oil because of it.

If he did not possess any of that type of produce and the market price was not established yet, or the borrower and the lender did not know the market price, it is forbidden to lend a se'ah of produce for a se'ah to be returned at a later date. Similarly, with regard to other types of produce, a person should not lend them out until he establishes a financial equivalent. The following rules apply when a person makes a loan of produce without establishing a financial equivalent, and it decreases in value. The borrower must return the measure or the weight of the fruit he borrowed. If they increased in value, the lender may take only the amount they were worth at the time of the loan.

Even if a person possesses that type of produce, or the market price had already been established, it is forbidden to make a loan of produce that must be repaid on a specific date. Instead, the loan must be made without any stipulation, and it can be repaid whenever the borrower desires to repay it.

ב

היה לו מאותו המין שלוה ה"ז מותר ללוות סתם בלא קביעת זמן ופורע סתם אע"פ שעדיין לא יצא השער, ואפילו היתה לו סאה בלבד לוה עליה כמה סאין, היתה לו טיפה אחת של שמן או של יין לוה עליה כמה גרבי יין ושמן, לא היתה לו מאותו המין כלום ולא נקבע שער השוק עדיין או שלא ידעו שער השוק ה"ז אסור ללוות סאה בסאה, וכן בשאר הפירות לא ילוה אותן עד שיעשה אותן דמים, ואם לוה ולא עשה אותן [דמים] והוזלו מחזיר לו פירות כמדה שלוה או כמשקל ואם הוקר נוטל דמים שהיו שוין בשעת הלואה, אע"פ שיש לו מאותו המין או שהיה השער קבוע בשוק הרי זה אסור ללוות פירות בפירות עד זמן קבוע אלא לוה סתם ופורע באיזה זמן שיפרע.

3

A person should not tell a colleague: "Lend me a kor of wheat and I will return a kor to you at the time when wheat is brought to the granaries." He may, however, tell him: "Lend me wheat until my son comes, or until I find the key to my storehouse."

ג

לא יאמר אדם לחבירו הלוני כור חטים ואני אחזיר לך כור לגורן אלא אומר לו הלוני עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח.

4

The following rules apply if a person lent out produce until a fixed date: If the produce diminished in value, the borrower should return the produce at the time set. If the produce increased in value, the borrower should pay him the money that it was worth at the time of the loan.

ד

לוה פירות עד זמן קבוע אם הוזלו מחזיר לו פירות בזמן שקבע ואם הוקרו נותן לו דמים שהיו שוין בשעת ההלואה.

5

A person may lend wheat to his sharecroppers to be used as seed, in return for wheat to be paid back after the harvest. This applies both before the sharecropper enters the field and after he entered the field.

When does this apply? In a place where it is customary that the sharecropper supplies the seed for the crops. For the owner of the field has the right to remove the sharecropper from the field whenever he does not supply it.

Different laws apply in places where it is customary for the owner of the field to provide the seed. If the sharecropper did not enter the field yet, it is permitted for the owner to lend wheat for wheat to be returned in the future, for he still has the prerogative of removing the sharecropper from the field. Thus, when the sharecropper entered the field, he entered with the intent of returning the wheat the owner lent him.

If, however, the loan was made after the sharecropper entered the field, since the owner can no longer have him removed, he is like any other person. It is forbidden to lend him wheat for seed in return for wheat to be paid back at a later date. He may, however, lend him wheat according to its market value if he does not make any stipulations.

ה

מלוה אדם את אריסיו חטים בחטים לזרע בין קודם שירד האריס לשדה בין אחר שירד, בד"א במקום שנהגו שיתן האריס את הזרע שהרי ביד בעל הקרקע לסלקו כל זמן שלא נתן אבל במקום שדרך בעל הקרקע ליתן את הזרע אם עדיין לא ירד האריס ה"ז מותר להלוות חטים בחטים שעדיין יש לו לסלקו נמצא בעת שירד לשדה ירד על דעת שיחזיר לו חטים שהלוהו, אבל אחר שירד לשדה הואיל ואינו יכול לסלקו הרי הוא ככל אדם ואסור להלוותו חטים בחטים לזרע אבל מלוהו סתם על שער שבשוק.

6

A loan may not be repaid with a loan of produce. To explain: A person owed a colleague money. The lender told the borrower: "Give me my money, because I want to purchase wheat with it."

The borrower responded: "Go out and establish the money I owe you as a debt of wheat according to the present market price."

If the borrower possesses an equivalent quantity of wheat, this is permitted. If, however, he does not have that type of produce, this is forbidden. For our Sages said that it is permitted to place an order based on a commodity's market price, even though the seller does not possess any of that commodity, only when the purchaser is paying money for the acquisition. It is, however, forbidden to transfer a debt of money into a debt of produce unless the borrower possesses the produce.

The concept can be extended when, in the above situation, the borrower did possess wheat and the debt was transferred into a debt of wheat. Similar rules apply if afterwards the lender comes and tells him: "Give me the wheat, because I want to sell it and use the money to purchase wine," and in response, the borrower tells him: "Go out and consider the debt as a debt of wine, according to the present market price of wine." If he possesses wine, it is permitted and it is considered as if he owes him wine. If he does not possess wine, it is forbidden.

If the borrower did not possess the commodity desired, but nevertheless, transgressed and transferred the debt into a debt of that commodity, he is not required to pay the debt in the commodity. Even though he did purchase the commodity afterwards, he should pay the lender the money he lent him.

ו

מי שהיה נושה בחבירו מעות ואמר לו תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהן חטים אמר לו צא ועשה אותן עלי כשער של עכשיו ויהיה לך אצלי חטים בהלואה, אם יש לו חטים כשיעור מעותיו מותר ואם אין [לו] אותו המין ה"ז אסור שלא אמרו חכמים שמותר לפסוק על שער שבשוק אע"פ שאין לו כלום מאותו המין אלא בנותן מעותיו לקנות בהן פירות אבל הרוצה להעמיד הלואתו על גב הפירות אסור עד שיהיו לו פירות, היה ללוה חטים ועשה הלואתו עליו חטים ובא אחר זמן ואמר לו תן לי חטים שאני רוצה למוכרן וליקח בדמיהן יין אמר לו צא ועשה אותן עלי יין כשער שבשוק עתה, אם יש לו יין הרי זה מותר ונעשית הלואתו אצלו יין ואם אין לו יין אסור, הרי שלא היה לו ועבר והחזיר ההלואה פירות אף על פי שקנה פירות אחר כך אינו חייב ליתן לו פירות אלא נותן לו מעות שהלוהו.

Footnotes
1.

כשם שמותר למוכר וכו' אע"פ שיש לו כו' ה"ז אסור וכו' עד באיזה זמן שיפרע. א"א חדוש זה לא שמענו מעולם אלא אם יש לו או על שער שבשוק לוה סאה בסאה סתם בלא עשיית דמים אפילו לזמן קצוב עכ"ל.

Malveh veLoveh - Chapter 11

1

When a person lends money to a colleague in the presence of witnesses, or a borrower tells witnesses: "Serve as witnesses for me that I owe this person a maneh" or "You are my witnesses that I owe this person a maneh," the obligation established is referred to as a milveh b'al peh, "a loan supported by an oral commitment." Such a debt need not be repaid in the presence of witnesses.' Therefore, if the debtor claims: "I repaid the debt," he is required to take a sh'vuat hesset and is discharged.

When, by contrast, a person lends money to a colleague and has the debt supported by a promissory note, the debtor must repay him in the presence of witnesses. Therefore, if the debtor claims: "I paid this promissory note," his words are not accepted. Instead, we tell him: "Bring witnesses who testify that you paid or "Arise and pay the debt you owe him."

Therefore, when a person tells witnesses: "Serve as witnesses for me that I owe this person a maneh" they may not write down a record of their testimony and give it to the lender, unless the borrower tells them: "Write a promissory note, sign it and give it to the lender. The rationale is that their testimony, which is only oral, should not be given the legal power of a promissory note. Even when the borrower gives such instructions, they should consult with him after they have signed the promissory note. Only afterwards, may they give the promissory note to the lender in his hand.

If they performed a kinyan with the borrower affirming that he owes the lender a maneh, the witnesses may write a promissory note and give it to the lender, even though the borrower did not instruct them to do so. The rationale is that when a kinyan is performed without any further instructions, it is ready to be recorded in a legal document. There is no need to consult the borrower.

א

המלוה את חבירו בפני עדים או שאמר לעדים היו עלי עדים שאני חייב לזה מנה או אתם עדי שאני חייב לזה מנה זו נקראת מלוה על פה וא"צ לפורעו בעדים לפיכך אם טען ואמר אחר כך פרעתי נשבע היסת ונפטר, אבל המלוה את חבירו בשטר צריך לפרעו בעדים לפיכך אם טען ואמר פרעתי שטר זה אינו נאמן אלא אומרים לו או הבא עדים או עמוד ושלם לו חובו, לפיכך האומר לעדים היו עלי עדים שאני חייב לזה מנה אין כותבין עדותן ונותנין למלוה שלא יחזירו למלוה על פה עדות בשטר עד שיאמר להן הלוה כתבו שטר וחתמו ותנו לו, אף על פי שאמר להן כך צריכין להמלך בו אחר שחתמו בשטר ואח"כ נותנין השטר ביד המלוה, קנו מידו שהוא חייב לו מנה הרי אלו כותבין ונותנין אע"פ שלא אמר להן כתובו שסתם קנין לכתיבה עומד ואינן צריכין להמלך בו. 1

2

When a borrower writes a document by himself and witnesses write testimony upon it and give it to the lender, it is an acceptable promissory note.

Similarly, should the borrower compose a promissory note - even when there are no witnesses who sign it - and give it to the lender in the presence of witnesses, the loan is considered to be backed by a promissory note, provided that it is written with a script that cannot be forged and that the witnesses in whose presence it was transferred read it.

There are Geonim who ruled that the borrower should tell the witnesses in whose presence the promissory note was transferred: "Sign the note or testify that it was transferred in your presence."

ב

לוה שכתב שטר בכתב ידו והעיד בו עדים ונתנו למלוה הרי זה שטר כשר, וכן אם כתב שטר אע"פ שאין בו עדים ונתנו למלוה בפני עדים הרי זו מלוה בשטר והוא שיהיה כתב שאינו יכול להזדייף ויקראו אותו העדים שנמסר בפניהם, ויש מן הגאונים שהורה שצריך לומר לעדים שמסרו בפניהם חתמו והעידו שנמסר בפניכם.

3

If the lender produces a note written by the borrower , which states that he owes the lender money, but there are no witnesses who have signed it, it is considered as merely a loan supported by an oral commitment with regard to all matters. This applies even if the authenticity of his writing was verified.

Hence, if the borrower claims to have paid the debt, and the lender denies receiving payment, the borrower need only take a sh'vuat hesset before being dismissed. Nor may the lender use this note to expropriate property from the heirs, nor from the purchasers.

ג

הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו ואין שם עדים אע"פ שהוחזק כתב ידו בבית דין הרי זה כמלוה ע"פ לכל דבר, ואם טען שפרע נשבע היסת ונפטר ואינו גובה בכתב זה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות.

4

Whenever a loan is supported by a promissory note, the lender may use this note to expropriate property from the heirs and from the purchasers, as will be explained. When, by contrast, a loan is merely supported by an oral commitment, the lender may expropriate payment from the heirs, but not from the purchasers. The rationale for this restriction is that such a loan does not become public knowledge. Therefore, the lender may not expropriate property because of such an obligation.

A loan supported by a promissory note, by contrast, does become public knowledge. Therefore, it may be used to expropriate property that was sold. The purchaser of such property caused himself a loss, because he did not inquire to the extent that he discovered that the property of the person he purchased it from was on lien because of the loan that person had taken. For according to Scriptural Law, all property belonging to a borrower is on lien to the loan.

ד

כל מלוה בשטר גובה אותה מן היורשין ומן הלקוחות כמו שיתבאר, ומלוה על פה גובה אותה מן היורשין ואינו גובה אותה מן הלקוחות לפי שאין לה קול לפיכך לא יטרוף בה, אבל מלוה שבשטר קול יש לה והלוקח הפסיד על עצמו שלא שאל עד שידע שנכסיו של זה משועבדין במלוה שעליו, שכל נכסי הלוה תחת שיעבוד המלוה מן התורה.

5

When a person sells his field in the presence of witnesses, and a creditor of the seller expropriates the field from the purchaser, the purchaser may expropriate the money due him from property that was on lien to the sale that had been sold to others, as will be explained. The rationale is that whenever a person makes a sale, it is done in public and becomes common knowledge.

ה

המוכר שדהו בעדים ויצאת מתחת ידי הלוקח אע"פ שאין שם שטר ביד הלוקח הרי זה חוזר וטורף מנכסים משועבדים כמו שיתבאר שכל המוכר בפרהסיא מוכר וקול יש לו.

6

A loan that is supported by an oral commitment alone may be collected from heirs only in one of the following three instances:

a) the person who is liable admits his debt, and while mortally ill stated that he still owes so-and-so a debt;

b) the loan was given for a specific time, and the time for payment had not come; we operate under the presumption that a person will not pay a debt until it is due;

c) because of his failure to pay, the debtor was placed under a ban of ostracism until he would make restitution, and he died while under that ban.

In all these instances, the creditor may collect the debt from the heirs without having to take an oath. If, however, witnesses come and testify that the deceased owed a colleague a maneh, or that he borrowed money in their presence, the creditor may not collect anything from the heirs, because it is possible that the deceased repaid the loan. For a person who borrowed money from a colleague in the presence of witnesses does not have to repay him in the presence of witnesses. Similarly, if a person shows heirs a note from their father stating that he owes the claimant money, he may not collect anything because of it, as we have explained.

ו

אין ההלואה שעל פה נגבית מן היורשין אלא באחד מג' דברים אלו כשחייב מודה בה וצוה בחליו שיש לפלוני עליו חוב עדיין, או שהיתה ההלואה לזמן ולא הגיע זמן לפרעה וחזקה היא שאין אדם פורע בתוך זמנו, או שנדוהו עד שיתן ומת בנדויו כל אלו גובין מן היורשין בלא שבועה, אבל אם באו עדים שהיה חייב לזה מנה או בפנינו הלוהו אינו גובה מן היורש כלום שמא פרעו שהמלוה את חבירו בעדים אין צריך לפרעו בעדים, וכן אם מוציא כתב יד אביהן שהוא חייב לו אינו גובה בו כלום כמו שביארנו.

7

The following rules apply when a borrower does not own movable property, but does own landed property. If the court is aware that he has deposited his money in the hands of other people, we compel him to sell the landed property and pay his creditor.

If this is not known to them, they issue a ban of ostracism against anyone who knows that the debtor possesses movable property and does not bring it to court. Afterwards, they take possession of property he owns that is of intermediate worth and expropriate it for the creditor, as will be explained.

When does the above apply? When payment is collected from the debtor himself. When, however, a person comes to collect payment from heirs -whether they are above or below majority - he does not have the right to collect from the movable property belonging to the estate even if it was entrusted or loaned to another person. For movable property inherited by heirs is not under lien according to Scriptural Law. '

ז

לוה שאין לו מטלטלין ויש לו קרקע אם נודע לבית דין שתולה מעותיו ביד אחרים כופין אותו למכור וליתן לבעל חובו, ואם לא נודע להם דבר זה מחרימין על מי שידע לו מטלטלין ולא יביאם ואח"כ יורדין לבינונית שבנכסיו ומגבין לבעל חובו כמו שיתבאר, בד"א בזמן שנפרעין מן הלוה עצמו אבל הבא ליפרע מן היורש בין קטן בין גדול לא יפרע מן המטלטלין אפילו היו מופקדין או מלוה אצל אחרים שהמטלטלין אינו תחת שיעבוד בעל חוב מן התורה.

8

It is a mitzvah for the heirs to pay a debt left by their father from the movable property that he left. If an heir does not desire to make restitution, however, he is not compelled to do so. If the creditor seized property belonging to the debtor in the debtor's lifetime, he may collect his due from it.

If a creditor claims that he seized property during the debtor's lifetime, and the debtor's heir claims that the creditor seized the property after the debtor's death, the heir has the responsibility of proving his claim. Alternatively, the lender must take an oath that he was owed so-and-so much - he can claim up to the value of the property in his possession - and include in his oath that he seized the property in the debtor's lifetime.

If the property that he seized included promissory notes, and the lender claims that he is holding them as security for a debt and that he seized them during the debtor's lifetime, the lender must prove that he seized them during the debtor's lifetime. If he cannot bring proof, he should return them to the heirs. The difference is that with regard to promissory notes, he is not claiming the acquisition of the obligation itself, but rather proof that such an obligation exists.

ח

מצוה על היתומין לפרוע חוב אביהן מן המטלטלין שהניח ואם לא רצה היורש ליתן אין כופין אותו ואם תפס ב"ח מחיים גובה מהן, טען שמחיים תפסן והיורש טען שאחר מיתה תפס על היורש להביא ראיה או ישבע המלוה שכך וכך הוא חייב לו ויכול לטעון עד כדי דמיהן וכולל בשבועתו שמחיים תפס, היו הדברים שתפס שטרות וטען שהן משכון בידו על חובו ושמחיים תפס על המלוה להביא ראיה שמחיים תפס, ואם לא הביא ראיה יחזיר ליורשים מפני שאינו טוען לקנות גופם אלא לראיה שבהן.

9

When heirs expropriated landed property because of a debt that others owed their father, a creditor of their father's can expropriate it from them. The rationale is that this land was in effect their father's.

ט

יתומים שגבו קרקע בחוב שהיה לאביהן אצל אחרים יש לבעל חוב של אביהם לחזור ולגבות אותה מהן שהרי קרקע זו של אביהם היא.

10

The above principles can be extended and applied in the following situation. Reuven sold a field to Shimon, accepting financial responsibility for the sale. Shimon did not pay immediately, but instead had Reuven consider the price of the field as a loan. Reuven died afterwards. Reuven's creditor then came to expropriate the field from Shimon. Instead of giving the creditor the field, Shimon appeased him with money, and he departed.

According to the law, Reuven's heirs may come and demand that Shimon pay the debt that he owed Reuven, for that loan is not on lien to Reuven's creditor.

Therefore, if Shimon is clever, he should give Reuven's heirs the land he purchased from them as payment for the debt that he accepted upon himself. He can then expropriate the property from them, because of the money that he gave to Reuven's creditor so that he would not expropriate it from him. This option is available because Reuven took financial responsibility for the field Shimon purchased.

י

ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקף שמעון דמי השדה עליו מלוה לראובן ומת ראובן ובא בעל חוב של ראובן לטרוף משמעון השדה ופייסו שמעון במעות והלך לו הדין נותן שיבאו יורשי ראובן ויתבעו שמעון במלוה שזקף עליו שהרי אינה משועבדת לב"ח של ראובן, לפיכך אם היה שמעון פקח נותן להן הקרקע שלקח מראובן במלוה שזקף על עצמו וחוזר וטורף אותה מהן מפני המעות שנתן לב"ח של ראובן כדי שלא יטרוף אותה ממנו שהרי באחריות לקחה מראובן.

11

All of the Geonim have ordained, however, that a creditor may expropriate movable property from the heirs in payment for a debt. This judgment is enforced universally in all courts of law.

In the West, however, they would have a provision written in the promissory notes giving the creditor the right to collect the debt from either landed property or movable property in the creditor's lifetime or after his death. Thus, this provision gives the creditor more power to collect the debt than the ordinance of the Geonim.

This is a great safeguard, because it is possible that the borrower will not have known about ordinance, and thus the property of the heirs will be expropriated unjustly, because an ordinance of the later Sages does not have the legal power to be binding upon heirs.

יא

כבר תקנו גאונים האחרונים כולם שיהיה ב"ח גובה מטלטלין מן היורשין וכן דנין ישראל בכל ב"ד שבעולם, אבל במערב היו כותבין בשטרי חובות שיש לגבות מן הקרקע ומן המטלטלין בין בחייו בין אחר מותו ונמצא גובה על תנאי זה יותר מן התקנה, וסייג גדול עשו בדבר שמא לא ידע הלוה בתקנה זו ונמצא ממון יתומים יוצא שלא כדין שאין כח בתקנת אחרונים לחייב בה יתומים.

Footnotes
1.

לפיכך האומר היו עלי עדים וכו' עד ביד המלוה. א"א אני קבלתי שלא נאמר בגמרא אלא בכותב כתובה לאשתו ומוסיף לה אבל בהודאות והלואות לא צריך לאימלוכי ביה עכ"ל.

Malveh veLoveh - Chapter 12

1

We do not expropriate payment from heirs unless they are past majority. When the heirs are below majority, by contrast, we do not collect a debt supported by a promissory note from them.

א

אין נפרעין מן היורשין אלא א"כ היו גדולים אבל יורשין קטנים אין נפרעין מהן ש"ח =שטר חוב=. 1

2

Even if the promissory note contains all the stipulations in the world, the creditor may not use it to collect the debt until the heirs attain majority, lest they have proof that would disavow the promissory note.

ב

ואפילו היה בו כל תנאי שבעולם לא יפרע בו המלוה כלום עד שיגדילו היתומים שמא יש להן ראיה ששוברין בו את השטר.

3

If the loan was a debt at interest owed to a gentile, we appoint a guardian, attach the property that the minor inherited, sell it, and pay the debt. The rationale is that the interest consumes the estate.

Similarly, if a woman demands payment of the money due her by virtue of her ketubah - whether she is the deceased's widow or divorcee - we appoint a guardian for the heirs and attach the deceased's property, so that the woman will gain favor in the eyes of others; i.e., so that she will have a minimum of property so that she will remarry. Hence, if the woman hurried and remarried and then came to demand payment of the money due her by virtue of her ketubah from the estate acquired by the heirs, we do not pay heed to her until the heirs come of age." The rationale is that she is no longer entitled to receive her sustenance from the estate of the deceased, and she has remarried.

ג

היתה המלוה רבית של עכו"ם שהרי הרבית אוכלת בנכסיהן מעמידין להם אפוטרופוס ונזקקין לנכסיהן ומוכרין ופורעין החוב, וכן אשה שתבעה כתובתה בין אלמנה בין גרושה מעמידים להם אפוטרופוס ונזקקין משום חן האשה כדי שיהיה לה כלום שתנשא בו האשה לאחר, לפיכך אם קפצה האשה ונשאת ואחר כך באת לתבוע כתובתה מנכסי יתומים אין נזקקין לה עד שיגדלו היתומים שהרי אין לה מזונות והרי נשאת.

4

Several of the Geonim have ruled that if the estate left to the heirs does not have more than the money due the woman because of her ketubah, or it contains less than that amount, we do not pay heed to her. For the heirs will have no benefit from paying the money due the woman because of her ketubah.

According to this opinion, our Sages said: "We attach the estate left to heirs to pay a woman the money due her by virtue of her ketubah from it," only so that the estate would not become devalued because of the need to pay for the widow's sustenance." And in this instance, since the woman takes everything, of what value is it to the heirs who are below majority that the property is attached? These views were not concerned with increasing the favor of the woman in the eyes of others.

ד

הורו מקצת הגאונים שאם היו הנכסים כנגד הכתובה בלבד או פחותים ממנה אין נזקקין לה שהרי אין כאן זכות ליתומים שלא אמרו נזקקין לנכסי יתומים להפרע מהן הכתובה אלא כדי שלא יפחתו הנכסים מחמת המזונות וזאת הואיל והיא נוטלת הכל מה זכות יש ליתומים הקטנים בדבר זה עד שנזקקין להן ולא חשו לחן האשה. 2

5

If the testator gave a command, saying: "Give a maneh to so-and-so," we pay heed to the claim, after appointing a guardian for the heirs to advance arguments on behalf of the interests of the heirs. If the testator says: "Give this maneh to so-and-so" or "... this field to so-and-so," we make the endowment; there is no need to appoint a guardian for the heirs.

ה

צוה המורישן ואמר תנו מנה לפלוני נזקקין אחר שמעמידין להן אפוטרופוס לטעון טענתם, אמר תנו מנה זה לפלוני או שדה זו לפלוני נותנין ואין צריכים להעמיד להן אפוטרופוס.

6

If it is discovered that land in the estate does not rightfully belong to the heirs, but instead, the plaintiff claims that the property was stolen by the person whose property they inherited, we pay heed to the claim and appoint a guardian to argue and enter into litigation on their behalf. If it is discovered that the property was in fact stolen, we return it to its owners.

Similarly, if a minor had his servants mount an attack and enter property belonging to a colleague and take control of it, we do not say that we will wait until he attains majority before the matter is adjudicated. Instead, we expropriate the property from him immediately. When he attains majority, if he has witnesses who support his claim, he should bring his witnesses.

ו

נמצאת קרקע שאינה שלהן אלא טען הטוען שהיא גזל ביד מורישיו נזקקין להן ומעמידים להן אפוטרופוס לטעון ולדון, אם נמצאת גזולה מחזירים אותה לבעליה, וכן קטן שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה חבירו וכבשה אין אומרין נמתין לו עד שיגדיל אלא מוציאין אותה מידו ולכשיגדיל אם יש לו עדים יביא עדיו.

7

When land is presumed to be the property of minors, the land is not expropriated from them until they attain majority even in the following situation. Another person comes and claims that he had purchased that land from the person from whom they inherited it, and the purchaser has witnesses who will testify that he established his possession of this land and benefited from it for three years in the lifetime of the deceased. The rationale is that we accept the testimony of witnesses only when delivered in the presence of the litigant against whom they are testifying. And the minor is considered as if he is not present.

If, however, the plaintiff produced a deed of sale that states that the field is property that he purchased, he must validate the authenticity of the deed of sale. Afterwards, he may expropriate the property from the heirs after a guardian is appointed for them.

ז

קרקע שהיתה בחזקת קטנים ובא אחר וטען שהיא לקוחה ממורישן ויש לו עדים שהחזיק בה ואכלה שני חזקה בחיי אביהן אין מוציאין אותה מידן עד שיגדילו שאין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין והקטן כאילו אינו עומד כאן הוא חשוב, אבל אם הוציא שטר שהיא לקוחה בידו הרי זה מקיים את השטר ומוציאין אותה מידן אחר שמעמידים להם אפוטרופוס.

8

When the court attaches property belonging to heirs for the purpose of selling it, they evaluate the property and then announce the sale for 30 consecutive days or on Mondays and Thursdays over the span of 60 consecutive days. Announcements are made in the morning and the evening, when workers enter the city, and when workers are sent out to their tasks. Whoever desires to purchase the property can bring his workers there to investigate it.

When an announcement is made, the borders of the field are clarified. They make known its yield, the evaluation given by the court and the reason it is being sold - to repay a creditor or to pay a woman the money due her by virtue of her ketubah. For there are some people who desire to repay a creditor and others who desire to pay a woman the money due her by virtue of her ketubah.

ח

כשנזקקין ב"ד לנכסי יתומים למכור שמין את הקרקע ואח"כ מכריזין עליה שלשים יום רצופין או ששים יום שני וחמישי ומכריזים בבקר ובערב בשעת הכנסת פועלים ובשעת הוצאת פועלין וכל מי שרוצה לקנות יוליך הפועלין לבקר לו, ובשעה שמכריזין מסיימים את השדה במצריה ומודיעין כמה יפה ובכמה הוא שומה ומפני מה רוצים למכרה אם להגבות לב"ח או לכתובת אשה לפי שיש מי שרוצה ליתן לב"ח ויש מי שרוצה להגבות לאשה.

9

When an adrachta is written with regard to property belonging to heirs -whether they are above majority or below majority - the court must write: "And we identified the property as belonging to so-and-so, the deceased." If they did not write this, the adrachta is invalid, and a purchaser may not benefit from the proceeds of the property even though the announcements of the property's sale were completed.

ט

וכשכותבין האדרכתא על נכסי יתומים בין גדולים בין קטנים כותבין בה והכרנו שהנכסים האלו הן של פלוני המת, ואם לא כתבו כך הרי אדרכתא זו פסולה ואין אוכלין בה פירות אפילו לאחר ששלמו ההכרזות.

10

When a court sells property without announcing its sale beforehand, it is considered as if they erred in a matter explicitly stated in the Mishnah. The sale is nullified, and the property is sold again after announcements are made.

When a court sells property, the financial responsibility for it is incumbent on the heirs.

י

בית דין שמכרו שלא בהכרזה נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרים ומוכרין בהכרזה, וב"ד שמכרו האחריות על היתומים.

11

When a court made announcements in the proper manner, investigated the matter thoroughly and carefully evaluated the property, their sale is binding even though they erred and sold property worth a maneh for 200, or property worth 200 for a maneh.

The following rules apply when, by contrast, the court was not careful in evaluating the property or did not compose a notice of evaluation, which details its assessment and the announcement of the sale of the property, and it erred in its appraisal. If they evaluated it at a sixth more than its value or at a sixth less than its value, the sale is nullified. If the error was less than a sixth, the sale is binding.

Similar concepts apply if a court sold landed property at a time when it was not necessary to announce its sale beforehand. If it erred and devalued the property by a sixth or overvalued it by a sixth, their sale is nullified. This applies even if it announced the sale beforehand. If their error was less than a sixth, its sale is binding even though it did not announce the sale. For an announcement was not necessary in these situations.

In which situations is it not necessary to make announcements before the sale of property? When land is sold to bury the deceased, for the sustenance of his wife and his daughters, or to pay the head-tax to the king, it is not necessary to announce the sale, because the matter is pressing.

Similar concepts apply if a court sold types of property whose sale need not be announced beforehand. If it erred and devalued the property by a sixth or overvalued it by a sixth, the sale is nullified. If the error was less than a sixth, the sale is binding.

These are the types of property whose sale need not be announced beforehand: servants, promissory notes and movable property; servants, because they may flee; promissory notes and movable property, because they may be stolen. Instead, these articles should be evaluated by the court and sold immediately. If the market place is close to the city, they should be taken to the market place and sold there.

יא

ובית דין שהכריזו כראוי ובדקו יפה יפה ודקדקו בשומא אע"פ שטעו ומכרו שוה מנה במאתים או מאתים במנה הרי מכרן קיים, אבל אם לא בדקו בשומא ולא כתבו אגרת בקורת שהיא דקדוק השומא וההכרזה וטעו והותירו שתות או פחתו שתות מכרן בטל פחות משתות מכרן קיים, וכן אם מכרו קרקע בעת שאינן צריכין להכריז עליה וטעו שתות או הותירו שתות מכרן בטל אע"פ שהכריזו, פחות משתות מכרן קיים אע"פ שלא הכריזו שאינן צריכין הכרזה באותו העת, איזהו העת שאינן צריכין הכרזה בעת שימכרו קרקע לקבורה או למזון האשה והבנות או ליתן מנת המלך אין צריכין הכרזה לפי שהדבר נחוץ, וכן ב"ד שמכרו דברים שאינן טעונין הכרזה וטעו בשתות מכרן בטל פחות משתות מכרן קיים, ואלו הן הדברים שאין מכריזין עליהם העבדים והשטרות והמטלטלין, העבדים שמא ישמעו ויברחו, והשטרות והמטלטלין שמא יגנבו, לפיכך שמין אותן בבית דין ומוכרין אותן מיד, ואם השוק קרוב למדינה מוליכין אותן לשוק.

Footnotes
1.

אין נפרעין מן היורשין וכו' עד את השטר. א"א הרב ז"ל אומר שאם האמינו עליו ועל יורשיו שמועיל בו נאמנות ואם כתב בו שיהא נאמן אפילו על שובר ואפילו על מאה עדים למה אינו גובה אלא לפי הקושיות שהקשו על רב אשי במס' ערכין ולא תירצו זה התירוץ בשטר שיש בו נאמנות ש"מ אין שום נאמנות מועיל לקטנים עכ"ל.

2.

הורו מקצת הגאונים וכו' עד שנזקקין להן שלא חשו לחן האשה. א"א הם לא חשו ומרימר דהוא בתרא וכן עולא חששו עכ"ל.

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah