A blemished house is a primary source of impurity. Anyone who touches it contracts impurity. Similarly, the stones that are removed from it after it was isolated or the stones, the wood, and the mortar of the house when it is destroyed are all considered as primary sources of impurity. An olive-sized portion of them imparts impurity to a person and to implements when touched or carried or when such a substance is brought into a house.

What is implied? If an olive-sized portion of such a substance is brought into a house, everything in the house - people and implements - contract impurity. For all these substances impart impurity when brought into a house like a person afflicted with tzara'at and it is forbidden to benefit from all of them. If one burns them and makes lime, it is forbidden to benefit from it, as implied by Leviticus 14:44: "accursed tzara'at," which can be interpreted as a command: "Consider it a curse and do not benefit from it." All these materials should be discarded outside the city even if it is not surrounded by a wall.


בית המנוגע אב מאבות הטומאות כל הנוגע בו נטמא וכן אבנים שחולצין ממנו אחר הסגר או אבנים ועצים ועפר של בית כשנותצין אותו כולן אבות טומאות וכל כזית מהם מטמא אדם וכלים במגע ובמשא ובביאה כיצד אם נכנס כזית מהן לבית טהור נטמא כל אשר בבית מאדם וכלים שכולן מטמאין בביאה כאדם מצורע וכולן אסורין בהנאה ואם שרפן ועשה מהן סיד הרי זה אסור בהנאה שנאמר צרעת ממארת תן בו מארה ואל תהנה בו וכולן משלחין אותן חוץ לעיר אע"פ שאינה מוקפת חומה:


A house that is isolated imparts impurity only from the inside, as Leviticus 14:46 states: "One who enters the house throughout the days of its isolation shall become impure until the evening." A house that has been deemed definitively impure, by contrast, imparts impurity from its inside and from its outside, i.e., one who touches its back contracts impurity, as implied by ibid.:44: "It is accursed tzara'at in the house; it is impure." Now was it pure beforehand? Rather, the intent is to increase its impurity over and above that which existed previously and have it deemed impure in its entirety. Hence, it imparts impurity even from the outside. Similarly, the stones on which the blemish is found in an isolated house impart impurity from their outside as well.


בית מוסגר אינו מטמא אלא מתוכו שנאמר והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא עד הערב אבל המוחלט מטמא מתוכו ומאחוריו שהנוגע בו מאחוריו טמא שנאמר צרעת ממארת בבית טמא הוא וכי טהור היה אלא להוסיף לו טומאה על טומאתו שיהיה כולו טמא ויטמא מאחוריו וכן אבנים שיש בהן הנגע במוסגר מטמאין מאחוריהן:


Both a house that is isolated and one that is deemed definitively impure impart impurity when they exist inside another structure.

What is implied? When there was a house built over a blemished house - whether one that was isolated or one that was deemed definitively impure - or there was a tree that stood over such a house, a person who stands under the tree or who enters the outer house is impure. The rationale is that he and the impure house are under one covering. Similarly, if a blemished stone was brought inside a structure and placed down there, everything in the house because impure. If such a stone was placed under a tree and pure person passed there, he becomes impure. If the pure person was standing under a tree and a person carrying a blemished stone passed by there, he does not contract impurity. If he placed it down there, he does contract impurity. The rationale is that the place of a blemished entity has the same status as he does. This applies to blemished persons, implements, stones, wood, and mortar.


אחד המוסגר והמוחלט מטמא בביאה כיצד בית שהיה מיסך על גבי בית מנוגע בין מוחלט בין מוסגר או אילן שהוא מיסך עליו העומד תחת האילן או הנכנס לבית החיצון טמא שהרי הוא והבית הטמא תחת אהל אחד וכן אבן מנוגעת הנכנסת לאהל והונחה שם נטמא כל אשר באהל היתה מונחת תחת האילן והטהור עובר נטמא היה הטהור עומד תחת האילן ועבר אדם באבן מנוגעת לא טמאהו ואם הניחה שם טמאהו שמושב המנוגע כמוהו בין אדם בין כלים בין אבנים ועציו ועפרו:


When a person holds his hand over a blemished stone or a blemished stone is held over him, he is pure unless he touches it.


המאהיל בידו על אבן מנוגעת או שהאהילה עליו טהור עד שיגע:


When a ritually pure person enters an impure house backwards, even if his entire body enters aside from his nose, he remains pure. This is derived from Leviticus 14:46 which mentions: "The one who comes into the house." Implied is that the Torah prescribed impurity only when one enters in an ordinary manner.


טהור שנכנס לבית מנוגע דרך אחוריו אפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור שנאמר והבא אל הבית דרך ביאה טמאה תורה:


When a ritually pure person inserted his head and the majority of his body into an impure house, he contracts impurity. Similarly, when a portion of a ritually pure garment three fingerbreadths by three fingerbreadths is brought into an impure house, it becomes impure. And when any portion of the inner space of an earthenware container enters an impure house, it becomes impure. Other keilim, by contrast, do not contract impurity unless the majority of the k'li is brought in. Once the majority is brought in, it contracts impurity immediately.

When does the above apply? To garments that were taken into a house when no one was wearing them. If, however, a Jewish person entered a blemished house wearing his clothes, his shoes on his feet, and his rings on his hands, the person becomes impure immediately and his garments are pure until he remains there for the amount of time a person could sit there and eat three egg-sized portions of bread from wheat together with accompanying food, as implied by Leviticus 14:47: "One who lies in the house will launder his garments and one who eats in the house will launder his garments." Now would one think that a person's garments do not contract impurity until he eats in the blemished house? Instead, the intent of the verse mentioning eating is to establish an equation between eating and lying, to clarify that the measure of time necessary for one who lies there to contract impurity is the measure of time associated with eating. And the same laws apply to one who lies, one who sits, or one who stands. If he remains there for long enough to eat the above-mentioned measure of food, his garments contract impurity.


טהור שהכניס ראשו ורובו לבית טמא נטמא וכן טלית טהורה שהכניס ממנה שלש על שלש לבית טמא נטמאת וכן כלי חרס שהכניס אוירו לבית טמא נטמא אבל שאר כלים עד שיכניס רוב הכלים משיכניס רובו נטמא מיד בד"א בכלים שנכנסו חלוצין אבל אדם מישראל שנכנס לבית מנוגע והוא לבוש בבגדיו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידיו הרי האדם טמא מיד ובגדיו טהורים עד שישהה שם כדי שיסב אדם ויאכל כשלש ביצים פת חטים בלפתן שנאמר והשוכב בבית יכבס את בגדיו והאוכל בבית יכבס את בגדיו וכי תעלה על דעתך שאין בגדיו מתטמאין עד שיאכל שם אלא ליתן שיעור לשוכב כאוכל ואחד השוכב או היושב או העומד אם שהה כדי לאכול שיעור אכילה האמורה נטמאו בגדיו:


When a person entered an afflicted house carrying his garments on his shoulder, his shoe and his rings in his hands, he and they are impure immediately, for the only garments that are saved from becoming impure immediately are the garments that he is wearing. Similarly, when a gentile or an animal entered an afflicted house while wearing garments, the garments contract impurity immediately. The gentile, like the animal, does not contract impurity.


מי שנכנס לבית מנוגע וכליו על כתפיו וסנדלו וטבעתו בכפיו הוא והן טמאין מיד שאינו מציל מלטמא מיד אלא כלים שהוא לבוש בהן וכן העכו"ם והבהמה שהיו לבושין בכלים ונכנסו לבית המנוגע נטמאו הכלים מיד אבל העכו"ם אינו מקבל טומאה כבהמה:


When a person who was standing in a blemished house extended his hands outside the house while wearing his rings on his hands, the rings contract impurity even though they are outside the house if he remains there for the amount of time necessary to eat the measure of food mentioned.

Similarly, if a person is standing outside and he inserted his hands inside an afflicted house, his hands alone contract impurity. If he kept them there for the amount of time necessary to eat the measure of food mentioned, his rings contract impurity. If not, they are pure.


מי שהיה עומד בבית מנוגע ופשט ידיו חוץ לבית וטבעותיו בידיו אם שהה כדי אכילת השיעור נטמאו הטבעות אף על פי שהם בחוץ וכן העומד בחוץ ופשט ידו לבית מנוגע נטמאו ידיו בלבד מיד ואם נשתהו שם כדי אכילת השיעור נטמאו טבעותיו ואם לאו טהורות:


Whenever the contents of a container are saved from contracting impurity because of a sealed covering under a shelter where a corpse is found, they are saved from contracting impurity in an afflicted house, when the container is covered. Whenever the contents of a container are saved from contracting impurity because they are covered in a shelter where a corpse is found, they remain pure even if they are uncovered in an afflicted house.

What is implied? When there are earthenware, stone, or earthen containers or the like containing food, beverages, and implements and they were covered in an afflicted house, the containers and everything they contain remain pure even though they are not sealed close. When there is either a storage pit or a cistern in an afflicted house, the implements in them are pure, even though they are open.


כל המציל בצמיד פתיל באהל המת מציל מכוסה בבית מנוגע וכל המציל מכוסה באהל המת אפילו היה מגולה בבית המנוגע ה"ז טהור כיצד כלי חרס או כלי אבנים וכלי אדמה וכיוצא בהן שהיו אוכלין ומשקין וכלים בתוכן והיו מכוסין בבית המנוגע אע"פ שאינן מוקפין צמיד פתיל הן וכל מה שבתוכן טהור הבור והדות שבבית המנוגע אף על פי שהן מגולין כלים שבתוכן טהורין:


Tzara'at is a collective term including many afflictions that do not resemble each other. For the whitening of a person's skin is called tzara'at, as is the falling out of some of the hair of his head or beard, and the change of the color of clothes or houses.

This change that affects clothes and houses which the Torah described with the general term of tzara'at is not a natural occurrence. Instead it is a sign and a wonder prevalent among the Jewish people to warn them against lashon hora, "undesirable speech." When a person speaks lashon hora, the walls of his house change color. If he repents, the house will be purified. If, however, he persists in his wickedness until the house is destroyed, the leather implements in his house upon which he sits and lies change color. If he repents, they will be purified. If persists in his wickedness until they are burnt, the clothes he wears change color. If he repents, they will be purified. If he persists in his wickedness until they are burnt, his skin undergoes changes and he develops tzara'at. This causes him to be isolated and for it to be made known that he must remain alone so that he will not be involved in the talk of the wicked which is folly and lashon hora.

The Torah warns about this, stating Deuteronomy 24:8-9: "Take care with regard to a tzara'at blemish.... Remember what God your Lord did to Miriam." Now, this is what the Torah is implying: Contemplate what happened to the prophetess Miriam. She spoke against her brother. She was older than he was; she had raised him; and she had endangered herself to save him from the sea. She did not speak pejoratively of him; she merely erred in equating him with the other prophets. Moses did not object to any of this, as Numbers 12:3 relates: "And the man Moses was exceedingly humble." Nevertheless, she was immediately punished with tzara'at. Certainly, an inference can be made with regard to the wicked and foolish men who speak extensively about great and wondrous matters. Therefore a person who seeks to structure his course of conduct should distance himself from their gatherings and from speaking to them so that he will not become caught up in the web of their wickedness and foolishness.

This is the path followed by the gathering of wicked fools: In the beginning, they speak excessively about empty matters, as Ecclesiastes 5:2 states: "The talk of a fool is characterized by a multitude of words." As a result of this, they come to speak negatively of the righteous, as reflected by the verse Psalms 31:19: "May the lying lips be silenced; those which speak falsehood about a righteous man." As a consequence, they will become accustomed to speaking against the prophets and casting aspersions on their words, as reflected by the verse II Chronicles 36:16: "They would abuse the messengers of God, scorn His words, and mock His prophets." And this would lead them to deny God's existence entirely, as reflected in the verse II Kings 17:9: "And the children of Israel spoke in secret things that were not true against God, their Lord."

In this vein, Psalms 73:9 states: "They set their mouths against Heaven and their tongues strut on earth." What caused them to "set their mouths against Heaven"? Their tongues which previously were given free reign on earth. This is the speech of the wicked that is caused by loitering on the streetcorners, frequenting the assemblies of commoners, and spending time at the parties of drunkards.

In contrast, the speech of proper Jewish people only concerns words of Torah and wisdom. Therefore, the Holy One, blessed be He, assists them and grants them merit because of it, as Malachi 3:16 states: "Then those who fear God conversed, each person with his fellow and God listened and paid heed. And a book of remembrance was composed before Him for those who fear God and contemplate His name."


הצרעת הוא שם האמור בשותפות כולל עניינים הרבה שאין דומין זה לזה שהרי לובן עור האדם קרוי צרעת ונפילת קצת שיער הראש או הזקן קרוי צרעת ושינוי עין הבגדים או הבתים קרוי צרעת וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת בשותפות השם אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו אם חזר בו יטהר הבית אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנין הבגדים שעליו אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנה עורו ויצטרע ויהיה מובדל ומפורסם לבדו עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון הרע ועל עניין זה מזהיר בתורה ואומר השמר בנגע הצרעת זכור את אשר עשה י"י אלהיך למרים בדרך הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה שהיתה גדולה ממנו בשנים וגידלתו על ברכיה וסכנה בעצמה להצילו מן הים והיא לא דברה בגנותו אלא טעתה שהשותו לשאר נביאים והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו שנאמר והאיש משה ענו מאד ואע"פ כן מיד נענשה בצרעת קל וחומר לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות:

לפיכך ראוי למי שרוצה לכוין אורחותיו להתרחק מישיבתן ומלדבר עמהן כדי שלא יתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם וזה דרך ישיבת הלצים הרשעים בתחילה מרבין בדברי הבאי כענין שנאמר וקול כסיל ברוב דברים ומתוך כך באין לספר בגנות הצדיקים כענין שנאמר תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק ומתוך כך יהיה להן הרגל לדבר בנביאים ולתת דופי בדבריהם כענין שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דברים ומתעתעים בנביאיו ומתוך כך באין לדבר באלהים וכופרין בעיקר כענין שנאמר ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על י"י אלהיהם והרי הוא אומר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ מי גרם להם לשית בשמים פיהם לשונם שהלכה תחילה בארץ זו היא שיחת הרשעים שגורמת להן ישיבת קרנות וישיבת כנסיות של עמי הארץ וישיבת בתי משתאות עם שותי שכר אבל שיחת כשרי ישראל אינה אלא בדברי תורה וחכמה לפיכך הקדוש ברוך הוא עוזר על ידן ומזכה אותן בה שנאמר אז נדברו יראי י"י איש אל רעהו ויקשב י"י וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי י"י ולחושבי שמו:

Blessed be the Merciful One Who grants assistance.

סליקו להו הלכות טומאת צרעת: