Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Sanhedrin veha`Onashin haMesurin lahem - Chapter 22, Sanhedrin veha`Onashin haMesurin lahem - Chapter 23, Sanhedrin veha`Onashin haMesurin lahem - Chapter 24

Video & Audio Classes
Show content in:

Sanhedrin veha`Onashin haMesurin lahem - Chapter 22

1

When two people come before a judge, one soft and one harsh - before he hears their words, or even after he hears their words, but does not know the direction in which the judgment is leaning - he has the license to tell them: "I will not involve myself with you," lest the harsh litigant be held liable and seek vengeance from the judge.

After he hears their words and knows in which direction the judgment is leaning, he does not have the license to tell them: "I will not involve myself with you," as Deuteronomy 1:18 states: "Do not be intimidated by any person." That verse implies that one should not say: "So-and-so is wicked, maybe he will kill my son, set fire to my crops, or cut down my trees." If he was an expert appointed to judge the many, he is obligated to involve himself with them in all circumstances.

א

שנים שבאו לפניך לדין אחד רך ואחד קשה עד שלא תשמע את דבריהם או משתשמע את דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם איני נזקק לכם שמא יתחייב הקשה ונמצא רודף אחר הדיין אבל משתשמע את דבריהם ותדע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר איני נזקק לכם שנאמר לא תגורו מפני איש שלא תאמר איש פלוני רשע הוא שמא יהרוג את בני שמא ידליק את גדישי שמא יקצץ נטיעותי ואם היה ממונה לרבים חייב להזקק להם:

2

Similarly, if a student was sitting before his master and became aware of a factor that would vindicate a poor person and obligate his rich adversary, he transgresses the above commandment if he remains silent. Concerning such matters, Exodus 23:7 states: "Keep distant from words of falsehood."

What is the source which teaches that a judge should not have an underdeveloped student sit before him? It is written: "Keep distant from words of falsehood."

ב

וכן תלמיד שהיה יושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר אם שתק הרי זה עובר משום לא תגורו מפני איש ועל זה נאמר מדבר שקר תרחק ומנין לדיין שלא יושיב תלמיד בור לפניו תלמוד לומר מדבר שקר תרחק:

3

What is the source which teaches that a student who sees his teacher erring with regard to a judgment should not say: "I will wait until he renders judgment. Then I will refute his ruling and then construct a new one so that the judgment will be quoted in my name"? It is written: "Keep distant from words of falsehood."

ג

ומנין לתלמיד שראה רבו שטועה בדין שלא יאמר אמתין לו עד שיגמר הדין ואסתרנו ואביננו כדי שיקרא הדין על שמי תלמוד לומר מדבר שקר תרחק:

4

At the outset, it is a mitzvah to ask the litigants: "Do you desire a judgment or a compromise?" If they desire a compromise, a compromise is negotiated. Any court that continuously negotiates a compromise is praiseworthy. Concerning this approach, Zechariah 8:16 states: Adjudicate a judgment of peace in your gates." Which judgment involves peace? A compromise. Similarly, with regard to King David it is stated: "And David carried out justice and charity for his entire people." When does justice involve charity? When a compromise is made.

When does the above apply? Before a judgment is rendered. Even though the judge has already heard their arguments and knows the direction in which the judgment is heading, it is a mitzvah to negotiate a compromise. Once the judgment is rendered and he declares: "So-and-so, your claim is vindicated; so-and-so, you are liable," he may not negotiate a compromise. Instead, let the judgment pierce the mountain.

ד

מצוה לומר לבעלי דינים בתחילה בדין אתם רוצים או בפשרה אם רצו בפשרה עושין ביניהן פשרה וכל בית דין שעושין פשרה תמיד הרי זה משובח ועליו נאמר משפט שלום שפטו בשעריכם אי זהו משפט שיש עמו שלום הוי אומר זה ביצוע וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו איזהו משפט שיש עמו צדקה הוי אומר זהו ביצוע והיא הפשרה בד"א קודם גמר דין אע"פ ששמע דבריהם וידע להיכן הדין נוטה מצוה לבצוע אבל אחרי שגמר הדין ואמר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב אינו רשאי לעשות פשרה ביניהן אלא יקוב הדין את ההר:

5

Although the litigants agreed to a compromise in court, they have the authority to demand a judgment until they confirm their commitment to the compromise with a kinyan.

ה

אף על פי שרצו בעלי הדין בפשרה בבית דין יש להם לחזור ולתבוע את הדין עד שיקנו מיד שניהם:

6

A compromise has greater legal power than a judgment. If two ordinary people rendered a judgment, their judgment is not binding and the litigants need not accept it. If, however, such individuals negotiated a compromise and the litigants affirmed their agreement with a kinyan, they may not retract.

ו

יפה כח פשרה מכח הדין ששני הדיוטות שדנו אין דיניהן דין ויש לבעלי דינין לחזור בהן ואם עשו פשרה וקנו מידן אין יכולין לחזור בהן:

7

After leaving the court, it is forbidden for any of the judges to say: "I was the one who vindicated you or held you liable and my colleagues differed with me. What could I do? They outnumbered me." If he says this, he is among those to whom the words of censure, Proverbs 11:13,: "He proceeds gossiping, revealing secrets" is applied. An incident occurred with regard to one student who revealed the private conversations in the House of Study 22 years later. The court had him removed from the House of Study and denounced him as "a revealer of secrets."

ז

אסור לאחד מן הדיינים כשיצא מבית דין לומר אני הוא המזכה או המחייב וחברי חולקין עלי אבל מה אעשה שהם רבו עלי ואם אמר כן הרי הוא בכלל הולך רכיל מגלה סוד ומעשה בתלמיד אחד שהוציא דברים שנאמרו בבית המדרש לאחר שתים ועשרים שנה והוציאוהו בית דין מבית המדרש והכריזו עליו זה מגלה סוד הוא:

8

If either of the litigants asks the court to compose a record of the judgment, they write it for him in the following manner: "So-and-so came to this-and-this court with so-and-so, the opposing litigant, claiming this-and-this. He was vindicated" or "...held liable." The record is given to him without it mentioning the names of those who vindicated him or those who held him liable. Instead, it says merely "From the statements of the court of such-and-such, so-and-so was vindicated."

ח

שאל אחד מבעלי דינים לכתוב לו פסק דין כותבין לו כך בא פלוני לבית דין של פלוני עם פלוני בעל דינו שטענו בכך ויצא זכאי או חייב ונותנין לו ואין מזכירין שם המזכין ולא שם המחייבין אלא בית דין של פלוני מדבריהם נזדכה פלוני:

9

This was the custom of the men of Jerusalem: "They would bring the litigants into the court and listen to their statements and claims. They would then bring in the witnesses and listen to their statements. Afterwards, the judges would have all others removed and would debate the matter among themselves until they came to a decision. Afterwards, they would call the litigants in and the judge of the greatest stature declares: "So-and-so, your claim is vindicated; so-and-so, you are liable." In this way, the litigants do no know which judge vindicated him and which judge held him liable.

ט

כך היה מנהגם של אנשי ירושלים מכניסין בעלי דינין ושומעים דבריהם וטענותיהם ומכניסים העדים ושומעים דבריהם ומוציאין כל אדם לחוץ והדיינים נושאים ונותנים ביניהם בדבר וגומרין את הדבר ואחר כך מכניסין בעלי דינים וגדול שבדיינים אומר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב כדי שלא ידע אחד מבעלי דינים אי זה דיין הוא מי שזכה אותו ולא אי זה דיין הוא שחייבו:

10

When a judge knows that a colleague is a robber or a wicked person, it is forbidden for him to sit in judgment with him, as it is stated: "Keep distant from words of falsehood."

This is the practice that would be followed by Jerusalem's men of refined character: They would not sit to participate in a judgment unless they knew who would sit with them. They would not sign a legal document unless they knew who would sign with them. And they would not enter a feast until they knew who would be joining them.

י

דיין שהוא יודע בחבירו שהוא גזלן או רשע אסור להצטרף עמו שנאמר מדבר שקר תרחק וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין אין יושבין בדין עד שידעו עם מי הם יושבים ולא חותמים את השטר עד שידעו מי חותם עמהם ולא נכנסים לסעודה עד שידעו מי מיסב עמהן:

Sanhedrin veha`Onashin haMesurin lahem - Chapter 23

1

Deuteronomy 16:19 states: "Do not take a bribe." Needless to say, this command applies if the intent is to pervert judgment. The verse is teaching that it is forbidden for a bribe to be given even to vindicate the just and to obligate the one who is liable; the judge transgresses a negative commandment. Such a person is included in the malediction, Deuteronomy 27:25: "Cursed be he who takes a bribe." He is required to return the bribe if he is demanded to by the giver.

א

לא תקח שוחד אין צריך לומר לעות את הדין אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אסור ועובר בלא תעשה והרי הוא בכלל ארור לוקח שוחד וחייב להחזיר השוחד כשיתבענו הנותן:

2

Just as the recipient transgresses a negative commandment; so, too, does the giver, as [Leviticus 19:14] states: “Do not place a stumbling block before the blind1.”

ב

וכשם שהלוקח עובר בלא תעשה כך הנותן שנאמר ולפני עור לא תתן מכשול:

3

Any judge who sits and seeks to amplify his reputation in order to cause the wages of his attendants and scribes to be enhanced is included among those who seek after profit. This is what the sons of Samuel did. Hence I Samuel 8:3 describes them as being "inclined to profit and taking bribery."

The above applies not only to a bribe of money, but a bribe of all things. An incident occurred concerning a judge who stood up in a small boat, as he was crossing a river. A person extended his hand and helped him as he was standing. Later that person came before the judge with a case. The judge told him: "I am unacceptable to serve as a judge for you."

Another incident took place where a person removed a feather of a fowl from a judge's scarf and another person covered some spittle that was lying before the judge and the judge told them: "I am unacceptable to serve as a judge for you." Another incident took place concerning a person who brought one of the presents given to priests to a judge who as a priest. The judge told him: "I am unacceptable to serve as a judge for you."

And another incident took place concerning a sharecropper of a field belonging to a judge who would bring him figs from his field every Friday. Once he came earlier and brought him the figs on Thursday, because he had a judgment over which he desired that the judge preside. The judge told him: "I am unacceptable to serve as a judge for you." This applies although the figs belonged to the judge. Since he brought them earlier than the ordinary time, that favor caused him to be disqualified as a judge.

ג

כל דיין שיושב ומגדל מעלתו כדי להרבות שכר לחזניו ולסופריו הרי הוא בכלל הנוטים אחרי הבצע וכן עשו בני שמואל ולכך נאמר להם ויטו אחרי הבצע ויקחו שחד ולא שחד ממון בלבד אלא אפילו שחד דברים ומעשה בדיין אחד שהיה עולה בדוגית קטנה לעבור בנהר ופשט אחד ידו וסייעו בעלייתו והיה לו דין ואמר לו הדיין הריני פסול לך לדין ומעשה באחד שהעביר אברה נוצה של עוף מעל רדיד הדיין ואחר כסה רוק מלפני הדיין ואמר לו הריני פסול לך לדין ומעשה באחד שהביא מתנה אחת ממתנות כהונה לדיין כהן ואמר לו פסול אני לך לדין ומעשה באריס אחד של דיין שהיה מביא לו תאנים מתוך שדהו מערב שבת לערב שבת פעם אחת הקדים והביא בחמישי בשבת מפני שהיה לו דין ואמר לו הדיין הריני פסול לך לדין אע"פ שהתאנים משל דיין הואיל והביאן שלא בזמנם נפסל לו לדין:

4

Whenever a judge borrows an article, he is unacceptable to serve as a judge for the person who lent him the article. When does the above apply? When the judge does not have articles to lend him in return. If, however, the judge possessed articles to lend in return, it is acceptable for him to serve as a judge, for that person will also borrow from him.

ד

כל דיין ששאל שאלה פסול לדין לזה שהשאילו במה דברים אמורים בשלא היה לו לדיין להשאיל אבל היה לו להשאיל כשר שהרי גם זה שואל ממנו:

5

Whenever a judge takes a wage for adjudicating a case, his judgments are nullified. This applies only when it is not evident that he is receiving compensation for losing his wages. If, however, he was involved in his profession and two people came to him for a judgment and he told them: "Provide me with a person who will work in stead of me and I will adjudicate your case or pay me for the wages that I will forfeit," this is permitted.

This leniency is permitted provided it is evident that the wage is merely in lieu of his hire, but no more and he takes equal payment from both of the litigants, receiving payment from each one in the presence of the other.

ה

כל דיין שנוטל שכרו לדון דיניו בטלים והוא שלא יהיה שכר הניכר אבל אם היה עוסק במלאכתו ובאו לפניו שנים לדין ואמר להן תנו לי מי שיעשה תחתי עד שאדון לכם או תנו לי שכר בטלתי הרי זה מותר והוא שיהיה הדבר ניכר שהוא שכר הבטלה בלבד ולא יותר ויטול משניהם בשוה זה בפני זה כגון זה מותר:

6

A judge may not adjudicate the case of a friend. This applies even if the person is not a member of his wedding party or one of his more intimate companions. Similarly, he may not adjudicate the case of one he hates. This applies even if the person is not his enemy and one whose misfortune he seeks. Instead, the two litigants must be looked upon equally in the eyes and in the hearts of the judges. If the judge does not know either of them and is not familiar with their deeds, this is the fairest judgment that could be.

ו

אסור לדיין לדון למי שהוא אוהבו אע"פ שאינו שושבינו ולא ריעו אשר כנפשו ולא למי ששונאו אף על פי שאינו אויב לו ולא מבקש רעתו אלא צריך שיהיו שני בעלי דינים שוין בעיני הדיינים ובלבם ואם לא היה מכיר את אחד מהם ולא מעשיו אין לך דיין צדק כמוהו:

7

Whenever two Torah scholars hate each other, they are forbidden to act as judges together. For this will lead to a contorted judgment. The hatred each one of them bears for the other will cause him to overturn his colleague's words.

ז

כל שני תלמידי חכמים ששונאים זה את זה אסורין לישב בדין זה עם זה שדבר זה גורם ליציאת משפט מעוקל מפני השנאה שביניהן דעת כל אחד נוטה לסתור דברי חבירו:

8

A judge should always see himself as if a sword is drawn on his neck and Hell is open before him. He should know Who he is judging, before Whom he is judging, and Who will ultimately exact retribution from him if he deviates from the path of truth, as indicated by Psalms 82:1: "God stands among the congregation of the Almighty." And II Chronicles 19:6 states: "See what you are doing. For you are not judging for man's sake, but for God's."

ח

לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו על צוארו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו וידע את מי הוא דן ולפני מי הוא דן ומי עתיד להפרע ממנו אם נטה מקו האמת שנאמר אלהים נצב בעדת אל ואומר ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה':

9

Whenever a judge does not render a genuinely true judgment, he causes the Divine presence to depart from Israel. Whenever a judge expropriates money from one litigant and gives it to the other unlawfully, God exacts retribution from his life, as Proverbs 22:23 states: "He will exact payment from the soul of one who exacts payment."

Conversely, when a judge adjudicates a case in a genuinely true manner for even one moment, it is as if he has corrected the entire world and he causes the Divine Presence to rest within Israel, as implied by the verse: "God stands among the congregation of the Almighty." If a judge will ask: "Why should involve myself in this difficulty?" He should know that it is written: II Chronicles, loc. cit.: "He is with you in the matter of judgment." Nor should the judge worry about erring. A judge may only base his judgment on what his eyes see.

ט

כל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל וכל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין הקדוש ברוך הוא גובה ממנו נפשות שנאמר וקבע את קובעיהם נפש וכל דיין שדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת כאילו תקן את כל העולם כולו וגורם לשכינה שתשרה בישראל שנאמר אלהים נצב בעדת אל ושמא יאמר הדיין מה לי ולצרה הזאת תלמוד לומר ועמכם בדבר משפט אין לדיין אלא מה שעיניו רואות:

10

At the outset, a judge should always look at the litigants as if they were wicked and operate under the presumption that both of them are lying. He should adjudicate according to his perception of the situation. When they depart, having accepted the judgment, he should view them both as righteous, seeing each of them in a favorable light.

י

ולעולם יהיו בעלי דינין לפניך כרשעים ובחזקת שכל אחד מהן טוען שקר ודון לפי מה שתראה מן הדברים וכשיפטרו מלפניך יהיו בעיניך כצדיקים כשקבלו עליהם את הדין ודון כל אחד מהם לכף זכות:

Footnotes
1.

As the Rambam states in Hilchot Rotzeach 12:14, this prohibition forbids placing moral stumbling blocks in a person’s path.

Sanhedrin veha`Onashin haMesurin lahem - Chapter 24

1

A judge may adjudicate cases involving monetary law bases on factors that he is inclined to regard as true and concerning which he feels strongly in his heart are correct even though he does not have proof of the matters. Needless to say, that if he personally knows that a matter is true, he may judge the case according to his knowledge.

What is implied? A person was obligated to take an oath by the court. A person who the judge regards as trustworthy and upon whose word the judge relies tells him that this person is suspect to take a false oath. The judge may reverse the obligation for the oath and place it on the other litigant, allowing him to take an oath and collect his claim because the judge relied on the statements of this person.

Moreover, even if he regards a woman or a servant as trustworthy, should he feel strongly that the matter about which they are speaking is correct, he may rely on their statement and judge accordingly. Needless to say, if he himself knows that a person is suspect to take a false oath, he may judge accordingly.

Similarly, when a promissory note comes before him and a person upon whom he relies - even a woman or a relative - says that it has been repaid, if he trusts his word, he may tell the bearer of the note: "Payment will be required only when an oath is taken." Similarly, if the alleged debtor is also indebted to another person, the judge may have the debtor pay the creditor whose promissory note was not impugned at all and leave the promissory note that was impugned by the person's testimony unpaid. Or he may reject the promissory note and not consider it in judgment if he sees fit.

Similar laws apply if a person comes and claims that he entrusted an article to so-and-so who died and identified the article with extremely precise descriptive marks. If the claimant did not frequent the home of the deceased, and if the judge knows that the deceased did not have the means to own such an article and he firmly believes that the article did not belong to the deceased, the article may be expropriated from the heirs and given to the person provided he has the means to own it and identified it with descriptive marks. Similar laws apply in all analogous situations.

These matters are solely given over to the heart of the judge to decide according to what he perceives as being a true judgment. Why then did the Torah require two witnesses? Because when two witnesses appear before a judge, he must judge according to their testimony whether or not he knows it to be true.

א

יש לדיין לדון בדיני ממונות על פי הדברים שדעתו נוטה להן שהן אמת והדבר חזק בלבו שהוא כן אף על פי שאין שם ראיה ברורה ואין צריך לומר אם היה יודע בודאי שהדבר כן הוא שהוא דן כפי מה שיודע כיצד הרי שנתחייב אדם שבועה בב"ד ואמר לדיין אדם שהוא נאמן אצלו ושדעתו סומכת על דבריו שזה האיש חשוד על השבועה יש לדיין להפוך השבועה על שכנגדו וישבע ויטול הואיל וסמכה דעתו של דיין על דברי זה אפילו היתה אשה או עבד נאמנים אצלו הואיל ומצא הדבר חזק ונכון בלבו סומך עליו ודן ואין צריך לומר אם ידע הוא עצמו שזה חשוד: וכן אם יצא שטר חוב לפניו ואמר לו אדם שסמך עליו אפילו אשה או קרוב זה פרוע הוא אם סמכה דעתו על דבריו יש לו לומר לזה לא תפרע אלא בשבועה או אם היה עליו שטר חוב לאחר יתן לזה שלא נפגם שטרו כלל ויניח זה שנפגם שטרו בדברי האחד או ישליך השטר בפניו ולא ידון בו כפי מה שיראה וכן מי שבא וטען שיש לו פקדון אצל פלוני שמת בלא צואה ונתן סימנין מובהקין ולא היה זה הטוען רגיל להכנס בבית זה האיש שמת אם ידע הדיין שזה המת אינו אמוד להיות לו חפץ זה וסמכה דעתו שאין זה החפץ של מת מוציאו מן היורשין ונותנו לזה האמוד בו ונתן סימנים וכן כל כיוצא בזה שאין הדבר מסור אלא ללבו של דיין לפי מה שיראה לו שהוא דין האמת אם כן למה הצריכה תורה שני עדים שבזמן שיבואו לפני הדיין שני עדים ידון על פי עדותן אע"פ שאינו יודע אם באמת העידו או בשקר:

2

All of the matters mentioned above are the fundamental standard of law. Nevertheless, when courts which were not fitting - not necessarily courts which were not upright, but even those whose deeds were just, but whose judges were not sufficiently wise and masters of understanding - proliferated, the majority of the courts among the Jewish people agreed not to reverse oaths unless there was clear proof that a litigant was suspect of taking a false oath. Similarly, they agreed not to disqualify a promissory note on the basis of the testimony of a woman or an unacceptable witness, nor accept their testimony with regard to all other judgments, nor to judge according to the inclinations of one's thoughts without firm knowledge.

The rationale for this stringency is to prevent any simple person from saying: "My heart trusts this person's words and my mind relies on this." Similarly, we do not expropriate property from orphans unless there is clear proof . We do not rely on the judge's opinion, the evaluation of the deceased's financial capacity, or that of the claimant. Even though a trustworthy person delivered testimony concerned a certain matter and the mind of the judge was inclined to believe that he was telling the truth, he should hesitate in judgment. He should not reject his testimony. Instead, he should mediate between the litigants until they accept the testimony of the witness or agree to a compromise. Alternatively, the judge may withdraw from the case.

ב

כל אלו הדברים הן עיקר הדין אבל משרבו בתי דינין שאינן הגונים ואפילו היו הגונים במעשיהם אינן חכמים כראוי ובעלי בינה הסכימו רוב בתי דיני ישראל שלא יהפכו שבועה אלא בראיה ברורה ולא יפגמו שטר ויפסידו חזקתו בעדות אשה או פסול וכן בשאר כל הדינין ולא ידון הדיין בסמיכת דעתו ולא בידיעתו כדי שלא יאמר כל הדיוט לבי מאמין לדברי זה ודעתי סומכת על זה וכן אין מוציאין מן היתומים אלא בראיה ברורה לא בדעת הדיין ולא באומדן המת או הטוען ואעפ"כ אם העיד אדם נאמן בדבר מכל הדברים ונטתה דעת הדיין שאמת הוא אומר ממתין בדין ואינו דוחה עדותו ונושא ונותן עם בעלי דינין עד שיודו לדברי העד או יעשו פשרה או יסתלק מן הדין:

3

What is the source which teaches that a judge who knows that a claim is contrived should not say: "I will deliver a judgment and the responsibility will lie with the witnesses"? It is written Exodus 23:7: "Keep distant from words of falsehood."

What shall he do? He should question and cross-examine the witnesses exceedingly, following the cross-examination process employed in cases involving capital punishment. If it appears to him according to his understanding that there is no deception, he should deliver a judgment. If, however,

a) he still has hesitations because he feels that deception is involved,

b) he does not rely on the testimony of the witnesses although he cannot disqualify them,

c) he feels that one of the litigants is a deceiver and a beguiler and misled the witnesses even though they are fit to testify and testified honestly, it is only that the litigant led them astray, or

d) that from the things that were said, he feels that there are hidden factors which they do not desire to reveal,

in these and in all similar matters, it is forbidden for him to deliver a ruling. Instead, he should withdraw from this judgment and allow it to be decided by someone whose heart is at peace with the matter. These matters are given over to a person's heart. Concerning these Deuteronomy 1:17 states: "Judgment is God's."

ג

ומנין לדיין שהוא יודע בדין שהוא מרומה שלא יאמר אחתכנו ויהיה הקולר תלוי בצוארי העדים תלמוד לומר מדבר שקר תרחק כיצד יעשה ידרוש בו ויחקור הרבה בדרישה ובחקירה של דיני נפשות אם נראה לו לפי דעתו [שאין בו רמאות חותך את הדין על פי העדות אבל אם היה לבו נוקפו] שיש בו רמאות או שאין דעתו סומכת על דברי העדים אע"פ שאינו יכול לפסלן או שדעתו נוטה שבעל דין זה רמאי ובעל ערמה והשיא את העדים אע"פ שהם כשרים ולפי תומם העידו וזה הטעם או שנראה לו מכלל הדברים שיש שם דברים אחרים מסותרין ואינן רוצים לגלותם כל אלו הדברים וכיוצא בהן אסור לו לחתוך אותו הדין אלא יסלק עצמו מדין זה וידיננו מי שלבו שלם בדבר והרי הדברים מסורים ללב והכתוב אומר כי המשפט לאלהים הוא:

4

A court has the authority to administer lashes to a person who is not required to receive lashes and to execute a person who is not liable to be executed. This license was not granted to overstep the words of the Torah, but rather to create a fence around the words of the Torah. When the court sees that the people have broken the accepted norms with regard to a matter, they may establish safeguards to strengthen the matter according to what appears necessary to them. All the above applies with regard to establishing directives for the immediate time, and not with regard to the establishment of halachah for all time.

An incident occurred where they had a man lashed for engaging in relations with his wife under a tree. And an incident occurred concerning a person who rode on a horse on the Sabbath in the era of the Greeks and they brought him to the court and had him stoned to death. And an incident occurred and Shimon ben Shetach hung 80 women on one day in Ashkelon. All of the required processes of questioning, cross-examination, and warnings were not followed, nor was the testimony unequivocal. Instead, their execution was a directive for that immediate time according to what he perceived as necessary.

ד

יש לבית דין להלקות מי שאינו מחוייב מלקות ולהרוג מי שאינו מחוייב מיתה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה וכיון שרואים בית דין שפרצו העם בדבר יש להן לגדור ולחזק הדבר כפי מה שיראה להם הכל הוראת שעה לא שיקבע הלכה לדורות מעשה והלקו אדם שבעל אשתו תחת אילן ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו ומעשה ותלה שמעון בן שטח שמונים נשים ביום אחד באשקלון ולא היו שם כל דרכי הדרישה וחקירה וההתראה ולא בעדות ברורה אלא הוראת שעה כפי מה שראה:

5

Similarly, at any time, and in any place, a court has the license to give a person lashes if he has a reputation for immorality and people gossip about him, saying that he acts licentiously. This applies provided the rumor is heard continuously, as we explained, and he does not have any known enemies who would spread this unfavorable report. Similarly, a person with such an unsavory reputation may be humiliated and scorn may be heaped on his mother in his presence.

ה

וכן יש לבית דין בכל מקום ובכל זמן להלקות אדם ששמועתו רעה והעם מרננים עליו שהוא עובר על העריות והוא שיהיה קול שאינו פוסק כמו שביארנו ולא יהיו אלו אויבים ידועים שמוציאין עליו שמועה רעה וכן מבזין את זה ששמועתו רעה ומחרפין את יולדתו בפניו:

6

Similarly, at all times, a court has the prerogative to declare money belonging to others as ownerless. It may destroy those funds or give them to whomever they see fit to close any breaches in the faith and to strengthen its observance or to penalize a stubborn and difficult person. The Book of Ezra 10:8 states: "Whoever fails to come in three days according to the advice of the officers and the elders will have all of his property confiscated." From this we learn that when a court declares property ownerless, their declaration is effective.

ו

וכן יש לדיין תמיד להפקיר ממון שיש לו בעלים ומאבד ונותן כפי מה שיראה לגדור פרצות הדת ולחזק הבדק או לקנוס אלם זה והרי הוא אומר בעזרא וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו מכאן שהפקר בית דין הפקר:

7

Similarly, a judge may apply a ban of ostracism or excommunication to a person to whom these measures would not ordinarily be applied according to his perception of what is necessary at that time. He should state that he is ostracizing him or excommunicating him on his own conviction and should publicize his transgression in public. This is indicated by Judges 5:23: "'Curse Meroz,' said the angel of G‑d. 'Curse him. Those who dwell with him are cursed, because they did not come to the aid of God's people.'"

ז

וכן יש לדיין לנדות ולהחרים מי שאינו בן נידוי כדי לגדור פרץ כפי מה שיראו לו והשעה צריכה לכך ויאמר שנידהו והחרימהו על דעתו ויפרסם חטאו ברבים שנאמר אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה':

8

Similarly, a judge may enter into a controversy with a person with whom it is necessary to enter into controversy, cursing him, having him beaten, having his hair pulled out, and compelling him to take an oath to God against his will so that he will not perform or that he did not perform a specific action, as Nechemiah 13:25 states: "I entered into controversy with them; I cursed them; I beat people among them; I tore their hair out, and I made them take an oath to God."

ח

וכן יש לדיין לעשות מריבה עם הראוי לריב עמו ולקללו ולהכותו ולתלוש שערו ולהשביע באלהים בעל כרחו שלא יעשה או שלא עשה שנאמר ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים:

9

Similarly, he may have a person's hands and feet bound. He may imprison him and have him pushed to the ground and dragged, as Ezra 7:26 states: "Judgment will be speedily administered to him, to be executed, to be uprooted, to be punished by a loss of property, and to be imprisoned."

ט

וכן יש לו לכפות ידים ורגלים ולאסור בבית האסורים ולדחוף ולסחוב על הארץ שנאמר הן למות הן לשרושי הן לענש נכסין ולאסורין:

10

All of the above measures should be applied according to the judge's perception that it is appropriate that the violator be punished in this manner or the situation at large requires it. All of his deeds should be for the sake of heaven and the honor of people at large should not be light in his eyes. For consideration of their honor overrides the observance of a Rabbinic prohibition. Certainly, this applies with regard to the descendants of Abraham, Isaac, and Jacob who uphold the Torah of truth. He must take care not to ruin their honor and act only to increase the honor of the Omnipresent. For whenever a person debases the Torah, his person will be degraded for people at large. Conversely, when a person honors the Torah, his person will be honored by people at large. And there is no other honor for the Torah except to follow its statutes and judgments.

י

כל אלו הדברים לפי מה שיראה הדיין שזה ראוי לכך ושהשעה צריכה ובכל יהיו מעשיו לשם שמים ואל יהיה כבוד הבריות קל בעיניו שהרי הוא דוחה את לא תעשה של דבריהם וכל שכן כבוד בני אברהם יצחק ויעקב המחזיקין בתורת האמת שיהיה זהיר שלא יהרס כבודם אלא להוסיף בכבוד המקום בלבד שכל המבזה את התורה גופו מחולל על הבריות והמכבד את התורה גופו מכובד על הבריות ואין כבוד התורה אלא לעשות על פי חוקיה ומשפטיה:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here. The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah