The following rules apply when a person receives a report that a close relative of his died. If he received the report within 30 days of the person's death - even on the thirtieth day itself - it is considered a proximate report. He must observe the seven days of mourning from the time he receives the report. He must rend his garments and count 30 days for the prohibition against cutting one's hair and the other factors from that date. The general principle is: The day on which he hears the report is like the day of the person's burial.

If, however, a person receives a report after 30 days, it is considered as a distant report. He observes mourning rites for only one day and is not required to rend his garments. It is as if the day of the report is both the seventh day and the thirtieth day. And we follow the principle: A portion of the day is considered as the entire day.


מי שבאה לו שמועה שמת לו קרוב אם בתוך שלשים יום הגיעה השמועה אפילו יום שלשים עצמו הרי זו שמועה קרובה וחייב לנהוג שבעה ימי אבילות מיום שהגיעה השמועה וקורע ומונה שלשים לאיסור התספורת עם שאר הדברים כללו של דבר יום שמועתו הקרובה כיום הקבורה: אבל אם הגיעה לו השמועה אחר השלשים יום הרי זו שמועה רחוקה ואינה נוהגת אלא יום אחד ואינו קורע וכאילו יום השמועה הוא יום שביעי ויום שלשים ומקצת היום ככולו:


What is implied by the statement: A portion of the day is considered as the entire day? Once one observed the mourning rites for a certain time He is permitted to wear shoes, wash, anoint himself, and cut his hair during the remainder of the day. Similarly, he has license not to observe any of the mourning rites.


כיצד מקצת היום ככולו כיון שנהג אבילות שעה אחת כאילו נהג כל היום כולו ומותר לנעול ולרחוץ ולסוך ולגלח בשאר היום וכן הוא מותר בכל הדברים:


When a person hears a proximate report in the midst of a festival or on the Sabbath and after the Sabbath or after the festival, the report will become distant, the Sabbath or the festival are counted for him. Thus he observes only one day of mourning after the festival or after the Sabbath. And a portion of the day is considered as the entire day as explained.


מי שבאה לו שמועה קרובה בתוך הרגל או ביום שבת ולאחר שבת או אחר הרגל נעשית רחוקה עולה לו ואינו נוהג לאחר הרגל או לאחר השבת אלא יום אחד בלבד ומקצת היום ככולו כמו שביארנו:


The following rules apply when a close relative of a person dies and that person does not know until he comes to that place. If he was in a close place, e.g., within ten parseot away, and thus he could come in one day, even if he came on the seventh day, if he finds people offering comfort to the person of greatest stature in the family, it is considered as if he was together with them and he counts with them the remainder of the 30 days. This applies even if they had already begun to rise, as long as he finds comforters, he counts with the other mourners.

If he did not find comforters, he counts for himself. Similarly, if he comes from a distant place, even if he comes on the second day, he counts seven and thirty days for himself from the day he comes.


מי שמת לו קרוב ולא ידע עד שבא אם היה במקום קרוב שהוא מהלך עשרה פרסאות שאפשר שיבא ביום אחד אפילו בא ביום השביעי אם מצא מנחמים אצל גדול הבית אף על פי שננערו לעמוד הואיל ומצא מנחמים עולה לו ומונה עמהן תשלום שלשים יום ואם לא מצא מנחמים מונה לעצמו וכן אם היה במקום רחוק אפילו בא ביום שני מונה לעצמו שבעה ושלשים מיום שבא:


During the first three days of mourning, a mourner does not even go the house of another mourner. From that time onward, he may go, but he does not sit together with those offering comfort, but with those receiving comfort. He should not leave the entrance to his house to go any place for the entire first week. During the second week, he may leave his home, but should not sit in his ordinary place. During the third week, he may sit in his ordinary place, but should not speak in his ordinary manner. During the fourth week, he is like any other person.


אבל בשלשה ימים הראשונים אינו הולך אפילו לבית אבל אחר מכאן ואילך הולך ואינו יושב במקום המנחמין אלא במקום המתנחמין ולא יצא למקום אחר מפתח ביתו כל שבת הראשונה שניה יוצא ואינו יושב במקומו שלישית יושב במקומו ואינו מדבר כדרכו רביעית הרי הוא ככל אדם:


The High Priest is obligated to observe all the mourning practices, except that he is forbidden to rend the upper portion of his garments, to let his hair grow long, or to follow the bier in the funeral procession.

The entire Jewish people come to his house to comfort him. When they bring him the meal of comfort, all of the people must sit on the ground; he, by contrast, sits on a bench. When they comfort him, they tell him: "We are atonement for you." And he tells them: "May you be blessed from heaven."

If he desires to comfort others, the deputee has him positioned among the people. And he tells the mourners: "Be comforted."


כהן גדול חייב בכל דברי אבילות אלא שאסור לו לקרוע בגדיו למעלה ולגדל פרע ולצאת אחר המטה וכל העם באין לנחמו לביתו וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל ואומרין לו כשמנחמין אותו אנו כפרתך והוא אומר להם תתברכו מן השמים ואם רצה לנחם אחרים הממונה ממצעו בתוך העם ואומר להם תנוחמו:


Similarly, a king is obligated to observe all the mourning practices, except that he does not leave his palace in the funeral procession for his dead. Needless to say, this applies with regard to other deceased. Nor does he comfort mourners. King David followed Avner's funeral procession only to show the people that he was not slain because of David's desire.


וכן המלך חייב בכל דברי אבילות אלא שאינו יוצא מפתח פלטרין שלו אחר מתו ואין צריך לומר אחר מתים אחרים ואינו מנחם אבלים ולא יצא דוד אחר אבנר אלא להודיע לעם שלא נהרג ברצונו:


No one enters the king's presence to comfort him except his servants and those who are given permission to enter. They do not have permission to speak words of comfort except what he allows them. When they serve him the meal of comfort, all of the others recline on the ground and he reclines on a dargesh.


אין אדם נכנס למלך לנחמו אלא עבדיו ומי שנתן לו רשות להכנס ואין להן רשות לדבר לו דברי תנחומין אלא כפי מה שירשה אותם וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש: