Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

She'elah uFikkadon - Chapter 3, She'elah uFikkadon - Chapter 4, She'elah uFikkadon - Chapter 5

Video & Audio Classes
Show content in:

She'elah uFikkadon - Chapter 3

1

When a person borrows a cow from a colleague and the colleague sends it to him with his own son, his agent or his servant, and it dies before it enters the borrower's domain, the borrower is not liable. This law applies even if the owner sends it with the son, the servant or the agent of the borrower.

If the borrower tells the owner: 'Send it to me with my son,' 'with my servant,' or 'with my agent,' or even 'with your Hebrew servant,' or 'with your agent,' the borrower is liable. This law also applies if the owner tells the borrower: 'I am sending it to you with your son,' 'with your servant,' 'with your agent,' 'with my son,' 'with my Hebrew servant,' or 'with my agent,' and the borrower agrees, the borrower is liable if he sends it and it dies on the way.

If the owner sends the cow with his own Canaanite servant, the borrower is not liable if the cow dies on the way after it is sent. This law applies even if the borrower consents. The rationale is that the servant is considered to be an extension of his master's physical person. Thus, the cow has never left its owner's domain.

א

השואל את הפרה מחבירו ושלחה לו המשאיל ביד בנו או ביד שלוחו או ביד עבדו אפילו שלחה לו ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו של שואל ומתה קודם שתכנס לרשות השואל ה"ז פטור ואם אמר לו השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד עבדך העברי או ביד שלוחך או שאמר לו המשאיל הריני משלחה ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך ביד בני ביד עבדי העברי ביד שלוחי ואמר לו השואל שלח ושלחה ומתה בדרך ה"ז חייב שלחה לו המשאיל ביד עבדו הכנעני אע"פ שאמר לו השואל שלח ומתה פטור מפני שידו כיד רבו ועדיין לא יצאה מרשות המשאיל:

2

The following rules apply when a person borrows a cow from a colleague, the borrower tells the owner: 'Switch it with a stick, and it will come on its own accord,' and the owner follows his instructions. The borrower is not liable until the cow enters his domain. If it dies on the way, he is not liable.

Similar laws apply when the borrower returns the animal to its owner. If he sends it with another person and it dies before it enters the owner's domain, he is liable, because it is still the borrower's responsibility. If he returned it with another person with the consent of the owner and it died, he is not liable. If he returned it with his own Canaanite servant, and it died on the way, he is liable, even if the owner consented. The rationale is that the servant is considered an extension of his master's physical person. Thus, the cow has never left the borrower's domain.

When does the above apply? When the borrower returned the animal during the time for which it was lent out. If, however, he returns it after the end of the time for which it was lent out, he is not liable if it dies on the way. For once the time for which it was lent out has concluded, the laws of borrowing no longer apply, and the person who had borrowed the animal is considered a paid watchman. Therefore, if the animal is taken captive or dies after the period for which it was lent out has concluded, the person who had borrowed the animal is not liable. Similar laws apply in all analogous situations.

ב

אמר לו השואל הכישה במקל והיא תבא מאליה ועשה המשאיל כך אין השואל חייב בה עד שתכנס לרשותו אבל מתה בדרך פטור וכן בשעה שמחזירה השואל לבעלים אם שלחה ביד אחר ומתה קודם שתגיע לרשות המשאיל ה"ז חייב שעדיין היא באחריות השואל ואם שלחה מדעת המשאיל ע"י אחר ומתה פטור שלחה ביד עבדו הכנעני אף על פי שאמר לו המשאיל שלח אם מתה בדרך חייב שיד העבד כיד רבו ועדיין לא יצאת מיד השואל בד"א בשהחזירה בתוך ימי שאלתה אבל אם החזירה אחר ימי שאלתה הרי זה פטור אם מתה בדרך שאחר ימי שאלתה יצאת מדין שאילה והרי הוא כשומר שכר לפיכך אם נשבית או מתה אחרי ימי שאילתה פטור וכן כל כיוצא בזה:

3

The following rules apply when a person borrows a cow from a colleague, the animal dies, and a dispute arises between the owner and the borrower concerning the circumstances of its death. For example, he borrowed it for half a day and rented it for half a day, borrowed it for one day and rented it for one day, or he borrowed one animal and rented another and one of the animals dies. The owner says: 'The borrowed animal died,' 'It died on the day it was borrowed,' or 'It died during the time it was borrowed,' and the borrower says: 'I don't know,' we follow the principle: When a person desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him. This principle also applies if the borrower says: 'The rented ox died,' 'It died on the day it was rented,' or 'It died during the time it was rented,' and the owner said: 'I don't know,' or they both said: 'I don't know.'

If the owner cannot bring proof that the borrowed ox died, the renter must take an oath that the rented ox died or that he does not know, and he is freed of liability.

If the owner claims that the borrowed ox died, and the the watchman claims that the rented ox died, the watchman must take an oath that the rented ox died in an ordinary manner as he claims. Because of the convention of gilgul sh'vuah, he must also include in his oath that it was the rented ox that died.

ג

השואל פרה מחבירו שאלה חצי היום ושכרה חצי היום שאלה היום ושכרה למחר שאל אחת ושכר אחת ומתה אחת מהן המשאיל אומר שאולה מתה ביום שהיתה שאולה מתה בשעה שהיתה שאולה מתה והשומר אומר איני יודע או שאמר השואל שכורה מתה ביום שהיתה שכורה מתה בשעה שהיתה שכורה מתה והמשאיל אומר איני יודע או שאמר זה איני יודע וזה אומר איני יודע המע"ה לא היתה שם ראיה ישבע השוכר על השכורה שמתה או שאינו יודע ויפטר זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השומר על השכורה שמתה כדרכה כמו שטען ויגלגל עליו שהשכורה היא שמתה:

4

The following rules apply when a person borrows two cows from a colleague, borrowing them for half the day and renting them for half the day, and the cows die. If the owner claims 'They died during the time that they were borrowed,' and the watchman replies: 'One did die during the time it was borrowed, but I don't know about the other one," since the watchman is not able to take an oath that denies the owner's claim, he must make restitution for the two cows.

Similar rules apply if the owner gave the watchman three cows, two were borrowed and one was rented and two cows died. If the owner claims: 'It was the two borrowed cows that died,' and the watchman replies: 'Certainly, one of the borrowed cows died, but I do not know whether the second cow that died was the borrowed one or the rented one,' since the watchman cannot take an oath that denies the owner's claim - for he says that he does not know which one died - he must make restitution for the two cows.

In Hilchot To'en V'Nit'an, it is explained how and for which reasons a defendant is required to pay in this law and in all similar cases where a defendant is not able to take an oath.

ד

השאילו שתי פרות חצי היום בשאלה וחצי היום בשכירות המשאיל אומר בזמן השאלה מתה והלה אומר אחת מתה בזמן השאלה והאחרת איני יודע מתוך שאינו יכול לישבע ישלם השתים וכן אם מסר לו שלש פרות שתים שאולות ואחת שכורה המשאיל אומר שתים השאולות הן שמתו והשואל אומר אחת השאולה מתה ודאי אבל השניה שמתה איני יודע אם השאולה האחרת או השכורה מתוך שאינו יכול לישבע שהרי אומר איני יודע ישלם השתים ובהלכות טוען ונטען יתבאר דין זה וכיוצא בו מכל הטוענין שאינן יכולים להשבע וכיצד משלמין ומאי זה טעם הם משלמים:

She'elah uFikkadon - Chapter 4

1

The following law applies when a person entrusts an article to a colleague without charge, and it is lost or stolen. The watchman is required to take an oath that the entrusted article was lost or stolen. He is then freed of liability, as Exodus 22:6-7 states: 'If it is stolen from the person's house..., the owner of the house shall approach the court and take an oath that he did not extend his hands to his colleague's undertakings.'

When he takes that oath, based on the convention of gilgul sh'vuah,the watchman must also include in the oath:

a) that he was not negligent, but rather guarded the article in the ordinary manner watchmen do, and

b) that he did not use the article for his personal use before if it was stolen. For if the article was stolen after he used it for his own purposes, he is responsible for it.

א

המפקיד אצל חבירו בחנם ונגנב או אבד הרי זה נשבע ונפטר שנאמר וגונב מבית האיש וגו' ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ומגלגלין עליו בתוך השבועה שלא פשע אלא שמר כדרך השומרין ולא שלח בו יד ואחר נגנב שאם נגנב אחר ששלח יד בפקדון חייב באחריותו:

2

Since the Torah freed an unpaid watchman from responsibility when an article was stolen, we can certainly infer that he is freed of responsibility when the entrusted object is destroyed by major factors beyond the watchman's control; for example, an animal was injured, taken captive or died.

This leniency applies provided that the watchman does not misappropriate the entrusted article. If, however, he misappropriates the entrusted article, he is liable even though it is destroyed by forces beyond his control.

What is meant by 'in the ordinary manner watchmen do'? Everything depends on the entrusted article. There are certain entrusted articles that the manner in which they are watched is by placing them in a gatehouse - for example, beams and rocks. There are other entrusted articles that the manner in which they are watched is by placing them in a courtyard - for example, large packages of flax and the like. There are other entrusted articles that the manner in which they are watched is by placing them in a house - for example, dressings and garments. There are other entrusted articles that the manner in which they are watched is by placing them in a locked chest or a locked cabinet - e.g., silk clothes, silver objects, golden objects, and the like.

ב

הואיל ופטר הכתוב את שומר חנם מן הגניבה קל וחומר מן האונסין הגדולים כגון שבורה ושבויה ומתה והוא שלא שלח יד בפקדון אבל שלח יד בפקדון חייב באונסיו כיצד דרך השומרים הכל לפי הפקדון יש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית שער כגון הקורות והאבנים ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בחצר כגון חבילות פשתן הגדולות וכיוצא בהן ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית כגון שמלה וטלית ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בתיבה או במגדל ונועל עליו כגון בגדי משי וכלי כסף וכלי זהב וכיוצא בהן:

3

When a watchman placed an object in an inappropriate place and it was stolen from there or lost, he is considered negligent and is required to make restitution. This law applies even if it was destroyed by forces beyond the watchman's control - e.g., a fire broke out and consumed the entire house . It makes no difference whether the watchman placed the entrusted article together with his own property or not. If the place is fit for safekeeping, he is not liable. If it is not fit for safekeeping, he is liable. He may be careless with his own property. He does not have the right to treat another person's property in that manner.

ג

השומר שהניח הפקדון במקום שאינו ראוי לו ונגנב משם או אבד אפילו נאנס שם כגון שנפלה דליקה ושרף כל הבית הרי זה פושע וחייב לשלם ואע"פ שהניח הפקדון עם שלו אם ראוי לשמירה פטור ואם אין המקום ראוי לשמירה חייב בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל אחרים:

4

The only appropriate way of guarding silver coins and dinarim of gold is to bury them in the ground, placing at least a handbreadth of earth over them, or to hide them in a wall within a handbreadth of the ceiling.

They should not be hidden in the midst of the wall, lest the thieves check thereand steal them. Even if a person locked them securely in a chest or hid them in a place where a person would not recognize or be aware of them, he is considered negligent and is liable to make restitution.

Several men of understanding have ruled that the same rules apply with regard to any object that is light and will not be destroyed speedily in the ground - e.g., slabs of silver. Needless to say, this applies to slabs of gold and to jewels. The only appropriate way of guarding such objects is in the ground. I tend to support this ruling.

ד

הכספים והדינרין אין להם שמירה אלא בקרקע ויתן עליהם טפח עפר או יטמנם בכותל בטפח הסמוך לקורה אבל לא באמצע הכותל שמא יחפרו הגנבים שם ויגנבו אפילו נעל עליהם כראוי בתיבה או החביא אותם במקום שאין אדם מכירו ולא מרגיש בו ה"ז פושע וחייב לשלם הורו מקצת המבינים שהוא הדין לכל דבר שמשאו קל ואין הקרקע מאבדת אותו במהרה כגון לשונות של כסף ואצ"ל לשונות של זהב ואבנים טובות שאין להם שמירה אלא בקרקע ולזה דעתי נוטה:

5

When a person entrusts money to a colleague on Friday afternoon between the setting of the sun and the appearance of the stars, the watchman is not obligated to undertake the difficulty of burying it until Saturday night. If, however, he delayed burying it on Saturday night and before he buried it that night, it was stolen or destroyed by factors beyond his control, he is liable. If he is a Torah scholar, the watchman is not liable if he waits until after havdalah to bury it.

ה

המפקיד אצל חבירו כספים ע"ש בין השמשות אינו חייב לטרוח ולקבור אותן עד מוצאי שבת ואם נתאחר למ"ש כדי לקברן ולא קברן ונגנבו או נאנסו חייב ואם ת"ח הוא אינו חייב עד שישהא אחר שיבדיל כדי לקברן:

6

When a person entrusts money to a colleague on a journey to bring to his home, or sends money with him from one place to another, the money must be bound in a packet and held in the watchman's hand or tied on his stomach opposite his faceand carried in this fashion until he reaches his home and buries it in the appropriate manner. If he did not tie it in this manner, even if the money was lost because of factors beyond the watchman's control, he is liable. The rationale is that at the outset, he was negligent.

An incident once occurred concerning a person who entrusted money to a colleague. The colleague placed the money in a partition made from reeds. The money was hidden in the midst of the partition and was stolen from there. When the matter was brought to the Sages, they said: Although this is an excellent manner of guarding to prevent theft,it is not a proper place to guard money in the event of fire. Since he did not bury it in the ground or the walls of a building, he is considered negligent. Whenever a person is negligent in his care for the article at the outset, even if it is ultimately destroyed by forces beyond his control, he is liable. Similar laws apply in all analogous situations.

ו

הפקיד אצל חבירו כספים בדרך להוליכם לביתו או ששלח עמו מעות ממקום למקום צריכין שיהיו צרורים ומונחים בידו או קשורים כראוי על בטנו מכנגד פניו עד שיגיע לביתו ויקברם כראוי ואם לא קשרן בדרך הזאת אפילו נאנסו חייב לשלם שהרי תחלתו בפשיעה מעשה באחד שהפקיד מעות אצל חבירו והניחם במחיצה של קנים והיו טמונים בעובי המחיצה ונגנבו משם ואמרו חכמים אף על פי שזו שמירה מעולה לענין גניבה אינה שמירה כראוי לענין האש ומאחר שלא טמנו בקרקע או בכותל בניין פושע הוא וכל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכן כל כיוצא בזה:

7

The following law applies when a person entrusts either articles or money to a colleague. Should the owner demand of the watchman: 'Give me my entrusted article,' and the watchman tells him: 'I do not know where I placed the entrusted article,' or 'I do not know where I buried the money. Wait; I will look for it, find it and return it to you,' he is considered negligent and is required to make restitution immediately.

ז

המפקיד אצל חבירו בין כלים בין מעות ואמר לו תן לי פקדוני ואמר לו השומר איני יודע אנה הנחתי פקדון זה או באי זה מקום קברתי הכספים המתן לי עד שאבקש ואמצא ואחזיר לך הרי זה פושע וחייב לשלם מיד:

8

Whenever a person entrusts either articles or money to a colleague, he entrusts them with the understanding that they may be placed in the care of the person's wife, children or other members of his household who are above the age of majority. If, however, the watchman gave the entrusted article to his sons or the members of his household who are below majority, his servants - whether they are above or below majority - or one of his relatives who does not dwell in his home and is not dependent on his larder - needless, to say, this applies if he gives the article to a stranger - he is considered negligent and is required to make restitution, unless the second watchman brings proof that he was not negligent, as we have explained.

An incident occurred with regard to a person who entrusted money to a colleague. The watchman gave the money to his mother, who hid it but did not bury it. Our Sages ruled: The watchman is not liable to pay, because he gave the money to his mother, and whenever a person entrusts an article to a colleague, he entrusts it with the understanding that it may be placed in the care of his sons or the members of his household.

Even though the watchman did not tell his mother that the money was not his, but had been entrusted to him, he is not liable, for he could claim: 'Certainly, she would have cared for it more carefully if she thought it belonged to me.' Similarly, his mother is not liable, because he did not tell her that the money was entrusted to him.

Our Sages ruled: The watchman must take an oath that the money that was entrusted to him was the money that he gave his mother, and the mother must take an oath that she hid it and it was stolen. Afterwards, they are both absolved of liability. Similar laws apply in all analogous situations.

ח

כל המפקיד אצל בעל הבית בין כלים בין מעות על דעת אשתו ובניו ובני ביתו הגדולים הוא מפקיד אבל אם מסרן לבניו ובני ביתו הקטנים או לעבדיו בין גדולים בין קטנים או לאחד מקרוביו שאינן שרויין עמו בבית ואין סומכין על שלחנו ואצ"ל אם מסרן לאחר הרי זה פושע וחייב לשלם אא"כ הביא השומר השני ראיה שלא פשע כמו שביארנו מעשה באחד שהפקיד מעות אצל חבירו ונתנם השומר לאמו והחביאה אותן ולא טמנה אותן ונגנבו ואמרו חכמים אין השומר חייב לשלם מפני שנתנם לאמו שכל המפקיד על דעת בניו ובני ביתו הוא מפקיד ואע"פ שלא אמר לה פקדון הם יש לו לטעון כל שכן שהיא נזהרת בהן אם היתה סבורה שהן שלי וכן אין אמו חייבת לשלם שהרי לא אמר לה שהן פקדון ואמרו חכמים ישבע השומר שאותן המעות עצמן הן שנתנן לאמו ותשבע האם שהחביאה אותן ונגנבו ויפטרו שניהם וכן כל כיוצא בזה:

9

From the above, one may conclude that should a watchman give an entrusted article to his wife or to the members of his household and inform them that it was an entrusted article, if they did not guard it in a manner appropriate for a watchman, they are liable to pay the owner, and the person originally appointed as a watchman is not liable. The rationale is that whenever a person entrusts either articles or money to a colleague, he entrusts them with the understanding that they may be placed in the care of the person's wife or children.

An incident occurred with regard to a person who entrusted hops to a colleague. That colleague had other hops in his possession. The colleague told his attendant: 'Place these hops into the beer.' The attendant erred and took the hops that had been entrusted instead.

The Sages ruled that the attendant is not liable, because the watchman did not tell him: 'Place these hops, and do not place those hops.' Therefore, the attendant thought that he was merely recommending one pile, but not insisting on it. The owner is also not liable, because he instructed him to take the hops from his own pile. He is required to make restitution only for the benefit he received. Therefore, if the beer becomes vinegar, he is not liable to pay anything. Regardless of the outcome, the watchman is required to take an oath that these in fact were the circumstances. Similar laws apply in all analogous situations.

ט

מכאן אתה למד שהשומר שמסר הפקדון לאשתו ובני ביתו והודיען שהוא פקדון ולא שמרו כדרך השומרין שהן חייבין לשלם לבעל הפקדון ובעל הבית פטור שכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד מעשה באחד שהפקיד כשות אצל אחד והיה לו לשומר כשות אחרת ואמר לשמשו מזה הכשות תשליך לתוך השכר והלך השמש והשליך מכשות של פקדון אמרו חכמים שהשמש פטור שהרי לא אמר מזה השלך ומזה אל תשלך ודימה שהוא מראה מקום ואינו מקפיד ע"ז וכן בעה"ב פטור שהרי אמר לו מזה השלך ואינו משלם אלא דמי מה שנהנה בלבד לפיכך אם נעשה השכר חומץ פטור מלשלם ובין כך ובין כך חייב השומר שבועה שכך אירע וכן כל כיוצא בזה:

She'elah uFikkadon - Chapter 5

1

If money designated to be given to the poor or to be used for the redemption of captives was given to a person, he was negligent in guarding it and it was stolen, the watchman is not liable. This is derived from Exodus 22:6, which states: "If a man gives money or articles to his colleague to watch...." The wording implies that obligations determined by the verse apply when the money or the article was given to watch, but not when it was given to divide among the poor. This decision is rendered, because there is no one to claim the money as his own.

Even if the thieves attacked the person and he saved himself by giving them the money designated for the redemption of captives, he is not liable. There is no greater redemption of captives than this.

When does the above apply? When the money was not entrusted to him for the sake of the poor people of a particular place or a designated group of captives. If, however, the money was designated for a particular group of poor people or captives, and is thus set aside for them, it is considered to be money that people can claim. Therefore, the watchman must pay if he was negligent, or take an oath that he was not negligent, as is required of all watchmen.

א

מי שהפקידו אצלו מעות של עניים או של פדיון שבויים ופשע בהם ונגנבו פטור שנאמר לשמור ולא לחלק לעניים והרי הוא ממון שאין לו תובעים אפילו באו עליו גנבים וקדם והציל עצמו בממון שבויים פטור אין לך פדיון שבויים גדול מזה במה דברים אמורים בשאין זה הממון מופקד לעניי מקום זה או לשבויים [אלו] אבל אם היו לעניים אלו או לשבויים אלו והרי הוא קצוץ להן הרי זה הממון שיש לו תובעין וישלם אם פשע או ישבע שלא פשע כדרך כל השומרים:

2

The following rules apply when a person entrusts money or valuable articles to a colleague, thieves come and attack him and he gives them the entrusted article before offering any of his other property to save himself. If the person has the reputation of being wealthy, he is liable. The rationale is that we may presume that the thieves came because of the watchman. Thus, he is saving himself with money belonging to a colleague. If the watchman does not have the reputation of being wealthy, we presume that the thieves came only because of the entrusted article. Hence, the watchman is not liable. Similar laws apply in all analogous situations.

ב

המפקיד אצל חבירו ממון או כלים חשובין ובאו עליו גנבים וקדם ונתן להם הפקדון להציל עצמו אם היה אמוד שהוא בעל ממון חייב שחזקתו שבגללו באו הגנבים ונמצא זה מציל עצמו בממון חבירו ואם אינו אמוד חזקתו שלא באו אלא לשם הפקדון ופטור וכן כל כיוצא בזה:

3

The following rules apply when a person entrusts articles or fruit to a colleague. If thieves come and steal the entrusted article in his presence and he remains silent, he may be held liable. If people would have come and rescued the entrusted article had he called out, he is considered negligent for remaining silent and he is obligated to make restitution. Similar laws apply in all analogous situations.

ג

המפקיד אצל חבירו כלים או פירות ובאו גנבים וגנבום בפניו ואילו היה צווח היו באין בני אדם ומצילין אותן הואיל ולא צווח הרי זה פושע וחייב לשלם וכן כל כיוצא בזה:

4

The following laws apply when two people entrusted money to a colleague, one 100 zuz and the other 200 zuz, both claim to have entrusted the 200 zuz, and the watchman does not recall which one deposited 200, and which one 100. Each of the claimants must take an oath that he was the one who deposited the 200 zuz He may then collect the money he claims, as is the law with regard to any person who takes an oath and collects his due. The watchman must pay each claimant 200, losing 100 zuz from his own resources. The rationale is that he was negligent, for he should have written down the name of each person on the packet that he entrusted.

Therefore, if the two people together brought him the 300 zuz in a single packet, and afterwards each claims that the 200 belongs to him, the watchman is not considered negligent if he does not remember who brought the larger sum. He should give each one a maneh, and the balance should remain in the watchman's possession forever, or until one of them acknowledges the other's claim. The rationale is that the watchman can explain: "I saw that you two were not precise with each other, as indicated by the fact that you brought the money to me in a single packet. Therefore, I did not trouble myself to know and continuously remember who owned 100 and who owned 200."

Similar laws apply if two people entrusted one watchman with two utensils, one large and one small, each one claimed to be the owner of the larger utensil, and the watchman did not remember to whom it belonged. Each of the claimants must take an oath supporting his claim. The watchman must then give one of them the larger utensil, and the value of the larger one to the other. The smaller utensil remains his.If the two brought the two in a single container, he should give the smaller utensil to one and the worth of that utensil to the other. He may keep the remainder in his possession until one claimant acknowledges the other's claim or until eternity.

Similar laws apply if only one article was entrusted, and two people claim it as their own and the watchman says, "One of you is the owner, but I do not know which one." He must pay both of them. Similarly, when two people each entrust an animal to a shepherd, and one animal dies, if the watchman does not know whose animal died, he must make restitution to both of them. If they placed them in his herd without informing him, he may place one animal between them and depart. That animal shall remain until one acknowledges the other's claim or until they desire to divide it.

ד

שנים שהפקידו אצל אחד זה מאה וזה מאתים וכל אחד משניהם אומר אני הוא שהפקדתי המאתים והשומר אומר איני יודע ישבע כל אחד מהן שהפקיד מאתים ונוטל כדין כל נשבע ונוטל ויתן מאתים לזה ומאתים לזה ומפסיד מאה מביתו שהרי הוא פושע שהיה לו לכתוב שם כל אחד על כיס שלו לפיכך אם הביאו לו השנים כאחד שלש מאות בכרך אחד ובאו ותבעו וכל אחד אומר המאתים שלי נותן מנה לזה ומנה לזה והשאר יהיה מונח אצלו עד לעולם או עד שיודה האחד לחבירו שהרי הוא אומר להם כיון שראיתי שאין אתם מקפידין זה על זה והבאתם בכרך אחד לא הטרחתי עצמי לידע ולזכור תמיד מי בעל המאה ומי בעל המאתים וכן אם הפקידו אצלו שני כלים אחד גדול ואחד קטן וכל אחד ואחד אומר אני הוא בעל הגדול והשומר אומר איני יודע ישבעו שניהם ויתן הגדול לאחד מהם ודמי הגדול לשני וישאר לו הקטן ואם הביאום בכרך אחד כאחד נותן הקטן לאחד ודמי הקטן לשני והשאר יהיה מונח אצלו עד שיודה האחד לחבירו או עד לעולם וכן מי שתבעוהו שנים זה אומר אני הוא בעל הפקדון וזה אומר אני הוא והשומר אומר אחד מכם הוא ואיני יודע מי הוא ישלם לשניהם וכן שנים שהפקידו שתי בהמות אצל רועה ומתה אחת מהן ואינו יודע של מי היתה ישלם לשניהם ואם הפקידו בעדרו שלא מדעתו מניח הבהמה ביניהם ומסתלק ותהיה מונחת עד שיודה האחד לחבירו או עד שירצו לחלוק אותה:

5

When a person entrusts produce to a colleague, the watchman should not mix it together with his own produce. The following rules apply if the watchman transgressed and mixed the produce together. He should calculate the quantity of produce entrusted to him, see how much produce was lacking from the entire amount and estimate the amount of loss suffered by the entrusted produce. He should return this amount to the owner after he takes an oath.

If the watchman made use of the combined quantity of produce and did not know how much he used, he should subtract the standard norm before returning the produce. For example, for wheat and for shelled rice, he should subtract four and a half kabbin for every kor; for barley and for millet, he should subtract nine kabbin for each kor; and for buckwheat, flax seeds in their stalks and unshelled rice, he should subtract three se'ah for each kor.

When does the above apply? When the original measurement of the produce was made at harvest time, and it was returned during the harvest time. If, however, the watchman returns the produce in the rainy season, he should not make a deduction because of spoilage, for the produce swells.

Similarly, a watchman may deduct a sixth of a quantity of wine entrusted to him and three lugin for every 100 lugin of oil entrusted to him, one and half lugin for dregs and one and a half lugin for absorption. If the oil was refined, the watchman should not make a deduction for dregs. If the containers are old, he should not make a deduction for absorption.

ה

המפקיד פירות אצל חבירו ה"ז לא יערבם עם פירותיו עבר ועירב יחשוב כמה היה הפקדון ויראה כמה חסר הכל ויחשוב חסרון הפקדון ויתן לו אחר שישבע נסתפק מהן ולא ידע כמה נסתפק יוציא לו חסרונו לחטים ולאורז קלוף ארבעה קבין ומחצה לכל כור לשעורים ולדוחן תשעה קבין לכל כור לכוסמין ולזרע פשתן בגבעוליו ולאורז שאינו קלוף שלש סאין לכל כור וכמדה הזאת לכל שנה ושנה בד"א שמדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגורן אבל מדד בימות הגורן והחזיר לו בימות הגשמים אינו מוציא לו חסרונו מפני שהן מותירות וכן מוציא לו שתות ליין ושלשת לוגין שמן למאה לוגין לוג ומחצה שמרים ולוג ומחצה בלע אם היה מזוקק אינו מוציא לו שמרים ואם היו הקנקנים ישנים אינו מוציא לו בלע:

6

When a person entrusts produce that has not been measured to a watchman, and the watchman mixes it together with his own produce without measuring it, the watchman is considered negligent.

If the owner of the fruit says, "There was this and this amount of produce entrusted," and the watchman says, "I don't know how much there was," he is liable. For he is obligated to take an oath and yet cannot take the oath. My teachers, Rav Yosef HaLevi and his teacher, ruled in this manner.

Similarly, whenever a watchman is obligated to pay, but does not know how much he is obligated to pay, if the owners say: "It was worth such and such," they may collect this amount without taking an oath. This law applies provided the owner claims a sum or an object that he can be presumed to possess. The watchman may have a ban of ostracism issued against anyone who expropriates more than his due.

What is the rationale for this law? Consider: The owner entrusted a purse full of gold coins to the watchman, and the watchman was negligent. The owner says, "It contained 200 dinarim, and the watchman says, "It certainly contained dinarim, but I do not know how much it contained." Thus, a claim is being issued for 200. The watchman admits a portion of the claim, and does not know about the remainder of the claim. He is thus obligated to take an oath, but cannot. Hence, he is required to pay, as will be explained.

ו

הפקיד אצלו פירות שאינן מדודין ועירבן עם פירותיו ולא מדדן ה"ז פושע בעל הפקדון אומר כך וכך היו והשומר אומר איני יודע ישלם בלא שבועה שהרי חייב עצמו בתשלומין ואינו יודע כמה הוא חייב ונמצא חייב שבועה שאינו יכול להשבע וכזה הורו רבותי הרב ר' יוסף הלוי ורבו ז"ל וכן כל שומר שנתחייב לשלם ואמר איני יודע כמה דמים אני חייב לשלם והבעלים אומרים אנו יודעין וכך וכך היה שוה יטלו בלא שבועה והוא שיטענו דבר שהן אמודין בו ויש לשומר להחרים על מי שלקח ממנו יתר מן הראוי לו ומנין שהדין כך הוא הגע עצמך שהפקיד אצלו כיס מלא זהובים ופשע בו הבעלים אומרים מאתים דינר היו והשומר אומר ודאי שהיה בו דינרים אבל איני יודע כמה היו נמצא זה כטוען מאתים והודה לו במקצת ואמר השאר איני יודע שהוא מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם כמו שיתבאר:

7

The following rules apply when a person's father died, leaving him a closed sack. The heir entrusted it to a colleague for safekeeping, the colleague was negligent in its care, and it was destroyed. The depositor says, "I don't know what it contained. Maybe it contained pearls." Similarly, the watchman states: "I don't know how much I am obligated to pay. Maybe it was filled with pieces of glass."

I maintain that the ruling in this instance is that, as our Sages required, the watchman should take an oath that the entrusted object is no longer in his domain. He should include in this oath that he does not know whether it was worth more than a specific amount. He must then pay the amount that he admits that it was worth. Similar laws apply in all analogous situations.

An incident occurred concerning a person who entrusted a closed sack to his colleague. The latter was negligent in its care, and it was lost. The owner said, "It contained gold jewelry, pearls and the like." The watchman replied: "I don't know. Perhaps all it contained were pieces of scrap metal or sand."

Our Sages ruled: "The owner of the entrusted article may take an oath supporting his claim, and then collect the sum he claims, provided he claims a sum that he could be presumed to have entrusted to him.

Why must the owner of the entrusted article take an oath in this instance? Because in this instance, the watchman is not obligated to take an oath. For even if the watchman were to admit and say: "I am definitely certain that it contained scrap metal," and the owner claimed: "It contained pearls," the watchman could take a sh'vuat hesset and be freed of obligation. This resembles a case where the plaintiff demands wheat and the defendant admits owing barley. The same laws apply in all analogous situations. The fundamental principles upon which these laws revolve will be explained in Hilchot To'en V'Nit'an.

ז

מת אביו והניח לו שק צרור והפקידו אצלו חבירו ופשע בו המפקיד אומר איני יודע מה היו בו שמא מרגליות היו בו וכן השומר אומר איני יודע כמה אני חייב לשלם שמא זכוכית היה מלא שורת הדין שאני אומר בטענה זו שישבע השומר בתקנת חכמים שאינו ברשותו ויכלול בשבועתו שאינו יודע בודאי שהיה בו יתר על שוה כך וכך וישלם מה שהודה בו וכן כל כיוצא בזה מעשה באחד שהפקיד שק צרור אצל חבירו ופשע בו המפקיד אומר חלי זהב ומרגליות וכיוצא בהן היו בו והשומר אומר איני יודע שמא סיגים או חול היו בו ואמרו חכמים ישבע בעל הפקדון ויטול והוא שיטעון דבר שהוא אמוד בו או אמוד להפקידו אצלו ולמה נשבע כאן בעל הפקדון לפי שאין השומר מחוייב שבועה שאפילו הודה ואמר ברי לי שהיה מלא סיגים והמפקיד אומר מרגליות היו השומר נשבע היסת ונפטר כמו שטענו חטים והודה לו בשעורים וכן כל כיוצא בזה ובהלכות טוען ונטען יתבארו עיקרי הדברים:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah