Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.
Register »

Rambam - 3 Chapters a Day

Avadim - Chapter Seven, Avadim - Chapter Eight, Avadim - Chapter Nine

Video & Audio Classes
Show content in:

Avadim - Chapter Seven

1

The wording of a bill of release must connote that it is severing the connection between the slave and his master, so that his master no longer has any rights with regard to him. Therefore, if a master writes to his slave: "You and everything I own except for such and such a property or such and such a garment are now your property," the connection between them is not severed. The bill of release is nullified. And since the bill of release is not effective, the slave is not freed and he does not acquire any of the property. The same principles apply in all analogous situations.

א

גט שחרור צריך שיהיה עניינו דבר הכורת בינו לבין אדוניו ולא ישאר לאדון בו זכות לפיכך הכותב לעבדו עצמך וכל נכסי קנויין לך חוץ ממקום פלוני או חוץ מטלית פלונית אין זה כורת והגט בטל ומתוך שאינו גט אין העבד משוחרר ולא קנה מן הנכסים כלום וכן כל כיוצא בזה:

2

When a slave brings a bill of release that states: "Your person and my property are acquired by you," he acquires his own person and becomes a free man immediately. He does not, however, acquire the property until the authenticity of the signatures to the document are verified, as is the law with regard to other legal documents.

Similarly, if the document states: "All my property is acquired by you," he acquires his own person, but does not, however, acquire the property until the authenticity of the signatures to the document is verified. We divide the content of the document and say: "He acquires his own freedom, for we trust him when he brings his own bill of release, and he does not have to verify the authenticity of the document. With regard to property, a person does not acquire it unless he has clear proof of his ownership. Therefore, he does not acquire it until the authenticity of the document is verified.

ב

עבד שהביא גט וכתוב בו עצמך ונכסי קנויין לך עצמו קנה והרי הוא בן חורין אבל הנכסים לא קנה עד שיתקיים הגט בחותמיו כשאר השטרות וכן אם היה כתוב בו כל נכסי קנויין לך קנה עצמו ולא קנה הנכסים עד שיתקיים הגט בחותמיו שחולקים הדבור ואומרים עצמו קנה מפני שהוא נאמן להביא גט שחרורו ואינו צריך לקיימו אבל הנכסים שאין אדם קונה אותם אלא בראיה ברורה לא יקנה אותם עד שיתקיים השטר:

3

When a master frees two slaves with one bill of release, they do not acquire their freedom. Instead, one must write a bill of release for each slave individually. Therefore, if a person writes a single legal document transferring all his property to two slaves, they do not acquire even their own persons. If the master wrote two documents, one for each slave, they acquire the property and free each other.

When does the above apply? When the master wrote in each legal document: "All my property is given to so and so and so and so, my slaves." If, however, he writes: "Half of my property is given to so and so, my slave, and the other half is given to so and so, my slave," even if the owner wrote two documents, the slaves do not acquire anything. For the slaves are included in the master's property, and possession of half of each one is retained. Thus, this is not a valid release, and since the slave was not freed, he does not acquire any of the property.

ג

המשחרר שני עבדים בשטר אחד לא קנו עצמן אלא כותבין שטר לכל אחד ואחד לפיכך הכותב כל נכסיו לשני עבדיו בשטר אחד אף עצמן לא קנו ואם כתב בשני שטרות קנו ומשחררין זה את זה במה דברים אמורים בשכתב בכל שטר משניהם כל נכסי נתונים לפלוני ופלוני עבדי אבל אם כתב חצי נכסי לפלוני עבדי וחצי נכסי לפלוני עבדי אף בשני שטרות לא קנו כלום שהעבד מכלל נכסים והרי שייר בו חציו ואין זה שחרור וכיון שלא נשתחרר לא קנה מן הנכסים כלום:

4

When a person seeks to release half of his slave with a bill of release, the slave does not acquire half of his person, and he is a slave just as he was before. If, by contrast, he releases half of a slave, because of a monetary payment - e.g., he took money for half his worth with the intent of freeing that half - the transaction is binding. Thus, he is half slave and half free man.

When does the above apply? When the master released half of the slave and retained half. If, however, he freed half of the slave with a legal document and sold the other half, or he freed half with a legal document and gave the other half as a present, since the slave leaves his domain entirely, the slave acquires half of his person, and he is half a slave and half a free man.

Similarly, when a slave is owned by two partners, and one frees his half - whether through money or through a legal document - the slave acquires his half, and he is half slave and half free man.

ד

המשחרר חצי עבדו בשטר לא קנה העבד חציו והרי הוא עבד כשהיה אבל אם שחרר חציו בכסף כגון שלקח חצי דמיו על מנת לשחרר חציו קנה ונמצא חציו עבד וחציו בן חורין בד"א בששחרר חציו בשטר והניח חציו אבל אם שחרר חציו ומכר חציו או ששחרר חציו ונתן חציו במתנה הואיל ויצא העבד כולו מרשותו קנה העבד חציו והרי זה חציו עבד וחציו בן חורין וכן עבד של שני שותפין ושחרר אחד מהן חלקו בין בכסף בין בשטר קנה העבד חציו והרי הוא חציו עבד וחציו בן חורין:

5

When a master composes a bill of release for his maid-servant who is pregnant, stating "You are free, but your child-to-be remains a slave," his words are binding. If, however, it states: "You remain a maid-servant, but your child- to-be is free," it is of no consequence. For this is as if he freed half of the maid-servant using a legal document.

ה

הכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין הרי את שפחה וולדך בן חורין לא אמר ולא כלום שזה כמי שמשחרר חציה:

6

With regard to a shifchah charufah: If the master desires to free her other half, making her a woman who is consecrated entirely, he may free her - whether with money or with a legal document. For even money completes her release.

ו

שפחה חרופה אם רצה לשחרר חציה הנשאר ותיעשה אשת איש גמורה ה"ז משחרר בין בכסף בין בשטר שאף הכסף גומר שחרורה:

7

A person who is half slave and half free is not permitted to marry a Canaanite maid-servant, nor a free woman. Therefore, we compel his master to make him a free man. And we have a promissory note composed stating that the slave owes the master half his value.

When does the above apply? For a male slave. For a male is commanded to be fruitful and multiply. A maid-servant, however, should remain in her immediate state and serve her master one day, and herself the next. If sinners treat her loosely, we compel her master to free her. And we have a promissory note composed stating that she owes the master half her value.

ז

מי שחציו עבד וחציו בן חורין הואיל ואינו מותר לא בשפחה ולא בבת חורין כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר עליו בחצי דמיו במה דברים אמורים בעבד מפני שהאיש מצווה על פריה ורביה אבל השפחה תשאר כמות שהיא ועובדת את רבה יום אחד ואת עצמה יום אחד ואם נהגו בה החוטאים מנהג הפקר כופין את רבה לשחרר וכותב עליה שטר בחצי דמיה:

8

When a person is half slave and half free, and his master transferred the half he owns to his son who is below majority, so that the court would not be able to compel him to release him, the court appoints a guardian for the minor, and the guardian writes a bill of release. And we have a promissory note composed stating that the slave owes the master half his value.

If the minor needs the slave and has pangs of yearning for the slave, we separate him from him with money, for a minor has a great attraction for money.

ח

מי שחציו עבד וחציו בן חורין שעמד רבו והקנה חציו לבנו הקטן כדי שלא יכופו אותו בית דין לשחררו מעמידין ב"ד לקטן אפוטרופוס וכותב לו האפוטרופוס גט שחרור וכותב לו שטר חוב בחצי דמיו ואם נצטרך הקטן בעבד ויש לו געגועין עליו מפליגין אותו ממנו במעות שדעתו של קטן קרוב אצל מעות:

9

When a dying man who had a legal document composed, transferring all of his property to a servant, recovers, he regains possession of the property. He does not, however, regain possession of the servant, for he has already acquired the reputation of being a free man.

ט

שכיב מרע שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד שהרי יצא עליו שם בן חורין:

Avadim - Chapter Eight

1

When a person sells his slave to a gentile, the slave is released as a free man. We compel the previous owner to buy him back from the gentiles at even ten times his value. He then composes a bill of release for him, and the slave is released.

If the gentile purchaser does not desire to sell the slave back at even ten times his value, we do not require the owner to make another offer. This fine is only collected and brought to judgment in a court of expert judges. If the seller dies, we do not require his heir to return the slave so that he can free him.

א

המוכר את עבדו לעכו"ם יצא בן חורין וכופין את רבו לחזור ולקנותו מן העכו"ם עד עשרה בדמיו וכותב לו גט שחרור ויוצא ואם לא רצה העכו"ם למכרו אפילו בעשרה בדמיו אין מחייבין אותו יתר וקנס זה אין גובין אותו ודנין אותו אלא בבית דין מומחין ואם מת המוכר אין קונסין את היורש להחזיר את העבד לשחרור:

2

The following rules apply when a person borrows money from a gentile and offers a slave as collateral. If the borrower fixed a time and told the gentile: "If this and this date arrives and I have not paid you, you acquire the body of this slave," the slave must be released immediately. If he told him: "Acquire the proceeds of his work," the slave is not released.

If the gentile expropriated the slave as payment for the debt, or attackers came upon the master and sought to kill him, and he redeemed himself from them by giving them his slave, the slave is not freed, for he was taken from his master against his will.

ב

לוה על עבדו מן העכו"ם אם קבע לו זמן ואמר לו אם הגיע זמן פלוני ולא אשלם לך תקנה גוף עבד זה ה"ז יצא לחירות מיד ואם אמר לו תקנה מעשה ידיו לא יצא לחירות גבאו עכו"ם בחובו או שבאו על האדון מצירים ובקשו להרגו ופדה עצמו מידן בעבדו לא יצא לחירות מפני שנלקח ממנו שלא ברצונו:

3

If a person sells his slave to one of the servants of a king or his officers, despite the fact that the seller fears them, the slave receives his freedom. For he could have appeased them with other money.

ג

מכר עבדו לאחד מעבדי המלך או מגדוליו אע"פ שהוא מתיירא מהם יצא העבד לחירות מפני שהיה יכול לפייסו בממון אחר:

4

In the following instances - a person sold his slave to a gentile for 30 days, sold him except for his work, sold him except for the mitzvot, or sold him except for the Sabbaths and festivals - there is an unresolved question whether the slave is free or not. Therefore, if the slave seizes property belonging to his former master that equals his worth, so that he can purchase his freedom from the gentile, it is not expropriated from him.

ד

מכרו לעכו"ם לשלשים יום מכרו חוץ ממלאכתו חוץ מן המצות חוץ משבתות וימים טובים ה"ז ספק אם נשתחרר או לא נשתחרר לפיכך אם תפס העבד כדי דמיו לרבו כדי שיצא בהן לחירות מיד עכו"ם אין מוציאין מידו:

5

Whether a Jew sells his slave to a gentile who serves idols, a ger toshav, or even to a kuti, the slave is granted his freedom. If he sells his slave to an apostate Jew, there is an unresolved question regarding the matter. Therefore, if the slave seizes property belonging to his former master that equals his worth, so that he can purchase his freedom from the apostate, it is not expropriated from him.

ה

אחד מוכר עבדו לעכו"ם עובד ע"ז או שמכרו לגר תושב אפילו לכותי הרי זה יצא לחירות מכרו לישראל מומר הרי זה ספק לפיכך אם תפס כדי דמיו מרבו ראשון כדי לצאת בהן מיד המומר אין מוציאין מידו:

6

When a person living in Eretz Yisrael sells his slave to a master from the diaspora, the slave is granted his freedom. We compel his new master to compose a bill of release for him, and his money is forfeited.

Why did our Sages penalize the purchaser alone in this instance? Because if he had not purchased the slave, this slave would not have left Eretz Yisrael for the diaspora. Selling a slave to Syria or to Acre is considered as selling him to the diaspora.

ו

המוכר עבדו לחוצה לארץ יצא בן חורין וכופין את רבו השני לכתוב לו גט שחרור ואבדו הדמים ומפני מה קנסו כאן הלוקח לבדו שאילו לא לקח זה לא יצא העבד לחוצה לארץ המוכר עבדו לסוריא ואפילו לעכו כמוכר לחוצה לארץ:

7

There is an unresolved question when an inhabitant of Babylonia marries a woman in Eretz Yisrael with the intent of returning to Babylonia, and the woman brings slaves and maid-servants to his household. There is a doubt whether they are considered as having been sold to the diaspora, for the husband has the right to the fruits of their labor, or they are not considered as having been sold to him, since their physical person belongs to the woman.

ז

בן בבל שנשא אשה בארץ ישראל ודעתו לחזור והכניסה לו אשתו עבדים ושפחות הרי אלו ספק אם הם כמי שמכרה אותם לחוצה לארץ הואיל ויש לו הפירות או אינן כמכורין לו שהרי הגוף שלה:

8

When a slave follows his master to Syria, and his master sells him there, the slave is considered to have forfeited his privilege.

When does the above apply? When his master took him to the diaspora with the intent not to return to Eretz Yisrael. If, however, his master's intent was to return, and the slave followed him with that intent, should the master sell him there, he is granted his freedom, and we compel the purchaser to release him.

ח

עבד שיצא אחר רבו לסוריא ומכרו שם אבד את זכותו בד"א כשיצא רבו על מנת שלא לחזור לארץ ישראל אבל אם דעת רבו לחזור ויצא אחריו ומכרו שם יצא לחירות וכופין את הלוקח לשחררו:

9

When a slave asks his master to move to Eretz Yisrael, we compel his master to move there with him or to sell him to someone who is moving there. When a master living in Eretz Yisrael desires to move to the diaspora, he cannot compel the slave to move with him against his will. This law applies in all times, even in the present era, when the land is ruled by gentiles.

ט

עבד שאמר לעלות לארץ ישראל כופין את רבו לעלות עמו או ימכור אותו למי שיעלוהו לשם רצה האדון לצאת לחוצה לארץ אינו יכול להוציא את עבדו עד שירצה ודין זה בכל זמן אפילו בזמן הזה שהארץ ביד עכו"ם:

10

When a slave flees from the diaspora to Eretz Yisrael, he should not be returned to slavery. Concerning such a person, the Torah Deuteronomy 23:16 states: "Do not return a slave to his master."

His master is told to compose a bill of release for him, and he writes a promissory note for his master for his worth, which the master holds until the freed slave earns that money and gives it to him. If the master does not desire to free him, the court invalidates his ownership of him, and the slave is free to go on his way.

י

עבד שברח מחוצה לארץ לארץ אין מחזירין לו לעבדות ועליו נאמר לא תסגיר עבד אל אדוניו ואומר לרבו שיכתוב לו גט שחרור ויכתוב לו שטר חוב בדמיו עד שתשיג ידו ויתן לו ואם לא רצה האדון לשחררו מפקיעין ב"ד שיעבודו מעליו וילך לו:

11

This slave who fled to Eretz Yisrael is a righteous gentile. Scripture adds a specific warning for anyone who would desire to deride him, for he is even more humble-spirited than a convert. Therefore, Scripture Deuteronomy 23:17 issues a command with regard to him: "He shall dwell with you, in your midst, in one of your cities that he desires. You shall not abuse him." Abusing him refers even to verbal derision.

Thus, a person who derides this convert transgresses three negative commandments: "A person should not abuse his colleague" (Leviticus 25:14), "Do not abuse a convert" (Exodus 22:20), and "You shall not abuse him." He also transgresses the commandment: "Do not oppress him" (Exodus, Ibid.), as explained with regard to the laws of ona'ah.

יא

עבד זה שברח לארץ הרי הוא גר צדק והוסיף לו הכתוב אזהרה אחרת למי שמאנה אותו מפני שהוא שפל רוח יותר מן הגר וצוה עליו הכתוב שנאמר עמך ישב בקרבך באחד שעריך בטוב לו לא תוננו זו אף הוניית דברים נמצאת למד שהמאנה את הגר הזה עובר בשלשה לאוין משום ולא תונו איש את עמיתו ומשום וגר לא תונה ומשום לא תוננו וכן עובר משום ולא תלחצנו כמו שביארנו בענין הונייה:

12

When a person purchases a slave from a gentile without making a stipulation beforehand, and the slave does not desire to be circumcised or to accept the mitzvot incumbent upon slaves, he is given leeway for twelve months. If at the end of this period, he still does not desire, the master must sell him to a gentile or to the diaspora.

If the slave made a stipulation with the master at the outset that he did not have to circumcise himself, the owner may maintain him as a gentile for as long as he desires and may sell him to a gentile or the diaspora.

Similarly, even when a slave who has been circumcised and immersed himself to become a slave, but afterwards caused himself to be captured by a group of brigands, if his master cannot expropriate him - neither through the laws of the Jews, nor through the laws of the gentiles - he may accept payment for him from the gentile and formalize the sale through the gentile authorities, for he is preserving his money from the gentiles.

יב

הקונה עבד מן העכו"ם סתם ולא רצה למול ולקבל מצות העבדים מגלגלין עמו כל שנים עשר חדש ואם לא רצה חוזר ומוכרו לעכו"ם או לחוצה לארץ ואם התנה העבד עליו תחלה שלא ימול ה"ז מותר לקיימו כל זמן שירצה בגיותו ומוכרו לעכו"ם או לח"ל וכן עבד שמל וטבל לשם עבדות ואח"כ הפיל עצמו לגייסות ואין רבו יכול להוציאו לא בדיני ישראל ולא בדיני אומות העולם הרי זה מותר לו ליטול דמיו מן העכו"ם וכותב ומעלה בערכאות של עכו"ם מפני שהוא כמציל מידם:

13

When a person declares a slave ownerless, the slave is granted his freedom. A bill of release must be composed for him. If the master who declared him ownerless dies, his heir should compose the bill of release.

יג

המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור ואם מת האדון שהפקירו היורש כותב לו גט שחרור:

14

The following rules apply when a slave who was imprisoned flees from jail. If his master despaired of regaining ownership of him, he is granted his freedom. His master is compelled to compose a bill of release for him.

יד

עבד שברח מבית האסורין אם נתייאש ממנו רבו יצא לחירות וכופין את רבו וכותב לו גט שחרור:

15

The following rules apply when a slave is taken captive by gentiles. If his first master despaired of regaining ownership of him, anyone who redeems him with the intent that he remain a slave may subjugate him, and he becomes his property. If he redeemed him with the intent that he become free, he is granted his freedom.

If the slave's first owner did not despair of regaining ownership, a person who redeems the slave with the intent that he remain a slave should take back the money he spent to redeem him from his owner, and the slave is returned to his original owner. If he redeemed him with the intent of freeing him, he is returned to his original owner without any payment.

טו

עבד שנשבה אם נתייאש ממנו רבו ראשון כל הפודה אותו לשם עבד ישתעבד בו והרי הוא שלו ואם פדהו לשם בן חורין הרי זה בן חורין ואם לא נתייאש ממנו רבו ראשון הפודה אותו לשם עבד נוטל פדיונו מרבו וחוזר לרבו ואם פדהו לשם ב"ח חוזר לרבו הראשון בלא כלום:

16

If a master makes a slave an apotiki for his creditor and then frees the slave, the slave is freed. We also compel the creditor to free him as well. This is a measure enacted for the correction of society, lest the creditor encounter the slave at a later time and say: "You are my slave."

טז

עבד שעשאו רבו אפותיקי לבעל חובו ושחררו הרי זה משוחרר וכופין את בעל חובו לשחררו גם זה מפני תיקון העולם שלא יפגע בו לאחר זמן ויאמר לו עבדי אתה:

17

When a master marries his slave to a free woman, places tefillin on his head, or tells him to read three verses from a Torah scroll in public, or the like - i.e., matters in which only a freed person is obligated - he is considered to be free. We compel his master to compose a bill of release for him.

Similar rules apply when the slave took a vow that we compel slaves to fulfill, as we have stated with regard to vows, and instead of compelling him, his master said: "The vow is annulled." Since he did not compel him in a situation in which he should have compelled him, he indicated that he was concluding his subjugation of him.

From this, I conclude that if a person frees a slave while speaking in any language and utters statements that indicate that his intent is that he does not retain any authority over him at all, and he has resolved to accept this step, he cannot retract. We compel him to write a bill of release even though he has not written one already.

If, however, a person borrows money from his slave, makes him a guardian, the slave puts on tefillin in his master's presence, or reads three verses in the synagogue in his master's presence, and his master does not rebuke him, he does not obtain his freedom.

יז

עבד שהשיאו רבו בת חורין או שהניח לו רבו תפילין בראשו או שאמר לו רבו לקרות שלשה פסוקין בספר תורה בפני צבור וכן כל כיוצא באלו הדברים שאינו חייב בהן אלא בן חורין יצא לחירות וכופין את רבו לכתוב לו גט שחרור וכן אם נדר נדר שכופין עליו את העבדים כמו שביארנו בנדרים ואמר לו רבו מופר לך יצא לחירות שכיון שלא כפה אותו במקום שיש לו לכפותו גילה דעתו שהפקיע שעבודו מכאן אני אומר שהמשחרר עבדו בכל לשון והוציא דברים מפיו שמשמען שלא נשאר לו עליו שעבוד כלל ושגמר בלבו לדבר זה שאינו יכול לחזור בו כופין אותו לכתוב לו גט שחרור אע"פשעדיין לא כתב אבל אם לוה מעבדו או שעשהו אפוטרופוס או שהניח תפילין בפני רבו או שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת בפני רבו ולא מיחה בו לא יצא לחירות:

18

It is forbidden for a person to teach his slave Torah. If he teaches him, he is not granted his freedom.

יח

ואסור לאדם ללמד את עבדו תורה ואם למדו לא יצא לחירות:

19

If a person purchases a slave from a gentile, and the slave takes the initiative and immerses himself with intent of becoming free in the presence of his master, he attains his freedom. If he does this outside his master's presence, he must explicitly state his intent. Accordingly, the slave's master must push him into the water.

יט

הלוקח עבד מן העכו"ם וקדם העבד וטבל בפני רבו לשם בן חורין יצא לחירות שלא בפני רבו צריך לפרש לפיכך צריך רבו לתקפו במים:

20

If a Jew seizes possession of a gentile who was a minor, or finds a gentile child and has him immersed with the intent that he become a convert, he becomes a convert. If his intent was that the gentile become a slave, he becomes a slave. If his intent was that he become a free man, he becomes a free man.

כ

ישראל שתקף עכו"ם קטן או מצא תינוק עכו"ם והטבילו לשם גר הרי זה גר לשם עבד הרי זה עבד לשם בן חורין הרי זה בן חורין:

21

When the slaves and maid-servants of a convert take the initiative and immerse themselves in his presence, they attain their freedom.

כא

גר שקדמו עבדיו ושפחותיו וטבלו לפניו קנו עצמן בני חורין:

Avadim - Chapter Nine

1

When a Jew has relations with a Canaanite maid-servant - even if she is his own maid-servant - the offspring is considered a Canaanite slave with regard to all matters. And one may use him for service forever as any other slave.

א

ישראל שבא על שפחה כנענית אף על פי שהיא שפחתו ה"ז הולד כנעני לכל דבר ונמכר ונקנה ומשתמשים בו לעולם כשאר העבדים:

2

The laws applying to a Canaanite slave apply whether the master purchases the Canaanite slave from a fellow Jew, a resident alien, a gentile living under our jurisdiction or a person from another nation.

Similarly, a resident alien, a gentile living under our jurisdiction or a person from another nation has the prerogative of selling himself to a Jew as a slave, and then he is a slave with regard to all matters. Similarly, when a gentile sells his sons and his daughters they become Canaanite slaves. This is reflected by Leviticus 25:45: "From the children of the residents from them and from their families who are with you who give birth in your land may you purchase." All of these are Canaanite slaves with regard to all matters.

ב

אחד הקונה עבד כנעני מישראל או מן גר תושב או מן עכו"ם שהוא כבוש תחת ידינו או מאחד משאר האומות יש לו למכור את עצמו לישראל לעבד והרי הוא עבד כנעני לכל דבר וכן מוכר בניו ובנותיו שנא' מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם וכל אחד מאלו הרי הוא כעבד כנעני לכל דבר

3

If a person from another nationality engages in relations with one of our Canaanite maid-servants, a son who is conceived is a Canaanite slave, as implied by the phrase Ibid.: "Who give birth in your land." If, however, one of our slaves has relations with a gentile woman, the offspring is not a slave, as implied by the phrase: "Who give birth in your land." For a slave is not considered to have any genealogical connection to his offspring.

ג

אחד מן האומות שבא על שפחה כנענית שלנו הרי הבן עבד כנעני שנאמר אשר הולידו בארצכם אבל העבד שלנו שבא על אחת מן האומות אין הבן עבד שנאמר אשר הולידו בארצכם ועבד אין לו יחס:

4

When a gentile king wages war, brings captives and sells them, a slave who is purchased in this manner is considered a Canaanite slave with regard to all matters. The same laws apply if such a king grants permission for anyone who desires to go and kidnap people from the nation with whom he is waging war and sell them as slaves, or if his laws state that whoever does not pay his taxes - or does such and such or fails to do such and such - may be sold as a slave, the laws he ordains are binding, and these individuals are considered Canaanite slaves.

ד

מלך עכו"ם שעשה מלחמה והביא שביה ומכרה וכן אם הרשה לכל מי שירצה שילך ויגנוב מאומה שהיא עושה עמו מלחמה שיביא וימכור לעצמו וכן אם היו דיניו שכל מי שלא יתן המס ימכר או מי שעשה כך וכך או לא יעשה ימכר הרי דיניו דין ועבד הנלקח בדינין אלו הרי הוא כעבד כנעני לכל דבר:

5

When a gentile purchases another gentile as a slave, he does not purchase his physical person, but only the fruits of his labor. Nevertheless, if the gentile sells this slave to a Jew, his physical person is acquired by the Jew.

ה

עכו"ם שקנה עכו"ם לעבדות לא קנה גופו ואין לו בו אלא מעשה ידיו אעפ"כ אם מכרו לישראל הרי גופו קנוי לישראל:

6

A woman may purchase maid-servants, but she should not purchase slaves - even those below the age of majority, lest suspicions of her modesty arise. If she does purchase them, she acquires their physical person as a man would. It appears to me that she is forbidden only to purchase slaves that are nine years old or older.

Similarly, it is forbidden for a person to free a Canaanite slave. Anyone who frees such a slave violates a positive commandment, for Leviticus 25:46 states: "And you shall have them work for you forever." Nevertheless, if the master frees him, he attains his freedom, as we have explained. And once he frees him, we compel his master to compose a bill of release for him conforming to all the laws we have described.

It is permitted to free a slave for the sake of a mitzvah, even a mitzvah of Rabbinic origin - e.g., if ten free men were not present in the synagogue, a person may free his slave to complete the quorum. Similar laws apply in all analogous situations. Similarly, if people are treating a person's maid-servant in a licentious manner and she presents a stumbling block to sinful people, we compel her master to free her so that she will marry and thus remove the stumbling block. The same principles apply in all analogous situations.

ו

האשה קונה שפחות ואינה קונה עבדים אפילו קטנים מפני החשד ואם קנתה אותם ה"ז קנתה גופם כאיש ויראה לי שאינה אסורה לקנות אלא עבד בן ט' שנים ומתשע ולמעלה וכן אסור לאדם לשחרר עבד כנעני וכל המשחררו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו ואם שחררו משוחרר כמו שביארנו וכופין אותו לכתוב גט שחרור בכל הדרכים שביארנו ומותר לשחררו לדבר מצוה אפילו למצוה של דבריהם כגון שלא היו עשרה בבית הכנסת ה"ז משחרר עבדו ומשלים בו המנין וכן כל כיוצא בזה וכן שפחה שנוהגין בה העם מנהג הפקר והרי היא מכשול לחוטאים כופין את רבה ומשחררה כדי שתנשא ויסור המכשול וכן כל כיוצא בזה:

7

A master may tell his Canaanite slave: "Work for me, but I will not provide you with sustenance," and the slave must instead, go and beg from door to door and derive his sustenance from charity. For the Jews are obligated to support the slaves that live among them.

When does the above apply? To a man's own slaves. For the court does not take any steps to protect the property of adults. If a person does not provide food and drink for his slaves in a fitting manner, they will flee or die. And a person has greater concern for his own money than anyone else. Different rules apply, however, to slaves that his wife brought to his household as nichsei m'log. He is obligated to provide for their sustenance, for this is one of the conditions of bringing them to his household. For if the husband does not provide them with sustenance, they will die or flee, and he is not responsible for them.

ז

יכול הרב לומר לעבדו כנעני עשה עמי ואיני זנך אלא ילך וישאל על הפתחים ויתפרנס מן הצדקה שישראל מצווין להחיות העבדים שביניהם במה דברים אמורים בעבדיו שאין ב"ד נזקקין לגדולים לשמור ממונם ואם לא יאכיל לעבדיו וישקם כראוי הם יברחו או ימותו ואדם חס על ממון עצמו יתר מכל אדם אבל עבדים שהכניסה לו אשתו בתורת נכסי מלוג חייב במזונותיהן שעל מנת כן הכניס אותם שאם לא יזון אותם ימותו ויברחו והרי אינו חייב באחריותן:

8

It is permissible to have a Canaanite slave perform excruciating labor. Although this is the law, the attribute of piety and the way of wisdom is for a person to be merciful and to pursue justice, not to make his slaves carry a heavy yoke, nor cause them distress. He should allow them to partake of all the food and drink he serves. This was the practice of the Sages of the first generations who would give their slaves from every dish of which they themselves would partake. And they would provide food for their animals and slaves before partaking of their own meals. And so, it is written Psalms 123:2: "As the eyes of slaves to their master's hand, and like the eyes of a maid-servant to her mistress' hand, so are our eyes to God."

Similarly, we should not embarrass a slave by our deeds or with words, for the Torah prescribed that they perform service, not that they be humiliated. Nor should one shout or vent anger upon them extensively. Instead, one should speak to them gently, and listen to their claims. This is explicitly stated with regard to the positive paths of Job for which he was praised Job 31:13, 15: "Have I ever shunned justice for my slave and maid-servant when they quarreled with me.... Did not He who made me in the belly make him? Was it not the One who prepared us in the womb?"

Cruelty and arrogance are found only among idol-worshipping gentiles. By contrast, the descendants of Abraham our patriarch, i.e., the Jews whom the Holy One, blessed be He, granted the goodness of the Torah and commanded to observe righteous statutes and judgments, are merciful to all.

And similarly, with regard to the attributes of the Holy One, blessed be He, which He commanded us to emulate, it is written Psalms 145:9: "His mercies are upon all of His works." And whoever shows mercy to others will have mercy shown to him, as implied by Deuteronomy 13:18: "He will show you mercy, and be merciful upon you and multiply you."

ח

מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך ואע"פ שהדין כך מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין ומקדימין מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן הרי הוא אומר כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה וכן לא יבזהו ביד ולא בדברים לעבדות מסרן הכתוב לא לבושה ולא ירבה עליו צעקה וכעס אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי הלא בבטן עושני עשהו ויכוננו ברחם אחד ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בעכו"ם עובדי ע"ז אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה וצוה אותם בחקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על הכל וכן במדותיו של הקב"ה שצונו להדמות בהם הוא אומר ורחמיו על כל מעשיו וכל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here. The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah