Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.
Register »

Rambam - 3 Chapters a Day

Avadim - Chapter Four, Avadim - Chapter Five, Avadim - Chapter Six

Video & Audio Classes
Show content in:

Avadim - Chapter Four

1

A Hebrew maid-servant is a girl below the age of majority sold by her father. When she manifests signs of physical maturity after reaching twelve years of age and becomes a na'arah, he does not have the right to sell her, even though he still has authority over her and may consecrate her to whomever he desires.

Even a girl who has already manifested physical signs that she is an aylonit, and thus is not fit to manifest physical signs of maturity, may be sold by her father as long as she is below majority. Neither a tumtum nor an androgynous may be sold as a Hebrew servant, nor as a Hebrew maid-servant.

א

אמה העבריה היא הקטנה שמכרה אביה ומשתביא שתי שערות אחר י"ב שנה ותיעשה נערה אינו יכול למכרה אף על פי שעדיין יש לו רשות בה ויש לו לקדשה לכל מי שירצה אף הקטנה שהיא איילונית בסימניה ואינה ראויה להבאת שתי שערות יש לאביה למכרה כל זמן שהיא קטנה אבל הטומטום והאנדרוגינוס אינו נמכר לא כעבד עברי ולא כדין האמה העבריה:

2

A father may not sell his daughter as a maid-servant unless he became impoverished to the extent that he owns nothing, neither landed property, movable property, not even the clothing that he is wearing. Nevertheless, we compel a father to redeem his daughter after he sold her, because this is a blemish to the family.

If the father fled, died or did not have the resources to redeem her, she must work until she is released.

ב

אין האב רשאי למכור את בתו אא"כ העני ולא נשאר לו כלום לא קרקע ולא מטלטלין ואפילו כסות שעליו ואעפ"כ כופין את האב לפדותה אחר שמכרה משום פגם משפחה ברח האב או שמת או שלא היה לו לפדותה הרי זו עובדת עד שתצא:

3

A Hebrew maid-servant is acquired through the payment of money or objects that are worth money, or through the transfer of a legal document. She may not be acquired for a p'rutah, because it is necessary to acquire her with a sum that will allow her to reduce her price according to the number of years she has worked, so that she can redeem herself and depart.

How is she acquired through the transfer of a legal document? Her father should write to her master on a piece of paper or on a shard: "My daughter is sold to you," or "My daughter is acquired by you," and give it to the master. The deed of transfer of a Hebrew maid-servant must be written by the father.

ג

אמה העבריה נקנית בכסף או בשוה כסף ובשטר ואינה נקנית בפרוטה מפני שצריך לקנותה בדמים שראויין לגרעון כדי שתגרע פדיונה ותצא כיצד בשטר כותב על הנייר או על החרס בתי מכורה לך בתי קנויה לך ונותן ביד האדון ושטר אמה העבריה האב כותבו:

4

A Hebrew maid-servant must work for six years, like a servant sold by the court, as reflected by Deuteronomy 15:12: "When your brother, a Jew or a Jewess, will be sold to you."

She receives her freedom at the beginning of the seventh year. If the Jubilee year falls in the middle of these six years, she is released as is a male servant. If her master dies, she is released without payment, even if he leaves a son, as is a servant whose ear is pierced, as reflected by Deuteronomy 15:17: "Even to your maid-servant shall you do this."

Similarly, she may be redeemed by paying a pro-rated figure that considers the time for which she served. If her master writes her a bill of release and waives her service for the remainder of the time, she is released without charge, like a Hebrew servant.

ד

אמה העבריה עובדת שש שנים כעבד שמכרוהו ב"ד שנאמר כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ויוצאת בתחלת שבע ואם פגע בה יובל בתוך שש יוצאה חנם כעבד מת האדון אע"פ שהניח בן יוצאה חנם כנרצע שנאמר ואף לאמתך תעשה כן וכן מגרעת מפדיונה ויוצאה ואם כתב לה שטר שחרור ומחל על השאר יוצאה חנם כעבד:

5

A Hebrew maid-servant has an advantage over a Hebrew servant in that she attains her freedom when she manifests signs of physical maturity.

What is implied? She manifested signs of physical maturity and became a na'arah - she is released and becomes free without charge, as Exodus 21:11 states: "She will depart without charge." With this verse, the Torah granted her another cause for release beyond those granted to servants. And according to the Oral Tradition, it was taught that this refers to the manifestation of physical signs of maturity. This law applies even if she manifests signs of physical maturity on the day she was purchased.

When a maid-servant is released, she returns to her father's domain until she attains bagrut and leaves her father's domain. If the girl is an aylonit, who is not granted a period of na'arah but goes directly to bagrut, when she attains bagrut she is granted her freedom.

ה

יתירה אמה העבריה שהיא יוצאה בסימנין כיצד כגון שהביאה סימנין ונעשית נערה יוצאה לחירות בלא כסף אפילו הביאה סימנין מאחר יום שלקחה הרי זו יוצאת לחירות שנאמר ויצאה חנם ריבה לה הכתוב יציאה אחרת בחנם יתר על העבד מפי השמועה למדו שהיא הבאת סימני נערות ותחזור לרשות אביה עד שתבגור ותצא מרשות אביה היתה הבת אילונית שאין לה ימי נערות אלא יוצאת מקטנותה לבגר כיון שבגרה תצא לחירות:

6

A Hebrew maid-servant is not released if her prominent limbs are damaged, as implied by Exodus 21:7: "She shall not depart as the servants depart." Similarly, a Hebrew servant is not released for such a reason. Instead, if his master knocks out his tooth or blinds him in an eye, he should pay him as one must pay another colleague whom one injures as explained in Hilchot Chovel Umazik.

Thus, we have learned that a Hebrew maid-servant is acquired through two means - the payment of money or the transfer of a legal document - and obtains her freedom through six means: the passage of six years, the advent of the Jubilee, paying a pro-rated amount of the purchase price, the transfer of a bill of release, the death of her master and the manifestation of signs of physical maturity.

ו

אין אמה העבריה יוצאה בראשי איברים שנאמר לא תצא כצאת העבדים וכן עבד עברי אם הפיל לו שינו או סימא לו עינו משלם לו כדין החובל בחבירו כמו שביארנו בהלכות חובל נמצאת למד שאמה העבריה נקנית בשני דברים בכסף או בשטר וקונה עצמה בששה דברים בשנים וביובל ובגרעון כסף ובשטר שחרור ובמיתת האדון ובסימנין:

7

If the master of a Hebrew maid-servant designates her as a wife for himself or for his son, she is like any other consecrated woman. She is not released because of any of the reasons mentioned above - but only because of the death of her husband or through a bill of divorce. The mitzvah of designating a maid-servant as a wife takes precedence over the mitzvah of redeeming the maid-servant.

How is the mitzvah of designating a maid-servant as a wife performed? The master tells the maid-servant in the presence of two witnesses: "Behold, you are consecrated to me," "You are betrothed to me," or "Behold, you are my wife." This may be done even at the conclusion of the six years of her servitude before the setting of the sun. He need not give her anything, for the first moneyswere given with the intent that they could serve for the purpose of consecration.From this point onward, he must treat her as a wife, and not as a servant.

He may not designate two maid-servants as wives at the same time, for Exodus 21:8 states: "He will designate her."

How does a master designate a maid-servant as a wife for his son? If his son is past majority and gives his father permission to designate the maid-servant as his wife, the father tells the maid-servant in the presence of two witnesses: "Behold you are consecrated to my son."

ז

יעד אותה האדון לעצמו או לבנו הרי היא כשאר ארוסות ואינה יוצאה באחד מכל אלו אלא במיתת הבעל או בגט ומצות יעוד קודמת למצות פדייה כיצד מצות יעוד אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאשה אפילו בסוף שש סמוך לשקיעת החמה ואינו צריך ליתן לה כלום שמעות הראשונות לקידושין ניתנו ונוהג בה מנהג אישות ואינו נוהג בה מנהג שפחות ואינו מיעד שתים כאחת שנאמר יעדה וכיצד מיעדה לבנו אם היה בנו גדול ונתן רשות לאביו ליעדה לו הרי האב אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לבני:

8

A master may not designate a maid-servant as his wife or as his son's wife without her knowledge. Although her father already received money because of her, the Torah uses the term ya'adah, which implies with her knowledge.

If the master dies, his son cannot designate the maid-servant as a wife. For she obtained her freedom at her master's death.

ח

אין האדון מיעד אמה העבריה לא לו ולא לבנו אלא מדעתה אף על פי שכבר קיבל אביה מעותיה שהרי הוא אומר יעדה מדעתה ואם מת האדון אין בנו יוכל ליעדה לו שהרי יוצאה לחירות במיתת האדון:

9

Designating a maid-servant as a wife is equivalent to consecration, but not to marriage. Therefore, the husband may not become impure because of her, he does not inherit her estate, nor does he annul her vows until she enters the chuppah.

Exodus 21:11 states: "If he does not do any of these three for her" - i.e., designate her as a wife for himself or for his son, or enable her to be redeemed by paying a reduced amount - "she will be released without charge" - when she manifests signs of physical maturity, as we have explained, in addition to the ways she can obtain her freedom as a Hebrew servant obtains his.

ט

היעוד כאירוסין ואינו כנישואין לפיכך אינו מתטמא לה ולא יירשנה ולא מיפר נדריה עד שתכנס לחופה ואם שלש אלה לא יעשה לה לא יעדה לו ולא יעדה לבנו ולא נפדית בגרעון כסף ויצאה חנם בהבאת סימנין כמו שביארנו:

10

A master may not sell a Hebrew maid-servant, nor may he give her as a gift to another person, regardless of whether or not he shares a family connection with him. If he sells her or gives her away, his deeds are of no consequence, as Exodus 21:8 states: "He does not have the authority to sell her to a different man, when he betrays her."

Similarly, a master may not sell or give away a Hebrew servant to another person. It appears to me that the only reason the Torah had to state this explicitly with regard to a maid-servant is that the master is able to designate her as a wife for his son. Therefore, it is necessary to say that "He does not have the authority to sell her to a different man."

י

יתר על אותן הדרכים שקונה בהן עצמה כעבד עברי אין האדון יכול למכור אמה העבריה ולא ליתנה לאיש אחר בין רחוק בין קרוב ואם מכר או נתן לא עשה כלום שנאמר לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה וכן עבד עברי לא יכול למכרו לאחר ולא ליתנו ויראה לי שלא הוצרך הכתוב לאסור דבר זה [באמה] אלא מפני שיש לו ליעדה לבנו לכך נאמר לעם נכרי לא ימשול למכרה:

11

A Hebrew maid-servant may be sold to a person only when a marriage between her and either him or his son would be binding, so that she is fit to be designated as a wife.

What is implied? A person may sell his daughter to his father. For although the master may not designate her as a wife, she is fit for his son to marry. For the maid-servant is his brother's daughter. A person may not, however, sell his daughter to his son, for she is not fit to marry the master, for she is his sister, nor is she fit to marry the master's son, for she is his father's sister.

יא

אין אמה העבריה נמכרת אלא למי שיש לה עליו או לבנו קידושין כדי שתהא ראויה ליעוד כיצד מוכר אדם את בתו לאביו שאע"פ שאין האדון יכול ליעדה לו ראויה היא לבנו שהרי האמה בת אחיו אבל אינו יכול למכור את בתו לבנו מפני שאינה ראויה לאדון שהרי היא אחותו ולא לבנו מפני שהיא אחות אביו:

12

A person may sell his daughter to certain individuals whom she is forbidden to marry - e.g., a widow to a High Priest, or a divorcee or a woman who underwent chalitzah to an ordinary priest. For although marriage between such individuals is forbidden, the marriage is binding.

יב

יש לאדם למכור בתו לפסולין כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שאף על פי שהן בלאו קידושין תופסין בהן:

13

When a person has consecrated his daughter when she was a minor and she becomes widowed or divorced, he cannot sell her as a maid-servant afterwards. For a man may not sell his daughter as a maid-servant after she has been married. He may, however, sell her as a maid-servant after she had served as a maid- servant.

What is implied? The father sold her as a maid-servant and then the master designated her as a wife. Afterwards, the master died or divorced her, and she returned to her father's domain because she is a minor. Her father may sell her a second time, even to a priest.

Similarly, if she was widowed after being designated as a wife, and her yavam performed chalitzah for her, the chalitzah is unacceptable, because she is a minor. She is nevertheless disqualified from marrying a priest. Even so, her father may sell her as a maid-servant to a priest, because if he consecrated her the marriage bond would be binding, as explained above.

יג

המקדש את בתו כשהיא קטנה ונתארמלה או נתגרשה אינו יכול למוכרה שאין אדם יכול למכור את בתו לשפחות אחר אישות אבל מוכרה לשפחה אחר שפחות כיצד מכרה לשפחות תחלה ויעד אותה האדון ומת האדון או גרשה וחזרה לרשות האב כשהיא קטנה הרי האב מוכרה פעם שנייה אפילו לכהן וכן אם נפלה לפני יבם מן היעוד וחלץ לה אע"פ שהיא חלוצה פסולה מפני שהיא קטנה הרי נפסלה מן הכהונה ויש לו למכרה לכהן הואיל וקידושין תופסין בה כמו שנתבאר:

14

When a person sells his daughter and she is released after serving six years, at the advent of the Jubilee year, or because he redeemed her by paying a prorated amount, he may sell her again if she is still a minor, as we have explained above.

יד

המוכר את בתו ויצאה בשנים או ביובל או בגרעון כסף ועדיין היא קטנה יש לו לחזור ולמוכרה פעם שנייה כמו שביארנו:

15

The following laws apply when a person sells his daughter as a maid-servant and then goes and consecrates her to another person: If the master desires to designate her as a wife, he may. If the master does not designate her as a wife - neither for himself nor for his son - when she leaves the master's domain her consecration to the other man is completed, and she becomes his wife.

טו

המוכר את בתו ואחר כך הלך וקדשה לאחר אם רצה האדון לייעד מייעד ואם לא ייעד האדון לא לו ולא לבנו כשתצא מרשות האדון יגמרו קידושיה ותיעשה אשת איש:

16

When a person sells his daughter as a maid-servant, but stipulates that the owner may not designate her as a wife - if the owner desires, he may designate her as a wife, for he has made a stipulation against what is written in the Torah. And whenever a person makes a stipulation against what is written in the Torah, his stipulation is nullified.

טז

המוכר את בתו ופסק על האדון על מנת שלא לייעד אותה אם רצה האדון לייעד מייעד שהתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל:

Avadim - Chapter Five

1

A Canaanite slave is acquired through five means and acquires his freedom through three. He may be acquired through the transfer of money, the transfer of a deed of purchase, the manifestation of one's ownership, a kinyan chalifin or by drawing him after oneself. He acquires his freedom through the transfer of money, the transfer of a legal document and because of the loss of the tips of his limbs or organs.

A Canaanite slave who is a minor is like an animal and is acquired by drawing him after oneself as one draws an animal. We have already explained in the beginning of this book all the means by which a slave is acquired.

א

עבד כנעני נקנה בחמשה דברים וקונה את עצמו בשלשה נקנה בכסף או בשטר או בחזקה או בחליפין או במשיכה וקונה את עצמו בכסף או בשטר או בראשי איברים ועבד קטן הרי הוא כבהמה ונקנה במשיכה כמשיכת הבהמה וכבר ביארנו בתחלת ספר זה כל הדרכים שהעבדים נקנין בהן:

2

How can a Canaanite slave acquire himself through the transfer of money? When another person gave the slave's master money, telling him: "This is yours with the intent that your slave be granted his freedom because of it." Once the master receives the money or merchandise worth money, the slave is granted his freedom.

There is no need for the slave to know of this matter, for it is to his advantage to be released. And something that is to a person's advantage can be acquired on his behalf outside his presence.

Similarly, the slave can be freed if a person gives the slave money, specifying that it is given to him "with the intent that he use it to obtain his freedom." Should the master desire to accept the money, the slave is granted his freedom. If the master does not desire to accept the money, it is not acquired by the slave, because it was given to him only with the intent that he purchase his freedom with it.

Both money or merchandise worth money are effective in acquiring the slave or in his acquiring his freedom.

ב

כיצד קונה את עצמו בכסף כגון שנתן אחד לרבו מעות ואמר לו על מנת שיצא עבדך בהם לחירות כיון שקיבל הרב את הכסף או שוה כסף יצא העבד לחירות ואין צריך דעת העבד שזכות היא לו וזכין לאדם שלא בפניו וכן אם נתן אחד לעבד מעות ואמר על מנת שתצא בהם לחירות אם רצה האדון לקבל המעות יצא העבד לחירות ואם לא רצה לא קנה העבד המעות שלא נתן לו אלא על מנת שיצא בהם לחירות ואחד הכסף או שוה כסף בין לקנותו בין להקנות עצמו לו:

3

How does a slave achieve his freedom through the transfer of a legal document? The master must write to him on a paper or on a shard: "Behold, you are a free man," "Behold, you are your own property," "I no longer have anything to do with you," or other statements that share this theme. For this is the primary content of a bill of release.

Afterwards, he gives him the document in the presence of two witnesses. Similarly, if witnesses have signed on the bill of release and he gives the slave the bill of release in private, he attains his freedom. For the bill of release and his capacity to receive it come at the same time.

Different rules apply if the master tells the slave "Behold, you are a free man," "Behold, you are your own property," but does not write it in a document: Even though witnesses testify in court that the master made such statements, and even if the master affirmed the statements with a kinyan, the slave has not yet been freed. For a slave is not granted freedom except through the transfer of money, the transfer of a legal document or because of the loss of the tips of his limbs or organs.

When a person writes in a legal document to his maid-servant: "Behold you are permitted to any man," his statement is of no consequence.

ג

כיצד בשטר כותב לו על הנייר או על החרס הרי את בן חורין או הרי את של עצמך או אין לי עסק בך וכן כל כיוצא בזה בענין זה שזה הוא גופו של גט שחרור ומוסר לו את השטר בפני שני עדים או שהיו העדים חתומים בו ומסרו לו בינו לבינו הרי זה יצא לחירות שהרי גיטו וידו באין כאחד אמר לו שלא בכתב הרי את בן חורין הרי את של עצמך אף על פי שהעידו עליו עדים בב"ד ואע"פ שקנו מידו עדיין לא נשתחרר שאין העבד יוצא לחירות אלא בכסף או בשטר או בראשי איברים והכותב לשפחתו הרי את מותרת לכל אדם לא אמר כלום:

4

How is a slave released because of the loss of the tips of his limbs or organs? A person intentionally struck his slave and caused him to lose one of the 24 tips of his limbs or organs that will not regenerate; he is granted his freedom. A bill of release is required.

If this applies to the 24 limbs, why does the Torah mention explicitly a tooth and an eye? To extrapolate from them. What characterizes the loss of an eye and a tooth an eye or a tooth? That they are obvious blemishes that will not be regenerated; so too, all obvious blemishes that will not be regenerated cause a slave to be granted his freedom. If, by contrast, a master castrates his slave or cuts out his tongue, the slave is not granted his freedom, for these are not revealed blemishes. Similarly, if a person knocks out one of a young slave's baby teeth, the slave is not released, for the tooth will grow back.

ד

כיצד בראשי איברים המכה את עבדו בכוונה וחסרו אחד מכ"ד ראשי איברים שאינן חוזרין יצא לחירות וצריך גט שחרור אם כן למה נאמר בתורה שן ועין לידון מהן מה שן ועין מומין שבגלוי ואינן חוזרין אף כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין יצא העבד בו לחירות אבל המסרס עבדו בביצים או החותך לשונו אינו יוצא לחירות שאינן מומין שבגלוי וכן המפיל שן הקטן אינו יוצא לחירות שהרי סופו לחזור:

5

The only slaves released because of the loss of the tips of their limbs or organs are slaves that have been circumcised and immersed in the mikveh, for they are obligated in the observance of some of the mitzvot. A slave who is an outright gentile is not released because of the loss of the tips of his limbs or organs.

These are the tips of the limbs and organs that will not regenerate: the 10 fingers and the ten toes, the tips of the ears, the tip of the nose, the tip of the male organ, the nipples of a woman's breasts. The eyes and the teeth are not included in this reckoning, because they are explicitly mentioned in the Torah.

ה

אין יוצא בראשי איברים אלא עבדים שמלו וטבלו שהרי ישנן במקצת מצות אבל העבד שהוא בגיותו אינו יוצא בראשי איברים אלו הן ראשי איברים שאינן חוזרין: אצבעות ידים ורגלים עשרים ראשי האזנים וראש החוטם וראש הגויה וראשי הדדין שבאשה אבל העינים והשינים הרי הן מפורשין בתורה:

6

Should a slave possess an extra finger, and the master cut it off, the slave is released because of its loss if the finger is counted on his hand together with his other fingers. If the slave's eye was blinded, and the master cut it out, the slave is released because of its loss. For the master caused him the loss of an organ.

The same law applies with regard to any other of the tips of the organs that are not functional and cannot be used for a task: if the master cuts it off, the master caused him the loss of an organ, and the slave is released because of its loss.

ו

היתה לו אצבע יתירה וחתכה אם נספרת על גב היד עבד יוצא בה לחירות היתה עינו סמויה וחטטה עבד יוצא בה לחירות שהרי חסרו אבר והוא הדין לאחד מראשי איברים שהוא בטל ואינו עושה בו מלאכה שאם חתכו הרי חסרו אבר ויצא לחירות:

7

If the master struck the servant on his eye and blinded him, or on his ear and made him deaf, the slave is released because of it. If, however, the master struck the slave near his eye and afterwards, he no longer saw, or near his ear, and he no longer heard, the servant is not released because of this.

ז

הכהו על עינו וסמאה על אזנו וחרשה עבד יוצא בהן לחירות הכהו כנגד עינו ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומע אין עבד יוצא בהן לחירות:

8

The following rules apply if the master struck the slave on his eye and reduced its sight, or struck him on his tooth and caused it to wobble. If the slave can use these organs, he is not released. If not, he is released.

ח

הכהו על עינו וחסרה מאורה על שנו ונדדה אם יכול להשתמש בהם אינו יוצא לחירות ואם לאו יצא לחירות:

9

The following rules apply if the slave's eye was not functioning well, and he saw with difficulty, or the slave's tooth was wobbly, and the master struck him and knocked out the wobbly tooth or blinded the weak eye. If the slave was able to use these organs beforehand at all, he is granted his freedom because of their loss. If not, he is not granted his freedom.

ט

היתה עינו כהה וחסר מאורה או שנו נודדת והכהו האדון והפיל השן הנודדת או סמא העין הכהה אם היה משתמש בהן כל שהוא יצא לחירות ואם לאו לא יצא לחירות:

10

If the master struck the slave on his hand and it became swollen, but it would ultimately return to its normal state, the slave is not released because of it. If the master pulled at the slave's beard and in doing so, dislocated his jaw bone, the slave is granted his freedom, because the master nullified the use of the teeth that are located in that bone.

י

הכהו על ידו וצבתה ידו וסופה לחזור אינו יוצא לחירות תלש בזקנו ודלדל בו עצם מן הלחי יצא לחירות שהרי בטל מעשה השינים הקבועות באותו העצם:

11

If the master knocked out the slave's tooth or blinded his eye unintentionally - e.g., he threw a stone at an animal and it hit the slave and knocked out his tooth or cut his finger - he is not released. This is alluded to by Exodus 21:27, which states: "If he will knock out his slave's or his maid-servant's tooth." The wording implies that he must do so intentionally.

יא

הפיל את שינו או סימא את עינו בלא כוונה כגון שזרק אבן לבהמה ונפלה בעבד והפילה את שינו וחתכה אצבעו לא יצא לחירות שנאמר אם שן עבדו או שן אמתו יפיל עד שיתכוין:

12

If the master inserted his hand into the womb of his maid-servant and blinded the eye of the fetus within, he is not granted his freedom. For he did not know anything of the entity so that he could intend to strike it.

יב

הושיט ידו למעי שפחתו וסמא עין העובר שבמעיה לא יצא לחירות שהרי לא ידע דבר שיתכוין לו:

13

If the slave's master was a physician and the slave told him: "Treat my eye for me," and he blinded it, "Hollow out my tooth for me," and he knocked it out, the slave tricked the master and is granted his freedom. For although he did not have the intent of injuring the slave, he did intend to touch the slave's limbs and became endangered because of them.

Needless to say, if the slave's eye was hurting, and his master was a blood-letter and removed it for him, the slave is granted his freedom.

יג

הרי שהיה רבו רופא ואמר לו כחול לי עיני וסמאה חתור לי שיני והפילה שחק באדון ויצא לחירות שאף על פי שלא נתכוין להזיק הרי נתכוון לנגוע באיברי העבד ונסתכן בהן ואין צריך לומר אם היתה עין העבד כואבת והיה רבו אומן ועקרה לו שהרי יצא לחירות:

14

When a person knocks out the tooth of a slave and then blinds his eye, he must grant the slave his freedom because of his tooth, and pay him damages for his eye. The same principles apply in all analogous situations.

יד

המפיל שן עבדו וסימא את עינו הרי יצא לחירות בשינו ונותן לו דמי עינו וכן כל כיוצא בזה:

15

When a person is half a slave and half a free man or he is jointly owned by two masters, he does not receive his freedom because of the loss of the tips of his limbs or organs. The rationale is that he is not the sole property of the master who injured him.

טו

מי שחציו עבד וחציו בן חורין ועבד של שני שותפין אינו יוצא בראשי איברים לפי שאינו מיוחד לרבו שחבל בו:

16

Slaves that belonged to a wife and are considered as tzon barzel are released because of the loss of the tips of their limbs or organs if the husband injures them, but not if the wife injures them.47

Slaves that belong to a wife and are considered as nichsei m'log, are not released because of the loss of the tips of their limbs or organs, neither if the husband injures them - for he owns merely the use of them, nor if the wife injures them - for they are not solely hers.

טז

עבדי צאן ברזל יוצאין בראשי איברים אם חסרן הבעל אבל לא האשה ועבדי מלוג אינן יוצאין בראשי איברים לא אם הפיל הבעל שהרי אין לו בהם אלא פירות ולא אם הפילה אותן האשה מפני שאינן מיוחדין לה:

17

The release of slaves because of the loss of the tips of their limbs or organs is practiced in every place, and in every time. This ruling may be delivered only by judges who possess semichah, for this is a fine.

For this reason, if a servant told his master: "You knocked out my tooth and blinded my eye," and the master admits doing this, the master is not liable. The rationale is that had he taken the initiative and admitted having caused this injury, he would not be liable to grant the slave his freedom unless witnesses testify. For a person who admits his guilt in a case requiring a fine is not liable. As Hilchot Geneivah states, anyone who admits his guilt in a case requiring a fine is not liable.

יז

יציאת העבד בראשי איברים נוהג בכל מקום ובכל זמן ואין דנין בו אלא בב"ד סמוכין מפני שהוא קנס לפיכך העבד שאמר לרבו הפלת את שיני וסמית את עיני והאדון אומר לו עשיתי זה פטור שאם יודה מעצמו אינו חייב להוציאו לחירות בלא עדים שהמודה בקנס פטור כמו שביארנו בהלכות גניבה שכל מודה בקנס פטור מלשלמו:

Avadim - Chapter Six

1

When a person composes a bill of release for his slave and gives it to another person to acquire on the slave's behalf, saying: "Take possession of this bill of release for so and so, my slave," the slave is granted his freedom even though the bill of release did not reach his hand. For it is possible to acquire something of benefit to a person outside his presence.

If, however, a person said: "Give this bill of release to my slave," he may not retract, but the slave does not attain his freedom until the bill of release reaches his hand. Therefore if a person says: "Give this bill of release to my slave" and dies, it should not be given to him after his master's death.

א

הכותב גט שחרור לעבדו וזיכה לו בו ע"י אחר ואמר זכה בגט זה לפלוני עבדי יצא לחירות אע"פ שלא הגיע גט לידו שזכין לאדם שלא בפניו אבל אם אמר תנו גט זה לעבדי אינו יכול לחזור בו ולא יצא העבד לחירות עד שיגיע הגט לידו לפיכך האומר תנו גט זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה:

2

When a person composes a legal document saying: "I made my slave so and so a free man," "My servant so and so was made a free man," or "He is a free man," he is released. If, however, the document states: "I will make him a free man," he is not released.

ב

הכותב בשטר עשיתי פלוני עבדי בן חורין או נעשה פלוני עבדי בן חורין או הרי הוא בן חורין ה"ז יצא לחירות כתב בשטר אעשנו בן חורין לא יצא לחירות:

3

When a master states that he released his slave and the slave denies being released, we suspect that the master had another person acquire the bill of release on behalf of the slave.

If the master said: "I composed a deed of release and gave it to the slave," and the slave says: "You neither wrote it nor gave it to me," the statement of a principal is considered as equivalent to the testimony of 100 witnesses, and he is considered a slave until he is freed in the presence of witnesses.

ג

האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין והוא אומר לא עשאני חוששין שמא זיכה לו על ידי אחר אמר כתבתי גט שחרור ונתתי לו והוא אמר לא כתב ולא נתן הודאת בעל דין כמאה עדים והרי זה עבד עד שישחררנו בפנינו:

4

When a person commands at the time of his death: "My heirs should not subjugate so and so, my maid-servant," she is still considered a maid-servant as before, but it is forbidden for his heir to subjugate her. For it is a mitzvah to fulfill the words of a deceased person.

Similarly, if a dying man says: "Generate satisfaction for so and so, my maid-servant," we compel the heirs not to make her perform any tasks other than the ones that she desires to perform. If he commanded them to free her, we compel them to free her.

ד

מי שצוה בשעת מיתתו פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה יורשי הרי זו שפחה כשהיתה ואסור ליורשים להשתעבד בה מפני שמצוה לקיים דברי המת וכן אם אמר עשו לה קורת רוח כופין את היורשין ואין משתעבדין בה אלא במלאכה שהיא רוצה בה צוה ואמר שחררוה כופין את היורשין לשחרר אותה:

5

There are six matters in which a bill of release given to a servant is equivalent to a bill of divorce. With regard to other matters, a bill of release is equivalent to other legal documents. These are the six:

a) they are not acceptable if prepared by gentile legal authorities;

b) they are acceptable if one witness is a kuti,

c) they must be written for the sake of the slave who is being freed;

d) they may not be written on an article that is attached to the ground;

e) the witnesses may sign only in the presence of each other; and

f) the same laws apply to a bill of divorce and a bill of release with regard to bringing these legal documents from one place to another.

ה

בששה דברים שוין שחרורי עבדים לגיטי נשים ובשאר דברים הרי הן כשאר כל השטרות ואלו הן הששה: פסולים בערכאות של עכו"ם וכשרין בעד עכו"ם וצריכין כתיבה לשם המשחרר עצמו ואין נכתבין במחובר ואין חותמין עדיהם אלא זה בפני זה אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוין למוליך ולמביא כיצד כל השטרות העולים בערכאות של עכו"ם כשרים בכל התנאים שאנו מבארים בהלכות הלואה חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים:

6

What is implied? All legal documents that are composed by gentile legal authorities are acceptable provided they conform to all the conditions stated in Hilchot Halva'ah with the exception of bills of divorce for women and bills of release for slaves.

Any legal document that is signed by even one witness who is a kuti is not acceptable, with the exception of bills of divorce for women and bills of release for slaves, provided the kuti is known to be precise in his observance.

In the present age, when the kutim are considered as gentiles with regard to all matters, we apply the laws stated with regard to them to the Sadducees. For the Sadducees in the present era are considered like the kutim of the previous era, before it was decreed that they would be considered like gentiles.

With regard to a woman's bill of divorce, Deuteronomy 24:1 states: "And he shall write to her," which is interpreted by our Sages to mean: "for her sake." And with regard to a Canaanite maid servant's bill of release, Leviticus 19:2 states: "Nor was freedom given to her," teaching that the bill of release must be written for her sake.

With regard to a woman's bill of divorce, Ibid.:1,3 states: "And he shall write, and he shall give," which is interpreted by our Sages to mean that the bill of divorce should be written on a substance that is lacking only to be given. This excludes a bill of divorce that is written while the article on which it is written is attached and afterwards detached. For it is lacking both being detached and being given. Similarly, with regard to a bill of release, it is written: "given to her," teaching that the bill of release should be lacking only being given.

Witnesses may not sign bills of divorce for women and bills of release for slaves outside each other's presence. We have already explained that reason for this ruling in Hilchot Gerushin.

ו

כל שטר שיש עליו אפילו עד אחד כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים שהן כשרין בעד אחד ישראל ועד אחד כותי והוא שיהיה כותי חבר ובזמן הזה שהכותים כעכו"ם לכל דבריהם אנו למדין מהן לצדוקין שהצדוקין בזמן הזה כמו כותי באותו הזמן קודם שגזרו עליהם שיהיו כעכו"ם לכל דבריהם בגט אשה הוא אומר וכתב לה לשמה ובגט שחרור הוא אומר או חופשה לא נתן לה עד שיכתוב לשמה בגט אשה הוא אומר וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא נתינה יצא הכותב במחובר ואח"כ קצץ שהרי מחוסר קציצה ונתינה ובגט שחרור הוא אומר (ונתן לה) לא יהיה מחוסר אלא נתינה אחד גיטי נשים ושחרורי עבדים אינן חותמין עדיהם אלא זה בפני זה וכבר ביארנו טעם הדבר בהלכות גירושין:

7

What is meant by the statement that the same laws apply to bills of divorce and bills of release with regard to bringing these legal documents from one place to another? When an agent brings a bill of release from one place to another in Eretz Yisrael, he does not have to testify that it was written and signed in his presence. And in the diaspora, if there are no witnesses present to verify the authenticity of the bill of release, and the agent states that it was written and signed in his presence, its authenticity is considered as verified. Afterwards, if the master comes and protests, no attention is paid to him, as we have explained with regard to a bill of divorce.

Just as when a woman brings her bill of divorce, she does not have to have the authenticity of the document verified, because the bill of divorce is in her possession, so too, when a servant's bill of release is in his possession, he does not have to have the authenticity of the document verified.

Just as the woman must say: "It was written and signed in my presence," when it was stipulated that she do so, as we have explained in that context, so too, when a servant brings his bill of release and states: "It was written and signed in my presence," his word is accepted in the same way, and he does not have to have the authenticity of the document verified.

ז

וכיצד שוין במוליך ומביא שהמביא גט שחרור בא"י א"צ לומר בפני נכתב ובפני נחתם ובח"ל אם אין עדים מצויין לקיימו ואמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם זהו קיומו ואם בא האדון וערער אחר כך אין משגיחין בו כמו שביארנו בגיטי נשים כשם שהאשה עצמה מביאה גיטה ואינה צריכה לקיימו הואיל והגט יוצא מתחת ידה כך העבד ששטר שחרור יוצא מתחת ידו אינו צריך לקיימו וכשם שהאשה אומרת בפני נכתב ובפני נחתם אם התנה עליה כמו שביארנו במקומו כך העבד שהביא גט ואמר בפני נכתב ובפני נחתם נאמן על אותו הדרך ואין צריך קיום:

8

Everyone who is acceptable to bring a bill of divorce to a woman as the husband's agent is also acceptable to bring a bill of release for a slave as the agent of the master.

A slave may receive a bill of release for another slave from that slave's master, but not from his own master.

When an owner writes a legal document with which he seeks to consecrate his Canaanite maid-servant, even though he tells her: "Attain your freedom by virtue of this document and become consecrated because of it," this expression is not one that conveys freedom, and she is neither consecrated nor freed.

ח

כל הכשר להביא גט האשה כשר להביא גט העבד והעבד מקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו אבל לא מיד רבו של מקבל הכותב שטר אירוסין לשפחתו אף על פי שאמר לה צאי בו לחירות והתקדשי בו אין בלשון הזה לשון שחרור ואינה מקודשת ולא משוחררת:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here. The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah