Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Sheluchin veShuttafin - Chapter Five, Sheluchin veShuttafin - Chapter Six, Sheluchin veShuttafin - Chapter Seven

Video & Audio Classes
Show content in:

Sheluchin veShuttafin - Chapter Five

1

When a person enters into a partnership agreement without making any stipulations, he should not deviate from the local custom followed with regard to that merchandise. He should not take the merchandise and travel to another place, enter into a partnership with other individuals, be involved with other merchandise, sell it on an extended payment plan unless it is ordinarily sold in such a manner, nor should it be entrusted to others unless a stipulation to that effect was made at the outset or he did so with the consent of his colleague.

If a partner transgresses, and performs one of the above activities without the knowledge of his colleague, but when he informs him afterwards of what he did the other partner agrees, he is not liable. A kinyan is not necessary to formalize a partner's consent to any of the above matters; a verbal commitment is sufficient.

א

המשתתף עם חבירו בסתם לא ישנה ממנהג המדינה באותה הסחורה ולא ילך למקום אחר ולא ישתתף בה עם אחרים ולא יתעסק בסחורה אחרת ולא ימכור בהקפה אלא דבר שדרכו להמכר תמיד בהקפה ולא יפקיד ביד אחרים אא"כ התנו בתחלה או שעשה מדעת חבירו עבר ועשה שלא מדעת חבירו ואח"כ הודיעו ואמר לו עשיתי כך וכך והסכים למעשיו הרי זה פטור ואין כל הדברים האלו צריכין קניין אלא בדברים בלבד:

2

When one of the partners transgresses and sells merchandise on credit, takes it on a sea voyage, travels with it to another place, does business with other merchandise at the same time, or the like, he alone is liable to pay for any loss that occurs because of his activity. If he profits from his activity, the profit should be split between the partners according to their stipulations regarding profit.

For this reason, the following rules apply when a person gives a colleague money to purchase wheat as part of a partnership agreement and the partner purchases barley, or he gives him money to purchase barley and he purchases wheat: if there is a loss, it is suffered by the one who transgressed. If there is a profit, it is split.

Similarly, if a partner entered into partnership with another person using funds belonging to the partnership, if there is a loss, the persons suffers it alone. If there is a profit, it is split. If, however, he entered into a partnership with another person with his own money: if there is a loss, the persons suffers it alone. If there is a profit, he alone receives the profit. If a stipulation was made between the partners, everything is concluded according to that stipulation.

ב

אחד מן השותפין שעבר ומכר בהקפה או פירש בים או הלך למקום אחר או שנשא ונתן בסחורה אחרת וכן כל כיוצא באלו הדברים כל פחת שיבא מחמת שעבר חייב לשלם לבדו ואם היה שם שכר השכר לאמצע כמו שהתנו ביניהם בשכר לפיכך הנותן מעות לחבירו בתורת שותפות ליקח בהן חטים לסחורה והלך וקנה שעורים או שנתן לו מעות לקנות שעורים וקנה חטים אם פחתו פחתו לזה שעבר ואם הותירו הותירו לאמצע וכן אם הלך ונשתתף עם אחר בממון השותפות אם הפסיד הפסיד לעצמו ואם נשתכר השכר לאמצע אבל אם נשתתף עם אחר בממון עצמו אם פחתו פחת לעצמו ואם הרויח הרויח לעצמו ואם התנו ביניהן הכל לפי התנאי:

3

When a person gives a colleague money to purchase produce with the profits to be divided in half, the person given the money is permitted to purchase more of that produce for himself. When he sells the produce, he should not sell the two together. Instead, he should sell the produce owned jointly separately, and his own produce separately.

Similarly, he should not purchase wheat for himself and barley for his colleague.Instead, he should purchase wheat for the entire amount, or barley for the entire amount, so that the funds of them both should be equal in case of loss.

ג

הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר רשאי ליקח לעצמו מאותו המין וכשהוא מוכר לא ימכור שניהם כאחד אלא מוכר אלו בפני עצמן [ואלו בפני עצמן] ולא יקח לעצמו חטים ולחבירו שעורים אלא בכולן חטים או בכולן שעורים כדי שיהיו מעות שניהם שוין בחבלה:

4

When one of the partners says: "Let's take the merchandise to this and this place, where it is highly priced, and sell it there," the other partner may prevent him from doing so even if the first partner accepts responsibility for any loss by factors beyond his control or depreciation that may occur. The rationale is that the second partner may tell the first: "I do not desire to give you the money that is in my possession and then have to pursue you and bring you to court to expropriate it from you." Similar laws apply in all analogous situations.

ד

אחד מן השותפין שאמר נוליך הסחורה למקום פלוני שהיא ביוקר ונמכור שם אף על פי שקיבל עליו כל אונס או כל פחת שיבא הרי חבירו מעכב עליו שהרי אומר לו אין רצוני שאתן מעות שבידי ואהיה רודף אחריך לדין להוציא ממך וכן כל כיוצא בזה:

5

If one of the partners desires to let the produce age until the time when it is known to sell that produce, his colleague cannot prevent him from doing so. If there is no set time to sell this type of produce, his colleague can prevent him from aging the produce.

ה

אחד מן השותפין שבא ליישן את הפירות עד זמן הידוע אין חבירו מעכב עליו ואם אין זמן לאותן פירות חבירו מעכב עליו:

6

When partners evaluated their produce, and then established a partnership with them, the laws of ona'ah apply to each of them. If they mixed their produce together without evaluating it, sold it, and then did business with the profits, they should evaluate the worth of the produce at the time the partnership was established, and appraise the profit or the loss accordingly.

ו

שותפין ששמו פירותיהן ונשתתפו בהן יש להן אונייה זה על זה ערבו פירות בלא שומא ומכרום ונשאו ונתנו בדמיהן הרי אלו מחשבין את הפירות כמה היו שוין בעת שנשתתפו ומחשבין את השכר או ההפסד:

7

When custom collectors waived a fee from partners, each is granted an equal share. If the collectors say: "We waived the fee because of so and so," he alone is granted the value of the waiver.

The following rules apply when partners were traveling on the road and were attacked by thieves, who sought to steal the merchandise carried by the caravan.If one of the partners saved the goods from being taken, all the partners receive an equal share in what he saved. If he says: "I am saving it for myself," he has saved it for himself alone.

ז

שותפין שמחלו להם מוכסין מחלו לאמצע ואם אמרו משום פלוני מחלנו מה שמחלו מחלו לו היו באין בדרך ועמדו עליהן לסטים וגזלו את השיירא והציל אחד מן השותפין הציל לאמצע (אפילו אין יכולים חבריו להציל דלא פלג כיון דלא אמר כלום) ואם אמר לעצמי אני מציל (אם יכולים להציל הציל עד כדי חלקו לעצמו והיותר שלהם ואם אין יכולין להציל) הציל לעצמו:

8

When property is known to belong to the partnership, it is assumed that both partners have a share in its ownership throughout the entire duration of the partnership. This applies even though the property was located in the domain of only one of the partners. The partner in whose domain it is located may not claim that he purchased it from the other partner, or that he gave it to him as a present. In such an instance, we do not follow the principle: When a person desires to expropriate property from a colleague the burden of proof is on him. Instead, the property is assumed to belong to both partners unless one of them brings proof otherwise.

ח

דבר הידוע לשני שותפין אע"פ שהוא ברשות אחד מהן אינו יוצא מחזקתו של שני כל ימי השותפות ואינו יכול לטעון שלקחו ממנו או שנתנו לו במתנה ונאמר לאחר שהמוציא מחבירו עליו הראיה אלא הרי הוא בחזקת שניהם עד שיביא האחר ראיה:

9

When one of the partners desires to dissolve the partnership without the knowledge of his partner, he should divide the assets in the presence of three people. They may even be unlearned people, provided they are trustworthy and able to evaluate property. If a partner divides the assets in the presence of fewer than three people, his actions are of no consequence.

When does the above apply? When he divides produce. If, however, the partnership's assets were money, the money is considered as if it had been already divided. The partner may therefore divide the money outside the presence of a court and then deposit his colleague's share with the court for safe-keeping.

When does the above apply? When all the money is of one currency and of equal value. If, however, some coins are new and others old - and needless to say if some are considered desirable and others considered undesirable - the money is also considered as produce and should not be divided outside the presence of a court of three.

ט

אחד מן השותפין שבא לחלוק שלא מדעת חבירו חולק בפני שלשה ואפילו הן הדיוטות ובלבד שיהו נאמנין ויודעין בשומא ואם חלק לה בפחות משלשה לא עשה כלום במה דברים אמורים בשחלקו פירות אבל אם היו מעות המעות כחלוקים הם ויש לו לחלק שלא בפני ב"ד ומניח חלק חבירו בב"ד בד"א כשהיו המעות כולן מטבע אחד ושוין אבל אם היו מקצתן חדשים ומקצתן ישנים ואין צריך לומר אם היו מקצתן יפות ומקצתן רעות הרי הן כפירות ואין חולקין אותם אלא בב"ד:

10

It is forbidden for a person to enter into partnership with a gentile, lest his colleague be obligated to take an oath to him and he swear in the name of his false deity.

We have already explained in the appropriate place that it is forbidden to do business with produce that grows in the Sabbatical year, nor with firstborn animals, nor with animals that are trefah, nor with meat from dead animals, nor with produce that is terumah, nor with crawling or teeming animals. If a person transgresses and invests money belonging to a partnership in these, the profit should be divided among the partners. It appears to me that if he loses, he must bear the loss himself. This ruling is granted because he transgressed.

י

אסור להשתתף עם עכו"ם שמא יתחייב לו חבירו שבועה וישביעו ביראתו וכבר ביארנו במקומו שאסור לעשות סחורה בפירות שביעית [ולא בבכורות] ולא בטריפות ולא בנבילות ולא בתרומות ולא בשקצים ורמשים ואם עבר ועשה השכר לאמצע ונראה לי שאם הפסיד הפסיד לעצמו מפני שעבר:

11

When one of the members of a partnership or an investment agreement dies, the partnership or the investment agreement is nullified. This applies even if the agreement was originally made for a specific time. The rationale is that the money has already been transferred to the domain of the heirs. The Geonim ruled in accordance with this decision.

יא

אחד מן השותפין או מן המתעסקין שמת בטלה השותפות או העסק אף על פי שהתנו לזמן קבוע שכבר יצא הממון לרשות היורשים וכזה הורו הגאונים:

Sheluchin veShuttafin - Chapter Six

1

When two partners both do business with the money belonging to the partnership, even if the money was originally invested by only one of them, their relationship is referred to as a partnership. If they lose or they profit, the loss or the profit is divided equally, or they may stipulate any other division of the profits or the losses, as we have explained.

If, however, only one of the partners was doing business with the money belonging to the partnership, even if the money was originally invested by both of them, this type of partnership is called an esek (an investment agreement). The person who does the buying and selling is called an administrator, for he alone is the one involved in the transactions. And the partner who is not involved in the business dealings is referred to as the investor.

א

שנים שהן נושאין ונותנין בממון השותפות אע"פ שהממון של אחד מהן הרי זה נקראת שותפות ואם פחתו או הותירו הרי הוא לאמצע ויש להם להתנות בשכר ובהפסד כל מה שירצו כמו שביארנו אבל אם היה האחד בלבד הוא שנושא ונותן בממון השתוף אף על פי שהממון משל שניהם הרי זו השותפות נקראת עסק וזה הנושא ונותן נקרא מתעסק שהרי הוא לבדו מתעסק במשא ומתן ושותפו שאינו נושא ונותן נקרא בעל המעות:

2

Our Sages ordained that whenever a person entrusts money to a colleague to use for business purposes, half of the money should be considered a loan. The administrator is responsible for this money even if it is destroyed by forces beyond his control. The second half is considered an entrusted object, and the investor is responsible for it. If the half that is considered an entrusted article is stolen or lost, the administrator is not liable to pay. Therefore, any profit that is earned by this half of the investment will belong to the investor.

According to this construct, the profit or the loss of the entire investment should not be equally divided between the investor and the administrator. For if this were the case, the investor would receive a profit for the half of his money that is an entrusted object without doing anything for it. The administrator is working for the sake of the half of the investment that was an entrusted article, because of the money that he was lent. Thus, this brings the two to avak ribit, the shade of interest.

What should be done if they desire that the profit or the loss be equally shared? The investor should pay the administrator the wages to be paid to an unemployed laborer of the profession in which he was involved. If the administrator has any other occupation in which he is involved aside from caring for this investment, the investor does not have to pay him a daily wage. Instead, even if he paid him only one dinar for the entire time of the partnership, this is sufficient. If the partnership lost or gained, the loss or profit should be divided equally.

Similarly, if the investor told the administrator: "In addition to the portion that is divided, you will receive one third or one tenth of the profit," since he has another occupation, it is permitted. If there is a loss, the loss is divided equally.

If the administrator is a sharecropper working the fields of the investor, and he has another business, he is not required to pay him any other wage at all. For a sharecropper is obligated to take care of the interests of the owner of the field.

ב

תקנו חכמים שכל הנותן מעות לחבירו להתעסק בהן יהיה חצי הממון בתורת הלואה והרי המתעסק חייב באחריותו אע"פ שאבד באונס והחצי האחר בתורת פקדון והרי הוא באחריות בעל המעות ואם נגנב או אבד החצי של פקדון אין המתעסק חייב לשלם ולפיכך יהיה שכר זו החצי אם הרויח של בעל המעות ולפי תקנה זו אי אפשר שיהיה השכר או ההפסד של כל הממון לאמצע בשוה שאם אתה אומר כן נמצא בעל הממון נוטל שכר חצי מעותיו שהן פקדון ואינו עושה כלום אלא זה המתעסק טורח לו בחצי של פקדון מפני מעותיו שהלוהו ונמצא באין לידי אבק רבית והיאך יעשו אם רוצה להיות השכר או ההפסד לאמצע בשוה יתן למתעסק שכרו שבכל יום ויום מימי השותפות בפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה ואם היה לו עסק אחר כל שהוא להתעסק בו עם מעותיו של זה אינו צריך להעלות לו שכר של כל יום ויום אלא אפילו העלה לו דינר בכל ימי השותפות דיו ואם פחתו או הותירו יהיה לאמצע בשוה וכן אם אמר לו כל הריוח יהיה לך שלישו או עשיריתו בשכרך הואיל ויש לו עסק אחר הרי זה מותר ואם הפסידו יפסיד מחצה ואם היה זה המתעסק אריסו והיה לו עסק אחר אינו צריך להעלות לו שכר אחר כלל שהאריס משועבד הוא לבעל השדה:

3

Our Sages also ordained that whenever a person gives a colleague money to use for a business and the investor did not desire to pay the administrator a wage, and they did not make any stipulation with regard to the division of the profits and the losses, the profit or the loss should be divided as follows: The wage of the administrator for handling the half of the investment that is considered an entrusted article is one third of the profit of that half, which is one sixth of the profit of the entire investment.

Therefore, if a profit is made, the administrator should receive two thirds of the profit: half of the profit stemming from the half of the investment that was a loan, and the sixth of the profit that is his wages for handling the money considered as an entrusted article. Thus, he receives two thirds of the profit.

If there is a loss, the administrator should bear a third of the loss. This figure is reached as follows: He is liable for half the loss because of the half [of the original investment that was a loan. He deserves a sixth of the loss as his wage for handling the half of the investment that was considered an entrusted article. Thus, his responsibility is one third of the loss. The investor must bear two thirds of the loss.

ג

ועוד תקנו חכמים שכל הנותן מעות לחבירו להתעסק בהן ופחתו או הותירו ולא רצה ליתן לו שכר עמלו בכל יום ולא התנו ביניהן שום תנאי שיהיה שכר המתעסק באותו חצי של פקדון שליש ריוח הפקדון שהוא שתות ריוח כל הממון לפיכך אם הרויחו יטול המתעסק שני שלישי הריוח חצי הריוח של חצי המעות שהן מלוה ושתות הריוח בשכר שנתעסק בפקדון נמצא הכל שני שלישי הריוח: ויטול בעל המעות שליש הריוח:

ואם פחתו יפסיד המתעסק שליש הפחת שהרי הוא חייב בחצי הפחת מפני שחצי המעות מלוה ויש לו שתות בשכרו באותו החצי של פקדון ונמצא שנשאר עליו מן הפחת שלישו ובעל המעות יפסיד שני שלישי הפחת:

4

There is an opinion that makes an error, maintaining that when a person makes an investment without making any stipulations with regard to the division of profits and losses, they should be divided as follows: If there is a profit, the administrator should receive half, but if there is a loss, he must bear only a third of the loss. This is not the rule unless they made an explicit stipulation to this effect.

Similarly, if they stipulated that if there be a loss the administrator should suffer half the loss, and if there be a profit he should be granted two thirds of the profit, this is permitted. Similarly, if they stipulated that if there be a profit, the administrator should receive one ninth and if there be a loss, he should lose one tenth, this stipulation is binding. The rationale is that they made a stipulation that the administrator should receive a greater share of the profit than his share of the loss, and he is granted this additional amount because of his work.

My teachers ruled that such a conditional agreement is not effective unless the administrator has another occupation. If he does not have another occupation, the profit that the administrator can receive must be at least a sixth more than the loss he could suffer, as we have explained. They maintain that a prohibition is involved, and the stipulation cannot supersede it. This ruling does not appear correct to me.

ד

יש מי שטועה ואומר שהנותן עסק סתם אם יהיה שם שכר יטול המתעסק חציו ואם היה שם הפסד יפסיד שליש ואין הדבר כן אא"כ התנו על דבר זה בפירוש וכן אם התנו שיפסיד המתעסק מחצה ואם יהיה שם שכר יטול שני שלישי הריוח הרי זה מותר וכן אם התנו שאם יהיה שם שכר יטול המתעסק תשיעיתו ואם יהיה שם הפסד יפסיד עשיריתו הואיל והתנו שיהיה ריוח המתעסק יותר על הפסדו תנאו קיים ותוספת זו כנגד עמלו ורבותי הורו שאין התנאי זה מועיל אלא אם כן היה למתעסק עסק אחר אבל אם אין לו עסק אחר צריך שיהא שכר המתעסק יתר על הפסדו בשתות כמו שביארנו שזה דבר אסור הוא ואין התנאי מועיל בו ולא יראה לי זה:

5

My teachers ruled that if a stipulation was made that the administrator should receive three fourths of the profit and the investor only one portion, only one fourth of the money will be considered an entrusted article and three fourths will be considered a loan. Therefore, if there is a loss, the administrator should bear three fourths of the loss, minus a twelfth. The investor should suffer a fourth of the loss plus a twelfth - i.e., one third of the entire loss.

What is implied? The investor gave the administrator 100 dinarim according to this stipulation, and they lost 24 dinarim, the investor should lose eight, and the administrator sixteen.

These ratios should be followed at all times. Whenever there is a profit, the investor should receive the share of the profit that was stipulated. If there is a loss, he should bear that same proportion of the loss, but should be given one third of the investor's portion. Thus, according to this approach, if it was agreed that the administrator would receive a fourth of the profits, he does not lose anything if there is a loss. For in place of the fourth of the loss that he is required to bear, he is due one third of the portion of the owner - i.e., one fourth. And so, one cancels out the other.

These authorities maintain that similar principles apply if a stipulation was made regarding losses without mentioning profits. If a loss was incurred, the administrator must bear the loss as stipulated. If a profit was made, the administrator should receive the share of the loss that he was supposed to bear, plus one third of the portion to be received by the investor.

What is implied? If a stipulation was made that in the event of a loss, the administrator should bear one fourth of the loss. If there is a loss, he must pay the investor one fourth. If there is a profit, the administrator receives half the profit.

Although the rules that they issued are words of logic, if these principles are followed, it is possible for the administrator to cause a loss and yet receive profit.

What is implied? It was stipulated that the administrator should receive one seventh of the profit. A loss was incurred. Thus, the administrator should receive as a wage one seventh in addition to this loss.

How is this illustrated? They suffered a loss of seven dinarim. The administrator will tell the investor: "I owe you one dinar according to our stipulation, but you owe me two dinarim, which is one third of the portion of the entrusted article." Thus, the investor is obligated to pay him a dinar as wages for losing seven dinarim. And if he had lost fourteen dinarim, the investor would have to pay him two dinarim as wages. This is an unfathomable matter, which cannot be accepted by logic. To me, it appears like a dream.

Instead, the proper approach and the true law appears to me as follows: If there is a loss, the administrator should bear as a loss two thirds of the percentage he would receive if there were a profit. Similarly, if they made a stipulation concerning a loss and they profited, the administrator should receive the portion he would lose in the event of a loss, plus a third of the share of his colleague. Thus, according to this approach, if a stipulation was made that the administrator should receive one fourth of the profit and he incurred a loss, he should pay one sixth of the loss. And if a stipulation was made that he should lose a fourth and he profited, he should receive a half. Following this approach will not lead to unthinkable results, and there will be expressed a law that is just.

ה

הורו רבותי שאם התנו שיטול המתעסק שלשה חלקים מהשכר ובעל המעות רביע השכר נמצא רביע המעות בלבד בתורת פקדון ושלשה רביעים בתורת הלואה לפיכך אם היה שם הפסד יפסיד המתעסק שלשה רביעי הפסד פחות שליש הרביע ויפסיד בעל המעות רביע ושליש רביע שהוא שליש כל ההפסד כיצד נתן לו מאה דינרים על תנאי זה וחסרו ארבעה ועשרים בעל המעות מפסיד שמנה והמתעסק משלם ששה עשר ועל דרך זו לעולם כל חלק שיש לבעל המעות בשכר אם יהיה שם ריוח נוטל כמו שהתנו ואם יהיה שם הפסד יפסיד אותו החלק ותוספת שלישו נמצאת למד לפי מדה זו שאם התנו שיטול המתעסק רביע השכר אם פחת לא ישלם המתעסק כלום שהרי רביע ההפסד שהוא חייב לשלם מפני המלוה יש לו כנגדו שליש מה שיטול בעל המעות שהוא רביע ונמצא זה כנגד זה:

וכן אם התנו על הפחת ולא הזכירו הריוח אם פחתו פחת המתעסק כפי מה שהתנו ואם הוסיפו נוטל המתעסק כמו אותו החלק שהיה מפסיד ותוספת שליש מה שנטל בעל המעות כיצד התנו שאם היה שם הפסד יפחות המתעסק רביע והפחיתו משלם רביע הפחת ואם הותירו נוטל מחצה ואף על פי שדברים אלו שהורו דברי טעם הם אם תלך על דרך זו שמא המתעסק אפשר שיפחות ויטול שכר כיצד כגון שהתנה עמו שיטול המתעסק אחד משבע' בשכר ופחתו נמצא נוטל המתעסק אחד משבעה יתר על זה ההפסד כיצד כגון שפחתו שבעה דינרים הרי המתעסק אומר לו אני חייב לך דינר אחד כפי התנאי ואתה חייב לשלם לי שנים שהן שליש חלק הפקדון נמצא בעל המעות חייב ליתן לו דינר בשכר שהפסיד שבעה ואילו הפסיד ארבעה עשר היה חייב בעל המעות ליתן לו שני דינרין וזה תימה גדול ודבר שאין הדעת סובלת אותו ואין זה אצלי אלא כמו דברי החלום אבל הדרך והדין האמת שיראה לי שכל שירויח המתעסק אם יהיה שם הפסד יפסיד שני שלישי החלק שהיה מרויח וכן אם התנו על ההפסד והרויחו יטול כמו אותו החלק שהיה מפסיד ותוספת שליש חלק חבירו נמצאת אתה אומר לפי מדה זו שאם התנו שיטול המתעסק רביע השכר והפסיד הרי זה משלם שתות ואם התנו שיפסיד רביע והרויח נוטל מחצה ועל דרך זה לא תמצא תימה ויצא הדין בקו הצדק:

Sheluchin veShuttafin - Chapter Seven

1

When a person gives money to a colleague to use for business purposes without making any stipulation, or explicitly states that they will share the profit and the losses equally, and the money is lost, there is an opinion that states that if only a portion of the money is lost, the administrator should pay the investor one third, as we have explained. It appears to me, however, that the administrator should pay the half that is a loan. Our Sages' statement that he should bear one third of the loss applies when the loss is not great enough for the investor to receive less than half of his money.

What is implied? Reuven gave Shimon 120 dinarim to invest in a business. Shimon did business with the money and lost ninety dinarim. Shimon should pay 30. Thus, Reuven receives 60.

If, however, Shimon lost 105 dinarim, we do not say that Shimon must pay only 35 dinarim. For if so, Reuven will receive only 50, and Reuven should never receive less than 60.

For this reason, if a legal document recording an investment contract involving the deceased father of orphans was presented against them, the possessor of the contract must take an oath. Afterwards, he is entitled to collect the half that is a loan. This applies even though we always advance arguments in support of an heir. Thus, we can derive from this that an investor never receives less than half.

Why do I not say that the extent of the loss the administrator must bear should be reduced in consideration of his wage for taking care of the portion of the investment considered as an entrusted article? Because the entire half considered as an entrusted article was lost, and no portion remained. Hence, it is not appropriate to say that if he does not receive a wage, his efforts will appear as interest. For all that he receives is the portion that he gave as a loan.

Similarly, if it is stipulated that the administrator would receive one fourth of the profit, in the event of the loss of the entire investment, he must pay the entire fourth that was given to him as a loan. If, however, enough of the money remains so that if the administrator adds one sixth of the loss to the small portion that remains, the investor would receive a fourth or more of his original investment, the administrator is required to pay only one sixth of the loss, because of the reasons we have explained.

א

הנותן מעות לחבירו סתם להתעסק בהן או שהתנו בפירוש שיהיה השכר וההפסד ביניהם בשוה ונאבד הממון יש מי שהורה שישלם המתעסק שליש כמו שביארנו אם אבד מקצת הממון ויראה לי שהוא משלם מחצה שהוא בתורת מלוה וזה שאמרו חכמים משלם שליש בהפסד בשלא הגיע ההפסד ליטול בעל המעות פחות מחצי ממונו כיצד ראובן שנתן לשמעון מאה ועשרים דינר ונשא ונתן ופחת תשעים הרי שמעון משלם שלשים ונמצא ראובן נוטל ששים אבל פחת שמעון מאה וחמשה אין אומרים יפסיד שמעון חמשה ושלשים שאם אתה אומר כן נמצא ראובן נוטל חמשים ולעולם לא יטול ראובן פחות מששים לפיכך שטר עסק היוצא על היתומים שהיה אביהן מתעסק בו נשבע בעל השטר וגובה מחצה שהוא בתורת מלוה אף על פי שלעולם טוענין ליורש הנה למדת שאינו נוטל לעולם פחות ממחצה ולמה אני אומר שאין פוחתין לו כאן כנגד שכרו שנתעסק בפקדון שהרי אבד כל החצי של פקדון ולא נשאר כאן פקדון כלל שנאמר אם לא יטול שכרו יראה כרבית שהרי חצי המלוה בלבד נוטל וכן אם התנו שיטול המתעסק רביע השכר ואבד הממון כולו משלם הרביע כולו שהוא בתורת מלוה אבל אם נשאר מן הממון מעט כדי שאם תוסיף על אותו המעט שתות ההפסד שפחתו יבא הכל רביע הממון או יתר ה"ז משלם שתות בלבד מן הטעם שכבר ביארנו:

2

When an administrator loses money and then labors until he profits, he cannot tell the investor: "Let us first calculate the loss that we suffered originally, of which you will bear two thirds. And then we will calculate the profit that we accrued at the end, of which you will receive only a third." Instead, we calculate only the profit or the loss that was ultimately arrived at. And the administrator receives only a share of the profit that he gained beyond the principal.

ב

המתעסק שהפסיד וחזר וטרח עד שהרויח אינו יכול לומר לבעל המעות בוא ונחשוב ההפסד שהפסדנו תחלה ותפסיד שני שלישים ונחשוב הריוח שהרווחנו באחרונה ותטול שליש אלא מחשב באחרונה בלבד על הריוח או על ההפסד ואין לו אלא בריוח שהוסיף על הקרן:

3

When an investor gives an administrator 200 curtains for 200 dinarim in an iska agreement, and composes two separate legal documents concerning the partnership, the administrator may calculate each legal document as a separate investment. The investor caused himself a loss.

If he gave him 100 curtains for 100 dinarim and then gave him another investment of 100 barrels of wine for 100 dinarim, but wrote one investment contract for 200 dinarim, they must consider it a single contract. The administrator caused himself a loss.

What is implied? If he sold the 100 curtains for 130 dinarim and the hundred barrels for 70, the investor receives the entire amount, because one contract was composed, and the administrator did not make any profit. If, however, he had left them as two separate investments as they originally were, the administrator would have earned a profit of 20 dinarim in the deal involving the cloth, and would have lost 10 in the deal involving the barrels. Thus, he would have earned a total profit of 10 dinarim. The same principles apply in all analogous situations.

ג

נתן לו מאתים יריעות במאתים דינרים בעסק וכתבן שני שטרות מאה בכל שטר מחשב לו על כל שטר בפני עצמו ובעל המעות הוא שהפסיד על עצמו נתן לו מאה יריעות במאה דינרים וחזר ונתן לו בעסק אחר מאה חביות של יין במאה דינרין וכתב לו שטר עסק במאתים דינרין אינו מחשב לו אלא בשטר אחד הוא שהפסיד על עצמו כיצד שאם מכר המאה והמתעסק יריעות במאה ושלשים והמאה החביות בשבעים בעל המעות נוטל הכל מפני שעשה שטר אחד הרי הכל מאתים ולא הרויח כלום אבל אילו הניחם שני עסקים כשהיו היה מרויח המתעסק בחלקו בבגדים עשרים ומפסיד בחלקו בחביות עשרה והיה נוטל עשרה וכן כל כיוצא בזה:

4

An administrator may not divide the money or the merchandise he was entrusted, saying; "I will take the half that I was given as a loan for myself and do business with it, and I will place the half that is considered an entrusted object in the court for safekeeping." For he was given this money solely with the intent that he do business with the entire amount. If he dissolved the investment contract and did the above, even if he entrusted the money to the nation's highest court, his actions are of no consequence. The profit or the loss should be divided among them according to the principles we have explained.

ד

אין המתעסק יכול לחלוק המעות של עסק או סחורה ולומר אטול את החצי שבתורת מלוה לעצמי ואשא ואתן בו ואניח החצי שבתורת פקדון בב"ד שלא נתן לו ממון זה אלא להתעסק בכולו ואם חלק ועשה זה אפילו בבית דין הגדול לא עשה כלום אלא השכר או ההפסד ביניהן על אותן הדרכים שביארנו:

5

When an administrator gives other people a present from movable property belonging to the investment agreement or from money belonging to the investment, and the investor brings clear proof that this movable property or this money belongs to the investment, it may be expropriated from the recipient. Even if the recipient changed it, sold it or gave it away as a present to others, or destroyed it, the administrator is obligated to pay for it, provided the investor brings definite proof that the recipient was given property or funds belonging to the investment.

We have already explained that if the administrator dies, the investor may take an oath and collect half of the money invested. If there are witnesses who testify that merchandise was purchased with the money of the investment, the investor may take it without taking an oath. Similarly, no other creditors or wives of the administrator may expropriate anything from these goods unless there was a profit. For the portion of the profit belonging to the deceased belongs to his heirs, and from that portion, his creditors and wives may expropriate money that is due them.

ה

המתעסק שנתן מתנה לאחרים מן המטלטלין של עסק או ממעות העסק והביא בעל המעות ראיה ברורה שאלו המלטלין או המעות משל עסק הן מוציאין אותן מידו ואפילו שינה המקבל אותם ומכרם ונתנם מתנה לאחרים או הפסיד חייב לשלם והכל בראיה ברורה כבר ביארנו שהמתעסק שמת נשבע בעל המעות וגובה מחצה ואם יש שם עדים שהמטלטלין אלו מן המעות של עסק הם נוטל אותם בעל המעות בלא שבועה ואין בעל חוב ולא אשה נוטלים מהם כלום אלא א"כ היה בהם ריוח הרי חלק הריוח של מת של יורשיו ויטול באותו חלק בעל חוב והאשה:

6

When a person gives a colleague money to purchase produce, with the profits to be split among them, and the colleague fails to do so, all the investor has against him are complaints. If he has definite proof that he purchased produce and then sold it, he may expropriate the profit from him against his will.

ו

הנותן מעות לחבירו ליקח בהם פירות למחצית שכר ולא לקח אין לו עליו אלא תרעומת ואם נודע בראיה ברורה שלקח ומכר הרי זה מוציא ממנו השכר בעל כרחו:

7

When a person gives a colleague money to purchase produce with the profits to be split among them, the colleague may purchase any type that he desires. He should not, however, buy garments, wood or the like.

When a person hires a colleague to run a store with the profits to be split among them, if the person hired as the storekeeper is a craftsman, he should not work at his craft, for his attention is not focused on the store while he is working at his craft. If, however, his partner was present in the courtyard at that time, it is permitted. The person hired as the storekeeper should not purchase and sell other merchandise. If he does, the profit should be split.

ז

נתן לו מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר לוקח בהן מכל מין שירצה ולא יקח לא כסות ולא עצים וכן כל כיוצא בזה המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר אם היה אומן לא יעסוק באומנותו לפי שאין עיניו על החנות בשעה שעוסק באומנותו ואם היה שותף עמו בחצר מותר ולא יהיה לוקח ומוכר דברים אחרים ואם לקח ומכר השכר לאמצע:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah