When many men of great wisdom and fear of God testify to a person and tell him that they saw so-and-so commit a particular transgression or borrow money from a colleague, although the listener believes the matter in his heart as if he saw it actually transpire, he may not deliver testimony unless he actually sees the matter or the borrower acknowledges the debt verbally to him, saying: "Be a witness for me that so-and-so lent me a maneh." These concepts are derived from Leviticus 5:1 which states: "And should he witness, see, or know of the matter...." There is no testimony that can be established through sight or knowledge alone except testimony involving financial matters.

Whenever a person delivers testimony on the basis of the statements of others, he is a false witness and transgresses a negative commandment, as Exodus 20:16 states: "Do not bear false witness against your neighbor."


מי שהעידו לו אנשים רבים וגדולים בחכמה וביראה שהם אומרים שראו פלוני שעבר עבירה פלונית או שלוה מפלוני אף על פי שהוא מאמין הדבר בלבו כאילו ראהו לא יעיד עד שיראה הדבר בעיניו או יודה לו הלוה מפיו ויאמר לו היה עלי עד שפלוני הלוה לי מנה שנאמר והוא עד או ראה או ידע ואין לך עדות שמתקיימת בראייה או בידיעה אלא עדות ממון וכל המעיד מפי אחרים הרי זה עד שקר ועובר בלא תעשה שנאמר לא תענה ברעך עד שקר:


Therefore, we issue a warning also to witnesses who testify regarding financial matters.

How do we warn them? We issue this warning in the presence of all onlookers, telling them the severity of bearing false testimony and the shame suffered by those who deliver such testimony in this world and in the world to come.

Afterwards, we order all other people to go outside and leave the witness of the greatest stature inside. We say to him: "Tell us the basis on which you know that this person owes money to that." If he says: "He told me that the borrower said that I owe him the money," or he says: "So-and-so told me that he owed him money," his statements are of no consequence. He must say: "In our presence, the defendant admitted to the plaintiff that he owes him the money."

Afterwards, we bring in the second witness and check his testimony in this manner. If their testimony corroborates each other's, the judges deliberate over the matter and conclude the judgment.


לפיכך מאיימין אף על עדי הממון וכיצד מאיימין עליהן [מאיימין עליהם] בפני הכל ומודיעין אותן כח עדות שקר ובושת המעיד בה בעולם הזה ובעולם הבא ואחר כך מוציאין את כל האדם לחוץ ומשיירין את הגדול שבעדים ואומר לו אמור היאך אתה יודע שזה חייב לזה אם אמר שהוא אמר לי חייב אני לו או איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו לא אמר כלום עד שיאמר בפנינו הודה לו שהוא חייב לו והיו מכניסין את העד השני ובודקין אותו כך נמצאו דבריהן מכוונין נושאין ונותנין בדבר וגומרין הדין:


The following rules apply if a person hid witnesses against his colleague and that colleague acknowledged his obligation to him in private. The witnesses saw and heard him tell him: "Certainly, I owe you this and this amount, but I am afraid you will call me to judgment tomorrow." This is not valid testimony unless he makes the acknowledgment in the presence of witnessess.


המטמין עדים לחבירו והודה לו בינו לבין עצמו והעדים רואין ושומעין שהוא אומר לו ודאי יש לך אצלי כך וכך אבל מתיירא אני שמא תכופני בדין למחר הרי זו אינה עדות עד שיודה בפני עדים:


Whether a person acknowledged a debt to a colleague, making the admission in a sincere manner that he owes him such-and-such an amount, he told the witnesses: "You are my witnesses," or he told them "Serve as witnesses for me," they are valid witnesses. This applies whether the statement is made by the borrower or whether it is made by the lender and the borrower remains silent as if he is accepting his words. Needless to say, it applies if he affirmed the appointment with an act of contract, telling them: "Compose a legal document stating that I owe so-and-so this-and-this amount," or the like, his statement is considered as an admission and the witnesses may testify on this basis.


אחד המודה בפני עדים ואמר דרך הודאה זה יש לו אצלי כך וכך או שאמר אתם עדי או שאמר היו עלי עדים בין שאמר הלוה בין שאמר המלוה ושתק הלוה דרך מאמין לדבריו הרי אלו עדים ואין צריך לומר אם קנו מידו או שאמר להם כתבו עלי שטר שיש לזה אצלי כך וכך וכל כיוצא בדברים אלו הרי הם הודאה ומעידין על פיו:


When a teacher tells a student: "You know that if they would give me all the money in the world, I would not lie. So-and-so owes me a maneh. I have one witness against him. Please, join him." If he joins him, he is a false witness.


תלמיד שאמר לו רבו יודע אתה שאם נותנין לי כל ממון העולם איני משקר מנה יש לי אצל פלוני ויש לי עליו עד אחד לך והצטרף עמו אם נצטרף הרי זה עד שקר:


If he tells him: "Come and stand together with the witness. You do not have to testify, but the borrower will become frightened and panic, thinking that you are two witnesses and he will admit the debt on his own volition," the student is forbidden to stand and make it appear that he is a witness even though he does not deliver testimony. With regard to this and similar matter, Exodus 23:7 states: "Keep distant from words of falsehood."


אמר לו בוא ועמוד עם העד ולא תעיד כדי שיראה הלוה ויפחד ויעלה על דעתו שאתם שני עדים ויודה מעצמו הרי זה אסור לעמוד ולהראות שהוא עד אע"פ שאינו מעיד ועל זה וכיוצא בו נאמר מדבר שקר תרחק:


A person who hires false witnesses to testify against a colleague is not liable according to mortal law, but does have a moral and spiritual obligation. Similarly, one witness who refrains from testifying is not liable according to mortal law, but does have a moral and spiritual obligation.


השוכר עדי שקר להעיד לחבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים וכן עד אחד שכבש עדותו ולא העיד פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים: