What is meant by a beit hapras? A place where a grave was plowed over. Since, in such a situation, the bones of the corpse are crushed and dispersed throughout the field, our Sages decreed that any field where a grave was plowed over is impure. This applies even if one plowed over a coffin and even when the corpse was placed under stone tablets or rocks. Even if there two stories high of earth above a coffin, since one plowed over the grave, the field is considered as a beit hapras.

How large an area is considered as a beit hapras? 100 cubits by 100 cubits from the place of the grave.


איזהו בית הפרס זה המקום שנחרש בו קבר שהרי נתדקדקו עצמות המת בתוך העפר ונתפרסו בכל השדה וגזרו טומאה על כל השדה שנחרש בה הקבר אפילו חרש על גבי הארון ואפילו היה מושקע ברובדין ובאבנים ואפילו היה על גבי הארון רום שתי קומות הואיל וחרש על קבר ה"ז עושה בית הפרס עד כמה הוא נעשית בית הפרס מאה אמה על מאה אמה ממקום הקבר:


All of this square, which is an area in which four se'ah of grain can be sown is a beit hapras. Its earth imparts impurity when it is touched or carried, as we explained. It does not impart impurity because of ohel. Similarly, one who stands over a beit hapras is pure.


כל המרובע שהוא בית ארבעת סאין הרי הוא בית הפרס ועפרו מטמא במגע ובמשא כמו שביארנו ואינו מטמא באהל וכן המאהיל על בית הפרס הזה טהור:


If one began to plow and plowed over a grave, and while continuing to plow, before he completed the 100 cubits, shook out the plow or knocked it against a rock or a fence, he makes the field a beit hapras only to that point. The remainder of the 100 cubits are pure, because he did not reach it while continuing to plow.

If he plowed 50 cubits or more and then continued plowing until he completed the 100 cubits, the entire area is considered a beit hapras. If he continued plowing beyond the 100 cubits, the area beyond 100 cubits is pure, because the bones in the grave will not be carried more than 100 cubits.


התחיל לחרוש את הקבר והיה חורשו והולך וקודם שיגמור מאה אמה ניער את המחרישה או שהטיח בסלע או בגדר עד שם הוא עושה בית הפרס בלבד והשאר טהור שהרי לא הגיע אליו במשוך המחרישה חרש כמו חמשים אמה או יתר וחזר וחרש עד שהשלים המאה הכל בית הפרס היה חורש והולך חוץ למאה אמה ממאה אמה ולחוץ טהור שאין עצמות קבר מגיעות ליתר ממאה:


We operate under the assumption that bones that were buried are human unless it is known that they came from an animal. Conversely, we operate under the assumption that any bones that are openly revealed are from an animal unless it is known that they are human.

When there was a trench filled with human bones or there were human bones piled on earth, and one plowed these bones together with a field or one plowed a field in which a grave was lost or one in which a grave was discovered, a beit hapras is not created. For our Sages deemed impure only a field in which a grave whose identity was definitely known was plowed. Similarly, when one plows the body of a corpse together with a field, it is not deemed a beit hapras. The rationale is that all these are uncommon situations and our Sages instituted their decree only with regard to a field that was plowed, for this is a common situation.


חזקת העצמות המכוסות שהן של אדם עד שיודע שהן של בהמה וחזקת העצמות המגולות שהן של בהמה עד שיודע שהן של אדם היה שם חריץ מלא עצמות אדם או שהיו עצמות אדם צבורות על גבי קרקע וחרש עצמות אלו עם השדה או שחרש שדה שאבד בה [או שנמצא בה] קבר ה"ז אינו עושה בית הפרס שלא גזרו טומאה אלא על שדה שנחרש בה קבר ודאי וכן החורש את המת בשדה אינו עושה בית הפרס שכל אלו דבר שאינו מצוי הוא ולא גזרו אלא בקבר שנחרש שהוא דבר המצוי:


When a person plows a grave in a field that does not belong to him, he does not create a beit hapras, because a person cannot cause an article that does not belong to him to become forbidden. Even a partner, a sharecropper, or a guardian does not create a beit hapras.

When a person plowed over a grave in a field which belongs to him and to a colleague as one, he creates a beit hapras in his portion, but not in the portion belonging to his colleague.


החורש את הקבר בשדה שאינה שלו אינו עושה בית הפרס שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפילו שותף או אריס או אפוטרופוס אינו עושה בית הפרס חרש קבר בשדה שלו ושל חבירו כאחד שלו עושה בית הפרס ושל חבירו אינו עושה בית הפרס:


When a gentile plows a grave in his field, he does not create a beit hapras, because the concept of a beit hapras does not apply with regard to gentiles.


עכו"ם שחרש קבר בשדהו אינו עושה בית הפרס שאין בית פרס לעכו"ם:


When there is a field which is a beit hapras above and a field that is pure below and rain washes the earth from the beit hapras to the pure field, it remains pure. These laws apply even the earth of the lower field was red and it became white or it was white and it became red. The rationale is that a beit hapras does not make a second beit hapras and impurity was decreed only on the earth in its original state.


שדה בית פרס למעלה ושדה טהורה למטה ושטפו גשמים מעפר בית הפרס לטהורה אפילו היתה אדומה והלבינה או לבנה והאדימה טהורה שאין בית פרס עושה בית פרס ולא גזרו טומאה אלא על גוש כברייתו:


It is permitted to plant any tree or bush in a beit hapras, because their roots extend below three handbreadths and the area below three handbreadths in a beit hapras is pure, for the bones from the grave are spread out over the surface of the field. We do not, by contrast, sow in it any seeds from which grow crops that are not reaped.

If one sowed crops in such a field and harvested them by uprooting them, one must collect the grainheap in that field and sift the grain with two sifters - and if one grew beans, with three sifters - lest one find a bone the size of a barley corn. One must burn the chaff of the grain and beans there. This is a decree lest there be a bone the size of a barley corn among it. If one were allowed to benefit from the chaff, he would take it out of the field and sell it and thus spread the impurity.


בית הפרס הזה מותר לנטוע בו כל נטע לפי שהשרשים יורדים למטה משלשה:

ולמטה משלשה בבית הפרס טהור שהרי הקבר נפרס על פני השדה אבל אין זורעין בתוכה אלא זרע הנקצר ואם זרע ועקר צובר את גרנו בתוכו וכובר את התבואה בשתי כברות ואת הקטניות בג' כברות שמא יש בהן עצם כשעורה ושורף את הקש ואת העצה שם גזירה שמא יהיה בהן עצם כשעורה ואם תתיר לו בהנייה מוציאו ומוכרו ונמצא מרגיל את הטומאה:


When there is a field that is presumed to be a beit hapras, we continue to operate under this assumption even if it is large enough to grow four kor of grain, even if it is to the side of a place of soft mud which is not plowed, and thus does not become a beit hapras, and even if a pure field surrounds it on all four sides.


שדה שהוחזקה שהיא בית הפרס אפילו היא בית ד' כורין ואפילו משוכה ממקום הטיט הרך שאינו נחרש ולא נעשה בית הפרס ואפילו שדה טהורה מקפת אותה מד' רוחותיה הרי היא בחזקתה:


When a person discovers a field that has been designated and does not know what the nature of the problem is, he should follow these guidelines. If it has trees in it, he should assume that a grave was plowed over in it. If it does not have trees, he should assume that a grave was lost in it, as has been explained. The above applies provided there is an elder or a Torah scholar in this place, because not every person is knowledgeable concerning such matters and is not aware that it is permitted to plant in this type of field and forbidden to plant in another.


מצא שדה מצויינת ואין יודע מה טיבה אם יש בה אילן בידוע שנחרש קבר בתוכה אין בה אילן בידוע שאבד קבר בתוכה כמו שביארנו והוא שיהיה באותו מקום זקן או תלמיד חכם שאין כל אדם בקיאין בכך ויודעין שמותר לנטוע בזו ואסור לנטוע באחרת:


When a person walks through a beit hapras on stones that do not wobble under a person's feet when he is walking on them or he enters it when he is riding on a person or an animal of formidable strength, he is pure. If, however, he walks on stones that usually shake while he treads upon them, even if he was careful and walked so that they would not shake, he is impure, as if he walked upon the ground itself. Similarly, if he was riding on a person who was not strong to the extent that his knees would knock against each other and his thighs would shake when he carried him or on an animal which was not strong to the extent that it would defecate when it carried him, he is impure as if he had walked on the field with his feet.


המהלך בבית הפרס על גבי אבנים שאין מתנדנדין תחת רגלי אדם בשעה שמהלך עליהן או שנכנס לה והוא רוכב על גבי אדם ובהמה שכחן יפה הרי זה טהור אבל אם הלך על גבי אבנים שמזדעזעין בשעת הילוך אף על פי שנשמר ולא נתנדנד ה"ז טמא כמי שהלך על העפר עצמו וכן אם הלך על גבי אדם שכחו רע עד שתהיינה ארכובותיו נוקשות זו לזו ושוקיו מרעידות כשהוא נושאו או על גבי בהמה שכחה רע עד שתטיל גללים בשעת רכיבה ה"ז טמא וכאילו הלך ברגליו:


When a person purifies a beit hapras, he must purify it in the presence of two Torah scholars.

How does he purify it? He gathers together all the earth that he can move from the surface of the entire field and places it in a sieve with small holes. He breaks the earth into small pieces and removes any bone that is the size of a barley-corn. Alternatively, it is pure if he places three handbreadths of earth from another place upon it or removed three handbreadths of earth from its entire surface.

If he removed three handbreadths of earth from half the field and placed three handbreadths of earth over the other half, it is pure. If he removed a handbreadth and a half from its surface and placed another handbreadth and a half of earth from another place upon it, his actions are of no consequence. Similarly, if he leveled it and checked it from above and below while removing the rocks, his actions are of no consequence. If he paved it with stones that will not shake when a man walks upon it, it is pure.


המטהר בית הפרס צריך לטהרו במעמד שני תלמידי חכמים וכיצד מטהרין אותו כונס את כל העפר שהוא יכול להסיטו מעל כל פני השדה ונותנו לתוך כברה שנקביה דקין וממחה ומוציא כל עצם כשעורה הנמצא שם ויטהר וכן אם נתן על גביו שלשה טפחים עפר ממקום אחד או שנטל מעל כל פניו שלשה טפחים ה"ז טהור נטל מחציו אחד ג' טפחים ונתן על חציו האחר ג' טפחים ה"ז טהור נטל מעל פניו טפח ומחצה ונתן עליה טפח ומחצה עפר ממקום אחר לא עשה כלום וכן אם עזקו ובדק בשעת עזוק מלמטה ומלמעלה לא עשה כלום רצפו באבנים שאינן מתנדנין מהילוך אדם ה"ז טהור: