Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Shechenim - Chapter One, Shechenim - Chapter Two, Shechenim - Chapter Three

Video & Audio Classes
Show content in:

Shechenim - Chapter One

Introduction to Hilchos Shechenim

The purpose of the these laws is to know the proper way to divide land among partners, how one should remove factors that may cause danger to one's neighbor and those upon whom one's property borders, and the laws concerning the privileges granted to a person upon whose land one's property borders. These laws are explained in the chapters that follow.

הלכות שכנים - הקדמה

הלכות שכנים ענין אלו ההלכות לידע דין חלוק הקרקעות בין השותפין והרחקת נזק כל אחד מהם משכנו ומבעל המצר שלו ודין בעל המצר וביאור כל הדינין האלו בפרקים אלו:


The following rules apply when a person purchases half of a field from a colleague, two people together purchase a field from a colleague, they both inherited a field,a field was given them as a gift, or they took possession of ownerless land or property belonging to a convert who died without leaving Jewish heirs - i.e., any situation in which two people own land in partnership.

If one of the partners asks to divide the property and take his portion alone, and the property is large enough to be divided, we compel the other partners to divide the property with him. If the property is not large enough to be divided, neither partner can require the other one to divide the property. Similar laws apply with regard to movable property.

When does the above apply? When neither of the parties recognizes a specific portion of the property they share as his own, but rather both use the entire property equally. If, however, one of the partners recognizes a portion of the property as his own, each one has the right to compel the other partner to make a divider between his portion and his colleague's portion, although the property is not large enough to be divided.


אחד הקונה מחבירו חצי שדהו או שנים שקנו מאחד שדה או שירשו או שנתנה להן במתנה או שהחזיקו בה מן ההפקר או נכסי גר כללו של דבר כל שיש ביניהם שותפות בקרקע וביקש אחד מן השותפין לחלק וליטול חלקו לבדו אם יש באותה קרקע דין חלוקה כופה את שאר השותפין וחולקין עמו ואם אין בה דין חלוקה אין אחד מהן יכול לכוף את חבירו לחלוק וכן הדין במטלטלין בד"א בשאין אחד מהן מכיר את חלקו במקום שהן שותפין בו אלא יד כולן משתמש בכל המקום אבל אם היה אחד מהן מכיר חלקו אף על פי שאין בה דין חלוקה כופה כל אחד מהן את חבירו להבדיל בין חלקו לחלק חבירו:


In a situation where the property is not large enough to be divided or with regard to an entity that cannot be divided - e.g., a maidservant or a utensil - if one of the partners tells the other: "Sell me your portion for this and this much, or buy my portion for the same price," his request is supported by the law. We compel the other partner either to sell his share to his colleague or to purchase his colleague's share from him.

If, however, the other partner does not desire to purchase his partner's share or does not have the means to do so, he cannot compel his colleague to purchase his share from him even at the low market price. For his colleague may tell him: "I do not want to buy; I want to sell."

Therefore, the following laws apply if two brothers, one rich and one poor, inherited from their father a bathhouse or an olive press. If the father made these premises for the purpose of hire, the two share the rental equally for as long as they desire to remain partners.

If the father made these structures for his personal use, the poor brother cannot force the rich brother to hire them out. Instead, they should use them as their father used them. The rich brother can tell the poor brother: "Purchase olives and crush them in the olive press; purchase servants and have them come and wash in the bathhouse."

The poor brother cannot compel the rich brother to purchase his portion unless the poor brother tells him: "Purchase my portion from me or sell me your portion. For I will borrow from others and purchase it or sell it to others, and they will purchase it." If he makes such statements, his claim is supported by law.

If each of the brothers says: "I don't want to purchase your portion; I want to sell my portion," the property should be sold to others.

The following rules apply if both of them say: "I will not sell," but instead each of them wishes to purchase his colleague's portion, or neither of them desires to purchase his colleague's portion, nor to sell his own portion, but instead to remain partners in the property.

What should they do? If the place was fit to rent, they should hire it out and divide the rent. If the place was not fit to rent they should alternate. If the property is a courtyard, they should dwell in it, each for a year at a time. The rationale for this ruling is that it is impossible for them to dwell in it together, because of the lack of privacy, and it is not large enough to divide. A more frequent rotation is not employed, because a person would not trouble himself to move from one courtyard to another every 30 days. Hence, the rotation is carried out from year to year.

If the shared property is a bathhouse, both of them are allowed to enter at all times during the day. The same principle applies to any object that is fit to be used at all times and is not usually hired out - e.g., a bathhouse, a mattress or a Torah scroll. One cannot tell the other: "You use it one day, and I will use it the next day." For the other can claim: "I want to use it every day."


אחד מן השותפין שאמר לחבירו במקום שאין בו דין חלוקה או בדבר שאי אפשר שיחלקו כגון שפחה או כלי מכור לי חלקך בכך וכך או קנה ממני כשער הזה הדין עמו וכופין את הנתבע למכור לחבירו או לקנות ממנו אבל אם אין התובע רוצה לקנות או לא ימצא במה יקנה אינו יכול לכוף את חבירו לקנות ממנו אפילו כשער הזול שהרי חבירו יכול לומר לו אין רצוני שאקנה אלא שאמכור לפיכך שני אחין אחד עני ואחד עשיר שהניח להם אביהם מרחץ או בית הבד אם עשאן האב לשכר השכר לאמצע כל זמן שירצו לעמוד בשותפות עשאן האב לעצמו אינו יכול לכוף אחיו להשכיר אותם אלא משתמשין בהם כדרך שהשתמש אביהם והרי עשיר אומר לעני קח לך זיתים ובוא ועשה אותם בבית הבד קנה לך עבדים ויבאו וירחצו במרחץ ואין העני כופה את העשיר לקנות חלקו אא"כ אמר לו קנה ממני או מכור לי והריני לוה וקונה או מוכר לאחרים וקונין הדין עמו אמר כל אחד מהן איני קונה אלא הריני מוכר חלקי מוכרין אותה לאחרים אמר כל אחד מהם איני מוכר אלא כל אחד מהן רוצה שיקנה חלק חבירו או שאין אחד מהן רוצה לא לקנות חלק חבירו ולא למכור חלקו אלא ישארו שותפין בגוף היאך הן עושין אם היה המקום עשוי לשכר משכירין אותו וחולקין שכרו ואם אינו עשוי לשכר אם חצר הוא שוכנין בה שנה שנה שאי אפשר שישכנו שניהם כאחת מפני היזק ראייה שהרי אין בה דין חלוקה ואין אדם עשוי לטרוח כל שלשים יום לפנות מחצר לחצר אלא משנה לשנה ואם מרחץ הוא נכנסין לה שניהם תמיד בכל יום:

וכן כל דבר שראוי להשתמש בו תמיד ואינו עשוי לשכר כגון מרחץ או מצע או ספר תורה אינו יכול לומר לו השתמש אתה יום ואני יום שהרי אומר לו בכל יום אני רוצה להשתמש בו:


When one person rents from a colleague a portion of a courtyard or a field that is not large enough to divide or two people rent such a property in partnership, each one can compel his colleague and tell him: "Either rent my portion from me or rent me your portion." If the property is large enough to divide, it should be divided.


אחד השוכר מחבירו מקצת חצר או שדה שאין בה דין חלוקה או שנים ששכרו מקום אחד בשותפות כל אחד מהן יכול לכוף את חבירו ולומר לו או שכור ממני חלקי או השכיר לי חלקך ואם יש בה דין חלוקה חולקין:


What is meant by a property being large enough to divide? That if it were divided among the partners, even the partner with the smallest share would receive a portion of the property large enough to be referred to by the same name that is used to refer to the entire entity. If, however, the name that is used to refer to the entire entity would not be used for this portion, it is not large enough to divide.

What is implied? Whenever a courtyard does not contain four cubits by four cubits, it cannot be called a courtyard. Whenever a field is not large enough to sow nine kabbim of grain, it is not considered to be a field. Whenever a garden is not large enough to sow a half a kav, it is not considered to be a garden. Whenever an orchard is not large enough to sow three kabbim, it is not considered to be an orchard.

Therefore, a courtyard is not divided among partners unless it is large enough for each of the partners to receive at least four cubits by four cubits. A field is not divided unless it is large enough for each of the partners to receive at least enough to sow nine kabbim. A garden is not divided unless it is large enough for each of the partners to receive at least enough to sow half a kav. And an orchard is not divided unless it is large enough for each of the partners to receive at least enough to sow three kabbim.

Where does the above apply? In Eretz Yisrael and lands like it. In Babylonia and lands like it, by contrast each partner must receive a larger measure. A field is not divided unless it is large enough for each of the partners to receive at least enough to require a day of plowing. An orchard is not divided unless it is large enough for each of the partners to receive at least 36 trees - this is the number that requires one person to tend to them for a day. A field that is watered with a utensil is not divided unless it is large enough for each of the partners to receive at least enough that a workman will spend a day watering it.


אי זהו דין חלוקה כל שאילו יחלק לפי השותפין יגיע לפחות שבהם חלק ששם הכל קרוי עליו אבל אם אין שם הכל נקרא על החלק אין בה דין חלוקה כיצד כל חצר שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות אינה קרויה חצר וכל שדה שאין בה כדי זריעת תשעה קבין אינה קרויה שדה וכל גינה שאין בה כדי זריעת חצי קב אינה קרויה גינה וכל פרדס שאין בו כדי זריעת שלשה קבין אינו קרוי פרדס לפיכך אין חולקין את החצר עד שיהיה ארבע אמות לכל אחד ואחד מן השותפין ולא את השדה עד שיהיה בה כדי זריעת תשעה קבין [לכל אחד ואחד] ולא את הגינה עד שיהא בה חצי קב לכל אחד ואחד ולא את הפרדס עד שיהא בו בית שלשה קבין לכל אחד ואחד במה דברים אמורים בארץ ישראל וכיוצא בה אבל בבבל וכיוצא בה אין חולקין את השדה עד שיהיה בה כדי חרישת יום לזה וחרישת יום לזה ולא את הפרדס עד שהיה בו ל"ו אילנות לזה [ול"ו אילנות לזה] כדי עבודת אדם אחד ביום אחד ושדה שמשקין אותה בכלי עד שיהא בה כדי שימלא הפועל יום אחד לזה ויום אחד לזה:


One should not divide a hall, a large building, a dovecote, an olive press, a bathhouse or a garment unless each of the recipients will receive a portion sufficient for himself. If one is dividing a bathhouse, each portion must be useful as a bathhouse. If one is dividing a dovecote, each portion must be useful as a dovecote. The same principles apply with regard to a garment or other objects.

If the entity is not large enough to divide, its value is assessed. One can tell one's fellow partner: "Either sell it to me or buy it from me."

If the entity is not large enough to divide, but one partner says to the other: "Let us divide this even though the portions are not equal. I will take the smaller portion and you take the larger portion," we are not required to accept his proposition. For the other partner will tell him: "I do not desire to receive a gift." Instead, since the entity is not large enough for an equal division, we assess its financial value.


אין חולקין את הטרקלין ולא את המורן ולא את השובך ולא את בית הבד ולא את המרחץ ולא את הטלית עד שיהא בכל חלק מהן כדי לזה וכדי לזה אם מרחץ חלקו עד שיהא בכל חלק מהן כדי מרחץ ואם שובך עד שיהא כל חלק שובך בפני עצמו וכן בטלית ובשאר כל הדברים אין בהן כדי לזה וכדי לזה מעלין אותו בדמים ויש [לו] לומר לחבירו או מכור לי או קנה ממני אמר אחד מהן חלוק זה אע"פ שאין החלקין שוים אנו אטול את הפחות וטול אתה את היתר אין שומעין לו שהרי אומר לו אין רצוני ליקח מתנה אלא הואיל ואין בה דין חלוקה בשוה הרי אנו מעלין בדמים:

Shechenim - Chapter Two


The following laws apply with regard to courtyards in villages where every person builds a house for himself, and thus the courtyard in between the two houses is used jointly by all the members of the two households. Every opening is granted four cubits in front of it for the entire length of the opening. With regard to the remainder of the courtyard, if there is enough to provide every partner with four cubits by four cubits, it is divided. If not, it is not divided. For any courtyard that is not four cubits by four cubits cannot be called a courtyard, as we have explained.

What is implied? If there were two partners, one owned two houses in the courtyard and the other owned one. For the one who owns two houses, we grant him four cubits from the courtyard in front of the entire width of the entrances to each of his homes, even if the entrances of each are ten cubits wide. And we give the partner who owns one house four cubits in front of the entire width of the entrance to his home.

With regard to the remainder of the courtyard, if it is at least eight cubits by four cubits, so that each one will receive a portion at least four cubits by four cubits in addition to the area in front of the entrances, it is considered large enough to divide, and it should be divided. If it is smaller than this, it is not large enough to divide.


חצרות הכפרים שכל אחד ואחד בונה לו בית ונמצאת החצר שבין שני הבתים משותפת לכל בני הבתים הרי יש לכל פתח ופתח ארבע אמות לפניו ברוחב כל הפתח והנשאר מן החצר אם יש בו ארבע אמות על ארבע אמות לכל שותף ושותף חולקין אותה ואם לאו אין חולקין אותה שכל חצר שאין לה ארבע אמות על ארבע אמות אינה קרויה חצר כמו שביארנו כיצד היו שני שותפין לזה שני בתים ולזה בית אחד זה שיש לו שני בתים מודדין לו מן החצר ארבע אמות לכל בית ובית על כל רוחב הפתח אפילו היה עשר אמות וזה שיש לו בית אחד נותנין לו ארבע אמות ברוחב פתחו לפני פתחו והנשאר מן החצר אם יש בה שמנה אמות כדי שיהא לזה ארבע אמות על ארבע אמות ולזה ארבע אמות על ארבע אמות חוץ מן הפתחים יש בה דין חלוקה וחולקין פחות מזה אין בה דין חלוקה:


When a house in a courtyard has many entrances on all sides, it is granted four cubits on every side. If the owner designates one entrance as the entrance to the house, he is granted four cubits only opposite this entrance.


בית שיש לו פתחים רבים מכל רוחותיו יש לו ארבע אמות לכל רוח ואם ייחד לו פתח אין לו אלא ארבע אמות כנגד פתחו:


When a person can enter an excedra carrying his load, he is not granted these four cubits. If not, he is granted these four cubits. For the sole reason our Sages said that a person is granted four cubits for every entrance is so that he can unload his burden there.


אכסדרה אם אפשר לו להכנס לתוכה במשאו אין לה ארבע אמות ואם לאו יש לה ארבע אמות שלא אמרו שיש לכל פתח ופתח ארבע אמות אלא לפרק שם משאו:


A person is granted four cubits in front of a guard's room or a porch.

If there are five structures that open up to a porch, and the porch opens up to a courtyard, only four cubits are granted.


בית שער או מרפסת יש להם ארבע אמות היו חמשה בתים פתוחים למרפסת והמרפסת פתוחה לחצר אין לה אלא ארבע אמות:


A chicken coop is not granted four cubits.


לול של תרנגולים אין לו ארבע אמות:


When a house has a roof over half of it, but not over the second half, regardless of whether the roofed portion is on the inside or toward the outside, it is not granted four cubits.


בית חציו מקורה וחציו שאינו מקורה בין שקרויו כלפי פנים בין שקרויו כלפי חוץ אין לו ארבע אמות:


Although the entrance to a house is closed off, the owner is granted four cubits. If, however, the owner destroyed the doorway and closed it entirely, it is not granted four cubits.


בית סתום יש לו ארבע אמות פרץ את פצימיו אין לו ארבע אמות:


When a house is smaller than four cubits by four cubits, its owner is not granted four cubits in the courtyard.

Thus, the following rule applies if there is a courtyard with two structures, and at least one of them is smaller than this minimal size. If the courtyard contains four cubits for one owner and four cubits for the other, even though this measure reaches the entrance of the structure, the courtyard is divided.

The manure in the courtyard should be divided according to the entrances. The levy of the king for the keep of his legions is divided according to the number of people living in the courtyard.


בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות אין לו ארבע אמות בחצר אלא אם יש בחצר ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה עד פתח הבית הזה חולקין והזבל של חצר מתחלק לפי הפתחים אבל אכסניא של מלך לפי בני אדם:


When partners desire to divide an entity that is not fit to be divided, they may divide it, although because of their actions it will no longer be called by the same name.

With regard to holy scrolls, by contrast, even though the partners desire, a scroll should not be divided.

When does the above apply? When all the sacred writings are contained in one scroll, but if the sacred writings are contained in two scrolls, they may be divided.


השותפין שרצו לחלוק דבר שאין בו דין חלוקה אף על פי שהן מפסידין את שמו חולקין ובכתבי הקדש אף על פי שרצו לא יחלוקו בד"א בכרך אחד אבל בשתי כריכות חולקין:


When partners desire to divide a place that is not large enough to be divided, each one has the right to retract until the actual division is made. This applies even when the decision was confirmed with a kinyan, for this is merely a kinyan concerning words, as we have explained.

If, however, the partners made a kinyan, stating that this one desired the portion of the property in one direction, and the other desired the portion of the property in the other direction, they cannot retract. Similarly, if each one went and manifested ownership over his portion, neither can retract, even though they did not confirm their commitment with a kinyan.


מקום שאין בו דין חלוקה שרצו שותפין לחלקו אע"פשקנו מידם כל אחד מהן יכול לחזור בו שזה קניין דברים הוא כמו שביארנו אבל אם קנו מידם שזה רצה ברוח פלוני וזה רצה ברוח פלוני אינן יכולים לחזור בהם וכן אם הלך זה בעצמו והחזיק בחלקו וזה בעצמו והחזיק בחלקו אע"פ שלא קנו מידם אין אחד מהם יכול לחזור בחבירו:


When brothers divide an estate by lottery, once one of them receives his lot, they all acquire the remainder of the property. The rationale is that with the satisfaction that they receive from the fact that they carried out the agreement that they arranged between themselves, each one concluded the matter and transferred the appropriate share to his fellow.


האחין שחלקו ועשו ביניהם גורל כיון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולן בהנייה שנעשית להם ששמעו זה מזה לדבר שהסכימו עליו גמר כל אחד מהן ומקנה לחבירו:


When brothers divide an estate, they are considered as having purchased their shares from each other. Thus, none of them is entitled to claim from any of the others the right of passage, the right to erect a ladder, the right to maintain a window, or the right to the passage of an irrigation channel. For once they have divided the property, none of them has any right with regard to the property belonging to any of the other brothers.

Therefore, one brother may tell another: "When the field was owned by one person, he would cause this irrigation ditch to pass from one place to another. Now, however, that this field has become my portion, I have the right to close the irrigation ditch." Similarly, he may block off a window that looks over his portion and build next to a ladder, even though it nullifies its usefulness.

The same laws apply when two people buy a field in partnership from one person and then decide to divide the property. Neither has any rights with regard to the portion of his colleague. The owner of either portion may dam the irrigation ditch or block off the windows.


האחין שחלקו הרי הן כלקוחות זה מזה ואין להם דרך זה על זה ולא סולמות זה על זה ולא חלונות זה על זה ולא אמת המים זה על זה שכיון שחלקו לא נשאר לאחד מהן זכות בחלק חבירו לפיכך יש לומר לאחין כשהיתה השדה כולה לאחד היה מעביר בה אמת המים הזאת ממקום למקום אבל עתה שנעשית זה חלקי יש לי להסיר אמת המים מעלי וכן סותם החלון המשקיף על חלקו ובונה בצד הסולם אף על פי שהוא מבטל תשמישו והוא הדין בשנים שקנו שדה מאחד וחלקו לא נשאר לאחד מהם זכות בחלק חבירו ומפסיק אמת המים מחלקו וסותם החלונות:


When, by contrast, two people buy a field from two other people, or from two brothers, neither has the right to dam the irrigation ditch or to change any other of the privileges that one of the sellers had established as his own, even though it is damaging to his colleague.


אבל שנים שקנו שדה משני אנשים או משני אחין אין לאחד מהן להפסיק אמת המים ולא לשנות דבר מן הנזקים שהחזיקו בהן המוכרין:


The following rule applies with regard to a courtyard owned in partnership that is large enough to divide or one that was divided by consent, even though it is not large enough to divide. Each of the partners may compel the other to join in the building of a wall in the middle of the courtyard, so that one will not see the other when using the courtyard.

The rationale is that damage caused by an invasion of privacy is considered to be damage.

Neither partner can claim that it is an established fact that the courtyard has remained without a wall. Instead, even though the courtyard stood many years without a divider, one partner can compel the other to join in the building of a divider whenever he desires.


חצר השותפין שיש בה דין חלוקה או שחלקוה ברצונם אע"פ שאין בה חלוקה יש לכל אחד מהן לכוף את חבירו לבנות הכותל באמצע כדי שלא יראהו חבירו בשעה שמשתמש בחלקו שהיזק ראייה היזק הוא ואין לו חזקה בחצר אלא אף על פי שעמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה:


The space where the wall will be built comes from both partners.

How wide must the partition be? Everything depends on local custom. Even if the local custom is to make a partition from reeds or palm leaves, such a partition is made, provided it does not leave open space for one neighbor to look and see his colleague.


רוחב מקום הכותל משל שניהם וכמה יהיה רחבו הכל כמנהג המדינה ואפילו נהגו לעשות מחיצה ביניהם בקנים ובהוצין ובלבד שלא יהיה אויר שיסתכל בו ויראה את חבירו:


How high must the wall be? No smaller than four cubits. Similarly, in a garden, a person may compel his neighbor to separate their two gardens with a divider ten handbreadths high. But in a stretch of fields, there is no need to separate one person's stretch of fields from another unless this is the local custom.

If a person desires to make a distinction between his stretch of fields and that belonging to his colleague, he must build the barrier within his own property. Therefore, he should make a sign of approximately a cubit by a cubit of mortar on the outside to indicate that the wall belongs to him. Therefore, if the wall falls, both the land and the stones belong to him.

If the wall is built by the two of them in partnership, they should build a projection on both sides. Therefore, if the wall falls, they both share the space and the stones.


כמה גובה הכותל אין פחות מארבע אמות וכן בגינה כופהו להבדיל גינתו מגינת חבירו במחיצה גבוהה עשרה טפחים אבל בבקעה אין צריך להבדיל בקעתו מבקעת חבירו אלא במקום שנהגו רצה להבדיל בקעתו מבקעת חבירו כונס לתוך שלו ובונה ועושה חזית כמו אמה בסיד מבחוץ כדי להודיע שהכותל שלו לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים שלו ואם עשו מדעת שניהם בונים הכותל באמצע ועושין חזית מכאן ומכאן לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהן:


The following rule applies when a person sells a garden to a colleague without any specifications. If it is attached with other gardens, we compel the purchaser to construct a fence between them. This applies even when the custom is not to erect fences in gardens. If, however, he sells a field without any specifications, we do not require him to erect a fence unless this is the local custom.


המוכר גינה לחבירו סתם והיתה מעורבת עם גנות אחרות כופין את הלוקח לבנות את הכותל ביניהם ואפילו במקום שנהגו שלא לגדור בגנות אבל אם מכר בקעה סתם אין מחייבים אותו לגדור אלא במקום שנהגו:


In a place where it is customary to use stones that are not hewn to build the walls that divide courtyards or gardens, each of the partners should give three handbreadths. If they use hewn stones, each of the partners should give two and a half handbreadths. If they use broken bricks, each of the partners should give two handbreadths. If they use bricks, each of the partners should give a handbreadth and a half. All these measures include the thickness of the wall and the mortar.

Since the space of the wall belongs equally to both of them, should the wall fall, the space and the stones are shared equally between them. Even if the wall fell into the property of one of them, or one cleared all the stones into his property and claimed that his colleague sold him his portion or gave it to him as a gift, his word is not accepted. Instead, they are considered to belong to both of them unless one of them proves his claim.


מקום שנהגו לבנות כותלים המבדילין בחצירות או בגנות באבנים שאינן גזית זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים בגזית זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה בכפיסין זה נותן טפחיים וזה נותן טפחיים בלבנים זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה וכל השיעורין האלו עובי הכותל עם הסיד והואיל ומקום הכותל משל שניהם אם נפל הכותל הרי המקום והאבנים של שניהם ואפילו נפל לרשות אחד מהן או שפינה אחד מהן את כל האבנים לרשותו וטען שמכר לו חבירו חלקו או נתנו לו במתנה אינו נאמן אלא הרי הן ברשות של שניהם עד שיביא ראיה:

Shechenim - Chapter Three


When a wall that separates between two partners falls, each of the partners may compel the other to share in its construction until it reaches the height of four cubits, so that they will not see each other. We do not, however, compel a partner to build it any higher than four cubits.

The following rule applies if one of the partners takes the initiative and builds the wall higher than four cubits. If the other colleague comes and builds another wall of his as high as the wall between them, we obligate that partner to pay his share in the additional height that is opposite his wall.

What is implied? One person built a wall between himself and another partner and elevated it to a height of ten cubits. Afterwards, the other partner came and built another wall opposite it or at its side for the sake of making a room, and built that wall six cubits high. We obligate him to pay his share in the two cubits that were added to the minimum of four cubits. For it is obvious that he desired them.

Similarly, if he hewed out a place on the top of the wall between them to place beams or affixed permanently there a large beam on which the others rest, we obligate him to pay his share in the entire six cubits that his colleague added to the minimum of four cubits, although he did not build the entire wall. For he revealed his intent, that he desired the entire height of the wall.


כותל חצר המבדיל בין שני שותפין שנפל יש לכל אחד משניהם לכוף על חבירו לבנותו עד גובה ד"א כדי שלא יראו זה את זה אבל יתר על ארבע אמות אין מחייבין אותו רצה האחד והגביה הכותל יותר על ארבע אמות אם בא חבירו ובנה כותל אחד גבוה כנגד הכותל שביניהן מחייבין אותו ליתן חלקו בגובה שכנגד כתלו כיצד בנה אחד כותל שביניהן והגביהו עשר אמות ובא חבירו ובנה כותל אחד כנגדו או בצדו לעשות לו בית והגביה הכותל האחר שש אמות מחייבין אותו ליתן חלקו בשתי אמות שמוסיף על ארבע אמות שהרי נראה ממעשיו שהוא רוצה בהן וכן אם חקק בראש הכותל שביניהן מקום להניח בו הקורות או שבנה עליו קורה גדולה שהקורות נשענין עליה מחייבין אותו ליתן חלקו בשש האמות כולן שהוסיף חבירו על הארבע אמות אע"פ שלא בנה כל הכותל שהרי גילה דעתו שהוא רוצה בכל הגובה הזה:


The following rule applies when one of the partners builds a wall four cubits high that separates between his property and his colleague's property and demands that his colleague pay his share of the costs. If the other colleague claims to have paid his share, we assume that he paid. He is required to take a sh'vuat hesset that he paid, and he is then under no further obligation unless the plaintiff brings proof that he did not pay.

If, however, one partner demands of the other that he pay his share in the portion of the wall that he added above the minimum four cubits, because he built next to it or opposite it, and that partner claims to have paid, his statements are not believed. Instead, the plaintiff is given the option of taking an oath while holding a sacred article, that the defendant did not pay him. He may then expropriate the money, as is the case with regard to all those who take oaths and collect, unless the defendant brings proof that he paid him.


אחד מן השותפין שבנה הכותל שמבדיל בינו ובין חבירו עד ארבע אמות ותבע חבירו ליתן חלקו בהוצאה ואמר נתתי חלקי ה"ז בחזקת שנתן ונשבע היסת שנתן ונפטר עד שיביא ראיה התובע שלא נתן אבל אם בא לתבוע אותו ליתן חלקו בהוצאת שאר הגובה שהוסיף על ארבע אמות מפני שסמך לו או כנגדו ואמר נתתי אינו נאמן אלא חבירו נשבע בנקיטת חפץ שלא נתן לו ונוטל ממנו כדין כל הנשבעין ונוטלין עד שיביא ראיה זה שנתן לו:


The following rules apply when a person owns one ruin in the midst of several ruins belonging to a colleague. Although the colleague builds a divider on one side of the owner's ruin, and then on a second side, and then on a third side, and thus the ruin is enclosed from three sides, we do not obligate the owner to pay any of the costs. For the construction is of no benefit to him, since his ruin is still open to the public domain as it was before.

Therefore, if the builder also encloses the fourth side for him, and thus the owner's ruin is totally enclosed by a partition, we require him to pay his share in the entire amount. He must pay half the costs that his colleague undertook in building the divider four cubits high around all four sides. This applies provided the place of the wall belongs to both of them.


מי שהיה לו חורבה בין חורבות חבירו ועמד חבירו וגדר רוח ראשונה ושנייה ושלישית עד שנמצאת חורבה זו משלש רוחותיה גדורה אין מחייבין אותו ליתן לו ההוצאה כלום שהרי לא הועיל לו והרי חורבתו פתוחה לר"ה כשהיתה לפיכך אם גדר לו רוח רביעית עד שנמצאת חורבתו מוקפת גדר מגלגלין עליו את הכל ונותן חצי ההוצאה שהוציא זה בארבע רוחות עד ארבע אמות ובלבד שיהיה מקום הכותל של שניהם:


If, however, the builder constructs the wall on his own property, it appears to me that the owner is charged only a small amount, as the judges see fit, because he does not have the right to use the walls.

If the person whose property was enclosed himself encloses the fourth side, he has revealed his consent and he must pay half the cost of the other three sides if the wall belongs to both of them. Similar principles apply in all analogous situations.


אבל אם היה הכותל של זה שבנה ובחלקו בנה יראה לי שאין מגלגלין עליו אלא דבר מועט כמו שיראו הדיינין שהרי אינו יכול להשתמש בכתלים וכן אם הניקף עצמו הוא שגדר רוח רביעית הרי גילה דעתו ונותן חצי ההוצאה של שלש רוחות אם היה הכותלים של שניהם וכן כל כיוצא בזה:


Principles similar to those that govern walls dividing courtyards apply to the construction of guard rails on roofs. If there are two houses situated next to each other, and their roofs are fit for use, one owner should make a guard rail for the half of the roof where he dwells, and the other should make a guard rail for the half of the roof where he dwells. They should extend the partitions beyond the midpoint, so that they will not see each other.

This applies even if the houses are built on two sides of the public domain. Although the people from the public domain can see the person on his roof, each one can tell his colleague: "The people in the public domain see me only during the day, when I stand on my roof. You, by contrast, see me at all times."


וכן שני בתים זה בצד זה והיו גגיהן עשויין לדירה אפילו היו בשני צדי רשות הרבים זה עושה מעקה לחצי גגו שהוא דר בו וזה עושה מעקה לחצי גגו וזה שלא כנגד זה ומעדיף כדי שלא יראו זה את זה ואף על פי שבני ר"ה רואין אותו יכול כל אחד לומר לחבירו אלו אין רואין אותי אלא ביום בעת שאעמוד על גגי ואתה רואה אותי תמיד:


When a person's roof is close to a courtyard belonging to a neighbor, he should build a guard rail four cubits high.

Between one roof and another, however, four cubits are not necessary. For people do not live on the roofs, and there is no concept of invasion of privacy. One must, nevertheless, make a divider ten handbreadths high between one roof and another to make a distinction, so that if one enters the other's property, it will be obvious that he is like a thief


גג הסמוך לחצר חבירו עושה לו מעקה גבוה ארבע אמות אבל בין גג לגג משאר הגגין אינו זקוק לארבע אמות שאין בני אדם דרין בגגות לפיכך אין בגגות היזק ראייה אבל צריך לעשות מחיצה בין שני הגגין גבוהה עשרה טפחים כדי שיתפוס אותו כגנב אם נכנס לרשותו:


When there are two courtyards, and one is situated above the other, the owner of the upper courtyard may not say: "I will build from my level and higher." Instead, both of them must share in the building from below upward, and the owner of the upper courtyard must build from his level and higher alone.

If a person's courtyard was higher than the roof belonging to a colleague, the owner of the higher property need not be concerned with the lower property at all.


שתי חצרות זו למעלה מזו לא יאמר העליון הריני בונה מכנגדי ועולה אלא בונים שניהם מלמטה ועולה ובונה העליון לבדו מכנגדו ומעלה ואם היתה חצרו למעלה מגגו של חבירו אין העליון זקוק לתחתון כלל:


When a wall belonging to a person that was located next to a garden belonging to a colleague falls, we compel the owner of the wall to remove his stones. If the owner of the wall tells the owner of the garden: "See, it came to you; they are yours," we do not heed him.

If, however, the owner of the garden desired the stones and agreed, saying "yes, " when he removes them, he acquires them. The owner of the wall may not retract. Even if he tells the owner of the garden: "Here is the money for your costs; let me take my stones, " we do not heed him. If, however, the owner of the garden did not remove the stones, he does not acquire them. We assume that the owner of the wall made the statement only to procrastinate.


מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו ונפל כופין אותו לפנות אבניו אמר לו הגיעוך והרי הן שלך אין שומעין לו ואם רצה בהן בעל הגינה ואמר לו הן אם פינה אותם קנה ואינו יכול לחזור בו ואפילו אמר הילך יציאותיך ואטול אבני אין שומעין לו אבל אם לא פינה לא קנה שלא אמר לו אלא לדחותו:


The following laws apply when there are five gardens that derive water from one spring, and the spring becomes impaired. All the owners of the gardens must share in the repairs made by the owner of the first garden.Thus the owner of the lowest garden must share in the repairs undertaken by all the others, but must make any repairs necessary in his own domain by himself. The owner of the first garden, by contrast, does not share in the repairs of the second, nor in any of those that are below him.

Similar laws apply when the inhabitants of five courtyards pour water into one drain, and the drain becomes damaged. All the inhabitants of the courtyards share in the repairs of the lower one. Thus, the inhabitants of the highest courtyard must share in the repairs undertaken by all the others, but must make any repairs necessary in his own domain by himself. The inhabitants of the lowest courtyard, by contrast, do not share in the repairs of the second, nor in any of those that are above it.


חמש גנות המספקות מים ממעיין אחד ונתקלקל המעיין כולן מתקנות עם העליונה נמצאת התחתונה מתקנת עם כולן ומתקנת לעצמה והראשונה אינה מתקנת עם השניה ולא מהשניה ולמטה וכן חמש חצרות ששופכין מים לביב אחד ונתקלקל הביב כולן מתקנות עם התחתונה נמצאת העליונה מתקנת עם כולן ומתקנת לעצמה והתחתונה אינה מתקנת עם השניה ולא משניה ולמעלה:


People with properties adjacent to a river irrigate their fields with water from the river should do so in the sequence in which their properties are situated.

If one of the owners desired to dam up the river so that the water would flow through his property first, and only afterwards would he open it, and another owner wants the river to remain open so that his property will be irrigated first, whoever overcomes the other prevails.

When a cistern is close to an irrigation ditch, it can be filled first as an expression of "the ways of peace."


בני הנהר משקין על הסדר רצה אחד מהן לסכור כדי שיחזור לו המים וישקה תחלה ואח"כ יפתח ואחר רוצה להשקות תחלה כל המתגבר זכה ובור הקרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here. The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah