When one does not read the Written Law, nor study the Oral Law, nor carry on ordinary social relationships, he can be assumed to be wicked and is disqualified as a witness according to Rabbinic decree. The rationale is that whenever a person has descended to such a degree, it can be assumed that he will transgress most transgressions that will present themselves to him.


מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ הרי זה בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם שכל מי שירד עד כך חזקה שהוא עובר על רוב העבירות שיבואו לידו:


For this reason, unlearned people should not be designated as witnesses, nor do we accept such a person's testimony unless it has been established that he observes the mitzvot, performs acts of kindness, conducts himself in an upright manner, and carries on normal social relationships. The testimony of such a person may be accepted even though he is unlearned and is unfamiliar with both the Written and Oral Law.


לפיכך אין מוסרין עדות לעם הארץ ואין מקבלין ממנו עדות אא"כ הוחזק שהוא עוסק במצות ובגמילות חסדים ונוהג בדרכי הישרים ויש בו דרך ארץ מקבלין עדותו אע"פ שהוא עם הארץ ואינו לא במקרא ולא במשנה:


Thus one may conclude any Torah scholar may be assumed to be acceptable as a witness unless he is disqualified, and any unlearned person may be assumed to be unacceptable unless it is established that he follows just paths.


נמצאת אומר כל תלמיד חכם בחזקת כשר עד שיפסל כל עם הארץ בחזקת שהוא פסול עד שיוחזק שהוא הולך בדרכי הישרים:


Whoever accepts the testimony of an unlearned person before it is established that he possesses the above positive qualities or before witnesses come and testify that he observes the mitzvot and carries on ordinary social relations is a commoner and will be required to face judgment, for he has forfeited the financial resources of Jews on the basis of the testimony of the wicked.


וכל מי שיקבל עדות עם הארץ טרם שתהיה לו חזקה זו או קודם שיבואו עדים ויעידו שהוא נוהג במצות ובדרך ארץ הרי זה הדיוט ועתיד ליתן את הדין שהרי מאבד ממונן של ישראל על פי רשעים:


Similarly, base people are disqualified as witnesses by Rabbinic decree. This refers to people who walk through the marketplace eating in the presence of everyone, those who go unclothed in the marketplace when they are involved in ignoble tasks, and the like. The rationale is that they are not concerned with their own shame. All these people are considered as dogs; they will not be concerned with testifying falsely.

Included are those who partake of charity given by gentiles in public. Although they could derive this benefit in private, they denigrate themselves and accept it in public without showing concern for their honor. All of these individuals are disqualified according to Rabbinical decree.


וכן הבזויין פסולין לעדות מדבריהם והם האנשים שהולכין ואוכלין בשוק בפני כל העם וכגון אלו שהולכין ערומים בשוק בעת שהן עוסקין במלאכה מנוולת וכיוצא באלו שאין מקפידין על הבושת שכל אלו חשובין ככלב ואין מקפידין על עדות שקר ומכלל אלו האוכלין צדקה של עכו"ם בפרהסיא אף על פי שאפשר להן שיזונו בצנעה מבזים עצמן ואינן חוששין כל אלו פסולין מדבריהם:


What is the difference between a person who is disqualified as a witness according to Scriptural Law and one who is disqualified by Rabbinic decree? The testimony of a person disqualified by Scriptural Law is nullified even though it was not announced in synagogues and houses of study that he is unacceptable.

Announcements must be made about a person who is disqualified by Rabbinic decree, by contrast, before his testimony is disqualified. Accordingly, any testimony that he gives before such announcements are made are accepted so that people who relied on him will not suffer a loss, for they did not know that he was unacceptable, and he is disqualified only by Rabbinic decree.


מה בין פסול לעדות מן התורה לפסול מדבריהם שהפסול מן התורה שהעיד עדותו בטלה אע"פ שלא הכריזו עליו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות והפסול מדבריהם צריך הכרזה לפיכך כל עדות שהעיד קודם שהכריזו עליו מקבלין אותם כדי שלא לאבד זכות העם שהרי לא ידעו שהוא פסול ואין פסולו אלא מדבריהם:


The testimony of one witness is acceptable with regard to the Torah's prohibitions, even though his testimony is not accepted with regard to other matters. This is evident from the fact that when a wicked person known to transgress slaughters an animal, his slaughter is acceptable. We accept his word when he says: "I slaughtered it according to law." When, however, a person is suspected of violating a particular prohibition frequently, his word is not accepted with regard to his own matters. His word is accepted, however, with regard to others.


עד אחד נאמן באיסורין אף על פי שהוא פסול לשאר עדויות שהרי רשע בעבירה ששח שחיטתו כשירה ונאמן לומר כהלכה שחטתי אבל החשוד על דבר אינו נאמן על שלו אבל נאמן הוא על אחרים:


For this reason, a person suspected of violating a particular prohibition may serve as a judge and as a witness for others. We operate under the assumption that a person will not transgress so that others will benefit.

What is implied? The word of an unlearned person is accepted if he states: "The produce of so-and-so has been tithed." Similarly, the word of a person who is suspected of selling the meat of a firstborn is accepted if he states: "The meat which so-and-so is selling is ordinary meat." Similar principles apply with regard to other prohibitions. For the wicked fear the Torah's prohibitions, but they do not fear causing others monetary loss.


לפיכך החשוד על דבר יש לו לדון בו ולהעיד בו לאחרים חזקה אין אדם חוטא כדי שיהנו אחרים כיצד נאמן עם הארץ לומר פירות פלוני מתוקנים הם ונאמן הנחשד למכור בשר בכור לומר בשר זה שמוכר פלוני חולין הוא וכן כל כיוצא בזה משאר האיסורין לפי שאימת האיסורים על הרשעים ואין אימת הממון עליהן:


The Kings of Israel may not testify, nor is testimony given against them, because they are strong-armed men of power who do not subjugate themselves to the yoke of the judges. Testimony may be made against a High Priest, by contrast, and he may give testimony concerning the king in the Supreme Sanhedrin, as explained.


מלכי ישראל לא מעידין ולא מעידין עליהן מפני שהן אלמים בעלי זרוע ואינן נכנעין תחת עול הדיינים אבל כהן גדול מעידין עליו ומעיד הוא למלך בבית דין הגדול כמו שביארנו:


Our Sages had no need to list informers, epicursim, and apostates among those who are not acceptable as witnesses. For they listed only the wicked among the Jewish people. These rebellious deserters of the faith are inferior to the gentiles. Gentiles need not be saved from a pit, but neither should they be pushed into one the pious among them will receive a share in the world to come. These deserters of the faith should be pushed into a pit and should not be saved from one; they will not receive a portion in the world to come.


המוסרין והאפיקורוסין והמומרים לא הצריכו חכמים למנותן בכלל פסולי עדות שלא מנו אלא רשעי ישראל אבל אלו המורדין הכופרין פחותין הן מן העכו"ם שהעכו"ם לא מעלין ולא מורידין ויש לחסידיהן חלק לעולם הבא ואלו מורידין ולא מעלין ואין להן חלק לעולם הבא: