1

Extra stringencies were employed with regard to the purity observed in preparation for offering the red heifer and great extremes were taken to keep a distance from the ritual impurity associated with a human corpse in all the activities associated with its offering. The rationale is that since it is acceptable for a person who immersed that day to bring it, our Sages were concerned that people would treat this offering with disdain.

For this reason, when the priest who burns it is isolated, he is isolated to a prepared chamber in the Temple Courtyard. It was called the House of Stone, because all of the utensils in it were stone utensils that do not contract impurity. He would use the stone utensils throughout the seven days that he is isolated. His priestly brethren would not touch him in order to increase his purity.

א

מעלות יתירות עשו בטהרת פרה אדומה והרחקות גדולות הרחיקו מטומאת המת בכל מעשיה מפני שהיא כשירה בטבולי יום חשו שמא יבאו לזלזל בה ומפני זה כשמפרישין הכהן השורף אותה מפרישין אותו ללשכה מוכנת בעזרה ובית אבן היתה נקראת מפני שכל כליה כלי אבנים שאין מקבלין טומאה ובכלי האבן היה משתמש כל שבעת ימי ההפרשה ולא היו נוגעין בו אחיו הכהנים כדי להרבות בטהרתו:

2

For seven days before the burning of the red heifer, the priest who would burn it is isolated from his home, just like the High Priest is isolated for the sake of the service of Yom Kippur. This was received as part of the Oral Tradition from Moses. Similarly, he is isolated from his wife, lest it be discovered that she was a nidah and he be impure for seven days.

ב

שבעת ימים קודם שריפת הפרה מפרישין כהן השורף אותה מביתו כשם שמפרישין כ"ג לעבודת יוה"כ ודבר זה קבלה ממשה רבינו וכן מפרישין אותו מאשתו שמא תמצא נדה ויהיה טמא שבעת ימים:

3

The chamber in which this priest would abide for all these seven days was in the northeast portion of the Temple Courtyard. It was positioned there to remind the priest that the red heifer is like a sin-offering that is slaughtered in the northern portion of the Temple Courtyard, even though the red heifer is slaughtered outside the Temple.

ג

הלשכה שהיה יושב בה כל ז' צפונית מזרחית היתה כדי להזכירו שהיא כחטאת הנשחטת בצפון אע"פ שהיא נשחטת בחוץ:

4

On every one of the seven days of his isolation, water with the ashes of the red heifer should be sprinkled upon him lest he unknowingly have contracted impurity due to contact with a corpse with the exception of the fourth day of his isolation. That day does not require sprinkling. The rationale is that it is impossible for it to be the third day of his impurity or the seventh day of his impurity. For the sprinkling of the ashes on the seventh day is not considered as the sprinkling of the seventh day unless the ashes were sprinkled on the third day before it. According to law, there is no need to sprinkle the ashes upon him on any days other than the third and the seventh days of isolation. The sprinkling day after day is an extra stringency enacted with regard to the red heifer.

ד

כל יום ויום משבעת ימי ההפרשה מזין עליו מי חטאת שמא נטמא למת והוא לא ידע חוץ מיום רביעי להפרשה שא"צ הזאה לפי שא"א שלא יהיה לא שלישי לטומאתו ולא שביעי שאין הזאה בשביעי עולה משום הזאת שביעי עד שיזה בשלישי מלפניה ומן הדין היה שא"צ הזאה אלא בשלישי ושביעי להפרשה בלבד וזה שמזין יום אחר יום מעלה יתירה עשו בפרה:

5

He would be isolated on Wednesday, so that the fourth day of his isolation would fall on the Sabbath, for the sprinkling of the ashes of the red heifer does not supersede the Sabbath prohibitions, and the fourth day does not require the sprinkling of the ashes.

ה

ברביעי בשבת היו מפרישין אותו כדי שיחול רביעי שלו להיות בשבת שההזייה אינה דוחה שבת והרביעי א"צ הזייה:

6

On all the days of his isolation when the ashes of the red heifer are sprinkled upon him, the ashes of all the red heifers that were burnt previously were sprinkled on him. If, however, there were only ashes from one red heifer, those ashes are used for all six days.

ו

בכל יום ויום מימי ההפרשה שמזין עליו בהם מזין מאפר פרה מן הפרות שנשרפו כבר ואם לא היה שם אלא אפר פרה אחת בלבד מזין ממנו עליו כל הששה:

7

When the ashes of the red heifer are sprinkled upon him during the days of his isolation, the sprinkling should be performed by a man who never contracted the ritual impurity stemming from a human corpse. The rationale is that the person sprinkling the ashes must be pure. If one would say: "Let so-and-so, a person who had contracted impurity, but then had the ashes of the red heifer sprinkled upon him, sprinkle the ashes on the priest who will burn the red heifer," that suggestion is not followed. The rationale is that it is possible that the person who sprinkled the ashes upon so-and-so was not pure from the impurity associated with a corpse. Similarly, the utensils that are used to be filled and consecrated to sprinkle on the priest who burns the red heifer were all stone utensils that are not susceptible to ritual impurity. Pregnant women were brought there; they would give birth there, and raise their sons there. When they wanted to sprinkle ashes on the priest who would burn the red heifer, they would bring oxen - because they have ample bellies - and place doors on their backs, the children would sit on the doors, the doors would act as a tent between them and the ground, to protect against a grave in the depths cups in hand, they would go to the Shiloach spring. When they reached the Shiloach, the children would descend and fill the cups. We do not suspect that they will contract impurity from a grave in the depths of the earth at the spring, because it is not ordinary practice to bury the dead in streams.

They would ascend and sit on the doors and proceed upward until they reach the Temple Mount. When they reached the Temple Mount, they would descend and proceed on their feet, because the entire area of the Temple Mount and its courtyards was built over a hollow cavity, lest there be a grave in the depths of the earth. of ashes. They would take the ashes and place them on the water in the cups and sprinkle them on the priest who burns the heifer.

The children who would fill the water, would consecrate it with the ashes and sprinkle it on the priest who burns the heifer must immerse in a mikveh. Even though they are pure with regard to the impurity associated with a human corpse, it is possible that they contracted other forms of impurity.

ז

כשמזין עליו בימי ההפרשה אין מזה עליו אלא אדם שלא נטמא במת מעולם שהמזה צריך שיהיה טהור וא"ת יזה עליו איש שנטמא והוזה עליו שמא זה שהזה עליו לא היה טהור מטומאת מת וכן הכלים שממלאין בהן ומקדשין להזות על הכהן השורף כולם כלי אבנים היו שאין מקבלין טומאה וכל אלו הדברים מעלות יתירות הן שעשו בה וכיצד ימצא איש שלא נטמא במת מעולם חצירות היו בירושלים בנויות על גבי הסלע ותחתיהן חלול מפני קבר התהום ומביאין היו נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות שם את בניהם וכשירצו להזות על הכהן השורף מביאין שוורים מפני שכרסיהן נפוחות ומניחים על גביהן דלתות ויושבין התינוקות על גבי הדלתות כדי שיהיה האהל מבדיל בינם לבין הארץ מפני קבר התהום וכוסות של אבן בידם והולכין לשילוח הגיעו לשילוח יורדין שם וממלאין שאין לחוש שם מפני קבר התהום שאין דרך בני אדם לקבור בנהרות ועולין ויושבין על גבי הדלתות והולכין עד שמגיעין להר הבית הגיעו להר הבית יורדין ומהלכין על רגליהן מפני שכל הר הבית והעזרות תחתיהן היה חלול מפני קבר התהום ומהלכין עד פתח העזרה ובפתח העזרה היה קלל של אפר נוטלין האפר ונותנין במים שבכוסות ומזין על הכהן השורף ומטבילין היו התינוקות שממלאין ומקדשין ומזין על השורף אף על פי שהן טהורין מטומאת המת שמא נטמאו בטומאה אחרת:

8

When a child immersed himself in a mikveh in order to fill pitchers with water and sprinkle it, another child should not fill those containers with water even though he immersed himself.

When a child immersed himself to sprinkle the water of the ashes on one priest, he may not sprinkle the water on another priest until he immerses again for the sake of purifying that priest. Similarly, when utensils or people were purified for the sake of offering one red heifer, they should not become involved in the offering of another red heifer until they immerse themselves for its sake. All of these are extra stringencies required for the offering of the red heifer.

ח

תינוק שטבל למלאות ולהזות לא ימלא בכליו תינוק אחר אע"פ שטבל ותינוק שטבל להזות על כהן זה אינו מזה על כהן אחר עד שיטבול לשם מעשה זה הכהן וכן כלים שטהרום לחטאת זו ובני אדם שטהרום לחטאת זו לא יתעסק בהם בפרה אחרת עד שיטבלו לשמה וכל הדברים האלו מעלות יתירות בפרה: