The wicked are unacceptable as witnesses according to Scriptural Law, as Exodus 23:1 states: "Do not join hands with a wicked person to be a corrupt witness." The Oral Tradition interprets this as meaning: "Do not allow a wicked person to serve as a witness."

Even when an acceptable witness knows that his colleague is "wicked," but the judges are unaware of his wickedness, it is forbidden for him to offer testimony together with him even though he knows that the testimony is true, for, by doing so, he is joining together with him. Thus the acceptable witness "joined hands" with the wicked person, enabling his testimony to be accepted. Needless to say, it is forbidden for an acceptable witness who knows testimony concerning a colleague to testify when he knows that the other witness who testifies with him is giving false testimony. This is also implied by the verse: "Do not join hands with a wicked person."


הרשעים פסולין לעדות מן התורה שנאמר אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס מפי השמועה למדו אל תשת רשע עד ואפילו עד כשר שיודע בחבירו שהוא רשע ואין הדיינים מכירין רשעו אסור לו להעיד עמו אף על פי שהוא עדות אמת מפני שמצטרף עמו ונמצא זה הכשר השית ידו עם הרשע עד שנתקבלה עדותו ואין צריך לומר עד כשר שהוא יודע בעדות לחבירו וידע שהעד השני עמו עד שקר שאסור לו להעיד שנאמר אל תשת ידך עם רשע:


What is meant by "a wicked person"? Anyone who violates a prohibition punishable by lashes is considered wicked and is unacceptable as a witness. For the Torah referred to a person obligated to receive lashes with the term "wicked," as Deuteronomy 25:2 states: "If the wicked person is liable to be beaten." Needless to say, a person who is obligated to be executed by the court is unacceptable, for Numbers 35:31 states: "He is a wicked person who is sentenced to die."


אי זהו רשע כל שעבר עבירה שחייבין עליה מלקות זהו רשע ופסול שהרי התורה קראה למחוייב מלקות רשע שנאמר והיה אם בן הכות הרשע ואין צריך לומר מחוייב מיתת בית דין שהוא פסול שנאמר אשר הוא רשע למות:


When a person commits a transgression for which he is liable to receive lashes according to Scriptural Law, he is disqualified as a witness according to Scriptural Law. When the prohibition is Rabbinical in origin, he is disqualified by Rabbinic decree.

What is implied? A person who ate the meat of an animal cooked in milk, carrion, a teeming animal, or the like is not acceptable as a witness according to Scriptural Law. This applies whether he transgressed because of appetite or with the intent of angering God. The same law also applies if he desecrates the sanctity of the first day of a festival or wears a garment that is shaatnez, i.e., combed, spun, or woven with wool and linen. If he eat the meat of fowl cooked in milk, he desecrated the second day of a festival observed in the diaspora, or wore a woolen garment in which a strand of linen was lost or the like, he is disqualified by Rabbinic decree. We have already enumerated all the transgressions for which one is punished by lashes. And with regard to each and every mitzvah, we have already explained which matters are forbidden by Scriptural Law and which are forbidden by Rabbinic decree.


עבר עבירה שחייבין עליה מלקות מן התורה הרי זה פסול מן התורה ואם היה החיוב שבה מדבריהם הרי זה פסול מדבריהם כיצד אכל בשר בהמה בחלב או שאכל נבלות ושקצים וכיוצא בהן בין לתיאבון בין להכעיס או שחלל את יום טוב הראשון או שלבש שעטנז שהוא שוע או טווי או נוז הרי זה פסול לעדות מן התורה אבל אם אכל בשר עוף בחלב או שחלל יום טוב שני של גליות או שלבש בגד צמר שאבד בו חוט של פשתן וכיוצא בו הרי הוא פסול מדבריהם וכבר מנינו כל עבירה שחייבין עליה מלקות וכבר נתבאר בכל מצוה ומצוה דברים שאסורים מן התורה ודברים שאסורין מדבריהם:


There are other wicked persons who are not acceptable as witnesses even though they are required to make financial restitution and are not punished by lashes. Since they take money that does not belong to them lawlessly, they are unacceptable, as Deuteronomy 19:16 states: "When a lawless witness rises up against a person...." For example, thieves and people who seize property, even though they make restitution, they are no longer acceptable as witnesses from the time they stole or robbed onward.

Similarly, a lying witness, even though his testimony was disproved with regard to financial matters and he made restitution, he is still unacceptable as a witness according to Scriptural Law for all matters. From when is he disqualified? From the time he testified falsely in court, even though his testimony was not disproved until several days later.

Similarly, when people are involved with loans at interest - both the borrower and the lender - if fixed interest is involved, both are disqualified according to Scriptural Law. If the shade of interest is involved, they are both disqualified by Rabbinic decree. Similarly, a person who transgresses the Rabbinic decrees against theft is disqualified by Rabbinic decree.

What is implied? People who seize property - either landed property or movable property - without the consent of the owners, even though they pay its worth, are disqualified by Rabbinic decree. Similarly, herders of their own animals - both of small animals and of large animals - are disqualified, for it can be assumed that they take liberty and steal by allowing their animals to pasture in fields and orchards belonging to other people. Therefore, an ordinary herder is disqualified.

People who raise small animals in Eretz Yisrael are not acceptable as witnesses. In the diaspora, by contrast, they are acceptable. It is permissible to raise a large animal in every place.

Generally, the collectors of the king's duty are not acceptable, because it is assumed that they will collect more than what is required by the king's decree and keep the extra portion for themselves. Tax collectors, by contrast, are generally considered to be acceptable. If, however, it is known that they took more than is required to collect, even once, they are disqualified.

Similarly, those who guide the flight of doves in a settled area are disqualified, because we assume that they will steal doves belonging to others without paying for them. This ruling also applies to merchants of produce in the Sabbatical year, i.e., people who generally are idle but when the Sabbatical year arrives, they begin to do business with produce. It can be assumed that they collect the produce of the Sabbatical year and do business with it.

Similarly, dice-players are disqualified if this is their only occupation. Since such a person does not involve himself in ordinary business pursuits, it can be assumed that his livelihood is dependent on his gambling, which is forbidden as "the shade of robbery." The above applies not only to dice-players, but also to all those who gamble with the shells of nuts or the shells of pomegranates. Similarly, our Sages did not disqualify only those who train doves, but also those who gamble with other animals, beasts, and fowl, saying the owner of the one that will outrace the other or vanquish the other will acquire the stakes put up by both. Similarly, other analogous types of gamblers are disqualified, provided they do not derive their livelihood from a source other than gambling. All of the above are disqualified according to Rabbinic decree.


ועוד יש שם רשעים שהן פסולין לעדות אע"פ שהן בני תשלומין ואינן בני מלקות הואיל ולוקחים ממון שאינו שלהם בחמס פסולין שנאמר כי יקום עד חמס באיש כגון הגנבים והחמסנים אף על פי שהחזיר פסול לעדות מעת שגנב או גזל וכן עד זומם אע"פ שהוזם בעדות ממון ושלם הרי זה פסול מן התורה לכל עדות ומאימתי הוא נפסל מעת שהעיד בבית דין אף על פי שלא הוזם על אותה עדות אלא אחר כמה ימים וכן המלוה ברבית אחד המלוה ואחד הלוה שניהם פסולין לעדות אם רבית קצוצה עשו הרי הן פסולין מן התורה ואם אבק רבית עשו הרי הן פסולין מדבריהם וכן כל העובר על גזל של דבריהם הרי הוא פסול מדבריהם כיצד החמסנים והם הלוקחים קרקע או מטלטלין שלא ברצון הבעלים אע"פ שנותנין הדמים הרי אלו פסולין מדבריהם וכן הרועים אחד רועי בהמה דקה ואחד רועי בהמה גסה של עצמן הרי הן פסולין שחזקתן פושטין ידיהן בגזל ומניחים בהמתן לרעות בשדות ופרדסים של אחרים ולפיכך סתם רועה פסול ומגדלי בהמה דקה בארץ ישראל פסולין אבל בחוצה לארץ כשרין ומותר לגדל בהמה גסה בכ"מ וכן המוכסין סתמן פסולין מפני שחזקתן ליקח יותר מדבר הקצוב להם בדין המלכות ולוקחין היתר לעצמן אבל גבאי מנת המלך סתמן כשרין ואם נודע שלקחו אפילו פעם אחת יתר מן הראוי להם לגבות הרי אלו פסולין: וכן מפריחי יונים ביישוב פסולין מפני שחזקתן שגוזלים יונים של אחרים בחנם וכן סוחרי שביעית והם בני אדם שיושבין בטלים וכיון שבאה שביעית פושטים ידיהן ומתחילין לישא וליתן בפירות שחזקת אלו שהן אוספין פירות שביעית ועושין בהן סחורה וכן משחק בקוביא והוא שלא תהיה לו אומנות אלא הוא הואיל ואינו עוסק ביישובו של עולם הרי זה בחזקת שאוכל מן הקוביא שהוא אבק גזל ולא בקוביא בלבד אלא אפילו משחקים בקליפי אגוזים וקליפי רמונים וכן לא יונים בלבד אמרו אלא אפילו המשחקים בבהמה חיה ועוף ואומר כל הקודם את חבירו או כל הנוצח את חבירו יטול בעליו את שניהן וכן כל כיוצא בשחוק זה והוא שלא תהיה לו אומנות אלא שחוק זה הרי הוא פסול וכל אלו פסולין מדבריהם:


The fact that a sharecropper takes a small amount of the produce which sprouts in Nisan and in Tishrei before the harvest is finished without the knowledge of the owner of the field does not cause him to be considered as a thief and he is acceptable as a witness. The rationale is that the owner of the field is not concerned with such a small quantity of produce. Similar principles apply in all analogous situations.


אריס שלקח דבר מועט מן הפירות שבכרו בימי ניסן וימי תשרי קודם שתגמר מלאכתן אף על פי שלקח שלא מדעת בעל השדה אינו גנב וכשר לעדות שאין בעל השדה מקפיד עליו וכן כל כיוצא בזה: