Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Rotzeach uShmirat Nefesh - Chapter Two, Rotzeach uShmirat Nefesh - Chapter Three, Rotzeach uShmirat Nefesh - Chapter Four

Video & Audio Classes
Show content in:

Rotzeach uShmirat Nefesh - Chapter Two

1

Whenever a person kills a colleague with his hands - e.g., he strikes him with a sword or with a stone that can cause death, strangles him until he dies or burns him in fire - he should be executed by the court, for he himself has killed him.

א

כל ההורג חבירו בידו כגון שהכהו בסייף או באבן הממיתה. או שחנקו עד שמת. או שרפו באש. הואיל והרגו מכל מקום הוא בעצמו הרי זה נהרג בבית דין:

2

But a person who hires a murderer to kill a colleague, one who sends his servants and they kill him, one who binds a colleague and leaves him before a lion or the like and the beast kills him, and a person who commits suicide are all considered to be shedders of blood; the sin of bloodshed is upon their hands, and they are liable for death at the hands of God. They are not, however, liable for execution by the court.

ב

אבל [א] השוכר הורג להרוג את חבירו או ששלח עבדיו והרגוהו. או שכפתו והניחו לפני הארי וכיוצא בו והרגתהו חיה וכן ההורג את עצמו. כל אחד מאלו שופך דמים הוא. ועון הריגה בידו וחייב מיתה לשמים ואין בהן מיתת בית דין:

3

Which source indicates that this is the law? Genesis 9:6 states: "When a person sheds the blood of a man, by a man his blood shall be shed." This refers to a person who kills a colleague by himself, without employing an agent.

The verse continues: "Of the blood of your own lives I will demand an account." This refers to a person who commits suicide.6

"From the hand of every wild beast will I demand an account" Ibid. 9:5 This refers to a person who places a person before a wild beast so that he will devour him.

"From the hand of a man, from the hand of one's brother, will I demand an account for the soul of a man" ibid.. This refers to a person who hires others to kill a colleague. In all of the three last instances, the verse uses the expression "will I demand an account," indicating that their judgment is in heaven's hands.

ג

ומנין שכן הוא הדין שנאמר א שופך דם האדם באדם דמו ישפך זה ההורג בעצמו שלא על ידי שליח. את דמכם לנפשותיכם אדרוש זה הורג עצמו. מיד כל חיה אדרשנו זה המוסר חבירו לפני חיה לטרפו. מיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם זה השוכר אחרים להרוג את חבירו. ובפירוש נאמר בשלשתן לשון דרישה הרי דינם מסור לשמים:

4

When a Jewish king desires to slay any of these murderers and the like - who are not liable for execution by the court - by virtue of his regal authority, in order to perfect society, he has the license.

Similarly, if the court desires to execute them as a result of a immediate fiat, because this was required at the time, they have the license to do as they see fit.

ד

וכל אלו הרצחנים וכיוצא בהן שאינן מחוייבין מיתת בית דין. אם רצה מלך ישראל להרגם בדין המלכות ותקנת העולם הרשות בידו. וכן אם ראו בית דין להרגם בהוראת שעה. אם היתה השעה צריכה לכך יש להם רשות כפי מה שיראו:

5

If the king did not execute them, nor did the court deem the time as such to require strengthening the strictures against murder, it should nevertheless have the murderer beaten with severe blows - so that he is on the verge of death - and imprisoned, deprived and afflicted with all types of discomfort in order to strike fear and awe into the hearts of other wicked men, so that this death should not be a stumbling block and a snag for them, causing them to say: "Let me arrange to have my enemies killed the way so-and-so did, and I will not suffer the consequences."

ה

הרי שלא הרגם המלך ולא היתה השעה צריכה לכך לחזק הדבר הרי בית דין חייבין מכל מקום להכותם מכה רבה הקרובה למיתה לאסרם במצור ובמצוק שנים רבות ולצערן בכל מיני צער כדי להפחיד ולאיים על שאר הרשעים שלא יהיה הדבר להם לפוקה ולמכשול ויאמר הריני מסבב להרוג אויבי כדרך שעשה פלוני ואפטר:

6

Whether a person kills an adult or an infant that is one day old, a male or a female, he should be executed if he killed him intentionally, or exiled if he killed him unintentionally.

With regard to an infant, the above applies provided it was born after a full term pregnancy. If, however, it was born before nine months passed, it is considered to be an inviable birth until it lives for 30 days. If it is killed within those 30 days, the killer should not be executed.

ו

אחד ההורג את הגדול או את הקטן בן יומו. בין זכר בין נקבה. הרי זה נהרג עליו אם הרג בזדון. או גולה אם הרג בשגגה. והוא שכלו לו חדשיו. אבל אם נולד לפחות מתשעה חדשים הרי הוא כנפל עד שישהה שלשים יום וההורגו בתוך שלשים יום אינו נהרג עליו:

7

Whether a person kills a healthy person, a sick person who is on the verge of dying, or even a person in his actual death throes, the killer should be executed. If, however, one kills a person in his death throes because of wounds inflicted upon him by others - i.e., he was stricken until he was on the verge of death, and he is in his death throes, the killer should not be executed by the court.

ז

אחד ההורג את הבריא או את החולה הנוטה למות. ואפילו הרג את הגוסס נהרג עליו. ואם היה גוסס בידי אדם כגון שהכוהו עד שנטה למות והרי הוא גוסס. ההורגו אין בית דין ממיתין אותו:

8

When, by contrast, a person is considered trefah,even though he eats, drinks and walks in the market place, one is not held liable by an earthly court for killing him.

Every person is presumed to be physically sound, and a person who kills him should be executed unless it is certainly known that he is a trefah, and the physicians say that his infirmity does not have any remedy for humans and it will surely cause his death, if no other factor does first.

ח

ההורג את הטריפה אע"פ שאוכל ושותה ומהלך בשוק הרי זה פטור מדיני אדם. וכל אדם בחזקת שלם והורגו נהרג עד שיוודע בודאי שזה טריפה ויאמרו הרופאים שמכה זו אין לה תעלה באדם ובה ימות אם לא ימיתנו דבר אחר:

9

When a person who is a trefah kills another man, he should be killed, as reflected by Deuteronomy 19:19, which states: "And you shall destroy the evil from among your midst."

When does this apply? When he committed the murder in the presence of a court. If, however, he committed the murder in the presence of witnesses, he is not liable. The rationale is that the witnesses may be disqualified through hazamah. And if they are disqualified through hazamah, they will not be punished by execution, for they intended merely to have a person who was trefah executed. And whenever the laws of hazamah cannot be applied to testimony, it is not considered to be valid testimony in capital cases.

ט

אדם טריפה שהרג את הנפש נהרג שנאמר ובערת הרע מקרבך. והוא שיהרוג בפני בית דין אבל בפני עדים פטור שמא יזומו ואם הוזמו אינן נהרגין שהרי לא זממו אלא להרוג טריפה וכל עדות שאינה ראוי להזמה אינה עדות בדיני נפשות:

10

If a person kills either a Jew or a Canaanite servant, he should be executed. If he kills inadvertently, he should be exiled.

י

אחד ההורג את ישראל או ההורג עבד כנעני הרי זה נהרג עליו. ואם הרג בשגגה גולה:

11

At first, a person who killed a resident alienshould not be executed by the court, as implied by Exodus 21:14, which introduces the laws regarding the punishment for murder, by stating: "When a man acts intentionally against his colleague, killing him...." Needless to say, this ruling applies with regard to a gentile.

Whether a person kills his own Canaanite servant or a servant belonging to someone else, he should be executed. For a servant has accepted the yoke of mitzvot and has been added to "the heritage of God."

יא

בראשונה מי שהרג גר תושב אינו נהרג עליו בבית דין שנאמר וכי יזיד איש על רעהו. ואין צריך לומר שאינו נהרג על העובד כוכבים. ואחד ההורג את עבד אחרים או ההורג עבדו הרי זה נהרג עליו שהעבד קבל עליו מצות ונוסף על נחלת ה':

12

What is the difference between killing one's own Canaanite servant and a servant belonging to someone else? With regard to one's own servant, one has the right to strike him. Thus, if one strikes him with a blow that is sufficient to cause death, and he is on the verge of dying, but survives for 24 hours and dies afterwards, the owner should not be executed, although the servant died because of the blow, as Exodus 21:21 states: "But if he survives for a day or two, he shall not be avenged, for he is his property."

What is the intent of the phrase "for a day or two"? A day that is like two days - i.e., a full 24-hour cycle.

יב

מה בין עבדו לעבד אחרים. שעבדו יש לו רשות להכותו לפיכך אם הכהו הכאה שיש בה כדי להמית ונטה למות ועמד עשרים וארבע שעות ואחר כך מת לא היה נהרג עליו אע"פ שמת מחמת המכה שנאמר לא יוקם כי כספו הוא. ומהו יום או יומים יום שהוא כיומים שהוא מעת לעת:

13

Different rules apply when, by contrast, one strikes a Canaanite servant who belongs to another person. If one strikes him with a blow sufficient to kill, one may be executed for killing him, as one would be executed for killing any free Jew, even if he does not die because of the blow until several days have passed.

יג

אבל המכה עבד שאינו שלו. אפילו מת לאחר כמה ימים מחמת המכה הואיל והכהו כדי להמית הרי זה נהרג עליו כשאר בני חורין:

14

It appears to me that when a person strikes his servant with a knife, a sword, a stone, a fist or the like, and it was assessed that he would die, and he did die, the leniency granted if the servant survives more than 24 hours does not apply. Instead, even if the servant dies a year later, the owner should be executed because of the servant's death.

To underscore this point, Exodus 21:20 mentions striking the servant "with a rod." For the Torah has granted the owner permission to beat his servant only with a rod, a staff, a strap or the like, and he may not strike him with murderous blows.

יד

יראה לי [ב] שהמכה את עבדו בסכין וסייף או באבן ואגרוף וכיוצא בהן ואמדוהו למיתה ומת אינו בדין יום או יומים אלא אפילו מת לאחר שנה נהרג עליו. לכך נאמר בשבט שלא נתנה תורה רשות להכותו אלא בשבט ומקל ורצועה וכיוצא בהן ולא בהכאת רציחה:

15

The following rules apply when a person sells his servant and stipulates that the servant must continue to serve him for 30 days - and in those 30 days, either the seller or the purchaser strikes the servant - the leniency granted if the servant survives more than 24 hours does not apply, neither to the seller nor to the purchaser, and the killer should be executed.

The rationale is that the servant no longer is the personal "property" of the seller, nor has he entered the domain of the purchaser.

טו

המוכר עבדו ופסק עמו שישמשנו שלשים יום והכהו אחר מהן בתוך השלשים יום והמיתו. הרי זה נהרג עליו ואינו בדין [ג] יום או יומים. הראשון לפי שאינו כספו המיוחד לו. והשני לפי שאינו עדיין תחתיו:

16

Similarly, if a person is half servant and half free,or there is a servant belonging to two partners, and the owner or one of the owners strikes and kills the servant, the leniency granted if the servant survives more than 24 hours does not apply. For in these cases, there is not an owner who owns the servant as his personal "property." Therefore, the owner should be executed, as would any other person.

טז

וכן מי שחציו עבד וחציו בן חורין ועבד של שני שותפין אינן בדין יום או יומים. שהרי אינו לאחד מהן כספו המיוחד לו ולפיכך נהרג עליו כשאר העם:

Rotzeach uShmirat Nefesh - Chapter Three

1

The following rule applies when a person strikes a colleague intentionally with a stone or a piece of wood and causes his death. We assess the object with which he was struck, and the place where he was struck, and determine whether or not it is likely that such an article would cause death when used to give a blow in such a place.

This is implied by Numbers 35:17-18, which states: "If he struck him with a fist-sized stone that could cause death... or if he struck him with a fist-sized wooden article that could cause death." "That could cause death" teaches that the murder weapon must be such that would likely cause him to die.

Striking a person on his heart cannot be compared to striking him on his thigh.

א

המכה את חבירו בזדון באבן או בעץ והמיתו. אומדין דבר שהכהו בו ומקום שהכה עליו. אם ראוי אותו חפץ להמית באבר זה או אינו ראוי. שנאמר באבן יד אשר ימות בה הכהו או בכלי עץ אשר ימות בו הכהו. עד שיהיה בו כדי להמית. ואינו דומה מכהו על לבו למכהו על ירכו:

2

Since the verse states "That could cause death," this phrase also implies that we assess the place where the victim was struck.

Just as we assess the object with which he was struck, and the place where he was struck, we also assess the force of the blow. This is implied by the phrase (Ibid.): "a fist-sized stone," from which we infer that we evaluate the force of the hand. For one cannot compare a person who throws a stone at his colleague from a distance of two cubits to one who throws a stone from a distance of ten cubits. At ten cubits, the stone will have more force. Nor can one compare a person who throws a stone at his colleague from a distance of ten cubits to one who throws a stone from a distance of 100 cubits. For over an extended distance, the force of the blow will be diminished.

ב

הואיל ונאמר אשר ימות בה מכאן שאומדין מקום המכה. וכשם שאומדין החפץ שהכה בו ומקום המכה. כך אומדין כח ההכאה שנאמר באבן יד מכאן שמשערין את היד. אינו דומה זורק אבן בחבירו בריחוק שתי אמות לזורק בו בריחוק עשר שבריחוק עשר יהיה כחה יתר. ואינו דומה זורק בריחוק עשר לזורק בריחוק מאה שבריחוק המקום ביותר יתמעט כח ההכאה:

3

Similarly, the blow itself and the power of the killer and the victim should be assessed: Is he large or small? Is he strong or weak? Is he healthy or sickly? These and all similar questions should be investigated. This is all implied by the phrase: "That could cause death." It teaches that all the factors involved in the person's death should be assessed.

ג

וכן משערין המכה עצמה ומשערין כח ההורג וכח הנהרג. אם הוא גדול או קטן או חזק או חלש או בריא או חולה וכן כל כיוצא בזה. שנאמר אשר ימות בה מיתתו של זה משערין כל סבותיה:

4

The Torah did not mention a minimum size with regard to an iron object, as Numbers 35:16 states: "If he struck him with an iron utensil and he dies, he is a murderer." This applies even to a needle, provided the object is pointed like a needle, a spit, a knife or the like.

If, however, a person strikes a colleague with a hunk of metal or the like, we evaluate the blow as we would evaluate it if it had been dealt with a piece of wood or a stone.

ד

כלי ברזל לא נתנה בה תורה שיעור. שנאמר ואם בכלי ברזל הכהו וימות רוצח הוא ואפילו ג במחט. והוא שיהיה לו חוד כמו מחט או שפוד או סכין וכיוצא בהן. אבל אם הכהו בעשת של ברזל וכיוצא בה אומדין אותה כדרך שאומדין העץ או האבן:

5

When a person strikes a colleague without an object and kills him - e.g., he strikes him with his hand or foot or butts him with his head and kills him - we should assess the force of the blow, the strength of the victim and the place where the blow was given. One cannot compare a person poking at a colleague with his finger to one who kicks his colleague with all his strength. Nor can one compare a blow given on the heart to a blow given in the groin. Nor can one compare a weak person who strikes a healthy, strong person to a healthy, strong person who strikes a weak or sickly person.

ה

המכה את חבירו בלא כלי והמיתו. כגון שהכהו בידו או ברגלו או נגפו בראשו והמיתו משערין כח המכה וכח הנהרג ומקום המכה. אינו דומה דוחף חבירו באצבעו לבועט בו ברגלו בכל כחו. ואינו דומה מכהו על לבו למכהו על מתניו. ואינו דומה חלש המכה את הבריא החזק לבריא חזק המכה חלש או חולה:

6

What is the source that teaches that an assessment must be made in such an instance? Numbers 35:21 states: "Or if he maliciously strikes him with his hand and he dies, the one who strikes him shall certainly die." Although it mentions "with his hand," the verse also states that the blow must be given "maliciously." Implied is that we assess the force of the blow.

ו

ומנין שמשערין בכל אלו שנאמר או באיבה הכהו בידו וימות מות יומת המכה. אף על פי שנאמר בידו הצריך הכתוב להיות ההכאה באיבה מכלל שמשערין כח ההכאה:

7

Similarly, when a person pushes a colleague from a rooftop, causing him to fall and die, we assess the height of the place from which he pushed him and the strength of the person who was pushed. For an infant who fell cannot be compared to an adult who fell.

What is the source that teaches that we must assess the height from which the victim fell? Numbers 35:20 states: "If he pushes him down with hatred."

It appears to me that any place that is not more than ten handbreadths high is not considered of sufficient height to kill, as explained with regard to an animal that fell into a cistern.

ז

וכן הדוחף את חבירו מראש הגג ונפל ומת משערין גובה המקום שהפילו מעליו וכח הנדחף. שאינו דומה בן יומו שנפל לגדול שנפל. ומנין [א] שמשערין גובה המקום. שנאמר ואם בשנאה יהדפנו. ויראה לי א שכל מקום שאין בגובהו עשרה טפחים אין בו כדי להמית כמו שאמרו בבור לענין בהמה:

8

The same laws apply if a person strikes a colleague with a stone, a block of wood, a clod of earth, a block of salt or sulfur, or a basket full of dust or pebbles, or even if he strikes him with a cake of dried figs. This is implied by the phrase "That could cause death" - i.e., anything that may cause death. And it is the weight of the object that makes it fit to cause death.

ח

אחד המכה את חבירו באבן או בעץ. או שהכהו בגוש עפר או בגוש מלח וגפרית או בסל מלא עפר או צרורות ואפילו בפלח דבילה. שנאמר אשר ימות בה כל שהוא ראוי להמית והכובד הוא שממית:

9

When a person pushes a colleague into water or into a fire, an assessment should be made. If the person could ascend, the one who pushed him is not liable for execution. If he could not ascend, the one who pushed him is liable.

Similarly, if one held a colleague in water or in fire until he did not have any strength to ascend, and the colleague died, the one who held him is liable, even if he did not push him there at the outset.

Similarly, a person is liable for execution in all of the following instances: he held his hand over a colleague's mouth and nose until he left him in his death throes, unable to live; he bound a colleague and left him in the sun or the cold until he died; he built an airtight construction over him that prevented air from coming in; he placed a colleague in a house or a cave and filled it with smoke until he died; or he placed a colleague in an airtight marble building and lit a candle, causing the colleague to die because of the lack of air. In all of these instances, the person who caused the victim's death is executed; it is as if he had strangled him by hand.

ט

הדוחף את חבירו לתוך המים או לתוך האש אומדין אותו אם יכול לעלות משם פטור ממיתת בית דין ואם לאו חייב. וכן אם כבש עליו [בתוך המים או] בתוך האש עד שלא נשאר בו כח לעלות ומת חייב. אע"פ שאינו הוא הדוחף בתחילה. והוא הדין למניח ידו על פי חבירו וחוטמו עד שהניחו מפרפר ואינו יכול לחיות. או שכפתו והניחו בצנה או בחמה עד שמת. או שבנה עליו מקום עד שמנע ממנו הרוח. או שהכניסו למערה או לבית ועישן עליו עד שמת. או שהכניסו לבית של שיש והדליק עליו נר עד שהמיתו ההבל. בכל אלו נהרג עליו שזה כמו שחנקו בידו:

10

Different rules apply, however, in the following instances: A person binds a colleague and leaves him to starve to death; he binds him and leaves him in a place that will ultimately cause him to be subjected to cold or heat, and these influences indeed come and kill the victim; he covers him with a barrel; he uncovers the roof of the building where he was staying; or he causes a snake to bite him. Needless to say, a distinction is made if a colleague dispatches a dog or a snake at a colleague. In all the above instances, the person is not executed. He is, nevertheless, considered to be a murderer, and "the One who seeks vengeance for bloodshed" will seek vengeance for the blood he shed.

י

אבל הכופת את חבירו והניחו ברעב עד שמת. או שכפתו והניחו במקום שסוף הצנה או החמה לבוא לשם ובאה והמיתתו. או שכפה עליו גיגית. או שפרע עליו את המעזיבה. או שהשיך עליו את הנחש. ואין צריך לומר אם שסה בו כלב או נחש. בכל אלו אין ממיתין אותו והרי הוא רוצח. ודורש דמים דורש ממנו דם:

11

Similarly execution is not required in the following instances. A person pushed his colleague into a cistern and there was a ladder that he could have used to climb out, or he shot an arrow at him, but he was holding a shield with which he could protect himself - and another person came and took away the ladder or the shield. Neither of the two is executed by the court.

Moreover, even if the person who pushed the victim is himself the one who takes away the ladder, he is not liable for execution. God will, however, seek him out and avenge the bloodshed.

יא

וכן הדוחף חבירו בבור והיה שם סולם שיכול לעלות עליו. או שזרק בו חץ והיה תריס בידו להגן עליו ובא אחר וסלק את הסולם והסיר את התריס. שניהן אין נהרגין בבית דין. אפילו היה הדוחף עצמו הוא שחזר וסלק הסולם פטור ממיתת בית דין ונדרש ממנו הדם:

12

When a person throws a stone against a wall, and the stone rebounds and kills a person, the thrower of the stone is liable for execution by the court. For it was propelled by the power of the person who threw it.

A similar principle applies with regard to a person playing with a ball, who was given a warning and caused death by throwing it. If the victim was within four cubits of the wall, he is not liable. If the victim was beyond four cubits away, even if he was standing at the end of a distance of 100 cubits, the thrower is liable, provided the ball is of sufficient weight to kill, as explained.

יב

הזורק צרור בכותל וחזרה האבן לאחוריה והרגה חייב מיתת בית דין שמכחו היא באה. וכן אלו שמשחקין בכדור שהתרו בהן והרגו. בתוך ארבע אמות פטורין. חוץ לארבע אמות אפילו לסוף מאה אמה חייבין. והוא שיש בה כדי להמית כמו שביארנו:

13

If a person threw a stone upward and it went to the side and caused death, the one who threw it is liable.

If a person binds a colleague and puts him in a place where he cannot flee, and then turns a current of water on him, causing him to die, the killer should be executed. This law applies provided the victim dies from the first burst of water that flows because of his deeds.

יג

זרק אבן למעלה והלכה לצדדין והרגה חייב. הכופת את חבירו והניחו במקום שאינו יכול לברוח והציף עליו מים ומת הרי זה נהרג עליו. והוא שימות מכח ראשון הבא ממעשיו:

Rotzeach uShmirat Nefesh - Chapter Four

1

A person who intended to kill one person and instead killed another is not liable - neither for execution by the court, nor for financial liability, nor for exile.

He is not liable for exile because the cities of refuge will not serve as protection for him, as will be explained.

Therefore, a person who throws a stone into a group of Jews without the intent of killing any specific person is not liable for execution by the court, even though he in fact kills a person.

א

המתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתת בית דין ומן התשלומין ומן הגלות. לפי שאין ערי מקלט קולטות אותו כמו שיתבאר. לפיכך הזורק אבן לתוך עדה מישראל והרג אחד מהן פטור ממיתת בית דין:

2

Similarly, a killer is not held liable for execution in the following instances. He intended to strike a colleague on his loins, and the utensil was not sufficient to kill if it struck a person on his loins, but it instead struck him on his heart and he died. Or a person intended to strike a colleague on his heart, and the blow was sufficient to kill had it struck him on the heart, but instead it struck the victim on his loins and it was not sufficient to kill an ordinary person if it struck him on his loins, but this person died. In these instances, the killer is not liable for execution by the court, nor is he exiled, because a person who kills intentionally is never exiled.

If, however, he intended to strike him on his loins, and the blow was sufficient to kill him if it struck him on his loins, but it struck him on his heart, killing him, the killer should be executed. Similar principles apply in all analogous instances.

ב

נתכוון להכות את חבירו על מתניו ולא היה בכלי כדי להמית על מתניו והלכה לה האבן על לבו והיה בה כדי להמית על לבו ומת. או שנתכוון להכותו על לבו והיה בה כדי להמית על לבו והלכה לה האבן על מתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו ומת. פטור ממיתת בית דין ואינו גולה שאין ההורג בכוונה גולה. אבל אם נתכוין להכותו על מתניו והיה בה כדי להמית על מתניו והלכה לה על לבו ומת הרי זה נהרג וכן כל כיוצא בזה:

3

When a person strikes a colleague with a stone or a fist in a manner that could cause his death, but he does not die immediately, an assessment should be made.

If the judges assess that the victim would live, the person who struck the blow is liable only to pay the five damages awarded to a person who is injured, and he is released. Even if the victim falls ill, and his situation becomes more serious and ultimately he dies, the person who struck the blow is not held liable.

If the judges assess that the victim would die, they should imprison the person who struck the blow immediately and wait to see the outcome. If the victim does die, the person who struck the blow should be executed. If, however, the victim's condition improves, and he becomes healed entirely to the extent that he walks in the marketplace on his feet like other healthy people, the person who struck the blow should pay the damages and should be released.

ג

המכה את חבירו באבן או באגרוף וכיוצא בהן אומדין אותו. אם אמדוהו לחיים נותן חמשה דברים ונפטר. ואפילו חלה המוכה והכביד ומת מחמת המכה הרי זה פטור. ואם אמדוהו למיתה אוסרין את המכה בבית הסוהר מיד וממתינים לזה אם מת יהרג המכה ואם הקל ונתרפא רפואה שלימה והלך בשוק על רגליו כשאר הבריאים משלם המכה חמשה דברים ונפטר:

4

The Torah's expression על משענתו does not mean that he should walk while supported by a staff or by another person. For even a person who is on the verge of dying can walk leaning on a support. Instead, the intent in this verse is that he walk supported by his own power, without relying on any other factor for support.

ד

זה שנאמר בתורה על משענתו אינו שיהלך והוא נשען על המטה או על אחר שאפילו הנוטה למות יכול להלך על המשענת לא נאמר משענתו אלא שיהיה מהלך על משענת בוריו ולא יהיה צריך כח אחר להשען עליו:

5

If it was assessed that the victim would die, and afterwards his condition improved, but then deteriorated, and ultimately he died, the killer should be executed. We do not make a second assessment after the victim's condition improves, for there is a basis for the assumption that he died because of the original blow.

ה

אמדוהו למיתה והקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת הרי זה נהרג. ואין אומדין אותו אומד שני כשהקל שרגלים לדבר:

6

If ten people strike a person with ten different sticks and he dies, they are all not held liable for execution by the court. This law applies regardless of whether they struck him one after the other or they struck him at the same time.

These concepts are derived from Leviticus 24:17: "If he strikes any person mortally he should be put to death." כל translated as "any" also means "all." Implied is that death is not required unless one person alone is entirely accountable for the person's death.

The same law applies if two people push a colleague into water or hold him there, or several people are sitting together and an arrow emerges from their company and kills; none is held liable for execution.

ו

הכוהו עשרה בני אדם א בעשרה מקלות ומת בין שהכוהו בזה אחר זה בין שהכוהו כאחת כולן פטורין ממיתת בית דין שנאמר כל נפש אדם עד שיהיה אחד שהרג כל הנפש והוא הדין לשנים שדחפוהו או שכבשוהו לתוך המים או שהיו רבים יושבים ויצא חץ מביניהן והרג שכולן פטורין:

7

A different ruling is rendered in the following instance. Ten people threw stones at a person one after the other, and none of the stones was of sufficient weight to cause death. Afterwards, another person cast a stone that was of sufficient weight to cause death and the victim died. The last person who threw the stone should be executed.

If a murderer who was sentenced to execution becomes intermingled with other people, they are all absolved. Similarly, when a murderer who was not convicted becomes intermingled with other murderers who were sentenced to execution, none should be executed. The rationale is that judgment can be passed on a person only in his presence. All the killers should, however, be imprisoned.

ז

זרקו בו עשרה אבן זה אחר זה וכל אחת מהן אין בה כדי להמית וזרק אחד אבן באחרונה ויש בה כדי להמית ומת הרי זה האחרון נהרג עליו. רוצח שנגמר דינו ונתערב באחרים ולא נודע מי הוא מהן כולן פטורין. ורוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינן כולן פטורין מן המיתה שאין גומרין דינו של אדם אלא בפניו ואוסרין את כולן:

8

The following laws apply when a person kills people, but the witnesses did not observe his act together - instead one saw him after the other did: a person killed in the presence of witnesses, but a warning was not given; or the witnesses to a murder contradicted each other with regard to the fine points of the testimony, but not with regard to the fundamental questions.

All those murderers should be forced to enter a kipah.There they are fed parched bread and small amounts of water until their digestive tract contracts. Then they are fed barley until their bellies burst because of the extent of the sickness and they die.

ח

ההורג נפשות ולא היו שם עדים רואין אותו כאחת אלא ראהו האחד אחר האחד או שהרג בפני עדים בלא התראה או שהוכחשו העדים בבדיקות ולא הוכחשו בחקירות כל אלו הרצחנים כונסין אותן לכיפה ומאכילין אותן לחם צר ומים לחץ עד שיצרו מיעיהן ואחר כך מאכילין אותן שעורים עד שתבקע כריסם מכובד החולי:

9

This measure is not taken with regard to other crimes punishable by execution by the court. If a defendant is liable for execution, he should be executed. If he is not liable for execution, he should be released.

Although there are other sins that are more serious than murder, they do not present as serious a danger to society as murder does. Even idol worship - and needless to say, incest or the violation of the Sabbath - are not considered as severe as murder. For these sins involve man's relationship with God, while murder also involves man's relationship with his fellow man.

Whoever commits this sin is an utterly wicked person. All the mitzvot that he performs throughout his lifetime cannot outweigh this sin and save him from judgment. Thus, Proverbs 28:17 states: "A man weighed down with life's blood will flee to the pit."

Come and learn from the example of Ach'av King of Israel. He was an idolater so debased in his paganism that I Kings 21:25 says: "There was none like Ach'av who gave himself over to the performance of wickedness in the eyes of God." And yet when his merits and sins were weighed in the presence of the Lord of spirits, there was no sin that warranted his destruction and was not counterbalanced by a positive quality, except the blood of Navot.

Thus, it is written Ibid. 22:21, in the description of the prophecy of Ach'av's death in battle: "And the spirit came and stood before God." Our Sages commented:: "This is the spirit of Navot." And God told the spirit (Ibid.:2): "You will persuade him and prevail."

Now this wicked man Ach'av did not actually kill his victim with his own hands; he merely brought about his death. How much more so this condemnation should apply when a person kills another with his own hands.

ט

ואין עושין דבר זה לשאר מחוייבי מיתת בית דין אבל אם נתחייב מיתה ממיתין אותו ואם אינו חייב מיתה פוטרין אותו שאע"פ שיש עונות חמורין משפיכות דמים אין בהן השחתת יישובו של עולם כשפיכות דמים אפילו ע"ז ואין צריך לומר עריות או חילול שבת אינן כשפיכות דמים. שאלו עוונות הן מעבירות שבין אדם למקום אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חבירו וכל מי שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור ואין כל המצות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עון זה ולא יצילוהו מן הדין שנאמר אדם עשוק בדם נפש וגו'. צא ולמד מאחאב עובד ע"ז שהרי נאמר בו רק לא היה כאחאב וכשנסדרו עונותיו וזכיותיו לפני אלהי הרוחות לא נמצא עון שחייבו כלייה ולא היה שם דבר אחר ששקול כנגדו אלא דמי נבות שנאמר ותצא הרוח ותעמד לפני ה' זה רוח נבות ונאמר לו תפתה וגם תוכל והרי הוא הרשע לא הרג בידו אלא סיבב קל וחומר להורג בידו:

10

It is a mitzvah to kill minim and apikorsim.

The term minim refers to Jewish idolaters or those who perform transgressions for the sake of angering God, even if one eats non-kosher meat for the sake of angering God or wears sha'atnez for the sake of angering God.

The term apikorsim refers to Jews who deny the Torah and the concept of prophecy.

If there is the possibility, one should kill them with a sword in public view. If that is not possible, one should develop a plan so that one can cause their deaths.

What is implied? If one sees such a person descend to a cistern, and there is a ladder in the cistern, one should take the ladder, and excuse oneself, saying: "I must hurry to take my son down from the roof. I shall return the ladder to you soon." Similarly, one should devise other analogous plans to cause the death of such people.

י

האפיקורסים והם עובדי עבודה זרה או העושה עבירות להכעיס אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה אפיקורוס *ושכופרין בתורה ובנבואה היה מצוה להרגן. אם יש בידו כח להרגן בסייף בפרהסיא הורג. ואם לאו היה בא עליהן בעלילות עד [א] שיסבב הריגתן. כיצד ראה אחד מהן שנפל לבאר והסולם בבאר היה מסלקו ואומר הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך וכיוצא בדברים אלו:

11

With regard to a gentile idolater with whom we are not at war, a Jewish shepherd of small livestock, and the like, by contrast, we should not try to cause their deaths. It is, however, forbidden to save their lives if their lives are threatened. For example, if such a person fell into the sea, one should not rescue him. Leviticus 19:16] states: "Do not stand idly by while your brother's blood is at stake." This does not apply with regard to such individuals, because they are not "your brothers."

יא

אבל עובדי כוכבים שאין בינינו ובינם מלחמה ורועי בהמה דקה מישראל וכיוצא בה אין מסבבים להן המיתה ואסור להצילן אם נטו למות כגון שראה אחד מהן שנפל לים אינו מעלהו שנאמר לא תעמוד על דם רעך. ואין זה רעך:

12

When does the above apply? With regard to a Jew who sins and perseveres in his wickedness, continually repeating it - e.g., shepherds of small livestock who show no consideration for the prohibition against robbery and continue in their perversity.

When, by contrast, a Jew commits transgressions, but does not maintain his wickedness continually, merely occasionally sinning for his own personal satisfaction - e.g., one who eats non-kosher food for pleasure - it is a mitzvah to save his life, and it is forbidden to stand idly by when his life is threatened.

יב

במה דברים אמורים בישראל בעל עבירה והעומד ברשעו ושונה בו תמיד כגון רועי בהמה דקה שפקרו בגזל והם הולכים באוולתן. אבל ישראל בעל עבירות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמו כגון אוכל נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah