Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Chovel uMazzik - Chapter Seven, Chovel uMazzik - Chapter Eight, Rotzeach uShmirat Nefesh - Chapter One

Video & Audio Classes
Show content in:

Chovel uMazzik - Chapter Seven

1

When a person causes damage to a colleague's property that is not evident to the eye, he is not liable to make financial restitution according to Scriptural Law. For the object has not changed, nor has its form become altered. Nevertheless, our Sages ruled that he is liable according to Rabbinic Law, for he reduced the value of the article. They required him to pay the amount by which its value was reduced.

א

המזיק ב ממון חבירו היזק שאינו ניכר. הואיל ולא נשתנה הדבר ולא נפסדה צורתו הרי זה [א] פטור מן התשלומין דין תורה. אבל מדברי סופרים אמרו הואיל והפחית דמיהן הרי זה חייב ומשלם מה שהפחית מדמיהן:

2

What is implied? If a person causes food belonging to a colleague to be rendered ritually impure, he mixes produce together with produce that is terumah causing it to be considered dimu'a, he mixes a drop of wine that had been used for the sake of idolatry in a colleague's wine, causing the entire quantity to be forbidden, or the like - the amount of the loss is evaluated, and the person who caused the loss is required to pay the entire damages from the finest property in his possession, as is the law regarding anyone who causes damages.

ב

כיצד הרי שטימא אוכלין טהורים של חבירו או שדמע לו פירות או עירב לו טיפת יין נסך בתוך יינו שהרי אסר עליו הכל וכן כל כיוצא בזה. שמין מה שהפסיד ומשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו כדרך כל המזיקין:

3

This ruling was a penalty prescribed by our Sages so that none of the ravagers will go and render a colleague's produce impure and then excuse himself, saying: "I am not liable."

For this reason, if the person who caused damage that is not noticeable dies, the penalty is not expropriated from his estate. For our Sages enforced this penalty only upon the person who transgressed and caused the damage, but not on his heirs, who did not cause any damage.

Similarly, a person who inadvertently causes damage that is not noticeable, or as a result of forces beyond his control, is not liable, for our Sages imposed this penalty only upon a person who intentionally causes damage.

ג

ודבר [ב] זה קנס הוא שקנסוהו חכמים כדי שלא יהיה כל אחד מן המשחיתים הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני. לפיכך אם מת זה שהזיק היזק שאינו ניכר אין גובין הנזק מנכסיו שלא קנסו חכמים אלא זה שעבר והזיק אבל היורש שלא עשה כלום לא קנסוהו. וכן המזיק היזק שאינו ניכר בשגגה או באונס פטור שלא קנסו אלא המתכוין להזיק מדעתו:

4

When priests intentionally cause a sacrifice to be rendered piggul, they are obligated to make financial recompense to the person who brought the sacrifice. If they cause such an effect unintentionally, they are not liable.

Similarly, a person who intentionally performs work with a red heifer or with water designated for its ashes is obligated to make financial recompense to its owner. If he does so unintentionally, he is not liable.

ד

הכהנים שפגלו את הזבח במזיד חייבין לשלם. בשוגג פטורין. וכן העושה מלאכה בפרת חטאת ובמי חטאת במזיד חייב לשלם בשוגג פטור:

5

A person who brings a red heifer to the place where a team of cows are threshing, so that it will nurse and thresh, and a person who is carrying water designated for the ashes of the red heifer who diverts his attention from the water is not held liable by an earthly court. He does, however, have a moral and spiritual obligation to make financial recompense.

ה

הכניס פרה למרבק כדי שתינק ותדוש והסיח דעתו ממי חטאת. פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים:

6

When a person pours wine belonging to a colleague as a libation to idol worship, he does not cause the wine to become forbidden. For a Jewish person does not cause property that does not belong to him to become forbidden.

In any of the following situations, the person does cause the wine to be forbidden, and he is therefore liable to make financial recompense:

a) he is a partner with the owner;

b) he is an apostate, who is considered like a gentile;

c) he is given a warning, acknowledges it, and yet disobeys, in which case he is considered an apostate.

How is it possible for such a person to be liable for financial recompense when this act causes him to be liable for capital punishment? Because he becomes obligated to pay for the wine at the time that he lifts it up, while he does not become liable for capital punishment until he actually pours it as a libation.

ו

המנסך יין חבירו לע"ז לא נאסר היין. שאין אדם מישראל אוסר דבר שאינו שלו. ואם היה לו בו שותפות. או שהיה מומר שהרי הוא כעכו"ם. או שהתרו בו וקבל ההתראה שהרי הוא מומר. הרי זה אוסר היין וחייב לשלם. והיאך יתחייב זה לשלם והרי הוא מתחייב בנפשו. מפני שמעת שהגביהו נתחייב לשלם ואינו מתחייב בנפשו עד שינסך:

7

Whenever a person causes property belonging to a colleague to be damaged - even though he himself is not the one who ultimately causes the damage - since he is the primary cause, he is liable to make financial recompense from the finest property in his possession, like others who cause damage.

What is implied? A person throws a utensil that he owns from a roof onto pillows and blankets, and another person comes and removes the pillows from the ground, causing the utensil to hit the ground and break. The person who removes the pillows is liable to pay the entire sum of the damages, as if he broke the utensil with his own hands. For it was the removal of the pillows and the coverings that caused the utensil to break. The same applies in all analogous situations.

ז

כל הגורם להזיק ממון חבירו [ג] חייב לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו כשאר המזיקין. אע"פ שאינו הוא המזיק זה הנזק עצמו באחרונה הואיל והוא הגורם הראשון חייב. כיצד ב הזורק כלי שלו מראש הגג על גבי כרים וכסתות ובא אחר וקדם וסלק את הכרים מעל הארץ ונחבט הכלי בארץ ונשבר. [ד] חייב נזק שלם כאילו שברו בידו שסלוק הכרים והכסתות גרם לו שישבר וכן כל כיוצא בזה:

8

When by contrast a person throws a utensil belonging to a colleague from a roof onto pillows and blankets that belong to the owner of the utensil, and the owner comes and removes the pillows from the ground, the person who threw the utensil is liable to pay for the damages to it. His throwing the utensil is the primary cause for its breaking.

In the above instance, if a person other than the owner of the utensil removes the pillows, both the person who threw the utensil and the one who removed the pillows are liable. For together they both caused the owner's property to be damaged.

ח

הזורק כלי של חבירו מראש הגג על גבי כרים וכסתות של בעל הכלי וקדם בעל הכלי והסיר הכרים הזורק חייב שזריקתו הוא הגורם הראשון לשבירת הכלי. ואם קדם אחר וסלקן שניהן חייבין הזורק והמסלק ששניהם גרמו לאבד ממונו של זה:

9

Similarly, a person who burns promissory notes belonging to a colleague is liable to pay the entire debt that was mentioned in the promissory notes. Although the promissory notes themselves are not of financial worth, by burning them one causes his colleague a direct financial loss.

When does this apply? Only when the person who burned the note admits that it had been validated in court, that it was for such and such an amount of money and that because it was burned the owner cannot collect the debt. If the person who burned the note does not believe the owner with regard to any of these points,he is required to pay only the value of the paper.

ט

וכן השורף שטרותיו של חבירו [ה] חייב לשלם כל החוב שהיה בשטר. שאע"פ שאין גוף השטר ממון הרי גרם לאבד הממון. ובלבד שיודה לו המזיק ששטר מקויים היה וכך וכך היה כתוב בו ומחמת ששרפו הוא אינו יכול לגבות החוב. אבל אם לא האמינו אינו משלם לו אלא דמי הנייר בלבד:

10

Similarly a person is liable for causing a colleague financial loss in the following situation. Reuven was owed money by Shimon and sold the promissory note recording the debt to Levi. After he sold the note, he waived Shimon's obligation, freeing Shimon of responsibility, as will be explained in its place.

Reuven becomes liable to pay Levi the entire amount mentioned in the promissory note, for he caused him to lose the money that he could have collected with the note. It is as if he destroyed it by fire. Similarly, if one of Reuven's heirs waived the debt, the person who waived the debt must make financial recompense for Levi's loss from the finest property in his possession.

י

וכן ראובן שהיה נושה בשמעון ומכר השטר ללוי וחזר אחר שמכרו ומחלו לשמעון. הרי נפטר שמעון כמו שיתבאר במקומו ונתחייב ראובן לשלם ללוי כל מה [ו] שבשטר. שהרי גרם לו לאבד השטר והרי הוא כמו ששרפו. [ז] וכן אם מחלו יורש ראובן משלם המוחל מן היפה שבנכסיו:

11

Similarly, if a person designates a servant as an apotiki for a loan and then frees the servant, he is liable to pay the creditor, for he nullified his lien and caused him to lose his money. We also compel the creditor to free the servant, so that when he encounters him, he will not tell him: "You are my servant."

Similarly, if a person pushes a colleague and causes a coin belonging to him to fall from his hand and roll until it descends into the sea, he is liable to pay for it. Similarly, if a person blemishes the ear of a cow, he is obligated to make financial recompense, for he has reduced its value.

Similarly, a person who scrapes the surface of dinarim belonging to a colleague and removes their imprint is liable to pay, for he has caused him a loss. The same applies in all analogous situations.

יא

וכן העושה עבדו אפותיקי וחזר ושחררו חייב המשחרר לשלם לבעל החוב שהרי הפקיע [ח] שעבודו. וגרם לאבד ממונו וכופין את בעל חוב גם הוא לשחרר העבד כדי שלא יפגע בו ויאמר לו עבדי אתה. ג וכן הדוחף מטבע חבירו ונתגלגל וירד לים חייב לשלם. וכן הצורם אזן הפרה חייב לשלם שהרי גרם לפחות דמיה. וכן המרקע דינרי חבירו והעביר צורתן חייב לשלם משום גורם וכן כל כיוצא באלו הדברים:

12

When a person throws a utensil from a roof toward the earth without there being any pillows beneath it to soften its fall, and another person comes and breaks the utensil with a staff while it is in the air before it hits the earth, the person who breaks it is not liable. The rationale is that he broke only a utensil that would certainly have been broken immediately. And so, it is as if he is breaking a broken utensil. He is not considered to be one who caused damages. Similarly, anyone who performs analogous actions is not liable.

יב

הזורק כלי מראש הגג לארץ ולא היה תחתיו כלים. וקדם אחר ושברו במקל כשהוא באויר קודם שיגיע לארץ. הרי זה הראשון [ט] פטור שלא שבר אלא כלי שסופו להשבר מיד בודאי ונמצא כשובר כלי שבור ואין זה כגורם. וכן כל כיוצא בזה פטור:

13

The following rule applies when a person, without the consent of the owner, slaughters an ox that was condemned to be slaughtered because it injures others,or cuts down a tree that was condemned to be cut down because it causes damage to others. He is liable to pay the owner as dictated by the judges, because he prevented him from performing a mitzvah.

If the person who caused the damage claims that the owner told him to slaughter the animal or cut down the tree, he is not liable since it was intended for that fate.

יג

שור שהיה עומד להריגה מפני שהוא מזיק את הבריות. ואילן העומד לקציצה מפני שהוא מזיק את הרבים. וקדם אחד ושחט שור זה וקצץ אילן [י] זה שלא מדעת הבעלים חייב לשלם לבעלים כמו שיראו הדיינים שהרי הפקיען מלעשות מצוה. ואם טען ואמר אתה אמרת לי להרגו ולקצצו. הואיל והוא עומד לכך הרי זה פטור:

14

Similarly, if a person slaughters a beast or a fowl, and another person covers the blood without the consent of the slaughterer, he is liable to pay a fine as dictated by the judges.

There are authorities who rule that in such instances a fine of a fixed amount, ten gold pieces, should be paid. For they ruled that anyone who prevents a colleague from performing a positive commandment - that he is fit to perform - by performing it first, should pay the owner ten gold pieces.

יד

וכן מי ששחט חיה ועוף ובא אחר וכסה הדם שלא מדעת השוחט. חייב ליתן כמו שיראו הדיינים. ויש מי שהורה שהוא נותן קנס קצוב והוא עשרה [כ] זהובים. וכן הורו שכל המונע הבעלים מעשות מצות עשה שהן ראויין לעשותה וקדם אחר ועשאה משלם לבעלים [ל] עשרה זהובים:

15

When a person causes damage with his own hands, the damage is evaluated in the same way as it would have been evaluated if the damage had been caused by his property.

What is implied? If a person kills an animal belonging to a colleague or breaks one of his utensils, we evaluate the animal's previous worth and the worth of the carcass, or the utensil's previous worth and its present worth. The person who caused the damage must pay the difference to the owner together with the carcass or the broken utensil, as we have explained above with regard to damage caused by an ox. For the same principles prevail.

If a person treads grapes belonging to a colleague, we must evaluate the loss. The same principles apply in other analogous situations.

טו

שמין למזיק בידו כדרך ששמין לו אם הזיק ממונו. כיצד הרי שהרג בהמת חבירו או שבר עליו שמין כמה היתה הבהמה שוה וכמה הנבילה שוה. וכמה היה הכלי שוה והוא שלם וכמה שוה עתה ומשלם הפחת לניזק עם הנבילה או הכלי השבור. כדרך שביארנו בשורו שהזיק שדין אחד הוא. דרך ענבים של חבירו שמין לו היזקו וכן כל כיוצא בזה:

16

When the loss he caused is expropriated from the person who caused the damage, it should be expropriated from his movableproperty. If he has no movable property, it should be expropriated from the finest landed property that he owns.

Similarly, the fines to be paid by a rapist, a seducer or a person who spreads malicious gossip about his wife must be paid from the finest landed property that he owns.

טז

כשגובין הפחת מן המזיק א גובין מן המטלטלין שלו. אם אין לו מטלטלין גובין מן היפה שבנכסיו. וכן האונס והמפתה והמוציא שם רע כולן גובין מהן מן היפה שבנכסיו:

17

When someone damages property belonging to a colleague and does not know the extent of the damage, the person whose property was damaged is given the prerogative of taking an oath according to the institutions of our Sages - as is a person whose property was stolen - and he may then collect the money that he claims. This applies provided he claims property that one might suppose that he did possess, as has been explained with regard to a person whose property was stolen.

יז

כל המזיק ממון חבירו ואינו יודע מה הזיק. הרי הניזק נשבע בתקנת חכמים ונוטל כמו שיטעון הנגזל. והוא שיטעון דברים שהוא אמוד בהן כמו שביארנו בנגזל:

18

What is implied? A person takes a wallet belonging to a colleague and throws it into the sea, or into a fire, or gives it to a person of force and thus causes it to be lost. The owner of the wallet claims that it was filled with gold coins, while the person who caused the damage says: "I do not know what it contained. Perhaps all it contained was earth or straw."

The person whose property was damaged is entitled to take an oath while holding a sacred article and collect the money he claims, provided he claims articles that we may assume that he owns or that were entrusted to him and would ordinarily be put in a wallet or the like.

If, however, it is not customary to place such articles in such containers, the owner is considered negligent and the person who caused the damage is not held liable.

What is implied? A person grabbed a filled covered leather sack or basket and threw it into the water or burned it. The person whose property was destroyed claimed that it was filled with pearls. His claim is not accepted, and the person who caused the damage is not required to take an oath. For it is not customary to place pearls in baskets or leather sacks.

If, however, the person whose property was damaged seizes property belonging to the person who caused the damage equivalent to the value of his claim, it should not be expropriated from him. Instead, he is required to take an oath that it contained pearls, and then he is able to keep their worth from the goods that he seized. The same laws apply in all analogous situations.

יח

כיצד לקח כיס חבירו והשליכו לים או לאש. או שמסרו ביד אנס ואבד. בעל הכיס אומר זהובים היה מלא והמזיק אומר איני יודע מה היה בו שמא עפר או תבן היה מלא. הרי הניזק נשבע בנקיטת חפץ ונוטל. והוא שיטעון דברים שהוא אמוד בהן או אמוד להפקידן אצלו ודרכן להניחן בכיס וכיוצא בו. אבל אם אין דרכן להניחן בכלי זה הוא פשע בעצמו. כיצד הרי שחטף [מ] חמת או סל מלאים ומחופים והשליכם לים או שרפן. וטען הניזק שמרגליות היו בתוכן אינו נאמן ואין משביעין אותו על כך. שאין דרך בני אדם להניח מרגליות בסלים [נ] ובחמתות. ואם תפש אין מוציאין מידו. אלא נשבע שמרגליות היו בה ונוטל ממה שיש אצלו וכן כל כיוצא בזה:

19

If the person who caused the damage knew that the wallet contained gold coins, but does not know their amount, and the person whose property was damaged claimed that it contained 1000 coins, the plaintiff's claim is accepted. He may collect 1000 gold coins without taking an oath provided he could be presumed [to possess such an amount of money. For the defendant is required to take an oath, but cannot, as will be explained with regard to an entrusted object.

יט

ידע ג המזיק שהכיס היה בו זהובים. אבל אינו יודע כמה היו ואומר הניזק אלף היו נוטל אלף [ס] בלא שבועה. ואינו יכול להשבע כמו שיתבאר בענין הפקדון:

Chovel uMazzik - Chapter Eight

1

When a person informs about property belonging to a colleague and causes it to be taken by a strong, lawless person, he is required to reimburse the owner from the finest property in his possession. If the person who informs about the property dies, the owner may collect his due from his heirs, as is the law concerning others who cause damage.

Whether the strong, lawless person is a gentile or a Jew, the person who informs about the property to be taken by him is considered a moseir and is required to reimburse the owner for everything taken by the lawless person. This applies even if the moseir did not actually hand the other person's property over to the lawless person, but merely informed him about it.

א

המוסר ממון [א] חבירו בידי אנס חייב לשלם מן היפה שבנכסיו. ואם מת גובין [ב] מיורשיו כשאר כל המזיקין. בין שהיה האנס עכו"ם בין שהיה ישראל הרי זה המוסר חייב לשלם כל מה שלקח האנס. אע"פ שלא נשא המוסר ולא נתן בידו אלא הרגיל בלבד:

2

When does the above apply? When the moseir showed the lawless person his colleague's property on his own volition. If, however, gentiles or Jews compelled a person to show them property belonging to a colleague, he is not liable to reimburse his colleague.

Nevertheless, should he physically give over his colleague's property to a lawless person, he is liable to reimburse his colleague even though he was forced to do so. The rationale is that a person who saves himself with money belonging to a colleague is obligated to reimburse him.

ב

במה דברים אמורים כשהראה המוסר מעצמו. אבל אם אנסוהו [ג] עובדי כוכבים או ישראל אנס להראות והראה הרי זה פטור מן התשלומין. ואם נשא ונתן ביד אע"פ שהוא אנוס חייב לשלם. המציל עצמו בממון חבירו חייב לשלם:

3

What is implied? A king decreed that wine, straw or the like should be brought to him. A moseir arose and said: "So and so has a storehouse of wine or straw in this and this place." If the king's servants went and took possession of the other person's property, the moseir is required to compensate him.

If the king compelled this moseir to go and show him the storehouses of wine or straw, or to show him property belonging to a colleague who is fleeing from the king, and the moseir showed him because of the compulsion, he is not liable. If he had not shown these resources to the king, he would have been beaten or killed.

ג

כיצד הרי שגזר המלך להביא לו יין או תבן וכיוצא בדברים אלו. ועמד מוסר ואמר הרי יש לפלוני אוצר יין או תבן במקום פלוני והלכו ולקחוה חייב לשלם. אנסו המלך למוסר זה עד שיראה לו אוצרות יין או תבן. או עד שיראה לו ממון חבירו שהוא בורח מלפניו והראה לו מפני האונס הרי זה [ד] פטור. שאם לא יראה לו יכהו או ימיתהו:

4

If the moseir took his colleague's property and handed it to the lawless individual, he is liable to pay, although the king compelled him to do so.

When is he liable to pay if, under duress, he took his colleague's property and handed it to the lawless individual? When the property did not come into the lawless person's possession previously. Different laws apply if, however, the lawless person compelled a Jew to show him a colleague's property, and the lawless person stood over the colleague's property and it came into his possession.

If he then compelled a Jew to transport the colleague's property to another place, even if the person who transported the property is the moseir who showed it to the lawless person, the Jew is not liable. The rationale is that since the lawless person stood at the side of the storehouse, it is considered as if all its contents had been already destroyed; it is as if they had been consumed by fire.

ד

נשא ממון חבירו בידו ונתנו לאנס חייב לשלם מכל מקום. אע"פ שהמלך [ה] אנסו להביא. במה דברים אמורים שאם אנסו להביא והביא חייב בשלא הגיע הממון לרשות האנס. אבל אנס שאנס ישראל עד שהראהו ועמד האנס על הממון ונעשה ברשותו ואנס את ישראל עד שהוליכו לו למקום אחר. ואפילו הוליכו זה המוסר שהראהו הרי זה פטור מלשלם. שכיון שעמד האנס בצד האוצר כבר אבד כל מה שיש בו וכאילו נשרף:

5

The following rule applies when two litigants are involved in a dispute concerning landed or movable property, each one claiming that it belongs to him. If one of them turns the property in question over to a gentile, he should be placed under a ban of ostracism until he removes the lawless person from the situation, returns the circumstances to their former state and brings the matter for judgment in a Jewish court.

ה

בעלי דין שהיתה ביניהם מריבה על הקרקע או על מטלטלין. זה אומר שלי וזה אומר שלי. ועמד אחד מהן ומסרה ביד עובד כוכבים. מנדין אותו שיחזיר הדבר לכמו שהיה ויסלק יד אנס מביניהם ויעשו דין בישראל:

6

When a person was apprehended by gentiles because of a colleague, and his money was taken by them because of that colleague, the colleague is not liable to reimburse him.

The only instance that reimbursement is required from a colleague when a person is apprehended on that colleague's behalf is when a person is apprehended because of someone's failure to pay the head tax that is applied to all the inhabitants of a country each year, or because of the gift that every individual is required to give the king when he or his soldiers require hospitality. In these instances, the person who failed to pay is obligated to reimburse the person who made the payment, provided the money was taken from him explicitly on account of his colleague, and this took place in the presence of witnesses.

ו

מי שנתפש על חבירו ולקחו עובדי כוכבים ממון ממנו בגלל חבירו. אין חבירו חייב לשלם. אין לך מי שנתפש [ו] על חבירו ויהיה חבירו חייב לשלם חוץ מן הנתפש מפני המס הקצוב על כל איש ואיש בכל שנה. או הנתפס על התשורה שנותן כל איש ואיש למלך בעברו עליהם הוא או חיילותיו הרי זה חייב לשלם לו. והוא שיקחו ממנו בפירוש בגלל פלוני בפני [ז] עדים:

7

The following laws apply when there are witnesses that a person informed about property belonging to a colleague to a lawless person in a manner that obligates him for reimbursement - i.e., he pointed out his colleague's property on his own initiative or was compelled actually to bring the property to the lawless person, but the witnesses do not know the value of the loss he caused. If the person whose property was taken claims that he lost a specific amount, while the moseir denies that such a loss took place, and the person whose property was taken seizes property belonging to the moseir, it is not expropriated from him. Instead, the plaintiff is required to take an oath while holding a sacred article, and then he is entitled to maintain possession of the property he seized.

If the plaintiff did not seize the moseir's property, property may not be expropriated from the moseir unless there is definite proof of the extent of the loss he caused.

ז

מי שיש עליו עדים שמסר ממון חבירו. כגון שהראה מעצמו או שנאנס ונשא ונתן. ולא ידעו העדים כמה הפסידו במסירתו והנמסר אומר כך וכך הפסידני. והמוסר כופר במה שטענו. אם תפש הנמסר [ח] אין מוציאין מידו אלא נשבע בנקיטת חפץ וזוכה במה שתפש. ואם לא תפש אין מוציאין מן המוסר אלא בראיה ברורה:

8

A moseir who showed a colleague's property to a lawless man on his own initiative is not given the prerogative of taking an oath. This applies both to a severe oath, or a sh'vuat hesset. For such a person is deemed wicked; there is no disqualifying factor greater than this.

When, however, a person was compelled to show a lawless man a colleague's property or compelled actually to bring this property to the lawless person, in which instance he is liable to pay, he is not deemed a wicked person. He may be liable to pay, but he is entitled to take an oath, like other worthy men.

ח

אין משביעין את המוסר שהראה מעצמו לא שבועה חמורה ולא שבועת היסת. מפני שהוא רשע ואין לך פסול יתר [ט] מזה. אבל המוסר שאנסוהו להראות או להביא ונשא ונתן ביד. אע"פ שהוא חייב לשלם אינו רשע אלא בן תשלומין הוא בלבד ומשביעין אותו כשאר הכשרין:

9

It is forbidden to inform about a colleague to the gentiles and endanger his physical person or his property. This applies even when the person concerned is a wicked person who commits sins, and even if he causes one irritation and discomfort. Anyone who actually informs about a Jew and endangers his person or his property to the gentiles will not receive a portion in the world to come.

ט

*אסור [י] למסור האדם ביד עובד כוכבים בין בגופו בין בממונו. ואפילו היה רשע ובעל עבירות ואפילו היה מיצר לו ומצערו. וכל המוסרו ביד עובד כוכבים בין בגופו בין בממונו אין לו חלק לעולם הבא:

10

It is permissible to kill a moseir in any country,even in the present age, when the court no longer metes out capital punishment.

It is permitted to kill him before he informs. When he says: "I will inform on so and so and endanger his person and/or his property" - even property of minimal value - he has made it permissible for others to kill him.

He should be warned and told: "Do not inform." If he says brazenly, "No. I will inform about him," it is a mitzvah to kill him, and whoever kills him receives merit.

י

מותר להרוג המוסר [כ] בכל מקום ואפילו בזמן הזה שאין דנין דיני נפשות. ומותר להרגו קודם שימסור אלא כשאמר הריני מוסר פלוני בגופו או בממונו. ואפילו ממון קל התיר עצמו למיתה. ומתרין לו ואומרין לו אל תמסור. אם העיז פניו ואמר לא כי אלא אמסרנו מצוה להרגו וכל הקודם להרגו זכה:

11

If the moseir carried out his threat and informed on a fellow Jew, it appears to me that it is forbidden to kill him, unless he has made it an established pattern to inform. In such an instance, he should be killed, lest he inform on others.

In the cities of the west, the common practice is to kill the mosrim who have made an established pattern of informing with regard to people's property, and to hand the mosrim over to gentiles to punish them, beat them and imprison them, according to their wicked ways.

Similarly, one who causes difficulty and irritation to the community may be handed over to the gentiles to be beaten, imprisoned and fined. It is, however, forbidden to hand over to gentiles a person for causing irritation to one individual.

It is forbidden to destroy property belonging to a moseir, although it is permitted to destroy his life. The reason is that his money is given to his heirs.

יא

עשה המוסר אשר זמם ומסר. יראה לי שאסור להרגו אלא אם כן הוחזק למסור הרי זה יענש שמא ימסור [ל] אחרים. ומעשים בכל זמן בערי המערב לענוש המוסרים שהוחזקו למסור ממון בני אדם ולמסור המוסרים ביד העובדי כוכבים לענשם ולהכותם ולאסרם כפי רשעם. וכן כל המיצר לציבור ומצערן מותר למסרו ביד העובדי כוכבים להכותו ולאסרו ולקנסו. ג אבל מפני צער יחיד אסור *לאוסרו. ואסור לאבד ממונו של מוסר ואע"פ שמותר לענשו שהרי ממונו [מ] ליורשיו:

12

When a rodef pursues another Jew to kill or to rape him or her and breaks utensils - either those belonging to the person he is pursuing, or those belonging to another person - he is not liable to make financial restitution. The rationale is that he is liable to be killed, for pursuing another Jew warrants his own death.

יב

רודף שהיה ד רודף אחר חבירו להרגו או לדבר עבירה ושבר את הכלים בין של נרדף בין של כל אדם. פטור מן התשלומין. מפני שהוא מתחייב בנפשו שכיון שרדף התיר עצמו למיתה:

13

When a person who is being pursued destroys utensils belonging to the rodef, he is not liable. The rationale is that the rodef's property should not be considered dearer than his life. If he breaks utensils belonging to others, he is liable. For a person who saves his own life with property belonging to someone else must make restitution.

יג

נרדף ששבר כלים של רודף פטור. לא יהיה ממונו חביב מגופו. ואם שבר כלים אחרים חייב. שהמציל עצמו בממון חבירו חייב:

14

When a person pursues a rodef to save the person he is pursuing, and in so doing breaks utensils - whether those belonging to the rodef or those belonging to another person - he is not liable. This does not follow the letter of the law, but is a Rabbinic ordinance, enacted so that a person will not refrain from trying to save his colleague, or will hesitate and proceed carefully while he chases after the rodef.

יד

מי שרדף אחר הרודף להושיע הנרדף ושבר את הכלים בין של רודף בין של כל אדם פטור. ולא מן הדין אלא תקנה היא שלא ימנע מלהציל או יתמהמה ויעיין בעת שירדוף:

15

When a ship is about to sink because it is heavily loaded, and one person stands up and makes it lighter by jettisoning some of its cargo, he is not liable. For the cargo is considered like a rodef who is pursuing them to kill the passengers. On the contrary, by jettisoning the cargo and saving them, he performed a great mitzvah.

This concludes "The Laws of Injury and Damages" with God's help.

טו

ספינה [נ] שחשבה להשבר מכובד המשוי. ועמד אחד מהן והקל ממשאה והשליך בים פטור. שהמשא שבה כמו רודף אחריהם להרגם ומצוה רבה עשה שהשליך והושיעם:

Rotzeach uShmirat Nefesh - Chapter One

Introduction to Hilchos Rotzeach uShmirat Nefesh

They contain seventeen mitzvot: seven positive mitzvot and ten negative mitzvot. They are:
1) Not to murder;
2) Not to accept ransom from a murderer to save him from execution;
3) To exile a person who killed inadvertently;
4) Not to accept ransom from a person who killed inadvertently to save him from exile;
5) Not to kill a murderer directly after the murder, before he stands trial;
6) To save a person who is being pursued, by killing the pursuer;
7) Not to have mercy on the pursuer;
8) Not to stand idly by when a colleague's life is in danger;
9) To set aside cities of refuge, and to prepare the roads leading to them;
10) To break the neck of a calf in a wadi [when required];
11) Never to till or seed the land [where the calf was decapitated];
12) Not to create a dangerous situation;
13) To build a guardrail;
14) Not to cause a well-meaning person to blunder;
15) To help [a person whose animal collapses on a road] to unload it;
16) [Together with the owner] to reload [the animal];
17) Not to abandon him helpless, with his burden.

These mitzvot are explained in the chapters [that follow].

הלכות רוצח ושמירת נפש - הקדמה

יש בכללן שבע עשרה מצות. שבע מצות עשה. ועשר מצות לא תעשה: וזה הוא פרטן:
א) שלא לרצוח
ב) שלא ליקח כופר לנפש רוצח אלא יומת
ג) להגלות הרוצח בשגגה
ד) שלא ליקח כופר למחוייב גלות
ה) שלא יומת הרוצח כשירצח קודם עמידה בדין
ו) להציל הנרדף בנפשו של רודף
ז) שלא לחוס על הרודף
ח) שלא לעמוד על דם
ט) להפריש ערי מקלט ולכוין להם הדרך
י) לערוף את העגלה בנחל
יא) שלא יעבד באותה קרקע ולא תזרע
יב) שלא לשום דמים
יג) לעשות מעקה
יד) שלא יכשיל תמים בדבר
טו) לפרוק עם מי שנכשל בדרך
טז) לטעון עמו
יז) שלא יניחנו נבהל במשאו וילך לו:

וביאור מצות אלו בפרקים אלו:

1

Whenever a person kills a human being, he transgresses a negative commandment, as Exodus 20:13 states: "Do not murder." If a person kills a Jew intentionally in the presence of witnesses, he should be executed by decapitation.

This is implied by Exodus 21:20, which states that when a person kills a servant, "vengeance will certainly be executed." The Oral Tradition explains that this refers to decapitation.

Whether he kills the victim with an iron weapon or burns him with fire, the murderer should be executed by decapitation.

א

כל הורג נפש בן אדם [מישראל] עובר בלא תעשה שנאמר לא תרצח. ואם רצח בזדון בפני עדים מיתתו בסייף שנאמר נקם ינקם. מפי השמועה למדו שזו מיתת סייף בין שהרג את חבירו בברזל בין ששרפו באש מיתתו בסייף:

2

It is a mitzvah for the blood redeemer to kill the murderer, as Numbers 35:19 states: "The blood redeemer shall put the murderer to death." Whoever is fit to inherit the victim's estate becomes the redeemer of his blood.

If the blood redeemer did not desire - or was unable - to kill the murderer, or if the victim did not have a relative to redeem his blood, the court executes the murderer by decapitation.

ב

מצוה ביד גואל הדם [להרוג את הרוצח] שנאמר גואל הדם הוא ימית את הרוצח. וכל הראוי לירושה הוא גואל הדם. לא רצה גואל הדם או שלא היה יכול להמיתו או שאין לו גואל דם בית דין ממיתין את הרוצח בסייף:

3

The following rules apply if a father kills his son. If the victim has a son, this son should kill his grandfather, because he is the blood redeemer. If he does not have a son, none of the victim's brothers becomes the blood redeemer who must kill his father. Instead, he should be executed by the court.

Both a male and a female may become blood redeemers.

ג

האב שהרג את בנו. אם היה בן לנהרג הרי זה הורג אבי אביו מפני שהוא גואל. ואם אין לו בן אין אחד מן האחין נעשה גואל הדם להמית את אביו אלא בית דין ממיתין אותו. ואחד הזכר ואחד הנקבה בגאולת הדם:

4

The court is enjoined not to accept ransom from the murderer to save him from execution. Even if he gave all the money in the world, and even if the blood redeemer was willing to forgive him he should be executed.

The rationale is that the soul of the victim is not the property of the blood redeemer, but the property of the Holy One, blessed be He. And He commanded, Numbers 35:31: "Do not accept ransom for the soul of a murderer."

There is nothing that the Torah warned so strongly against as murder, as Ibid.:33 states: "Do not pollute the land in which you live, for blood will pollute the land."

ד

ומוזהרין בית דין שלא ליקח כופר מן הרוצח. ואפילו נתן כל ממון שבעולם ואפילו רצה גואל הדם לפוטרו. שאין נפשו של זה הנהרג קנין גואל הדם אלא קנין הקב"ה שנאמר ולא תקחו כופר לנפש רוצח. ואין לך דבר שהקפידה תורה עליו כשפיכות דמים שנאמר ולא תחניפו את הארץ וגו'. כי הדם הוא יחניף את הארץ וגו':

5

When a murderer kills willfully, he should not be killed by witnesses or observers until he is brought to court and sentenced to death, as implied by Numbers 35:12 "A murderer should not be put to death until he stands before the congregation in judgment."

This law applies to all those liable for execution by the court, who transgressed and performed the forbidden act. They should not be executed until their trial is completed by the court.

ה

רוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותו העדים ולא הרואים אותו עד שיבא לבית דין וידינוהו למיתה. שנאמר ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט. והוא הדין לכל מחוייבי מיתות בית דין שעברו ועשו שאין ממיתין אותן עד שיגמר דינם בבית דין:

6

When does the above apply? When the person has already transgressed and performed the transgression for which he is liable to be executed by the court. When, however, a person is pursuing a colleague with the intention of killing him - even if the pursuer is a minor - every Jewish person is commanded to attempt to save the person being pursued, even if it is necessary to kill the pursuer.

ו

במה דברים אמורים בשעבר ועשה העון שחייב עליו מיתת בית דין. אבל הרודף אחר חבירו להרגו אפילו היה הרודף קטן הרי כל ישראל מצווין [א] להציל הנרדף מיד הרודף ואפילו בנפשו של רודף:

7

What is implied? If the rodef was warned and continues to pursue his intended victim, even though he did not acknowledge the warning, since he continues his pursuit he should be killed.

If it is possible to save the pursued by damaging one of the limbs of the rodef, one should. Thus, if one can strike him with an arrow, a stone or a sword, and cut off his hand, break his leg, blind him or in another way prevent him from achieving his objective, one should do so.

If there is no way to be precise in one's aim and save the person being pursued without killing the rodef, one should kill him, even though he has not yet killed his victim. This is implied by Deuteronomy 25:11-12, which states: "If a man is fighting with his brother, and the wife of one... grabs the attacker by his private parts, you must cut off her hand; you may not show pity."

ז

כיצד אם הזהירוהו והרי הוא רודף אחריו אע"פ שלא קיבל עליו התראה כיון שעדיין הוא רודף הרי זה נהרג. ואם יכולים להצילו באבר מאיברי הרודף כגון שיכו אותו בחץ או באבן או בסייף ויקטעו את ידו או ישברו את רגלו או יסמו את עינו עושין. ואם [אינן] יכולין לכוין ולהצילו אלא אם כן הרגוהו לרודף הרי אלו הורגין אותו אע"פ שעדיין לא הרג שנאמר וקצותה את כפה לא תחוס עינך:

8

There is no difference whether she grabs "his private parts" or any other organ that imperils his life. Similarly, the rodef may be a man or a woman. The intent of the verse is that whenever a person intends to strike a colleague with a blow that could kill him, the pursued should be saved by "cutting off the hand" of the rodef. If this cannot be done, the victim should be saved by taking the rodef's life, as the verse continues: "you may not show pity."

ח

אחד במבושיו ואחד כל דבר שיש בו סכנת נפשות. אחד האיש או האשה. א ענין הכתוב שכל החושב להכות חבירו הכאה הממיתה אותו מצילין את הנרדף בכפו של רודף. ואם אינן יכולין מצילין אותו אף בנפשו שנאמר לא [ב] תחוס עינך:

9

This, indeed, is one of the negative mitzvot - not to take pity on the life of a rodef.

On this basis, our Sages ruled that when complications arise and a pregnant woman cannot give birth, it is permitted to abort the fetus in her womb, whether with a knife or with drugs. For the fetus is considered a rodef of its mother.

If the head of the fetus emerges, it should not be touched, because one life should not be sacrificed for another. Although the mother may die, this is the nature of the world.

ט

אף זו מצות לא תעשה שלא לחוס על נפש הרודף. לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במיעיה. בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להורגה. ואם משהוציא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם:

10

The laws of a rodef apply whether a person is pursuing a colleague with the intent of killing him, or a maiden that had been consecrated with the intent of raping her, as reflected by Deuteronomy 22:26, which establishes an equation between murder and rape, stating: "Just as when a man arises against his colleague and kills him, so too, is this matter i.e., the rape of a consecrated maiden."

The same principle is reflected by another verse within the passage, which states (Ibid.:27): "The consecrated maiden cried out, but there was no one to save her." Implied is that if there is someone who can save her, he must do so, using all means including taking the life of the pursuer.

י

אחד הרודף אחר חבירו להרגו או רודף אחר נערה מאורסה לאונסה. שנאמר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. והרי הוא אומר צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה. הא יש לה מושיע מושיעה בכל דבר שיכול להושיע ואפילו בהריגת הרודף:

11

The same laws apply with regard to any woman forbidden as an ervah, but not to relations with an animal. With regard to homosexual rape, by contrast, one may save a man from being raped by killing the intended rapist.

If one pursues an animal with the intent of sodomizing it, or one seeks to perform a forbidden labor on the Sabbath or to worship idols - although the Sabbath and the prohibition against idol worship are fundamental elements of our faith - the person should not be killed until he commits the transgression and is brought to court, convicted and executed.

יא

והוא הדין לשאר כל העריות חוץ מן הבהמה. אבל הזכור מצילין אותו בנפש הרודף כשאר כל העריות. אבל הרודף אחר הבהמה לרבעה. או שרדף לעשות מלאכה בשבת או לעבוד ע"ז. אע"פ שהשבת וע"ז עיקרי הדת אין ממיתין אותו עד שיעשה ויביאוהו לבית דין וידינוהו וימות:

12

If a person pursued a woman forbidden as an ervah, took hold of her and inserted the head of his organ within her,he may not be slain, even though he has not concluded sexual relations. He must be brought to court.

If a man was pursuing a woman forbidden as an ervah, and other men were pursuing him to save her, and she tells them, "Let him be, so that he does not kill me," they should not listen to her.Instead, he should be intimidated and prevented from raping her, by maiming his limbs. If he cannot be prevented by maiming his limbs, his life may be taken, as explained above.

יב

רדף אחר ערוה ותפשה ושכב עמה והערה. אע"פ שלא גמר ביאתו אין ממיתין אותו עד עמדו בדין. רדף אחר ערוה ואחרים היו רודפין אחריו להצילה. ואמרה להם הניחוהו כדי שלא יהרגני אין שומעין לה אלא מבהילין אותו ומונעין אותו מלבעול באיבריו. ואם אינן יכולים באיבריו אפילו בנפשו כמו שביארנו:

13

When a person could prevent a murder or a rape by maiming the rodef's limbs, but did not take the trouble and instead saved the victim by killing the rodef, he is regarded as one who shed blood and is liable for death. Nevertheless, he should not be executed by the court.

יג

כל היכול להציל באבר מאיבריו ולא טרח בכך אלא הציל בנפשו של רודף והרגו הרי זה שופך דמים וחייב מיתה אבל אין בית דין ממיתין אותו:

14

Whenever a person can save another person's life, but he fails to do so, he transgresses a negative commandment, as Leviticus 19:16 states: "Do not stand idly by while your brother's blood is at stake."

Similarly, this commandment applies when a person sees a colleague drowning at sea or being attacked by robbers or a wild animal, and he can save him himself or can hire others to save him. Similarly, it applies when he hears gentiles or mosrim conspiring to harm a colleague or planning a snare for him, and he does not inform him and notify him of the danger.

And it applies when a person knows of a gentile or a man of force who has a complaint against a colleague, and he can appease the aggressor on behalf of his colleague, but he fails to do so. And similarly, in all analogous instances, a person who fails to act transgresses the commandment: "Do not stand idly by while your brother's blood is at stake."

יד

כל היכול להציל ולא הציל עובר על לא תעמוד על דם רעך. וכן הרואה את חבירו טובע בים. או ליסטים באים עליו. או חיה רעה באה עליו. ויכול להצילו הוא בעצמו. או ששכר אחרים להצילו ולא הציל. או ששמע עובדי כוכבים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח ולא גלה אוזן חבירו והודיעו. או שידע בעובד כוכבים או באונס שהוא בא על חבירו ויכול לפייסו בגלל חבירו להסיר מה שבלבו ולא פייסו וכל כיוצא בדברים אלו. העושה אותם עובר על לא תעמוד על דם רעך:

15

When a person sees a rodef pursuing a colleague to kill him, or a woman forbidden as an ervah to rape her, and he has the potential to save the victim and yet fails to do so, he has negated the observance of the positive commandment: "You must cut off her hand," and has transgressed two negative commandments: "You may not show pity," and "Do not stand idly by while your brother's blood is at stake."

טו

הרואה רודף אחר חבירו להרגו או אחר ערוה לבועלה ויכול להציל ולא הציל. הרי זה ביטל מצות עשה שהיא וקצותה את כפה. ועבר על [ג] שני לאוין על לא תחוס עינך ועל לא תעמוד על דם רעך:

16

Even though lashes are not given as punishment for the transgression of these prohibitions - because they do not involve committing a forbidden deed - they are nevertheless very severe. For whoever causes the loss of a Jewish soul is considered as if he destroyed the entire world, and whoever saves a Jewish soul is considered as if he saved the entire world.

טז

אע"פ שאין לוקין על לאוין אלו מפני שאין מעשה בהן חמורים הם *שכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו אבד כל העולם כולו. וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים כל העולם כולו:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah