Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Chovel uMazzik - Chapter Four, Chovel uMazzik - Chapter Five, Chovel uMazzik - Chapter Six

Video & Audio Classes
Show content in:

Chovel uMazzik - Chapter Four

1

A person who strikes a woman and causes her to miscarry is liable, even if her injury was caused unintentionally. He must compensate the woman's husband for the value of the fetus, and the woman for the injury and the pain.

א

הנוגף את האשה ויצאו ילדיה אע"פ שלא נתכוון חייב לשלם דמי ולדות לבעל ונזק וצער לאשה:

2

How is the payment for the fetus assessed? We evaluate how much the woman would be worth before she gave birth, and how much she would be worth had she given birth. The difference between these two figures should be given to her husband.

If her husband died after she miscarried, the assessment should be given to his heirs. If a woman was struck after her husband died and she miscarried, the assessment for the fetus should also be given to the woman.

ב

וכיצד משערין דמי ולדות. שמין האשה כמה היתה יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה ונותנין לבעל. אם מת הבעל נותנין ליורשים. ואם נגפה אחר מיתת הבעל נותנין אף דמי ולדות לאשה:

3

If the woman who miscarries was married to a convert, and a person injures her during the convert's lifetime, he must pay the assessment for the fetus to the husband. If the convert dies without leaving any heirs, he is not liable. If the woman is injured after the convert dies, she acquires the right to the assessment for the fetus.

ג

היתה נשואה לגר וחבל בה בחיי הגר נותן דמי ולדות לבעל. מת הגר פטור. ואם חבל בה אחר מיתת הגר זכתה היא בדמי ולדות:

4

If the woman was a maidservant or a gentile at the time of conception, and was freed or converted before the accident took place, the assessment for the fetus belongs to her.

ד

היתה [א] שפחה או עכו"ם בשעת הריון ובשעת נגיפה נשתחררה או נתגיירה הרי דמי הולדות שלה:

5

When a person strikes a woman, and she miscarries and dies, he is not liable for payment, even if he struck her unintentionally.This law is derived as follows. Exodus 21:22 states: "If there will not be a fatal injury, he must certainly be punished financially." Thus, we see that Scripture did not distinguish between unintentional and intentional conduct with regard to an act punishable by execution by the court, and freed the perpetrator from financial liability in all instances.

ה

הנוגף את האשה ויצאו ילדיה ומתה אע"פ שהיה שוגג הרי זה פטור מן התשלומין ואינו משלם כלום. שנאמר ולא יהיה אסון ענוש יענש. לא חילק הכתוב בין שוגג למזיד בדבר שיש בו מיתת בית דין לפוטרו מן התשלומין:

6

When does the above apply? When the person intended to strike the woman. When, however, he intended to strike his colleague, but instead struck the woman - although she died - since he killed her without intention, this is considered a matter that does not involve capital punishment, and he is liable for the assessment for the fetus.

ו

במה דברים אמורים כשנתכוון לאשה. אבל אם נתכוון לחבירו ונגף את האשה אע"פ שמתה הואיל והמיתה בלא כוונה הרי זה כדבר שאין בו מיתת בית דין ומשלם דמי ולדות:

7

A person who strikes his father or his mother, but does not draw blood, is liable to pay the five assessments. If, however, he drew blood while striking his parents or injured a colleague on the Sabbath - even if he did so unintentionally - he is not liable for a financial penalty, because these sins are punishable by execution by the court. And as we explained, Scripture did not distinguish between unintentional and intentional conduct with regard to an act punishable by execution by the court, and freed the perpetrator from financial liability in all instances.

ז

המכה אביו ואמו ב ולא עשה בהן חבורה חייב בחמשה דברים. אבל אם עשה בהם חבורה או שחבל בחבירו בשבת אפילו היה שוגג פטור מן התשלומין מפני שהוא עון מיתת בית דין וכבר ביארנו שלא חילק הכתוב בדבר שיש בו מיתת בית דין בין שוגג למזיד לפוטרו מן התשלומין:

8

With regard to causing injury on the Sabbath, one might ask: "A person who causes injury is considered to be performing destructive activity, and one who performs destructive activity on the Sabbath is not liable for execution. Why then is the person who causes injury considered to be transgressing a sin punishable by execution by the court?"

The resolution is: since the person is satisfying his evil inclination by injuring his colleague, he is considered to be performing constructive activity. Thus, he is performing an act that is punishable by execution. Therefore, he is not liable for a financial penalty.

ח

והלא החובל מקלקל הוא וכל המקלקלין בשבת פטורין מן המיתה ולמה נחשוב זה החובל עון שיש בו מיתת בית דין. הואיל ועשה נחת רוח ליצרו הרע בעת שחבל בחבירו הרי הוא כמתקן ונמצא עון מיתה לפיכך פטור מתשלומין:

9

When a person injures a colleague on Yom Kippur, he is liable to pay financial compensation, even though he did so intentionally.

This is the halachah although he transgressed a sin that is punishable by lashes. Generally, whenever a deed that a person commits obligates the person to receive lashes and pay a financial penalty, he should be lashed and is not required to pay a financial penalty, for a person is never obligated for both lashes and a financial penalty. Although this is the general rule, an exception is made with regard to a person who injures a colleague. For the Torah specifically stated that a person who injures a colleague should pay compensation, as Exodus 21:19 states: "He shall pay unemployment compensation."

ט

החובל בחבירו ביום הכפורים אפילו במזיד חייב בתשלומין. אע"פ שעבר עבירה שהוא חייב עליה מלקות. והלא כל המחוייב מלקות ותשלומין לוקה ואינו משלם שאין אדם לוקה ומשלם. כך הם הדברים בכל חוץ מחובל בחבירו שהוא משלם שהרי בפירוש רבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין שנאמר רק שבתו יתן:

10

A person who injures a Canaanite servant whom he owns is not liable for any penalty. If he injures a Hebrew servant whom he owns, he is liable for all the assessments, with the exception of unemployment compensation.

When a person injures a Canaanite servant belonging to a colleague, the owner of the injured servant receives the five assessments. Even if he gave him powerful medication that caused the servant pain but healed him quickly, the owner is entitled to payment for all medical expenses.

י

החובל בעבד כנעני שלו פטור. חבל בעבד עברי שלו חייב בכולן חוץ מן השבת. החובל בעבד כנעני של חבירו רבו של עבד נוטל חמשה דברים ואפילו ציערו בסם ונתרפא במהרה הרי כל רפואתו לרבו:

11

Whenever a servant has been freed, but his bill of release has not been given to him yet, the penalty granted to the owner if the servant is killed by an ox is not paid because of him. If others injure him, he cannot collect the money for himself, because he is not a totally free man yet. Nor may his owner collect that money, because he no longer owns him.

For this reason, if an owner knocks out one of his servant's teeth, and then blinds his eye, he must free him because of his tooth, but he is not required to pay him because of the eye. If, however, the servant seizes the assessment that would be due him, it is not expropriated from him.

יא

כל עבד שיצא לחירות ועדיין לא הגיע גט שחרור לידו אין לו קנס. ואחרים שחבלו בו אינו יכול להוציא מהן לעצמו שעדיין לא גמר שחרורו. ולא האדון יכול להוציא מהן שהרי לא נשאר [לו] בו קנין. לפיכך המפיל שן עבדו ואחר כך סימא עינו יוצא בשינו ואינו נותן לו דמי עינו. ואם תפש אין מוציאין מידו:

12

When a servant has been half-freed, he must work for his master one day, and may work for himself the next day.

The following rules apply if such a servant was embarrassed by a person, or one caused him pain, or he was gored by an ox, or the like. If this took place on the day on which he must work for his master, the master is entitled to the payment. If this took place on the day when he works for himself, he is entitled to the payment.

יב

מי שחציו עבד וחציו בן חורין שביישו אדם או ציערו או שנגחו שור וכיוצא באלו. אם אירעו זה ביום של רבו לרבו ביום של עצמו לעצמו:

13

When a person injures a Hebrew servant belonging to another person, he is liable for all five assessments. Land should be purchased with the money, and the servant's master is entitled to the profits. When the servant is freed, the land is released from his owner's control.

If the servant was injured in a way that does not impair his work at all - e.g., the tip of his ear or the tip of his nose was cut off - the entire payment should be given to the servant, and his owner is not entitled to the benefit.

יג

החובל בעבד עברי של חבירו חייב בחמשה דברים וילקח בהן קרקע ורבו אוכל פירותיה. ולכשיצא העבד לחירות יצא השדה מתחת רבו. הזיקו היזק שאינו מעכב מלאכה כלל כגון שקטע ראש אזנו או ראש חוטמו הכל לעבד ואין לרבו בהן פירות:

14

The following rules apply when a person injures a girl below the age of majority who is not his own daughter. If the injuries reduce the money her father would receive for consecrating her, the assessment should be given to her father. Similarly, the unemployment assessment should be given to her father, for her wages belong to him, and the money received for selling her as a servant belongs to him.

The assessments for pain, embarrassment and medical attention, by contrast, belong to the girl herself. Similarly, if the injuries do not reduce the money he would receive for consecrating her, the assessment should be given to [the daughter.

When a person injures his own daughter, he must pay her only the assessments for pain, medical attention and embarrassment.

יד

החובל בבת קטנה של אחרים אם נזק הפוחת אותה מכספה הוא הרי הוא של אב. וכן שבתה של אב שהרי מעשה ידיה וכסף מכירתה של אביה הוא. אבל צער ובושת וריפוי הרי הוא שלה. וכן נזק שאינה פוחתה מכספה הרי הוא שלה. וכן החובל בבתו משלם צער וריפוי ובושת:

15

The following rules apply when a person injures a married woman. The unemployment benefits and medical assessment should be given to her husband. With regard to shame and damages, the rules are: If the damage is plainly evident - e.g., he injured the woman's face, her neck, her hands or her arms - a third is given to her, and two thirds are given to her husband. If the damages are in concealed places, a third is given to her husband, and two thirds are given to her.

The assessment for the husband should be given to him immediately. The assessment for the woman should be used to purchase land, from which the husband is entitled to the profits.

טו

החובל באשת איש השבת והריפוי לבעלה והצער שלה. והבושת והנזק אם בגלוי הוא כגון שחבל בפניה ובצוארה או בידיה וזרועותיה השליש שלה ושני שלישים לבעל. ואם בסתר הוא הנזק השליש לבעל ושני שלישים לאשה. של בעל נותנין לו מיד ושל אשה ילקח בהן קרקע והבעל אוכל פירות:

16

When does the above apply? When others injured her. When, however, a husband injures his wife, he is required to pay her the entire assessment for the damages, the embarrassment and the pain. This money is hers entirely. The husband has no rights to the profits. If she desires to give the money to another person, she may. This is the ruling rendered by the geonim. The husband must pay for her medical expenses, as he pays for all her other medical expenses.

טז

במה דברים אמורים כשחבלו בה אחרים [ב] אבל הבעל שחבל באשתו חייב לשלם לה מיד כל הנזק וכל הבושת והצער והכל שלה ואין לבעל בהן פירות ואם רצתה ליתן הדמים לאחר נותנת וכזה הורו הגאונים. והבעל מרפא אותה כדרך שמרפא כל חליה:

17

When a person injures his wife through sexual intercourse, he is liable for the damages.

יז

והמזיק אשתו בתשמיש המטה חייב בנזקיה:

18

The following rules apply when a woman injures her husband. In a case where he had added an amount above the minimum to her marriage contract, if the husband desires, we require her to sell the right to this additional amount to her husband for the price she would receive for it, and her husband is entitled to collect the damages from these funds. If he desires, he may divorce her and collect the damages from the entire sum of the money due her by virtue of her ketubah.

If he had not added an amount above the minimum to her marriage contract, she may not sell him the rights to the money due her by virtue of her ketubah itself, for it is forbidden for a person to remain married to a woman for one moment without a marriage contract. Thus, if the husband desires, he may have a promissory note written obligating her to pay for the damages, or he may divorce her and collect the amount due him from the money due her by virtue of her ketubah.

יח

האשה שחבלה בבעלה אם היה תוספת בכתובתה מחייבין אותה למכור התוספת לבעלה בטובת הנאה וגובה ממנה אם רצה הבעל. ואם רצה לגרשה ולגבות מן הכל גובה. ואם לא היה לה תוספת אינה יכולה למכור לו עיקר כתובתה. שאסור לו לאדם לשהות את אשתו שעה אחת בלא כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. אלא אם רצה הבעל כותב עליה שטר בדמי חבלו או מגרשה ונוטל מכתובתה הראוי לו:

19

The following rules apply when a person injures his sons who have attained majority. If they are not dependent on him for their livelihood, he must pay them the damages immediately. If they are below the age of majority, he should purchase land for them with the money due them for the damages,and they are entitled to the benefits. The same rules apply if they are injured by others.

If a father injures sons who are dependent on him for their livelihood, he is not liable. This applies whether or not they are above majority. If others injure them, the person who causes the injury must compensate them immediately if they are above majority. If they are below majority, the damages should be used to purchase landed property. They are entitled to its profits until they reach majority at which time the property becomes theirs without limitation.

יט

החובל בבניו הגדולים אם אין סומכין על שלחנו נותן להם מיד. והקטנים ילקח בהן קרקע בנזקן והן אוכלין פירותיו וכן הדין באחרים שחבלו בהן. ואם היו סמוכין על שלחנו וחבל בהן פטור בין שהיו גדולים בין שהיו קטנים. ואם חבלו בהן אחרים בגדולים יתן להם מיד ובקטנים ילקח בהן קרקע והן אוכלין פירותיה עד שיגדילו:

20

An encounter with a deaf mute, a mentally incompetent individual or a minor is undesirable. For if a person injures them, he is liable, but if they injure another person, they are not.

Even if the deaf mute gains the ability to speak and hear, the mentally incompetent person attains competency, and the minor comes of age, they are not obligated to pay for injuries they caused previously. For at the time they caused the injuries, they were not fully mentally competent.

כ

חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין. אע"פ שנתפתח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן אינם חייבין לשלם שבשעה שחבלו בהן לא היו בני דעת:

21

An encounter with a servant or a married woman is undesirable. For if a person injures them, he is liable, but if they injure another person, they are not liable to pay immediately.

They must, however, pay afterwards - i.e., if the woman is divorced or if her husband dies and if the servant is freed. They are held responsible because they are mentally competent. They are considered as a creditor who has no resources with which to pay, and who is thus held liable with regard to damages if he becomes wealthy.

כא

העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין. אבל משלמין לאחר זמן אם נתגרשה האשה או מת בעלה או נשתחרר העבד. שהרי בני דעה הן והרי הן כבעל חוב שאין לו מה יגבה שאם העשיר חייב לשלם:

22

A servant belonging to a man is considered as his own person, and an animal as one of his possessions.

What is implied? If a person places a burning coal on the heart of a servant belonging to a colleague and causes him to die, or if he pushes him into the sea or into a fire from which the servant could ascend, but the servant fails to do so and died instead, the person who caused his death is not obligated to pay financial compensation. If, however, he does this to an animal belonging to a colleague, it would be considered as if he had placed a coal on a garment and burned it, in which case he would be liable for damages. Similar laws apply in all analogous situations.

כב

עבדו של אדם כגופו ובהמתו כממונו. כיצד הרי שהניח גחלת על לב עבדו של חבירו ומת או שדחפו לים או לאש והוא יכול לעלות משם ולא עלה ומת פטור מן התשלומין. ואם עשה כן לבהמת חבירו כאילו הניח הגחלת על בגדו ונשרף שהוא חייב לשלם וכן כל כיוצא בזה:

Chovel uMazzik - Chapter Five

1

It is forbidden for a person to injure anyone, neither his own self nor another person. Not only a person who causes an injury, but anyone who strikes in strife an upright Jewish person, whether a minor or an adult, whether a man or a woman, violates a negative commandment, as Deuteronomy 25:3 states: "Do not continue... to flog him." One may conclude that if the Torah adjures us against adding to the blows due a sinner, surely this prohibition applies with regard to striking a righteous person.

א

אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו. ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם כשר מישראל בין קטן בין גדול בין איש בין אשה דרך *נציון הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא יוסיף להכותו אם הזהירה תורה מלהוסיף בהכאת החוטא קל וחומר למכה את הצדיק:

2

It is even forbidden to raise up one's hand against a colleague. Whoever raises a hand against a colleague, even though he does not hit him, is considered to be a wicked person.

ב

אפילו להגביה ידו על חבירו אסור וכל המגביה ידו על חבירו אע"פ שלא הכהו הרי זה [א] רשע:

3

When a person strikes a colleague with a blow that does not warrant a p'rutah to be paid in recompense, he should receive lashes. For there is no financial penalty to be exacted for transgression of this negative commandment.

Even if a person strikes a servant belonging to a colleague with a blow that does not warrant a p'rutah to be paid in recompense, he should receive lashes. This penalty is required because a servant is obligated to perform certain mitzvot.

If a gentile strikes a Jew, he deserves capital punishment, as implied by Exodus 2:12): "He turned to and fro... and struck the Egyptian."

ג

המכה את חבירו הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה שהרי אין כאן תשלומין כדי שיהיה לאו זה ניתן לתשלומין. ואפילו הכה עבד חבירו הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה שהרי ישנו במקצת מצות. ועכו"ם שהכה את ישראל חייב מיתה שנאמר ויפן כה וכה ויך את המצרי:

4

Our Sages imposed a penalty on foolish and violent men, and gave a person who was injured [the following privilege. His word is accepted when he takes an oath while holding a sacred article that another person caused him such and such an injury, and he is awarded the appropriate damages. This applies provided there are witnesses.

What is implied? Two people testify that the injured person entered the domain of the accused whole and left after being injured, but they did not see the injury being inflicted. Although the accused claims not to have inflicted the injury, since the injured person claims that he did, the injured person is given the prerogative of taking an oath and collecting the money due.

ד

קנס קנסו חכמים לאלו השוטים בעלי זרוע שיהא הנחבל נאמן ונשבע בנקיטת חפץ שזה חבל בו חבל זה ונוטל מה שראוי לו. והוא שיהיו שם עדים. כיצד היו שני עדים מעידין אותו שנכנס לתוך ידו שלם ויצא חבול ולא ראוהו בעת שחבל בו והוא אומר לא חבלתי והלה אומר אתה חבלת בי הרי זה נשבע ונוטל:

5

When does the above apply? When the injury was located in a place where the person could have inflicted it upon himself, or a third person was there whom the injured person could have instructed to strike him to implicate the accused. If, however, a third party was not present, and the injury was in a place that the injured could not have inflicted upon himself - e.g., he was bitten between his shoulders and the like - he may collect the appropriate payment without an oath.

ה

במה דברים אמורים כשהיתה המכה במקום שאפשר לו להכות בעצמו או שהיה עמהם שלישי שאפשר שזה הנחבל אמר לו לחבול בו ולהתרעם על אחר. אבל אם אין עמהם אחר והיתה המכה במקום שאינו יכול לעשות בעצמו כגון שהיתה נשיכה בין כתפיו וכיוצא בזה הרי זה נוטל בלא שבועה:

6

If the person who caused the injury admits causing it, he is liable to pay all five assessments. For there are witnesses that the injured person entered the accused's domain of sound body at the time of the quarrel and departed with an injury.

If, however, there are no witnesses there at all, the injured person states: "This person injured me," and the accused admits doing so, he is not liable for the assessments for damages and the pain. He is, however, liable for the assessments for unemployment, embarrassment and medical attention, because of his own admission.

For this reason, if he denies causing the injury, he can free himself of liability by taking a Rabbinic oath.

ו

הודה החובל שהוא חבל משלם חמשה דברים שהרי העדים היו שם שנכנס לתוך ידו שלם בשעת המריבה ויצא חבול. אבל אם לא היו שם עדים כלל הוא אומר חבלת בי והודה מעצמו פטור מן הנזק ומן הצער וחייב בשבת [ב] ובבושת ובריפוי על פי עצמו. לפיכך אם כפר ואמר לא חבלתי נשבע שבועת היסת:

7

Why should a person pay these three assessments on the basis of his own admission? The assessments for unemployment and medical attention represent a financial obligation and are not considered to be k'nasot. For if he does not reimburse the injured person for them, he will have caused him to forfeit the money he spent on medical treatment and the money he lost through unemployment.

And with regard to embarrassment, it was when he admitted before the court that he caused the injury, that he brought about the embarrassment. For when an injury is caused in private, a person is not caused any embarrassment. It is his admission before the court that embarrasses him.

ז

ולמה משלם אדם שלשה דברים אלו על פי עצמו. שהשבת והריפוי ממון הוא ולא קנס. שאם לא יתן לו הרי חסרו ממון שהוא מתרפא בו ובטל ממלאכתו. והבושת לא הגיעה לו אלא בשעה שהודה בפנינו שהוא חבל בו. שהנחבל שלא חבל בו [בפני] אדם אין לו בושת והודאתו בבית דין היא שביישה אותו.

8

From this one can conclude that there is no difference with regard to the embarrassment assessment, whether that assessment is due him because he caused the person to be embarrassed in the presence of others, or it is due him because he made an acknowledgement in the presence of others of the embarrassment he caused. Therefore, a person is liable for an embarrassment assessment because of his own statements.

ח

נמצאת למד שאין הפרש בבושת בין בושת המגיע לו אם חבל בו בפני אחרים ובין בושת המגיע לו בעת שהודה בפני אחרים שחבל בו. לפיכך משלם אדם בושת על פי עצמו:

9

A person who damages a colleague's property cannot be compared to one who injures his physical person. When a person who damages a colleague's property pays him what he is obligated to pay him, he receives atonement. In contrast, when a person injures a colleague's physical person, paying him the five assessments is not alone sufficient to generate atonement. Even if the person who caused the injury sacrifices all the rams of Nevayot, he cannot generate atonement, nor is his sin forgiven until he asks the person who was injured to forgive him.

ט

אינו דומה מזיק חבירו בגופו למזיק ממונו. שהמזיק ממון חבירו כיון ששלם מה שהוא חייב לשלם נתכפר לו. אבל חבל בחבירו אע"פ שנתן לו חמשה דברים אין מתכפר לו. ואפילו הקריב כל אילי נביות אינו מתכפר לו ולא נמחל עונו עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו:

10

It is forbidden for the person who suffered the injury to be cruel and not to forgive the one who caused the injury. This is not the course of behavior for a descendant of Israel.

Instead, since the person who caused the injury asks and pleads of him for forgiveness once or twice, and he knows that he has repented from his sin and regrets his evil deeds, he should forgive him. Whoever hastens to grant forgiveness is praiseworthy and is regarded favorably by the Sages.

י

ואסור לנחבל א להיות אכזרי ולא ימחול אין זו דרך זרע ישראל אלא כיון שבקש ממנו החובל ונתחנן לו פעם ראשונה ושניה וידע שהוא שב מחטאו וניחם על רעתו ימחול לו. וכל הממהר למחול הרי הוא משובח ורוח חכמים נוחה הימנו:

11

There is another difference between the damages to an individual's physical person and to his property. If a person tells a colleague: "Blind my eye..." or "Cut off my arm, and you will not be liable," he is liable for the five assessments. The rationale is that it is well known that a person does not genuinely desire this.

When, by contrast, a person tells a colleague: "Tear my garment..." or "Break my jug, and you will not be liable," he is not liable. If, however, he did permit him to damage his property, but did not stipulate that he would not be liable, he is obligated to pay for the damages.

יא

ועוד יש הפרש בין נזקי גופו לנזקי ממונו. שהאומר לחבירו סמא את עיני קטע את ידי על מנת שאתה פטור הרי זה חייב בחמשה דברים שהדבר ידוע שאין אדם רוצה בכך. אבל האומר לחבירו קרע את כסותי שבר את כדי על מנת שאתה פטור הרי [ד] זה פטור. ואם לא אמר לו על מנת שאתה פטור הרי זה [ה] חייב לשלם אף על פי שהרשהו להשחית:

12

When does the above apply? When first the person entrusted the articles to the person who destroyed them as a watchman - i.e., he borrowed them or was entrusted with them for safekeeping. In such a situation, if the owner told the watchman to break it or rip it, and the watchman did so, the watchman is liable to pay for the damages, unless the owner explicitly stipulated that the watchman would not be held liable.

When, however, the owner of an article tells a colleague: "Take this utensil and break it," "Take this garment and rip it," if the other person follows the instructions he was given, he is not liable.

יב

במה דברים אמורים כשבאו הכלים לידו תחילה בתורת שמירה. כגון שהיו שאולין או מופקדין אצלו ואמר לו שבר וקרע ועשה כן חייב לשלם עד שיאמר לו על מנת שאתה פטור. אבל אם אמר לו קח כלי זה ושברו. בגד זה וקרעו. ועשה כן הרי זה פטור:

13

When a person tells a colleague: "Break a utensil belonging to so and so, and you will not be liable," and the listener follows these instructions, the listener is liable financially. It is as if he told him: "Blind so-and-so's eye, and you will not be liable."

Although the person who caused the damages is liable to pay, the person who gave him the instructions is considered to be his partner in the transgression and a wicked person. For he caused a blind man to stumble, and supported a person who committed a transgression.

יג

האומר לחבירו שבר כליו של פלוני על מנת שאתה פטור ועשה הרי זה חייב לשלם. וכאילו אמר לו סמא עינו של פלוני על מנת שאתה פטור. ואע"פ שהעושה הוא חייב לשלם. הרי זה האומר לו שותפו בעון ורשע הוא. שהרי הכשיל עור וחיזק ידי עוברי עבירה:

Chovel uMazzik - Chapter Six

1

A person who damages property belonging to a colleague is obligated to pay the full extent of the damages. Regardless of whether he did so unintentionally or because of forces beyond his control, it is considered as if he had acted intentionally.

What is implied? If a person fell off a roof and broke utensils, or tripped while he was walking, fell on a utensil and broke it, he is liable to pay the full extent of the damages. This is implied by Leviticus 24:21, which states: "A person who strikes an animal will pay for the damages," without distinguishing between an intentional and unintentional blow.

א

המזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלם בין שהיה שוגג בין שהיה אנוס הרי הוא כמזיד. כיצד נפל מן הגג ושבר את הכלים או שנתקל כשהוא מהלך ונפל על הכלי ושברו חייב נזק שלם. שנאמר ומכה בהמה ישלמנה לא חילק הכתוב בין שוגג למזיד:

2

The same laws i.e., that the person who caused the damage should pay for it, as indicated by the proof-text apply whether one kills an animal belonging to a colleague, breaks his utensils, tears his garments or cuts down crops or trees he planted.

ב

ואחד ההורג בהמתו של חבירו או השובר כליו או הקורע בגדיו או קוצץ נטיעותיו הכל דין אחד הוא:

3

When does the above apply? When the damage is done in a domain belonging to the person whose possessions were damaged. If the damage was done in a domain belonging to the person who caused the damage, he is not required to pay unless he purposely caused the damage. If he caused the damage unintentionally or due to forces beyond his control, he is not liable.

Similarly, if both of them were present in a domain belonging to a third party with his permission - or without his permission - and one unintentionally damaged property belonging to the other, the person who caused the damage is not liable.

ג

במה דברים אמורים ברשות הניזק. אבל ברשות המזיק אינו חייב לשלם אלא אם הזיק בזדון אבל בשגגה או באונס פטור. וכן אם היו שניהן ברשות או שניהם שלא ברשות והזיק אחד מהן ממון חבירו שלא בכוונה פטור:

4

The following rules apply when a person was climbing a ladder and the rung of the ladder broke under him, and it fell and caused damage. If the rung was not tightly fit or it was not strong enough to bear the person's weight, he is liable. If it was tightly fit and strong enough to bear the person's weight, but it slipped from its place or rotted, the person is not liable. For this is an act of God. The same concepts apply in all analogous situations.

All the above applies if the damage takes place in the domain belonging to the person whose possessions were damaged. If the damage takes place in the domain belonging to the person who causes the damage, he is not liable unless he intentionally causes the damage, as explained above.

ד

היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו ונפלה והזיקה אם לא היתה מהודקת וחזקה חייב. היתה חזקה ומהודקת ונשמטה או שהתליעה הרי זה פטור שזו מכה בידי שמים היא וכן כל כיוצא בזה. כל אלו הדברים ברשות הניזק אבל ברשות המזיק פטור עד שיתכוין להזיק כמו שביארנו:

5

If another person filled a courtyard belonging to a colleague with jugs of wine and oil, the owner of the courtyard may enter and leave in an ordinary manner. If any of the jugs break when he enters or leaves, he is not liable for them. This applies even if the jugs were brought in with the permission of the owner of the courtyard, as long as the owner of the courtyard did not accept responsibility for watching them.

If, however, the owner of the courtyard broke the jugs intentionally, he is liable to pay for them. This applies even if the jugs were brought in without the permission of the owner of the courtyard.

ה

הרי שמילא חצר חבירו כדי יין ושמן אפילו הכניסם ברשות הואיל ולא קיבל עליו בעל החצר לשמור הרי זה נכנס ויוצא כדרכו וכל שישתבר מן הכדים בכניסתו וביציאתו הרי הוא פטור עליהן. ואם שברן בכוונה אפילו הכניסם בעל הכדים שלא ברשות הרי זה חייב לשלם [וכן כל כיוצא בזה]:

6

When one ox climbs on top of another ox with the intention of killing it in a domain belonging to the owner of the lower ox, and the owner of the lower ox pulls his ox away to save it, thus causing the upper ox to fall and die, the owner of the lower ox is not liable. This applies regardless of whether the ox that attacked was tam or mu'ad.

ו

שור שעלה על גבי שור להרגו ברשות המזיק שהוא בעל התחתון בין שהיה תם בין שהיה מועד ובא בעל התחתון ושמט את שורו להצילו ונפל עליון ומת הרי זה פטור:

7

The following rules apply when the owner of the lower ox pushes the upper ox, and it dies. If he could have pulled one ox away, so that the attacking ox would not be pushed violently, and he did not do so, he is liable. If he could not have pulled an ox away, he is not liable.

ז

דחפו לעליון ומת אם [א] היה יכול לשומטו ולא שמטו הרי זה חייב. ואם לא היה יכול לשומטו הרי זה פטור:

8

The following rules apply when two people were walking in the public domain. If one approached carrying a jug, and the other approached carrying a beam, and the person's jug was broken by the other's beam, the owner of the beam is not liable. The rationale is that they both have permission to walk in this domain.

If the owner of the beam was walking ahead and the owner of the jug following afterwards, and the jug was broken on the beam,the owner of the beam is not liable. If the owner of the beam stood still to rest because of the weight of his burden, and the jug was broken on the beam, the owner of the beam is liable. If the owner of the beam warned the owner of the jug and told him to stand still, the owner of the beam is not liable.

If the owner of the beam stood still to adjust his burden, he is considered as if he is walking, and he is not liable. This applies even if he failed to warn the owner of the jug, for he is preoccupied with his own progress.

If the owner of the jug was walking ahead, and the owner of the beam following afterwards, and the jug was broken on the beam, the owner of the beam is liable. It is considered as if he broke the the jug intentionally with his hands. If the owner of the jug stood to rest, the owner of the beam is not liable. If, however, the owner of the jug warned the owner of the beam and told him to stand, the owner of the beam is liable. If the owner of the jug stood still to adjust his burden, the owner of the beam is liable, even if the owner of the jug did not warn him.

Similar principles apply if one person proceeds while carrying a lamp, and another comes carrying flax, or in other analogous situations.

ח

שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים זה בא בחביתו וזה בא בקורתו ונשברה חביתו של זה בקורתו של זה פטור שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך. היה בעל הקורה ראשון ובעל החבית אחרון ונשברה חבית בקורה פטור [ב] ואם עמד בעל הקורה לנוח מכובד משאו חייב ואם הזהיר לבעל החבית ואמר לו עמוד פטור. עמד לתקן משאו הרי הוא כמהלך ופטור. ואע"פ שלא הזהיר לבעל החבית שהוא טרוד בדרכו. היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון ונשברה חבית בקורה חייב שזה כמו ששברו בידו בכוונה ואם עמד בעל חבית לנוח פטור. ואם הזהיר לבעל הקורה ואמר לו עמוד הרי זה חייב ואם עמד לתקן משאו אע"פ שלא הזהיר לבעל הקורה הרי הוא חייב. וכן זה בא בנרו וזה בא בפשתנו וכן כל כיוצא בזה:

9

When two people were proceeding in the public domain, one of them was running and one was walking, and one was injured by the other unintentionally, the one who is running is liable, for he is departing from the norm.

If it was Friday afternoon, after sunset, when the collision took place, he is not liable. For he has permission to run at that time, so that the Sabbath will not enter when he is not ready to accept it. If both individuals were running, and one injured the other, neither is liable. This applies even on other days.

ט

שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים אחד רץ ואחד מהלך והוזק אחד מהן בחבירו שלא בכוונה. זה הרץ חייב מפני שהוא משנה. ואם היה ערב שבת בין השמשות [ג] פטור מפני שברשות הוא רץ כדי שלא תכנס השבת והוא אינו פנוי. היו שניהם רצים והוזקו זה בזה שניהם פטורין ואפילו בשאר הימים:

10

There is no difference whether a person injures a colleague with his hand, injures him by throwing a stone or shooting an arrow, opens a current of water on a person or on utensils and damages him or them, or spits or sneezes and causes damage with his spittle or mucus while it is being propelled by his power. All of these are considered derivatives of damage that a person causes,and he is liable for all of them, as if he had caused the damage with his hands.

If, however, the spittle or the mucus came to rest on the ground, and afterwards a person slips on them, the person who spat or sneezed is liable as if it were a cistern. For every obstacle is considered a derivative of a cistern, as we have previously explained.

י

אחד המזיק בידו או שזרק אבן או ירה חץ והזיק בו או שפטר מים על חבירו או על הכלים והזיק או שרק או נע והזיק בכיחו וניעו בעת שהלכו מכחו הרי זה כמזיק בידו והם תולדות של אדם. אבל אם נח הרוק והכיח על הארץ ואחר כך נתקל בהן אדם הרי זה חייב משום בורו שכל תקלה תולדת בור היא כמו שביארנו:

11

When a blacksmith who was beating with a hammer on an anvil causes a spark to fly from beneath the hammer, and the spark causes damage, the blacksmith is liable. It is as if he threw a stone or an arrow.

Similarly, if a builder who is contracted to tear down a wall cracks the stones or causes other damage, he is liable. If he is tearing down one side of a wall, and the stones on the other side fall, he is not liable. If they fall because of his blows, he is liable. For this is considered like shooting arrows and causing damage.

יא

לוטש שהיה מכה בפטיש ויצא גץ מתחת הפטיש והזיק הרי זה חייב כמי שזרק אבן או חץ. ב וכן הבנאי שקבל עליו את הכותל לסותרו ושבר את האבנים או הזיק חייב. היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור. ואם מחמת המכה חייב שזה כזורק חץ והזיק בו הוא:

12

A person who holds under water an animal belonging to a colleague, or if an animal fell into water and he prevented it from ascending and thus caused it to die in the water, or if he left it in the sun and restricted its movement so that it could not find shade until the sun killed it - in all these, and in any analogous situations, the perpetrator of these acts is liable to pay for the animal's loss.

יב

הכובש בהמת חבירו במים או שנפלה ומנעה מלעלות עד שמתה במים. או שהניחה בחמה וצמצם עליה המקום כדי שלא תמצא צל עד שהרגתה החמה חייב לשלם. וכן כל כיוצא בזה:

13

If two people kill an animal together or break a utensil together, the damages are divided between them.

יג

שנים שהמיתו את הבהמה כאחת או שברו את הכלי כאחת משלשין ביניהן:

14

Our Sages ruled in the following manner concerning the liability in the situation to be described. Five people placed their five burdens on an animal and it did not die, and then a sixth person came and placed his burden upon it, and it did die. If the animal was walking while carrying the previous burdens, and it stood still and did not walk when the last person placed its burden upon it, the last person is liable.

If at the outset, the animal was not walking, the last person is not liable. If it is not known whether or not the animal was walking, all the six people should share the damages equally.

יד

חמשה שהניחו חמש חבילות על הבהמה ולא מתה ובא זה האחרון והניח חבילתו עליה ומתה. אם היתה מהלכת באותן החבילות ומשהוסיף זה חבילתו עמדה ולא הלכה האחרון חייב. ואם מתחלה לא היתה מהלכת האחרון פטור. ואם אין ידוע כולן משלמין בשוה:

15

Similarly, if five people sat on a chair and it did not break, and then another person sat down upon it and it did break, the last person who sat down is liable. Although it was fit to break before he sat down, he is responsible, since he caused it to break sooner. For the others could say to him: "Had you not used it for support, we would have stood up before it broke."

If they all sat down at the same time, they are all liable. The same rules apply in other analogous situations.

טו

וכן חמשה שישבו על הכסא ולא נשבר ובא אחרון וישב עליו ונשבר אע"פ שהיה ראוי להשבר בהן קודם שישב הואיל וקירב את שבירתו [ד] האחרון חייב. שהרי אומרים לו אילו לא נסמכת עלינו היינו עומדים קודם שישבר. ואם ישבו כאחת ונשבר כולן חייבין וכן כל כיוצא בזה:

16

Our Sages divided the liability for the damages in situations when a man and an ox combined to push into a cistern a person, utensils, or an ox that was disqualified for use as a sacrifice. If the person or the animal pushed into the cistern was injured or died, or the utensils were broken, all three - the person who pushed, the owner of the ox and the owner of the cistern - are liable, and the damages should be divided among them in the following manner.

With regard to the payment for offspring which were aborted because of the fall and the four assessments other than damages, the man is liable, and the owner of the ox and the owner of the cistern are not liable. With regard to the atonement fine and the fine of 30 shekalim for killing a servant, the owner of the ox is liable, and the man and the owner of the cistern are not liable. With regard to the destruction of utensils and the death of an animal that was disqualified as a sacrifice, the man and the owner of the ox are liable, and the owner of the cistern is not liable.

טז

אדם ושור שדחפו בהמה או אדם או כלים או בהמת פסולי המוקדשין לבור והוזק הנדחף בבור או מת או נשתברו הכלים. לענין נזקי אדם או היזק בהמה שלשתן חייבין האדם הדוחף ובעל השור ובעל הבור ומשלשין ביניהן. לעניין דמי ולדות וארבעה דברים אדם חייב ובעל השור ובעל הבור פטורין. לענין כופר ושלשים של עבד בעל השור חייב ואדם ובעל הבור פטורין. לענין כלים ופסולי המוקדשין אדם ובעל השור חייבין ובעל הבור פטור:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah