Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Shechenim - Chapter Thirteen, Shechenim - Chapter Fourteen, Sheluchin veShuttafin - Chapter One

Video & Audio Classes
Show content in:

Shechenim - Chapter Thirteen


When a person gives landed property as a gift, the rights of a neighbor do not apply. When the deed recording a gift states: "The giver accepts financial responsibility for this gift, " the rights of a neighbor do apply. Since the deed mentions financial responsibility, it is obvious that the transfer was a sale; it used the term "gift, " only to nullify the rights of the neighbor. How much should the neighbor pay? The value of the property.


הנותן מתנה אין בה דין בן המצר היה כתוב בשטר מתנה שאחריות מתנה זו על הנותן יש בה דין בן המצר הואיל ויש בה אחריות מכירה היא ולא כתב מתנה אלא לבטל זכות בן המצר וכמה נותן לו מה שהיא שוה:


In the above situation, if the purchaser admits the ruse, saying: "Yes, we tried to perpetrate deception. It was a sale, and this is the price I paid for it, " he must support his claim by taking an oath while holding a sacred article. He may then collect his claim, as is the law concerning agents.

It appears to me that the purchaser must claim only a price that is appropriate for the property or slightly more. If, however, he claims to have paid 200 zuz for a property worth 100, his word is not accepted.


אמר הלוקח כן הוא והערמה עשינו ומכירה היא בכך וכך קניתיה נשבע בנקיטת חפץ ונוטל כדין השלוחין ויראה לי שצריך לטעון דמים שהן ראויין או יתר מעט אבל אם אמר על שוה מאה במאתים קניתי אינו נאמן:


If the deed recording a gift states: "I accept financial responsibility for this gift. If it is expropriated from the recipient, I will give him 200 zuz, " the neighbor must pay the recipient 200 zuz. Only afterwards, may he displace him. This applies even if the property is worth only a maneh.


היה כתוב בשטר מתנה וקבלתי עלי אחריות מתנה זו שאם תצא מידו אתן לו מאתים נותן לו בן המצר מאתים ואח"כ מסלקו ואף על פי שאינו שוה אלא מנה:


When a person exchanges a courtyard for another courtyard,a neighbor is not given the right to displace one of the recipients.

When a person exchanges a courtyard for an animal or for movable property, we evaluate the worth of that animal or movable property. The neighbor then gives this amount to the purchaser and displaces him. The purchaser cannot tell the neighbor: "Give me an article like the one I used for the purchase. " For this is a ruse, and it is not reckoned with at all.


החליף חצר בחצר אין בה דין בעל המצר החליף חצר בבהמה או במטלטלין רואין דמי אותה הבהמה או דמי אותם המטלטלין ונותן לו בן המצר ומסלקו ואינו יכול לומר לו תן לי כמה שלקחתי בו שזה הערמה היא ואינו מועלת כלום:


The following rules apply when a person sells a colleague a small portion of land in the midst of his field, and then sells him a larger portion of land next to that field. We evaluate the property. If the small portion that he sold him first is of greater or lesser value than the portion of the land he sold him afterwards, the purchaser acquires the desired land, and the neighbor cannot displace him. For the purchaser himself is a neighbor by virtue of the small amount of land he purchased in the center.

If the small portion of land in the center is of the same value as the portion on the side, this is an act of deception, and the neighbor is entitled to displace the purchaser from the second portion of the field that he bought.


מכר לו קרקע מעט באמצע שדהו ואחר כך מכר לו קרקע בצד אותה שדה שבאמצע רואין אם אותו המעט שמכר לו תחלה היא עידית או זיבורית לגבי זאת הקרקע שמכר לו באחרונה זכה הלוקח ואין בן המצר יכול לסלקו שהרי הוא עצמו בן מצר הוא מפני אותו מעט שקנה באמצע ואם אותו מעט שקנה באמצע כמו זאת שמכר לו בסוף מצדו הרי זה מערים ובן המצר מסלק אותו מן השדה שקנה בסוף:


When a person sells a property within the context of a conditional agreement, whether the condition was stipulated by the seller or the purchaser, a neighbor cannot displace the purchaser until all the conditions are met and the purchaser acquires the property entirely without the original owner retaining any connection to it. Only then may the purchaser displace him.


המוכר על תנאי בין שהתנה מוכר בין שהתנה לוקח אין בעל המצר יכול לסלקו עד שיתקיימו התנאין ויזכה הלוקח בקרקע ולא תשאר בה עליה עמו כלל ואח"כ יסלק אותו:


When the purchaser has built or improved the property he purchased, or destroyed or impaired it, when the neighbor displaces him, he must pay him the money that is appropriate for him. In all his deeds, he is considered the agent of the neighbor.

Similarly, if the purchaser took a loan before the neighbor displaced him and the neighbor displaced afterwards, his creditor may not expropriate the property from the neighbor.

The following principle governs all these laws: Whenever a person purchases property bordering on a colleague's property line, he is considered that person's agent, and it is as if he were sent only to better his interests and not to impair them.Thus, if he improves the property, he receives only his expenses. If he impairs the value of the property by digging, destroying or partaking of its produce, we reduce the money paid to him.

When do we take into account the produce of which he partook? When he partook of this produce after the neighbor came and brought money to displace him. This does not apply with regard to the produce of which he partook before that time. On the contrary, he is considered to have partaken of his own produce, and none of it is taken into account.


הלוקח שבנה והשביח או סתר והפסיד בן המצר מסלקו ונותן לו דמים הראויין לו והרי הוא בכל מעשיו כמו השליח וכן אם לוה הלוקח קודם שיסלק אותו בן המצר וסלקו בן המצר אין בעל חוב שלו טורף מיד בן המצר זהו העיקר בכל אלו הדינין שכל הלוקח בצד מצר חבירו הוא כמו שליח לחבירו ולתקן שלחו ולא לעוות לפיכך אם השביח נוטל הוצאה ואם הפסיד וחפר והרס או אכל הפירות מנכין אותו מן הדמים במה דברים אמורים שמחשבין לו הפירות בשאכלן אחר שבא בן המצר והביא מעות לסלקו אבל כל הפירות שאכל מקודם שלו הוא אוכל ואין מחשבין אותן:


When a person purchases a field from two owners, and a neighbor comes and desires to displace him only from the portion of the property that he purchased from one, he is not given that right. He must either displace him from the entire property, or leave him with the entire property.

When, by contrast, a person sells a property to two people, a neighbor has the right either to displace them both, or to displace one and leave the other.


אחד שלקח שדה אחת משנים ובא בעל המצר לסלקו מחצית בלבד שלקח מן האחד אינו יכול לסלקו או מסלקו מכולה או מניח כולה אבל המוכר קרקע לשנים יש לבעל המצר לסלק שניהם או לסלק אחד ולהניח אחד:


When a neighbor comes to displace the purchaser, but before he displaces him he sells him the field he owns that borders on the property, he forfeits his right.


בן המצר שבא לסלק את הלוקח וקודם שיסלקו מכר לו את השדה שיש לו על המצר אבד את זכותו:


When an agent conducts the sale of a property and he himself is a neighbor, he does not have the right to displace the purchaser. Since he himself sold him the property, there is no greater waiver possible.


שליח שמכר והרי הוא בעל המצר אינו מסלק את הלוקח שהרי הוא מכר לו ואין לך מחילה גדולה מזו:


When a creditor of the seller expropriates a field from the neighbor, the neighbor should collect his due from the purchaser whom he displaced. The purchaser in turn should collect his due from the seller.


בעל חוב של מוכר שטרף השדה מיד בעל המצר הרי בעל המצר חוזר וטורף מן הלוקח שסלקו והלוקח חוזר ונוטל מן המוכר:


Whenever a creditor expropriates property as payment for an outstanding debt, a neighbor has the right to displace him. For a person expropriating property should not have a greater right than one who purchases.

If at any later date the original owner desires to pay back the money that he owed, the ownership of his field will revert to him; he always has this right, as will be explained in the appropriate place.


כל בעל חוב שטרף בחובו יש לבעל המצר לסלקו לא יהא כח הטורף גדול מכח הלוקח ואם ירצה הנטרף ליתן הדמים שהיו עליו בחובו תחזור לו שדהו לעולם כמו שיתבאר במקומו:


When a minor is a neighbor and the court sees that it is to his benefit, it displaces the purchaser on his behalf or enables him to share in the division of the property among the other neighbors, as it sees fit.


קטן שהיה בן המצר וראה ב"ד שזכות הוא לו מסלקין לו את הלוקח או יטול לו חלקו עם שאר בעלי המצר כמו שיראו:


When a man's wife owns property that borders on a property that is being sold, the husband has the right to displace the purchaser. For all of his wife's property is in his domain, and he has the right to exercise every privilege that would be hers.

Even if the woman performed a kinyan affirming that she waives this right on behalf of the purchaser, her act is of no consequence and her husband may displace him.

The following rules apply if the wife took the initiative and displaced the purchaser, or a servant who carried on business affairs on behalf of his master displaced the purchaser. If the husband or the master acquiesces to the displacement, he confirms their deeds. If he desires, he may not confirm their deeds, and the wife or the servant must return the property.


בעל שהיתה אשתו בן המצר הרי זה מסלק את הלוקח שכל נכסי אשתו ברשותו וכל זכות שתבא לידה זכות הוא לו אפילו קנו מיד אשתו שמחלה בזכות זו ללוקח אינו מועיל אלא הבעל מסלקו עמדה האשה מדעתה וסלקה את הלוקח וכן העבד שהיה נושא ונותן בנכסי אדוניו שסלק את הלוקח אם רצה הבעל או האדון מקיים על ידיהן ואם רצה לא יקיים ותחזור ללוקח ויחזיר הדמים:

Shechenim - Chapter Fourteen


The following rules apply when a person desires to sell a field and brings his neighbor and the prospective purchaser to court. If he tells the neighbor: "If you desire to buy the field at this and this price, do so. If not, withdraw. Here is the purchaser, " the neighbor has no room to protest. He must either bring money immediately and purchase the field or waive his privilege.

If the neighbor says: "I will work to raise money, " he is not heeded. If he says: "I will go and bring money, " and one would presume that he possesses the resources at hand, we wait until he goes and brings the funds. If one would not presume that he possesses the resources, we do not heed him, for we assume that he is merely seeking to delay. Therefore, we tell him: "Either produce the funds immediately or waive your privilege. " The rationale is that a neighbor is not given time to amass funds.

The following rule applies when both the neighbor and the prospective purchaser produce money, and the coins produced by the purchaser are better or more likely to be accepted than those produced by the neighbor. The neighbor is not given a privilege; the property may be sold without his being given the right to displace the purchaser.

If the prospective purchaser desires to buy the property to build houses, and the neighbor desires to purchase it as a field, the purchaser is granted it because of the virtue of settling the land. The neighbor is not granted the privilege of displacing him.


הרוצה למכור שדהו והביא בן המצר שלו וזה שרוצה ליקח ממנו לב"ד ואמר לבן המצר אם תרצה לקנות בכך וכך עשה ואם לאו סלק את עצמך והרי זה לוקח הרי זה לא נשארה לו טענה אלא או מביא מעות מיד ויקנה או בטלה את זכותו אמר אטרח ואביא אין שומעין לו אלך ואביא אם הוא אמוד שיש לו ממתינין לו עד שילך ויביא ואם אינו אמוד אין שומעין לו שאינו רוצה אלא להשמט לפיכך אומרים לו או תוציא עתה זוזים או בטלה זכותך שאין קובעין זמן לבעל המצר הוציא בן המצר המעות והוציא הלוקח מעות אם היו של לוקח טובים מזוזיו או ממהרים לצאת יותר מזוזיו בטלה זכותו ואין לו דין בן המצר היה רוצה הלוקח לקנותה לבנות בה בתים ובן המצר רוצה לזרעה הלוקח זוכה משום יישוב הארץ ואין בה דין בן המצר:


If a purchaser comes and consults with a neighbor, asking him: "So and so, your neighbor desires to sell his field to me; should I purchase it?", the neighbor does not forfeit his right even if he tells him: "Go and purchase it." Instead, he may displace him after he purchases it unless he performs a kinyan confirming that he does not desire the property.

When is it necessary for the neighbor to confirm that he has no claim against the purchaser with a kinyan? When he makes such statements before he purchases the property. If, however, he waives his right after he purchases the property - e.g., the neighbor comes and helps the purchaser, rents a piece of the property from him,or sees that he is building or destroying even the smallest portion of the property and using it as his own - and the neighbor does not protest or assert a claim, he is considered to have waived his right and he is not given another opportunity to displace him.


בא לוקח ונמלך בבן המצר ואמר לו הרי פלוני בן המצר שלך רוצה למכור לי שדה זו אלך ואקח ממנו ואמר לו לך וקח לא בטל זכותו ויש לסלק אותו אחר שיקנה אלא א"כ קנו מידו בד"א שצריך קניין כשמחל לו קודם שיקנה אבל אם מחל לו זכותו אחר שלקח כגון שבא בן המצר וסייע עמו או שכר ממנו או שראה אותו בונה וסותר כל שהוא ומשתמש ולא מיחה בו ולא ערער הרי זה מחל ושוב אינו יכול לסלקו:


When the neighbor was in another country, sick or below the age of majority, and afterwards he recuperated, came of age or returned from the journey, he does not have the right to displace the purchaser. If he were given such a right, a person would never be able to sell his landed property. For the purchaser would fear: "It will be taken from me at a later date." The Geonim have ruled in this manner.


היה בן המצר במדינה אחרת או חולה או קטן ואחר זמן הבריא החולה והגדיל הקטן ובא ההולך אינו יכול לסלקו שאם אתה אומר כן אין אדם יכול למכור קרקעיתו שהרי הלוקח אומר לאחר כמה שנים תצא מידי וכזה הורו הגאונים:


The following rules apply when a person sells property that is worth 200 zuz for a maneh. If the seller would discount the price for everyone, the neighbor is required to pay the purchaser only 100 zuz before he displaces him. If the seller would not discount the price for everyone, the neighbor must pay the purchaser the 200 zuz that the property is worth. For it is as if the seller gave the purchaser a gift.

If a person purchased property worth a maneh for 200 zuz, a neighbor cannot displace him unless he gives him 200.

If the neighbor protests: "They are perpetrating an act of deception together,"the purchaser must take an oath while holding a sacred article. Afterwards, he may collect the 200 zuz.

If there were witnesses that the purchaser gave 200 zuz, but the neighbor claims that there was an agreement between him and the seller, and that he definitely knows that in truth the seller took only 100 zuz from him, the neighbor must pay the amount of money the witnesses stated. Afterwards, he may displace the purchaser and require him to take a sh'vuat hesset that he purchased the property for 200 zuz. After taking that oath, he is under no further obligations.


המוכר שוה מאתים במנה אם לכל העם מוזיל ומוכר נותן לו בן המצר מאה ומסלקו ואם אינו מוזיל לכל העם נותן לו מאתים שהוא שוה שהמוכר נתן לזה מתנה לקח שוה מנה במאתים אינו יכול לסלקו עד שיתן המאתים טען בן המצר שעשו קנוניא ביניהם נשבע הלוקח בנקיטת חפץ ונוטל מאתים זוז ואם היה שם עדים שנתן מאתים ובן המצר טוען שאמנה היתה בינו ובין המוכר ואינו יודע [בוודאי] שלא לקח ממנו אלא מאה הרי זה נותן דמים כמו שהעידו העדים ואחר כך מסלקו ומשביעו היסת שלקח במאתים ונפטר:


The following rules apply whenever a person wants to sell landed property and two people come offering to purchase it, and each one is willing to pay the same price and neither of them is a neighbor. If one of the prospective purchasers was an inhabitant of the city and the other dwelled in the outlying fields, the inhabitant of the city is given priority.

If one of them lives close to the property being sold, and the other is a Torah scholar, the Torah scholar is given priority. Similarly, if one is a relative and the other is a Torah scholar, the Torah scholar is given priority. If one is a relative, and the other lives close to the property, the one who lives close to the property is given priority, for this is also an act of "good and justice."

In any of the above situations, if the other person acted first and acquired the property, his colleague does not have the right to displace him. For neither of them owns property bordering on the property being sold, and our Sages established these rules only as an expression of piety and a generous spirit.


כל הרוצה למכור קרקע ובאו שנים כל אחד מהן אומר אני אקח בדמים אלו ואין אחד מהן בעל המצר אם היה האחד מיושבי העיר והאחד משכני השדה שכן העיר קודם שכן ות"ח ת"ח קודם קרוב ות"ח ת"ח קודם שכן וקרוב השכן קודם שגם זה בכלל הטוב והישר הוא קדם אחד וקנה זכה ואין חבירו שראוי לקדם לו יכול לסלקו הואיל ואין אחד מהן בעל המצר שלא צוו חכמים בדבר הזה אלא דרך חסידות ונפש טובה היא שעושה כך:

This concludes the Laws of Neighbors.

סליקו להו הלכות שכנים:

Sheluchin veShuttafin - Chapter One

Introduction to Hilchos Sheluchin veShuttafin

The purpose of these laws is to know the rules pertaining to a person's agents and his partners, and the injunctions that apply with regard to purchases, sales, losses and profits. These mitzvot are explained in the chapters that follow.

הלכות שלוחין ושותפין - הקדמה

הלכות שלוחין ושותפין ענין אלו ההלכות לידע דין שלוחו של אדם ושותפו ומשפטיהן במקחן וממכרן בהפסדן ושכרן וביאור כל הדינין האלו בפרקים אלו:


When a person tells a colleague: "Go out and sell landed property for me," "...movable property...," or "...purchase for me...," then the person should perform his agency, selling or buying. All his deeds are binding.

It is not necessary for a person who appoints an agent to perform a kinyan or have the appointment observed by witnesses. Instead, the statement he makes to his colleague is sufficient. Witnesses are necessary solely to reveal what transpired if one of the two denies the matter, as is the case with regard to other claims.


האומר לשלוחו צא ומכור לי קרקע או מטלטלין או קנה לי הרי זה מוכר ולוקח ועושה שליחותו וכל מעשיו קיימין ואין העושה שליח צריך קניין ולא עדים אלא באמירה בלבד בינו לבין חבירו ואין צריכין עדים אלא לגלות הדבר אם כפר אחד מהם כשאר כל הטענות:


When an agent intentionally violates the instructions of his principal, his deeds are of no consequence. Similarly, if he erred even with regard to the slightest amount, the transaction - whether involving landed property or movable property - is nullified. For the principal can claim: "I sent you to improve my position, not to impair it."

The principle is that with regard to movable property, the laws of ona'ah do not apply unless one pays a sixth or more than the proper price for an article, and that these laws do not apply at all with regard to the sale of servants, promissory notes and landed property. They do, however, apply when the seller or the purchaser himself conducts the transaction. When, however, it is conducted by an agent, and he erred in his valuation with regard to even the slightest amount, the transaction is nullified.


שליח שעבר על דברי משלחו לא עשה כלום וכן אם טעה בכל שהוא בין בקרקע בין במטלטלין חוזר שהרי הוא אומר לתקן שליחותי שדרתיך ולא לעוות ולא אמרו שההונייה במטלטלין שתות והעבדים והשטרות והקרקעות אין בהן הונייה אלא במוכר שלו או קונה לעצמו אבל שליח שטעה בכולם בכל שהוא חוזר:


When a person gives money to an agent to purchase landed property, and the agent purchases it for him without requiring the seller to accept financial responsibility if it is expropriated from the purchaser, he is considered to have damaged the principal's position. The agent must purchase the property without financial responsibility, as he did, for himself. Then he must sell it to the principal and accept financial responsibility. This decision is rendered because the agent purchased the property with money belonging to the principal. The agent must accept the financial responsibility himself. Similar laws apply in all analogous situations.

Therefore, if the principal explicitly stipulates that he is appointing the agent in that capacity, whether he improves his position or impairs it, he may not retract, even if the agent sold a field worth 100 dinarim for a dinar for him, or purchased one worth a dinar for 100. And the principal must pay the agent as he originally stipulated.


נתן מעות לשלוחו לקנות לו קרקע וקנה לו שלא באחריות הרי זה עוות והשליח לוקח אותה לעצמו שלא באחריות כמו שעשה וחוזר ומוכרה למשלח באחריות הואיל וקנה אותה במעותיו והאחריות על השליח וכן כל כיוצא בזה לפיכך אם התנה עליו שעשהו שליח בין לתקן בין לעוות אפילו מכר לו שוה מאה בדינר או לקח שוה דינר במאה אינו יכול לחזור בו וחייב המשלח ליתן לו כפי התנאי:


When a person tells his agent: "Sell a portion of my field large enough to sow a se'ah," and he sells a portion large enough to sow two se'ah, the agent is considered to have added to the principal's instructions, and the purchaser acquires only an area large enough to sow one se'ah.

If the principal told the agent: "Sell a portion large enough to sow two se'ah," and the agent sold only an area large enough to sow one se'ah, the agent is considered to have violated the principal's instructions, and the purchaser does not acquire anything.

If the principal told the agent: "Sell my field to one person for me," and the agent sold it to two people, the sale is nullified, for he violated the principal's instructions. If the principal told the agent: "Sell the field for me" without giving further instructions, the sales made by the agent are binding, even if he sold the property in 100 portions.


האומר לשלוחו מכור לי משדה שלי בית סאה ומכר לו בית סאתים ה"ז מוסיף על דבריו וקנה הלוקח בית סאה בלבד אמר לו מכור לי בית סאתים ומכר לו בית סאה הרי זה מעביר על דבריו ולא קנה הלוקח אמר לו מכור לי שדה לאדם אחד והלך השליח ומכרה לשנים ממכרו בטל שהרי עבר על דבריו אמר לו מכור לי שדה ולא פירש אפילו מכר למאה ממכרו קיים:


When a person gives money to his agent to purchase wheat or any other type of merchandise, and the agent does not make the purchase, the principal does not have a financial claim against the agent, only complaints.

The following rules apply if a principal gives an agent money to purchase wheat - whether to eat or to use as merchandise - and the agent purchases barley. If the price of the barley that he purchased becomes less than the price of wheat, the agent must bear the loss, because he deviated from the instructions he was given. If the price of the barley increases more than the price of wheat, the profit belongs to the owner of the money.

If the price of merchandise was fixed, and an additional quantity, weight or measure was given the agent, whatever was added by the seller should be divided between the two; i.e., the additional measure should be split between the agent and the principal. If the object sold does not have a fixed price, everything should be given to the principal.


הנותן מעות לשלוחו ליקח בהם חטים או מין ממיני סחורה ולא לקח אין לו עליו אלא תרעומת נתן לו מעות ליקח בהן חטים בין לאכילה בין לסחורה והלך ולקח בהן שעורים אם פחתו דמי זה שלקח פחתו לשליח מפני שהוא משנה ואם הוסיפו דמיהן הוסיפו לבעל המעות היה השער קצוב וידוע והוסיפו לשליח במניין או במשקל או במדה כל שהוסיפו לו המוכרים הרי הוא של שניהם וחולק התוספת השליח עם בעל המעות ואם היה הדבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות:


The following rules apply when a person owes a colleague money, whether because of a debt, an entrusted article or a wage, and he gave the money to an agent and told him: "Bring this money to my creditor," the agent is not required to take special care of the matter and pay the creditor in the presence of witnesses.

If the principal told the agent: "Do not pay the debt unless witnesses observe it, " and he paid the debt in the absence of witnesses, the agent is liable should the creditor demand payment of the debt again. Similarly, if the debt was recorded in a promissory note, and the agent paid the debt outside the presence of witnesses, and did not take the promissory note, the agent is liable should the creditor demand payment of the debt again.This applies whether the debtor told the agent: "Take the promissory note and give him the money," or "Give him the money and take the promissory note." For by not taking the note, the agent impaired the principal's position and did not improve it.


מי שהיה חייב לחבירו ממון בין משום מלוה בין משום פקדון או שכירות ונתן המעות ביד השליח ואמר לו הולך ממון זה לבעל חובי אין השליח צריך להטפל לו וליתן לו בפני עדים ואם אמר לשליח אל תפרע חוב זה אלא בעדים ופרעו שלא בעדים חייב לשלם וכן אם היה החוב בשטר בין שאמר לו קח השטר ותן לו המעות בין שאמר לו תן המעות וקח השטר ונתן בלא עדים ולא לקח השטר חייב לשלם שהרי לתקן שלחו ולא לעוות:


The following rules apply when a person sends money that he possesses with an agent, saying: "Bring this money to so and so, because I owe it to him," and the agent went and gave the creditor the money outside the presence of witnesses. If the agent said: "I paid," and the creditor or the worker said: "I did not receive it," and the three are standing together the following course of action should be taken.

The agent should take a sh'vuat hesset that he paid the debt. The creditor or the worker should take an oath that he did not receive anything, and then the principal should pay the creditor or the owner of the entrusted object. Even if there were two agents entrusted with making the payment, their testimony is of no consequence, because they are involved parties - for they are required to take a sh'vuat hesset.

When does the above apply? When the agent denies the statements of the creditor and the three are standing together. If, however, the agent comes to the principal and tells him: "I paid your creditor as you instructed me," the principal may not require him to take an oath that he performed the mission, for there is no one who issues a definite claim that he did not perform his mission.

Similarly, if the agents died or traveled overseas, and the creditor came and demanded payment of the debt, the debtor may not require him to take a sh'vuat hesset that the agent did not pay him, for there is no one who issues a definite claim that he received the money. Instead, the debtor should have a ban of ostracism issued against anyone who demands payment a second time. Afterwards, he must pay the debt he owes. Similar principles apply in other analogous situations.


השולח מעות שבידו ביד שלוחו ואמר לו הולך ממון זה לפלוני שאני חייב לו והלך ונתן לו שלא בעדים השליח אומר נתתי ובעל חוב או הפועל אומר לא לקחתי והרי שלשתן עומדין השליח נשבע היסת שנתן ובעל חוב או הפועל נשבע [שבועת התורה] שלא לקח וישלם הלה לבעל חוב או לבעל הפקדון ואפילו היו השלוחין שנים אין עדותן מועילה מפני שהן נוגעין בעדותן שהרי חייבין להשבע היסת במה דברים אמורים בשהיה השליח מכחיש את בעל חוב והרי שלשתן עומדין אבל אם בא השליח ואמר נתתי כמה שאמרת לי אינו יכול להשביעו היסת שעשה שליחותו שהרי אין שם טוען עליו טענת ודאי שלא נעשה שליחותו וכן אם מתו השלוחין או הלכו להן למדינת הים ובא בעל חוב לתבוע הלוה אינו יכול להשביעו היסת שלא פרעו השליח שהרי אין כאן מי שטוען עליו טענת ודאי שלקח אלא מחרים הלוה חרם סתם ומשלם החוב שעליו וכן כל כיוצא בזה:


The following laws apply when Reuven sends a letter to Shimon telling him: "You owe me a maneh. Send it to me with Levi." If Shimon is willing to send the money with him, he is no longer responsible for it. This applies whether a loan or an entrusted object is involved, provided he recognized that the letter was written in Reuven's handwriting.

If the creditor claims "I did not write the note or send it to you," the debtor must take a sh'vuat hesset that he received a note and he therefore sent the money. He is not under any further obligation. This is the manner in which my teachers ruled.

Different rules apply, however, if the note was not written in the principal's handwriting, or the debtor did not know that it was written in his handwriting - even if it contained signs and letters that only they knew about. If Reuven claims: "I did not send a letter; other people tricked you," Shimon is responsible for the funds and must pay Reuven if the funds do not reach him after he issues a ban of ostracism against anyone who intentionally sent a letter and denies it. There are those who rule that Reuven must take an oath before collecting the money, as is required of others who take oaths before collecting their due.


ראובן ששלח כתב לשמעון ואמר לו מנה שיש לי בידך שלחהו לי ביד לוי אם רצה לשלחו אינו חייב באחריותן בין שהיה מלוה בין שהיה פקדון והוא שיכיר שהוא כתב ידו ואם טען המלוה ואמר לא כתבתי ולא שלחתי לך ישבע הלוה היסת שכתב ידו בא אליו ולפיכך שלח ויפטר וכזה הורו רבותי אבל אם לא היה הכתב כתב ידו או שאין הלוה יודע שהוא כתב ידו או אינו אפילו היו כתובין בו סימנין ואותיות שביניהן בייחוד אם טען ראובן ואמר לא שלחתי כתב ואחרים רמו בו שמעון חייב באחריותו ומשלם לו ראובן אחר שיחרים על מי ששלח כתב זה מדעתו ולא יודה ויש מי שהורה שישבע ראובן ואח"כ יטול כדין כל הנשבעין ונוטלין:


The following laws apply when Levi comes as an agent of Reuven and takes 50 zuz from Shimon, and then Reuven comes and claims: "I sent him to take only 20, and all that he brought me was 20." Reuven must take an oath supporting his claim, as is required of anyone who admits a portion of the claim made against him. And Levi must take a sh'vuat hesset that he gave Reuven the 50 zuz that were given to him.

If the above scenario was repeated in an instance where Shimon owed money to Reuven, Shimon must pay the difference from his own resources. Similar laws apply in all analogous situations.


לוי שבא בשליחות ראובן ולקח חמשים משמעון ובא ראובן ואמר לא שלחתיו ליקח אלא עשרים ועשרים בלבד הביא הרי ראובן נשבע שלא שלחו להביא אלא עשרים ועשרים בלבד הביא לו כדין כל מודה מקצת ולוי נשבע היסת שהחמשים שנתת לי נתתי לראובן וישלם שמעון מביתו אם היה חייב לראובן וכן כל כיוצא בזה:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here. The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah