1

The term zav used by the Torah refers to a discharge of sperm that is released because of an internal sickness that effects the organs of the body in which it collects. When a zav emission is discharged, it is not released with an erection like semen and its release does not involve any desire or satisfaction. Instead, it is drawn out like a barley dough and is dark like the white of an unfertilized egg. In contrast, viable sperm is white and adhesive like the white of a fertilized egg.

א

הזב האמור בתורה הוא שכבת זרע הבא מחוליי החללים שהיא מתקבצת בהן וכשיוצא הזוב אינו יוצא בקושי כשכבת זרע ואין ביציאתו תאוה ולא הנאה אלא נגרר ויוצא כמו בצק של שעורים כהה כלובן ביצה המוזרת אבל שכבת זרע לבנה קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת:

2

If a person releases a discharge which would have caused him to be deemed a zav because of another sickness or because of factors beyond his control, he is not deemed a zav, as implied by Leviticus 15:2: "A man who will release discharges from his flesh." That phrase can be interpreted to mean: He will become impure "because of his flesh," and not due to any other factor.

On this basis, our Sages said: we check a zav with regard to seven factors: food, drink, burdens, jumping, infirmity, provocative sights, and thoughts.

What is implied? If a person overate or overdrank or he ate or drank foods or beverages that lead to the discharge of seed, he carried a heavy burden, he jumped from place to place, included in this category is also his being beaten on his back, he was sick, he saw a woman and desired intimacy with her, or he thought about sexual relations even if he did not think specifically about a particular woman whom he knew - if any of these factors preceded his discovery of a zav discharge, we account the discharge to it and it does not render him impure.

ב

הרואה ראיות הזוב הגורמות לו להיות זב מחמת חולי או אונס וכיוצא בהן אינו זב שנאמר זב מבשרו מחמת בשרו הוא שיהיה טמא לא מחמת דבר אחר מכאן אמרו בשבעה דרכים בודקין את הזב: במאכל ובמשתה במשא ובקפיצה בחולי ובמראה ובהרהור כיצד אכל אכילה גסה או שתה הרבה או שאכל או שתה אוכלין או משקין המביאין לידי שכבת זרע או שנשא משוי כבד או שקפץ ממקום למקום ובכלל דבר זה אם הוכה על גבו או שהיה חולה או שראה אשה והתאוה שכיבתה או שהרהר בעסקי בעילה אף על פי שלא הרהר בבעילת אשה שהוא מכירה אם קדם אחד מכל אלו וראה ראייה של זוב תולין בו ואינו מטמא:

3

When a person has a seminal emission, he is not rendered impure as a zav for an entire 24-hour period, for the zav comes as a result of the seminal emission. Similarly, we attribute a discharge to provocative sights and lustful thoughts for 24 hours afterwards. By contrast, with regard to food, drink, jumping, and a burden, we attribute a discharge to them only for as long as this factor causes discomfort.

ג

הרואה קרי אינו מתטמא בזוב מעת לעת שראייה זו של זוב מחמת שכבת זרע היא וכן למראה ולהרהור תולין בהן מעת לעת אבל למאכל ולמשתה ולקפיצה ולמשא תולין בהן כל זמן שמצטער:

4

When a man, whether a gentile or a Jew, becomes circumcised and then sees a discharge, we attribute it to the circumcision as long as he is suffering. When a gentile has a seminal discharge and converts afterwards, he can become impure because of zivah immediately. We do not attribute any discharges in a 24-hour period to the seminal emission.

When a minor has a discharge, we do not attribute it to provocative sights and lustful thoughts, for there are no provocative sights and lustful thoughts that will cause a minor to have a discharge. Therefore we check him only with regard to five factors.

ד

מי שמל ואח"כ ראה זוב בין עכו"ם בין ישראל תולין במילה כל זמן שמצטער עכו"ם שראה קרי ואחר כך נתגייר מטמא בזיבה מיד ואין תולין לו מעת לעת קטן אין תולין לו לא במראה ולא בהרהור שאין לקטן מראה והרהור המביא לידי זוב לפיכך בודקין אותו בחמשה דרכים בלבד:

5

Just as we attribute the discharges of a minor to his sickness, so too, we attribute his discharges to the sickness of his mother if he is nursing or in need of her care.

When does the statement that we check a zav with regard to these matters apply? With regard to his second discharge of zivah, for that characterizes him as a zav, as will be explained. If, however, he has one discharge due to factors beyond his control and one "because of his flesh," he is impure with the impurity of zivah. Nevertheless, he should also be checked initially, in order to count three discharges so that he will be liable for a sacrifice.

He is not checked for the third discharge. Instead, even if he experiences it due to factors beyond his control, since he was already categorized as impure - because the first two discharges that caused him to be characterized as a zav were "because of his flesh" - he is therefore obligated to bring a sacrifice.

ה

וכשם שתולין לקטן בחליו כך תולין לו בחולי אמו אם היה יונק ממנה או צריך לאמו במה דברים אמורים שבודקין את הזב בדרכים אלו בראייה שנייה של זוב שבה יעשה זוב כמו שיתבאר אבל ראייה ראשונה אפילו ראה אותה באונס וראייה שנייה מחמת בשרו הרי זה טמא טומאת זיבות ואע"פ כן בודקין אותו בראשונה כדי למנות בה שלש ראיות לחייבו קרבן ראייה שלישית אין בודקין אותו בה אלא אפילו ראה אותה מחמת אונס הואיל ונזקק לטומאה שהרי ראיות שנעשה בהן זב מחמת בשרו היה לפיכך יתחייב בקרבן:

6

When a person experiences one zav discharge, his status is equivalent to that of one who had a seminal emission. If he experiences two discharges, this is a zav condition. He must count seven clean days and immerse in "living water." He is not, however, obligated to bring a sacrifice.

If he experiences three discharges, he is a zav in the full sense of the term and is obligated to bring a sacrifice. There is no difference between a zav who experienced two discharges and one who experienced three except the obligation to bring a sacrifice. All of these matters are part of the Oral Tradition conveyed from Moses from Sinai.

ו

הרואה ראייה אחת של זוב הרי הוא כבעל קרי ראה שתים הרי זה זוב וצריך ספירת שבעה וביאת מים חיים ואינו חייב בקרבן ראה שלש ראיות הרי זה זב גמור וחייב בקרבן ואין בין זב שראה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן בלבד ודברים אלו כולן דברי קבלה מפי משה רבינו מסיני:

7

Whether a person experiences two discharges or three in one hour one after the other or experienced one discharge a day for three consecutive days, he is categorized as a zav. For the Torah made the categorization of a zavah dependent on days, as Leviticus 15:25 states: "If she will experience a flow of blood for many days," It did not make the categorization of a zav dependent on days.

ז

אחד הרואה שתי ראיות או שלש בשעה אחת זו אחר זו או שראה ראייה בכל יום זה אחר זה הרי זה זב לפי שתלה הכתוב את הזבה בימים שנאמר כי יזוב זוב דמה ימים רבים והזב לא תלה אותו בימים:

8

If the zav experienced an interruption of an entire day between one discharge and another, they are not linked together.

What is implied? A man experienced a discharge on the Sabbath and a second discharge on Monday, they are not linked together and he is not categorized as a zav. Similarly, if he experienced a second discharge on Sunday ands experienced a third discharge on Tuesday, he is not obligated to bring a sacrifice, for it is not linked to the first two, for there was an interruption of a day between them. If, however, he experienced a discharge during the day and another, on the following night, they are linked together. Needless to say, if he experienced one discharge at night and the second, on the following day, that they are linked together. Similarly, if he experienced three discharges, one on each of three consecutive nights, they are linked together.

ח

ואם הפסיק הזב בין ראייה לראייה יום גמור אינן מצטרפות כיצד ראה ראייה בשבת וראייה שנייה בשני בשבת אינן מצטרפות ואינו זב וכן אם ראה ראייה שנייה באחד בשבת וראה ראייה שלישית בשלישי בשבת אינו חייב בקרבן שאין זו מצטרפת לשתים שהרי הפסיק ביניהן יום אחד אבל אם ראה אחת היום ואחת בלילה שלאחריו הרי אלו מצטרפות ואין צריך לומר שאם ראה אחת בלילה ושנייה ביום שהן מצטרפות וכן אם ראה שלש ראיות בשלשה לילות זה אחר זה הרי אלו מצטרפות:

9

There is no minimum measure for the discharge of a zav. Instead, even a discharge of the slightest size renders him impure, as Leviticus 15:3 states: "or whether it seals his flesh." Implied is any discharge that is apparent on his flesh renders him as ritually impure.

ט

ראיית הזב אין לה שיעור אלא הרואה כל שהוא טמא שנאמר החתים בשרו כל שהוא ניכר בבשרו מטמא:

10

The following rules apply when a zav discharge flowed without interruption for an extended time. If the time that elapsed from the beginning of the discharge until its end was as long as it takes to immerse oneself and dry or longer, it is considered as two discharges, because it takes as long a time as two would. If it did not take that long, even if it ceased in the middle, and he had a second discharge within that time period, it is considered as one discharge.

Similarly, if one discharge lasted the amount of time that three discharges would take - i.e., from its beginning to its end, there was enough time for a man to immerse himself and dry himself twice - it is considered as three discharges and he must bring a sacrifice.

י

היה הזוב נגרר ויוצא ולא פסק אם יש מתחלת הראייה עד סופה כדי טבילה וספוג או יתר הרי זו נחשבת כשתי ראיות הואיל והיא ארוכה כשתים ואם לא היתה ארוכה כשיעור הזה אפילו פסק הזוב בינתיים הרי זו ראייה אחת וכן אם היתה ראייה אחת ארוכה כשלש ראיות שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני ספוגין הרי זו נחשבת כשלש ראיות ויביא קרבן:

11

If a person experienced a discharge during the day, it ceased for the amount of time it takes to immerse and dry oneself and afterwards, he experienced another two discharges or one discharge that lasts as long as two or if he experienced two discharges or one discharge that lasts as long as two, and then it ceased for the amount of time it takes to immerse and dry oneself and afterwards, he experienced another discharge, he is a zav in a full sense.

יא

ראה ראייה אחת ביום והפסיק כדי טבילה וספוג ואח"כ ראה שתים או אחת ארוכה כשתים או שראה שתים או אחת מרובה כשתים והפסיק כדי טבילה וספוג ואחר כך ראה ראייה אחת הרי זה זב גמור:

12

A discharge is considered as two discharges even though it did not last for the time two discharges last, if part of it was experienced at the end of the day and part at the beginning of the night. The rationale is that the change of dates divides the discharge as it were, and causes it to be considered as two.

Therefore if a man experiences a discharge bein hashamashamot concerning which there is an unresolved doubt whether it is considered as day or as night, there is an unresolved doubt whether he is impure.

יב

ראה ראייה אחת מקצתה בסוף היום ומקצתה בתחילת הלילה אף על פי שאינה ארוכה כשתים הרי אלו שתי ראיות שהימים מחלקין הראייה לפיכך הרואה ראייה אחת בין השמשות שהוא ספק מן היום ומן הלילה הרי זה ספק לטומאה:

13

If a man experiences one discharge during the day and another bein hashamashot, he has definitely contracted the impurity of a zav, but there is an unresolved doubt whether he must bring a sacrifice. He must bring a set of doves as sacrifices, but the sin-offering is not eaten.

יג

ראה ראייה אחת ביום ואחת בין השמשות הרי זה ודאי לטומאה וספק לקרבן ומביא קרבן ואינו נאכל:

14

If a person experienced a discharge during bein hashamashot on the night of the Sabbath and another discharge on the night following the Sabbath there is an unresolved doubt whether he contracted zav impurity and there is an unresolved doubt whether he is obligated for a sacrifice.

There is an unresolved doubt whether he has contracted zav impurity, for perhaps the first discharged took place on Friday and the second on Saturday night. Thus the Sabbath intervened between them and there is no concept of zav impurity at all. And there is an unresolved doubt whether he is obligated to bring a sacrifice, for perhaps one of them took place, partially during the day and partially during the night, in which instance, it is considered as two. Thus he would have experienced three discharges and would be liable for a sacrifice. Therefore he brings a sacrifice, but it is not eaten.

יד

[ראה] ראייה אחת בין השמשות [של שבת] וראייה שנייה בין השמשות של מוצאי שבת הרי זה ספק לטומאה וספק לקרבן ספק לטומאה שמא ראייה ראשונה היתה בערב שבת ושנייה במוצאי שבת והרי הפסיק שבת ביניהן ואין כאן זיבות כלל והרי הוא ספק לקרבן שמא אחת מהן היתה מקצתה ביום ומקצתה בלילה שהיא חשובה כשתים והרי ראה שלש ראיות שהוא חייב בקרבן ולפיכך מביא קרבן ואינו נאכל: