Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Parah Adumah - Chapter 2, Parah Adumah - Chapter 3, Parah Adumah - Chapter 4

Video & Audio Classes
Show content in:

Parah Adumah - Chapter 2


Extra stringencies were employed with regard to the purity observed in preparation for offering the red heifer and great extremes were taken to keep a distance from the ritual impurity associated with a human corpse in all the activities associated with its offering. The rationale is that since it is acceptable for a person who immersed that day to bring it, our Sages were concerned that people would treat this offering with disdain.

For this reason, when the priest who burns it is isolated, he is isolated to a prepared chamber in the Temple Courtyard. It was called the House of Stone, because all of the utensils in it were stone utensils that do not contract impurity. He would use the stone utensils throughout the seven days that he is isolated. His priestly brethren would not touch him in order to increase his purity.


מעלות יתירות עשו בטהרת פרה אדומה והרחקות גדולות הרחיקו מטומאת המת בכל מעשיה מפני שהיא כשירה בטבולי יום חשו שמא יבאו לזלזל בה ומפני זה כשמפרישין הכהן השורף אותה מפרישין אותו ללשכה מוכנת בעזרה ובית אבן היתה נקראת מפני שכל כליה כלי אבנים שאין מקבלין טומאה ובכלי האבן היה משתמש כל שבעת ימי ההפרשה ולא היו נוגעין בו אחיו הכהנים כדי להרבות בטהרתו:


For seven days before the burning of the red heifer, the priest who would burn it is isolated from his home, just like the High Priest is isolated for the sake of the service of Yom Kippur. This was received as part of the Oral Tradition from Moses. Similarly, he is isolated from his wife, lest it be discovered that she was a nidah and he be impure for seven days.


שבעת ימים קודם שריפת הפרה מפרישין כהן השורף אותה מביתו כשם שמפרישין כ"ג לעבודת יוה"כ ודבר זה קבלה ממשה רבינו וכן מפרישין אותו מאשתו שמא תמצא נדה ויהיה טמא שבעת ימים:


The chamber in which this priest would abide for all these seven days was in the northeast portion of the Temple Courtyard. It was positioned there to remind the priest that the red heifer is like a sin-offering that is slaughtered in the northern portion of the Temple Courtyard, even though the red heifer is slaughtered outside the Temple.


הלשכה שהיה יושב בה כל ז' צפונית מזרחית היתה כדי להזכירו שהיא כחטאת הנשחטת בצפון אע"פ שהיא נשחטת בחוץ:


On every one of the seven days of his isolation, water with the ashes of the red heifer should be sprinkled upon him lest he unknowingly have contracted impurity due to contact with a corpse with the exception of the fourth day of his isolation. That day does not require sprinkling. The rationale is that it is impossible for it to be the third day of his impurity or the seventh day of his impurity. For the sprinkling of the ashes on the seventh day is not considered as the sprinkling of the seventh day unless the ashes were sprinkled on the third day before it. According to law, there is no need to sprinkle the ashes upon him on any days other than the third and the seventh days of isolation. The sprinkling day after day is an extra stringency enacted with regard to the red heifer.


כל יום ויום משבעת ימי ההפרשה מזין עליו מי חטאת שמא נטמא למת והוא לא ידע חוץ מיום רביעי להפרשה שא"צ הזאה לפי שא"א שלא יהיה לא שלישי לטומאתו ולא שביעי שאין הזאה בשביעי עולה משום הזאת שביעי עד שיזה בשלישי מלפניה ומן הדין היה שא"צ הזאה אלא בשלישי ושביעי להפרשה בלבד וזה שמזין יום אחר יום מעלה יתירה עשו בפרה:


He would be isolated on Wednesday, so that the fourth day of his isolation would fall on the Sabbath, for the sprinkling of the ashes of the red heifer does not supersede the Sabbath prohibitions, and the fourth day does not require the sprinkling of the ashes.


ברביעי בשבת היו מפרישין אותו כדי שיחול רביעי שלו להיות בשבת שההזייה אינה דוחה שבת והרביעי א"צ הזייה:


On all the days of his isolation when the ashes of the red heifer are sprinkled upon him, the ashes of all the red heifers that were burnt previously were sprinkled on him. If, however, there were only ashes from one red heifer, those ashes are used for all six days.


בכל יום ויום מימי ההפרשה שמזין עליו בהם מזין מאפר פרה מן הפרות שנשרפו כבר ואם לא היה שם אלא אפר פרה אחת בלבד מזין ממנו עליו כל הששה:


When the ashes of the red heifer are sprinkled upon him during the days of his isolation, the sprinkling should be performed by a man who never contracted the ritual impurity stemming from a human corpse. The rationale is that the person sprinkling the ashes must be pure. If one would say: "Let so-and-so, a person who had contracted impurity, but then had the ashes of the red heifer sprinkled upon him, sprinkle the ashes on the priest who will burn the red heifer," that suggestion is not followed. The rationale is that it is possible that the person who sprinkled the ashes upon so-and-so was not pure from the impurity associated with a corpse. Similarly, the utensils that are used to be filled and consecrated to sprinkle on the priest who burns the red heifer were all stone utensils that are not susceptible to ritual impurity. Pregnant women were brought there; they would give birth there, and raise their sons there. When they wanted to sprinkle ashes on the priest who would burn the red heifer, they would bring oxen - because they have ample bellies - and place doors on their backs, the children would sit on the doors, the doors would act as a tent between them and the ground, to protect against a grave in the depths cups in hand, they would go to the Shiloach spring. When they reached the Shiloach, the children would descend and fill the cups. We do not suspect that they will contract impurity from a grave in the depths of the earth at the spring, because it is not ordinary practice to bury the dead in streams.

They would ascend and sit on the doors and proceed upward until they reach the Temple Mount. When they reached the Temple Mount, they would descend and proceed on their feet, because the entire area of the Temple Mount and its courtyards was built over a hollow cavity, lest there be a grave in the depths of the earth. of ashes. They would take the ashes and place them on the water in the cups and sprinkle them on the priest who burns the heifer.

The children who would fill the water, would consecrate it with the ashes and sprinkle it on the priest who burns the heifer must immerse in a mikveh. Even though they are pure with regard to the impurity associated with a human corpse, it is possible that they contracted other forms of impurity.


כשמזין עליו בימי ההפרשה אין מזה עליו אלא אדם שלא נטמא במת מעולם שהמזה צריך שיהיה טהור וא"ת יזה עליו איש שנטמא והוזה עליו שמא זה שהזה עליו לא היה טהור מטומאת מת וכן הכלים שממלאין בהן ומקדשין להזות על הכהן השורף כולם כלי אבנים היו שאין מקבלין טומאה וכל אלו הדברים מעלות יתירות הן שעשו בה וכיצד ימצא איש שלא נטמא במת מעולם חצירות היו בירושלים בנויות על גבי הסלע ותחתיהן חלול מפני קבר התהום ומביאין היו נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות שם את בניהם וכשירצו להזות על הכהן השורף מביאין שוורים מפני שכרסיהן נפוחות ומניחים על גביהן דלתות ויושבין התינוקות על גבי הדלתות כדי שיהיה האהל מבדיל בינם לבין הארץ מפני קבר התהום וכוסות של אבן בידם והולכין לשילוח הגיעו לשילוח יורדין שם וממלאין שאין לחוש שם מפני קבר התהום שאין דרך בני אדם לקבור בנהרות ועולין ויושבין על גבי הדלתות והולכין עד שמגיעין להר הבית הגיעו להר הבית יורדין ומהלכין על רגליהן מפני שכל הר הבית והעזרות תחתיהן היה חלול מפני קבר התהום ומהלכין עד פתח העזרה ובפתח העזרה היה קלל של אפר נוטלין האפר ונותנין במים שבכוסות ומזין על הכהן השורף ומטבילין היו התינוקות שממלאין ומקדשין ומזין על השורף אף על פי שהן טהורין מטומאת המת שמא נטמאו בטומאה אחרת:


When a child immersed himself in a mikveh in order to fill pitchers with water and sprinkle it, another child should not fill those containers with water even though he immersed himself.

When a child immersed himself to sprinkle the water of the ashes on one priest, he may not sprinkle the water on another priest until he immerses again for the sake of purifying that priest. Similarly, when utensils or people were purified for the sake of offering one red heifer, they should not become involved in the offering of another red heifer until they immerse themselves for its sake. All of these are extra stringencies required for the offering of the red heifer.


תינוק שטבל למלאות ולהזות לא ימלא בכליו תינוק אחר אע"פ שטבל ותינוק שטבל להזות על כהן זה אינו מזה על כהן אחר עד שיטבול לשם מעשה זה הכהן וכן כלים שטהרום לחטאת זו ובני אדם שטהרום לחטאת זו לא יתעסק בהם בפרה אחרת עד שיטבלו לשמה וכל הדברים האלו מעלות יתירות בפרה:

Parah Adumah - Chapter 3


The red heifer should be burnt only outside the Temple Mount, as Numbers 19:3 states: "And you shall take it outside the camp." They would burn it on the Mount of Olives. A ramp was built from the Temple Mount to the Mount of Olives. Below it were arches upon arches, i.e., an arch on two arches, so that there would be empty space under it, lest there be a grave in the depths of the earth. Similarly, the place where the heifer was burnt and the place of immersion on the Mount of Olives had the space under them hollowed, lest there be a grave in the depths of the earth.

The red heifer, the one who would burn it, and all those who assist in its burning go from the Temple Mount to the Mount of Olives on this ramp.


אין שורפין את הפרה אלא חוץ להר הבית שנאמר והוציא אותה אל מחוץ למחנה ובהר המשחה היו שורפין אותה וכבש היו עושין מהר הבית להר המשחה ותחתיו בנוי כיפין כיפין וכיפה על כל ב' כיפין כדי שיהיו ב' רגלי הכיפה על גג ב' כיפין שתחתיה כדי שתהיה תחת הכל חלול מפני קבר התהום אף מקום שריפתה ומקום הטבילה שהיו בהר המשחה תחתיהן חלול מפני קבר התהום והפרה והשורף וכל המסעדין בשריפתה יוצאין מהר הבית להר המשחה ע"ג כבש זה:


How was the red heifer burnt? The elders of Israel would walk to the Mount of Olives first. There was a mikveh there. The priest, those assisting in burning it, and the heifer would go out on the ramp and come to the Mount of Olives.

There they would make the priest impure. The elders would rest their hands on the priest and tell him: "Immerse yourself." If he was a High Priest, they would tell him: "My sir, the High Priest, immerse yourself." He would descend, immerse himself, ascend, and dry himself.

There was wood arranged there: cedar wood, oak wood, pine wood, and smooth fig wood. An arrangement like a tower was made and windows were made in the midst of it, so that the fire would flame in them. The front of the arrangement was in the west.

The heifer would be tied with a rope of love grass and it would be brought onto the arrangement with its head to the south and its face to the west. The priest would stand to the east with his head facing west. He would slaughter the heifer with his right hand and receive its blood in his left hand. With his right finger, he would sprinkle from the blood in his left palm seven times toward the Holy of Holies. He would dip his finger in the blood for every sprinkling. The remainder of the blood on his finger was disqualified for sprinkling, Therefore, after every sprinkling, he would clean his finger on the body of the heifer.

When he completed sprinkling, he would clean his hands on the body of the heifer and descend from the arrangement. He would light the fire with small kindling twigs and place them below the wood of the arrangement. The fire would begin to catch in it. The priest would stand at a distance and watch it until the fire catches in its larger portion and its belly becomes ripped open.

Afterwards, he takes a branch of a cedar tree and hyssop that is at least a handbreadth long, and wool dyed crimson weighing five selaim. He asks the people standing there: "Is this a piece of cedar?" "Is this a piece of cedar?" "Is this a piece of cedar?" "Is this hyssop?" "Is this hyssop?" "Is this hyssop?" "Is this a crimson thread?" "Is this a crimson thread?" "Is this a crimson thread?", asking each question three times. They answer: "Yes!" "Yes!" "Yes!", three times for each set of questions.

Why is all this necessary? Because there are seven species of cedar, four species of hyssop, and several options to produce red dye. Some dye with madder and some dye with lacca sap, and some dye with tola'at? Tola'at refers to very red berries that resemble carob seeds. They are like sumach berries. There is a bug, like a gnat, in every berry. Since there are different types of species for each of the entities involved, the priest notifies everyone and informs them that these are the species mentioned in the Torah.

The hyssop mentioned in the Torah is the type of hyssop eaten by home-owners and used as a condiment in certain dishes. The hyssop, cedar, and wool dyed crimson are all absolute requirements, without one of which, the others are not acceptable. The priest should bind the hyssop together with the cedar branch with the crimson thread and then throw them into the belly of the heifer, as Numbers 19:6 states: "He shall cast them into the midst of the conflagration of the heifer."

He should not cast them into the heifer until the fire has caught hold of the larger portion of it and not after it has been reduced to ashes. If he casts them at those times, it is unacceptable, as indicated by the phrase: "into the midst of the conflagration," i.e., not before the fire has caught onto its larger portion and not after it was reduced to ashes. Whether one cast all three of them together or one after the other, whether one cast them into the heifer's body or into the fire, whether its belly burst open on its own accord or the priest ripped it open by hand or with a utensil, it is acceptable.


כיצד שורפין אותה זקני ישראל היו מקדימין ברגליהן להר המשחה ובית טבילה היה שם וכהן והמסעדין בשריפתה והפרה יוצאין על הכבש ובאין להר המשחה ומטמאין את הכהן וסומכין הזקנים את ידיהם על הכהן ואומרים לו טבול אחת ואם היה כ"ג אומרים לו אישי כ"ג טבול אחת ירד וטבל ועלה ונסתפג ועצים מסודרים היו שם ארזים אלונים וברושים ועצי תאנה חלקה ועושין מערכה כמין מגדל ומפתחין בה חלונות כדי שתהיה האור מלבבת בהן ומראה המערכה במערב וכופתין את הפרה בחבל של מגג ונותנין אותה על גבי המערכה ראשה לדרום ופניה למערב הכהן עומד במזרח ופניו למערב שוחט בימינו ומקבל הדם בשמאלו ומזה באצבעו הימנית מן הדם שבכפו השמאלית שבע פעמים כנגד בית קדשי הקדשים על כל הזאה טבילת אצבע בדם ושירי הדם שבאצבע פסולים להזייה לפיכך על כל הזאה מקנח אצבעו בגופה של פרה גמר מלהזות מקנח את ידיו בגופה של פרה ויורד מן המערכה והצית את האש בעצים קטנים והכניסן תחת עצי המערכה והתחיל האש בה והכהן עומד ברחוק ומשמר לה עד שיצת את האור ברובה ותקרע בטנה ואחר כך נוטל עץ ארז ואזוב אין פחות מטפח וצמר צבוע בתולעת משקל חמשה סלעים ואומר לעומדים שם עץ ארז זה עץ ארז זה עץ ארז זה אזוב זה אזוב זה אזוב זה שני תולעת זה שני תולעת זה שני תולעת זה שלש פעמים על כל אחד ואחד והן אומרין לו הין הין הין שלש פעמים על כל אחד ואחד:

וכל כך למה לפי שמיני ארזים שבעה הן ומיני אזוב ארבעה והצבוע אדום יש שצובעין אותו בפואה ויש שצובעין אותו בלכא ויש שצובעין אותו בתולעת והתולעת היא הגרגרים האדומים ביותר הדומים לגרעיני החרובים והן כמו האוג ותולעת כמו יתוש יש בכל גרגיר מהן ולפיכך מודיע לכל ומגלה להן שאלו הן המינים האמורים בתורה והאזוב האמור בתורה הוא האזוב שאוכלין אותו בעלי בתים ומתבלין בו הקדירות האזוב והארז והתולעת שלשתן מעכבין זה את זה וכורך האזוב עם הארז בלשון של שני ומשליך אל תוך בטנה שנאמר והשליך אל תוך שריפת הפרה ואינו משליך קודם שיצית האור ברובה ולא אחר שתעשה אפר ואם השליך פסולה שנא' אל תוך שריפת לא קודם שיצת האור ברובה ולא אחר שתעשה אפר בין שהשליך שלשתן כאחת בין שהשליך זה אחר זה בין שהשליך לתוך גופה או לתוך שריפתה בין שנקרעה מאליה ואח"כ השליך בין שקרעה בידו או בכלי כשירה:


When the process of burning it has been completed, its remnants and all of the pieces of wood in its arrangement that were burnt with it are beaten with clubs and everything is raked out with rakes. Anything - whether from its flesh or from the wood - that has been blackened and is possible to be crushed and reduced to ashes, should be crushed and reduced to ashes. If something has no trace of ash on it, it is left. Any piece of bone that remains from the heifer's bones that was not burnt should be crushed regardless.


נגמרה שריפתה חובטין אותה במקלות היא וכל עצי המערכה שנשרפה בהן וכוברין את הכל בכברות וכל שחור שאפשר שיכתש ויהיה אפר בין מבשרה בין מן העצים כותשין אותו עד שיעשה אפר ושאין בו אפר מניחין אותו וכל עצם שנשאר מעצמיה בלא שריפה בין כך ובין כך היה נכתש:


None of its ashes are brought into the Temple Courtyard for storage, as ibid.:9 states: "And he shall place it outside the camp." The ashes were divided into three portions: one was placed in the chayl one, on the Mount of Olives, and one, was divided among all the priestly guardposts.

The one that was divided among all the priestly watches was used by the priests to sanctify themselves. The one that was placed on the Mount of Olives was used by the entire Jewish people for sprinkling. And the one that was placed in the chayl was prepared and hidden away, as implied by ibid. which states: "It will be a security for the congregation of Israel." This teaches that it was put away for safekeeping.

Indeed, in the chayl, they would put away for safekeeping a portion of the ashes from every red heifer that was burnt. Nine red heifers were offered from the time that they were commanded to fulfill this mitzvah until the time when the Temple was destroyed a second time. The first was brought by Moses our teacher. The second was brought by Ezra. Seven others were offered until the destruction of the Second Temple. And the tenth will be brought by the king Mashiach; may he speedily be revealed. Amen, so may it be G‑d's will.


אין מכניסין כלום מאפרה להניחו בעזרה שנאמר והניח מחוץ למחנה ושלשה חלקים היו חולקין את כל אפרה אחד ניתן בחיל ואחד בהר המשחה ואחד מתחלק לכל המשמרות זה שמתחלק לכל המשמרות היו הכהנים מקדשין ממנו וזה שניתן בהר המשחה היו ישראל מזין ממנו וזה שניתן בחיל היה מוכן ומוצנע שנאמר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת מלמד שמצניעין ממנו וכן היו מצניעין מאפר כל פרה ופרה ששורפין בחיל ותשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו עד שחרב הבית בשנייה ראשונה עשה משה רבינו שנייה עשה עזרא ושבע מעזרא עד חורבן הבית והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אכי"ר:

Parah Adumah - Chapter 4


Two red heifers should not be slaughtered at the same time, as Numbers 19:3 states: "And you shall slaughter it."


אין שוחטין שתי פרות אדומות כאחת שנאמר ושחט אותה:


If the red heifer did not desire to go out, a black one should not be taken out with it, so that it would not be said: "They slaughtered a black one." Nor is another red one taken out, so that it would not be said: "They slaughtered two at once."


לא רצתה פרה לצאת אין מוציאין עמה שחורה שלא יאמרו שחורה שחטו ולא אדומה שלא יאמרו שתים שחטו:


When a red heifer was slaughtered with another intent in mind or its blood was received or sprinkled with another intent in mind, with the proper intent and another intent in mind, or with another intent and the proper intent in mind, it was offered by someone other than a priest, or it was offered by a priest lacking one or more of the priestly garments, while wearing the golden garments, or while wearing ordinary garments, it is unacceptable.

If it was slaughtered with the intent of partaking of its flesh or drinking its blood, it is acceptable. The rationale is that the expression "a pleasant fragrance" was not stated with regard to it.


פרה שנשחטה שלא לשמה או שקיבל או שהזה שלא לשמה או לשמה ושלא לשמה או שלא לשמה ולשמה או שנעשית שלא בכהן או במחוסר בגדים או שעשאה בבגדי זהב או בבגדי חול פסולה שחטה על מנת לאכול מבשרה או לשתות מדמה כשירה לפי שלא נאמר בה ריח ניחוח:


If its blood was received in a container, it is unacceptable, as Numbers 19:4 states: "And Elazar the priest will take the blood with his finger." The mitzvah is performed with the finger and not with a utensil.


קיבל דמה בכלי פסולה שנאמר ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו מצוותה מצות יד ולא מצות כלי:


If he sprinkled the blood, even one sprinkling with a utensil, the sprinkling is unacceptable. If he performed one sprinkling with his left hand, it is unacceptable. If seven priests sprinkled the blood at the same time, their sprinkling is unacceptable. If they did so one after the other, it is acceptable.

If he sprinkled the blood, but did not direct it to the Sanctuary, it is unacceptable, as ibid. states: "opposite the front of the Tent of Meeting." Implied is that he should direct it toward the Sanctuary and see the Sanctuary. Similarly, if he slaughtered it or burnt it not opposite the Sanctuary, it is unacceptable, as implied by Numbers 19:3: "He shall slaughter it before him."


הזה בכלי אפילו אחת מהן הזאתו פסולה הזה אחת מהן בשמאלו פסולה הזו שבעה כהנים הזייתן כאחד הזייתן פסולה זה אחר זה כשירה הזה ולא כיון כנגד ההיכל פסולה שנאמר אל נכח פני אהל מועד עד שיכוין כנגד ההיכל ויהיה רואהו וכן אם שחטה או שרפה שלא כנגד ההיכל פסולה שנאמר ושחט אותה לפניו:


When does the above apply? When he sprinkled the blood or burnt or slaughtered the heifer southward or northward, or with his back to the Sanctuary. If, however, he stood between the east and the west and faced the Sanctuary, even if he did not direct himself toward the Sanctuary exactly, it is acceptable.


במה דברים אמורים שהזה או שרף או שחט כנגד הדרום או כנגד צפון או שהיה אחוריו למקדש אבל אם עמד בין מזרח ומערב ופניו כנגד ההיכל אף על פי שלא כיון כנגד [ההיכל] בדקדוק כשירה:


If one of the sprinklings is lacking, it is unacceptable. If one dipped his finger in the blood twice and sprinkled once, the sprinkling is unacceptable. If he dipped his finger once and sprinkled twice, even if he did not count the second sprinkling and instead, dipped his finger and sprinkled a second time, it is unacceptable.

What is implied? He dipped his finger in the blood for the sixth time and performed the sixth and seventh sprinklings, it is unacceptable, even if he dipped his finger in the blood again and sprinkled it a seventh time. If, after dipping his finger into the blood for the seventh time, he performed a seventh and eighth sprinkling - even if he dipped his finger into the blood an eighth time and then sprinkled it an eighth time, it is acceptable, for any addition over the seven is of no consequence, provided it is another priest making the addition. If, however, the priest burning it made the additional sprinkling, it is unacceptable, because he involved himself in an unnecessary activity while burning it.


חיסר אחת מן המתנות פסולה טבל שתים והזה אחת הזאתו פסולה טבל אחת והזה שתים אף על פי שלא חשב הזאה שניה אלא טבל והזה אחרת הזייתו פסולה כיצד טבל אצבעו טבילה ששית והזה ו' וז' אף ע"פ שחזר וטבל אצבעו והזה שבע הזייתו פסולה הזה מטבילה שביעית [שביעית] ושמינית אפילו חזר וטבל טבילה שמינית והזה שמינית כשירה שכל שמוסיף על השבע אינו כלום והוא שיהיה זה שהוסיף כהן אחר אבל הכהן השורף אותה אם הוסיף פסולה מפני שנתעסק בדבר שאינו צריך בשעת שריפתה:


If one removed the blood from its arrangement and then sprinkled it, it is invalid.


הוציא את הדם חוץ ממערכתה והזה פסולה:


If one sprinkled its blood at night - even if one performed seven sprinklings during the day and one at night - it is unacceptable.


הזה מדמה בלילה אפילו הזה שש הזיות ביום ואחת בלילה פסולה:


If one slaughtered it outside the place where it is burnt, even if one slaughtered it within the walls of Jerusalem, it is unacceptable.


שחטה חוץ ממקום שריפתה אפילו שחטה לפנים מן החומה פסולה:


If one burnt it outside the arrangement on which it was slaughtered, it was divided in two and burnt in two arrangements, or two heifers were burned on one arrangement, it is disqualified. If it was already reduced to ashes, one may bring another one and slaughter it over the ashes of the first without any qualms.


שרפה חוץ ממערכה שנשחטה עליה או שחלקה לשנים ושרפה בשתי מערכות או ששרף שתים במערכה אחת פסולה ואם אחר שנעשית אפר מביא אחרת שורף על גבה ואינו חושש:


If one skinned it and cut it into pieces and then burnt it in its entirety, it is acceptable. If any slight part of its substance, even its dung, is lacking, it is unacceptable. If an olive-sized portion of its skin, meat, or even its hair flew off its pyre, it should be returned. If he did not return it, it is unacceptable.

If it flew outside its arrangement, one should place much wood over it and burn it in its place. If its horns, its hooves, or its dung flew off, they need not be returned to the pyre.


הפשיטה ונתחה ואח"כ שרף כולה כשירה ואם חיסר ממנה כלום אפילו מפירשה פסולה פקע מעורה או מבשרה אפילו משערה כזית יחזיר ואם לא החזיר פסולה פקע חוץ למערכתה מרבה עליו ושורפו במקומו פקע מקרניה מטלפיה או מפירשה אינו צריך להחזיר:


The red heifer is not disqualified if it is left overnight without being burnt. Therefore if it was slaughtered on one day and its blood sprinkled as required and then it was burned on the following day, it is acceptable.


הפרה אינה נפסלת בלינה לפיכך אם נשחטה היום והזה דמה כהלכתו ונשרפה למחר כשירה:


If the priest who burns it is in the acute state of onein mourning or is lacking atonement, it is acceptable.


שרפה אונן או מחוסר כפרה כשירה:


If one burnt it without sanctifying his hands and feet, it is invalid, because the process of offering the red heifer is comparable to sacrificial worship.

Where does he sanctify his hands and feet? From a consecrated vessel in the Temple Courtyard. If one consecrated them outside the Temple Courtyard with an ordinary vessel, even with a tiny earthenware cup, it is acceptable, because the entire process of offering the heifer is performed outside.

When the priest who burns the red heifer immerses himself after he is made impure, as we explained, he need not sanctify his hands and feet again, since the entire process of offering it is performed by those who immersed that day.


שרפה שלא בקידוש ידים ורגלים פסולה מפני שמעשיה כעין עבודה והיכן מקדש ידיו ורגליו בכלי שרת בפנים ואם קידש בחוץ ומכלי חול אפילו במקידה של חרס כשר הואיל וכל מעשיה בחוץ וכן כשמטבילין את הכהן השורף אחר שמטמאין אותו כמו שביארנו אינו צריך לחזור ולקדש הואיל וכל מעשיה בטבולי יום:


If one burnt it without wood or with all types of wood, even with straw and stubble, it is acceptable, The optimum way of performing the mitzvah is not to reduce the wood less than is appropriate. On the contrary, one should add to it bundles of hyssop and Greek hyssop while it is burning to increase the amount of ashes. One may add to its conflagration until the heifer itself is reduced to ashes. Once it is reduced to ashes, if one added even one piece of wood to it, it is like one who mixed ashes from a range with the ashes of the red heifer.


שרפה שלא בעצים או בכל עצים אפילו בקש או בגבבא כשירה ומצוותה שלא ימעט לה עצים מן הראוי לה אבל מרבה הוא לה חבילי אזוב ואזוב יון בזמן שרפה כדי להרבות את האפר ויש לו להרבות עצים בשריפתה עד שתעשה אפר אבל משתעשה אפר אם הוסיף בה אפילו עץ אחד הרי זה כמערב אפר מקלה באפר הפרה:


All of the activities performed with the red heifer from the beginning to the end must be performed only during the day and by male priests and the performance of work disqualifies it until it is reduced to ashes. Once it is reduced to ashes, it is acceptable even if its ashes were collected at night, by a woman, or one performed another task while collecting them.

What is the source that teaches that the collection of the ashes is acceptable if performed by any person with the exception of a deafmute, an intellectually or emotionally incapable person, or a minor? It is written Numbers 19:9: "And a pure man shall gather the ashes of the heifer." It can be derived that a priest is not required. Moreover, it is as if it said "a pure person," i.e., either a man or a woman.

What source teaches that the performance of work disqualifies it? Ibid.:3 states: "And he shall slaughter it." According to the Oral Tradition, we learned that this phrase comes solely to teach that if the priest becomes involved in another task at the time of slaughter, it is unacceptable. And ibid.:5 states: "And the heifer shall be burnt before his eyes," i.e., his eyes should be concentrated on it. This teaches that the performance of work causes it to be disqualified from the time of its slaughter until it is reduced to ashes. Anyone involved in burning it who performs another task disqualifies it until it is reduced to ashes.


כל מעשה הפרה מתחלה ועד סוף אינו אלא ביום ובזכרי כהונה והמלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר אבל משתעשה אפר אם כנס אפרה בלילה או שכנסתו אשה או שעשה מלאכה אחרת בשעת כניסתו ה"ז כשירה ומנין שאסיפת האפר בכל אדם מישראל חוץ מחרש שוטה וקטן שנאמר ואסף איש טהור מכלל שאינה צריכה כהן וכאילו אמר אדם טהור בין איש בין אשה ומניין שהמלאכה פוסלת בה שנאמר ושחט אותה מפי השמועה למדו שלא בא הכתוב אלא ללמד שאם נתעסק בדבר אחר בשעת שחיטתה פסלה ונאמר ושרף את הפרה לעיניו שיהיו עיניו בה ללמד שהמלאכה פוסלת בה משעת שחיטה עד שתעשה אפר וכל העוסק בשריפתה ועשה מלאכה אחרת פסלה עד שתעשה אפר:


If one slaughtered the heifer and another animal was slaughtered with it or a gourd was cut with it, it is acceptable because he did not intend to perform work. This applies even though the animal that was slaughtered with it is acceptable to be eaten, for the slaughter of ordinary animals does not require concentrated intent. If, however, one had the intent of cutting the gourd and it was cut while he was slaughtering the red heifer, the heifer is disqualified, because work was performed during its slaughter.


שחט את הפרה ונשחטה בהמה אחרת עמה או נחתכה דלעת עמה כשירה שהרי לא נתכוון למלאכה אף ע"פ שהבהמה שנשחטה עמה כשירה לאכילה שאין שחיטת החולין צריכה כוונה אבל אם נתכוון לחתוך הדלעת ונחתכה בשעת שחיטה פסולה שהרי עשה עמה מלאכה:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah