Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Gezelah va'Avedah - Chapter Sixteen, Gezelah va'Avedah - Chapter Seventeen, Gezelah va'Avedah - Chapter Eighteen

Video & Audio Classes
Show content in:

Gezelah va'Avedah - Chapter Sixteen

1

The following laws apply if a person finds needles, spits, nails or the like. If he finds them one at a time, he may keep them. If he finds them in sets of two or more, he is obligated to announce [their discovery, for the number of articles found is a mark by which they can be identified.

א

המוצא מחטים וצנורות ומסמרים וכיוצא בהן אם מצאם אחד אחד הרי אלו שלו שנים שנים או יתר חייב להכריז שמנין סימן:

2

Similarly, if one finds scattered coins, he may keep them. Even if some of the coins are lying on each other, they are considered to be scattered. If, however, one finds a collection of coins, he must announce their discovery.

For example, if he found three coins placed one on top of the other like a tower, or there was one to the right, one to the left and one on top of both of them, or they were placed in succession, each one lying slightly on the other, so that if a sliver of wood were placed under them he would be able to pick them all up at one time, he is obligated to announce their discovery.

If they were placed in a circle, a line, like a tripod, like steps, the matter is one of doubt. Therefore, at the outset, one should not take them.

ב

וכן המוצא מעות מפוזרים הרי אלו שלו. אפילו היו מקצת מטבעות זה על גבי זה הרי הן כמפוזרין. אבל אם מצא צבור מעות חייב להכריז. מצא שלשה מטבעות זה על גב זה והן עשויין כמגדל. או שהיו אחד מיכן ואחד מיכן ואחד על גביהן. או שהיו מקצת זה על מקצת זה כדי שאם יכניס קיסם ביניהן ינטלו בבת אחת חייב להכריז. היו עשויים כשיר או כשורה או כחצובה או כסולם הרי זה ספק ולא יטול:

3

If a person finds money in a wallet or an empty wallet, he is obligated to announce its discovery. If he found a wallet with money scattered before it, he may keep the money. If, however, it appears that the wallet and the money belong to the same person and that the money fell from the wallet, he must announce its discovery.

ג

המוצא מעות בכיס או כיס כמות שהוא חייב להכריז. מצא כיס ולפניו מעות מפוזרים הרי אלו שלו. ואם מראין הדברים שהכיס והמעות של אדם אחד ומן הכיס נפלו חייב להכריז:

4

The following rules apply when a person finds money in a store. If the money is found between the counter and the storekeeper, it must be given to the storekeeper. If it is found on the counter, and needless to say, if it is found on the outside of the counter, it may be kept by the finder.

Why does the store not acquire the money on behalf of its owner? Because it is not a protected courtyard. Therefore, even though the owner was present, to acquire the money, the owner would have to say: "May my store acquire it on my behalf," as will be explained.

ד

המוצא מעות בחנות אם היו בין תיבה לחנוני הרי הן של בעל החנות. ואם מצאן על התיבה ואין צריך לומר מתיבה ולחוץ הרי הן של מוצאן. ולמה לא תקנה החנות לבעליה לפי שאינה חצר המשתמרת ואע"פ שבעליה בתוכה צריך לומר תקנה לי חנותי כמו שיתבאר:

5

The following rules apply when a person finds money in a store of a moneychanger. If the money is found between the counter and the moneychanger, it must be given to the moneychanger.

If the money was found on the counter, even if it was wrapped in a purse and placed on the table, it may be kept by the finder, provided the majority of the clientele are gentiles, as we have explained. If, however, the majority of the clientele are Jewish, the finder must announce the discovery. Since they are wrapped in a purse, they have a mark by which they can be identified.

ה

מצא מעות בחנות השולחני בין כסא לשולחני הרי אלו של שולחני. מצאן על הכסא לפני השולחני אפילו היו צרורין ומונחין על השולחן הרי אלו של מוצאן. והוא שיהיו רוב עכו"ם כמו שביארנו. אבל אם היו רוב ישראל חייב להכריז מפני שהן צרורים יש להם סימן:

6

When a person purchases produce from a colleague or a colleague sends him produce, and he finds money wrapped in a purse among the produce, he must announce the discovery. If the money is scattered, he may keep it.

When does the above apply? When one receives the produce from a merchant or from a private individual who purchased it from a merchant. If, however, a private individual threshed produce himself or had his Canaanite servants and maidservants do so, the finder is obligated to return the money to him.

ו

הלוקח פירות מחבירו או ששלח לו חבירו פירות ומצא בתוכן מעות צרורות נוטל ומכריז. מצאן מפוזרות הרי אלו שלו. במה דברים אמורים כשהיו הפירות מן התגר או מבעל הבית שלקחן מן התגר. אבל אם בעל הבית דש הפירות לעצמו או על ידי עבדיו ושפחותיו הכנענים הרי זה חייב להחזיר:

7

When a person finds a buried treasure in a mound or in an old wall, it belongs to him, for we assume that it belonged to ancient Amorites. This applies provided he finds the treasure buried very low, as would be common for ancient valuables.

If, however, it appears that the treasure was recently placed there, even if he has doubts concerning the matter, he should not touch it, for perhaps it was intentionally placed there.

ז

המוצא מטמון בגל או בכותל ישן הרי אלו שלו שאני אומר של אמוריים הקדמונים הן. והוא שימצאם מטה מטה כדרך כל המטמונות הישנות. אבל אם מראין הדברים שהן מטמון חדש אפילו נסתפק לו הדבר הרי זה לא יגע בהן שמא מונחים הם שם:

8

Since a person's domain can acquire property on his behalf without his knowledge, as will be explained, why does the owner of this courtyard not acquire the treasure buried within the old wall even if it originally belonged to the Amorites, and thus he would become its legal owner?

The rationale is that the treasure was not known about by him or by others. Thus, it was "lost to him and to all others." Therefore, it belongs to the finder.

Our Sages derived this concept as follows: With regard to a lost object, the Torah Deuteronomy 22:3 states: "That is lost by him and found." This refers to an article that the owner lost, but others can find, thus excluding an article that fell into the sea and is "lost to him and all others." Surely, this applies to an ancient treasure that the person never owned. It is certainly "lost to him and all others." Therefore, it belongs to the finder.

ח

והואיל וחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו כמו שיתבאר למה לא יקנה בעל החצר זה המטמון שבתוך הכותל הישן אע"פ שהוא של אמוריים ותהיה מציאה זו לבעל החצר. מפני שאינו ידוע [א] לו ולא לאחרים והרי זה המטמון אבוד ממנו ומכל אדם ולפיכך הוא של מוצאו. ומה אבידה של אדם אמרה תורה אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם יצאת זו שנפלה לים שאבודה ממנו ומכל אדם קל וחומר למטמון קדמוני שלא היה שלו מעולם והוא אבוד ממנו ומכל אדם לפיכך הוא של מוצאו:

9

The following laws apply if a person finds a treasure in a new wall. If the manner in which the treasure was found indicates that it belongs to the owner, it is given to the owner. If the manner in which the treasure was found indicates that it belongs to a passerby from the marketplace, it is awarded to the finder.

What is implied? For example, with regard to a knife, its handle is the determining factor. With regard to a wallet, its opening is the determining factor. If the wall was filled with such articles, they should be divided between the owner and the finder.

ט

מצא מטמון בכותל חדש ד אם המטמון מוכיח שהוא לבעל הבית הרי הוא שלו ואם מוכיח שהוא של אחר מן השוק הרי הוא של מוצאו. כיצד הסכין הרי הנצב שלו מוכיח. והכיס פיו מוכיח. ואם נמצא תוך הכותל מלא מהן חולקין:

10

The following rules should be adhered to if the wall contains money or pieces of gold that do not have a factor that indicates who placed them there. If they are halfway or more to the outer side of the wall, they belong to the finder. If they are halfway or more to inner side, they belong to the owner.

י

היו בתוך הכותל מעות או לשונות של זהב שאין שם מוכיח. מחציו ולחוץ של מוצא. מחציו ולפנים של בעל הבית:

11

It appears to me that the above applies only when the owner claims that the buried treasure belongs to him, or he is an heir and we claim on his behalf that perhaps it belonged to his father. If, however, he admits that this is a lost article, it belongs to the finder.

Therefore, if the person rents out his house to others, the article belongs to the last renter.

If he rented the domain to three gentiles at the same time, he is considered to have made it an inn. Therefore, anything found in the walls, or even within the house itself belongs to the finder. For no one can claim that the article belongs to him or that it was buried, because the domain has been made an inn.

יא

ויראה לי שאין הדברים אמורים ג אלא כשטען בעל הבית שהמטמון שלו. או שהיה יורש שאנו טוענין לו שמא של אביו הן. אבל אם הודה שהן מציאה הרי הן של מוצא. לפיכך אם היה משכיר ביתו לאחרים הרי הן של שוכר אחרון. ואם השכירו לשלשה עכו"ם כאחד הרי עשאהו פונדק וכל הנמצא בו אפילו בתוך הבית הרי הוא של מוצאן מפני שאין אחד יכול לטעון שהן שלו או שהוא טמן שהרי עשאהו פונדק:

Gezelah va'Avedah - Chapter Seventeen

1

Whenever we have said that the finder acquires the lost article he discovers, it does not become his property until it reaches his hand or his domain. If, however, he sees a lost article - even if he falls upon it - and then another person comes and takes hold of it, the person who takes hold of it acquires it.

א

כל מציאה שאמרנו בה שהיא של מוצאה אינו זוכה בה עד שתגיע לידו או לרשותו. אבל אם ראה את המציאה אפילו נפל עליה ובא אחר והחזיק בה הרי זה [א] שהחזיק בה זכה בה:

2

If a person was riding on an animal and he saw a lost article and told a colleague, "Acquire it on my behalf," when the colleague lifts it up for him, the rider acquires it, although the rider himself did not take possession of it.

If the rider told his colleague: "Give it to me," and the colleague takes it and then says, "I acquired it for myself," the person who took it is granted possession. If, however, he gives it to the rider and then claims to have taken possession of it for himself, his words are of no consequence.

ב

היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה ואמר לחבירו זכה לי בה כיון שהגביהה לו ב קנה הרוכב ואע"פ שלא הגיע לידו. ואם אמר לו תנה לי ונטלה ואמר אני זכיתי בה [ב] זכה בה הנוטל. ואם משנתנה לרוכב אמר אני זכיתי בה תחילה לא אמר כלום:

3

When a person lifts up a lost object on behalf of a colleague, the colleague acquires it, although the colleague did not tell the finder anything.

When two people lift up a lost article together, they both acquire it.

ג

המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ואע"פ שלא אמר לו כלום [זכה [ג] בה]. הגביהו המציאה שנים קנאוה [ד] שניהם:

4

When a deaf mute, a mentally incompetent person or a minor lifts up an article on behalf of a mentally competent individual, the mentally competent individual does not acquire the article. For these three types of individuals are not considered of sufficient mental capacity to acquire an article on behalf of another person.

If a deaf mute and a mentally competent individual lift up an article together neither acquires it. For since the mentally competent individual does not acquire a share, the deaf mute also does not acquire a share.

If both of the people who pick up an article are deaf mutes, our Sages ordained that they should acquire it to prevent strife from arising.

ד

הגביהה לו חרש או שוטה או קטן לא קנה הפקח לפי שאין להן דעת. הגביהה חרש ופקח כאחד מתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש. היו שניהם חרשים תקנו חכמים שיקנו כדי שלא יבאו להנצות:

5

When two people see an ownerless camel or donkey and both rush and lead it, or both draw it after them, or one leads it and one draws it after himself, they both acquire it.

When does the above apply? With regard to a donkey. With regard to a camel, by contrast, if one leads it and one draws it after himself, the one that draws it after himself acquires it, and not the one that leads it.

ה

שנים שראו גמל או חמור של מציאה וקדמו שניהם והנהיגוהו או משכוהו. או שהיה אחד מנהיג ואחד מושך. קנו שניהם. במה דברים אמורים בחמור אבל בגמל אם היה אחד מנהיג ואחד מושך המושך קנה אבל לא המנהיג:

6

When a person rushes and grabs the reins of an ownerless animal, he does not acquire it until he draws it after him or leads it. The same applies with regard to an animal belonging to the estate of a convert who died without an heir. He does, however, acquire the reins themselves.

ו

בהמת מציאה שקדם אחד ואחז במוסרה לא קנה עד שימשוך או ינהיג. וכן בנכסי הגר אבל קנה [ה] המוסרה לבדה:

7

The following rules apply when one person rides on an ownerless animal and one holds its reins. The rider acquires the animal and the portion of its reins attached to its cheeks. The one holding the reins acquires the portion that he is holding, and the remainder of the reins are not acquired by either one.

ז

היה אחד רוכב ואחד אוחז במוסרה הרוכב קנה הבהמה והמוסרה שעל לחיי הבהמה בלבד. וזה שאחז המוסרה קנה ממנה מה שאחז בידו ושאר המוסרה לא קנהו אחד מהן:

8

A person's courtyard can acquire property for him without his being aware of it. Thus, if a lost object falls into a person's courtyard, he acquires it.

When does the above apply? When the courtyard is protected. When, by contrast, a lost article enters a person's field or garden different rules apply. If he is standing at the side of his field and says, "May my field acquire it for me," he acquires it. If, however, he is not standing there, or he is standing there but does not make such a statement he does not acquire it, and the one who takes possession first becomes the owner of the lost article.

Similarly, the area within a radius of four cubits next to the place where a person is standing can acquire property for him like his own courtyard. If a lost object comes into these four cubits, he acquires it.

ח

חצירו של אדם קונה לו [ו] שלא מדעתו. ואם נפלה בה מציאה הרי היא של בעל החצר. במה דברים אמורים [ז] בחצר המשתמרת אבל בשדה וגינה וכיוצא בהן אם היה עומד בצד שדהו [ח] ואמר זכתה לי שדי זכה בה. ואם אינו עומד שם או שהיה עומד ולא אמר זכתה לי שדי כל הקודם זכה. וכן ארבע אמות של אדם שהוא עומד בצדו הרי אלו קונים לו. ואם הגיע המציאה לתוך ארבע אמות שלו זכה בה:

9

Our Sages ordained this convention so that people who discover lost articles should not come to strife.

When is this convention employed? In an alleyway or at the sides of the public domain, which are not crowded with many people, or in a field that is ownerless. When, however, a person stands in the public domain or in a field belonging to a colleague, the area within a radius of four cubits cannot acquire property on his behalf. In such a place, he cannot acquire a lost article until it reaches his hand.

ט

חכמים תקנו דבר זה כדי שלא יריבו המוצאין זה עם זה. במה דברים אמורים בסימטא או בצידי רשות הרבים שאין הרבים דוחקין בהן או בשדה שאין לו בעלים. אבל העומד [ט] ברשות הרבים או בתוך שדה חבירו אין ארבע אמות קונות לו ואינו קונה שם עד שתגיע מציאה לידו:

10

A female minor may acquire an article by virtue of its presence in her courtyard or within the area within a radius of four cubits of her. A male minor, by contrast, may not acquire an article by virtue of its presence in his courtyard or within the area within a radius of four cubits of him.

The rationale for these laws is that we derive the concept that a female minor may acquire property by virtue of its presence in her courtyard from the fact that she is able to acquire an article that is placed in her hand. For just as she can be divorced by virtue of a bill of divorce being placed in her hand, so too, can she be divorced by virtue of a bill of divorce being placed in her courtyard. And just as her courtyard is effective with regard to the acquisition of a bill of divorce, so too, it is effective with regard to the acquisition of a lost object. From this we also conclude that she may acquire an article by virtue of its presence in the area within a radius of four cubits of her, for this area is considered her courtyard with regard to the acquisition of a lost article.

The potential for a man to acquire property by virtue of its presence in his courtyard is derived, by contrast, from the fact that he is able to acquire an article via an agent. Just as an agent can acquire an article for him, so too, can he acquire an article by virtue of its presence in his courtyard. Since a male minor is incapable of charging an agent to act on his behalf, so too, he cannot acquire an article by virtue of its presence in his courtyard or in the radius of four cubits around him; it must reach his hand.

י

קטנה יש לה חצר ויש לה ארבע אמות. וקטן אין לו חצר ואין לו ארבע אמות. מפני שחצר של קטנה מידה למדנוה. שכשם שהיא מתגרשת בגט המגיע לידה כך מתגרשת בגט המגיע לחצרה. וכשם שיש לה חצר [י] לענין הגט כך יש לה לענין מציאה. וארבע אמות של אדם כחצירו לענין מציאה. אבל האיש למדנו שחצירו קונה לו משלוחו. כדרך שקונה לו שלוחו כך תקנה לו חצירו. והקטן הואיל ואינו עושה [כ] שליח כך אין חצירו ולא ארבע אמות שלו קונין לו עד שתגיע מציאה לידו:

11

The following rules apply when a person sees other people chasing an ownerless [animal that is moving - e.g., a wounded deer or young doves that cannot fly in his property. When the following conditions are met: he was standing at the side of his field, the animals were on his property, and he could catch them if he ran, he can acquire them by virtue of their presence in his field if he states: "May my field acquire them for me."

If he cannot catch the animals, they are like a deer that runs normally and doves that can fly, and his words are of no substance. Instead, whoever catches them first acquires them.

If they were given to him as a present, since another person transferred ownership of them to him, and they are moving in his field, he acquires them by virtue of their presence in his field. Even if they were given as a present, if the deer can run normally and the doves can fly, he cannot acquire them by virtue of their presence in his field.

יא

מי שראה אחרים רצים אחר המציאה והרי א היא [ל] צבי שבור או גוזלות שלא פרחו. אם היה עומד בצד שדהו שהן [מ] בתוכה ואילו היה רץ היה מגיען [נ] ואמר זכתה לי שדי זכתה לו שדהו. ואם אינו יכול להגיען הרי אלו כצבי שהוא רץ כדרכו וכגוזלות המפריחים ולא אמר כלום אלא כל הקודם בהן זכה. ואם נתנו לו במתנה הואיל ואחר הקנם לו והרי הן מתגלגלין בתוך שדהו קנתה שדהו. ואם היה צבי רץ כדרכו וגוזלות מפריחין לא קנתה לו שדהו:

12

As a reflection of the paths of peace, the prohibition against robbery applies to a lost object taken by a deaf mute, a mentally incompetent individual and a minor.

As such, if a person transgresses and robs such an article from one of these individuals, it cannot be expropriated from him by legal process. If he denies taking the article and takes an oath to that effect, he is not liable to pay an additional fifth.

יב

מציאת חרש שוטה וקטן יש בה גזל מפני דרכי שלום. לפיכך אם עבר אחר וגזלה [ס] מידן אינה יוצאה בדיינים ואם כפר בה ונשבע אינו חייב בחומש:

13

A person acquires a lost article discovered by the following individuals: a) his son or his daughter who derive their livelihood from his household, even though they are past majority,

b) his daughter who is a na'arah," even if she does not derive her livelihood from his household - indeed, even if she has been sold as a maidservant,

c) his Canaanite servants and maidservants,

d) his wife.

A person does not, however, acquire a lost object discovered by a son who does not derive his livelihood from his father's household even if he is a minor, his Jewish servants and maidservants, and his wife who has been divorced, even if there are doubts concerning the validity of the divorce.

יג

מציאת בנו ובתו הסמוכים על שלחנו אע"פ שהן גדולים. ומציאת בתו הנערה אע"פ שאינה סומכת על שלחנו ואפילו היתה מכורה אמה ומציאת עבדו ושפחתו הכנענים ומציאת [ע] אשתו הרי אלו שלו. אבל מציאת בנו שאינו סומך על שולחנו אע"פ שהוא קטן ומציאת עבדו ושפחתו [פ] העברים ומציאת אשתו שהיא מגורשת ואינה מגורשת כל אלו המציאות אינן שלו:

Gezelah va'Avedah - Chapter Eighteen

1

When a person finds a promissory note, he should not return it. This applies even if the note does not explicitly say that it creates a lien on the debtor's landed property, the presumed debtor acknowledges his obligation, and the signatures of the witnesses have been validated.

The rationale is that we suspect that the note was already paid, and the creditor and the debtor are joining together to deceive the purchasers of the debtor's landed property and expropriate that property unlawfully. This is the reason why the debtor acknowledges the creditor's claim. For the creditor can expropriate property sold by the debtor with this promissory note, even though it does not explicitly say that it creates a lien on the debtor's landed property.

We follow the principle that the omission of a clause mentioning the creation of a lien on the debtor's landed property in a legal document is merely a scribal error. This applies with regard to both promissory notes and deeds of sale.

Therefore, if the promissory note states explicitly that it does not create a lien on the landed property, and the debtor acknowledges his obligation, the note may be returned. If not, the finder should not return it, lest it have been paid.

א

המוצא שטר חוב אע"פ שלא פירש בו אחריות נכסים ואע"פ שהחייב מודה ואף על פי שהוא מקויים הרי זה [א] לא יחזיר. שמא פרעו וקנוניא הם עושים כדי לטרוף לקוחות שלא כדין ולפיכך הודה לו שהרי יש לו לטרוף בשטר שלא פירש בו אחריות. שהאחריות שלא נתפרשה בשטר טעות סופר הוא בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר. לפיכך אם פירש בשטר זה שהוא שלא באחריות אם היה החייב מודה יחזיר ואם לאו לא יחזיר שמא פרעו:

2

Similarly, if a promissory note was dated on the day it was found, the signatures of the witnesses have been validated, and the debtor acknowledges his obligation, it may be returned to the creditor. If, however, the signatures of the witnesses have not been validated, it should not be returned, lest the debtor had the note written in the expectation of borrowing, but did not borrow yet.

ב

וכן אם מצא שטר שזמנו בו ביום והיה מקויים והחייב מודה יחזיר. ואם אינו מקויים לא יחזיר שמא כתב ללוות ועדיין לא לוה:

3

If a promissory note is found in a leather container, a wooden vessel or the like, it should be returned to a claimant who can identify it by a mark.

If three promissory notes are found wrapped together in one bundle, placed one on top of the other or tied together, they should be returned to a claimant who can identify them by a mark.

ג

מצא שטר בחמת או בכלי עץ וכיוצא בהן הרי זה יחזיר למי שנתן סימן. מצא שלשה שטרות א כרוכין בכרך אחד או מונחין זה על זה ואגודים אגד אחד יחזיר למי שנתן סימן:

4

If three promissory notes were found together and they mention one borrower and three different lenders, the notes should be returned to the borrower if the signatures of the witnesses have been validated. If the signatures of the witnesses have not been validated, the notes should be returned to whoever can identify them by a mark. For perhaps the lenders gave their promissory notes to a scribe to validate the signatures of the witnesses, and they fell from the possession of the judge.

If the notes mention one lender and three borrowers, they should be returned to the lender. If the three were written by one scribe, they should be returned to the person who can identify it by a mark. For it is possible that the three borrowers brought their documents to one scribe to write, and the documents fell from his hand.

ד

היה הלוה אחד והמלוים שלשה אם מקויימים הם יחזיר ללוה. ואם לאו יחזיר למי שנתן סימן שמא המלוים נתנו שטרותיהן לסופר לקיימן ונפלו מיד *הדיין. היה המלוה אחד והלוים שלשה יחזיר למלוה. ואם היו שלשתן בכתב ידי סופר אחד יחזיר למי שנתן סימן. שמא שלשתן הוליכו שטריהן לסופר לכתוב ונפלו מיד הסופר:

5

If a person found several torn legal documents and among them a promissory note that was not torn, he should not return it. If together with these documents was a receipt for the promissory note, even if the receipt was not signed by witnesses, the promissory note should be returned to the borrower. Had it not been paid, the lender would not have placed it among torn legal documents, and moreover, there is a document stating that it was paid.

ה

מצא שטרות קרועין ושטר חוב ביניהן לא יחזיר. ואם יש עמהן שובר אפילו בלא עדים יתן שטר החוב ללוה. שאילו לא היה פרוע לא השליכו בין שטרות קרועים והרי יש עמו כתב שהוא פרוע:

6

The following rules apply when a person finds a bill of divorce. If the husband acknowledges divorcing his wife, the document should be returned to the woman. If the husband does not acknowledge divorcing his wife, but the woman identifies the bill of divorce with a distinctive mark, it should be given her. If she cannot, it should not be returned to either of them.

If the husband claims that it fell from his hand, and he was able to identify it with marks, and the wife claims that it fell from her hand, and she was also able to identify it with marks, it should be given to her, provided she mentions a distinctive mark - e.g., there is a hole in the parchment next to a particular letter. The rationale is had the bill of divorce not reached her hand, she would not know of this matter.

ו

מצא ב גיטי נשים בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה. אין הבעל מודה אם נתנה האשה סימן מובהק ינתן לה ואם לאו לא יחזיר לא לזה ולא לזה. אמר הבעל מידי נפל ונתן סימניו והאשה אומרת מידי נפל ונתנה סימניו ינתן לה. והוא שתתן סימן מובהק כגון שאמרה נקב יש בצד אות פלונית. שאילו לא הגיע לידה לא היתה יודעת:

7

If the husband identifies a bill of divorce by describing the signs of the string with which it was tied, and his wife provides the same description, it should be given to her, provided she provides a distinctive mark - the measure of the length of the string. If, however, she merely states that it was red or black, this is not considered a distinctive mark.

If the husband identifies a bill of divorce by stating that it was held in a leather container, and his wife provides the same description, it should be given to him, because this is not considered a distinctive mark.

ז

הוא אומר סימני החוט שקשר בו הגט והיא אומרת סימני החוט ינתן לה. והוא שתאמר סימן מובהק. כגון אורך מדת החוט. אבל אם אמרה אדום או שחור הוא אין זה סימן מובהק. הוא אומר בחמת היה מונח והיא אומרת בחמת היה מונח ינתן לו שאין זה סימן מובהק:

8

When a person finds a legal document freeing a Canaanite servant, he should return it to the servant if the master acknowledges having given it. If the master does not acknowledge having given it, the finder should not return it to either of them.

ח

מצא גט שחרור ג בזמן שהרב מודה יחזיר לעבד. אין הרב מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה:

9

The following rules apply if a legal document recording a present is found. If the present was given when the giver was healthy, the document should not be returned even though both the giver and the recipient acknowledge that the gift was given. The rationale is that perhaps the giver originally had the document composed with the intention of giving the present. After having the document composed, however, he sold the field or gave it to another person as a present. He then recanted and now acknowledges the original document in order to deceive the person to whom he later sold the field or gave it to as a present.

If the present was given by a person on his deathbed, and the giver acknowledges the gift, it should be given to the recipient. If he does not acknowledge it, it should not be given. The rationale is that if a person on his deathbed gives a present, and then retracts it and gives it to another person, the latter one acquires it, as will be explained.

ט

מצא שטר מתנה אם מתנת בריא היא ואע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה. שמא כתב ליתן ולא נתן ואחר שכתב שטר זה מכר שדה זו או נתנה לאחר במתנה וחזר בו. וזה שמודה לזה כדי לעשות קנוניא על האחרון שנתן לו או שמכר לו. ואם מתנת שכיב מרע היא אם הודה ד יתן ואם לאו לא יתן. ששכיב מרע שנתן לשנים זה אחר זה האחרון קנה כמו שיתבאר:

10

If the man who gave the present when he was dying passes away, the document should not be returned, neither to the recipient, nor to the heir. This applies even if the heir acknowledges that his testator gave this gift. The rationale is that perhaps the testator originally had the document composed with the intention of giving the present, but did not do so. After the testator's death, the heir sold the property or gave it to another person as a present. He then recanted and now desires to join together with the original recipient in order to take the property away from the latter recipient.

י

מת שכיב מרע שנתנה במתנה אע"פ שהיורש מודה שמורישו נתנה הרי זה לא יחזיר לא לזה ולא לזה. שמא כתב ליתן ולא נתן ומכרה היורש או נתנה וחזר בו והרי הוא רוצה לעשות קנוניא עם זה כדי להפקיע נכסי זה האחרון:

11

If a person finds a receipt, and the person to whom the promissory note was written admits that his note is no longer viable - e.g., it has been paid or he waived payment - the receipt should be given to its owner. If both the creditor and the debtor do not acknowledge the validity of the receipt, the receipt should not be given to either of them.

יא

מצא [ב] שובר בזמן שבעל השטר מודה שנשבר שטרו ופרעו או מחלו יתן לבעל השובר. אין שניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה:

12

If a woman's marriage contract is found, it should not be returned to the woman even if both she and her husband acknowledge that the money due her by virtue of her marriage contract has not been paid. The rationale is that we suspect that the money due her by virtue of her marriage contract has been paid, or that she waived her right to it, afterwards the husband sold his property, and he wants to deceive the purchasers.

יב

[ג] מצא כתובה אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לאשה שמא נפרעה כתובה זו או נמחלה ואחר כך מכר הבעל נכסיו והרי הוא רוצה לעשות קנוניא על הלקוחות:

13

All the following legal documents should be returned to their owners if found: a document recording the worth of a debtor's property as evaluated by the court, a document recording a court's decision to sell a man's property to provide for the sustenance of his wife and/or daughters, a document recording a chalitzah or mi'un, a document recording the judge's recollection of the claims made by each of the litigants, a document recording the litigants' choice of judges who they desire to preside over a certain litigation, or any document recording a final judicial act.

The general principle is: Whenever a legal document involves a monetary obligation, and there is room to suspect that the obligation has been met, the document should not be returned, lest the obligation have in fact been met. Even when the debtor admits that the debt is outstanding, if it is possible that he is making that admission to deceive a purchaser or a recipient of a present who acquired the debtor's property after the date mentioned on the document, so that the creditor could expropriate the property from them dishonestly, the document should not be returned although both the creditor and the debtor acknowledge the debt.

When, however, there is no reason to suspect that a monetary obligation has been repaid or that deception is being perpetrated, a legal document should be returned.

יג

מצא אגרות שום ואגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין ושטרי טענות שכותבין הדיינין של בעל דין זה ושל חבירו. או שמצא שטרי בירורים והם השטרות שביררו להן בעלי דינין את הדיינין שדנין להם וקיבלו עליהם שידונו להם פלוני ופלוני. או שמצא כל מעשה בית דין הרי זה יחזיר. כללו של דבר כל שטר שחוששין בו לפרעון לא יחזיר שמא נפרע החוב. ואם היה החייב מודה ואפשר שהודה כדי לעשות קנוניא עד שיפסיד את הלוקח או מקבל מתנה שלקחו אחר זמן השטר כדי שיפרעו מידם שלא כדין הרי זה לא יחזיר אע"פ ששניהם מודים. וכל שטר שאין בו צד לחשש לא [ד] לפרעון ולא לקנוניא [ה] יחזיר לבעליו:

14

Whenever the law is that a legal document should not be returned, and the document was nevertheless returned, the document is considered acceptable and may be used to expropriate property.These documents should not be taken away from their owners. We assume that they are acceptable, and we harbor no suspicions about them.

This, with God's help, concludes the laws of robbery and the return of lost objects.

יד

כל השטרות הנמצאים שדינן שלא יחזיר אם החזיר הרי אלו כשרים וגובין בהן ואין מוציאין אותן מתחת יד בעליהן והרי הם בחזקתן ואין חוששין להם:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah