1

There is a difference with regard to the inadvertent violation of the prohibitions against entering into the Temple and partaking of consecrated food while ritually impure that does not apply with regard to other transgressions punishable by karet. With regard to all the other transgressions punishable by karet, if one transgressed inadvertently and ultimately, became aware that he transgressed, he is liable for a sin-offering, even though he did not have any knowledge of the transgression beforehand. With regard to the prohibitions against entering into the Temple and partaking of consecrated food while ritually impure, by contrast, one does not bring an adjustable guilt-offering unless he was aware of his ritual impurity and aware of the consecrated nature of the Temple or the food at the outset and aware of his ritual impurity and aware of the consecrated nature of the Temple or the food afterwards, and there was a lapse of awareness in the interim.

What is implied? He unknowingly contracted impurity and entered the Temple or partook of consecrated food and afterwards, he became aware that he had contracted impurity, that he was impure at the time he ate or entered, and that it was consecrated food that he ate or the Temple that he entered, he is exempt from the obligation to bring a sacrifice. He is not obligated unless he knew that he contracted impurity and that it was consecrated food or the Temple, before he entered or ate.

What is implied? He contracted impurity and became aware that he contracted impurity and knew that that the building was the Temple or the food was consecrated. Afterwards, he had a lapse of awareness regarding the impurity, forgetting that he had contracted impurity, and entered the Temple or ate consecrated food, knowing that this was the Temple or that this was consecrated food. Alternatively, he had a lapse of awareness and forgot that this was the Temple or that this was consecrated meat, but he was aware that he was ritually impure, and he entered or partook of the meat. Or he acted inadvertently or forgot that he contracted impurity, forgot that this was consecrated meat, or that this was the Temple and entered and ate. Then afterwards, he became aware of the matters of which he had been unaware, he must bring an adjustable guilt-offering in all these six possible instances.

How do we know that this is the law regarding the inadvertent violation of the prohibitions concerning the Temple and consecrated food? Because with regard to other inadvertent transgressions, Leviticus 4:27-28 states: "Acting in violation of one of the commandments of God that forbids an act to be performed and he was guilty or if the sin that he committed becomes known to him," implying that he is liable if he ultimately knew of the transgression even if he was not aware of it originally. With regard to entering the Temple or partaking of consecrated food while ritually impure, ibid. 5:3 states: "And it became hidden from him, he became aware, and he became guilty." Since the verse states "And it became hidden from him," the implication is that he had knowledge of the matter beforehand. And since it is written: "he became aware, and he became guilty," he ultimately had knowledge. Thus we have learned that he must have awareness initially and ultimately and a lapse of awareness in the interim.

א

שינוי יש בשגגת טומאת מקדש וקדשיו מה שאין כן בשאר כריתות שכל הכריתות כיון ששגג ונודע לו בסוף שחטא אף על פי שלא היתה לו ידיעה בתחילה הרי זה חייב חטאת אבל בטומאת מקדש וקדשיו אינו מביא קרבן עולה ויורד עד שתהיה לו ידיעה לטומאה וידיעה לקודש או למקדש בתחלה וידיעה לטומאה וידיעה לקדש או למקדש בסוף והעלם בינתיים כיצד נטמא ונכנס למקדש או אכל קודש ואחר כך נודע לו שנטמא ושהיה טמא בשעה שאכל או שנכנס ושקודש היה זה שאכלו או מקדש היה זה שנכנס לו הרי זה פטור מקרבן עד שידע שנטמא [ושזה קודש] ושזה מקדש קודם שיכנס או קודם שיאכל כיצד נטמא וידע שנטמא וידע שזה מקדש ושזה קודש ואחר כך נעלמה ממנו הטומאה ושכח שנטמא ונכנס למקדש או אכל קודש והוא יודע שזה מקדש ושזה קודש או ששגג ושכח שזה מקדש או שזה בשר קודש והוא יודע שהוא טמא ונכנס או אכל או ששגג או שכח שנטמא ושכח שזה בשר קדש ושזה מקדש ונכנס או אכל ואח"כ נודע לו דברים שנתעלמו ממנו הרי זה מביא קרבן עולה ויורד בכל צד וצד משש מחלוקות אלו ומניין שדין שגגת מקדש וקדשיו כך הוא שהרי בשאר שגגות נאמר בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם או הודע אליו חטאתו אשר חטא כיון שידע בסוף אע"פ שלא ידע בתחילה ובטומאת מקדש וקדשיו נאמר ונעלם ממנו והוא ידע ואשם מאחר שנאמר ונעלם ממנו מכלל שהיתה שם ידיעה בתחילה ונאמר והוא ידע [ואשם] הא למדת שהוא צריך ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בינתיים:

2

If a person contracts impurity and knows that he is impure and is aware of the Temple or that food is consecrated, but does not know the type of impurity that he contracted, then forgot that he became impure and entered the Temple or ate consecrated food, and after entering or eating became aware of the type of impurity that he had contracted, he is liable to bring a sacrifice. Although at the outset, he did not know the type of impurity he had contracted, since he knew that he was ritually impure, it is considered as if he was aware of his impurity at the outset.

If, however, he suffered a lapse of awareness concerning the laws of ritual impurity, e.g., he became impure because of contact with a lentil-sized portion of the carcass of a crawling animal, and he knew that the carcass of a crawling animal imparted ritual impurity, but did not know the measure that imparts impurity and then forgot entirely that he touched the carcass of a crawling animal and entered the Temple or ate consecrated food, and then became aware that he touched a lentil-sized portion of the carcass of a crawling animal, there is an unresolved doubt whether or not he is liable for a sacrifice.

A similar issue arises when a person who never saw the Temple and never was aware of its place, became impure and knew that he was impure, entered the Temple without knowing at the outset that this was its place, since he never saw it, and afterwards, remembered that he had contracted impurity and became aware that this was the Temple. There is an unresolved doubt if the knowledge that there is a Temple in the world is considered as awareness of the Temple or it is necessary for a person to know of the Temple's place.

It appears to me that those for whom a doubt exists regarding their obligation to bring a sacrifice should not bring a sacrifice, lest they be bringing a non-consecrated animal into the Temple Courtyard. If one would say: A sin-offering of fowl is brought even in a case of doubt although it is not eaten. There is a difference between the two. A sin-offering of fowl is brought, because the one bringing it is possibly lacking atonement and is forbidden to partake of sacrificial food until he brings a sacrifice as atonement. When, however, one is not lacking in atonement, he should not bring a sacrifice when there is a doubt involved.

ב

נטמא וידע שנטמא [וידע שזה קדש ושזה מקדש] אבל לא ידע באי זה אב נטמא ושכח שנטמא ואחר כך נכנס למקדש או אכל קדש ונודע לו אחר שנכנס או אחר שאכל באי זה אב נטמא [הרי זה חייב קרבן] אף על פי שלא ידע בתחלה באי זה אב נטמא הואיל וידע שהוא טמא הרי היתה שם ידיעת טומאה בתחילה אבל אם נעלמו ממנו הלכות טומאה כגון שנטמא בכעדשה מן השרץ וידע שהשרץ מטמא ולא ידע בשיעור ושכח שנגע בשרץ כלל ונכנס או אכל ואח"כ נודע לו [שנגע] בכעדשה מן השרץ הרי זה ספק אם חייב קרבן או פטור וכן מי שלא ראה המקדש מימיו ולא הבין מקומו אם נטמא וידע שנטמא ונכנס למקדש ולא ידע בתחילה שזהו מקומו שהרי לא ראהו מעולם ואחר כך זכר הטומאה וידע שזה מקדש הרי זה ספק אם ידיעה שיש מקדש בעולם ידיעה או עד שידע מקומו תחילה יראה לי שאלו החייבים קרבן מספק אינן מביאין קרבן שמא יכניסו חולין לעזרה ואם תאמר והלא חטאת העוף באה על הספק ואינה נאכלת מפני שהמביא אותה מחוסר כפורים אסור לאכול בקדשים עד שיביא כפרתו אבל מי שאינו מחוסר כפורים אינו מביא קרבן מספק:

3

When a person contracts ritual impurity in the Temple Courtyard, to be liable for the abovementioned offering, he must initially know that he contracted impurity and that he is in the Temple. Afterwards, if he loses awareness that he contracted impurity, but remembered that he was in the Temple or he lost awareness that he was in the Temple, but did not forget that he was ritually impure, or he lost awareness of both matters, when he regains awareness, he should bring an adjustable guilt-offering. The above applies provided he waits the minimum amount of time, as we explained in Hilchot Bi'at HaMikdash.

ג

מי שנטמא בעזרה צריך שידע תחילה שנטמא ושזה מקדש ואם נעלם ממנו אחרי כן שנטמא והרי הוא זכור שזה מקדש או שנעלם ממנו שזה מקדש ולא שכח שנטמא או שנתעלמו ממנו זה וזה כשיודע לו יביא קרבן עולה ויורד והוא שישהה כשיעור כמו שביארנו בהלכות ביאת מקדש:

4

When a person intentionally made himself ritually impure, but did not remain in the Temple Courtyard for the minimum amount of time specified, there is an unresolved doubt with regard to his obligation. Does the concept of a minimum amount of time apply only to one who contracted impurity due to forces beyond his control or does it also apply to one who willfully contracted impurity? Therefore if such a person loses awareness of his ritual impurity, but nonetheless leaves the Temple Courtyard without tarrying, he should not bring a sacrifice.

Similarly, there is an unresolved question if an impure person suspended himself in the space above the Temple Courtyard. It is unresolved whether the space above the Temple Courtyard is considered as the Temple Courtyard or not.

ד

מי שטימא עצמו במזיד ולא שהה כשיעור הרי זה ספק אם שיעור השתחוייה לאנוס בלבד או אף למזיד ולפיכך אם נעלם ממנו ויצא ולא שהה אינו מביא קרבן וכן אם תלה עצמו באויר עזרה הדבר ספק אם אויר עזרה כעזרה או אינו כעזרה:

5

When a person is in doubt whether or not he entered the Temple or partook of consecrated food while ritually impure, he does not bring a provisional guilt-offering. For a person does not bring such a sacrifice unless he is unsure of the violation of a prohibition punishable by karet for which one brings a fixed sin-offering to atone for his inadvertent transgression.

ה

מי שנסתפק לו אם נכנס למקדש או אכל קדש בטומאה או לאו אינו מביא אשם תלוי שאין מביאין קרבן על לא הודע אלא בכרת שחייבין על שגגתו חטאת קבועה:

6

The following rules apply when there where two paths in front of a person, one pure and one impure. and he walked down the first and then walked down the second, and at the time he walked down the second, he forgot that he walked down the first. If he lost awareness of this ritual impurity and entered the Temple or partook of consecrated food, he is liable. Even though originally, he did not have a definitive knowledge of his ritual impurity, but merely a partial knowledge, because he did not know that he walked down both paths so that he would definitely be impure, he is, nevertheless, liable for a sin-offering. For partial knowledge is considered as complete knowledge.

If he only walked down the first path and entered the Temple or partook of consecrated food, he is exempt, because it is not certain that he contracted ritually impurity.

ו

מי שהיו לפניו שני שבילים אחד טמא ואחד טהור הלך בראשון וחזר והלך בשני ובעת שהלך בשני שכח שהלך בראשון ונעלמה ממנה טומאה זו ונכנס למקדש או אכל קדש חייב ואע"פ שלא היתה לו בתחילה ידיעה גמורה לטומאה אלא מקצת ידיעה שהרי לא ידע שהלך בשני שבילין שבהילוך שניהן יהא טמא בודאי ואע"פ כן חייב חטאת שמקצת ידיעה ככל ידיעה הלך בראשון ונכנס למקדש או אכל קודש פטור מפני שהוא ספק טמא:

7

If, in the previous situation, he had the ashes of the Red Heifer sprinkled upon him on the third and seventh days and immersed himself after entering the Temple and then walked down the second path and entered the Temple, he is certainly liable, for he has certainly entered the Temple in a state of ritual impurity, either the first time or the second time. Although on each occasion he was in a state of uncertainty, for the status of both paths is a matter of question, here, with regard to the impurity of the Temple and consecrated objects, uncertain knowledge is considered as definite knowledge.

ז

הזה שלישי ושביעי וטבל ואחר שנכנס למקדש הלך בשני וחזר ונכנס למקדש חייב שהרי נכנס כשהוא טמא למקדש בודאי או בפעם ראשונה או בפעם שנייה ואף על פי שכל ידיעה מהן ספק ידיעה היא שהרי כל שביל מהן ספק הוא כאן בטומאת מקדש וקדשיו עשו ספק ידיעה כידיעה:

8

If a person was ritually impure and two witnesses tell him: "You entered the Temple," and he tells them: "I did not enter," his word is accepted and he does not bring a sacrifice. For if he desired, he could have said: "I entered intentionally."

The following rules apply if two witnesses tell a person: "You were impure when you entered the Temple. You contracted ritual impurity in our presence and you knew you were impure." Even though there was an interim of many days between the contraction of impurity which they testified about and his entry into the Temple and thus he could have said: "I already immersed myself," since he denies the statement of the witnesses and says: "I never contracted impurity," the statement of the witnesses is accepted and he is required to bring a sacrifice because of them. The rationale is that if two witnesses can cause him to receive as severe a punishment as execution, certainly, they can obligate him for an easier punishment, bringing a sacrifice, for he denied their testimony.

ח

היה טמא ואמרו לו שנים נכנסת למקדש והוא אומר להם לא נכנסתי נאמן ואינו מביא קרבן שאם ירצה יאמר מזיד הייתי אמרו לו שנים טמא היית כשנכנסת למקדש ובפנינו נטמאת וידעת שאתה טמא אע"פ שהיה בין טומאה זו שמעידין בה ובין כניסתו למקדש ימים רבים שאפשר לו שיאמר כבר טבלתי הואיל והכחיש את העדים ואמר לא נטמאתי מעולם הרי אלו נאמנים ומביא קרבן על פיהם אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה קל וחומר שיביאוהו לידי קרבן הקל שהרי הכחישן:

9

When a person entered the Temple or partook of consecrated food in a state of ritual impurity had a knowledge of the situation at the outset, but ultimately did not have knowledge of the matter, the goat offered in the Holy of Holies and Yom Kippur bring about tentative atonement until he becomes aware and brings an adjustable guilt-offering.

When he does not have knowledge at the outset, the goat offered in the Temple Courtyard and Yom Kippur bring about atonement. If he did not have knowledge neither at the outset, nor ultimately, the goats offered on the festivals and on Rosh Chodesh, bring about atonement. If one purposefully entered the Temple or partook of consecrated food while ritually impure, the bull offered by the High Priest on Yom Kippur brings about atonement if the transgressor was a priest. If he was an Israelite, the blood of the goat offered in the Holy of Holies and Yom Kippur bring about atonement, as Leviticus 16:16 states concerning that goat: "And he shall atone for the holy place, because of the impurity of the children of Israel."

ט

טומאת מקדש וקדשיו שהיה לה ידיעה בתחלה ולא היה לה ידיעה בסוף שעיר של יוה"כ הנעשה בפנים ויום הכפורים תולין עד שיודע לו ויביא קרבן עולה ויורד ושאין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ביוה"כ ויום הכפורים מכפרין ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרין ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו פר כהן גדול של יוה"כ מכפר אם היה המזיד מן הכהנים ואם היה מישראל דם שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפר שנאמר וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל: