1

The following rules apply when a person lends money to a colleague, and the borrower gives the lender his field as security for a set time or until the borrower repays the lender, at which time, the lender will leave the field.

Although the lender benefits from all of the produce of the field, even if he consumes the entire value of the debt, he should not be removed from the field without any payment. The rationale is that if he were removed without payment, it would be as if one had expropriated money taken as "the shade of interest" through legal process. Needless to say, if the produce that the lender consumes i s worth more than the money he gave, the difference should not be expropriated by him.s Similarly, we do not calculate from one promissory note to another promissory note when property is given as security.

When the property given as security belongs to orphans, and the lender consumes an amount of produce equivalent to his debt, he is removed from the property without any payment. If, however, the lender's benefit exceeded the amount of the debt, we do not expropriate the additional amount from him. In the case of orphans, we may calculate from one promissory note to another promissory note.

What is meant by "calculating from one promissory note to another promissory note"? One field was given to a lender as security for a debt of 100 dinarim and another field was given to him as security for another debt for another 100 dinarim. If both fields belonged to the same person and the lender consumed produce worth 50 from one field and produce worth 150 from the other field, we tell him: "You already consumed 200 dinarim worth of produce; you are not owed anything more." For it is as if the two debts were one debt and security given for the entire sum as one.

א

המלוה את חבירו ומשכן לו את השדה עד זמן קצוב או עד שיביא לו מעות ויסתלק והיה המלוה אוכל כל פירותיה אפילו אכל כשיעור חובו אין מסלקין אותו בלא כלום שאם תסלק אותו בלא מעות הרי זה כמי שהוציא ממנו בדיינין, ואין צריך לומר שאם אכל יתר על מעותיו אין מוציאין ממנו, וכן אין מחשבין משטר לשטר במשכונא, היתה הקרקע הממושכנת בידו של יתומים ואכל שיעור חובו מסלקין אותו בלא כלום, אבל יתר על חובו אין מוציאין ממנו היתר, ומחשבין לו משטר לשטר, כיצד מחשבין משטר לשטר הרי שהיתה שדה זו ממושכנת לו במאה דינר ושדה אחרת ממושכנת לו בשטר אחר במאה דינר ושתי השדות לאדם אחד ואכל מפירות השדה האחת בחמשים ומפירות השניה במאה וחמשים אומרים לו הרי אכלת מן הפירות במאתים ואין לך כלום וכאילו השני שטרות שטר אחד ומשכונא אחת.

2

In a place where it is customary" to remove the lender from property given as security whenever the borrower pays the debt, it is as if this stipulation were explicitly stated. It is not necessary to make an explicit statement. Conversely, in a place where it is customary not to remove the lender from property until the conclusion of the term for which the property was given as security, it is as if this stipulation was explicitly stated.

Whenever a person gives property as security without specifying a term for the loan, he cannot remove the lender from the property until at least twelve months pass.

ב

מקום שנהגו לסלק המלוה כל זמן שיביא לו מעות ה"ז כמו שפירש ואין צריך לפרש דבר זה, וכן מקום שנהגו שלא יסתלק המלוה עד סוף זמן המשכונא ה"ז כמו שפירש, וכל הממשכן סתם אינו יכול לסלקו עד י"ב חדש.

3

Even in a place where it is customary to remove the lender from property given as security whenever the borrower desires to pay the debt, that custom can be superseded by an explicit condition. If a lender makes a stipulation that the borrower will not remove him from the property until after the full term for which the property was given as security, the borrower cannot pay the debt earlier and have him removed from the property.

In a place where it is customary not to remove the lender from property until after the full term for which the property was given as security, although the lender accepts a stipulation that he will leave the property whenever the borrower brings him his money, the stipulation is binding only when the lender affirms his commitment with a kinyan.

ג

מקום שדרכן לסלק המלוה כל זמן שירצה הלוה והתנה עמו המלוה שלא יסתלק עד סוף זמן המשכונא ה"ז אינו יכול לסלקו, היה המנהג שאין המלוה מסתלק עד סוף זמנו וקבל המלוה עליו שיסלק בכל עת שיביא לו מעותיו ה"ז צריך לקנות מידו על כך.

4

In a place where it is customary to remove the lender from property given as security whenever the borrower pays the debt, a creditor of the lender is not entitled to expropriate this property to collect his debt, as he can other properties belonging to his debtor. Similarly, a firstborn does not receive a double portion of it, and the Sabbatical year nullifies the debt. When the borrower pays the debt and causes the lender to leave the field, the lender may not take even produce that is ripe and that has fallen to the ground. If, however, he lifted the produce up before he was forced to leave the property, he acquires the produce.

In a place where it is customary that the borrower cannot remove the lender from property given as security until the end of the term of the loan, a creditor of the lender may expropriate this property, a firstborn receives a double portion of it, and the Sabbatical year cannot nullify the debt.

ד

המשכונה במקום שמנהגם לסלק המלוה בכל עת שיביא מעותיו אין בעל חוב של מלוה גובה ממנה כדרך שגובה מן הקרקע, ואין הבכור נוטל בה פי שנים, ושביעית משמטתה, וכשמסלק אותו אינו נוטל אפילו פירות שבשלו ונפלו לארץ, ואם הגביה אותן קודם שיסלקו קנה אותן, ומקום שאינו יכול לסלקו עד סוף זמנו בעל חוב גובה הימנו, והבכור נוטל פי שנים, ואין השביעית משמטתה.

5

Although giving a field as security is forbidden and involves "the shade of interest," as explained, it is possible that this custom was established in error, in relation to a gentile, or practiced by a person who sinned and took property as security in that city. Since "the shade of interest is involved," we follow the local custom. There is someone who ruled that this is what is meant by making a deduction when taking security.

ה

אע"פ שמשכונא זו אסורה היא ואבק רבית כמו שביארנו, אפשר שיהיה מנהג זה בטעות או לעכו"ם או דרך כל מי שחוטא ומשכן באותה מדינה הואיל ואבק רבית הולכין אחר המנהג, ויש מי שהורה שזאת המשכונא בנכוי.

6

When a gentile gives his courtyard as security to a Jew in return for a loan, and afterwards, the gentile sells it to another Jew, the person in possession of the security does not have to pay the Jewish owner rent from the time he purchased the courtyard. Instead, he may dwell in the courtyard without paying rent until the gentile repays the loan taken out against the courtyard. The rationale is that according to secular law, the property belongs to the person to whom it was given as security until the debt is repaid. Only then, he leaves the property.

ו

עכו"ם שמשכן חצרו לישראל וחזר העכו"ם ומכרה לישראל אחר אין הממשכן חייב להעלות שכר לישראל מעת שקנה הישראל אלא דר בחצר בלא שכר עד שיחזיר לו העכו"ם את המעות שיש לו על חצר זו שהרי הוא ברשות הממשכן בדיניהם עד שיתן לו מעותיו ויסתלק.

7

The following rules apply when a person designates a house or a field as security for a loan in his colleague's possession and the owner of the land derives the benefits from it. If the lender tells the borrower: "When you desire to sell this property, do not sell it to anyone but to me at this price," it is forbidden. If he told him: "Do not sell it to anyone else but to me at its fair value. It is on this condition that I am making the loan," it is permitted.

ז

הממשכן בית או שדה ביד חבירו והיה בעל הקרקע אוכל פירותיה ואמר לו המלוה לכשתמכור קרקע זו לא תמכרנה אלא לי בדמים אלו ה"ז אסור, ואם אמר לו אל תמכרנה אלא לי בשוויה ועל מנת כן אני מלוה אותך ה"ז מותר. 1

8

It is permitted to increase the rent offered for land in return for delayed payment. What is implied? A person rents a colleague a courtyard and tells him: "If you pay me now, it is yours at ten selaim a year. If you pay me month by month, the rent is a sela per month." This arrangement is permissible.

ח

מותר להרבות בשכר הקרקע, כיצד השכיר לו את החצר ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בעשר סלעים בכל שנה, ואם תתן שכר חדש בחדש הרי היא בסלע בכל חדש ה"ז מותר.

9

When a person rents a field to a colleague at ten korim a year, it is permissible for the tenant to tell the owner: "Give me a loan of 200 zuz to improve the field and I will pay you twelve korim a year." This is not considered interest, because if he uses this money to improve the field, it will be worth more to rent.

Similarly, if a person rents a colleague a store or a ship for ten dinarim, it is permissible for the renter to tell the owner: "Give me a loan of 200 zuz to use to remodel the store, decorate it and plaster it, or to improve the ship and its facilities, and I will pay you twelve dinarim per year." If, however, he tells him: "Give me a loan of 200 zuz so that I can do business with them in the store, purchase merchandise for the ship with them, or hire sailors, and I will increase the fee," that is forbidden.

ט

המשכיר שדה לחבירו בעשרה כורים לשנה, ואמר לו תן לי מאתים זוז שאפרנס בהן את השדה ואני אתן לך י"ב כור בכל שנה ה"ז מותר מפני שאם יפרנס את השדה בדינרין אלו יהיה שכרה יותר, וכן אם השכיר לו חנות או ספינה בעשרה דינרין בשנה ואמר לו תן לי מאתים זוז שאבנה בהן חנות ואציירנה ואכיירנה או אתקן בהן ספינה זו וכלי תשמישיה ואני אעלה לך י"ב דינר בכל שנה הרי זה מותר, אבל אם אמר לו תן לי מאתים זוז כדי להתעסק בהן בחנות או אוציאם בסחורה של ספינה או אשכור בהן מלחין ואני אעלה לך בשכר הרי זה אסור.

10

It is forbidden to increase the compensation paid a person in return for delayed payment. What is implied? A person should not tell a colleague: "Perform work for me today that is worth one silver piece and I will perform work for you in a later week that is worth two silver pieces.

י

אסור להרבות בשכר האדם, כיצד לא יאמר לו עשה עמי היום מלאכה זו שהיא שוה כסף ואני אעשה עמך בשבוע אחר מלאכה שהיא שוה שתים.

11

It is permissible for a person to tell a colleague: "Weed with me today in my field, and I will weed with you tomorrow in your field," or "Hoe with me today, and I will hoe with you tomorrow." He should not, however, tell him: "Weed for me and I will hoe for you later," or "Hoe for me and I will weed for you later." One law applies for the entire summer, and one law for the entire rainy season. A person should not, by contrast, say: "Plow for me in the summer and I will plow for you in the rainy season," for there is greater difficulty in plowing during the rainy season. Similar principles apply in all analogous situations.

יא

מותר לאדם לומר לחבירו נכש עמי היום ואנכש עמך למחר עדור עמי היום ואעדור עמך למחר, אבל לא יאמר לו נכש עמי ואעדור עמך עדור עמי ואנכש עמך, כל ימי גריד אחת וכל ימי רביעה אחת, ולא יאמר לו חרוש עמי בגריד ואני אחרוש עמך ברביעה, שהרי טורח החרישה בימות הגשמים יתר וכן כל כיוצא בזה.

12

It is forbidden to hire a worker in the early winter to perform tasks in the later winter at a dinar a day and give him the money in advance, when a worker's wage in the winter is ordinarily a sela. The rationale is that it appears that he is giving him a loan immediately so that he will later reduce his wages.

It is, however, permissible for an employer to tell a worker: "Work for me from today until this and this time at a dinar a day," even though his wages would ordinarily be a sela a day. The rationale is that since he already began working, the worker is not considered to be receiving benefit for money that was paid to him in advance.

יב

השוכר את הפועל בימי החורף לעשות עמו בימי הקור בדניר בכל יום ונתן לו השכר והרי שכרו שוה בימי החורף סלע בכל יום ה"ז אסור מפני שנראה כמלוה אותו היום כדי שיוזיל לו בשכרו, אבל אם אמר לו עשה עמי מהיום ועד זמן פלוני בדינר בכל יום אע"פ ששוה שכרו סלע בכל יום ה"ז מותר הואיל והוא מתחיל לעשות מעתה אינו נראה כנוטל שכר מעותיו שהקדים ונתנן לו בשכרו.