We have already explained that a promissory note concerning a loan that was affirmed by a kinyan may be composed for a borrower even when the lender is not together with him. Similarly, we compose a deed of sale for a seller even though the purchaser is not together with him. And we compose a receipt for a lender even though the borrower is not together with him. We compose a receipt for a woman even though her husband is not together with her, and a bill of divorce for a man even though his wife is not with him.

We do not compose legal documents for consecration and marriage, sharecropping agreements, business contracts, the choice of judges, the claims of the litigants, and any act of court without the consent of both principals. It is necessary to be careful about all the particulars of the composition of these documents, as is the case with regard to other legal documents.


כבר ביארנו ששטר חוב שיש בו קנין כותבין אותו ללוה אע"פ שאין המלוה עמו, וכן כותבין שטר למוכר אע"פ שאין הלוקח עמו, וכן כותבין שובר למלוה אע"פ שאין הלוה עמו ושובר לאשה אף על פי שאין בעלה עמה וגט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו, אבל אין כותבין שטרי אירוסין ונישואין ושטרי אריסות וקבלנות ושטר ברירת הדיינין או שטר טענת בעלי דינין וכל מעשה ב"ד אלא מדעת שניהם, וכל השטרות האלו צריכין להזהר בתקונן כשאר השטרות.


Who must pay the scribe's fee for the composition of these documents? With regard to promissory notes, the borrower must pay. With regard to deeds of sale, the purchaser must pay. The woman must pay the fee for the bill of divorce. The groom must pay the fee for documents for consecration and marriage. The recipient of the field, the sharecropper, or the worker must pay the fee for the composition of a contract. With regard to the document recording the choice of judges and the claims of litigants, both parties must share the fee.


ומי נותן שכר הסופר, בשטרי הלואה הלוה נותן שכר, ובשטרי מקח וממכר הלוקח נותן שכר, והאשה נותנת שכר הגט, והחתן נותן שכר שטר האירוסין או הנישואין, והמקבל וכן האריס או השכיר נותן שכר השטר, אבל שטר ברירת הדיינין או טענות בעלי דינין שניהם נותנין שכר.


The following law applies both to legal documents composed for one of the parties when the other is not present, and legal documents that can be composed only when both consent and both are present - e.g., a promissory note written at the request of the lender, or a deed of sale written at the request of the purchaser. In all instances, the witnesses must recognize the identity of the individuals mentioned in the legal document, that this is so-and-so, the son of so-and-so, and that this is so-and-so, the son of so-and-so. This is necessary, lest two individuals come and try to perpetrate deceit, changing their names to the names of other people, and then acknowledge obligations to each other.


אחד השטרות הנכתבין לאחד שלא בפני חבירו ואחד השטרות שאין כותבין אותן אלא מדעת שניהם ושניהן עומדין כגון שטר שכותבין למלוה או ללוקח כולן צריכין שיהיו העדים מכירין השמות שבשטר שזה הוא פלוני בן פלוני וזהו פלוני בן פלוני שמא יבואו שנים ויעשו קנוניא וישנו שמותיהן בשמות אחרים ויודו זה לזה.


Whenever a person has established a name for 30 days in a city, we do not suspect that he has another name and has changed his name to perpetrate deceit. For if we would raise such suspicions, there would be no end to the matter.

Therefore, if a person who has not established has name in a city for 30 days comes and asks: "Write a promissory note for me that I am obligated to so-and-so" - or "... to this person for these and these many dinarim" we do not compose such a document for him unless he brings proof that this is his name, or he waits until his identity is established.


כל מי שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לו שמא שם אחר יש לו והוא שינהו כדי לרמות ולעשות קנוניא שאם אתה אומר כן אין לדבר סוף, לפיכך מי שלא הוחזק שמו בעיר שלשים יום ובא ואמר כתבו עלי שטר שאני חייב לפלוני או לזה כך וכך דינרין, אין כותבין לו עד שיביא ראיה שזה שמו או יוחזק.


The following laws apply when there is a dispute with regard to any promissory note produced before us. For example, the borrower claims: "I do not owe anything. Maybe a charlatan pretended that his name was my name and acknowledged owing money to this person." Or he might claim: "I do not owe anything to this person, but rather to another person. This plaintiff is a charlatan in claiming that his name is the same as the name of the person to whom I owe." Since it has not been established that there are two people in that city with the same name, we pay no attention to his claim. For it is an accepted presumption that witnesses will not sign a legal document unless they know the identity of the people mentioned within it.

Similarly, it is an accepted presumption that witnesses will not sign a legal document unless they know with certainty that the persons making the statements concerning themselves are adults and mentally competent. And witnesses will not sign a legal document unless they know how to read and sign their names.


כל שטר שיצא לפנינו ויטעון הלוה ויאמר איני חייב כלום שמא רמאי אחר העלה שמו כשמי והודה לזה או שאמר לא לזה אני חייב כלום אלא לאחר וזה רמאי הוא והעלה שמו כשם בעל חובי, מאחר שלא הוחזק שם שנים ששמותיהן שוין אין חוששין לדבריו שחזקה הוא שאין העדים חותמין על השטר אלא א"כ מכירין אלו הנזכרים בו, וכן חזקה שאין חותמין על השטר אלא א"כ נודע להם בודאי שאלו שהעידו על עצמן גדולים ובני דעת, ואין העדים חותמין על השטר אלא אם כן יודעים לקרות ולחתום.


When witnesses do not know how to sign their names, and the names of the witnesses were cut out from a blank paper and placed over the legal document, and then the witnesses "signed" with this script, they are given stripes for rebellious conduct, and the promissory note is unacceptable.


עדים שאין יודעין לחתום וקרעו להן נייר חלק וחתמו על הרשום מכין אותן מכת מרדות והשטר פסול.


When the head of a court of law knows about the general circumstances described in a legal document, he may sign it even though he does not read it himself, but instead, it was read to him by one of his scribes. The rationale is that the head of the court trusts the scribe, and the scribe is afraid. No other person can do this. A witness may not sign a legal document until he reads it word for word.


ראש ב"ד שהיה יודע ענין השטר וקרא השט' לפניו הסופר שלו הואיל והוא מאמין אותו ואימתו עליו הרי זה חותם על השטר אע"פ שלא קראהו הוא בעצמו ואין שאר העם רשאין לעשות כן עד שיקרא העד השטר מלה מלה. 1


The following laws apply when there are two people in a city, each named Yosef, the son of Shimon. Neither of them can demand payment from the other on the basis of a promissory note that he produces, nor can a third party demand payment from either of them on the basis of a promissory note that he produces unless the witnesses who signed the promissory note come themselves and testify: "This is the promissory note concerning which we testified, and this is the person concerning whom we testified regarding the loan."

Similarly, such individuals cannot divorce their wives unless they do so in the presence of the other individual with the same name. Similarly, if a person finds a receipt among his legal documents saying, "The promissory note concerning the debt owed to Yosef, the son of Shimon, has been paid," the debts recording in the promissory notes this person owes to both of these individuals with the same name are considered to be paid.

What should people whose names and the names of their parents are alike do to enable them to compose valid legal documents? They should write the third generation as identification in the legal document. If the names of their grandparents are the same, they should write a sign. If the signs also looked alike, they should write their family lineage. If they were both priests or both Levites, they should write further generations.


שנים שהיו בעיר שם כל אחד מהן יוסף בן שמעון אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב אלא א"כ באו עדי השטר בעצמן ואמרו זהו השטר שהעדנו עליו וזהו שהעדנו לו בהלואה, וכן אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה, וכן אם נמצא לאחד בין שטרותיו שובר ששטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהן שעליו פרועין, וכיצד יעשו אלו ששמותיהן שוין ושמות אביהן שוין ישלשו, היו שמות אבות אבותיהן שוין יכתבו סימניהן, היו דומין זה לזה בצורתן יכתבו יחוסן, היו שניהם לוים שניהם כהנים יכתבו דורות.


The following laws apply when a person produces a promissory note against a colleague that states: "I, so-and-so, the son of so-and-so, borrowed a maneh from you." Although the name of the lender is not mentioned in the promissory note, any person who produces this promissory note from his possession can expropriate payment with it. The borrower cannot rebuff the plaintiff by saying that the promissory note belonged to another person from whom it fell.

Similarly, when there are two people named Yosef, the son of Shimon, dwelling in the same city and one of them produces a promissory note against one of the inhabitants of the city, the defendant cannot rebuff him by saying: "I am obligated to so-and-so whose name is the same as yours and this promissory note fell from him." Instead, the person who produced the promissory note may use it to collect the debt. We do not suspect that the promissory note fell.


הוציא עליו שטר שכתוב בו אני פלוני בן פלוני לויתי ממך מנה אע"פ שאין בו שם המלוה כל מי שיצא שטר זה מתחת ידו גובה בו ואינו יכול לדחותו ולומר של אחר הוא ונפל, וכן שני יוסף בני שמעון הדרין בעיר אחת שהוציא אחד מהן שטר חוב על אחד מבני העיר אינו יכול לדחותו ולומר לו לפלוני שהוא כשמך אני חייב וממנו נפל השטר אלא הרי זה שיצא מתחת ידו גובה ואין חוששין לנפילה.


The following laws apply when two persons produce promissory notes against each other. The latter cannot tell the first: "If I owed you money, why would you borrow from me?" Instead, each one is entitled to collect the debt mentioned in his promissory note.

If both of the promissory notes were for 100 zuz, both of the principals possessed property of equivalent value, be it property of superior quality, property of intermediate quality, or property of inferior quality, we do not attend to them. Instead, each person remains with what he possesses. If one possesses property of superior quality and property of intermediate quality, and the other only property of inferior quality, the one should expropriate the property of intermediate quality, and the other should expropriate the property of inferior quality.


שנים שהוציאו כל אחד משניהם שטר חוב על חבירו אין האחרון יכול לומר לראשון אילו הייתי חייב לך היאך אתה לוה ממני אלא זה גובה חובו וזה גובה חובו, היה זה במאה וזה במאה ויש לזה עידית ולזה עידית או לזה בינונית ולזה בינונית לזה זיבורית ולזה זיבורית אין נזקקין להן אלא כל אחד ואחד עומד בשלו, היה לזה עידית ובינונית ולזה זיבורית זה גובה מן הבינונית וזה גובה מן הזיבורית.


The following laws apply when a person produces a promissory note against a colleague and that person produces a deed of sale, stating that the alleged lender sold him a field. If they are in a place where the purchaser pays the money, and afterwards the seller writes the deed of sale, the promissory note is invalidated. The rationale is that the borrower will tell the alleged lender: "If I was indebted to you, you should have used the money to pay the debt."

In a place where the deed of sale is composed and then the money is paid, however, the promissory note is viable. For the alleged lender can claim: "I sold you the field so that you would have known property from which I could collect my debt if you claimed bankruptcy."


הוציא שטר חוב על חבירו והלה מוציא שטר שמכר לו השדה אם היו במקום שנותן הלוקח המעות ואח"כ כותב לו המוכר את השטר הרי שטר חובו של זה בטל שהרי אומר לו אילו הייתי חייב לך היה לך לפרוע חובך, אבל במקום שכותבין ואחר כך נותנין הרי שטר החוב קיים שהרי זה אומר מכרתי לך את השדה כדי שיהיה לך נכסים ידועים שאגבה מהן חוב שלי.