1

When a person sets aside money for a sin-offering, a burnt-offering, a guilt-offering, turtle-doves, or young doves, the prohibition against me'ilah applies to them from the time he set them aside. If he set them aside for peace-offerings, the prohibition against me'ilah does not apply.

א

המפריש מעות לחטאתו לעולתו ולאשמו ולתורין ובני יונה מועלין בהן משעה שהפריש הפריש לשלמים אין מועלין בהם:

2

When a person consecrated the value of one limb of an animal to the altar, there is an unresolved doubt whether the holiness spreads throughout the entire animal or not. Therefore it should be offered and not redeemed. If it is redeemed, the prohibition against me'ilah does not apply to the money used to redeem it.

ב

הקדיש אבר אחד לדמיו למזבח הרי זה ספק אם פשטה קדושה בכלן או לא פשטה לפיכך תקרב ולא יפדה ואם נפדה אין מועלין בפדיונו:

3

When a person sets aside money for the sacrifices to be offered at the conclusion of his nazirite vow, it is forbidden to benefit from it. If one benefits from it, he does not violate the prohibition against me'ilah, because all of the funds are fit to be used to purchase a peace-offering and the prohibition against me'ilah does not apply to a peace-offering, except to its fats and organs after the blood has been cast. If he dies, the money should be used for freewill offerings.

If the money was explicitly designated for the particular sacrifices, the money for the sin offering should be taken to the Mediterranean Sea. One should not benefit from them, nor does the prohibition against me'ilah apply. The money for the burnt-offering should be used for a burnt-offering and the prohibition against me'ilah applies.

When the person said: "This money is for my sin-offering and the remainder for my nazirite offering, if he benefited from all the remaining money, he violates the prohibition against me'ilah. If he benefited only from part of it, he does not violate that prohibition. Similarly, were he to say: "This money is for my burnt-offering and the remainder for my nazirite offering, if he benefited from all the remaining money, he violates the prohibition against me'ilah. If he benefited only from part of it, he does not violate that prohibition. The rationale is that the prohibition against me'ilah does not apply to a peace-offering.

If he set aside money and said: "This is for my burnt-offering; this is for my sin-offering; and this is for my peace-offering," and the money became intermingled, the prohibition against me'ilah applies both whether he benefited from the entire sum or only a portion of the money. What should he do to correct the situation? He should bring three animals and transfer the holiness of the money for the sin-offering wherever it is on one for a sin-offering, that of the money for the burnt-offering on one for a burnt-offering, and that of the money for the peace-offering on one for a peace-offering.

ג

המפריש מעות לנזירותו אסור ליהנות בהן ואם נהנה לא מעל מפני שהן ראויין לבא כלם שלמים ואין בשלמים מעילה אלא באימוריהן אחר זריקת דמים מת יפלו לנדבה היו מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח ולא נהנין ולא מועלין דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן אמר אלו לחטאתי והשאר לנזירותי אם נהנה בכל השאר מעל נהנה במקצתו לא מעל וכן אם אמר אלו לעולתי והשאר לנזירותי ונהנה בכולן מעל נהנה במקצתן לא מעל שאין בדמי שלמים מעילה הפריש מעות ואמר אלו לעולתי ואלו לחטאתי ואלו לשלמים ונתערבו מועלין בכולן ומועלין במקצתן וכיצד יעשה יקח שלש בהמות ומחלל דמי חטאת בכל מקום שהוא על החטאת ודמי עולה על העולה ודמי שלמים על שלמים:

4

When one of the individuals obligated to bring a pair of doves separated money and said: "This is for my obligation," the prohibition against me'ilah applies whether he benefited from the entire sum or only a portion of the money. If the person dies, the money should be used for freewill offering, as explained above with regard to a nazirite. The prohibition against me'ilah applies to it.

ד

אחד ממחוייבי קינין שהפריש מעות ואמר אלו לחובתי מועלין בכולן ומועלין במקצתן ואם מתו יפלו לנדבה כמו שביארנו בנזירות ומועלין בהן:

5

When a person sets aside a sin-offering for partaking of forbidden fat and brings it for partaking of blood, he does not secure atonement. Therefore he is not considered to have violated the prohibition against me'ilah. If he set aside money for a sin-offering to atone for partaking of forbidden fat and instead purchased a sin-offering to atone for partaking of blood with it inadvertently, he can secure atonement with that offering. Therefore he has violated the prohibition against me'ilah applies. If he did so intentionally, he cannot secure atonement with that offering. Therefore he does not violate the prohibition against me'ilah.

ה

המפריש חטאת על אכילת חלב והביאה על אכילת דם הרי זה לא כיפר לפיכך לא מעל הפריש מעות לחטאת חלב וקנה בהן חטאת דם בשוגג כיפר לפיכך מעל במזיד לא כיפר לפיכך לא מעל:

6

When a person sets aside two selaim for a guilt-offering and uses them to purchase two rams as ordinary animals, he has committed me'ilah, for he purchased ordinary animals with money designated for a guilt-offering. He is obligated to pay ten dinarim, i.e., the two selaim and an additional fifth. He should use this money to buy a ram for a guilt-offering and should bring another guilt-offering to atone for his me'ilah. Therefore if one of the two rams that he had purchased is worth two selaim and the other is worth ten dinarim, he should bring the one worth ten as a guilt offering for the money that he misappropriated and the additional fifth and he should bring the one worth two selaim as a guilt-offering for his violation of the prohibition of me'ilah.

Different rules apply if he purchased one of the rams as a guilt-offering and one as an ordinary animal. If the one purchased as a guilt-offering was worth two selaim, he should bring that for the first guilt-offering for which he was originally liable. Similarly, if the one purchased as an ordinary animal was worth two selaim, he should bring it as a guilt-offering for his misappropriation of consecrated funds, for he misappropriated one sela of the money originally set aside for a guilt-offering. He should pay five dinarim which should be used for a freewill offering.

ו

המפריש שתי סלעים לאשם ולקח בהן שני אילים לחולין הואיל וקנה חולין בדמי אשם מעל וחייב לשלם עשרה דינרים שהן שתי סלעים וחומש ויביא בהן אשם ויביא קרבן אשם על מעילתו לפיכך אם היה אחד משני האילים שקנה יפה שתי סלעים והשני יפה עשרה דינרין יביא השוה עשרה אשם תחת המעילה עם החומש ויביא השוה שתי סלעים אשם על מעילתו לקח אחד לאשם ואחד לחולין אם היה של אשם יפה שתי סלעים יביא אותו לאשמו הראשון וכן אם היה זה החולין יפה שתים יביא אותו אשם מעילתו שהרי מעל בסלע אחת מדמי האשם וישלם חמשה דינרים ויפלו לנדבה:

7

When one benefits from money set aside for a sin-offering before the sin-offering is offered, he should add a fifth to the amount he benefited and bring his sin-offering with this money. And he should bring a guilt-offering for his misappropriation of consecrated funds.

Similarly, when one benefits from money set aside for a guilt-offering before the guilt-offering is offered, he should add a fifth to the amount he benefited and bring his guilt-offering with this money. And he should bring a guilt-offering for his misappropriation of consecrated funds. The rationale is that the money paid for the misappropriation of animals consecrated to be offered on the altar should be used for such sacrifices. Money paid for the misappropriation of articles consecrated for the upkeep of the Temple should be used for that purpose.

In the instance mentioned above, if he discovered that he committed me'ilah with a portion of the money and afterwards, his sin-offering was sacrificed, but he did not set aside the money he misappropriated or he set it aside, but did not include it with the money for his sin-offering, the money he misappropriated and the additional fifth should be taken to the Mediterranean Sea. If he discovered that he committed me'ilah with a portion of the money and afterwards, his sin-offering was sacrificed, the money for the misappropriation and its additional fifth should be used for a freewill offering, for money is not set aside at the outset to be destroyed. In either instance, he must bring a guilt-offering for me'ilah.

Were the above situation to take place with regard to a guilt-offering, whether he discovered that he committed me'ilah before his guilt-offering was offered or afterwards, the money for the misappropriation and its additional fifth should be used for a freewill offering, because it is considered as money left over from a guilt-offering. And he must bring a guilt-offering for me'ilah.

ז

הנהנה מדמי חטאת עד שלא קרבה חטאתו יוסיף חומש על מה שנהנה ויביא בדמיו חטאתו ויביא קרבן אשם על מעילתו וכן אם נהנה מדמי אשם עד שלא קרב אשמו יוסיף חומש ויביא בדמיו אשמו ויביא אשם אחר למעילתו שקרבנות המזבח מעילתן לקרבנות המזבח וקדשי בדק הבית מעילתן לבדק הבית נודע לו שמעל ואחר כך קרבה חטאתו ועדיין לא הפריש מעילתו או שהפרישה ולא כללה בדמי חטאתו יוליך המעילה וחומשה לים המלח נודע לו שמעל אחר שקרבה חטאתו יפלו מעות המעילה וחומשה לנדבה שאין מפרישין בתחילה לאיבוד ובין כך ובין כך יביא אשם מעילתו ובאשם בין שנודע לו שמעל קודם שקרב אשמו או אחר שקרב תפול מעילתו וחומשה לנדבה מפני שהוא כמותר אשם ויביא אשם מעילתו:

8

A person who sells an animal designated as a burnt-offering or a peace-offering has done nothing of consequence. According to Scriptural Law, the money should be returned to its original state. Nevertheless, our Sages penalized the purchaser and required that the money be used for a freewill offering. Even if the animal was worth four zuzim and it was sold for five, all of the five should be used for a freewill offering. The prohibition against me'ilah, however, does not apply, neither according to Scriptural Law, nor according to Rabbinic Law.

ח

המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום ודין תורה שיחזרו המעות חולין כמו שהיו וקנסו אותו חכמים שיפלו המעות לנדבה אפילו היתה הבהמה שוה ארבעה ומכרה בחמשה החמשה כולן יפלו לנדבה ואין כאן מעילה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים:

9

The prohibition against me'ilah applies to articles set aside through vows. What is implied? A person said: "This loaf is considered like a sacrifice" or "...consecrated property for me." If he partakes of it, he violates the prohibition against me'ilah, even though the loaf is permitted to others. Therefore such an article cannot be redeemed, for it is only considered as consecrated for this person.

If he said: "This loaf is consecrated" or "...a sacrifice," whether he or someone else partakes of it, the prohibition against me'ilah is violated. Therefore it can be redeemed. If a ownerless loaf was before a person and he said: "This loaf is consecrated," should he take it to partake of it, he is considered to have misappropriated its entire value. If he took it to endow it to others, he is considered to have misappropriated the value of giving such a gift.

ט

יש מעילה בנדרים כיצד האומר ככר זו עלי קרבן או הקדש ואכלה מעל אע"פ שהיא מותרת לאחרים לפיכך אין לה פדיון שהרי אינה קודש אלא לזה בלבד אמר ככר זו קודש או קרבן ואכלה בין הוא בין אחר מעל לפיכך יש לה פדיון היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש נטלה על מנת לאכלה מעל לפי כולה על מנת להורישה מעל לפי טובת הנייה שבה:

10

When a person tells a colleague: "My loaf is considered as consecrated property for you," and then gives it to that colleague, the recipient violates the prohibition against me'ilah when he uses it. The giver does not violate this prohibition, because the article is not forbidden to him. Similar laws apply to all analogous situations applying to other types of vows; the prohibition against me'ilah applies to those forbidden to benefit from them.

All entities forbidden to a person because of a vow can be combined. If he derived a p'rutah's worth of benefit from the combination, he violates the prohibition against me'ilah.

י

האומר לחבירו ככרי עליך הקדש וחזר ונתנה לו המקבל מתנה זו מעל לכשיוציא שהרי הנותן אינה אסורה עליו וכן כל כיוצא בזה משאר הקונמות יש בהן מעילה לנאסר בהן וכל דברים הנאסרין עליו מנדר כזה מצטרפין ואם נהנה מכולם בשוה פרוטה מעל:

11

When a person says: "These plantings are a sacrifice if they are not cut down today" or "This garment is a sacrifice if it is not burnt today," and the day passed without the plantings being cut down or the garment being burnt, they are consecrated and they should be redeemed like other consecrated property. Only afterwards may one benefit from them.

If, however, he says: "These plantings are a sacrifice until they are cut down," he cannot redeem them. For whenever they will be redeemed, they will become consecrated again until they are cut down and once they are cut down, they need not be redeemed, but one may benefit from them immediately.

When does the above apply? When the person who consecrated them redeemed them. If, however, another person redeemed them, they do become ordinary property even though they have not been cut down and they are permitted even to the person who consecrated them.

יא

האומר הנטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות היום וטלית זה קרבן אם לא תשרף היום ועבר היום ולא נקצצו ולא נשרפה הטלית הרי הם הקדש ויפדו כשאר ההקדשות ואח"כ יהנה בהן אבל אם אמר הרי הנטיעות האלו קרבן עד שיקצצו אינו יכול לפדותן שבכל עת שיפדו יחזרו הקדש עד שיקצצו וכיון שנקצצו אינן צריכין פדיון אלא נהנין בהן מיד במה דברים אמורים בשפדאן המקדיש אבל אם פדאן אחר הרי אלו יוצאין לחולין אף על פי שעדיין לא נקצצו ויהיו מותרין אף למקדיש: