Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Bechorot - Perek 2, Bechorot - Perek 3, Bechorot - Perek 4

Video & Audio Classes
Show content in:

Bechorot - Perek 2

1

If any of the permanent blemishes which disqualify consecrated animals and require them to be redeemed is contracted by a firstborn animal, it may be slaughtered for this reason in any place. We have already explained those blemishes in Hilchot Issurei Mizbeiach. Those that are appropriate to apply to a male animal number 67.

א

כל המומים הקבועים הפוסלין את הקדשים ונפדים עליהן אם נפל אחד מהן בבכור הרי זה נשחט עליו בכ"מ וכבר ביארנו אותן המומין בהלכות איסור מזבח שהראוי מהן להיות בזכר ששים ושבעה:

2

All of the conditions mentioned there which cause a sacrifice to be considered as less than desirable and hence, due to them, a consecrated animal is not offered, but also is not redeemed cause a firstborn not to be slaughtered due to them, nor offered. Instead, the animal remains until it contracts a permanent blemish. Similarly, if a firstborn contracts a temporary blemish, it should not be slaughtered in any place, nor should it be offered. Instead, it should pasture until it contracts a permanent blemish and is slaughtered because of it.

ב

וכל הדברים שמנינו שם שאין הקרבן מן המובחר ואין הקדשים קרבין בהן ולא נפדין עליהן כך אין הבכור נשחט עליהן ולא קרב אלא יהיה עומד עד שיולד לו מום קבוע וכן אם נולד בבכור מום עובר הרי זה אינו נשחט בכל מקום ולא קרב אלא יהיה רועה עד שיפול בו מום קבוע וישחט עליו:

3

Similarly, if a transgression was performed with it or it killed a human according to the testimony of only one witness or the owner, it was set aside to be worshiped as a false deity or it was worshiped, it should be left to pasture until it contracts a disqualifying blemish, as explained in Hilchot Issurei Mizbeiach.

ג

וכן אם נעבדה בו עבירה או שהרג בעד אחד או על פי הבעלים או שהוקצה או נעבד ירעה עד שיפול בו מום כמו שביארנו בהלכות איסור מזבח:

4

Neither an animal born through Cesarean section, nor one born afterwards are considered as firstborn animals. The first is not, because it is not the first issue of the womb. And the second is not, because the first preceded it. Even if a female was born through Cesarean section and a male later emerged from the womb, it is not a firstborn.

ד

יוצא דופן והבא אחריו שניהן אינן בכור הראשון מפני שאינו פטר רחם והאחרון מפני שקדמו אחר אפילו יצאה נקבה דרך דופן וזכר דרך רחם אינו בכור:

5

When a firstborn animal is an androgynus, it does not have any sacred quality associated with it. It is like a female, concerning which the priest has no claim at all. One may perform labor with it and shear it like other ordinary animals.

When an animal is born as a tumtum, it is considered as a firstborn of doubtful status. It may be eaten by its owner after it contracts a blemish. This applies whether it urinates from a place that appears to indicate that it is male or it urinates from a place that appears to indicate that it is female.

ה

בכור שהוא אנדרוגינוס אין בו קדושה כלל והרי הוא כנקבה שאין בו לכהן כלום ועובדים בו וגוזזים אותו כשאר החולין נולד טומטום הרי זה ספק בכור ויאכל במומו לבעליו בין שהטיל מים ממקום זכרות בין שהטיל ממקום נקבות:

6

When a sheep gives birth to an offspring that appears like a goat or a goat gives birth to an offspring that appears like a lamb, it is exempt from the mitzvah of a firstborn, as indicated by Numbers 18:17 which speaks of "the firstborn of an ox." Implied is that it must be an ox and the firstborn must be an ox.

If it has some of the distinguishing characteristics of its mother, it is considered as a firstborn and it is considered as having a permanent blemish, for there is no blemish greater than a deviation from the norms of creation, as explained in Hilchot Issurei Mizbeiach.

Even if a cow gives birth to an offspring that resembles a donkey, but it has some of the signs of a cow, it is a firstborn that must be given to a priest. The rationale is that, with regard to the species of donkeys, there is a concept of a firstborn. If, however, it gave birth to an offspring resembling a horse or a camel, even if it has some of the signs of a cow, it is merely a firstborn of doubtful status. Therefore it may be eaten by its owners. If, however, a priest takes possession of it, it is not expropriated from his possession.

ו

רחל שילדה כמין עז או עז שילדה כמין רחל פטור מן הבכורה שנאמר אך בכור שור עד שיהיה הוא שור ובכורו שור ואם היה בו מקצת סימני אמו הרי זה בכור והוא בעל מום קבוע שאין לך מום גדול משינוי ברייתו אפילו פרה שילדה כמין חמור ויש בו מקצת סימני פרה הרי זה בכור לכהן הואיל ומין החמור יש בו דין בכור אבל אם ילדה מין סוס או גמל אף על פי שיש בו מקצת סימני פרה הרי הוא ספק בכור לפיכך יאכל לבעלים ואם תפסו כהן אין מוציאין מידו:

7

When a person imparts a blemish to a firstborn animal, since he performed a transgression, he is penalized. License is not granted to slaughter the firstborn because of this blemish until it contracts another blemish on its own accord. If, however, this transgressor dies, his son may slaughter the animal because of the blemish inflicted by his father, for his son was not penalized after him.

ז

המטיל מום בבכור הואיל ועשה עבירה קונסין אותו ואינו נשחט על מום זה עד שיפול בו מום אחר מאליו ואם מת זה החוטא מותר לבנו לשחטו על מום שעשה אביו שלא קנסו בנו אחריו:

8

If one indirectly caused a firstborn to contract a physical blemish, e.g., one placed a fig on its ear, leaving it there until a dog came and took it and cut off its ear, he caused it to pass through jagged iron and pieces of glass so that its forefoot would be cut off and it was cut off, or he told a gentile to blemish it, the animal should not be slaughtered because of this blemish.

This is the general principle: Whenever a blemish was brought about with a person's knowledge, it is forbidden for him to slaughter it because of this blemish. If it was brought about without his knowledge, it is permitted for him to slaughter it because of this blemish.

ח

הרגיל לבכור שיפול בו מום כגון שנתן דבילה על אזנו עד שבא כלב ונטלה וחתך אזנו או שהלך בין ברזל ועששיות של זכוכית כדי שתקטע ידו ונקטעה או שאמר לנכרי להטיל בו מום הרי זה לא ישחוט עליו זה הכלל כל מום שנעשה לדעתו אסור לו לשחוט עליו ואם נעשה שלא לדעתו הרי זה שוחט עליו:

9

If one said: "If this firstborn animal would contract a blemish, I would slaughter it" and a gentile heard and caused it to become blemished, he may slaughter it, because it was not brought about with his knowledge.

ט

אמר אילו נפל בבכור זה מום הייתי שוחטו ושמע הנכרי ועשה בו מום הרי זה שוחט עליו שהרי לא נעשה בדעתו:

10

If we saw a person perform a deed that would indirectly cause a firstborn to contract a blemish, it contracted a blemish, but we do not know whether he intended that this blemish be caused, he should not slaughter the firstborn, because of it.

What is implied? He placed barley in a narrow place where the walls were studded with thorns, when the firstborn ate the barley, its lip became split. Even if the owner was a Torah sage, he should not slaughter the firstborn because of it. Similar laws apply in all analogous situations.

י

ראינוהו שעשה מעשה המרגיל להטיל בו מום ונפל בו מום ואין אנו יודעין אם נתכוון למום זה או לא נתכוון הרי זה לא ישחוט עליו כיצד כגון שנתן לו שעורים במקום דחוק מסורג בקוצים וכיון שאכל נחלק שפתו אפילו היה חבר הרי זה לא ישחוט עליו וכן כל כיוצא בזה:

11

If a firstborn animal was pursuing a person and he kicked it to divert it, or even if he kicked it because it pursued once before, should he have caused a blemish when he kicked it, he may slaughter the firstborn because of it.

יא

היה בכור רודף את האדם ובעטו כדי לטרדו ואפילו בעט בו מפני שרדפו מקודם ונעשה בו מום בבעיטה זו הרי זה ישחט עליו:

12

When children caused a firstborn to become blemished through sport and similarly, if a gentile caused a blemish intentionally, the firstborn may be slaughtered because of it. If they did so in order to cause it to be permitted, it may not be slaughtered because of it.

יב

קטנים שהטילו מום בבכור דרך שחוק וכן הנכרי שעשה לדעתו הרי זה ישחוט עליו ואם עשו כדי להתירו לא ישחוט עליו:

13

When the blood of a firstborn ceased flowing freely, its blood may be let, provided one does not intentionally cause a blemish. If a blemish was caused through the bloodletting, the animal may be slaughtered because of it.

יג

בכור שאחזו דם יקיז ובלבד שלא יתכוין לעשות בו מום ואם נעשה בו מום בהקזה זו הרי זה נשחט עליו:

14

It is permitted to cause a firstborn animal to become blemished before it emerges into the world and the firstborn may be slaughtered as a consequence.

When does this apply? When the Temple is not standing. Then leniency is granted, because ultimately the animal will be eaten after it becomes blemished. When, however, the Temple is standing, this is forbidden.

יד

מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם וישחט עליו במה דברים אמורים בזמן הזה שאין שם בית מפני שסופו להאכל במומו אבל בזמן שבית המקדש קיים אסור:

15

When one witness testifies in the name of another witness that a blemish was not brought about knowingly, his word is accepted. Even a woman's word is accepted if she says: "This blemish was caused on its own accord in my presence," and the animal may be slaughtered.

טו

עד שהעיד מפי עד אחר שמום זה נפל שלא לדעת נאמן אפילו אשה נאמנת לומר בפני נפל מום זה מאליו וישחט עליו:

16

A shepherd's word is accepted when he states that any blemish that could have been caused by human activity came about on its own accord. The animal may be slaughtered because of such blemishes.

When does the above apply? When the shepherd was an Israelite and the firstborn animal is in the possession of a priest. If, however, the shepherd was a priest and the firstborn was still in the possession of its Israelite owner, the shepherd's word is not accepted and we suspect that perhaps he caused it to become blemished so that it would be given to him.

טז

כל המומין הראויין לבא בידי אדם נאמן הרועה עליהן לומר מאליהן נפלו ולא נעשו בכוונה וישחט עליהן בד"א כשהיה הרועה ישראל והבכור ביד הכהן אבל אם היה הרועה כהן והבכור עדיין הוא ביד בעליו הישראלי הרי זה אינו נאמן וחושדין אותו שמא הוא הטיל בו מום כדי שיתננו לו:

17

The word of a priest who testifies on behalf of another priest that a firstborn became blemished on its own accord is accepted. We do not suspect that they are acting in collusion with each other.

The rationale is that all of the priests are suspect to cause a blemish to a firstborn so that they can partake of it outside the Temple Courtyard. Therefore their own word is not accepted with regard to their own concerns. A colleague may, however, testify on his behalf, because a person will not transgress on behalf of another. Even a priest's children and the members of his household may testify with regard to a firstborn on his behalf. His wife may not, however, because she is considered as his own person.

יז

כהן שהעיד לכהן אחר שמום זה מאליו נפל נאמן ואין חוששין להן שמא הם גומלים זה את זה שכל הכהנים חשודין להטיל מום בבכור כדי לאכלו בחוץ ולפיכך אין נאמנין על ידי עצמן אבל חבירו מעיד לו שאין אדם חוטא לאחר אפילו בניו ובני ביתו של כהן מעידין לו על הבכור אבל לא אשתו מפני שהיא כגופו:

18

Leniency is, however, shown in the following instance. A firstborn animal was in the possession of a priest and it became blemished. One witness testified that the blemish came as a matter of course, but we do not know whether the blemish is of the type that enables a firstborn to be slaughtered or not. If the priest who is in possession of the firstborn states that he showed this blemish to an expert and he permitted the firstborn to be slaughtered because of it, his word is accepted. We do not suspect that he did not show the animal to the expert and that the firstborn is considered as unblemished. For the priests were not suspected of slaughtering consecrated animals outside the Temple Courtyard, because this is a sin punishable by karet, as we explained.

יח

בכור שהיה ביד כהן ונפל בו מום והעיד עליו עד אחד שזה המום מאליו נפל ואין אנו יודעים אם מום זה שוחטין עליו את הבכור או אין שוחטין עליו ובא הכהן שהוא בידו ואמר הראיתי מום זה למומחה והתירו לשחיטה הרי זה נאמן ואין חוששין שמא לא הראהו ושמא בכור תם הוא שלא נחשדו לשחוט קדשים בחוץ מפני שהוא עון כרת כמו שביארנו:

19

Similarly, a priest's word is accepted if he states concerning a blemished firstborn animal: "An Israelite gave me this firstborn animal after it was blemished. It did not become blemished in my domain." As a result, we do not suspect that he caused the blemish. The rationale is that the matter will inevitably become revealed and the priest will be scared to lie, lest the Israelite owner be asked and state: "It was unblemished at the time it was given to him."

יט

וכן נאמן הכהן לומר על בכור מום בכור זה נתנו לי ישראל במומו ולא נפל ברשותי כדי לחוש לו שמא הוא הטילו שהדבר עשוי להגלות והוא מתיירא שמא ישאלו בעליו ויאמר תמים היה בעת שנתנוהו לו:

Bechorot - Perek 3

1

A firstborn animal may not be slaughtered because of its blemish unless a ruling to that effect was delivered by an expert who was authorized to do so by the nasi and told by him: "Give license for slaughter of firstborn animals because of their blemishes." Even if a blemish was large and obvious to everyone, license to slaughter it should not be granted by anyone other than an expert who was granted authority.

Such an expert may inspect all firstborn animals except his own.

א

אין שוחטין את הבכור אלא על פי מומחה שנתן לו הנשיא שבארץ ישראל רשות ואמר לו התר בכורות במומן אפילו היה מום גדול וגלוי לכל לא יתירו אלא מומחה שנטל רשות וכל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורי עצמו:

2

If there is no expert in a locale and the blemish was one of the blemishes that are obvious and distinct, e.g., the animal's eye was blinded, its forefoot was cut off, or its hindfoot was broken, it may be slaughtered with license of three members of the synagogue. Similarly, if a firstborn animal was taken to the Diaspora and contracted a distinct blemish, license for its slaughter can be granted by three members of the synagogue.

ב

אם אין שם מומחה והיה המום מן המומין הגלויין המובהקין כגון שנסמית עינו או נקטעה ידו או נשברה רגלו הרי זה ישחט על פי שלשה בני הכנסת וכן בכור שיצא לחוצה לארץ ונפל בו מום מובהק הרי זה יותר על פי שלשה בני הכנסת:

3

An expert should not inspect a firstborn animal in Eretz Yisrael unless he is accompanied by a priest, lest the expert tell the owner: "It is a blemish and it is permitted to slaughter the animal because of it," and he slaughter it for himself without giving it to the priest. For although he is not suspect to slaughter sanctified animalsoutside the Temple Courtyard, he is suspect to steal the presents given to the priests.

Therefore if the owner was a wise man who is known to be careful in his observance, an animal may be inspected for him without a priest. If the blemish was something obvious to all, e.g., the firstborn's foreleg or hindleg was cut off, since he brought to a sage expert for inspection, we assume that he is careful in his observance. Hence the experts inspects the animal for him even though he is not accompanied by a priest.

ג

אין רואין את הבכור לישראל עד שיהיה כהן עמו שמא יאמר לו המומחה מום הוא ומותר לשחוט עליו וילך וישחטנו לעצמו ולא יתננו לכהן שאע"פ שאינו חשוד לאכול קדשים בחוץ חשוד הוא לגזול מתנות כהונה לפיכך אם היה חכם וידוע שהוא מדקדק על עצמו רואין לו היה המום גלוי לכל כגון שנקטעה ידו או רגלו הואיל והביאו לחכם המומחה הרי זה בחזקת מדקדק על עצמו לפיכך רואין לו אף על פי שאין עמו כהן:

4

When a person slaughters a firstborn animal and afterwards shows its blemish to an expert - even if the blemish is overtly recognizable and will not be affected by ritual slaughter, e.g., its foreleg or hindleg were cut off - since it was not slaughtered with license granted by an expert - it is forbidden to benefit from it and it should be buried like a firstborn animal that died.

ד

השוחט את הבכור ואחר כך הראה את מומו אע"פ שהוא מום גלוי שאינו משתנה בשחיטה כגון שנחתכה ידו או רגלו הואיל ונשחט שלא על פי מומחה הרי זה אסור ויקבר כבכור שמת:

5

When a firstborn had only one testicle, but two sacs, it was sat on its rear, and its genital area kneaded without finding the second testicle, an expert granted permission for its slaughter and it was slaughtered, it is permitted to be eaten even though the second testicle was found clinging to the flanks. Since its genital area was kneaded, the original ruling is not rescinded. If, however, its genital area was not kneaded, even though permission to slaughter it was granted by an expert, it must be buried.

ה

בכור שהיתה לו ביצה אחת ושני כיסים ובדקו המומחה והושיבוהו על הרגוזו ומעכו ולא יצאת ביצה שנייה והתירו המומחה ונשחט ונמצא השנייה דבוקה בכסלים הרי זה מותר הואיל ומעכו אבל אם לא נמעך אף על פי שנשחט על פי מומחה הרי זה יקבר:

6

When a person who is not an expert inspects a firstborn and has it slaughtered, it should be buried and he must make restitution from his personal resources.

How much should he pay? A fourth of the worth of a small animal and half the worth of a large animal. Why does he not pay its entire worth? Because the owner of the animal was penalized so that he not delay offering the firstborn and so that he not raise a small animal in Eretz Yisrael.

ו

מי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו הרי זה יקבר וישלם מביתו וכמה משלם רביע לדקה ומחצה לגסה ומפני מה לא ישלם כל דמיו מפני שקנסו את בעל הבהמה כדי שלא ישהנה ולא יגדל בהמה דקה בארץ ישראל:

7

When a person receives a wage for inspecting a firstborn animal for a blemish, the animal may not be slaughtered on the basis of his rulings unless he was a great expert and the sages knew that there were none like him and they allotted a fee to him for the visit and inspection whether a blemish was found or not.He should not take a fee for any given animal more than once and should continue to inspect it as long as it is brought to him, so that no suspicions will be aroused.

ז

הנוטל שכרו להיות רואה בכורות אין שוחטין על פיו אלא אם כן היה מומחה גדול וידעו בו חכמים שאין כמותו ופסקו לו שכר על הראייה והבקור בין שנמצא בו מום בין שנמצא תמים ולא יטול שכר על בהמה זו חוץ מפעם אחת ורואה אותה לעולם כל זמן שמביאין אותה כדי שלא יבוא לידי חשד:

8

When a person is suspect to sell firstborn animals as ordinary animals, one may not purchase even the meat of deer from him, because it resembles the meat of a calf. One may not purchase from him hides that have not been processed, even the hides of a female animal, lest he cut off the place of the male organ and say: "This is the hide of a female animal."

One may not purchase wool from him, even wool that has been whitened. Needless to say, this refers to wool that is still soiled. We may, however, purchase from him spun wool, rolls of wool and processed hides. The rationale is that one will not process the hide from an unblemished firstborn animal, because he fears to leave it in his domain, lest the judges hear and penalize him according to his wickedness.

ח

החשוד על הבכורות למוכרן לשם חולין אין לוקחין ממנו אפילו בשר צבאים מפני שהוא דומה לבשר עגל ואין לוקחים ממנו עורות שאינן עבודים אפילו של נקבה שמא יחתוך זכרותו ויאמר עור נקבה הוא ואין לוקחין ממנו צמר אפילו מלובן ואין צריך לומר צואי אבל לוקחין ממנו טווי ולבדין ועורות עבודים שאינו מעבד עור בכור תמים מפני שהוא מפחד לשהותו אצלו שמא ישמעו הדיינים ויקנסוהו כפי רשעו:

9

When one slaughtered a firstborn and sold its meat and afterwards, it became known that he did not show it to an expert, what was eaten was eaten. The owner should, however, return the money paid by the purchasers. What was not eaten should be burned and the money returned. This law also applies when one feeds meat from an animal that is treifah, as will be explained in Hilchot Mikach UMemcar.

ט

השוחט את הבכור ומכרו ונודע שלא הראהו למומחה מה שאכלו אכלו ויחזיר להם את הדמים ומה שלא נאכל יקבר ויחזיר את הדמים וכן הדין במאכיל את הטרפה כמו שיתבאר בהלכות מקח וממכר:

10

The following rules apply when it is discovered that a firstborn was treifah. If it was unblemished and it was discovered to be treifah after it was skinned, the hide should be burnt, as explained in Hilchot Pesulei HaMukdashim, and the meat should be buried. If it was slaughtered because of a blemish, the meat should be buried and the priests should be allowed to benefit from its hide, provided it was slaughtered on the basis of the ruling of an expert.

י

בכור שנמצא טרפה אם תמים הוא ונמצא טריפה אחר שהופשט העור ישרף כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין והבשר יקבר ואם במומו נשחט הבשר יקבר ויהנו הכהנים בעורו והוא שנשחט על פי מומחה:

11

When the meat of a firstborn animal, whether unblemished or blemished, has been eaten according to law, just as it is permitted to benefit from its hide, so too, is it permitted to benefit from its shearings. Nevertheless, it is forbidden to benefit from any wool which is cut off from it while it is alive - and even from wool that it shed, and even to wool that was shed after the animal contracted a blemish. Even after it was slaughtered, and, needless to say, after it died, the wool remains forbidden. For the same wool that was shed from the animal during its lifetime remains forbidden even after these events take place. These same laws apply with regard to the tithes of animals.

We have already explained in Hilchot Me'ilah that this decree was instituted only with regard to the firstborn and tithe sacrifices, because they do not come to secure atonement. Hence with regard to these sacrifices, there is room to suspect that the owner will leave them in his domain to take all the wool that sheds from them. This is undesirable, because as we have already explained, it is a mitzvah to eat the firstborn in the first year of its life, whether it is unblemished or blemished.

יא

הבכור שנאכל בשרו כהלכה בין תמים בין בעל מום כשם שמותר ליהנות בעורו כך נהנין בגיזותיו אבל כל צמר שנגזז ממנו כשהוא חי אפילו נשר הרי הוא אסור בהנאה ואפילו נשר ממנו אחר שנפל בו מום ואפילו אחר שחיטתו ואין צריך לומר אחר מיתתו שהרי אותו הצמר שנשר ממנו מחיים באיסורו עומד וכן במעשר בהמה וכבר ביארנו בהלכות מעילה שלא גזרו גזירה זו אלא על הבכור ועל המעשר בלבד מפני שאינן באין לכפרה שמא ישהם אצלו כדי ליקח כל הצמר שנישור מהם וכבר ביארנו שמצוה לאכלו תוך שנתו בין תמים בין בעל מום:

12

The following rules apply when a firstborn has loose-hanging wooland it was slaughtered because of its blemish. It is permitted to benefit from the loose-hanging wool that resembles the animal's other wool. It is, however, forbidden to benefit from the loose-hanging wool that does not resemble the animal's other wool, i.e., its roots are turned in the opposite direction and face its tips, for this is considered as if it were shed while the animal was alive.

יב

בכור שהיה בו צמר מדובלל ושחטו את שהוא נראה עמו מן הגיזה מותר בהנאה ואת שאינו נראה עמו והוא הצמר שעיקרו הפוך כלפי ראשו אסור שזה כמו שנשר מחיים:

13

When the shearings of the wool from a firstborn animal, even one that was blemished, become intermingled with the shearings of ordinary animals - even one with several thousand - they are all forbidden. The rationale is that the shearings are a significant entity and even the slightest amount causes the entire mixture to be considered as consecrated.

When one weaves a full length of a sit of wool from a firstborn animal in a garment, it should be destroyed by burning. If wool from consecrated animals was used, even the slightest amount causes the entire garment to be consecrated.

יג

גיזת בכור אפילו בעל מום שנתערבה בגיזי חולין אפילו אחת בכמה אלפים הכל אסורים הרי הוא דבר חשוב ומקדש בכל שהוא האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק מצמר המוקדשין מקדש בכל שהוא:

Bechorot - Perek 4

1

There is an obligation to apply the laws of a firstborn to an animal owned by partners. The terms "your cattle and your sheep" was used only to exclude an animal owned in partnership with a gentile. For if a gentile was a partner in the ownership of a cow or of the fetus it is carrying - even if the gentile owns only a thousandth share of the mother or the offspring, it is exempt from the requirements pertaining to the firstborn.

If the gentile owned one specific limb of one of them, e.g., a forefoot or a hindfoot, any limb which if cut off that limb would render the animal as blemished, exempts it. If the limb owned by the gentile could be cut off without disqualifying the animal as a firstborn, it is obligated in the laws of the firstborn.

א

בהמת השותפין חייבת בבכורה לא נאמר בקרך וצאנך אלא למעט שותפות הנכרי שאם היה שותף בפרה או בעובר אפילו היה לנכרי אחד מאלף באם או בולד הרי זה פטור מן הבכורה היה לו באחד משניהם אבר אחד כגון יד או רגל רואין כל שאילו יחתך והיה בעל מום הרי זה פטור ואם אפשר שיחתך אבר הנכרי ולא יפסל הרי זה חייב בבכורה:

2

When a person purchases a fetus being carried by a cow owned by a gentile or he sells a fetus being carried by his cow to a gentile, even though he is not permitted to do so, the fetus is exempt from the requirements of the firstborn. He is not penalized because of this matter.

ב

הלוקח עובר פרתו של נכרי או המוכר עובר פרתו לנכרי אע"פ שאינו רשאי הרי זה פטור מן הבכורה ואין קונסין אותו על דבר זה:

3

When a person receives an animal from a gentile to care for it and the offspring would be shared or a gentile receives an animal from a Jew under such an arrangement, the offspring are exempt from the requirements of firstborn animals.This is implied by Exodus 13:2: "All the first issue of the womb among the children of Israel," i.e., everything must belong to a Jew.

ג

המקבל בהמה מן הנכרי להיות מטפל בה והולדות ביניהם או נכרי שקבל מישראל כזה הרי אלו פטורים מן הבכורה שנאמר פטר כל רחם בבני ישראל עד שיהיה הכל מישראל:

4

The following laws apply when a Jew receives sheep from a gentile at a fixed price and agreed that the profit will be split between them, but if the worth of the animal is reduced, the loss is born by the Jew alone. Even though the sheep are in the domain of the Jew and are his property, since if the gentile will not find any other resources to collect his debt for the lost sheep from him, he will take these sheep and their offspring, it is considered as if he has a lien on them and their offspring. Thus the gentile is considered as having a share of them and they and their offspring are exempt from the requirements of the firstborn. The offspring of their offspring, however, are liable for they belong to the Jew and the gentile has no authority over them.

ד

המקבל צאן מן הנכרי בממון קצוב ופסק עמו שיהיה השכר ביניהם ואם פיחתו פיחתו לישראל אע"פ שברשות ישראל הם והרי הם כקניינו הואיל ואם לא ימצא הנכרי אצלו ממון אחר לגבות ממנו יגבה מן הבהמות האלו ומולדותיהן נעשה כמו שיש לו אחריות עליהן ועל ולדותיהן והרי יד הנכרי באמצע ופטורין מן הבכורה הם וולדותיהן אבל ולדי ולדות חייבין שהרי של ישראל הם ואין לנכרי רשות עליהן:

5

When a Jews pays money to a gentile and thus acquires an animal from a gentile according to their law, even though he did not perform meshichah,he acquires the animal and the requirements of the firstborn apply to its offspring. Similarly, if a gentile acquired an animal from a Jew according to their laws and paid money, he acquires it even though he did not perform meshichah and its offspring are exempt from the requirements of the firstborn.

ה

ישראל שנתן מעות לנכרי וקנה לו בהן בהמה מנכרי בדיניהן אף על פי שלא משך קנה וחייבת בבכורה וכן אם קנה הנכרי מישראל בדיניהם ונתן מעות אף על פי שלא משך קנה ופטורה מבכורה:

6

When a gentile converts and it is not known whether his cow gave birth before he converted or afterwards, it is considered a firstborn because of the doubt.

ו

גר שנתגייר ואין ידוע אם עד שלא נתגייר ילדה פרתו או אחר שנתגייר הרי זה בכור מספק:

7

When a person purchases an animal from a gentile and does not know whether it gave birth already or not, if it gives birth in his possession, the offspring is considered a firstborn because of the doubt. It should be eaten by its masters after it becomes blemished, but is not given to a priest. The rationale is that when a person desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on the plaintiff.

ז

הלוקח בהמה מן הנכרי ואין ידוע אם בכרה או לא בכרה וילדה אצלו הרי זה ספק בכור ויאכל במומו לבעלים ואינו לכהן שהמוציא מחבירו עליו הראיה:

8

When a person purchases an animal that is giving suck from a gentile, he need not suspect that it is giving suck to the offspring of another animal. Instead, we operate under the assumption that it has already given birth. Even if the animal to which it is giving suck is like another species, even if it is like a pig, it is exempt from the requirements of the firstborn.

Similarly, the offspring of an animal that is providing milk is exempt from the requirements of the firstborn. The rationale is that we rely on the assumption that most animals do not provide milk unless they have given birth previously.

ח

לקח בהמה מניקה מן הנכרי אינו חושש שמא בנה של אחרת היא מניקה אלא הרי זו בחזקת שילדה ואפילו היה זה שמניקה כמו מין אחר ואפילו כמין חזיר הרי זו פטורה מן הבכורה וכן בהמה שהיא חולבת פטורה מן הבכורה שרוב הבהמות אינן חולבות אא"כ כבר ילדו:

9

When a person purchases an animal from a fellow Jew, we operate under the assumption that it already gave birth unless the seller states that it did not give birth yet. The rationale is that we assume a Jew will not remain silent and cause a fellow Jew to partake of a consecrated animal outside the Temple Courtyard. Hence we conclude that it certainly gave birth previously. Therefore the owner sold the mother without any qualification.

ט

הלוקח בהמה מישראל הרי זו בחזקת שבכרה עד שיודיעו המוכר שעדיין לא ילדה שאין הישראל שותק וגורם לו לאכול קדשים בחוץ ודאי שבכרה ולפיכך מכרה סתם:

10

The following laws apply when a small animal miscarries and discharges a fetus whose form has not become very distinct and evident to all. It is called a tinuf. If the shepherds say: "It was a fetus, but its form has become marred," the future offspring of this animal is exempt from the requirements of the firstborn. It must, however, be shown to a shepherd who is knowledgeable.

Therefore if one purchases an animal from a gentile, even if it was small and gave birth within its first year of life, the offspring is considered as a firstborn of doubtful status, because it is possible that it discharged a tinuf while owned by the gentile.

Similarly, when a large animal discharges a placenta, it is a sign that it carried a fetus, for a placenta is never formed without a fetus and the offspring is exempt from the requirements of the firstborn. It is permitted to throw that fetus to the dogs for the following reasons. Only a male is sanctified as a firstborn. We assume that offspring are half male and half female. We have already explained that a male that does not have some of the distinguishing signs of its mother is not consecrated as a firstborn. Thus the lesser portion of animals' first offspring is consecrated as a firstborn. Hence since the probability is less than half, it is not considered. When, by contrast, a consecrated animal discharges a placenta, it must be buried. For the female offspring are bound by the same laws as the male.

י

בהמה דקה שהפילה עובר שעדיין לא נתבאר צורתו הרבה וניכרת לכל וזהו הנקרא טינוף אם אמרו הרועים עובר הוא אלא שנפסדה צורתו הרי זו פטורה מן הבכורה וצריך להראותו לרועה חכם לפיכך הלוקח בהמה מן הנכרי אפילו היתה קטנה וילדה אצלו בתוך שנתה הרי זה ספק בכור שמא טינוף הפילה ברשות הנכרי וכן בהמה גסה שהפילה שליא הרי זו סימן ולד שאין שליא בלא ולד ונפטרה מן הבכורה ומותר להשליך אותה השליא לכלבים שאין מתקדש בבכורה אלא זכר וחזקת הנולדים מחצה זכרים ומחצה נקבות וכבר ביארנו שהזכר שאין בו מקצת סימני אמו אינו מתקדש בבכורה ונמצא מיעוט הנולדין הן המתקדשין בבכורה ואין חוששין למיעוט אבל בהמת קדשים שהפילה שליא תקבר [שהנקבות בה כזכרים]:

11

When a large animal discharges a flow of blood, the future offspring of this animal is exempt from the requirements of the firstborn, for we assume that there was an offspring in it, but there was much more blood and it lost its form and its existence was nullified. We must bury the flow of blood like a stillborn firstborn animal, even though this flow of blood has no consecrated quality. Why is it buried? In order to publicize the matter that the offspring of this animal was exempted from the requirements of the firstborn.

יא

בהמה גסה שהפילה חררת דם הרי זו נפטרה מן הבכורה שחזקתה שהולד בתוכה ורבה עליו הדם והפסידו ובטלו וקוברין חררה זו כמו נפל מבכרת אע"פ שאין חררה זו קדושה ולמה קוברין אותה כדי לפרסם הדבר שנפטרה מן הבכורה:

12

We already explained with regard to the concept of a woman in the niddah state that the form of a human fetus is completed on the fortieth day after conception. Thus when a woman miscarries after less than 40 days, she is not considered to have miscarried a fetus. Our Sages did not, however, conclusively determine the amount of days in which the form of an animal fetus is completed. They did, however, say that an animal which discharges a tinuf does not become pregnant, nor does it carry another fetus until after 30 days.

יב

כבר ביארנו בענין נדה שהולד באדם נגמר לארבעים יום והמפלת לפחות מארבעים אינו ולד אבל ולד בהמה לא עמדו חכמים על מניין הימים שיגמר בו אבל אמרו שהמפלת טינוף אינה מתעברת אחריו ולא מקבלת ולד אחר לפחות משלשים יום:

13

When an animal left pregnant and returned empty, her next offspring is considered as a firstborn because of the doubt involved. Perhaps what she discharged was not an entity that exempts her offspring from the requirements of the firstborn. A fetus that was miscarried is not considered to have "opened its mother's womb" unless its head was the size of top of the needle of the woof.

יג

בהמה שיצאה מליאה ובאה ריקנית הבא אחר כן בכור מספק שמא דבר שאינו פוטר בבכורה הפילה ואין לנפלי בהמה פטירת רחם עד שיעגילו ראש כפיקה של ערב:

14

When an animal that is having difficulty giving birth to its firstborn, the offspring may be cut up limb by limb and the limbs extracted and thrown to the dogs immediately. The offspring that follows is a firstborn.

If the greater portion of a fetus emerges at one time, it must be buried and the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn.

If one cut off a limb, extracted it, put it aside, cut off another limb, until the greater portion of the fetus is completed, all of the limbs are required to be buried and the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn. [The rationale is that] since the greater part of the animal was taken out - whether whole or cut in pieces - and it is present before us, it becomes consecrated retroactively.

יד

מבכרת המקשה לילד מחתך אבר ומשליך לכלבים והבא אחריו בכור יצא רובו הרי זה יקבר ונפטרה מן הבכורה ואם חתך אבר והניחו אבר והניחו עד שהשלים רובו הרי כל האיברים צריכין קבורה ונפטרה מן הבכורה כיון שיצא רובו בין שלם בין מחותך והרי הוא לפנינו נתקדש למפרע:

15

When a third of the fetus emerged and it was sold to a gentile and then a second third emerged, it is consecrated retroactively and the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn.

If a third of the offspring was removed by Caesarian section and, afterwards, two thirds emerged through the womb, it is not consecrated. The rationale is that the first larger portion did not emerge from the womb and the consecration would have been brought about retroactively.

טו

יצא שליש ומכרו לנכרי וחזר ויצא שליש אחר נתקדש למפרע ונפטרה מן הבכורה יצא שליש דרך דופן ושני שלישים דרך רחם אינו קדוש שהרוב הראשון לא יצא דרך רחם ולמפרע הוא מתקדש:

16

The following laws apply when the lesser portion of one limb emerges from the womb together with the greater portion of the animal. Since the portion that emerges constitutes the greater portion of the fetus, the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn and the portion that emerged should be buried..

If only half of the fetus emerges from the womb together with the greater portion of one limb, there is an unresolved doubt whether the future offspring of the mother is exempted from the requirements of the firstborn or not. Therefore the next offspring is a firstborn of doubtful status.

טז

יצא מיעוט אבר גדול והרי זה היוצא רובו של עובר נפטר מן הבכורה ויקבר היוצא יצא חצי העובר והוא רובו של אבר היוצא הרי זה ספק אם נפטרה מן הבכורה או לא נפטרה לפיכך הבא אחריו ספק בכור:

17

When a firstborn was wrapped in a fiber and removed from the womb without touching the womb or it was wrapped with a placenta of another animal or it was wounded up together with its sister and emerged, since it did not touch the womb, it is considered as a firstborn of doubtful status.

יז

בכור שכרכו בסיב והוציאו ולא נגע ברחם או שכרכו בשליית בהמה אחרת או שנכרכה עליו אחותו ויצא הואיל ולא נגע ברחם מכל מקום הרי זה ספק בכור:

18

If one cleaved the wombs of two animals together and a fetus emerged from one and entered the other, there is an unresolved doubt: Is the future offspring of the animal to whose womb the firstborn entered exempted from the requirements of the firstborn, for its womb was "opened?" Or is it not exempted until it "opens its womb" when giving birth to its own offspring?

יח

הדביק שני רחמים זה לזה ויצא מזה ונכנס לזה הרי זה ספק אם נפטרה מן הבכורה הבהמה שנכנס בה הבכור שהרי פטר רחם או לא נפטרה עד שיפטור רחמה ולדה:

19

If the walls of the mother's womb opened and the firstborn emerged without touching the walls of the womb, there is an unresolved doubt: Is it consecrated because it touches the walls of the mother's womb? Or is it consecrated because it was in the space of the mother's womb?

יט

נפתחו כותלי בית הרחם ויצא הרי זה ספק אם נגיעת רחם מקדשת או אוירו:

20

If the walls of the the mother's womb were uprooted from their place and were suspended around the offspring's neck, there is an unresolved doubt: Do they cause the offspring to be consecrated only when they are in their place? Or do they cause it to be consecrated even if they are not in their place.

כ

נעקרו כותלי בית הרחם [ונתלו] בצוארו הרי זה ספק אם במקומו מקדש או מקדש אף חוץ למקומו:

21

If the flesh supporting the walls of the womb decomposes, the offspring is not consecrated. If the walls of the womb are partially stripped off, but the portion that remained is greater than the portion that was stripped off and the offspring emerged through the open area or the portion that was stripped off is greater than the portion that remained and the offspring emerged through the portion that remained, the offspring is a firstborn of doubtful status.

כא

נגממו כותלי בית הרחם אינו קדוש נפרץ מקצתו ועומד מרובה על הפרוץ ויצא דרך הפרוץ או שהיה הפרוץ מרובה על העומד ויצא דרך העומד הרי זה ספק בכור:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here. The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah