Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

Rambam - 3 Chapters a Day

Avodat Yom haKippurim - Perek 4, Avodat Yom haKippurim - Perek 5, Me`ilah - Perek 1

Video & Audio Classes
Show content in:

Avodat Yom haKippurim - Perek 4

1

The order of all the practices carried out on this day is the following: At midnight, the lottery is held for the removal of the ashes of the altar. The wood for the altar is arranged and the ashes are removed from the altar as is done each day according to the order we explained until they reach the slaughter of the continuous offering.

When they reach the slaughter of the continuous offering, a linen sheet is spread out between the High Priest and the people. Why is linen used? So that all will realize that the special service of the day is performed in linen garments. The High Priest removes his ordinary garments, immerses himself in the mikveh, puts on his golden garments, and sanctifies his hands and feet. He slits the majority of the two signs for kosher slaughter on the animal sacrificed as the continuous offering, but allows another person to complete the slaughter. He receives the blood and casts it on the altar as is commanded.

Afterwards, he enters the Temple Sanctuary and offers the morning incense offering and lights the lamps of the Menorah. He offers the limbs of the continuous offering and the chavitin offering on the altar's pyre and pours the libations according to the order in which the continuous offering is brought every day as we explained. After the continuous offering, he offers the bull and the seven sheep of the additional offering of the day.

Afterwards, he sanctifies his hands and feet and removes his golden garments. He immerses himself, puts on his white garments, and sanctifies his hands and feet. He approaches his bull. The bull was standing between the Entrance Hall and the altar with its head to the south, but facing the west. The High Priest would stand to the east and face the west. He would place his two hands on the head of the bull and recite the confessional. He would say: "I beseech You, O God. I have sinned, transgressed, and committed iniquity, both I and my household. I beseech You, O God, atone for the sins, transgressions, and iniquities that I and my household have committed, as it is written in the Torah of Moses Your servant Leviticus 16:30: 'For on that day, he shall atone for you to purify yourselves for all their sins, before God you shall be purified.'

Afterwards, he performs the lottery for the two goats. He ties a crimson cord on the head of the goat to be sent to Azazel and positions it in the direction where it will be sent and ties such a cord on the goat to be slaughtered, hanging it over the place where it will be slaughtered. He approaches his bull a second time and places both his hands on its head and recites a second confessional. He would say: "I beseech You, O God. I have sinned, transgressed, and committed iniquity, I, my household, and the descendants of Aaron, Your holy nation. I beseech You, O God, atone for the sins, transgressions, and iniquities that I, my household, and the descendants of Aaron, Your holy nation, have committed, as it is written in the Torah of Moses Your servant Leviticus 16:30: 'For on that day.... '

Afterwards, he slaughters the bull and receives its blood. He gives it to another priest to stir so that it will not coagulate. He places it on the fourth projection outside the Temple Building. He takes the fire pan and uses it to remove burning coals from the altar from those close to the western side, for ibid.:12 speaks of taking coals "from the altar before God." He places it on the projection in the Temple Courtyard. The kaf is taken out for him and a container filled with incense that is extremely fine. He would take a full handful of incense. The handfuls of incense should not be pressed closely to his hand, nor piled up upon it, but rather overlapping it slightly. A High Priest with large hands should take large handfuls; one with small hands, smaller handfuls. He should place the incense in the kaf.

We already explained, that carrying a sacrificial substance in one's left hand disqualifies it with regard to the blood of the sacrificial animals and other services. Hence, it would be appropriate that he should carry the firepan in his left hand and the kaf with the incense in his right hand. Nevertheless, because of the weight of the firepan - and because it is hot - he would not be able to carry it with his left hand until he reached the Holy Ark. Therefore he should carry the firepan in his right hand and the kaf with the incense in his left.

He proceeds through the Sanctuary until he reaches the Holy of Holies. He finds the Parochet folded over. He proceeds into the Holy of Holies until he reaches the Holy Ark. When he reaches the ark, he places the firepan down between the two staves. In the Second Temple, when there was no ark, he would place it on the Foundation Stone. He would hold the edge of the kaf with his fingertips or with his teeth and push the incense with his thumb into his hand until he has a full handful as before. This was one of the difficult tasks in the Temple.

He would pile the incense over the coals with his hands on the inner portion of the firepan so that the incense would be close to the Ark and far from his face so that he would not be burnt. He waits there until the entire chamber fills up with smoke and then departs.

He walks backwards little by little with his face to the Holy of Holies and his back to the Sanctuary until he departs from within the parochet. He recites a short prayer in the Sanctuary so as not to scare the people, lest they say: "He died in the Sanctuary." He would pray in this manner: "May it be Your will, God, our Lord, that if this year was to be arid, it should be rainy. May the sovereignty not depart from the House of Judah. May Your nation Israel not be in need of sustenance. And may You not accept the prayers of wayfarers."

א

סדר כל המעשים שביום זה כך הוא: כחצות הלילה מפיסין לתרומת הדשן ומסדרין את המערכה ומדשנין את המזבח כדרך שעושין בכל יום על הסדר שביארנו עד שיגיעו לשחיטת התמיד כשיגיעו לשחוט את התמיד פורסין סדין של בוץ בין כהן גדול ובין העם ולמה של בוץ כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ ופושט בגדי חול וטובל ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו ושוחט בתמיד רוב שנים ומניח אחר לגמור השחיטה ומקבל הדם וזורקו על המזבח כמצותו ואח"כ נכנס להיכל ומקטיר קטורת של שחר ומטיב את הנרות ומקטיר איברי התמיד והחביתין והנסכים ככל סדר התמיד של כל יום שביארנו ואחר התמיד מקריב הפר ושבעת הכבשים של מוסף היום ואחר כך מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב וטובל ולובש בגדי לבן ומקדש ידיו ורגליו ובא לו אצל פרו ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח ראשו לדרום ופניו למערב והכהן עומד במזרח ופניו למערב וסומך שתי ידיו על ראש הפר ומתודה וכך היה אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי אנא השם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך לאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו:

ואח"כ מגריל על שני השעירים וקושר לשון של זהורית בראש המשתלח ומעמידו כנגד בית שלוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו ובא לו אצל פרו שנייה וסומך שתי ידיו על ראשו ומתודה וידוי שני וכך הוא אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך אנא השם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה וגו' ואחר כך שוחט את הפר ומקבל את דמו ונותנו למי שהוא מנדנדו שלא יקרש (ומניחה) על הרובד הרביעי של היכל מבחוץ ונוטל את המחתה וחותה בה אש מעל המזבח מן הסמוך למערב שנאמר מעל המזבח מלפני ה' ויורד ומניחה על הרובד שבעזרה ומוציאין לו את הכף וכלי מלא קטרת דקה מן הדקה וחופן ממנה מלא חפניו לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות הגדול לפי גדלו והקטן לפי קוטנו ונותן לתוך הכף:

כבר ביארנו שהולכה בשמאל פוסלת בדם הקדשים ושאר העבודות ולפיכך היו מן הדין שיוליך המחתה בשמאלו וכף הקטורת בימינו אבל מפני כובד המחתה ועוד שהיא חמה אינו יכול לסובלה בשמאלו עד הארון לפיכך נוטל המחתה בימינו וכף הקטורת בשמאלו ומהלך בהיכל עד שהוא מגיע לקדש הקדשים מצא הפרוכת פרופה נכנס לקדש הקדשים עד שהוא מגיע לארון הגיע לארון נותן המחתה בין שני הבדים ובבית שני שלא היה ארון היה מניחה על אבן השתייה ואוחז שפת הכף בראשי אצבעותיו או בשיניו ומערה הקטורת בגודלו לתוך חפניו עד שמחזירה למלוא חפניו כשהיתה וזו היא עבודה קשה שבמקדש וצובר את הקטרת על גבי הגחלים בידו לפנים במחתה כדי שתהיה הקטורת קרוב לארון ורחוקה מפניו שלא יכוה וממתין שם עד שיתמלא הבית עשן ויצא והוא מהלך אחורנית מעט מעט פניו לקדש ואחוריו להיכל עד שיצא מן הפרוכת ומתפלל שם בהיכל אחר שיצא תפלה קצרה שלא להבעית את העם שמא יאמרו מת בהיכל וכך היה מתפלל יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שאם תהיה שנה זו שחונה תהיה גשומה ולא יסור שבט מבית יהודה ולא יהיו עמך בית ישראל צריכין לפרנסה ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים:

2

When the incense offering was brought in the Holy of Holies, all of the people would withdraw from the Sanctuary alone. They would not withdraw from the area between the Entrance Hall and the altar, for it is not necessary to depart from between the Entrance Hall and the altar except when bringing the daily incense offering and when blood is being presented in the Sanctuary, as we explained in Hilchot Temidim.

Afterwards, he takes the blood of the bull from the priest who was stirring it and takes it into the Holy of Holies. He sprinkles it eight times between the staves of the Ark. He departs and places it down in the Sanctuary on a golden base located there. He then departs from the Sanctuary and slaughters the goat, receives its blood, and brings it into the Holy of Holies. He sprinkles it eight times between the staves of the Ark. He then departs and places it down on a second gold base in the Sanctuary. Afterwards, he lifts up the blood of the bull from the base and sprinkles it on the parochet opposite the ark eight times. He puts down the blood of the bull and picks up the blood of the goat and sprinkles it on the parochet opposite the ark eight times.

Afterwards, he pours the blood of the bull into the blood of the goat and pours the entire mixture into the container where the blood of the bull had been held so that they will be mixed thoroughly and stands before the golden altar, between the Menorah and the golden altar. He begins to apply the mixture of blood on the corners of the golden altar. He proceeds to circle it, sprinkling the blood on its corners from the outside as he proceeds.

He begins from the northeast corner, proceeds to the northwest, the southwest, and then to the southeast. In all instances, he applies the blood from below upward with the exception of the last application in which instance, the corner is directly before of him. Hence he applies the blood from above downward so that his garments will not become soiled. He then moves the coals and the ashes of the Golden Altar back and forth until its golden surface is revealed. He applies the blood of the mixture on the pure golden surface of the altar seven times on its southern side, the place where he completed applying the blood to the corners. He then departs from the Sanctuary and pours the remainder of the blood on the west base of the outer altar.

Afterwards, he approaches the goat to be sent to Azazel. He places his two hands on its head and recites the confessional, saying: "I beseech You, O God. Your nation, the House of Israel, have sinned, transgressed, and committed iniquity. I beseech You, O God, atone for the sins, transgressions, and iniquities that Your nation, the House of Israel, have committed, as it is written in the Torah of Moses Your servant Leviticus 16:30: 'For on that day, he will atone for you.... ' Afterwards, he sends the goat to the desert.

He removes the fats and the organs from the bull and the goat that were slaughtered and whose blood was brought within the Temple Building and places them in a vessel. He sends the remainder to the ash pile to be burnt. He then goes out to the Women's Courtyard and reads the Torah there after the goat reaches the desert.

He then sanctifies his hands and feet, removes his white garments, immerses himself, puts on his golden garments, and sanctifies his hands and feet. He sacrifices the goat that is offered outside that is one of the additional offerings of the day and sacrifices his ram and the ram of the people, as ibid.:24 states: "And he goes out and offers his burnt-offering and the burnt-offering of the people." He offers the fats and organs of the bull and the goat which are burnt and offers the afternoon continuous offering.

Afterwards, he sanctifies his hands and feet, removes his golden garments, immerses himself, puts on his white garments, and sanctifies his hands and feet. He enters the Holy of Holies and removes the kaf and the firepan.

Afterwards, he sanctifies his hands and feet, removes his white garments, immerses himself, puts on his golden garments, and sanctifies his hands and feet. He offers the afternoon incense offering and kindles the lamps of the Menorah for the evening as on other days. He then sanctifies his hands and feet, removes his golden garments, puts on his own clothes and goes home. All of the people accompany him to his home. He would make a festive celebration because he departed from the holy place in peace.

ב

בשעת הקטרת הקטורת בקדש הקדשים כל העם פורשים מן ההיכל בלבד ואינן פורשים מבין האולם ולמזבח שאין פורשים מבין האולם ולמזבח אלא בשעת הקטרה בהיכל בכל יום ובשעת מתן דמים בהיכל כמו שביארנו בהלכות תמידין ואח"כ נוטל דם הפר מזה שהוא מנדנדו ונכנס בו לקדש הקדשים ומזה ממנו שם שמונה הזיות בין בדי הארון ויוצא ומניחו בהיכל על כן הזהב שהיה שם ואחר כך יוצא מן ההיכל ושוחט את השעיר ומקבל את דמו ונכנס בו לקדש הקדשים ומזה ממנו שם שמונה הזיות בין בדי הארון ויוצא ומניחו על כן הזהב שני שבהיכל ואחר כך נוטל דם הפר מעל הכן ומזה ממנו על הפרוכת כנגד הארון שמונה הזיות ומניח דם הפר ונוטל דם השעיר ומזה ממנו על הפרוכת כנגד הארון שמונה הזיות ואח"כ מערה דם הפר לתוך דם השעיר ומחזיר הכל למזרק שהיה בו דם הפר כדי שיתערבו יפה יפה ועומד לפנים ממזבח הזהב בין המזבח והמנורה ומתחיל להזות מדם התערובת על קרנות מזבח הזהב והוא מסבב והולך ומזה על הקרנות מבחוץ ומתחיל מקרן מזרחית צפונית לצפונית מערבית למערבית דרומית לדרומית מזרחית ועל כולן הוא נותן מלמטן למעלן חוץ מן האחרונה שהיתה לפניו שהוא נותן מלמעלן למטן כדי שלא יתלכלכו כליו וחותה הגחלים והאפר שבמזבח הזהב הילך והילך עד שמגלה זהבו ומזה מדם התערובת על טהרו של מזבח שבע פעמים בצד הדרום במקום ששלמו מתנות קרנותיו ויוצא ושופך שירי הדם על יסוד מערבי של מזבח החיצון:

ואחר כך בא אצל שעיר המשתלח וסומך שתי ידיו על ראשו ומתודה וכך הוא אומר אנא השם חטאו עוו ופשעו לפניך עמך בית ישראל אנא השם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' ואח"כ משלח את השעיר למדבר ומוציא אימורי פר ושעיר שהכניס דמן לפנים ונותנן בכלי ומשלח השאר לבית הדשן לשריפה ויוצא לעזרת הנשים וקורא שם אחר שיגיע השעיר למדבר ואחר כך מקדש ופושט בגדי לבן וטובל ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו ועושה השעיר הנעשה בחוץ שהוא מכלל קרבנות מוסף היום ומקריב אילו ואיל העם שנאמר ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם ומקטיר האימורין של פר ושעיר הנשרפין ומקריב תמיד של בין הערבים ואחר כך מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב וטובל ולובש בגדי לבן ומקדש ונכנס לקדש הקדשים ומוציא את הכף ואת המחתה ואח"כ מקדש ופושט בגדי לבן וטובל ולובש בגדי זהב ומקדש ומקטיר קטרת של בין הערבים ומטיב את הנרות של בין הערבים כשאר הימים ואחר כך מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב ולובש בגדי עצמו ויוצא לביתו וכל העם מלוין אותו עד ביתו ויום טוב היה עושה על שיצא בשלום מן הקדש:

Avodat Yom haKippurim - Perek 5

1

All of the services which the High Priest performs while wearing the white garments inside the Temple Building must be performed in the order in which we mentioned. If he performed one of them before another, his acts are of no consequence.

א

כל עבודות שעובד בבגדי לבן בפנים בהיכל צריך לעשותן על הסדר שביארנו ואם הקדים בהן מעשה לחבירו לא עשה כלום:

2

If the High Priest took a handful of incense before he slaughtered the bull, his act is of no consequence. Although taking the handful of incense is performed in the Courtyard, it is necessary for service performed inside the Temple Building. Similarly, if the goat was slaughtered before the blood of the bull was presented inside the Holy of Holies, the act is of no consequence. Although the slaughter is performed in the Temple Courtyard, its blood is brought within the Temple Building.

ב

קטרת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום אע"פ שהחפינה בעזרה צורך פנים בעבודת פנים היא וכן שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה כלום אף על פי שהשחיטה בעזרה הרי דמו נכנס לפנים:

3

If the ram and the goat from the additional sacrifices of the day were offered before the service of the day in the Holy of Holies was performed, they are of no consequence.

ג

איל ושעיר המוספין שעשה אותן קודם עבודת היום אינן כלום:

4

If the blood of the goat was presented in the Holy of Holies before the blood of the bull, i.e., before the High Priest completes its service, he should sprinkle the blood of the bull as commanded. Afterwards, he should bring another goat, slaughter it, and sprinkle its blood as commanded. The first goat is disqualified.

If, when sprinkling the blood on the parochet in the Sanctuary, he sprinkled the blood of the goat before the blood of the bull, he should sprinkle the blood of the goat a second time after the blood of the bull.

ד

הקדים דם השעיר לדם הפר בקדש הקדשים קודם שיגמור עבודתו יזה מדם הפר כמצותו ואח"כ יביא שעיר אחר וישחוט אותו ויזה מדמו בקדש הקדשים כמצותו ויפסל הראשון הקדים דם השעיר לדם הפר במתנות שבהיכל על הפרוכת יחזור ויזה מדם השעיר פעם שנייה לאחר דם הפר:

5

If the blood of the goat spilled before he completed presenting it in the Holy of Holies, he should bring other blood and begin sprinkling it anew in the Holy of Holies.

ה

נשפך הדם עד שלא גמר מתנות שבקדש הקדשים יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחילה בקדש הקדשים:

6

If he completed the presentation of the blood in the Holy of Holies and began presenting it in the Sanctuary and the blood was spilled before he completed them, he should bring other blood and begin from the first sprinklings in the Sanctuary.

ו

גמר מתנות שבקדש הקדשים והתחיל במתנות שבהיכל ונשפך הדם עד שלא גמר יביא דם אחר ויתחיל מתחילת הזיות שבהיכל:

7

If he completed the first part of the presentation of the blood in the Sanctuary and began to apply the blood to the Golden Altar and the blood spilled before the applications were completed, he should bring other bloodand begin from the first applications to the altar. For each set of presentations of blood represents a separate phase of atonement.

ז

גמר מתנות שבהיכל והתחיל ליתן על מזבח הזהב ונשפך הדם עד שלא גמר יביא דם אחר ומתחיל מתחילת מתנות המזבח שכולן כפרה בפני עצמן הן:

8

If he completed the application of the blood to the altar and then the blood spilled, he does not have to bring other blood, for pouring the remainder of the blood on the outer altar is not a binding requirement. If the blood of the bull was spilled before he completed all of the presentations, he should bring another bull and take a handful of incense before slaughtering the bull. He should offer the incense, then bring the blood of the second bull and sprinkle its blood.

ח

גמר מתנות המזבח ואחר כך נשפך הדם אינו צריך להביא דם אחר ששפיכת השירים על מזבח החיצון אינה מעכבת ואם דם הפר הוא שנשפך קודם שיגמור כל המתנות הרי זה מביא פר אחר ויחפון קטרת פעם שנייה קודם שחיטת הפר ויקטיר הקטורת ואח"כ יביא דמו ויזה ממנו:

9

The only one which causes the priests and their clothes to become impure and which is burnt in the ashpile is the last bull with which the atonement was completed.

ט

ואין מטמא בגדים ואין נשרף בבית הדשן אלא הפר הזה האחרון שבו נגמרה הכפרה:

10

If the blood of the bull became mixed with the blood of the goat before the High Priest completed the sprinklings, he should sprinkle from the mixture once upward and seven times downward for the sake of the bull and then sprinkle from the mixture once upward and seven times downward for the sake of the goat. If they became mixed together before the last sprinkling, he should sprinkle once downward for the sake of the bull and then sprinkle once upward and seven times downward for the sake of the goat.

י

נתערב לו דם הפר בדם השעיר קודם שיגמור ההזיות נותן אחת למעלה ושבע למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר נתערבו במתנה אחרונה נותן אחת למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר:

11

If the cups containing the blood of the bull and the blood of the goat become mixed together and the High Priest does not know which is the cup containing the blood of the bull and which is the cup containing the blood of the goat, he should sprinkle from one of them once upward and seven times downward and then sprinkle from the second one, once upward and seven times downward. And then he sprinkles again from the blood in the first cup, once upward and seven times downward. Thus regardless he will have sprinkled from the blood of the bull and afterwards, from the blood of the goat.

יא

נתחלפו הכוסות ולא ידע אי זה הוא כוס דם הפר ואי זה הוא כוס דם השעיר נותן מאחד מהן אחת למעלה ושבע למטה ונותן מן השני אחת למעלה ושבע למטה (וחוזר ונותן מן הראשון אחת למעלה ושבע למטה) נמצא מכל מקום שנתן מדם הפר ואחריו מדם השעיר:

12

The following rules apply when the High Priest received the blood of the bull in two cups and the blood of the goat in two cups and some of the cups became mixed together and it was not known which of the cups contained the blood of the bull and which, the blood of the goat. He should perform all the sprinklings as required by law from the cups that were not mixed together. He should then pour the remainder of the blood from the cups from which he sprinkled on the base of the altar, as required. The cups that were mixed together should be poured into the drainage channel.

יב

קיבל דם הפר בשתי כוסות וקיבל דם השעיר בשתי כוסות ונתערבו מקצת הכוסות ולא נודע כוס דם הפר מכוס דם השעיר הרי זה מזה כל ההזיות כמצותן מן הכוסות שלא נתערבו ושופך שירי אלו שהזה מהן על היסוד כמצוה ואותן הכוסות שנתערבו ישפכו לאמה:

13

Even though the High Priest would purchase the bull sacrificed on Yom Kippur from his own resources, as implied by Leviticus 16:6: "The bull for the sin-offering that is his," the Omnipresent nullified his ownership of it in favor of all of his priestly brethren. For if they did not have a share of it, they could not derive atonement through its sacrifice.

Accordingly, if the High Priest died before the bull was slaughtered, the priest who assumes his position does not bring a different bull. Instead, he slaughters the first one, It is not considered a sin-offering whose owners have died which is itself consigned to death, for a sin-offering owned by many is never consigned to death,

If the High Priest slaughtered the bull, but died before sprinkling its blood to gain atonement, the second priest enters the Temple with this blood and performs the sprinkling that brings atonement.

יג

פר יוה"כ אף על פי שכהן גדול קונה משלו שנאמר פר החטאת אשר לו המקום הפקיר ממונו בו לכל אחיו הכהנים שאילו לא היה להן בו שותפות לא היו מתכפרין בו לפיכך אם מת כהן גדול קודם שישחט הפר הכהן שעומד תחתיו אינו מביא פר אחר אלא שוחט את של ראשון ואינו חטאת שמתו בעליה שתמות שאין חטאת הרבים מתה שחט את הפר ומת קודם שיכפר בדמו הכהן האחר נכנס בדם זה ומכפר בו:

14

The desired manner of performing the mitzvah is that the two goats of Yom Kippur should be alike with regard to their appearance, their size, and their worth. They should be purchased at the same time. Nevertheless, even if they were not alike, they were acceptable. Similarly, if one was purchased on one day and the other on the following day, it is acceptable.

יד

שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שוין במראה ובקומה ובדמים ולקיחתן כאחת אע"פ שאינן שוין כשירין לקח אחד מהן היום ואחד למחר כשירים:

15

The following rules apply if one of these goats die. If it dies before the lottery was held, he should take another one as a pair for the remaining one. If it died after the lottery, he should bring two new goats and conduct the lottery again as he did originally.

He sees which one died. If it was the one to be sacrificed to G‑d, he says: "This one for which the lot for God was chosen should replace it." If the dead goat was the one to be sent to Azazel, he says: "This one for which the lot for Azazel was chosen should replace it." The other one of the pair from which the second lottery was made should be left to pasture until it receives a disqualifying blemish. Then it should be sold and the proceeds used for freewill offerings. This course of action is taken, because a communal sin-offering is never consigned to death.

טו

מת אחד מהן אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני ואם משהגריל מת יביא שנים ויגריל עליהן בתחילה ורואה אי זהו שמת אם היה של שם אומר זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו ואם היה המת של עזאזל יאמר זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו והשני מן השנים שהגריל עליהן בסוף ירעה עד שיפול בו מום וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת הצבור מתה:

16

When the bull and/or the goat to be offered on Yom Kippur became lost, others were separated in their stead and offered and then the first ones were found, those first ones should pasture until they contract a disqualifying blemish. Afterwards, they should be redeemed and the proceeds used for freewill offerings. Similarly, if the first ones were found before the second were offered, the first ones should be sacrificed. The second ones should be allowed to pasture until they contract a disqualifying blemish. Afterwards, they should be redeemed and the proceeds used for freewill offerings. The rationale for these rulings is that a communal sin-offering is never consigned to death.

טז

פר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהן וקרבו ונמצאו הראשונים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה וכן אם נמצאו הראשונים קודם שיקרבו אלו יקרבו הראשונים וירעו השניים עד שיפול בהן מום ויפלו דמיהן לנדבה שאין חטאת הצבור מתה:

17

A disqualifying blemish - even a temporary blemish - renders the goat sent to Azazel unfit. Similarly, if it becomes unfit to be sacrificed because of a time factor, it is disqualified. For example, its mother was slaughtered to feed a sick person on Yom Kippur. Although the pertinent prohibition involves "slaughtering" an animal and its offspring on the same day, pushing the goat to Azazel is equivalent to slaughtering it.

יז

המום פוסל בשעיר המשתלח אפילו מום עובר וכן אם נעשה מחוסר זמן נפסל כגון שנשחטה אמו לחולה ביום הכפורים שדחייתו לעזאזל היא שחיטתו:

18

If the goat was treifah, it is unacceptable, for Leviticus 16:10 states: "It shall stand alive."

יח

היה טריפה פסול שנאמר יעמד חי:

19

If the goat becomes sick and is unable to walk, the one taking it to Azazel should carry it on his shoulders, even on the Sabbath.

יט

חלה השעיר ואין יכול להלך מרכיבו על כתפו ואפילו בשבת:

20

If the one designated to take it becomes sick, it should be sent with another person.

כ

חלה המשלח הרי זה משלחו ביד אחר:

21

If the one designated to take it becomes impure, he should enter the Temple take it and depart, as Leviticus 16:21 states: "to the desert in the hands of a designated person." Implied is that it should be sent in the hands of the one designated even if he became ritually impure.

כא

נטמא המשלח הרי זה נכנס למקדש ונוטלו ויוצא שנאמר ביד איש עתי המדברה ביד זה שהוכן אפילו נטמא:

22

If that person pushed the goat off the cliff and it did not die, he should descend after it and kill it with any article that will serve that purpose. It is permitted to benefit from the limbs of this goat.

כב

דחפו ונפל השעיר ולא מת ירד אחריו וימיתנו בכל דבר שממיתו ואיברי שעיר זה מותרין בהנייה:

23

If the roof of the Temple Building was opened, the High Priest should not sprinkle the blood of the bull and the blood of the goat, because ibid.:17 states: "in the Tent of Meeting."

כג

נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה שנאמר באהל מועד:

24

When the inner altar had not been dedicated by the offering of incense previously, the High Priest should not sprinkle the blood upon it, as ibid. 4:7 states: "the altar of the incense offering."

כד

מזבח שלא נתחנך בקטרת לא יזה עליו שנאמר מזבח קטרת הסמים:

25

If the incense offering was lacking one of its spices or the smoke-raising herb, the High Priest is liable for death, as Leviticus 16:2 states: "He shall not die, because in a cloud I will appear on the kaporet." Similarly, he is liable for death for entering the Holy of Holies while he is not performing a mitzvah. Therefore, if he transgressed inadvertently by entering, but purposely offered an unacceptable incense offering or offered a complete incense offering together with the one that was lacking, he is liable for death.

כה

חסר מן הקטרת אחד מסמניה או מעלה עשן חייב מיתה עליה שנאמר ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת וכן חייב מיתה על ביאתו בלא מצוה לפיכך אם שגג בביאה והזיד בקטרת או שנכנס בקטרת שלימה עם החסירה חייב מיתה:

26

If he offered an olive-sized portion of the incense offering to be offered in the Holy of Holies in the Sanctuary, he is liable for death.

כו

הקטיר מן הקטרת של קדש הקדשים כזית בהיכל חייב מיתה:

27

Taking a handful of incense is considered as an element of the Temple service and improper thoughts can disqualify it. Similarly, the scooping of the coals for the incense offering can be disqualified by improper thoughts, for performance of the preparatory acts necessary to bring a sacrifice is considered as bringing the sacrifice itself.

כז

חפינת הקטורת עבודה והמחשבה פוסלת בה וכן חתיית הגחלים לקטורת נפסלת במחשבה שמכשירי קרבן כקרבן:

28

There is doubt regarding the proper ruling in all of the following incidents:

a) he collected the incense with his fingertips, with the sides of his hands, or scooped from below upward;

b) he gathered the incense with both hands and then brought them together;

c) the incense was scattered on the earth from his hand and he collected it;

d) a colleague gathered the incense and put it in his hands; or

e) a High Priest collected the incense and died and his replacement entered the Holy of Holies with the incense collected by the first.

In all these instances, as an initial preference, he should not offer such incense. If he did, it is acceptable.

כח

חפן בראשי אצבעותיו או מן הצדדין או ממטה למעלה או שחפן בידו זו ובידו זו וקרב זו לזו או שנתפזרה קטורת מידו על הארץ ואספה או שחפן חבירו ונתן לחפניו או שחפן ומת ונכנס שני במה שחפן ראשון כל אלו ספק ולא יקטיר ואם הקטיר הורצה:

Blessed be the Merciful One Who grants assistance.

סליקו להו הלכות עבודת יוה"כ בס"ד:

Me`ilah - Perek 1

Introduction to Hilchot Me`ilah

They contain three mitzvot: one positive commandment and two negative commandments. They are:

1) That the one guilty of trespass shall pay for his trespass the value of what he has taken, and add a fifth, and bring an offering. This is the law of one who unlawfully takes holy things;
2) Not to work with cattle set apart for sacrifices;
3) Not to shear the fleece of such cattle.

These mitzvot are explained in the ensuing chapters.

הלכות מעילה - הקדמה

יש בכללן שלוש מצוות: אחת מצוַת עשה, ושתים מצוות לא תעשה. וזה הוא פרטן:

(א) לשלם המועל אשר חטא בתוספת חומש וקרבן, וזהו דין המועל.
(ב) שלא לעבוד בקדשים.
(ג) שלא לגזוז קדשים.

וביאור מצוות אלו בפרקים אלו:

1

It is forbidden for an ordinary person to benefit from articles sanctified unto God, whether they are entities that are offered on the altar or articles consecrated for the improvement of the Temple. Anyone who derives a perutah' worth of benefit from an article sanctified unto God, is considered as having misappropriated a consecrated article.

א

אסור להדיוט ליהנות מקדשי השם בין מדברים הקרבין על גבי המזבח בין מקדשי בדק הבית וכל הנהנה בשוה פרוטה מקדשי השם מעל:

2

The concept of me'ilah, misappropriating consecrated articles, does not apply to sacrificial entities from the sacrifices that are permitted to be eaten, e.g., the meat of sin-offerings and guilt-offerings after their blood was cast on the altar, the two breads after the blood of the two sheep was cast on the altar. This applies even if these or the like are eaten by a non-priest. Since it is permitted for some people to benefit from them, anyone who benefits from them is not considered to have misappropriated consecrated articles. Even if they were disqualified and prohibited to be eaten, since there is a time when they are permitted to be eaten, one is not liable me'ilah.

ב

דברים שהותרו באכילה מן הקרבנות כגון בשר חטאת ואשם אחר זריקת דמן או שתי הלחם אחר זריקת דם שני הכבשים אין בהן מעילה אפילו אכל הזר מאלו וכיוצא בהן הואיל והן מותרין למקצת בני אדם ליהנות בהן כל הנהנה מהן לא מעל ואפילו נפסלו ונאסרו באכילה הואיל והיתה להן שעת היתר אין חייבין עליהן מעילה:

3

Anyone who purposely misappropriates consecrated articles is liable for lashes and must pay the value he decreased the value of the sacred articles. The warning against me'ilah is derived from Deuteronomy 12:17: "You may not partake of the tithes of your grain... your pledges... in your outlying cities." According to the Oral Tradition, we learned that this is a warning against one who partakes of the meat of a burnt-offering for it must be offered entirely to God. The same applies to all other consecrated articles that are dedicated to God alone, whether something consecrated for the altar or for the improvement of the Temple. If one derives a perutah's worth of benefit, he is liable for lashes. If he misappropriated a consecrated article unknowingly, he must make restitution for the benefit he received and add a fifth. Also, he must bring a ram worth two selaim and have it sacrificed as a guilt offering. This brings atonement for him and it is called: "the guilt offering for misappropriation,] as Leviticus 5:15-16 states "And he sinned inadvertently, misappropriating what was consecrated unto God and he shall bring his guilt-offering... and he should make restitution for what he misappropriated from the consecrated articles, adding a fifth." Paying the principal with the additional fifth and bringing the sacrifice is a positive commandment.

ג

כל המועל בזדון לוקה ומשלם מה שפגם מן הקדש בראשו ואזהרה של מעילה מזה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' ונדריך מפי השמועה למדו שזו אזהרה לאוכל מבשר עולה הואיל וכולו לשם והוא הדין לשאר כל קדש שהוא להשם לבדו בין מקדשי המזבח בין מקדשי בדק הבית אם נהנה בהן שוה פרוטה לוקה מעל בשגגה משלם מה שנהנה ותוספת חומש ומביא איל בשני סלעים ומקריבו אשם ומתכפר לו וזהו הנקרא אשם מעילות שנאמר וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את אשמו וגו' ואת אשר חטא מן הקודש ישלם ואת חמישיתו וגו' ושילום הקרן בתוספת חומש עם הבאת הקרבן מצות עשה:

4

Payment of the principal and bringing the guilt-offering are essential for the atonement; payment of the additional fifth is not essential. This is derived from the prooftext that speaks of: "the ram of the asham." Our Sages interpreted the term asham as referring to the principal and stated: The ramand the payment of the principal are fundamental requirements. The additional fifth is not a fundamental requirement.

ד

תשלום הקרן והבאת האשם מעכבין הכפרה ואין החומש מעכב שנאמר באיל האשם איל ואשם מעכבין ואין החומש מעכב:

5

If the person brought the guilt-offering before he made restitution for the principal, he did not fulfill his obligation. If one is in doubt whether he derived benefit from a consecrated article or not, he is exempt from making restitution and bringing a sacrifice.

The additional fifth is considered as a consecrated article itself. If one benefits from it, he should add a fifth to the fifth. We have already explained several times that the fifth is one fourth of the principal so that the principal and the fifth will be five units.

ה

הביא מעילתו עד שלא הביא אשמו לא יצא נסתפק לו אם מעל או לא מעל פטור מן התשלומין ומן הקרבן והחומש הרי הוא כתחילת ההקדש ואם נהנה בו מוסיף חומש על החומש וכבר ביארנו כמה פעמים שהחומש אחד מארבעה מן הקרן עד שיהיה הוא וחומשו חמשה:

6

There are articles for which one is not liable for me'ilah according to Scriptural Law, but from which it is forbidden to benefit according to Rabbinic decree.A person who derives benefit from them must only make restitution for the principal. He need not add a fifth, nor must he bring a guilt-offering.

ו

יש דברים שאין חייבין עליהן מעילה מדברי תורה אבל אסור ליהנות בהן מדברי סופרים והנהנה מהן משלם קרן בלבד ואינו מוסיף חומש ואינו מביא אשם:

7

All of the sacrifices offered on the altar - whether sacrifices of the highest degree of sanctity or sacrifices of a lesser degree of sanctity - are forbidden to be shorn and it is forbidden to perform work with them, as Deuteronomy 15:19 states: "Do not perform work with the firstborn of your oxen and do not shear the firstborn of your sheep." The same applies to all other sacrificial animals. One who shears an ox or works with a sheep is liable for lashes according to Scriptural Law.

One who pulls out hair is not considered as if he shears it. It appears to me that one is not liable unless he shears double the width of a sit. This prohibition should not be more severe than the prohibition against shearing on the Sabbath.

ז

כל קדשי מזבח בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אסורין בגיזה ועבודה שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך והוא הדין לשאר קדשים והגוזז את השור או העובד בצאן לוקה מן התורה ותולש אינו כגוזז ויראה לי שאינו לוקה עד שיגזוז כדי רוחב הסיט כפול לא יהיה זה חמור משבת:

8

When there is a doubt whether an animal is consecrated, e.g., an animal concerning which there is a question whether it is a firstborn or the like, it is forbidden to shear it or work with it, but one who shears it or works with it, is not liable for lashes.

ח

ספק קדשים כגון בהמה שהיא ספק בכור וכיוצא בה הרי הן אסורין בגיזה ועבודה והגוזז או העובד בהן אינו לוקה:

9

When a sacrificial animal contracted a physical blemish and it was redeemed as we explained, it is not permitted to shear it or to work with it. The prohibitions are still in effect until it is slaughtered. If it was slaughtered after it was redeemed, it is permitted to partake of it.

When does the above apply? When the animal was consecrated before it contracted a permanent blemish or it contracted a temporary blemish before it was consecrated. If, however, one consecrated an animal with a permanent physical blemish as a sacrifice for the altar, it is only forbidden to be shorn and for work to be performed with it according to Rabbinic Law. If it is redeemed, it is like an ordinary animal in all regards and like an ordinary animal, it may be shorn and work may be performed with it. The only exceptions to this principle are a firstborn animal and one separated as the tithes. In these instances, the holiness falls on their physical bodies even if at the outset they have permanent physical blemishes. They are never considered as ordinary animals entirely and it is always forbidden to shear them or perform work with them.

It is forbidden to mate an animal that is a firstborn or a sacrificial animal that was disqualified.

ט

בהמת הקדש שנפל בה מום ונפדת כמו שביארנו אינה מותרת בגיזה ועבודה והרי היא באיסורה עד שתשחט נשחטה אחר פדיונה הותרה באכילה במה דברים אמורים כשקדם הקדשן את מומן או קדם מום עובר להקדשן אבל המקדיש בעלת מום קבוע למזבח אינה אסורה בגיזה ועבודה אלא מדבריהם נפדת הרי זו כחולין לכל דבר ותצא לחולין להגזז ולהעבד חוץ מן הבכור והמעשר שהקדושה חלה על גופן אף על פי שהן בעלי מומין קבועין מתחילתן ואינן יוצאין לחולין להגזז ולהעבד לעולם ואסור להרביע בבכור או בפסולי המוקדשין:

10

It is permitted, even as an initial preference, to pull off hair from a sacrificial animal in order to show a physical blemish to an expert. It is forbidden to benefit from the hair that was pulled off or which fell from a consecrated animal, a firstborn animal, or one designated as the tithes, even after it was redeemed and slaughtered because of its blemish. This is a decree lest the sacrifice of such an animal be delayed, because it does not come to bring about atonement.

It is, by contrast, permitted to benefit from wool which fell from an animal designated as a sin-offering or a guilt-offering after it has been redeemed and slaughtered because of a physical blemish. The rationale is that since these offerings come to bring about atonement, the owners will not delay their sacrifice. There is an unresolved doubt if it is permitted to benefit from wool that was pulled off from a burnt-offering.

It is permitted to benefit from any wool that becomes pulled off from sacrificial animals after they have contracted a blemish, for it was not pulled off intentionally.The only exception is the wool of a firstborn animal and one designated as a tithe. In those instances, it is forbidden to benefit from wool even if it was pulled off from such an animal after it contracted a blemish.

י

מותר לתלוש את השיער לכתחילה מן הקדשים כדי להראות המום למומחה ואותו השיער שתלש או שנשר מן הבהמה או מן הבכור והמעשר הרי זה אסור בהנייה אפילו לאחר שישחטו מפני מומן גזירה שמא ישהה אותן הואיל ואינן באין לכפרה אבל צמר הנושר מן החטאת והאשם מותר בהנייה לאחר שחיטתן מפני מומן הואיל ולכפרה הן באין אינו משהה אותן ואם נתלש מן העולה הרי זה ספק וכל שיתלש מכל הקדשים אחר שנפל בהן מום הרי הוא מותר בהנייה שהרי לא תלש בידו חוץ מן הבכור והמעשר שאף הנתלש ממנו אחר שנפל בו מום אסור בהנייה:

11

When a person slaughters a firstborn or another consecrated animal, he may pull off the wool from either side to make a place for the knife, provided he does not remove the wool from its place.

יא

השוחט בכור או שאר מוקדשין תולש את השיער מכאן ומכאן לעשות מקום לסכין ובלבד שלא יזיזנו ממקומו:

12

It is forbidden to shear and perform work with animals consecrated for the improvement of the Temple according to Rabbinic decree. According to Scriptural Law, they are not forbidden. Therefore one who shears such animals or performs work with them is not liable for lashes. He does, however, receive stripes for rebellious conduct.

יב

קדשי בדק הבית אסורין בגיזה ועבודה מדברי סופרים אבל מן התורה אינן אסורין לפיכך הגוזז אותן או העובד בהן אינו לוקה אבל מכין אותו מכת מרדות:

13

When one consecrates a fetus for the altar, it is forbidden to perform work with its mother according to Rabbinic decree. The rationale for this decree is that work weakens the fetus. It is, however, permitted to shear the mother, because this does not harm the fetus.

When one consecrates one limb of an animal - whether for the improvement of the Temple or for the altar - there is an unresolved doubt whether or not the entire animal is forbidden to be sheared or for work to be performed with it. Therefore, if one performs such an activity, he is not liable for lashes.

יג

המקדיש עובר למזבח אמו אסורה בעבודה מדברי סופרים מפני שעבודתה מכחשת את העובר גזרו בה והרי היא מותרת בגיזה שאין בזה הפסד לולד הקדיש אבר אחד מן הבהמה בין לבדק הבית בין למזבח הרי הדבר ספק אם אסורה כולה בגיזה ועבודה או אינה אסורה לפיכך אין לוקין עליה:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
The Mishneh Torah was the Rambam's (Rabbi Moses ben Maimon) magnum opus, a work spanning hundreds of chapters and describing all of the laws mentioned in the Torah. To this day it is the only work that details all of Jewish observance, including those laws which are only applicable when the Holy Temple is in place. Participating in the one of the annual study cycles of these laws (3 chapters/day, 1 chapter/day, or Sefer Hamitzvot) is a way we can play a small but essential part in rebuilding the final Temple.
Download Rambam Study Schedules: 3 Chapters | 1 Chapter | Daily Mitzvah