It is a universally accepted custom in most countries that when a man marries, his friends and acquaintances send him money to support the expenses he must undertake on behalf of his wife. Then the friends and acquaintances who sent him this money come and eat and drink with the groom during all - or part - of the seven days of wedding celebration; everything should be done according to the accepted local custom.

The money that he is sent is called shushvinut, and the people who send the money and then come and eat and drink with the groom are called shushvinin.


מנהג פשוט ברוב המדינות שבזמן שישא אדם אשה משלחין לו ריעיו ומיודעיו מעות כדי שיתחזק בהן על ההוצאה שמוציא באשתו ובאים אותן הריעים והמיודעים ששלחו לו ואוכלין ושותין עם החתן בשבעת ימי המשתה או במקצתן הכל כמנהג המדינה ואלו המעות שמשלחין נקראין שושבינות ואותם ששלחו המעות ואוכלין ושותין עם החתן נקראים שושבינין:


Shushvinut is not an outright gift. For it is plainly obvious that a person did not send a colleague 10 dinarim with the intent that he eat and drink a zuz's worth. He sent him the money solely because his intent was that when he would marry, he would send him money as he has sent him.

Therefore, if the sender marries a woman, and the recipient does not return the shushvinut, the sender may lodge a legal claim against the recipient and expropriate the money from him.


השושבינות אינה מתנה גמורה הדברים ידועים שלא שלח זה עשרה דינרין בשביל שיאכל וישתה בזה ולא שלח אלא מפני שבדעתו היה שאם ישא הוא אשה יחזור וישלח לו כמו ששלח לו לפיכך אם נשא זה אשה ולא החזיר לו השושבינות הרי זה תובעו בדין ומוציא ממנו:


He cannot lodge a claim against him unless he marries in the same way as he did.

What is implied? If Reuven married a maiden and Shimon sent him shushvinut, and then Shimon married a widow, Shimon cannot demand that he return the shushvinut, for he will tell him: "I will return it to you only for a maiden, as you gave to me." Conversely, if the giver sent the recipient shushvinut for the marriage of a widow, he cannot demand that it be returned for the marriage of a maiden.


ואין יכול לתבעו עד שישא כדרך שנשא הוא כיצד ראובן שנשא בתולה ושלח לו שמעון שושבינות ואחר כך נשא שמעון אלמנה אינו יכול לתבוע להחזיר לו השושבינות שהרי אומר לו איני מחזיר לך אלא בבתולה כמו שנתת לי וכן אם שלח לו בנשואי אלמנה אינו יכול לתובעו להחזיר לו בנשואי בתולה:


If Reuven made a large public reception, while Shimon made a modest private affair, or Reuven married modestly and Shimon made a public affair, he cannot lodge a claim against him. For he can tell him: "I will not do for you anything else than what you did for me."


עשה ראובן משתה בגלוי ובפרהסיא ועשה שמעון בצנעה או שעשה ראובן בצנעה ושמעון בפרהסיא אינו יכול לתבעו שהרי אומר לו איני עושה עמך אלא כדרך שעשית עמי:


Reuven married a woman and Shimon sent him shushvinut, and came and ate and drank with him. Afterwards, Shimon married in precisely the same manner as Reuven did, and Reuven came and ate and drank with him, or Shimon called Reuven and he did not desire to come, or Reuven was in the city and heard the herald in a place where it is not customary to give private invitations, but rather everyone who hears the announcement comes, and Reuven heard the announcement and yet did not come, Reuven is obligated to return the entire amount of the shushvinut. For he knew about the wedding and did not come or was given a private invitation in a place where that is the custom, and yet he did not come.


ראובן שנשא אשה ושלח לו שמעון שושבינות ואכל ושתה עמו ואח"כ נשא שמעון כנשואי ראובן עצמן ובא ראובן ואכל ושתה עמו או שקרא לו שמעון ולא רצה לבא או שהיה במדינה ושמע קול טבלא במקום שאין דרכן לקרות אחד אחד אלא כל השומע יבא ושמע ולא בא חייב להחזיר לו השושבינות כולה שהרי ידע ולא בא או קרא לו במקום שדרכן לקרות אחד אחד ולא בא:


If Reuven was not in the city when Shimon married, he may deduct the cost of the food that Shimon ate at his wedding feast, but must return to him the remainder of the shushvlnut. Similarly, if Reuven was in the city when Shimon married, and he did not invite him or notify him, he may make such a deduction. Moreover, he has a justified complaint, for he should have notified him.


לא היה ראובן במדינה מנכין לו דמי מה שאכל ושתה שמעון אצלו ומחזיר לו שאר השושבינות וכן אם היה במדינה ולא קראהו או לא הודיעו מנכין לו ויש לו עליו תרעומת מפני שלא הודיעו:


How much should he deduct? These are the deductions customarily made. If Shimon sent him only a dinar, he need not return anything to him, for the dinar is the cost of what he ate. If Shimon sent him between a dinar and a sela half should be deducted.


וכמה מנכין נהגו בנכוי אם דינר אחד שלח לו שמעון אינו מחזיר לו כלום שהרי זה דמי מה שאכל ואם יתר על הדינר עד סלע מנכה לו מחצה מסלע ולמעלה אומדין דעת המשלח:


If he gave more than a sela, we must assess the intent of the sender and the size of the shushvinut. If he is a prestigious person, half of what he gave is deducted. If he is tightfisted and keeps careful account of his expenditures, only what he ate and drank should be deducted, and he must pay him the remainder.


ושיעור השושבינות אם אדם חשוב מנכה לו מחצה ואם צר עין ומדקדק בהוצאתו אינו מנכה לו אלא שיעור מה שאכל ושתה ומשלם לו השאר:


If Shimon dies before he marries, or he marries and dies in the midst of the wedding celebrations, Reuven is not required to give anything to his heirs. For he can tell the heirs: "Bring me my shushvinin; I will gladly celebrate with him and pay my due."


מת שמעון קודם שישא אשה או שנשא ומת בתוך ימי המשתה אין ראובן חייב להחזיר ליורשי שמעון כלום שהרי אומר להם תנו לי שושביני ואשמח עמו:


Therefore, if Reuven rejoiced with Shimon and afterwards Shimon died, Shimon invited him to the wedding and he did not come, Reuven was not in the city at the time of Shimon's wedding, or he did not notify him, since Shimon died after the days of rejoicing were concluded, Reuven is obligated to return the shushvinut to Shimon's heirs - either in its entirety or after a deduction has been made - if he did not notify him or if he was not in the city.


לפיכך אם שמח עמו ואחר כך מת שמעון או קרא לו ולא בא או שלא היה במדינה או שלא הודיעו הואיל ושלמו ימי המשתה ואח"כ מת שמעון חייב ראובן להחזיר השושבינות ליורשיו או כולה או בנכוי אם לא הודיעו או לא היה עמו במדינה:


Different rules apply if Reuven died, and then Shimon married a woman and the days of rejoicing were concluded. If the local custom is to collect the shushvinut from the heirs, Reuven's heirs are compelled to return the shushvinut. In a place where this is not the local custom, Reuven's heirs are not obligated to pay anything.


מת ראובן ואחר כך נשא שמעון אשה ושלמו ימי המשתה מקום שנהגו לגבות השושבינות מיורשין כופין יורשי ראובן להחזיר בנכוי ומקום שלא נהגו אין היורשין משלמין כלום:


If Reuven died after Shimon married a woman and the days of rejoicing were concluded, Reuven's heirs are compelled to pay the shushvinut regardless of the locale in which they live. For their testator was obligated to pay before his death. If he was required to pay the entire sum, they must pay that amount. If a deduction was made, that deduction also applies to them.


מת ראובן אחר שנשא שמעון אשה ושלמו ימי המשתה כופין את יורשיו ומשלמין השושבינות בכ"מ שהרי נתחייב אביהן לשלם ואם כולה היה חייב לשלם משלמין כולה ואם בנכוי משלמין בנכוי:


Five statements were made concerning shushvinut:

a) It may be expropriated by a court of law, for it is only like a loan and not an outright gift;

b) It need be repaid only at the required time, when the marriage is held in the same manner as the first person's marriage; this is like a condition of the loan, although he did not explicitly state that he was giving the loan with this intent;

c) The prohibition against taking interest is not involved; even if a person sent his colleague a dinar and the colleague sent him ten, it is permissible; the rationale is that he did not send him with the intent that he add;

d) It is not nullified in the Sabbatical year; the rationale is that the giver may not demand payment from the recipient until he marries in the same manner as he married;

e) The firstborn does not receive a double portion when the shushvinut is returned to the giver's heirs; the rationale is that at the time of the division of the estate, it is not an actual part of the estate, but rather ra'ui; and the firstborn does not receive a double portion of ra'ui, as will be explained with regard to that subject.


חמשה דברים נאמרו בשושבינות: נגבית בבית דין שאינה אלא כמו מלוה ואינה משתלמת אלא בעונתה כעין נשואי ראשון שזה כמו תנאי הוא אע"פ שלא פירש שעל דעת זה שלחה ואין בה משום ריבית אפילו שלח לו דינר והחזיר לו עשרה מותר שלא על מנת להוסיף לו שלח ואין השביעית משמטתה שאינו יכול לגוש אותו ולתובעו עד שישא כדרך שנשא הוא ואין הבכור נוטל בה פי שנים כשתחזור ליורשין מפני שהוא ראוי ואין הבכור נוטל בראוי כמו שיתבאר במקומו:


When a person offers a colleague money when the latter's financial status suffers, the intended recipient refuses to take it, and the giver takes an oath that he is unwilling that the recipient not accept it, and he presses the recipient until he accepts it, even though the giver did not say so explicitly, the money is considered to be a gift.

The same law applies when a person sends a gift of food to a colleague or offers other similar forms of generosity. The giver may not retract and demand repayment unless he explicitly states that he is making the gift as a loan.


השולח תשורה לחבירו או שנתן לו מעות כשמטה ידו והוא ממאן ליקח וזה נשבע שאי אפשר שלא תקח והפציר בו עד שלקח וכן כל כיוצא בהן אף על פי שלא פירש הרי אלו מתנה ואינו יכול לחזור הוא ולתבוע עד שיפרש שהוא מלוה:


When a person sends jugs of wine or oil to a colleague at the time of his wedding, he may not demand repayment in court. These gifts are considered to be deeds of kindness; the laws of shushvinut apply only to money.


וכן השולח לחבירו כדי יין וכדי שמן ופירות בעת הנשואין אין נגבין בבית דין מפני שהיא גמילות חסדים ולא נאמרו דיני שושבינות אלא במעות בלבד: