Whenever a person - whether healthy or sick - gives a gift, the gift must be made publicly and conspicuously.

If a person tells witnesses: "Write a deed recording a gift in hiding and give it to the intended recipient," his statement is of no consequence. For he is acting subtly in order to take money belonging to others, for he will sell the property after giving the gift.


הנותן מתנה בין בריא בין חולה צריך שתהיה גלויה ומפורסמת אמר לעדים כתבו בסתר ותנו לו אינה כלום שזה מערים כדי לאבד ממון אחרים שיחזור וימכור אחר שיתן:


Therefore, whenever a deed recording a gift of land does not state: "So and so, the giver, said to us: 'Sit down in the market place and the streets and write a deed recording a gift in a public and conspicuous manner,' " or does not use a similar expression, we suspect that perhaps the gift was given in a hidden manner. Therefore, the recipient does not acquire it.


לפיכך כל שטר מתנת קרקע שאין כתוב בו ואמר לנו פלוני הנותן שבו בשווקים וברחובות וכתבו לו מתנה גלויה ומפורסמת וכיוצא בענינים אלו חוששין לה שמא מתנה מסותרת היא ולא זכה המקבל:


When a person writes two deeds recording a gift for the same field, the first one hidden, and the second public and conspicuous, the person to whom the latter deed was given acquires it. This applies even if the deed recording the first gift does not mention that the gift should be hidden or that it be conspicuous, but just states that a gift should be given, the recipient of the latter document acquires the property,


הכותב שתי מתנות על שדה אחת הראשונה מסותרת והאחרונה גלויה ומפורסמת אחרון קנה ואפילו היתה הראשונה סתם ואין בה לא ענין סתירה ולא ענין גילוי אלא מתנה סתם האחרון קנה:


As explained, when a person issues a protest and then gives a gift, the gift is nullified, even though the person is not being forced to give the gift against his will.

The rationale is that with regard to a gift, we follow solely the intent of the giver. Since the giver revealed his intent that he did not desire to give the gift, his gift is nullified.

Accordingly, when it is evident that a person did not desire to give a gift, even when he gave the gift in a conspicuous manner, but it was discovered that he had previously given a hidden gift, both gifts he gave are nullified: the first because it was given in a hidden manner, and the second because it is obvious that he did not want to give the gift. For the hidden gift that was discovered is considered like a protest for the second gift.


כבר ביארנו שהמוסר מודעה ואח"כ נתן המתנה בטילה אע"פ שאין זה אונס שאין הולכין במתנה אלא אחר דעת הנותן הואיל וגילה דעתו שאינו רוצה בה מתנתו בטילה לפיכך מי שהיו הדברים מוכיחין שאין דעתו ליתן מתנה זו אפילו שנתנה מתנה גלויה ונמצאת שנתנה מקודם מתנה מסותרת הרי שתי המתנות בטלות הראשונה מפני שהיא מסותרת והשניה מפני שהדבר מוכיח שאינו רוצה והרי קדמה זו המתנה שנמצאה כמו מודעה לה:


An incident occurred with regard to a person who desired to marry a woman. She told him: "I will not marry you unless you write me a deed giving me all your property." The man's elder son heard this and objected at being left empty handed.

The man said to witnesses: "Go and hide and write a document, granting him all my property as a gift." Afterwards, he wrote a document granting all his property to his prospective bride and married her.

The incident was brought before the Sages. They ruled: The son did not acquire the property, nor did the woman acquire the property. The woman did not acquire the property because the man did not willingly compose the document granting her his property. It is as if he had been acting under duress. For by giving the first gift, even though it was nullified - because it was hidden, he revealed his intent. Similar laws apply in all analogous situations.


מעשה באחד שרצה לישא אשה אמרה לו איני נשאת לך עד שתכתוב לי כל נכסיך שמע בנו הגדול וצווח על שמניחו ריקן אמר לעדים לכו והחבאו וכתבו לו כל נכסי במתנה ואחר כך כתב לה כל נכסיו ונשאה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו הבן לא קנה והאשה לא קנתה שהרי לא ברצונו כתב לה וכאנוס בדבר הוא שהרי גילה דעתו במתנה הראשונה אף על פי שהיא בטילה מפני שהיא מסותרת וכן כל כיוצא בענינים אלו:


The following rules apply when there are two legal documents with the same date, either deeds of sale or deeds recording a gift, applying to one field. If it is customary for the people of that locale to record the hour of the day when the document was signed in the document, the person with the document dated earlier acquires it. If it is not customary for the people of that locale to record the hour in the document, the matter is left to the discretion of the judges. The field is granted to the person whom they feel it is proper to recognize as the owner.


שני שטרות שזמנן ביום אחד והן כתובין על שדה אחת בין במכר בין במתנה אם דרך אנשי המקום לכתוב שעות כל הקודם זכה ואם אין דרך המקום לכתוב שעות הרי הדבר מסור לדיינים כל שדעתם נוטה להעמיד שדה זו בידו יעמידו:


When does the above apply? With regard to a legal document that does not mention a kinyan, but rather the recipient desired to acquire the field through the transfer of this legal document. In such an instance, we do not know who received the legal document first. If, however, both of the legal documents mention a kinyan, the one with whom a kinyan was made first acquires the property. The witnesses should be asked about the matter.

Similarly, if there were witnesses who know who received the deed recording the gift first, that person acquires the field.


במה דברים אמורים בשטר שאין בו קנין אלא קנה שדה זו בשטר זה שאין אנו יודעין מי הוא משניהם שהגיע שטרו לידו תחלה אבל אם היה בכל שטר מהן קנין כל שקדם לו הקנין זכה וישאלו העדים וכן אם היו שם עדים שזה הגיע לידו שטר מתנתו תחלה קנה הראשון:


The following laws apply when there are two legal documents concerning the transfer of one field to one buyer, and they are dated differently.

If one legal document records a sale and the other a gift, we do as follows: When the earlier dated document records a gift and the later document a sale, the later document does not nullify the former one. For we assume that the giver wrote the document recording a sale to add his acceptance of responsibility for the field, if expropriated by a creditor. This applies even when the document does not mention this responsibility. For the omission of such responsibility is considered to be a scribal error.

Similarly, if the earlier document records a sale and the later document a gift, the recipient acquires the field from the date of the first document. We assume that the seller had the document regarding a gift composed to strengthen the purchaser's position, and to protect him against a possible claim of a neighbor.


שני שטרות היוצאים על שדה אחת בשם קונה אחד ואין זמנם שוה אם היה שטר אחד מכר ואחד מתנה אם היה השטר הראשון מתנה והשני שאחריו מכר לא בטל האחרון את הראשון שיש לומר להוסיף לו אחריות חזר וכתב בשם מכר אע"פ שלא היה כותב שם אחריות שאחריות טעות סופר הוא וכן אם הראשון מכר והשני מתנה קנה השדה מזמן ראשון שלא כתב לו שטר מתנה אלא ליפות כחו ומשום דין בן המצר:


Different rules apply if both legal documents mention a sale, or both mention a gift. If the second document adds any fact enhancing the position of the recipient or the purchaser, the first document is valid. We assume that the second was composed only because of the additional points.

If no additional points were made in the second document, the second document nullifies the first, and the first owner's responsibility does not begin until the date mentioned in the second document.

For this reason, the purchaser must return all the produce that he consumed until the date mentioned in the second document. If there is an annual levy from the king on that field, the giver or the seller is required to pay that levy until the date mentioned in the second document.


היו שני השטרות במכר או שניהם במתנה אם הוסיף בשני כלום הרי הראשון קיים שלא כתב השני אלא מפני התוספת ואם לא הוסיף ביטל שטר שני את הראשון ואין לו אחריות אלא מזמן השני לפיכך כל הפירות שאכל הלוקח מזמן ראשון עד לזמן שני מחזיר אותם ואם היה על אותה שדה חוק למלך בכל שנה הנותן או המוכר נותן אותו החוק עד זמן השטר השני: